פסקי דין על אייל שמואלי | פסקי דין על מלכה קדוניס | פסקי דין על גבאי פרי פרוספר | פסקי דין על ישיר-איי. די. איי. חב' לביטוח |

1704/09 תאמ     16/02/2010




תאמ 1704/09 אייל שמואלי, מלכה קדוניס נ' גבאי פרי פרוספר, ישיר-איי. די. איי. חב' לביטוח בע"מ




13



13

בית משפט השלום בכפר סבא



16 פברואר 2010

תא"מ 1704-09 אייל שמואלי
ואח' נ' גבאי פרי פרוספר
ואח'






בפני

כב' השופט
דוד גדול


תובעים

1
.
אייל שמואלי

2
.
מלכה קדוניס
ע"י ב"כ עו"ד אהוד חיים חגואל


נגד


נתבעים

1.גבאי פרי פרוספר
2.ישיר-איי. די. איי. חב' לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אמיר עזר




פסק דין


1.
התובעים הגישו תביעה כספית בסדר דין מהיר כנגד הנתבע פרוספר גבאי וכנגד הנתבעת 2 המבטחת של הנתבע.
2.
בכתב התביעה עותרים התובעים כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעים לשלם להם סך 50,000 ₪ (להלן: "סכום התביעה").
3.
ביום 02.06.04 ארעה תאונה בה היו מעורבים רכב פרטי מס' רישוי 50-268-16 (להלן: "רכב התובעים"), ורכב פרטי מס' רישוי 68-419-07 (להלן: "רכב הנתבע").
רכב הנתבע היה מבוטח אצל הנתבעת חברת ביטוח ונהוג ע"י הנתבע.
4.
בדיון מיום 10.02.10 הופיע התובע וטען כי פנה שמאלה בכביש המוביל לבית ברל בעוד הנתבע מגיח מהכיוון הנגדי לכיוון נסיעתו קודם הפניה.

אין חולק כי הנתבע לא ציית לתמרור עצור, חבט ברכב התובעים, גרם לו לנזק כבד עד כדי השבתתו.
5.
הנתבע לא הופיע לדיון, לא מסר גרסה כלשהיא למעט הגרסה שבכתב ההגנה ומכאן שיש לקבל את טיעוניו העובדתיים של התובע באשר לנסיבות התאונה.
6.
שאלה ראשונה המחייבת הכרעה בתיק האם הוכיחו התובעים זכות קניינית ברכב התובעים. תשובה חיובית לשאלה זו תאפשר מעבר לשאלה הבאה מי האחראי לתאונה. גם כאן עלינו להיזקק לפתרון שאלה נוספת במישור החבות האם הנתבע אחראי לבדו לאירוע או שמא יש לייחס לתובע אחריות תורמת, ככל שכך נחליט לגבי השאלה האחרונה יש לכמת אחריות תורמת זו.
השאלה השלישית והאחרונה המחייבת ליבון והכרעה האם הוכיחו התובעים את נזקם בכלל ואם התשובה חיובית מהו שיעורו של נזק זה.
7.
אין חולק כי הרכב אינו רשום במשרד הרישוי על שמם של התובעים אלא על שמו של מר משה קטן. האחרון, אביו של יורם קטן, מסר תצהיר ביום 10.9.09 ולפיו חרף הרישום הרכב במשרד הרישוי על שמו, הוא לא עשה בו כל שמוש שהוא. עפ"י התצהיר האב נרשם כבעלים לבקשת בנו יורם, חברם של התובעים, כאשר ידוע לו שהשמוש ברכב והבעלות הלא רשומה בו נתונה לתובעים.
8.
ערב הדיון הגיש לי ב"כ התובעים בקשה לפטור את מר משה קטן מחובת התייצבות, שכן מר משה קטן בן 86 ובימים האחרונים נמצא בחופשת מחלה. כיוון שכך, הצעתי לצדדים הסדר דיוני כי אי הופעת המצהיר משה קטן להחקר על תצהירו תשמש מחסום דיוני לגביו בהעלאת כל טענה או דרישה שלו מהנתבעים. הצדדים הסכימו לכך.

אכן נראה על פניו כי רישום הרכב על שמו של משה קטן נעשה בכוונת מכוון להסתיר דבר מה ויש צורך לברר פשרו של רישום זה.

אף כי משה קטן לא הופיע בפני
נראית לי טענתו סבירה (עפ"י נסיון החיים) כי רישום הרכב בשמו לא נעשה כיוון שהוא נהג ברכב (המצהיר אף לא מסר אם יש לו רשיון נהיגה בר תוקף ו/או האם היה לו בכלל רשיון שכזה אי פעם).

כל שהמצהיר מסר בתצהירו כי הוא יודע שהרישום על שמו נעשה לבקשת בנו יורם קטן, חברו של התובע. סתם המצהיר ולא פרש על מה ולמה נתבקש לבצע רישום זה על שמו, ומהי עמדת בנו לגבי רישום.

