פסקי דין על גלורי משי | פסקי דין על סימן טוב משה | פסקי דין על דיין נסים |

5423/99 פ     01/02/2004




פ 5423/99 מדינת ישראל נ' גלורי משי בע"מ , סימן טוב משה, דיין נסים




117
בתי המשפט

פ 005423/99
בית משפט השלום תל אביב-יפו
01/02/2004
תאריך:
כבוד השופטת אמסטרדם יהודית

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
1 . גלורי משי בע"מ
(בפירוק)
2 . סימן טוב משה

3 . דיין נסים
הנאשם
גזר דין

בתקופה הרלבנטית לכתב-האישום: שנות המס 97-1996 עסקה נאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") במסחר קמעונאי במוצרי חשמל, ונאשמים 2 ו- 3 (להלן: "הנאשמים") היו מנהליה הפעילים.

הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בכך שניכו ממשכורות ששולמו על-ידם לעובדי הנאשמת, לתקופה שבין חודש אפריל 1997 לחודש יולי 1997 סך של 271,922 ₪ (קרן), וללא כל הצדק סביר, לא העבירו המס שנוכה לפקיד השומה במועד שנקבע בתקנות מס הכנסה - 4 עבירות על סעיף 219 לפק' מס הכנסה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 (להלן: "פק' מס הכנסה").

הנאשמים זוכו מאי-העברת המס שנוכה מעובדי הנאשמת לחודש אוגוסט 1997 בסך 80,000 ₪, וזאת לאחר שביהמ"ש האמין לנאשמים, כי בחודש אוגוסט הם איבדו את השליטה בחברה הנאשמת, פסקו מלשלם לעובדים ולספקים, והעובדים ערכו "ביזה" בנכסי החברה, והדו"ח לחודש אוגוסט 97 אשר הוכן ע"י מנהל החשבונות, היה שגוי, ונרשם בו כי שולמו כביכול משכורות חודש אוגוסט 97 לעובדי החברה.
הנאשמים גם זוכו מהעבירות נשוא האישום הראשון, אשר ייחס להם אי -הגשת דו"ח במועד לפקיד השומה, בצירוף מאזן ודו"ח רווח והפסד מאושרים על הכנסות הנאשמת לשנת המס 1996 - עבירה על סעיף 216(4) לפק' מס הכנסה.

בהכרעת הדין נקבע, כי הדו"ח נשוא האישום הראשון אמנם הוגש ע"י הנאשמת באיחור - בתאריך 5/8/99 (תאריך ההגשה האחרון היה 31/1/98 - מועד שנקבע לאחר מתן הארכה ע"י מס הכנסה), אך הסתבר, כי רו"ח הורמן ועו"ד שר-גיל מונו כנאמנים בתאריך 30/9/97, הנאשמים פוטרו מתפקידם כמנהלים בתאריך 30/10/97, והדו"ח הוגש באיחור ע"י הנאמנים.

בטיעוניה לעונש עתרה ב"כ המאשימה לביהמ"ש, להטיל על הנאשמת, הנמצאת בפירוק - קנס סימלי, וכן להטיל על הנאשמים מאסר בפועל, מאסר ע"ת וקנס, וזאת נוכח חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים, באשר אי-העברת ניכויים משמעה שימוש במס שהיה אמור להגיע לקופת האוצר, ויש בביצוע העבירה משום גניבה ע"י המנהלים.
עוד הוסיפה ב"כ התביעה וטענה, כי המחדלים לא הוסרו במלואם, ועל פי ההלכה הפסוקה יש להטיל על הנאשמים עונש של מאסר בפועל.
ב"כ המאשימה היתה מודעת לטענת הנאשמים, לפיה החברה שילמה הוצאות עודפות לשנות המס 96-1995 בסכום כולל של 127,543 ₪ (ראה: נ/5 ו- נ/6), וכי מכרטסת הנהח"ש של החברה לשנת המס 1997 עולה, כי בחודשים מרץ ואפריל שולמו 15,000 ₪ על חשבון הוצאות עודפות, אך לדבריה, נוכח האמור בסעיף 181ג' לפק' מס הכנסה, לא ניתן לראות בהוצאות העודפות חלק מהסרת המחדלים.
הסעיף דלעיל קובע בזו הלשון: "קיזוז כנגד מס בעתיד" -
"שילם חבר בני-אדם שהוראות סעיף 3(ז) אינן חלות עליו מקדמות על פי סעיף 181ב', לשנת מס פלונית, בסכום העולה על סכום המס שהוא חייב לשלם באותה שנה, לא יוחזר לו הסכום העודף, אולם אם על הכנסתו באותו עסק או משלח-יד יהיה חייב במס לרבות מס שבח בשנים הבאות, יקוזז הסכום העודף כנגד המס או מס השבח; הסכום העודף יתואם לפי שיעור עליית המדד מתום שנת המס שבה קוזז".

