פסקי דין על בנק לאומי סניף הסניף המרכזי | פסקי דין על אס.אמ.אס.השקעות | פסקי דין על אמנון ברזילי |

1622/08 תאק     25/03/2010




תאק 1622/08 בנק לאומי סניף הסניף המרכזי נ' אס.אמ.אס.השקעות בע"מ, אמנון ברזילי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



25 מרץ 2010

תא"ק 1622-08 בנק לאומי סניף הסניף המרכזי
נ' אס.אמ.אס.השקעות בע"מ
ואח'






בפני

הרשמת - כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט


תובע/ מבקש

בנק לאומי סניף הסניף המרכזי


נגד


נתבעים /משיבים

1.אס.אמ.אס.השקעות בע"מ
2.אמנון ברזילי


החלטה

1.
לפני בקשה לבטל את צו העיקול הזמני שניתן במעמד צד אחד ביום 2.3.10 לבקשת המבקש עד לסך 15,649,310₪ כלפי המשיב 2 ועד לסך 11,336,952 ₪ כלפי המשיבה 1, על הנכסים המצויים אצל המחזיקים.


המשיבים הגישו בקשה לביטול העיקול.


2.
ביום 4.6.08 הגיש המבקש כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבים לתשלום סך של 15,649,310 ₪ באופן שהמשיבה 1 נתבעה על כל הסכום ואילו התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 היא על סך של 11,336,952 ₪. לטענת המבקש הוא העמיד אשראי והלוואות בפועל למשיבה 1 על הסכומים כאמור, והנתבעים 2 ו-3 ערבו "כלפי הבנק לסילוק המלא והמדויק של כל הסכומים המגיעים או שיגיעו או שעשויים להגיע לבנק" מהמשיבה 1 (סעיף 4 לכתב התביעה). לטענת הבנק, המשיבה 1 לא פרעה את ההלוואות ואף יצרה חריגות בהיקף ניכר, וחרף הבטחות חוזרות ונישנות לא רק שלא סולקו ההלוואות אלא שהחובות 'הלכו ותפחו' (סעיף 10 לכתב התביעה). לאור התנהגות המשיבים העמיד הבנק את החובות לפרעון מיידי כזכותו על פי ההסכמים בין הצדדים לפי טענתו, והגיש את התובענה כאמור.

3.
במקביל להגשת התובענה הגיש הבנק, במעמד צד אחד, בקשה להטלת עיקולים זמניים על סכום התובענה (בשא 11359/08) וביום 4.6.08 נעתר כבוד הרשם זמיר (כתוארו אז) והורה לעקל כמבוקש.


4.
ביום 7.7.08 הגישו המשיבים 1, 2 בקשה בהולה לביטול העיקולים (בשא 13374/08) וביום 8.7.08 הגיש הנתבע 3 (בשא 13620/08) אף הוא בקשה לביטול העיקולים שהוטלו במעמד צד אחד ועתרו לקיים דיון במעמד שני הצדדים.



5.
לאחר דיון מפורט (כך עולה מהפרוטוקול) והגשת סיכומים שהשתרעו על פני עמודים רבים
(כך עולה מהסיכומים בכתב שהוגשו) ראה כבוד השופט זמיר לבטל את העיקולים שהטיל במעמד צד אחד. בין השאר קבע בהחלטתו "התרשמתי כי הבקשה להטלת העיקול
אינה נסמכת על נתונים ממשיים שיש בהם בכדי להצדיק את הותרו על כנו
...
מנגד ישנם נתונים ראיתיים נגדיים...המחלישים את החשש הנטען להכבדה על ביצוע פסק הדין, ככל שהתגבש מלכתחילה, וכן מטילים בספק את ערבותו של הנתבע 3 ואת נכונות סכומה הנוכחי של התביעה
..." (עמ' 2 להחלטת כבוד השופט זמיר). עוד הוסיף השופט זמיר בהחלטתו כי "
עצם העובדה שהנתבעת 1 קשורה למארג שלם של חברות, חלקן חברות חוץ, אינו מבסס חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, אלא להיפך, שכן במצב מעין זה, סביר להניח שהנתבעת 1 סולבנטית, בין אם מכח נכסים וזכויות שלה עצמה ובין אם מכח זכויותיה בחברות קשורות...
" (עמ' 3 , שם).

