פסקי דין על בזל יוסף | פסקי דין על בזל יורי | פסקי דין על בזל מיכאיל | פסקי דין על יחיאל שפירא | פסקי דין על לירן שפירא | פסקי דין על יוסף תמיר |

1702/09 הפ     22/03/2010




הפ 1702/09 בזל יוסף, בזל יורי, בזל מיכאיל נ' יחיאל שפירא, לירן שפירא, יוסף תמיר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



22 מרץ 2010

ה"פ 1702-09
יוסף תמיר
נ' בזל יוסף
ואח'
ה"פ 1614-09
בזל יוסף
נ' יחיאל שפירא
ואח'







בפני

כב' השופט
אבי זמיר


המבקשים בה"פ 1614/09

1. בזל יוסף
2. בזל יורי
3. בזל מיכאיל
ע"י ב"כ עו"ד חן


נגד


המשיבים בה"פ 1614/09

1. יחיאל שפירא
2. לירן שפירא
3. יוסף תמיר




המבקש בה"פ 1702/09

יוסף תמיר
ע"י ב"כ עו"ד שרנצל


נגד


המשיבים בה"פ 1702/09

1. בזל יוסף
2. בזל יורי
3. בזל מיכאיל
4. יחיאל שפירא
5. לירן שפירא



פסק דין



בפני
י בקשות לאישורו או לביטולו של פסק בוררות.

תחילתו של ההליך בפני
י ביום 4.8.09, במסגרת ה"פ 1614/09. המבקשים -
יוסף בזל, יורי בזל ומיכאיל בזל (להלן: "המבקשים" או "בזל") – עתרו למתן החלטה לפי סעיף 23(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), לאישור פסק הבוררות אשר ניתן בידי כב' הבורר עו"ד אמיר דנוס ביום 3.8.09 (להלן: "פסק הבוררות"; "הבורר"). המשיבים לאותה תובענה הם יחיאל שפירא
ולירן שפירא
(להלן: "שפירא") ויוסף תמיר
(להלן: "תמיר").


במסגרתו של אותו תיק, התנהלו גם הליכי ביניים בנוגע להטלת עיקולים זמניים.

שפירא לא התנגדו לבקשת האישור (התנגדות אשר, כידוע, נעשית על דרך של הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות). תמיר עשה כן, במסגרת ה"פ 1702/09.

דיון מקדמי התקיים ביום 24.2.10. הצדדים לא הגיעו להסכמות כלשהן. אפשרתי להגיש תצהירים נוספים. יוסף בזל ותמיר עשו כן. בישיבת יום 16.3.10 הוסכם לוותר על חקירות נגדיות. הצדדים (בזל ותמיר) סיכמו טענותיהם קצרות בעל פה (שפירא לא התייצבו לדיון זה).

אין חולק, כי הקשר העיסקי בין המעורבים בפרשה זו מבוסס על קשר חוזי. המסמך המרכזי הרלבנטי קרוי "הסכם מסגרת" (נספח ה' לבקשת הביטול), שהוא הסכם מיום 4.1.06
בין יחיאל שפירא
ליוסף בזל (להלן: "הסכם המסגרת"). בנוסף לו נחתמו הסכמי הלוואה בין כל אחד מיחידי בזל לבין תמיר. מערכת חוזים זו נערכה לצורך קידום רכישה ובניה של מיזם מקרקעין בן ארבע יחידות דיור ברחוב וייצמן 28 ברמת השרון.

הסכם המסגרת, אשר, כאמור, הצדדים הישירים לו (אשר מוגדרים כ"צד א" וכ"צד ב'") הם יחיאל שפירא
ויוסף בזל, מחזיק שלושה עמודים, ובתחתית העמוד האחרון, לאחר חתימת השניים הללו, מופיע הכיתוב הבא:

"כתב הסכמה והתחייבות
אנו הח"מ, יוסף תמיר
ת.ז, 003296340, בזל מיכאיל
ת.ז, 304765043, לירן שפירא
ת.ז, 039293923 ובזל יורי
ת.ז, 303262133 מאשרים ומסכימים לכל האמור בהסכם המסגרת מיום 4.1.06, ומתחייבים לפעול בהתאם לו".

ארבעת המוזכרים בפיסקה זו, הוסיפו בתחתיתה את חתימותיהם.