הוצאות עודפות משמען הקדמת תשלום מס שהחברה תחוייב בו באותה שנת המס, ואם היא אינה ריווחית בסוף אותה שנה, היא רשאית לקזז את ההוצאות העודפות כנגד מס עתידי בשנים הבאות בהן החברה תהיה לריווחית.

בלשון הסעיף לא נאמר שהמס יוחזר למי ששילם ביתר, אלא נאמר, כי יקוזז כנגד חובת מס עתידית.
בענייננו, החברה לא היתה ריווחית בשנת המס 1997, והיא מצוייה בפירוק, וממילא לא ניתן לקזז ההוצאות העודפות נגד חובת מס עתידית.

לטענת ב"כ הנאשמים, סעיף 181ג' כולל הסדר במישור האזרחי, ולא במישור הפלילי.

הסעיף הנ"ל איננו מתייחס לקיזוז על חשבון מיקדמות, אלא רק קיזוז כנגד חובת מס עתידית, וב"כ הנאשמים סבורה, כי מדובר בלקונה.
זאת ועוד, לדבריה, בבחינת הפן הכלכלי והמוסרי לא יתכן להתעלם מסכומי הכסף ששילמה הנאשמת ביתר.

אינני תמימת דעים עם ב"כ הנאשמים לפירושו המשפטי של סעיף 181ג' לפק' מס הכנסה.
ראשית, אין מדובר בלקונה, אלא בהסדר שלילי.
שנית, סעיף 181ג' לפק' מס הכנסה אינו מגביל עצמו לתחום האזרחי, וסבורתני, כי יש להתייחס אליו כפי שההלכה הפסוקה התייחסה לסעיף 131(ו) לפק' מס הכנסה, כאשר בחנה אם ההסדר שנקבע בסעיף זה מוגבל לפן האזרחי. 60221
ראה: ע.פ. 37/98 נתן חויניצקי נ' מ"י, תקדין מחוזי 99(2) 3203. שם נדונה הסוגייה אם דו"חות שהוגשו ללא מאזן רווח והפסד, וללא דו"חות תיאומים אינפלציונים הינם דו"חות סתמיים ויש לראותם כאילו לא הוגשו לפי סעיף 131(ו) לפק' מס הכנסה או שיש לראות בעצם הגשת הדו"חות הנ"ל, הסרת מחדלים לעניין ההליך הפלילי.
ביהמ"ש קבע שם, כי הגשת דו"חות ללא אותם פרטים ומסמכים אינם מהווים מילוי של דרישת החוק, ואינם מאפשרים בדיקה וקביעת שומה, ולא ראה בהגשת אותם דו"חות - הסרת מחדלים בתיק הפלילי.

על אף כל האמור לעיל, אני סבורה, כי כאשר על ביהמ"ש לבוא ולקבוע עונשם של החברה ומנהליה, לא ניתן להתעלם מהעובדה שסכומי כסף בלתי מבוטלים הועברו על-ידי הנאשמת לפקיד השומה על חשבון רווחיה העתידיים, וכשאלה אינם בנמצא, יצאה קופת האוצר נשכרת, ולא יתכן לטעון, כי יש להטיל על הנאשמים עונש של מאסר בפועל בשל גרימת נזק לקופת המדינה, מאחר והנאשמת לא העבירה המס שנוכה.

ב"כ הנאשמים ערכה מידוד של כלל ההוצאות העודפות, והסכום הכולל מסתכם בסך של כ- 150,000 ₪ נכון להיום.
לסכום הנ"ל מתווסף סכום נוסף בסך 70,000 ₪, שהנאשמים שילמו עובר למתן גזה"ד, ולדברי באת-כוחם, עשו כן "במאמצים עליונים" (ראה הודעת עו"ד כבאז מתאריך 22/1/04).
לטענתה, הנאשמים לא התעלמו מחובם, ועשו כאמור, מאמצים להסרת מירב המחדלים ביכולות הכלכליות המצומצמות שנותרו להם, כפי שיפורט בהמשך.

