פסקי דין על טמיר תמרה | פסקי דין על אברהם פריד | פסקי דין על חגית ואסתר ביהם |

4925/09 עפ     28/03/2010




עפ 4925/09 טמיר תמרה, אברהם פריד, חגית ואסתר ביהם נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים






לפני כב' השופט רפי כרמל

ע"פ 4922/09

ע"פ 4925/09

ע"פ 4963/09




המערערים:

טמיר תמרה

המערערת בע"פ
4922/09
אברהם פריד

המערער בע"פ 4925/09
חגית ואסתר ביהם

המערערת בע"פ 4963/09


נ
ג
ד


המשיבה

מדינת ישראל
ע"י המחלקה המשפטית בעירית ירושלים





פסק דין






שלושה ערעורים על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' הש' ת' בר אשר צבן), בת"פ 7384/08.

1.
המערערים ואחרים מתגוררים במבנה הנמצא ברחוב רבי עקיבא בירושלים. על פי האמור בכתב האישום, נשלחה למערערים וליתר דיירי הבניין, ביום 7/1/08, הודעה לפי חוק עזר לירושלים (מבנים מסוכנים), תשמ"א – 1980 במסגרתה נדרשו המערערים ביצוען של עבודות מסוימות, המפורטות בהודעה, שעיקרן חיזוק או הריסת עמוד אבן סדוק בגינת הבניין ובדיקת יציבות האלמנטים הקונסטרוקטיביים, ובמידת הצורך ביצוע חיזוק לבנין. על-פי האמור בהודעה, נדרשו המערערים לבצע העבודות ולסיימן בתוך 30 ימים, אולם אלה לא עשו כן.

2.
מלכתחילה, התנהלו ההליכים בבית משפט קמא לפני כב' הש' רות זוכוביצקי, אולם בשלב מסוים, ולאחר שכב' הש' זוכוביצקי פסלה עצמה מלהמשיך ולדון בתיק, הועבר התיק לכב' הש' ת' בר אשר-צבן.

3.
עניינם של המערערים ויתר הנאשמים התברר במאוחד. בדיון הראשון שהתקיים לפני כב' הש' ת' בר אשר-צבן, שעל פי כותרתו הוא נועד למתן תשובת המערערים לאישומים, אישרו המערערים כי אכן קיבלו את הודעת מחלקת מבנים מסוכנים וכי הם הבעלים של דירות בבניין, אולם העלו טענות הגנה מן הצדק: המערערת בע"פ 4922/09 טמיר תמרה
– להלן: "
טמיר
"
, והמערערות בע"פ 4963/09 ביהם חגית ואסתר – להלן: "
ביהם
", באופן מפורש: "
אני מבקש להביא ראיות לעניין טענת הגנה מן הצדק"
–
כך ב"כ ביהם,
"ומצטרפת לטענת ההגנה מן הצדק ולבקשה להביא ראיות לעניין זה"
– כך ב"כ טמיר (עמ' 3 לפרוט' בית משפט קמא, והנאשם 1, בטיעוניו, טען באופן משתמע להגנה זו, וטען, בנוסף, כי הוא מבקש "
להביא ראיות שלא יכולתי לבצע העבודות
". חרף טענותיהם של המערערים, בעיקר לעניין דיון בטענת ההגנה מן הצדק העומדת להם, לשיטתם, כפי שפירטו בתמצית לפני בית משפט קמא (וכפי שיובהר להלן בהרחבה), לא מצא בית
משפט קמא לנכון לדון בטענתם זו, ולא כל שכן לאפשר להם להביא ראיות ולטעון טיעוניהם. בית משפט קמא הרשיע את המערערים על פי תשובתם לאישום,
"בכך שלא ביצעו עבודות או נקטו באמצעים...",
ציין כי טענות המערערים לעניין סכסוכים ביניהם לבין עצמם ולבין יתר בעלי הדירות, אמורות להתברר במסגרת הליכים אזרחיים, וסופו של דבר, קבע בית משפט קמא כי
"לא מצאתי מקום לדון בטענות ההגנה מן הצדק".

4.
טיעוני המערערים, מתרכזים הן בכך שנמנע מהם למצות את יומם בבית המשפט, לאחר שלא הודו בעובדות שבבסיס העבירה לפיהן מדובר במבנה מסוכן והן לאחר שנמנע מהם לטעון ולהביא ראיות להגנה מן הצדק. המערערות ביהם אף כיוונו ערעורן להחלטת ביניים של בית משפט קמא אשר באה במסגרת טיעוני הצדדים לקראת מתן גזר הדין שעה שבא כוחן התנגד להגשת הודעת מחלקת מבנים מסוכנים בשלב הטיעונים לגזר הדין, באמצעות בא כוח המאשימה ולאחר שבית משפט קמא נעתר לקבלת ההודעה (סומנה ת/4 בפרוט' מיום 15/9/09). בא כוח המערערות ביהם אף כיוון ערעורו לכך שבית משפט קמא
ציין בהחלטתו כי
"אין צורך לשמוע את התנגדות ב"כ הנאשמים

3 ו – 6 עד תומה. התנגדותו גובלת בעזות מצח...".

