פסקי דין על גל אורון | פסקי דין על אורסוס סולושיינס (ישראל) 1999 | פסקי דין על orsus solutions usa inc | פסקי דין על גיל וייזר |

12288/09 עב     31/12/2009




עב 12288/09 גל אורון נ' אורסוס סולושיינס (ישראל) 1999 בע"מ, orsus solutions usa inc, גיל וייזר




בעניין:

-
1
-




בתי הדין לעבודה

עב 012288/09
מספר תיק:
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב יפו


31/12/2009
כב' השופטת נטע רות

בפני

:



נ.צ. גב' חנה קפלניקוב
נ.צ. מר צבי קוסטרינסקי






בעניין
:
גל אורון

המערער


ע"י ב"כ עו"ד רועי גוטמן



נ
ג
ד




1. אורסוס סולושיינס (ישראל) 1999 בע"מ

2.

orsus solutions usa inc
3. גיל וייזר
המשיבים


ע"י ב"כ עו"ד טל קרת





פסק דין

yyy
רקע כללי
1.
בפני
נו ערעור במעמד צד אחד על החלטתה של כב' הרשמת חנה שניצר-רהב בבש"א 8115/09 (להלן: "ההחלטה") אשר ניתנה במעמד צד אחד ובהעדרו ביום 16.12.09 (בתיק עב 1148/09).

הערעור מתיחס אך ורק לאותו חלק בהחלטה במסגרתו נדחתה בקשתו של המערער להטיל צווי עיקול זמניים גם להבטחת רכיבי התביעה הבאים:
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בחוסר תום לב ובהליך לא תקין,
תשלום הודעה מוקדמת של חודשיים מעבר לקבוע בחוק,
ותשלום בגין עמלות עבור עסקאות בהן טיפל המערער ואשר "נסגרו" בסמוך לאחר פיטוריו.

2.
ביום 22.11.09 הגיש המערער כתב תביעה במסגרתו טען, בין היתר, כך:

א.
המערער הועסק אצל המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") בשורה ארוכה של תפקידים בכירים למעלה מ-9 שנים בארץ ובעיקר בחו"ל וזאת, החל משנת 2000. בחודש 5/09 ובאופן מפתיע הודיע מנכ"ל המשיבה - המשיב 3 (להלן: "מר וייזר") למערער על פיטוריו מעבודתו, כאשר המערער סיים את עבודתו במשיבה בסוף חודש 6/09.
ב.
המשיבה הינה חברה רשומה בישראל, העוסקת בפיתוח מערכות וניהול אירועי חירום לחדרי שליטה ובקרה במוסדות שונים, כגון: נמלי תעופה, מפעלי אנרגיה, בתי חולים, תחנות רכבת, חנויות ומקומות מגודרים.
המשיבה 2 הינה חברה הנשלטת ומנוהלת באופן מלא על-ידי המשיבה 1.

ג.
מר וייזר שימש במרבית התקופה הרלבנטית לתביעה ואף כיום כמנכ"ל המשיבות ואף היה הממונה הישיר של המערער בתפקידו האחרון בחברה. מר וייזר אף משמש כחבר דירקטוריון של המשיבה.
מר וייזר גרם למשיבה להפר את הסכם העבודה עם המערער והתחייבויותיה כלפיו, תוך שהוא פועל ממניעים זרים, בחוסר סמכות ובניגוד לטובת המשיבה ומסב למערער נזקים ממוניים ולא ממוניים רבים. מר וייזר אף מסרב לקיים הבטחות אישיות שנטל על עצמו כלפי המערער.