כבר נקבע לא אחת, שאין נישום או עוסק רשאים להשתמש לצורכיו במס שנוכה או בסכום המע"מ שנגבה מהלקוחות, ולו גם על-מנת להמשיך ולהפעיל את העסק ו/או החברה, ואם יעשו כן - יש להענישם.
ראה: ע.פ. (ת"א) 1210/96 יורם קליין נ' מ"י (לא פורסם) -
"קיימת הלכה עיקבית ששמה לה למטרה לנסות לצמצם את נגע עבירות המס, ומזה שנים נקבע כי העונש הראוי בעבירות אלה הוא מאסר. ההגיון מאחורי הלכה זו הוא שכספים המנוכים מעובדים, וכן כספים שנגבו כמס ערך מוסף, אינם כלל כספיו של המערער או של החברה שהוא מנהלה הפעיל. כספים אלה הופקדו בידו על מנת שיעבירם לאוצר המדינה, ושיקול דעת מן הסוג הנטען בערעור הנוכחי, היינו, שבמקרה שאדם נקלע למצב כלכלי קשה הוא רשאי לעשות שימוש בכספים למטרות שונות מייעודם המקורי, הוא שיקול דעת פסול שאין להשלים עמו". (הדגשה שלי - י.א.)

בתיק דנן, עסקינן בחברה - הנאשמת, שהוקמה בשנת 1989, ובתקופת שיגשוגה פעלה במסגרת של למעלה מ- 20 סניפים, והעסיקה כ- 120 עובדים.
במשך כמעט עשור שנים פעלה הנאשמת ללא דופי, ושילמה מיסיה במועד.
מס' חודשים עובר לקריסת החברה - הנאשמת, היא נקלעה לקשיים כלכליים, לאחר שנטלה אשראי בהיקף גדול מדי בבנקים, ולא הצליחה להגיע לרווחים, כך עפ"י עדויות מנהליה.

נאשם 3 נשא דבריו במסגרת ראיות ההגנה לעונש, ולדבריו, עם מינוי כונס ומפרק לחברה, ופיטורי הנאשמים, הותירו המנהלים את מפתחות מכוניותיהם, וכרטיסי האשראי של העסק שהחזיקו ברשותם, ואף השאירו חנויות מלאות בסחורה, וכספות שהכילו שיקים לגבייה.

עפ"י עצה משפטית שקיבל נאשם 3, הוא פנה בתאריך 8/12/97 לממונה על הגבייה במס הכנסה וציין בפני
ה, כי בקופת החברה מצויים כספים שיכולים לכסות חובה של הנאשמת בגין אי-העברת ניכויים, ומאחר וחוב הניכויים הוא בדין קדימה, הפציר בה להטיל עיקול על הכספים, אך בפועל דבר לא נעשה (ראה: נ/7).

ב"כ הנאשמים מלינה על התנהגותה ומחדליה של הממונה על הגבייה, שלא הטילה עיקול, וטוענת, כי יש בכך "רשלנות תורמת" לאי-הסרת המחדלים.

אינני תמימת דעים בעניין זה עם הסניגורית המלומדת, שכן אין רשות המס מחוייבת לפעול כגובה עבור נאשם, אם כי כדאי ורצוי שתעשה כן במקרים מסויימים בהם תוכל להעשיר את קופת האוצר בסכומים המעוקלים, גם אם הדבר מסייע לנישומים.

עוד עולה ממכתב שנשלח למפרק, ע"י עו"ד המטפל בענייני ההוצל"פ של הנאשמת, ולפיו, מלקוחות שהיו חייבים לחברה הנאשמת 1,350,000 ש"ח, נגבה סך של 569,000 ₪, אך רק כמחצית מהסכום הנ"ל הגיעה לקופת המפרק, שכן המחצית האחרת שימשה לתשלום אגרות, הוצאות ושכ"ט עו"ד.

