פסקי דין על צ'י צ'אנג | פסקי דין על אינג' אליהו פבר תברה לבנין והנדסת

110015/99 עב     01/03/2001




עב 110015/99 צ'י צ'אנג נ' אינג' אליהו פבר תברה לבנין והנדסת




בפני
: כבוד השופט יצחק לובוצקי
תאריך: 01/3/01

נציגי ציבור : גב' עחיאל ומר פנחס

בעניין: צ'י צ'אנג
ואח'

ע"י ב"כ עו"ד מסארווה חאלד
המערערים

נ ג ד

אינג' אליהו פבר תברה לבנין והנדסת

אזרחית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רות אחניק-קרני
המשיבה

פסק- דין

המשיבה (להלן גם : "החברה") היא חברה לבניין והנדסה אזרחית, שיזמה פרוייקט
בניה בעיר מודיעין (להלן גם : "מודיעין").

המערערים הם עובדים זרים, אזרחי מדינת סין (להלן גם: "העובדים" או
"העובדים הסינים"), שהגיעו לארץ בעזרת חברת כח אדם סינית הפועלת בארץ
הולדתם. העובדים עבדו כפועלי בניין במודיעין במשך שלושה חודשים, וקיבלו רק
את מקצת משכרם. בבית הדין הם תבעו את היתרה בסך כולל של 63,000 ש"ח.

המערערים אינם נכללים ברשימת העובדים הזרים המועסקים אצל החברה על פי
רשיונה להעסקת עובדים זרים. לדברי החברה, העובדים הסינים גם לא הועסקו
אצלה, אלא אצל אחד בשם ג'מיל, שהיה קבלן עצמאי המבצע עבורה עבודות באתר
הבנייה (להלן : "הקבלן").
כב' הרשמת מרגלית ב

פסק דין
מיום 26.1.99, החליטה לדחות את תביעת העובדים
לשכר עבודתם. לדעתה של הרשמת המלומדת, מעבידם של העובדים הסינים היה
הקבט ולא החברה. הרשמת סירבה לקבל את טענת פרקליטם של העובדים, לפיה
יש לראות את החברה כמעביד הנכון. על פסק דינה (להלן : "פסק הדין") הוגש ערעור
המונח לפנינו.

לטענת העובדים, העובדה שהעסקתם היא ללא רשיון, קרי, העסקה בלתי חוקית,
אינה שוללת את זכותם לשכר עבודה ממעסיקם האמיתי. לדבריהם, חרף העובדה
שהקבלן הוא זה ששילם בפועל את שכרם בחודש הראשון לעבודתם - אין פירוש
הדבר שהוא מעבידם. לשיטתם, הקבלן נחזה כלפיהם כפועל מטעמה של החברה,
ששלטים שלה הותקנו באתר הבנייה, ודי בכך כדי להפוך את החברה למעבידה
שעליה רובץ נטל תשלום שכרם.

בפסק הדין הנתון בערעור קבעה הרשמת הנכבדה את התשתית העובדתית.
מסקנותיה, העולות מחומר הראיות, מלמדות שהקבלן הוא זה שנשא ונתן עם
העובדים בקשר לתנאי עבודתם, שילם את שכרם, פיקח על עבודתם וקיבל את
התפטרותם. לא הוכח שהחברה הציגה את הקבלן כמי שפועל מטעמה, או שערבה
עצמה בענייני העובדים, באופן שניתן לפרשו כמחוייבות כלפי עובדי הקבלן. יתרה
מזאת, המערערים כלל לא מצאו לנכון לזמן את הקבלן לעדות, שאולי היתה מפיצה
אור על טיב היחסים שבין הצדדים. לא מצאנו אפיוני התנהגות של החברה שניתן
לראותם כפעולה בחוסר תום לב, בהתקשרותה עם הקבלן לצורך ביצוע העבודות
בפועל. הקבלן שימש כ"קבלן עצמאי" בשרותה של החברה והעובדים צויידו
בכרטיסי עבודה המזוהים עמו.
הלכה היא מימים ימיה כי רק במקרים נדירים תתערב ערכאת ערעור בקביעות
עובדתיות של הערכאה הראשונה. ההתערבות תהא במקרים של "שגיאה עקרונית
ובסיסית" (דב"ע נא/3-176 משה דורון נ' הטכניון, סע' 12 לפס"ד מיום 30.12.91).

במקרה הנוכחי פסק דינה של כב' הרשמת מעוגן היטב בחומר הראיות ומנוסח
כהלכה. ב"כ המערערים בהגינותו, מודה למעשה בנכונות עובדות היסוד שנקבעו על
ידי הרשמת, כמפורט לעיל. הוא רק מבקש מאיתנו להסיק מסקנה אחרת מזו
שהסיקה הרשמת. לטענתו ראוי ליתן משקל לעובדה שהמערערים סברו בתום לב כי
הם מועסקים אצל החברה. לדבריו הפעלת "מבחן ההשתלבות" מוביל למסקנה של
קיום יחסי עבודה בין העובדים לחברה. אין בידינו לקבל את טענות הפרקליט
המלומד. טעותם הסוביקטיבית של העובדים בזהות מעבידם, אינה שוקלת
באבחנה בין שני מעבידים פוטנציליים. "מבחן ההשתלבות" נועד לאבחן בין
"עובד" לבין "קבלן עצמאי" ולא לצורך בחירה בין ה"מועמדים" להיחשב
כמעבידים.