ד.
בתחילת שנת 2008 פנה המערער לסמנכ"ל השיווק במשיבה וביקש העלאה בשכרו באופן שישקף את פועלו בתפקיד מנהל פעילות המשיבה בארה"ב ואחראי על המכירות.
בהתאם לכך, החליטה המשיבה להעניק למערער העלאה בשכר הבסיס, בבונוס המובטח ובעמלה. כמו כן, הוקצו למערער אופציות של מניות המשיבה בשווי
"של כמעט כמו סמנכ"לים בחברה", במילותיו של מר וייזר.
הסכם הקצאת האופציות קבע את תקופת ההבשלה שלהן ואת מועדי המימוש, כאשר בין היתר נקבע כי במקרה של סיום יחסי העבודה, יעמוד למערער פרק זמן של חודשיים למימוש האופציות שהבשילו.

ה.
בחודש 7/08 הודע למערער על החלטה למנות מנהל חדש לפעילות המשיבה בארה"ב ועל קידומו לתפקיד אחר (להלן: "התפקיד החדש").
בתפקידו החדש התבקש המערער, בין היתר, לעסוק בהערכת שווי המשיבה ולהציג רשימת רוכשים פוטנציאליים לרכישתה בעתיד. המערער פעל רבות בענין, ביצע סקרים ואף הציע להנהלת המשיבה רשימת גופים פוטנציאלים לרכישת פעילותה, ביניהן גם החברה אשר עומדת לרכוש את המשיבה בימים אלה.
ו.
במהלך שנת 2009 ונוכח הירידה במכירות המשיבה בארה"ב, התבקש המערער אף לסייע במכירות. המערער פעל להרחבת פעילות המשיבה בדרום אמריקה, חשף אותה לשוק בברזיל ובמקסיקו והצליח להביא עסקה עם חברה זרה אשר נחתמה בסמוך לאחר פיטוריו.

ז.
כאמור, בסוף חודש 5/09 נפגש המערער עם מר וייזר בבוסטון ובפגישה זו הודיע מר וייזר למערער במפתיע וללא כל התראה על פיטוריו עקב
"קיצוצים" במשיבה.
מר וייזר עדכן את המערער כי המשיבה עומדת על סף מכירה לצד ג' וכי ככל שהמכירה תצא אל הפועל, המערער יקבל פיצוי מהמכירה.

בדיעבד התחוור למערער כי הוא העובד היחיד מעובדי המשיבה בארה"ב שפוטר וכי מכירת המשיבה באותה עת היתה בשלבים מתקדמים. לטענת המערער, המשיבות פיטרו אותו דווקא בעיתוי זה מתוך מטרה למנוע ממנו ליהנות מחבילת ההטבות שחבריו בהנהלה הבכירה עומדים לקבל. משכך, הוא עשה כל אשר לאל ידו על מנת למזער את הנזקים שהסבו לו המשיבות במעשיהן ועמד על קבלת מלוא זכויותיו בסיום העבודה, לרבות פיצוי על סילוקו מהמשיבה באופן שרירותי וממניעים זרים.

ז.
המערער קיים שיחה עם סמנכ"ל המכירות והשיווק במשיבה – מר רפי בונקר (להלן: "מר בונקר"), אשר הודיע לו כי פיטוריו יכנסו לתוקפם בסוף חודש 6/09 וכי הוא (מר בונקר) וסמנכ"ל הכספים במשיבה יבנו עבור המערער
"חבילת פיצויים", אולם ביום 1.6.09 קיבל המערער הצעה ממר בונקר בדבר "חבילת פיצויים". הצעה שהיתה לדבריו משפילה.
המערער הודיע בתגובה כי הוא מתכוון לדון בנושא "חבילת הפיצויים" אך ורק עם מר וייזר.