כבוד השופט זמיר אף לא החסיר מההחלטה התייחסות ל'ידיעות עתונאיות' וציין כי "הבעיות העסקיות שאליהן, לכאורה, נקלעו הנתבעים, עליהן מעידות הידיעות העתונאיות שצורפו לבקשה להטלת צו עיקול, כשהן בפני
עצמן, אינן מעידות על בעית פרעון עתידית" (עמ' 3) וכך ממשיך השופט ומצטט ידיעה מ-
ynet
, התייחס גם לכך שהמשיבה 1 "המחתה את כל זכויותיה לקבלת כספים מחברת מטיס קפיטל ...אל בנק המזרחי" אולם לא ראה ליחס לאלה כל אינדיקציה להכבדה אלא לטעמו נבעה המחאת הזכות 'משיקולים פרקטיים'; עוד נתן כבוד השופט זמיר דעתו לעובדה שלטובת הבנק שעבודים להבטחת חובות אם כי לא ברור לו מה היקפם, ולאחר כל העובדות והממצאים אליהם הגיע קבע כי "איני סבור כי התנהלותם של הנתבעים מעידה על חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין. אין מחלוקת כי החיובים לא נפרעו במלואם, וכי הנכונות מצד הנתבעים להביא לפרעון החוב מנכסים וזכויות שברשותם, לא באה לידי מימוש.." אך השופט יחס זאת לשיקולים של 'קדימות מסוימת לבנק המזרחי' וקבע כי "דווקא לאור היקף מארג החברות אליהן קשורה הנתבעת 1, מצב דברים זה אינו בלתי צפוי ואינו מעיד על סבירות גבוהה להתקלות בקושי עתידי בפרעון החיובים".

מכל אלה קבע כי "
מאחר שלא קיים חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין, המסקנה המתחייבת היא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבעים
" (עמ' 7 להחלטה).

אלא שכבוד השופט זמיר לא הסתפק בכך, ואמר כי "
מעבר לנדרש אציין כי הנתבעים העלו ספקות ממשיים באשר לקיומן של ראיות מהימנות לכאוריות לקיומה של עילת תביעה, או ליתר דיוק העלו טענות נגדיות ...המגבשות תהיות באשר לסכום התביעה וכן בנוגע לאחריותם של הנתבעים 2- 3..."
(עמ' 7 להחלטה).

לאור הניתוח המפורט של כל העובדות והשיקולים ששקל הגיע כבוד השופט זמיר למסקנה כי יש לבטל את העיקול שהוטל במעמד צד אחד.



6.
חשוב לציין כי בין לבין (ביום 10.2.10) נתן כבוד השופט זמיר החלטה נוספת בבקשה
שנושאה מחיקת כותרת ולחלופין בקשת רשות להתגונן (בש"א 13316/08). בהחלטה בבקשה נעתר כבוד השופט זמיר לבקשה למחיקת כותרת וראה להעביר את התובענה לבירור בפסי תובענה רגילים וזאת לאחר שהתרשם כי "התמונה המצטיירת לגבי גובה חובותיהם של הנתבעים, אינה ברורה וקוהרנטית ולטעמי היא מעידה על כך שלמעשה אין המדובר בתביעה לסכום כסף קצוב כהגדרתה בתקנה 202... וגם אין הצדקה לאפשר לתובע לרפא את הפגם ..." (עמ' 5 להחלטה), אמנם כבוד השופט זמיר ציין כי עמימות מאפיינת את גרסת הנתבע 2 אך גרסתו לא הופרכה במסגרת חקירתו.



7.
ראיתי להביא בפירוט רב את ההחלטות שניתנו במסגרת תיק זה כדי להדגיש כי מצב הדברים שתואר לעיל הינו נקודת המוצא למתן החלטה בעניין שלפני, וכי רק מנקודה זו על בסיס ההחלטות הקודמות עלי להחליט האם ראוי להותיר את העיקול על כנו או שמא יש לבטלו.