למותר לציין כי הבן יורם קטן, לא זו בלבד שלא הופיע לדיון, אין תצהיר בשמו, ואין בפני
ביהמ"ש עמדה כלשהיא מטעמו.
9.
מעיון בעדותו של התובע בחקירתו הראשית, הוא מספר בעמ' 2 לפרוטוקול כי הרכב המדובר נקנה על ידו. כיוון שלתובע וליורם קטן קשרים עסקיים שבמסגרתם מספק יורם קטן תובע סחורה (טיבה לא פורט), בקש יורם קטן לקבל בטחון לסחורה, וכך הסכים התובע שהרכב ירשם בשמו. סופו של דבר הרכב נרשם בשמו של הקשיש משה קטן.

בחקירתו הנגדית עומת התובע עם מסמך שלפיו הוא מוכר את הרכב ליורם קטן תמורת 86,000 ₪. ברי כיום כי התובע לא מכר ויורם קטן לא רכש מאומה.

אם אנו מנתחים את המצב המשפטי בין אם מחמת אי ידיעה,
ובין אם מחמת זהירות יתר במקום למשכן את הרכב לטובת יורם קטן נעשתה כאן עסקת משכון מוסווית כאשר הרכב היה ועודנו בבעלות התובע אך הוא רשום בבעלות של אותו קשיש משה קטן במשרד הרישוי.

מסקנה זו מתחזקת נוכח חקירתו החוזרת של התובע אשר מודה בעצם במישכון של הרכב. לטענת התובע, הוא בקש לרצות את יורם קטן. ההליך במשרד הרישוי היה מהיר ופשוט, ועל כן נקטו בהליך זה דווקא ולא בהליך של מישכון.

נוכח כל האמור עד כאן, אני בא למסקנה כי התובע הוכיח את בעלותו המעשית ברכב מחד, אך גם את מישכונו מאידך לטובת יורם קטן.

משכך, ככל שיפסק סכום פיצוי כזה או אחר, על התובע יהא להמציא הסכמתו של יורם קטן לבצוע התשלום לתובע, כאשר הסכמה זו מאומתת ע"י ב"כ התובע.
10.
היה ויסבור הסובר כי טעיתי בניתוח המצב המשפטי בסוגית הבעלות עדיין עומדת לזכותם של התובעים כי הנתבעת שלמה להם ע"ח הנזק הנטען על ידם. הנתבעת הכירה בנזק נטען כולל של 69,394 ₪ כאמור בנספח ט' לכתב התביעה.

הנתבעת חלקה על אחריותו המוחלטת של המבוטח מטעמה – הנתבע. הנתבעת סברה כי יש לשתף את התובעים באחריות, ועל כן הפחיתה במישור זה סך של 19,208 ₪.

מפנה ב"כ התובעים לאותו נספח ט' ושם אין הסתייגות כלשהיא בנושא מיהו הבעלים של הרכב.

כיוון שכך, מפנה ב"כ התובעים לחוזר המפקח על הבטוח הקובע כי אם המבטחת לא עוררה שאלה זו בעבר, בעת כתיבת מכתבי הדחיה, היא מנועה מלהעלות נושא זה בשלב הדיון בביהמ"ש.

לעניין זה לא ניתנה תשובה הולמת בסיכומי ב"כ הנתבעים ומכאן שיש לקבל עמדתו של ב"כ התובעים ולקבוע כי הנתבעת מודה מאז כתיבתו של נספח ט' בבעלותם של התובעים על הרכב ואין היא רשאית לשנות כיום את עמדתה/גישתה לשאלה זו.
11.
א.
מכאן יש לעבור ולהכריע בשאלה האם הנתבע לבדו אחראי לתאונה דנן,
כטענת התובע, או שמא יש לייחס לתובע אחריות תורמת כלשהי, ואם
כן, מהו שיעורה.
ב.
אם אנו מעיינים בתמונות שצרף ב"כ הנתבעים (כך!!) ושסומנו נ/1 ו-נ/2 ניתן לראות בבירור כי הנתבע נסע בנתיב שבו מוצבים שני תמרורי עצור בסופו כשהוא אמור להתחבר לכביש עליו נסע התובע.

הנתבע גם מודה בהודעה שמסר לנתבעת שלא ציית לתמרורים והשתלב בכביש הראשי ללא שהוא עוצר אלא מתפרץ ופוגע ברכב התובעים.

ב"כ התובעים מפנה בסיכומיו גם לחקירתו הנגדית של התובע בביהמ"ש, וממנה מבקש להסיק, כי חרף נסיונותיו של ב"כ הנתבעים לגרום לתובע לשנות ו/או לבלבל את היוצרות אבל התובע דבק בגרסתו.
ג.
ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו כי זכות הנסיעה בדרך היא זכות יחסית. העובדה שבדרכו של הנתבע הוצב תמרור עצור, עדיין אין בכך כדי לומר שהתובע רשאי להתעלם מן הסובב אותו ולנסוע בנתיבו בלא שימת לב לכך שהנתבע מגיח מהכביש המאונך לנתיב נסיעתו.

