פסקי דין על איציק תורג'מן | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה

1730/10 רעב     29/03/2010




רעב 1730/10 איציק תורג'מן נ' היועץ המשפטי לממשלה




החלטה בתיק רע"ב 1730/10



בבית המשפט העליון


רע"ב 1730/10



בפני
:

כבוד השופטת א' חיות


המבקש:
איציק תורג'מן



נ


ג


ד



המשיב:
היועץ המשפטי לממשלה


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בעת"א 38304-02-10 שניתן ביום 24.2.2010 על ידי כב' סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטים נ' זלוצ'ובר ו-י' רז-לוי

בשם המבקש:
עו"ד אייל אלון
בשם המשיב:
עו"ד יצחק ברט


החלטה


זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיא ב' אזולאי וכב' השופטים נ' זלוצ'ובר ו-י' רז-לוי) מיום 24.2.2010, בה קיבל את עתירת המשיב והורה על ביטול שחרורו על תנאי של המבקש ממאסר.

1.
המבקש מרצה עונש מאסר בן ארבע שנים שנגזר עליו בשלושה הליכים שונים לאחר שהורשע בהליך אחד בעבירות סמים ובהליך שני בעבירה של שימוש בדרכון השייך לאחר (בעבר הורשע המבקש בעבירות סמים נוספות וכן בעבירות של זיוף, גניבת דרכון, קבלת דבר במרמה, התחזות כאדם אחר, החזקת נשק שלא כדין ותקיפה). ההליך השלישי עניינו ביטולו והפקעתו של רישיון האסיר של המבקש על-ידי ועדת השחרורים (להלן:
הוועדה
), לאחר שביום 21.6.2006, בעודו בתקופת שחרור מוקדם על-תנאי ממאסר קודם, נעצר הוא בנמל התעופה בן-גוריון כשברשותו דרכון מזויף בניסיון לצאת מן הארץ תחת זהות בדויה.
2.
מן הבקשה שבפני
י עולה כי במהלך חודש פברואר 2010 הגיש המבקש לוועדה בקשה לשחרור מוקדם עם תום ריצוי שני שלישים ממאסרו בה טען, בין היתר, כי גיבש תכנית שיקום בפיקוח הרשות לשיקום האסיר (להלן:
רש"א
) ולפיה ישהה בהוסטל סגור במשך תשעה חודשים ממועד שחרורו על-תנאי ולאחר מכן יהיה נתון לפיקוחה של רש"א למשך תקופה של שניים-עשר חודשים נוספים (להלן:
תכנית השיקום
), כי התחתן זמן קצר קודם לכן וכי בכוונתו לצאת לדרך חיים חדשה. המשיב התנגד לבקשה, בהדגישו כי המבקש הפר בעבר את אמון רש"א והוועדה, לאחר שלא עמד בתכנית שיקום קודמת שגובשה בעניינו וביצע עבירות סמים בהיותו משוחרר על-תנאי. כן ציין המשיב את עברו הפלילי המכביד של המבקש, הכולל שש הרשעות קודמות. בהחלטתה מיום 18.2.2010 קיבלה הוועדה את בקשת המבקש והורתה על שחרורו המוקדם, בהדגישה כי מאז שנת 2008 אין מידע על התנהגות בלתי תקינה מצידו (למעט מקרה אחד שמקורו בסכסוך כספי) וכי רש"א המליצה לשחררו בהתאם לתכנית השיקום. הוועדה קבעה כי המשיב מתנגד לשחרורו של המבקש "ולא במידה מועטה של צדק" כלשונה אך עם זאת הורתה כאמור על השחרור לאחר ששוכנעה כי יש לו כוונה כנה לעשות כל שביכולתו על מנת להשתקם, בפרט נוכח נישואיו ורצונו להקים משפחה. בצד תכנית השיקום קבעה הוועדה תנאים נוספים לשחרורו של המבקש, ובהם חתימה בתחנת המשטרה הקרובה להוסטל פעם בשבוע; המצאת דו"חות תקופתיים מדי שלושה חודשים במהלך עשרים-ואחד חודשי תכנית השיקום, הן על-ידי המבקש והן על-ידי רש"א; איסור יציאה לחו"ל ללא אישור הוועדה וצו עיכוב יציאה מן הארץ עד ליום 30.12.2010.

