פסקי דין על יצחק שמש | פסקי דין על צביקה אורנשטיין

501/10 רתק     14/03/2010




רתק 501/10 יצחק שמש נ' צביקה אורנשטיין








בית המשפט המחוזי בבאר שבע

לפני: כב' ס. הנשיא השופטת ר. יפה-כ"ץ


14 מרץ 2010

רת"ק 619-09 ורת"ק 501/10



בעניין:
יצחק שמש



המבקש בבר"ע 619/09
המשיב בבר"ע 501/10


נגד



צביקה אורנשטיין

המשיב בבר"ע 619/09
המבקש בבר"ע 501/10

בקשות רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות באשקלון
בת.ק. 1335/09 מיום 27/7/09
שניתן על ידי כב' השופט עמירם דננברג

ה
ח
ל
ט
ה

1.
המבקש


בבר"ע 619/09
(להלן: "המשכיר")
השכיר את דירתו שבאשקלון למבקש בבר"ע 501/10
(להלן: "השוכר")
, ובתום כמעט 5 שנים עזב השוכר את הדירה, וזאת 3 חודשים לפני מועד תום השכירות. לטענת השוכר, המחיר שנדרש לשלם בגין השכירות בשנה האחרונה היה גבוה מהמוסכם על הצדדים בהסכם השכירות המקורי, ועל כן סבר, כי היה רשאי לעזוב את הדירה בטרם סיום תקופת השכירות. לאחר עזיבתו את הדירה, ומאחר ולא קיבל בחזרה את השיק שמסר למשכיר עבור תקופת השכירות של שלושת החודשים בהם לא התגורר בדירה – הגיש תובענה לביהמ"ש לתביעות קטנות באשקלון, במסגרתה תבע הן את השבת השיק שמסר
(על סך 8,250 ₪)
והן השבת הסכום שסבר ששילם ביתר עבור תשעת החודשים בהם שכר את הדירה בשנה האחרונה
(500 ₪ לחודש, ובסך הכל 4,500 ₪)
. עם קבלת כתב התביעה, ולאחר שהמשכיר טען בכתב הגנתו, כי השוכר חתם על ההסכם לשכירת הדירה בשנה האחרונה – הן באשר למחיר והן באשר לתקופת השכירות – מרצונו הטוב, לא רק שביקש לדחות את התובענה אלא אף הגיש תובענה שכנגד, במסגרתה תבע את השוכר בשל פגמים שטען שגרם לדירה, פגמים אותם נאלץ לשלם מכיסו כדי שיוכל להשכיר את הדירה פעם נוספת
(הכל בשיעור 6,520 ₪ ובתוספת 2,000 ₪ בשל שכ"ט עו"ד)
.
ביהמ"ש שמע את הצדדים, עיין במסמכים הרבים שהוגשו במהלך הדיון
(כולל תמונות של הדירה, ההסכמים שנחתמו לאורך השנים, קבלות על הוצאות שהצדדים טענו שנאלצו להוציא בשל מעשיו של הצד האחר ועוד)
ובסופו של יום קבע, כי גם אם הסכם השכירות המקורי אפשר הארכתו בלא תוספת מחיר, הרי שהצדדים חתמו מרצונם החופשי על הסכם חדש לפני השכרת הדירה בשנת השכירות האחרונה, ועל כן השוכר אינו זכאי לקבל החזר על הסכומים ששילם
(לטענתו ביתר)
.

אשר לשיק שמסר למשכיר עבור תקופת השכירות בה לא התגורר בדירה, ומאחר והמשכיר טען, כי בכוונתו להגיש את השיק לביצוע להוצל"פ, פסק ביהמ"ש, כי במידה והשיק לא יוגש לביצוע תוך 60 יום – יוחזר לידי השוכר. אשר לתביעה הנגדית קבע ביהמ"ש, כי לא עלה בידי המשכיר לשכנע אותו בנכונות גרסתו ועל כן לא עלה בידו להרים את הנטל המוטל עליו. בנסיבות אלה – דחה את התביעה שכנגד, מבלי שפסק הוצאות למי מהצדדים.
על

פסק דין
זה ביקשו שני הצדדים לערער: המשכיר הגיש את בקשתו ראשון, ומשתשובתו של השוכר כללה גם ערעור שכנגד, המתנתי עם מתן החלטתי זו עד שבקשתו תוגש על פי הדין. לאחר עיון בבקשות ובמסמכי ביהמ"ש קמא, החלטתי לדון בשתי הבקשות במאוחד.

2.
הצדדים חזרו בבקשותיהם על אותן הטענות שהעלו בפני
ביהמ"ש קמא. המשכיר שב וציין כל אותן הוצאות שהוציא לאחר עזיבתו של השוכר את הדירה ושנגרמו, לטענתו, על ידי השוכר: המשכיר נאלץ לצבוע את הדירה, לבצע תיקוני חורים בקירות, עבודות חשמל ותיקון המקלחון; תיקן את מנגנון התריס בחדר השינה; שילם לועד הבית לתקופה של חודשיים; התקין מזוזה ונאלץ לשלם לעורך דינו. לדבריו, ביהמ"ש טעה משלא קיבל את גרסתו ולא הסתפק בהצגת המסמכים והתמונות שהוצגו לו לצורך זה.
השוכר ציין, כפי שציין בביהמ"ש קמא, כי המשכיר התעשר על חשבונו שלא כדין, שכן השכירות לחודש הייתה אמורה לעמוד על סך 2,250 ₪ בלבד
(כפי שצויין בחוזה השכירות המקורי)
, ואילו הוא שנדרש לשלם עוד 500 ₪ לחודש, ועל כן שילם שלא כדין עוד 4,500 ₪, בגין תשעת החודשים האחרונים בהם התגורר בדירה. בנוסף, דרש השוכר החזרת השיק האחרון שנמסר לידי המשכיר, עבור אותם חודשים בהם כבר לא התגורר בדירה. אשר לתביעתו של המשכיר, שב השוכר וטען, כי הדירה הוחזרה לידי המשכיר במצב טוב מזה שקיבל: כך, למשל, טען כי החורים שצולמו בתמונות – היו בדירה עת נכנס אליה; הדירה הוחזרה צבועה ונקייה; לא היו כלל מזוזות בדירה בעת שנמסרה לידיו; ועוד. כן, ציין, כי החשבונית שהוגשה על ידי המשכיר בנוגע לצביעת הדירה – מזוייפת. כבר כאן אציין, כי טענה אחרונה זו לא הועלתה בביהמ"ש קמא והמסמך שצורף בעניין – לא צורף אף הוא, ועל כן לא מצאתי לנכון להתייחס – לא לטענה ולא למסמך.