8.
ככל שעסקינן בסעדים זמניים ובהחלטות בהם, הרי מדובר בהחלטות ביניים הניתנות לשינוי במהלך ההליך; שינוי החלטות בהליכי הביניים יהיו כאשר נשתנו הנסיבות שהרי ההחלטות ניתנות על בסיס ראיות לכאוריות, או עובדות ונסיבות שיכולות להשתנות עם חלוף הזמן או בהתקיים אירוע כלשהו או כל סיבה שלא היתה בעת מתן ההחלטה הראשונה.

על כן ראיתי חשיבות להביא בפירוט את החלטת כבוד השופט זמיר כדי לבחון האם נשתנו הנסיבות מאז נתן את החלטותיו בענין ביטול העיקולים, ואם השתנו האם השינוי בנסיבות מהווה הצדקה לשינוי ההחלטה הקודמת.



9.
אומר כבר כי לא מצאתי שינוי מהותי מאז נתן כבוד השופט זמיר את החלטותיו, למעט העובדה העקרית
שהמותב השתנה
,
ולפיכך אין הצדקה להותיר את העיקול על כנו.

עוד אדגיש כי אינני מוסמכת להעביר תחת שבט בקורתי את החלטות כבוד השופט זמיר, לא את מסקנותיו ולא את שיקוליו, גם אינני מתיימרת לעשות כך, אף אינני מוסמכת להביע את דעתי או עמדתי בכל הנוגע לענינים שההחלטה התייחסה אליהם, וכפי שציינתי – החלטות כבוד השופט זמיר הן נקודת המוצא להחלטה זו, ועלי להתיחס לנסיבות החדשות שעל בסיסן הוגשה בקשה נוספת לעיקולים, וכן לבחון האם השתנו הנסיבות באופן המצדיק הטלת העיקול.



10.
בבוא בית המשפט להטיל עיקול או כאשר הוא נדרש לשאלה האם להשאיר את צו העיקול על כנו, עליו להשתכנע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת עילת התביעה; כך בהתאם לתקנות 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי, כך בהתאם להלכה הפסוקה; קרי, אחד התנאים המהותיים שחייב להתקיים בעת הטלת עיקול זמני הוא אם שוכנע בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה.

בענייננו אין טענה לשינוי בראיות הלכאוריות שהוצגו לכבוד השופט זמיר; כתב התביעה בסדר דין מקוצר לא תוקן ולהפך, בינתיים אף ניתנה החלטה לענין מחיקת הכותרת מהתובענה כך שאם השתנו הנסיבות, היה זה דווקא לטובת המשיבים, שהרי החלטה בענין העיקול הראשון ניתנה עובר להחלטה בדבר מתן רשות להתגונן, ובטרם נבדקו הראיות לכאורה בתובענה העקרית.

מכאן, ומשלא השתנו הנסיבות לענין הראיות המהימנות לקיומה של עילת תביעה הרי החלטת כבוד השופט זמיר שרירה וקיימת קרי כי "הנתבעים העלו ספקות ממשיים באשר לקיומן של ראיות מהימנות לכאוריות לקיומה של עילת תביעה..." (עמ' 7 להחלטה).

11.

במצב דברים זה, כאשר יש 'ספקות ממשיים באשר לקיומן של ראיות מהימנות לכאוריות לקיומה של עילת תביעה' הרי על הנסיבות החדשות שעליהן מבסס המבקש את בקשתו לעיקול להיות בהירות, ברורות ומטות את הכף באופן מובהק לטובת הטלת העיקול, בדרך של הוכחת הכבדה מהותית, אחד התנאים המתחייבים להטלת העיקול.