בשיחה שקיים המערער עם מר וייזר הוא (המערער) דרש כי במסגרת "חבילת הפיצויים" ישולמו לו דמי הודעה מוקדמת גבוהים מאלה הנקובים בחוק וכן, פיצוי כספי ככל שהמשיבה תמכר. כשבוע לאחר אותה שיחה הציע מר וייזר למערער כי הוא יקבל תשלום עבור חודשיים נוספים של הודעה מוקדמת עד סוף חודש 8/09 ופיצוי כספי במכירת המשיבה.
ח.
לטענת המערער, המשך המו"מ נוהל עם סמנכ"ל הכספים של המשיבה, כאשר השניים דנו בחבילת הפיצויים ובשני חודשי ההודעה המוקדמת.
בנוסף, עלה גם נושא מימוש חבילת האופציות של המערער. זאת שעה שסמנכ"ל הכספים אמר למערער כי יש לו (למערער) 60 יום לממש את האופציות ממועד סיום היחסים וכי האופציות הן
"מחוץ לכסף" ולפיכך מימושן כיום אינו ריאלי וחייבת להיות תוכנית אשר תמיר את תוכנית האופציות הקיימת.
בין הצדדים סוכם, כי סמנכ"ל הכספים יעביר למערער מסמך מסודר בנושא חבילת הפיצויים.

ט.
בהמשך לפגישה כאמור, שלח סמנכ"ל הכספים למערער הודעת דואר אלקטרוני ביחס לתנאי סיום עבודתו, אולם המערער לא הגיב למסמך זה והמתין למסמך המסודר שסוכם שיועבר
אליו.
לשיטתו של המערער, מסמך כאמור, אכן התקבל לאחר מספר ימים אולם הוא לא שיקף את ההסכמות עם המשיבות ונציגיהן בעיקר בנושא האופציות, אשר ההתיחסות אליהן היתה כללית מדי ונתונה לפרשנויות רבות.

י.
המערער עמד לדבריו, על ההבטחה להארכתה של תקופת המימוש של האופציות ועל כך שהוא יקבל גמול כספי דומה לזה שקיבלו עובדים אחרים ברמתו במסגרת המכירה של המשיבה.
הצדדים המשיכו לנהל מו"מ ביחס להסכם שעניינו חבילת הפיצויים של המערער והחליפו ביניהם תכתובת דואר אלקטרוני.

לטענת המערער, המשיבה הציבה בפני
ו אולטימטום - שלא היה מקובל עליו - לחתום על ההסכם עד ליום 14.10.09. זאת, בלא שהצדדים הגיעו להסכמה, בין היתר, ביחס להארכת תקופת המימוש של האופציות.

3.
משהצדדים לא הגיעו להסכמה, הגיש כאמור המערער את התביעה לביה"ד, במסגרתה עתר למספר סעדים כדלקמן: תשלום פיצויי פיטורים, צו הצהרתי המורה על הארכת תקופת מימוש האופציות, צו הצהרתי הקובע כי המערער זכאי לקבל גמול כספי בעקבות עסקת המכירה של המשיבה.
בנוסף לסעדים הנ"ל, הסעדים מושא הערעור שבפני
נו הינם כאמור הסעדים כדלקמן:

א.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, מחוסר תום לב ובהליך לא תקין. בהקשר זה טען המערער כי התנהלות המשיבות נעשתה באופן שרירותי וממניעים זרים, בניגוד להוראות חוק יסוד: חופש העיסוק, אשר מעגן את זכותו לעסוק בתפקידו ותוך הפרת זכות השימוע.
לפיכך, התבקש ביה"ד כדלקמן:
"לנוכח נסיבות פיטורי התובע, הדרך בה נעשו, העדר העילה, העדר הליך השימוע, חוסר תום הלב המשווע, השיקולים הזרים, חוסר הסמכות, יחסם הלא ראוי של הנתבעים כלפי התובע לאחר שמסרו לו את הודעת הפיטורים ומצבו של התובע לאחר שפוטר, מתבקש ביה"ד הנכבד לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה של 12 משכורות (לפי שכר אחרון) בסך... של 586,500 ש"ח."

בנוסף עתר המערער לתשלום פיצוי עבור נזק שאינו ממוני בסך של 50,000 ש"ח וזאת, בשל ההשפלה, עוגמת הנפש הרבה והפגיעה בשמו הטוב ובכבודו כעובד וכאדם, בפני
חבריו לעבודה, מכריו ומשפחתו.