3.
מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים
[רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ, לא פורסם, פסק דינה של כב' השופטת ארבל מיום

17/03/09; רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ, לא פורסם, מיום 5.7.06; רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177 (להלן: עניין סרבוז); רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב לא פורסם, מיום 20.3.05)]
. בעניין סרבוז סוכמה המטרה ונאמר, כי מילות המפתח, בכל הנוגע להליכי הדיון בתביעות קטנות, הן מהירות, עלות נמוכה והיעדר פורמאליות. להשגת יעדים אלה היה המחוקק מוכן לסטות מכללי הדיון הרגילים, אם כי יש להדגיש, כי אופיים של ההליכים הם אמצעי ולא מטרה בפני
עצמה. מוסד התביעות הקטנות לא נוצר מתוך מטרה לפתח שיטת דיון יעילה ומהירה כשהיא לעצמה, כי אם מתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית. אלא שכדי להשיג את המטרה הסופית יש הכרח בצמצום הדרישות הפורמאליות ובפישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות.
וכך צויין שם:
"על אף שהליכי דיון מהירים, זולים ובלתי פורמליים אינם תכליתו של מוסד התביעות הקטנות, יש לייחס להם חשיבות ראשונה במעלה, באשר בלעדיהם לא ניתן להגשים את התכלית לשמה נוצר מוסד זה, היא פתיחת שערי המשפט בפני
האזרח הקטן"
(עניין סרבוז, בעמ' 191).

"התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין
(סעיף 63 לחוק בתי המשפט)
, למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין
(סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976)
; וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי
(להלן)
.

4.
היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפני
ו התברר העניין.

אוסיף ואציין, כי סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 קובע, כי "

פסק דין
של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי". המועד להגשת הבקשה נקבע בתקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ולפיה יש להגיש את הבר"ע תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה. לפיכך,
ביהמ"ש טעה כשסיים את פסק דינו בהערה, כי
"זכות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי"
, שכן זכות לערער – אין, ויש לבקש רשות מביהמ"ש המחוזי לעשות כן.

הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפני
ה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

5.
ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם ובסיכומו של הליך מצא, כי השוכר חתם על תקופת השכירות של השנה האחרונה ועל מחיר השכירות בתקופה זו, מרצונו הטוב, כי לא אולץ לעשות כן וכי יכול היה לסרב להעלאת המחיר לו חפץ בכך. לכן, בצדק דחה את תביעתו להחזר הסכום ששילם מעבר לסכום שהיה משלם, לו תנאי השכירות המקוריים היו נותרים על כנם. ביהמ"ש
גם היה רשאי לקבוע, באשר לשיק שנמסר על ידי השוכר ולא הוחזר על ידו, כי העניין יישאר לבחינת ההוצל"פ, במידה והשיק יוגש לביצוע, ובמידה ולא ייעשה כן תוך 60 יום – יוחזר לידי השוכר.

אשר לתביעתו של המשכיר, הרי שביהמ"ש, ששמע את הצדדים, הגיע למסקנה, שלא הורם הנטל להוכחת התביעה, ואף במסקנתו זו אין מקום להתערב. יש לזכור, כי כל הטענות שהעלה המשכיר בפני
נו – העלה גם בפני
ביהמ"ש קמא. כל טענותיו – עובדתיות, וכאמור אין זה נהוג להתערב ב

פסק דין
על סמך בקשתו של צד לקבוע עובדות אחרות מאלו שנקבעו.

מעבר לנדרש יצויין, כי ביהמ"ש נימק את מסקנותיו, ומהעדויות שעמדו בפני
ו גם לא ניתן לומר, שקביעותיו חסרות יסוד. אין זה בלתי סביר, כי ביהמ"ש לא יכול היה להכריע, אם הדירה נמסרה לשוכר במצב שונה מזה שהוא מסר אותה חזרה למשכיר, או – אם ההוצאות שהמשכיר הוציא לאחר קבלת הדירה חורגות מהוצאות סבירות לאחר שימוש של שנים.

6.
סיכומו של דבר, לא מצאתי עפ"י החומר שהונח בפני
, כי נפלה טעות בהכרעת בית משפט קמא ובנסיבות אלה דין שתי הבקשות להידחות.

בנסיבות אלה – אין צו להוצאות והפיקדונות שהפקידו שני הצדדים יוחזרו לידיהם.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו לצדדים.



ניתנה היום,
כ"ח
אדר תש"ע, 14 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.


השופטת ר.יפה-כ"ץ
ס.נשיא













רתק בית משפט מחוזי 501/10 יצחק שמש נ' צביקה אורנשטיין (פורסם ב-ֽ 14/03/2010)