פסקי דין על אברהם אורן

3217-12/08 תוב     16/03/2010




תוב 3217-12/08 מדינת ישראל נ' אברהם אורן








בית משפט לעניינים מקומיים בפתח תקווה



16 מרץ 2010

תו"ב 3217-12-08 מדינת ישראל
נ' אורן

בפני

כב' סגן הנשיאה השופט אהרן ד. גולדס




בעניין:

מדינת ישראל



המאשימה



נגד


אברהם אורן



הנאשם

הכרעת דין


1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ביום 02.12.2008, המייחס לו ביצוע עבודות הטעונות היתר בלא היתר, בכך שדירת מגורים המצויה ברחוב רוטשילד 131, בקומה הראשונה, והמצויה בבעלותו של הנאשם, פוצלה ל – 3 יחידות דיור.

2.
הנאשם הודה בעובדה כי דירתו פוצלה
ל – 3 יחידות דיור ואולם, לנאשם עומדת הגנת התיישנות. נוכח זאת, הוגש ביום 07.07.2009 כתב אישום מתוקן כנגד הנאשם, המייחס לו שימוש בדירת המגורים בניגוד להיתר הבנייה בכך שפיצל את דירתו ל – 3 יחידות דיור.

3.
ביום 24.09.2009, הודה ב"כ הנאשם כי עובדתית הנאשם פיצל את הדירה, אלא שלטעמו גם כאן אין כל עבירה, שהרי היתר הבניה פג לאחר שעברו 3 שנים, ולפיכך אין מקום להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

4.
לאור זאת, הגישו הצדדים סיכומים בשאלה המשפטית האם אכן פיצול שנעשה מעל 5 שנים מהווה עבירה של שימוש שלא כדין.

5.
עיקר טענותיו של הסניגור
נסבו על כך כי היתר הבניה המקורי, אשר על פיו נבנה בניין המגורים בטל לפני שנים רבות ולפיכך אין כיום היתר בניה בתוקף. די בכך שהיתר הבניה קבע שהיעוד הוא למגורים וכל עניין השימוש במספר היחידות אינו מהווה עבירה.

עוד טען הסניגור, כי לא ניתן להאשים אדם בגין שימוש בניגוד להיתר במקום בו חלפו 3 שנים ממתן ההיתר.


6.
לאחר שבחנתי טענות ב"כ הצדדים, אומר כי דין טענותיו של הסניגור להידחות.

כבר בבג"צ 53/86, ירמיהו עיני בע"מ, חברה לבניין נ' ראש עיריית קריית מוצקין ואח', פד"י מ' (4) 45, קבע כב' השופט גולדברג כי:
"משניתן היתר בניה ונבנה בניין לפיו, אין לאבחנת המשנה בין "שימוש חורג" ובין שינוי בהיתר שאינו שימוש חורג כל אחיזה, ומובנו של שימוש חורג על פי הגדרתו בחוק התכנון והבניה משתרע כל אימת שהשימוש, ולו העתידי, הוא למטרה הנוגדת את היתר הבניה שניתן".

היינו,
היתר הבניה גם אם סיים תפקידו בקציבת הזמן שבו זכאי מקבל ההיתר לבנות נותר הוא שריר וקיים לעד לעניין השימוש, לעניין הייעוד וממילא כל שימוש שנעשה בניגוד להיתר המקורי, על אף שפג תוקפו לאחר 5 שנים, חיותו נמשכת לעניין השימושים והיעודים.

7.
עוד הוסיף ואומר, כי להיתר הבניה שני רכיבים, האחד – המועד הכתוב בו לצורך ביצוע הבנייה בפועל, והשני – הינו, "תעודת זהות" של המבנה, על פיו הונפק טופס 4, ניתנה תעודת הגמר ולא ניתן לעשות כל שימוש במקרקעין בניגוד לשימוש שהותווה בהיתר הבנייה.

8.
התוצאה הינה כי הבנייה עצמה של שינוי במספר היחידות לא ניתן להעמיד עליה לדין נוכח קיום טענת התיישנות, אך לעניין קיום עבירה של שימוש קיימת עבירה, שהרי היתר הבנייה לצורך זהותו של הבניין והשימושים בו - שריר וקיים.

9.
אשר לטענתו השנייה של הסניגור, כי השימוש שעושה הנאשם במקרקעין תואם את ייעוד המקרקעין – מגורים, ולפיכך, לא ניתן להעמידו לדין על השימוש ביחידה המפוצלת – אין דעתי כדעתו. שכן, המחוקק קבע במפורש בסעיף 204 לחוק התכנון והבנייה עבירה של משתמש במקרקעין בסטיה מהיתר או מתוכנית, וכאן בעניינינו, הודה הנאשם בשימוש שהוא עושה, שימוש שהוא עניין יום יומי ולפיכך - אני דוחה אף טענתו זו של הנאשם.

10.
סוף דבר, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן.

המזכירות תשלח עותק הכרעת הדין לצדדים בדואר.

ניתנה היום,
א' ניסן תש"ע , 16 מרץ 2010, בהעדר הצדדים








תוב בית משפט לעניינים מקומיים 3217-12/08 מדינת ישראל נ' אברהם אורן (פורסם ב-ֽ 16/03/2010)