ב.
תשלום פיצוי בגין שני חודשי הודעה מוקדמת בסך של 97,750 ש"ח.
בענין זה הסתמך המערער על ההבטחה שהובטחה לו, לטענתו, למתן שלושה חודשי הודעה מוקדמת בתום תקופת עבודתו ועל התחייבותו של מר וייזר בענין זה.

ג.
תשלום עמלות בגין עסקאות בהן טיפל המערער ואשר "נסגרו" בסמוך לאחר פיטוריו.
בענין זה טען המערער כי במהלך תקופת עבודתו הוא עבד על עסקאות שונות בעבורן היה זכאי לקבלת עמלות, בכפוף לסגירתן.
לטענתו, עת קודם לתפקיד החדש - באמצע שנת 2008 - הובטח לו על-ידי המשיבות כי היה ואחת מהעסקאות עליהן עבד עד אותה עת תסגר בעתיד, הרי שהוא יתוגמל בעמלה בגין
עסקאות אלה. זאת, גם אם מאותה עת ואילך לא יעסוק בהן יותר.

בנוסף, טען המערער כי במהלך שנת 2009 הוא התבקש לסייע במכירות, תוך שיתוגמל בעמלות בגין כל עסקה בה יטפל אשר תסגר. לדבריו, אחת מהעסקאות היתה עם חברה בשם
port of corpus christi
.
המערער טען עוד, כי לאחר פיטוריו נודע לו על סגירת העסקה עם חברת
port of corpus christi
וכן, כי שתי עסקאות נוספות עליהן עבד - טרם קידומו לתפקידו החדש באמצע שנת 2008 – נסגרו בסמוך לאחר פיטוריו.

בנוסף טען המערער, כי בהתאם לסיכום עם המשיבות, הוא היה זכאי לעמלה בגין תשלום שירותים (
maintenance
) עבור כל מכירה אותה ביצע באופן ישיר. עמלה שהיתה נהוגה אצל כל עובד שהיה אחראי על מכירה במשיבות.
לטענתו, הוא ביצע מכירה לחברת
aep
, אשר נסגרה על-ידו בלעדית ביום 30.11.06 ולאחרונה נודע לו כי המשיבות קיבלו תשלום עבור שירותים מלקוח זה בסכום של
כ-200,000$.

המערער טען עוד, כי אחוז העמלה הנהוגה בעסקאות עבור אנשי מכירות במשיבות נע בטווח שבין 13% - 7%. משכך תבע פיצוי בגין עמלות בסך של 506,345 ש"ח.

4.
במסגרת ההחלטה מושא הערעור, קבעה כב' הרשמת שניצר-רהב כי היא מקבלת את הבקשה להטלת עיקול זמני על נכסי המשיבה (במעמד צד אחד) אך ורק ביחס לרכיב פיצויי הפיטורים. משמע - כב' הרשמת דחתה את הבקשה להטלת עיקול זמני ככל שהיא התיחסה לרכיבים הבאים - פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בחוסר תום לב ובהליך לא תקין, הודעה מוקדמת של חודשיים נוספים ותשלום בגין עמלות.

כב' הרשמת נימקה החלטתה כאמור - בהתיחס לרכיבי התביעה דלעיל - בנימוקים כדלקמן:

א.
אשר לרכיב של פיצוי בגין פיטורים שלא כדין קבעה כב' הרשמת כי מדובר ברכיב מרכזי בתביעה הדורש הוכחה וכי במסגרת הליך במעמד צד אחד אין ניתן להכריע בו. כב' הרשמת הוסיפה וקבעה כי הן הסכום הנתבע והן העילה נתונים לשיקול דעת רחב של ביה"ד, בהתאם לראיות שיובאו בפני
ו. משכך, אין להטיל עיקול בגינו.

ב.
אשר לרכיב ההודעה המוקדמת של חודשיים נוספים קבעה כב' הרשמת כי המערער מבסס את תביעתו ברכיב זה על הבטחה בעל-פה, שלא התגבשה כדי הסכם, אלא היוותה רק שלב במו"מ בין הצדדים. מו"מ שעלה על שרטון ולא הושלם.
כן, ציינה כב' הרשמת כי מהסכם העבודה עם המשיבה 2 עולה - כי ההתחייבות למערער היתה ליתן 30 ימי הודעה מוקדמת, כאשר אין מחלוקת כי התחייבות זו מולאה.