אופי ההתקשרות בין הקבלן לחברה יכול לשמש אבן בוחן לשאלה אם החברה
הציגה עצמה כמעבידה של המערערים. אנו דוחים את טענת ב"כ המערערים, שאין
ליתן לאותו הסכם חשיבות כל-שהיא. אנו גם מסכימים עם הרשמת המלומדת, אשר
השכילה לאבחן בין הפסיקה בעניין דב"ע נד/3-96 (מחלקת הבנייה של הקיבוץ
הארצי נ.חליל עבד איל רחמן, פד"ע כט' 151) לבין המקרה הנוכחי.

הרשמת הנכבדה הסבירה בפסק הדין, את התנאים הדרושים לקביעת "מסגרת
מורכבת" של יחסי עבודה. הרשמת הדגישה, ומוסכם גם עלינו, כי בפסיקה בעניין
מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי, מדובר בפני
ה של מזמין העבודה לשירות
התעסוקה, רישום העובדים על שמו והעברת כספים על שם העובדים. המקרה
שבפני
נו שונה מהותית. מדובר בהעסקת עובדים על ידי "קבלן משנה" המבצע
עבודות בניה, ללא מעורבות היזם בחוזי העבודה או בדרך מימושה בפועל. במצב
דברים כזה, צדקה הרשמת בפסיקתה.

אמת, בית הדין הארצי הנחה את בתי הדין לעבודה "להקל על עובדים זרים
המבקשים לממש את זכויותיהם" (ע"ע פ1064/0 קניאנג'ווי נ' אוליצקי עבודות
עפר). אולם, לטעמנו ההקלות שבהן מדובר הן הקלות פרוצדורליות. לא הקלות
שבמשפט המהותי. לענין המשפט המהותי אנו מחוייבים לשוויון בין בעלי הדין.
ההגנה על העובדים הזרים - ואין זה משנה אם ישיבתם בארץ היא מכח רשיון אם
לאו - נובעת לא רק מהדין אלא גם מחובתנו המוסרית להגנת כבוד האדם וחירותו.
ההגנה על זכויותיהם החוקיות של העובדים הזרים תתבטא בגמישות פרוצדורלית.
למשל "גביית עדות מוקדמת", שתאפשר להם לעזוב את הארץ ללא עיכוב (בש"א
(ת"א) 5282/00 פסקובה נ.ביטון), הקלה בתשלום אגרת משפט (בש"א (ת"א)
4397/00 קונסטנטין נ. נ.א.נ.ס. בע"מ), או פטור מהצורך להפקיד "ערובה להוצאות
משפט" (בש"א (ת"א) 201721/99 צוק נ. אוסטיוק).

ההקלה על עובדים זרים לא תותר בכל הנוגע ל"משפט המהותי". משום שלעניין
המשפט המהותי מחוייבים בתי הדין לעבודה לשוויון בין בעלי הדין. עקרון השוויון
בין בעלי הדין מונע מבתי הדין לעבודה לפטור עובדים זרים מהבאת ראיות מוצקות
להוכחת תביעתם. לכן אין מקום לשימוש במבחנים מיוחדים לזיהוי מעבידם של
עובדים זרים. המבחנים הראויים הס אלו הנוהגים לענין כל העובדים אזרחי
המדינה ותושביה, מדובר במבחנים של זות משלם הכר, אופי ההתקשרות, מי
שכר את העובדים, מי קבע את תנאי עבודתם ובידי מי הכח לפטרם.
כב' הרשמת מרגלית, הפעילה כראוי את "מבחני הזיהוי" בין המעבידים השונים.
במקרה הנוכחי היא הגיעה לפסקנה הגיונית לפיה הקבלן הוא המעביד. אנו
מאשרים את פסיקתה ודוחים את הערעור.

אנו מוכנים להניח כי תביעתם של המערערים הוגשה בתום לב, ואגב קושי אמיתי
בזיהוי המעביד. לפיכך, החלטנו שלא לחייב את המערערים בהוצאות משפט, חרף
דחיית ערעורם.

ניתן היום ו' באדר, תשס"א (1 במרץ 2001) בהעדר הצדדים.

נ.צ. - גב' עוזיאל נ.צ.- מר פנחס י.לוגוצקי - שופט, אב"ד








עב בית דין אזורי לעבודה 110015/99 צ'י צ'אנג נ' אינג' אליהו פבר תברה לבנין והנדסת (פורסם ב-ֽ 01/03/2001)