3.
על החלטת הוועדה הגיש המשיב עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בה טען כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, בין היתר משום שהמבקש בהיותו משוחרר על-תנאי ניסה לצאת לחו"ל באמצעות דרכון מזויף. בפסק-דינו מיום 24.2.2010 קיבל בית משפט קמא (כב' סגן הנשיא ב' אזולאי וכב' השופטים נ' זלוצ'ובר ו-י' רז-לוי) את עתירת המשיב וציין כי למבקש עבר פלילי מכביד, כי זהו מאסרו השני וכי שחרור מוקדם אינו בבחינת זכות קנויה של אסיר. בית המשפט קבע בפסק-הדין כי המשיב הפר בעבר באופן גס ובוטה את האמון שנתנה בו הוועדה (לאחר ששחררה אותו ברישיון מן המאסר הראשון) וכי יש ליתן משקל מיוחד להפרת האמון כאמור. בית משפט קמא הדגיש כי למבקש עבר פלילי מכביד וכי הציג לרש"א תלושי-שכר ממעבידו כביכול אף שהתברר בדיעבד שכלל לא עבד ועוד הדגיש כי מדו"חות שהוצגו בפני
ו עולה שהמבקש התנהג בכלא בצורה "שאינה מופתית". בנסיבות אלה קבע בית משפט קמא כי אין לשחררו בשלב זה. עם זאת קבע בית המשפט כי יש מקום לשוב ולשקול את האפשרות לשחרר את המבקש שחרור מוקדם סמוך למועד השחרור המיועד.

4.
בבקשה שבכאן טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא בכך שקיבל את עתירת המשיב, בעיקר משום שהחלטת הוועדה כרשות מינהלית אינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות שיפוטית. המבקש מוסיף וטוען כי הוועדה קיבלה את בקשתו והורתה על שחרורו בתנאים בהחלטה מנומקת היטב, אשר הביאה בחשבון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין לרבות עיון במידע חסוי שהוגש, לאחר שהתרשמה ממנו באופן בלתי אמצעי. עוד טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא בקובעו שהוועדה לא העניקה משקל ראוי לעובדה שהפר את אמונה לאחר שחרורו מן המאסר הראשון ולטענתו הוועדה עמדה על כך שאותם גורמים שהפקיעו את רישיון האסיר שלו בעבר המליצו כעת על שחרורו ועל שילובו בתכנית השיקום. אשר לעברו הפלילי טוען המבקש כי בית משפט קמא נתן לו משקל יתר, בהדגישו כי הוועדה הורתה לשחררו בשלב ראשון להוסטל סגור וכן הוא טוען כי בפסק-הדין ניתן משקל יתר למידע החסוי ולמידע בדבר התנהלותו בין כותלי בית הסוהר.

המבקש טוען כי יכול היה להשתחרר בתוך שמונה חודשים (הנמנים מיום הגשת הבקשה) אך העדיף ליטול על עצמו תכנית שיקום בת עשרים-ואחד חודשים, מהם תשעה חודשים בהוסטל סגור, והוא מדגיש כי היה זכאי להתייצב בפני
הוועדה כבר בחודש אוקטובר 2009 אך העדיף לדחות את התייצבותו בפני
ה במשך יותר מארבעה חודשים על מנת להכין תכנית שיקום בפיקוח רש"א. המבקש מציין כי מנהל ההוסטל, אסף יצחק, שהנו עובד סוציאלי בהכשרתו, כתב במכתב מיום 27.1.2010 כי התרשם "מכנות בדבריו [של המבקש] ומגילוי לב. [המבקש] הביע עייפות מן העולם העברייני וביקש ללמוד כיצד להשתכר ביושר ובהגינות...". עוד מציין המבקש כי בדו"ח של העובד הסוציאלי מכלא דקל (מיום 3.2.2010) לקראת הדיון בוועדה נכתב שהתנהגותו של המבקש תקינה וש"מדובר באסיר בעל כוחות ויכולת להפיק תועלת [מתכנית רש"א]". לטענת המבקש יש אינטרס ציבורי בשיקומו וכל הגורמים המקצועיים סבורים כי יש סיכוי ממשי להצלחת תכנית השיקום. יתר על כן, המבקש מצהיר כי הוא מכור לסחר בסמים ולהימורים והוא טוען כי שחרורו ללא טיפול מתאים מסוכן לא רק לו עצמו אלא גם לציבור. המבקש מוסיף ומדגיש כי נוסף על תכנית השיקום עצמה קבעה הוועדה תנאי שחרור מכבידים הכוללים, בין היתר, חתימה בתחנת משטרה פעם בשבוע והמצאת דו"ח תקופתי בדבר תפקודו מדי שלושה חודשים במשך עשרים-ואחד חודשי תכנית השיקום. המבקש מציין כי נישא באחרונה ולדבריו הצלחתו להשתקם במסגרת תכנית השיקום היא "אולי הסיכוי היחידי שלו להקים משפחה נורמטיבית".
5.
המשיב, מצידו, סומך ידיו על פסק-דינו של בית משפט קמא וטוען כי דינה של הבקשה להידחות על הסף משום שהמבקש לא העלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מנסיבותיו הפרטניות, בפרט משום שמדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה על החלטת ועדת השחרורים. לטענת המשיב הגישה האמורה נכונה באותם מקרים בהם הפך בית המשפט לעניינים מינהליים את החלטת ועדת השחרורים והוא מוסיף וטוען כי דין הבקשה להידחות גם לגופם של דברים, וזאת משום שלשיטתו לא נתמלאו במקרה דנן שני התנאים המצטברים לשחרור על-תנאי בתום ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר (הקבועים בסעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן:
חוק שחרור על-תנאי ממאסר)