ג.
אשר לרכיב שעניינו תשלום עמלות קבעה כב' הרשמת כי המערער מבסס את בקשתו ברכיב תביעה זה על עסקאות שלטענתו "נסגרו" לאחר פיטוריו ועל אחוזי עמלות משוערכים. כב' הרשמת הוסיפה וקבעה, כי אף אם נצא מנקודת הנחה שניתן להסתמך על הסכמי העמלות לשנים 2007-2008 או על הסכם של איש מכירות אחר לשנת 2008
(נספח כ"ח לבקשת המערער)
, הרי שעדיין לא הובאו ראיות מהימנות לכאורה לעסקאות מהן מבקש המערער לגזור את העמלות ואת הסכומים שהתקבלו במסגרתן
(ראה - סע' 4א'-ג' להחלטה)
.

5.
טענות המערער בתמציתן היו כדלקמן:
א.
כב' הרשמת טעתה משלא נתנה צו עיקול זמני גם להבטחת התביעה שעניינה – פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
שכן, מהראיות שהוצגו בפני
כב' הרשמת עולה - כי המערער הועסק אצל המשיבה בשורה ארוכה של תפקידים בכירים למעלה מ-9 שנים וגילה בעבודתו מסירות אין קץ.

כן טען, כי מהראיות שהציג עולה כי פיטוריו נעשו בניגוד לכללי הצדק הטבעי, תוך הפרת זכות השימוע וכי המשיבות התנהלו באופן בלתי חוקי לאחר שניתנה הודעת הפיטורים. זאת, לאחר "שחזרו" מהסכמות ביחס לחבילת הפיצויים שיקבל.

ב.
המערער טען עוד, כי העובדה שלביה"ד נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לקביעת גובה הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין אין בה כדי לשלול מתן צו עיקול. זאת, שעה שקיימות ראיות מהימנות לכאורה כי נפלו פגמים בפיטורי המערער ושעה שכב' הרשמת עצמה קבעה כי קיים חשש ממשי וכבד שהמערער לא יוכל לממש את פסה"ד לכשינתן וככל שיזכה בתביעתו.

המערער הוסיף והטעים כי בעוד שמתן צו העיקול לא יגרום נזק כלשהו למשיבה - בשים לב לסכומים הניכרים שהיא עומדת לקבל בגין עסקת המכר לצד ג' – הרי שאי הטלת עיקול בגין רכיב התביעה הנ"ל עלול לגרום לו לנזק ניכר משלא יהיה באפשרותו לממש את פסה"ד אם וכאשר יזכה בתביעתו.

ג.
כב' הרשמת טעתה משלא הטילה צו עיקול זמני להבטחת התביעה לתשלום הודעה מוקדמת של חודשיים נוספים. זאת, שעה שהוא (המערער) פרש בפני
ביה"ד ראיות מהימנות לכאורה בנוגע להבטחה שניתנה לו על-ידי המשיבות להעניק לו חודשיים של הודעה מוקדמת בתום סיום עבודתו.

לשיטתו של המערער, העובדה שלא נחתם הסכם בין הצדדים אינה מעלה או מורידה לגבי תוקף ההבטחה. הבטחה שלא הותנתה בתנאי כלשהו והיא עומדת בפני
עצמה ומחייבת את המשיבות.
גם בהקשר זה טען המערער כי כב' הרשמת שגתה באיזון שעשתה לצורך קביעת מאזן הנוחות.