לא זו אף זו, טוען ב"כ הנתבעים כי אם נבחין בתמונות שצרפו הנתבעים, אזי יש שדה ראיה באורך לא מבוטל.

לטעמי, אין צורך להתפס לקטנות בשאלה האם אורכו של שדה הראיה הוא 150 מ', 100 מ' או כל מרחק אחר. העובדה הבסיסית כי מכוון נסיעתו של התובע כלפי כוון נסיעת הנתבע אין מכשול שיסתיר לתובע את הקורה ממולו, ובהתחשב במכלול יש להפחית מסכום הפיצוי שבכוונתנו לפסוק לטובת הנתבע שעור נכבד בגין אחריותו לתאונה, שכן התרשל בנהיגתו.
ד.
משאנו מעיינים בעדותו של התובע בביהמ"ש, עולה כי רכבו ספג את הפגיעה בקורה האמצעית אליה מתחברות שתי הדלתות הימניות. בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעים השיב התובע כי הבחין בנתבע, ובעיקר ברכבו רק לאחר שרכב הנתבע פגע בו.

מכאן אני מסיק כי יש לבכר את עמדתו הבסיסית של ב"כ הנתבעים על פני זו של ב"כ התובעים, ויש לפסוק לחובת התובע ולבכר את תפיסתו של ב"כ הנתבעים הגורס כי יש לקבוע שלפנינו מקרה של אחריות תורמת.

התובע הגיע למקום התאונה ופנה שמאלה. משמע, התובע נאלץ להפחית משמעותית את מהירות נסיעתו ובכל זאת ארע מה שארע.

לטעמי, לא הייתה הצדקה להפחית את אחריותו של הנתבע בשיעור כה גבוה.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, אני סבור שיש לקבוע רמת אחריות תורמת מצידו של התובע בשיעור 15%.
12.
א.
ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו כי בשאלת הנזק התובעים לא הרימו את
הנטל המוטל עליהם כתובעים במשפט אזרחי.

לפיכך, מבקש ב"כ הנתבעים לדחות את התביעה.
ב"כ התובעים מפנה לחוו"ד שמאית שצרף לכתב תביעתו, ומבקש כי נאמץ את האמור בה בהעדר כל ראיה לסתור מטעמו של הנתבע.
לחילופין, מבקש ב"כ הנתבעים כי יקבע שהנזקים לרכב התובעים הינו הנקוב בסופה של חוו"ד השמאי 45,095 ₪ בניכוי השתתפות עצמית.
ב.
במחלוקת זו אני מקבל את עמדתו החילופית של ב"כ הנתבעים הגורסת כי הנזק הבסיסי יהא 45,095 ₪ ומסכום זה עלינו לנכות 15% כאמור בסעיף 11, קרי על הנתבעים לפצות את התובעים בסך 38,330 ₪ = 85%
x
45,095.
13.
מעיון בנספח ט' עולה כי הנתבעת ניכתה מהסכום שעליה לשלם לתובעים סך של 8,801 ₪ בגין קזוז של ירידת ערך השרידים. קזוז זה נעשה כאמור במכתבו של עילם טייבר משום שהתובע לא העביר לה מסמכים נחוצים. לפיכך, הנתבעת הפחיתה את שהפחיתה.

הנספח אינו מבאר דיו את הטענה ומכאן שיש להזקק לסעיף 12.5 לכתב ההגנה שבו טוענת הנתבעת כי הואיל והתובעים לא היו רשומים כבעלים של הרכב נמנע מהם לקבל את השרידים ולמכרם לאלתר בערך גבוה. רק לאחר עכוב נמסרו וערך השרידים פחת.

התאונה ארעה ביום 2.6.04 והאישורים הנדרשים לנתבעת הומצאו לה ביום 19.12.06 קרי שנתיים ומחצה לאחר התאונה.

עיינתי בסיכומיו של ב"כ הנתבעים ושם לא חזר ב"כ הנתבעים על טענתו בדבר השרידים, ומכאן יש להסיק כי טענה זו נזנחה.

לפיכך, יש לפצות את התובעים בשיעור 85% גם על השרידים. משמע, להוסיף סך של 7,480 = 85%
x
8,801.

לסיכום
הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובעים סך של 45,810= 38,330 + 7,480 ₪ בלווית ריבית והפרשי הצמדה מיום התאונה 2.6.04 ועד ליום התשלום החלקי שבוצע בפועל ובניכוי אותו סכום.
כן ישלמו הנתבעים יחד ולחוד הוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪.
כל התשלומים יבוצעו ע"י הנתבעת 2 עד ליום 15.4.10.
ניתן היום,
ב'
אדר תש"ע, 16 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 1704/09 אייל שמואלי, מלכה קדוניס נ' גבאי פרי פרוספר, ישיר-איי. די. איי. חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/02/2010)