כפי שראתה הפסיקה לתאר כ'מקבילית הכוחות' את ההתמודדות של הרכיבים השונים בבואנו לשקול את הנסיבות להטלת העיקול, "ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד, כך הדרישה להתקיימותו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת. באופן דומה, במצב שבו נראה, על פני הדברים, כי התביעה היא תביעת סרק, הרי שאז אין מקום לסעד זמני גם אם מאזן הנוחות נוטה לעברו של המבקש" (רע"א 5288/07 נפטי נ. באר טוביה (25.6.07) ובעניננו, ככל שכבר נקבע כי "יש ספקות ממשיים לקיומן של ראיות מהימנות" הרי היה על הרכיבים האחרים, קרי, הכבדה ומאזן הנוחות להיות מהותיים.

12.
ובאילו נסיבות חדשות המצדיקות הטלת העיקול לאחר שזה כבר הוסר על ידי החלטה מפורטת בעבר, החלטה שניתנה לאחר קיום דיון, חקירות וסיכומים? ועל מה מבסס הבנק את טענותיו? ובכן - הנסיבה החדשה שבגינה בקש הבנק להטיל את העיקול או כלשונו מה שעמד "במוקד האירועים הללו" היה הודעה לבורסה של המשיב 2 "על מכירת אחזקותיו אצל המשיבה 1, כולם או חלקם" (פסקה שניה בבקשה להטלת עיקולים) "ולכך יש להוסיף את מכירת האחזקות ב"יפנאוטו" כמו גם הצורך "להנזיל" נכסים לשם קיום ההתחייבויות בהיקפים עצומים...והם מעלים חשש כבד להכבדה עתידית".

סתם ולא פרש! לא הבנתי על מה מבוסס הביטוי ה'צורך להנזיל נכסים' לא נפרשו בפני
מהן 'ההתחייבויות בהקפים עצומים' אליהם מתייחס הבנק ומשכך גם לא ביסס את טענתו הסתמית - ל'הכבדה עתידית'.

האמירות הללו אינן מבוססות, שהרי לבקשה צורפה ההודעה לבורסה ממנה למדתי כי המשיב 2 התקשר במכתב הבנות (
loi
) למכור "מחצית או מלוא החזקותיו בחברה
אס.אמ.אס ..חברה פרטית בבעלותו המלאה אשר באמצעותה מחזיק מר ברזילי בכ-50.5% מחברת אופקים קפיטל בע"מ בעלת השליטה בחברה המחזיקה ב-46.03% ממניות החברה..."; כן צורף דיווח מיידי של חברת מטיס כי החברה החליטה למכור את מלוא אחזקותיה ביפנאוטו בע"מ, מהסיבות המפורטות בדוח המיידי ובכללן כי "נראה כי לחברת מטיס קיימים לכאורה קשיים בפרעון חובותיה מהפעילות השוטפת שלה, היא נאלצת למכור נכסים, ואין באפשרותה לקבל מימון מהבנקים..." (סעיף 12 (א) לבקשה). כן ראה הבנק לצרף גזירי עתונים, כתבות שנושאם אי יכולת פרעון התחייבויות של מטיס. ומכאן ביקש להסיק כי מצבם הכלכלי של המשיבים אינו כבעבר וכי "האירועים שארעו לאחרונה יוצרים חשש ממשי ביותר להכבדה על ביצוע פסק הדין לכשינתן נגדם" (סעיף 13 לבקשה).

הבנק ציין כי "מלבד ערבויות הנתבעים 2 ו-3 ...שעבוד על קרקע ...אין כיום בידי הבנק בטוחה כלשהי שיהיה בה להבטיח את יתרות החוב... ודי בגובה החוב והעדר הבטוחות כדי לבסס את יסוד ההכבדה" (סעיף 14).

13.