ד.
כב' הרשמת טעתה משלא הטילה עיקול זמני להבטחת התביעה לתשלום עמלות בגין עסקאות בהן טיפל המערער ואשר נסגרו בסמוך לאחר פיטוריו.
זאת, שעה שקבעה כי אין די בהצהרת המערער בהקשר זה.

yyy
הכרעה
נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את החומר המצוי בתיק, הגענו למסקנה כי דין הערעור להדחות וזאת, לאחר שלא מצאנו חוסר סבירות בתוצאה הסופית אליה הגיעה כב' הרשמת. עם זאת יוער כי חלק מנימוקינו לדחיה שונים מאלה שצויינו על-ידי כב' הרשמת ונפרט:

6.
אשר לרכיב התביעה אשר עניינו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין יאמר – כי אכן מקובלת עלינו טענת המערער כי גם שעה שמדובר ברכיב הנתון לשיקול דעת רחב של ביה"ד, הרי שאין די בכך כדי להצדיק את דחית הבקשה להטלת עיקול זמני ויש לבחון על-פי הראיות לכאורה ועל-פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה - מהו היקף הפיצוי הסביר לכאורה בנסיבותיו של מקרה נתון. זאת כאמור על בסיס התשתית הראייתית הלכאורית שהוצגה.

עם זאת, במקרה שבפני
נו, עיקר טענותיו של המערער ביחס לנסיבות פיטוריו מתמקדות בהפרתה של זכות השימוע, בפיטוריו ללא הצדקה לאחר תקופת עבודה ממושכת וכן בעיתוי הפיטורים שנבחר, לטענתו, במטרה לשלול ממנו זכויות עתידיות.
זכויות אותן תבע המערער, כאמור, בנפרד במסגרת כתב התביעה (צו הצהרתי לגבי הארכת תקופת מימוש האופציות וצו המזכה אותו בקבלת גמול כספי לאחר שתושלם עסקת המכירה של המשיבה). מכאן - שהזכויות העתידיות הללו - אשר לטענת המערער נשללו ממנו עקב עיתוי פיטוריו - אינן יכולות להוות חלק מהפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, משאלה נכללו ברכיבי תביעה אחרים.

יוצא אפוא מהדברים, כי רכיב התביעה שעניינו – פיצוי ממוני בגין פיטורים שלא כדין מתייחס למעשה לנזק הנטען של הפסד השתכרות עתידי, אשר יתכן והיה נמנע מהמערער לו התאפשר לו (למערער) להשמיע את טיעוניו ולמנוע את פיטוריו.
דא עקא שבהקשר זה, נקבע בפסיקה כי אין הצדקה לפסיקת פיצוי כספי בגין הפרת זכות השימוע, שעה שהוכח שלו היתה ממומשת זכות זו הלכה למעשה – הרי שסיכוייו של העובד להשפיע על החלטת המעביד ביחס לפיטוריו היו מזעריים
(ראה – ע"ע 93/07 גיורא ארבל נ' נ.א.ס.ס. נוירומקולר סטיליולשין סיסטמס בע"מ, ניתן ביום 19.11.08)
.

במקרה דנן, דווקא מטענותיו החמורות של המערער עולה לכאורה - כי גם לו היתה מוענקת לו זכות שימוע, הרי שלא היה בכך כדי למנוע את פיטוריו, אשר נעשו לשיטתו במכוון מתוך מודעות מלאה לתרומתו למשיבות ומתוך כוונה למנוע ממנו קבלת זכויות שונות שלמימושן עתר כאמור, בנפרד במסגרת כתב התביעה.
נוסיף ונעיר, כי ברמה הלכאורית נראה כי הצדדים ניהלו מו"מ בנוגע לתנאי הפרישה של המערער, שהיה עובד בכיר במשיבה ובעל נגישות לגורמים ניהוליים בכירים בה. מכאן יש להניח, כי ככל שסבר כי יש באפשרותו להעביר את רוע הגזירה על-ידי העלאת נימוקים שונים כנגד פיטוריו, הרי שללא ספק היה עושה כן.
לא למותר לציין עוד, כי המערער לא הצביע ולו לכאורה, על הוראות דין קוגנטיות או זכות יסוד אשר פיטוריו נעשו בניגוד להן, באופן המצדיק פסיקת פיצוי כספי בעל אופי עונשי או מרתיע. לענין זה יש להזכיר כי חוק יסוד: חופש העיסוק שאוזכר על-ידי המערער לא הוכר בפסיקה כמקור חוקי המקנה זכאות לבטחון תעסוקתי או להגנה מפני פיטורים.