), הדורשים כי האסיר יהא ראוי לשחרור וכי שחרורו לא יסכן את שלום הציבור. בעניין זה טוען המשיב כי פסק-דינו של בית משפט קמא נסמך על הרשעותיו הקודמות של המבקש, על התנהגותו בין כותלי בית הסוהר, ובעיקר על התנהגותו בעת ששוחרר בעבר בשחרור מוקדם על-תנאי. עוד טוען המשיב כי המבקש הוא עבריין רצידיביסט, וכי משהפר את האמון שניתן בו בכך שניסה לצאת מן הארץ באמצעות דרכון מזויף ואף עבר עבירות סמים נוספות, אין ליתן בו אמון בשנית.

המשיב מוסיף וטוען כי יש בידיו מסמכים חסויים, המלמדים על המסוכנות הנשקפת משחרורו המוקדם של המבקש ולטענתו ניתן ללמוד על מסוכנותו גם מכך שחזר לסורו לאחר שחרורו מבית הסוהר בעבר. המשיב מודה כי המבקש הציג תכנית שיקומית מפורטת, אך טוען כי שיקום אינו חזות הכל ומדגיש "שגם במאסרו הקודם הציג [המבקש] תוכנית שיקום של רש"א, אולם לא היסס להפר אותה". לבסוף טוען המשיב כי כפי שציין בית משפט קמא בפסק-דינו, המבקש יוכל לשוב ולפנות לוועדה לכשתפחת תקופת המאסר שנותרה, ואז ניתן יהיה לבחון פעם נוספת האם מוצדק לשחררו שחרור מוקדם על-תנאי. המשיב מצהיר כי לא יתנגד לקיום דיון חוזר מחודש יולי 2010 ואילך וכי יגבש את עמדתו באשר לשחרור המוקדם לפני הדיון החוזר כאמור.

6.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בעתירות אסיר ניתנת בנסיבות מיוחדות בהן מגלה הבקשה בעיה משפטית בעל חשיבות או אם עולה בה נושא אחר שחשיבותו כללית (ראו: רע"ב 3684/06
נאסר נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 7.8.2006); רע"ב 367/08
רוקנשטיין נ' מדינת ישראל
, פסקאות 10-11 (טרם פורסם, 29.7.2008) (להלן:
עניין רוקנשטיין
)). במקרה דנן עוסקת הבקשה בעניינו הפרטי של המבקש, ודי בכך כדי להביא לדחייתה. למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופם של דברים לא מצאתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית משפט קמא. כפי שציין המשיב בתגובתו לבקשה, סעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי קובע שני תנאים מצטברים לשחרורו המוקדם של אסיר: הראשון, כי האסיר ראוי לשחרור מוקדם; והשני, כי שחרורו של האסיר אינו מסכן את שלום הציבור (ראו עניין
רוקנשטיין
, פסקה 12). למבקש עבר מכביד בעבירות סמים והוא מודה בהתמכרות לסחר בסמים. בנסיבות אלה קשה לשלול את הסכנה הנשקפת ממנו לשלום הציבור (ראו רע"ב 6758/09
אלקדיים נ' היועץ המשפטי
, פסקה ז' (טרם פורסם, 16.9.2009)). יתר על כן, מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא כי במלאכת האיזון בין השיקולים השונים הצריכים לעניין, יש להעניק משקל מיוחד לכך שהמבקש הפר את אמון הוועדה ואת אמון רש"א ושב וביצע עבירות גם לאחר ששוחרר בעבר שחרור על-תנאי שלווה גם הוא בתכנית שיקום ואף ניסה לצאת מן הארץ באמצעות דרכון מזויף. אכן, יש חשיבות לשיקומו של עבריין ואולם השיקול השיקומי איננו שיקול יחידי והוא נבחן במכלול בצד כל השיקולים הרלוונטיים האחרים (ראו רע"ב 5527/08
סביחאת נ' מדינת ישראל
, פסקה 4 (טרם פורסם, 9.7.2008). בנסיבות המקרה דנן, נוכח עברו הפלילי המכביד של המבקש והעובדה כי לא היסס להפר את תנאי שחרורו בעבר נראה כי לא נפל פגם בפסק-דינו של בית משפט קמא המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, אף מבלי שנדרשתי למידע המודיעיני הקיים בעניינו של המבקש.


בשולי ההחלטה אציין כי רשמתי לפניי את הצהרת המשיב, שלא יתנגד לקיים דיון חוזר בבקשת המבקש לשחרור מוקדם, בתוך חודשים ספורים ובמועד הקרוב יותר למועד שחרורו המיועד.


אשר על כן, הבקשה נדחית.


ניתנה היום, י"ד ניסן, תש"ע (29.3.2010).




ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10017300_v04.doc

עס

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעב בית המשפט העליון 1730/10 איציק תורג'מן נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם ב-ֽ 29/03/2010)