אומר כבר כי הדברים הכלליים האמורים – הם חסרי כל משקל בהיותם אמירות סתמיות ובלתי מבוססות. גם העד מטעם הבנק, הוא מביא 'הראיות' הודה בבית המשפט כי לא הוא טיפל בעניני המשיבים, וכי אין הוא יודע לומר דבר על טיב היחסים העסקיים בין הבנק למשיבים, הוא גם לא ערך דוח חקירה שיביא את הנתונים אותם התיימר לכתוב כאמינים, הבהיר כי אין הוא רואה חשבון ולכן גם לא יכול היה להסביר ואף לא לסתור את הטענה שההתחייבויות המופיעות בדוח הכספי שהוצא מאתר האינטרנט של הבורסה כוללות גם את התחייבויות יפנאוטו ומולן יש יתרות זכות של מעל מיליארד ₪, כטענת המשיבים, ולשאלה מדוע לא ציין את יתרת הזכות השיב "כי לדעתי מה שחשוב ...זה חובות של מטיס קפיטל" (עמ' 4 ש' 19). נציג הבנק הבהיר כי הידיעות שלו הם מאתר מאיה ומהעתונים, הודה כי הבנק לא פנה למשיב 2 לאחר הפרסום באתר מאיה לקבל הבהרה למשל אם המשיב מוכר את מלוא האחזקות או רק חלקן ואיזה חלק – ויאמר כבר כי מחקירות רואה החשבון של מטיס קפיטל עולה כי ההבדל בין אחזקות מלאות או חלקן עשוי להתבטא במליוני שקלים.

14.

אל מול הדברים הכלליים של נציג הבנק שבאו מאתר האינטרנט ומהעתונים התייצב רו"ח ומנהל הכספים של מטיס קפיטל. אציין כי התרשמתי מעדותו של העד הרציני שהופיע לפני והוא העיד כי כל הפעולות הפיננסיות שנעשו לא היו במטרה להבריח נכסים וכי אין כל חשש לכך, כי כל הפעולות העסקיות של החברה הציבורית נעשו באישור הדירקטוריון, כדין, כי חברת מטיס שאינה נתבעת אלא המשיבה 1 היא בעלת מניות בה "שיפרה משמעותית את מצבה הפיננסי כאשר מכרה את אחזקותיה בחברת יפנאוטו תמורת סכום של 80,000,000 ש"ח ..." (סעיף 6 לתצהיר) וכן כי חברת מטיס נקטה בהליך אסטרטגי ונכנסה לשוק תחנות הדלק, כי מכירת יפנאוטו על המזומן שקבלה אפשרה הכניסה לתחנות הדלק, כי "מטיס עומדת בכל התחייבויותיה" וכן כי לחברה בעלות על נכסי נדלן בארץ ובתי מלון בחו"ל, כי השווי הבורסאי של החברה עומד על כ-128 מליון ₪. אציין כי כבוד השופט זמיר אף התייחס להיקף החברות ודווקא ראה באלה מקור כלכלי איתן.

15.

גם המשיב 2 הצהיר דברים דומים ואף הוא עמד על איתנות החברה, על מצבו הכלכלי האיתן – שלו ושל החברות שבבעלותו, עובדה שלא נסתרה ואשר בהחלטה הראשונה כבר התייחסו לאיתנות זו ולמהלכים כלכליים לגיטימים שעשה המשיב 2, ועוד ציין כי מאז ההחלטה הראשונה הושקע הון עצמי בשיעור של עשרות מיליוני ₪ בעסקת פטרוגרופ, אף היא חלק מהחברות שבבעלותו. עוד ציין המשיב 2 כי אין הוא מתכוון למכור את מלוא אחזקותיו במשיבה 2 לטענתו ההתקשרות עם הקבוצה היא התקשרות אסטרטגית ונועדה במהותה לפתח ולהרחיב את עסקי הדלק בארה"ב. גם בחקירתו בבית המשפט עמד המשיב 2 על טענותיו כי "לא יכול להיות מצב שאני הייתי מוכר הכל בלי לקבל תמורה בדלק, בפטרובורג" (עמ' 8 ש' 13- 14).

16.
לאחר שקראתי את התצהירים שהוגשו בתמיכה לבקשה לעיקול זמני מטעם הבנק ולאחר שעיינתי בתצהירי העדים מטעם המשיבים ולאחר ששמעתי את עדויות העדים בבית המשפט התרשמתי כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח שינוי נסיבות המצדיק את העיקול, גם לא הוכחה לטעמי ההכבדה באופן השונה מאז החלטת כבוד השופט זמיר.