בנסיבות הללו, עולה מן המקובץ, כי התוצאה הסופית אליה הגיעה כב' הרשמת, לפיה לא הוצגו ראיות לכאורה ביחס לזכאותו של המערער לתשלום פיצוי (ממוני) בגין פיטוריו - זאת, מעבר לזכויות האחרות להן עתר של קבלת חלק מסכום המכירה של המשיבה כמו גם הארכת תקופת האופציות – הינה סבירה ואין מקום להתערב בה.

7.
לא נעלם מעיננו כי המערער עתר גם לתשלום פיצוי בגין נזק שאינו ממוני עקב פיטוריו שאינם כדין וזאת, לאור נסיבות הפיטורים להם טען (בכללם גם הפרת זכות השימוע).
אולם, כידוע בפסיקה נקבע כי הענקת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני תעשה בנסיבות חריגות. זאת,שעה שלטעמנו אין לומר כי החלטתה של כב' הרשמת ממנה משתמע כי נסיבות אלה לא התקיימו במקרה דנן – הינה בלתי סבירה.

8.
אשר לרכיב התביעה שעניינו תשלום בגין שני חודשי הודעה מוקדמת – הרי שסבורים אנו כי גם בהקשר זה אין מקום להתערב בהחלטתה של כב' הרשמת. שכן, מהראיות שהציג המערער עולה לכאורה שהזכאות לקבלת תשלום בגין שני חודשי הודעה מוקדמת נוספים לא התגבשה לכדי זכות מחייבת, אלא היתה חלק מהמו"מ שבין הצדדים, שלא הבשיל לכדי הסכם מחייב.

9.
אשר לרכיב התביעה שעניינו תשלום עמלות – הרי שגם בהקשר זה סבורים אנו כי צדקה כב' הרשמת בהחלטתה עת שקבעה כי לא הוצגו ראיות מהימנות לכאורה המלמדות על קיומה של עילת תביעה המזכה בקבלת עמלות ונפרט:

עיון בתצהיר התומך בבקשה למתן צו העיקול מלמד, כי טענותיו של המערער בתצהירו בנושא העמלות היו סתמיות ומעורפלות:
§
המערער טען להבטחה מצד המשיבות לקבלת עמלות באמצע שנת 2008, אך זאת מבלי לפרט מי הגורם שהבטיח לו, באלו נסיבות ניתנה ההבטחה ומה שיעור העמלה שהובטח לו.
היעדר פירוט כאמור אפיין גם את הטענה בדבר הבטחה שניתנה למערער לדבריו, במהלך שנת 2009 עת שהתבקש לסייע במכירות.
§
גם טענותיו של המערער לפיהן, נודע לו על סגירת עסקאות בסמוך לאחר פיטוריו נטענו באופן סתמי ובלתי משכנע, בלא שהמערער ציין מיהו המקור ממנו נודע לו "על הסגירה" ובאלו נסיבות ובלא שציין מאיזה מקור נודע לו על קבלת תשלומים מלקוח זה או אחר.

yyy
סוף דבר
10.
לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

11.
המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה למערער בלבד בדואר.

ניתן היום, י"ד בטבת, תש"ע (31 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים.


נ.צ. גב' חנה קפלניקוב



נ.צ. מר צבי קוסטרינסקי



נטע רות
, שופטת

קלדנית: דפנה ענוה-רז






עב בית דין אזורי לעבודה 12288/09 גל אורון נ' אורסוס סולושיינס (ישראל) 1999 בע"מ, orsus solutions usa inc, גיל וייזר (פורסם ב-ֽ 31/12/2009)