להשלמת התמונה, אזכיר את נוסחו של סעיף 17 להסכם המסגרת:

"17.בוררות
17.1 כל חילוקי הדיעות מכל מין וסוג שהוא, אשר יתגלעו בין הצדדים, בקשר עם הסכם זה, פירושו ו/או ביצועו, יועברו לבורר דן יחיד, עו"ד אמיר דנוס.
17.2 הבורר לא יהא חייב לנמק את פסקו ויהיה משוחרר מהדין המהותי ומדיני הראיות.
17.3 חתימת הצדדים על הסכם זה כמוה כחתימה על שטר בוררות".


הצדדים נחלקו בעניינים שונים הנוגעים לפרוייקט נשוא הסכם המסגרת, ניהלו בוררות לפני הבורר, וזה, כאמור, נתן את פסק הבוררות ביום 3.8.09. בפסק הבוררות חויבו שפירא ותמיר לשלם ליורי ומיכיאל בזל סך של 801,916 ₪.

תמיר טוען, בראש ובראשונה, כי כלל אין הסכם בוררות תקף אשר מחייב אותו. לדבריו, חתימתו על ההתחייבות בשולי הסכם המסגרת מבטאת "הסכמה כללית" לאמור בו, ולא לסעיף בוררות. לשיטתו, לכל היותר יש לפרש את ההתחייבות, ככל שניתן להחילה על סעיף 17 הנ"ל, כהסכמה לכך שכל סכסוך בין שפירא לבזל יתברר בבוררות. כראיה לכך מצביע תמיר על מכתבו לבורר מיום 11.6.09 (נספח ח' לבקשתו), שבו, משהגיעה דרישתו של יוסף בזל לקיום בוררות, כתב במפורש: "
... הנני מאשר בזאת כי אני מוכן לקיום הבוררות. לפני קיום הבוררות על המתדיינים, לרבות בזל, לחתום על הסכם בוררות שיהיה מוסכם על כל הצדדים המעורבים, ולהפקיד בידי הבורר סכום כסף מוסכם, כערבות לקיום פסק הבוררות
". לגירסת תמיר, אף הבורר עצמו סבר, לפחות אז, כי יש צורך בחתימה על הסכם בוררות נפרד ושלח לצדדים טיוטת הסכם כזה (נספח ט' לבקשה). בא כוחו של תמיר, עו"ד אברמוב, שלח לבורר שתי הערות לטיוטת ההסכם -
דרישה שכל הצדדים יפקידו בידי הבורר ערובות כספיות זהות, וכי במסגרת כל פסק בוררות יחויבו הצדדים בחיובים נפרדים. נושאים אלה היו חשובים ביותר בעיניו של תמיר והם באו לידי ביטוי גם במהלך הבוררות עצמה לאחר תחילתה (נספחים י"א, י"ב לבקשה).

אין חולק, כי טיוטת הסכם הבוררות ששלח הבורר לא נחתמה בסופו של דבר והבורר קיים את הבוררות, להבנתו על פי הסמכות שניתנה לו בסעיף 17 להסכם המסגרת.

לטענת תמיר, נוהלה הבוררות באופן לא שוויוני, אך הוא החליט להופיע אליה בשל החשש שעלול להינתן

פסק דין
נגדו בהעדרו. לשיטתו, הבורר קבע את כל החיובים ביחד ולחוד, למרות שלא ניתנה לו סמכות לכך על ידי תמיר, ולמרות שחלק מהקיזוז שנעשה בגין החוב לבזל היה של תמיר לבדו. בכך רואה תמיר עילת ביטול "משולבת" של העדר הסכם בר תוקף ופעולה ללא סמכות של הבורר, לפי סעיפים 24(1) ו-24(3) לחוק הבוררות.

עוד טוען תמיר, כי יש לבטל את הפסק או, לחלופין, לתקן אותו או להחזירו לבורר, זאת בעניין אי קיזוז סך של 217,300 ₪ מחובו לבזל, באופן מלא, הכל לפי סעיף 24(3), 24(9) או 24(10) לחוק הבוררות. תמיר מפנה לסעיף 17 לפסק הבוררות, שבו קובע הבורר כי יש לקזז את הסך הנ"ל (סכום שדומה כי "משוייך" באופן פרטי לתמיר) מהסכום המגיע לבזל, אלא שמיד לאחר מכן, בסעיף 18 לפסק הבוררות, מקזז הבורר סכום זה מהסכום הכולל שנפסק לבזל, מול תמיר ושפירא יחדיו. באופן זה מקוזזת רק מחצית הסכום כלפי תמיר. תוצאה זו סותרת את הממצאים ואת קביעת הבורר עצמה. מוסיף תמיר וטוען כי בפגישה מיום 10.9.09 ציין הבורר עצמו במפורש כי "הוא לא מתאר לעצמו" ששפירא יטען כי הקיזוז הנ"ל של 217,300 ₪ שייך גם לו וצריך להיות מקוזז גם מחובו שלו לבזל, אך, עם זאת, לא תוקן ברוח זו פסק הבוררות.