17.
אציין כבר כי תמוה בעיני, שחרף החלטת כבוד השופט זמיר לא מצא הבנק להביא ראיות לכאוריות למצבם הכלכלי של המשיבים אלא ראיה בדמות הודעה לבורסה על כוונה למכור את 'מלוא' האחזקות או את 'חלקן' בלי להבהיר שההבדל בין 'מלוא' ל'חלק' הוא הבדל מהותי המתבטא במיליוני שקלים. ועוד לא ברור לי מדוע שב הבנק ומסתמך על ידיעות עתונאיות כאשר בהחלטה הראשונה כבר נמצא שלא ניתן להתייחס אליהן בעיקר כשבמהלך החקירה שמענו כי בידיעות העתונאיות עצמן יש פער מהותי בדיווח (הבדל בין 100 מליון ₪ לבין 190 מליון ₪...).

18.
נטל השכנוע מוטל על התובע, מבקש העיקול, ומאחר שלמשיבים זכות לקניינם, זכות עדיפה שהוכרה בחוק היסוד, יש לייחס חשיבות רבה לאיכותן ולכמותן של הראיות אשר מתיימרות לבסס את הרכיבים להטלת העיקול הנמצאים ביסוד טיעוני מבקש העיקול (רע"א 5935/97 סיני נ. גלץ פ"ד נב(1) 193 (1998)).


בחנתי האם המבקש הראה שמצבם הכלכלי של המשיבים כמו גם התנהלותם על רקע 'האירועים' הנטענים, מגבשים חשש סביר לביצוע פסק הדין.

כאמור נטל השכנוע מוטל על הבנק המבקש וכל ספק או תהיה בראיות פועלים לטובת המשיבים.

19.


נציג הבנק בהגינותו, ציין כי כל ידיעותיו הן מאתר מאיה של הבורסה. לא היו בידיו חקירות כלכליות, גם לא היה מודע לתוכן ההסכמות והתנאים שבהתקיימם ימכור המשיב 2 את אחזקותיו במטיס קפיטל, והאם ימכור את חלקן או את כולן. אל מול החסר בראיות הבנק יש לציין את עדות רואה החשבון אנגל מנהל הכספים של מטיס, שהצהיר ואף חזר על דבריו בעדות בבית המשפט, עדות שלא נסתרה, כי מטיס קפיטל היא חברה איתנה שרק הגדילה את השקעותיה, כי היא חברה שכל עסקיה גלויים לציבור וההחלטות שלה ונתקבלו בדרך החוקית במסגרת הדירקטוריון וכי שוויה הבורסאי מסתכם במיליוני שקלים. ברור כי דברים אלה אל מול ידיעות עתונאיות והודעה לבורסה על כוונה לא יכולים לבסס שינוי נסיבות, בודאי לא כאשר דברי המצהירים לא נסתרו ואציין כי המשיבים ככלל לא היו חייבים לתת תצהיר ולחשוף את עצמם, וחרף זאת עשו כן.

לציין עוד, כי במסגרת השיקולים ששקלתי אני סבורה גם כי ידוע למשיבים שבחברה ציבורית כל החלטה, שינוי או כוונה, מחייבים הודעה לבורסה ומתפרסמים באתר הבורסה בהיות החברה חברה ציבורית, מכאן שאם היה חשש לקריסה אני מניחה שהמשיבים לא היו מוסרים את ההודעה הפומבית שלמעשה 'קוראת בריש גלי לנושים לבקש פרעון מיידי של החיובים'.

20.


עוד אציין כי הגם שדברי המשיב 2 לא היו תמיד קוהרנטים ולעיתים אף עמומים מרוב פרטים ונכסים, ומרוב רצון להרשים בנכסיו וביכולותיו, הרי הם לא נסתרו ובודאי שלא שוכנעתי כי חל שינוי נסיבות על רקע הפרסומים בעתון, לכל היותר גרמה הבקשה לפרסום לא ראוי ויתכן אף לנזק.

21.

לא הובאה כל ראייה לכך שהמשיבים או מי מהם לא עמדו בהתחייבויותיהם אלא להפך מדברי המשיב 2 ורואה החשבון לא רק שהמשיבים עמדו בכל התחייבויותיהם אלא מעבר לכך.