כיום ניצבים הנאשמים מול "שוקת שבורה": העסק שקרס "בלע" עמו את חסכונותיהם וכל רכושם. נאשם 3 החל ללמד פיסיקה במיכללה האקדמית לחינוך - "אחווה", ופוטר לאחרונה (ראה: נ/8). אשתו, שעבדה במכון לביוכימיה בפקולטה למדעי החקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים, קיבלה הודעה שמינויה בטל החל מתאריך 30/9/03 (ראה: נ/9).
נאשם 3 סובל מיתר לחץ דם, ומקבל טיפול תרופתי.

נאשם 2 מסר בעדותו, כי בעקבות הקריסה הכלכלית של החברה, התמוטט גם התא המשפחתי שלו, והוא התגרש מאשתו, ביתו נמכר במסגרת כינוס נכסים, ומצבו הנפשי התערער. הוא נכנס לדכאון, ונתמך כיום למחייתו בידי ילדיו, ואף הוא מקבל טיפול תרופתי.

לאור האמור לעיל, החלטתי במקרה דנן, שלא להטיל על הנאשמים עונש מאסר בפועל (ולו לריצוי בעבודות שירות), וזאת מהטעמים שכבר אוזכרו לעיל: הסרת המחדלים בחלקם ע"י תשלום סך של 70,000 ₪, תשלום הוצאות עודפות ע"י החברה, אשר עפ"י החוק אינו יכול להזקף לטובתה בפן האזרחי, אך לא אתעלם ממנו בעת הטלת העונש בבוחני הנזק שנגרם לקופת הציבור, וכן לאור קביעת ביהמ"ש בהכרעת-הדין (עמ' 103 לפרוטוקול), כי לא ניתן לשלול לחלוטין את טענת הנאשמים, שהם מסרו לספקים שיקים שלהם, ובמקביל משכו סכומים מהחברה, ועל כן מופיעים סכומים אלו כמשיכות מטעמם, בעוד שבפועל הם לא נהנו מכספים אלו.
לא הוכח, כי כל המשיכות המופיעות בחו"ז של המנהלים לשנת 1996 משקפות את השיקים שמסרו הנאשמים לספקים, ולכן לא הוכח הסכום המדוייק של המשיכות שהנאשמים משכו בפועל לעצמם מכלל המשיכות, אך כאמור, הנאשמים לא נהנו מכלל המשיכות שיוחסו להם.

זאת ועוד, הנאשמים שיתפו פעולה במהלך חקירתם עם חוקריהם, וכאמור, אף עתרו לממונה על הגבייה שתפעל לעיקול כספים הנמצאים בחנויות, וזאת על-מנת לצמצם את הנזק הכספי שגרמו.

בשולי הדברים ברצוני לשבח את עו"ד כבאז על דרך ניהול הגנת הנאשמים, החל מפניותיה לרשויות המס כדי לשכנע את פקיד שומה ת"א בנכונות טענותיה בדבר ההוצאות העודפות, נסיונותיה להפעיל המפרק בהכנת דו"חות מתקנים לחודשים ינואר 96 ועד ספטמבר 97, ובהמשך - הכנת הדו"חות המתקנים לחודשים ינואר 96 ועד ספטמבר 97, ולמעשה ניסתה הסניגורית בכל דרך להימנע משמיעת ראיות בתיק דנן, אך הצליחה רק להביא לביטול האישום שהתייחס לאי-העברת ניכויים לחודש ספטמבר 97.

לאור כל המקובץ לעיל, אני מטילה על הנאשמים כדלקמן:

א. על החברה שבפירוק - קנס סימלי בסך 100 ₪.

המזכירות תעביר עותק גזה"ד למפרק עו"ד שר-גיל.

ב. על כל אחד מהנאשמים -

1) 12 חודשי מע"ת, והתנאי הוא שלא יעברו העבירה בה הורשעו תוך 3 שנים מהיום.

2) קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים החל מתאריך 1/4/04.

הודע לנאשמים על זכותם לערער תוך 45 ימים.

ניתן היום ט' בשבט, תשס"ד (1 בפברואר 2004) במעמד ב"כ המאשימה - עו"ד מורן, הנאשמים ובאת כוחם - עו"ד כבאז.
י. אמסטרדם, שופטת

קלדנית:אביגיל








פ בית משפט שלום 5423/99 מדינת ישראל נ' גלורי משי בע"מ , סימן טוב משה, דיין נסים (פורסם ב-ֽ 01/02/2004)