תמיר פירט בבקשת הביטול טענות נוספות, בעיקר לגבי חישוב האיחור הנטען במועד הבניה, הגורם לאיחור וקביעת אחוז ריבית כזה או אחר.

יוסף בזל, בתצהירו מיום 2.3.10, כופר לחלוטין בטענת תמיר, שלפיה אין הוא צד להסכם הבוררות. לשיטתו, תמיר הוא צד להסכם המסגרת וכפועל יוצא מכך גם צד לבוררות, מכוח סעיף 17 להסכם המסגרת. תמיר גם פעל לאורך כל הדרך כצד להסכם בכל דבר ועניין, היה מעורב בתהליכים ובקבלת ההחלטות ואף הוקצתה לו יחידת דיור בפרוייקט. מוסיף בזל ומצהיר כי תמיר אף פנה אליו והביע בפני
ו את הסכמתו לבוררות ולתוצאותיה, בתנאי שיוסכם כי הוא ישא רק במחצית הסכום, ואילו במחצית האחרת ישא שפירא. בזל התנגד לניסיונו זה של תמיר ליצור הפרדה בינו לבין שפירא, מאחר וידע כי קיימות מחלוקות כספיות ביניהם, מחלוקות שבזל לא רצה להיכנס אליהן, הואיל ואינן נוגעות לו והואיל ולאורך כל הפרוייקט ההתנהלות הייתה כזו שתמיר ושפירא הם צד משותף לכל דבר ועניין.

תמיר הגיש מצדו תצהיר משלים, מיום 9.3.10. בתצהיר זה, מדגיש תמיר כי בטענותיו של בזל גלומה סתירה פנימית, שכן הוא טוען מחד גיסא כי תמיר הוא צד להסכם המסגרת, ומאידך גיסא הוא טוען שלא חתם עם תמיר על הסכם וכי הבוררות היא בינו לבין שפירא; לאורך תצהירו וכן בחקירתו בבית המשפט במסגרת הדיון בבקשת העיקול, טוען בזל, לדברי תמיר, כי ישנם רק שני צדדים להסכם המסגרת. עוד טוען תמיר בתצהירו המשלים כי בזל בחר שלא לפעול למימוש פסק הבוררות מול שפירא, ולמעשה הגיע עמו להסדר בדבר פירעון חובו, הסדר אשר לא גולה לבית המשפט. תמיר מיחס להתנהלותו של בזל מול שפירא פרשנות אחת בלבד והיא – קנוניה בין השניים כנגדו. הוא חוזר וטוען כי, בכל מקרה, הצדדים הורו לבורר לקזז סך של 217,300 ₪ מכל סכום שיגיע לבזל, ומאחר ויש לראות בחיובי תמיר ושפירא מול בזל כחיובים נפרדים, יש לקזז סכום קרן של 108,165 ₪, לאחר שיערוך, מחובו הפסוק של תמיר לבזל.

כידוע, הסעיף בחוק הבוררות אשר מפרט את העילות לביטול פסק בוררות, הוא סעיף 24 , אשר, בסעיפים הרלבנטיים לענייננו, קובע כדלהלן:

"24. בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:
(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;
...
(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
...
(9)
תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;
(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד."

עוד אזכיר את סעיף 26 לחוק הבוררות, אשר קובע, בין היתר, כי:

"(א) בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין.
(ב) לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות עולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר...".

עמדת הפסיקה באשר לעילות הביטול שבחוק הבוררות היא ברורה ועקבית; חוק הבוררות קובע עשר עילות, אשר הן, ורק הן, מאפשרות ביטול פסק בורר (התיקון לחוק הבוררות, משנת 2008, שבמסגרתו נוסף סעיף 29ב שמאפשר הגעה להסכמה בדבר זכות ערעור על פסק בוררות, אינו רלבנטי לענייננו). אין באפשרותם של בעלי הדין להתנות על עילות הביטול או להוסיף עליהן.

לא זו בלבד שמדובר ברשימה סגורה של עילות, פורשו עילות אלו באופן מצמצם ודווקני, זאת לאור הרצון לחזק את מעמדו של פסק הבוררות כהכרעה סופית ומחייבת (ראו: רע"א 8941/06 עירית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ (2009); רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל (2010)

(להלן: "עניין כרמל")).