22.

וכך משמוטל נטל השכנוע להראות כי קיים חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין
הנובע ממצבם הפיננסי של המשיבים ומשלא הוצגה ראייה לכך ואפילו לא ראשיתה ובהנתן החלטת השופט זמיר והעובדה כי נציג הבנק בהגינות מסר שאין לו מידע על מצבה הפיננסי של החברות אלא רק מקריאה בעתונים ומהודעה על מכתב כוונות – לא ניתן לבסס על אלה טענות ממשיות לשינוי נסיבות ולא היה מקום לבקש מלכתחילה את הבקשה. משלא הורם הנטל להוכיח שהמשיבים נטולי אמצעים פיננסיים באופן העלול להכביד על ביצוע פסק הדין, ככל שיינתן לטובת הבנק ולכך מתווספת העובדה, שהמשיב 2 הוא בעל מניות ומנהל בחברות לא מעטות, ואשר השופט זמיר קבע כי הפעילות הכלכלית של המשיבים ושרשור החברות נובעים מתכנון כלכלי לגיטימי, הרי לא מצאתי כל אינדיקציה לחוסר סולבנטיות של מי מהמשיבים, בודאי לא מצאתי ראיות לשינוי נסיבות.

23.

לא רק זאת אלא שכאמור התנאים להטלת העיקול הם תנאים מצטברים, קרי, קיומן של ראיות לכאוריות מהימנות – רכיב שכבר נקבע בהחלטת כבוד השופט זמיר כי קיומו מוטל בספק, הרי שכבר מטעם זה לכאורה לא היה מקום להותיר את העיקול, אבל הייתי נוטה לקבל טענה זו אם היה מוכח שהשינוי של הנסיבות הוא כה מהותי עד כי רכיב ההכבדה הוא כה בולט והשתנה מאז ההחלטה באורח מהותי – אלא שלכך לא הוצגו כל ראיות, וכאמור כל שהוצג הוא ידיעות עתונאיות שאין צורך לומר מה משקלן וכן ידיעות מאתר הבורסה – אלה אינן ראיות שניתן לבסס עליהן את הבקשה לשינוי החלטה.

24.
כדי שאראה לשנות את המצב הקיים היה על מבקש העיקול להצביע על שינוי נסיבות המצדיק הטלת העיקולים, ומצדיק שינוי בהחלטות שניתנו בענינם – כפי שהצבעתי בהרחבה בציטוטי התייחס כבוד השופט זמיר למרבית הנטען, אם לא לכל.



25.
מאחר שלא הוכח לפני "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין", ומאחר שהדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין" וכי "יסוד זה (ההכבדה) נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, ... בחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (רע"א 10076/07בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אי.סי.סי). למותר לציין, כי שיקולים אלה יש לבחון בהקפדת יתר שלא לפגוע מעבר להכרחי בזכות הקניין של המשיב" – מצאתי כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח את תנאי ההכבדה וממילא אין מקום לבחון את שאלת מאזן הנוחות בהעדר התנאים להטלת עיקול – לענין הראיות כבר חזרתי וציינתי לעיל את התייחסות השופט זמיר.

26.
משכך לאור כל האמור, אני סבורה כי היה ראוי שלא להגיש את הבקשה בודאי לא כאשר היא נסמכת על בדלים של ראיות לכאורה שמובאים מאתר האינטרנט ומהעתונות בודאי היה על המבקש לחשוב בקפדנות רבה יותר בעיקר לאחר שבעבר כבר נדחתה בקשת הבנק לעקול.

אני מעכבת את ביצוע ההחלטה להסרת העיקול עד ליום 1.4.10.
אני מחייבת את המבקש לשלם למשיבים הוצאות השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתנה היום,
י' ניסן תש"ע, 25 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי







תאק בית משפט מחוזי 1622/08 בנק לאומי סניף הסניף המרכזי נ' אס.אמ.אס.השקעות בע"מ, אמנון ברזילי (פורסם ב-ֽ 25/03/2010)