עוד נקבע, כי מי שהשלים עם דרך התנהלותה של הבוררות, מנוע מלתקוף דרך זו לאחר מתן פסק הבורר (רע"א 10320/09 סגל נ' אלישיוב (2010) (להלן: "עניין סגל")).

בעניין כרמל הובהר, באשר לעילת הביטול לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות, כי בית המשפט מוסמך אמנם לבטל פסק בוררות אם מצא כי "תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור", אך בהתחשב בטיבו של המונח "תקנת הציבור" (מונח אבסטרקטי ודינמי, אשר מבטא את התפיסות החברתיות והמשפטיות העכשוויות), ובהתחשב עם הגישה המצמצמת לפרשנותן של עילות הביטול, הרי שבית המשפט יעשה שימוש בעילה זו רק מקום שיש בתוכנו של פסק הבוררות (תוכנו, להבדיל מתוצאתו) כדי לפגוע באינטרסים, בעקרונות ובערכים שהחברה הישראלית מבקשת לקיים ולשמר (סעיפים 55 - 59 לפסק הדין).

בעניין סגל הודגש, כי גם אם מוכח קיומה של עילת ביטול, אך מצב הדברים לא עולה כדי "עיוות דין", מהווה הדבר "משקל נגד" אל מול עילת הביטול.

במקרה זה ראיתי לנכון להורות על אישור פסק הבוררות, ככתבו וכלשונו.

כתב ההתחייבות של תמיר בשולי הסכם המסגרת ברור וחד משמעי. הוא מקבל עליו את כל ההסכמות שפורטו בהסכם; אין משמעות לכך שלא הוגדר כ"צד". ההסכמה הגורפת מתייחסת, בהיעדר החרגה, גם לסעיף 17, סעיף הבוררות. פרשנותו של תמיר, שלפיה הסכים רק לכך ששפירא ובזל יקיימו ביניהם בוררות במקרה של סכסוך, איננה סבירה; הם לא זקוקים להסכמתו לשם כך. ואם זו הפרשנות הנכונה, מה טעם ראה תמיר "להתערב" באותו הליך בין השניים, הליך שהוא נתן לו "הסכמה" מראש?

אכן, הבורר העדיף שכל הצדדים יחתמו על הסכם בוררות מפורט. תמיר אף העלה מלכתחילה דרישה להפרדת החיובים ואת עניין הקיזוז. אלא שברגע שהבוררות החלה "ללא תנאים מוקדמים" וללא תוספות או שינויים, ותמיר נטל בה חלק, מבלי שנקט הליך ביניים כלשהו, לרבות פניה לבית המשפט, הוא מנוע מלטעון בדבר העדר תוקף להליך כולו.

כל יתר הטענות נושאות אופי ערעורי מובהק, ואין להן מקום בהליך זה. כך גם באשר לטענה של סתירה פנימית כביכול בין קביעות שונות של הבורר. גם אם טעה בהבנת מערכת היחסים בין שפירא לתמיר, אין בכך כדי להקים עילת ביטול.

בכל מקרה, לא נגרם לתמיר "עיוות דין", שיצדיק את ביטולו של פסק הבורר. הבורר טרח ונימק את הפסק, למרות שלא היה מחויב לעשות כן; הוא אף נעתר לבקשת תמיר וקיים ישיבה נוספת על מנת לאפשר לתמיר לטעון את טענותיו כנגד הפסק, ובכל זאת לא ראה לשנותו. במישור הכספי-מעשי, תמיר יכול לחזור אל שפירא בכל הליך משפטי מתאים ולתבוע פיצוי, שיפוי או החזר, לפי כל הסכם ולפי כל דין.

תמיר טען כי הרושם המתקבל הוא של קנוניה בין בזל לתמיר. אין ראיה מספקת לכך. אמנם, ישנה אי נוחות מסוימת ממה שנחזה להיות פער בין דרך נקיטת ההליך מול שפירא ומול תמיר, ומידת האגרסיביות של מימוש פסק הבוררות (הליכי עיקול נמשכים כנגד תמיר בלבד; העדר עמדה של שפירא בהליך הנוכחי). עשוי להתקבל הרושם שגם בזל וגם שפירא מתנהגים כמי ש"פיתו בסלו". בשל כך, כמו גם בשל העובדה שתמיר העלה התנגדות לגיטימית וראויה לבירור, לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות משפט בהליך שבפני
י.

פסק הבורר מאושר אפוא.


ניתן היום,
ז' ניסן תש"ע, 22 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 1702/09 בזל יוסף, בזל יורי, בזל מיכאיל נ' יחיאל שפירא, לירן שפירא, יוסף תמיר (פורסם ב-ֽ 22/03/2010)