יובהר כבר עתה כי על בית משפט קמא היה להימנע משימוש בביטוי זה, בוודאי לא בטרם הניח לבא כוח המערערות להשלים
טיעוניו לאחר, וכפי שיובהר בהמשך, לגופם של דברים ההתנגדות הייתה במקומה ועל בית משפט קמא היה להימנע מקבלת ההודעה באמצעות ב"כ המאשימה – המשיבה. זאת, מבלי להידרש לשאלה האם גם לו הייתה המאשימה – המשיבה מבקשת להגיש ההודעה באמצעות עורכה, כנדרש על פי דיני הראיות, בשלב בו בקשה לעשות כן, היה מקום להיעתר לכך, שכן הודעה זו אמורה לעמוד בבסיס הכרעת הדין. יצוין, בהקשר זה, כי השיקולים והנימוקים שהובילו להרשעת המערערים, לרבות הרקע הנורמטיבי העומד ביסוד חוק מבנים מסוכנים ותכליתו, ובכלל זה, דיון בשאלות הדרושות לצורך הרשעה בהתאם לחוק זה, כל אלה פורטו בגזר דינו של בית משפט קמא (עמ'

1 עד 6) ולא במסגרת הכרעת הדין, מבלי שניתן לכך כל הסבר על-ידי בית משפט קמא.

5.
זכותו של נאשם לטעון לתחולה של ההגנה מן הצדק, בנוגע עם כתב אישום שהוגש בעניינו, נטועה בהוראת סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982. מיקומה הנו בין הטענות המקדמיות אותן רשאי נאשם להעלות לאחר תחילת משפטו. קבלת טענה זו של 'הגנה מן הצדק' מאפשרת ביטול כתב אישום מבלי להידרש לשאלת חפותו או אשמתו של הנאשם. ר' ע"פ 4855/02
מדינת ישראל
נ' בורוביץ
, פ"ד נט (6) 776. אחד המקרים בהם ראוי, מכוח דוקטרינת הגנה מן הצדק, להימנע מקיום משפט הנו מקום, אפילו קיום המשפט הוגן, יש בו משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות (ע"פ 5672/05 טגר בע"מ נ. מדינת ישראל
, פורסם במאגר נבו).

כאמור, בית משפט קמא לא מצא לנכון להידרש ולדון בטענה זו אותה ביקשו המערערים לפרוש לפניו ודעתו הייתה כאמור כי נוכח תשובתם אין מקום לדון בטענה זו. בנקודה זו, בית משפט קמא שגה: אמנם, יתכן שלאחר שהיו נפרשים לפניו טיעוני המערערים בשאלה זו, היה מקום לדחות טענתם. אולם, לצורך כך היה על בית משפט לאפשר למערערים להשמיע את מלוא טיעוניהם, מה עוד, שמהמעט אותו הצליחו המערערים
לשטוח לפני בית משפט קמא (וראה שורה 17 לעמ' 1 לפרוט', שם אומר הערער פריד:
"ביקשתי להודיע משהו לביהמ"ש וביהמ"ש קטע אותי").
עולה, לכאורה לפחות, כי טיעוניהם של המערערים אינם טעונים קלושים. בתמצית, ומבלי להביע עמדה באשר לטיעונים אלה, עולה כי בין המערערים קיימים סכסוכי שכנים המונעים שיתוף פעולה, לבניין התמנתה נציגות ממונה שמנעה ביצוע התיקונים, ניתנה חוות דעת מומחה לפיה המבנה אינו מסוכן, והמערערים, או חלקם, פנו לרשויות מיוזמתם. בע"פ (חי) 3298/08 שילוח לריסה נ. עיריית חיפה, מצא בית המשפט כי קיום המשפט נגד המערערת, אשר הייתה זו שחשפה את הליקויים במבנה, ולכאורה את ביצוע העברה, ופעלה לתיקון הליקויים במבנה, יש בו פגיעה בחוש הצדק וההגינות, אפילו המשפט עצמו הוא הוגן ובהתאם לחוק העזר ופקודת העיריות. לתוצאה דומה הגיע בית המשפט, באותו עניין, לאחר שהגיע למסקנה כי אין באפשרות אותה מערערת לבצע התיקונים בעצמה ללא שיתוף יתר בעלי הדירות. עוד הוברר בענייננו כי ביום 11/9/2006 ניתן על ידי בית משפט השלום צו מניעה, בהליך שבין המערערת טמיר לבין המערערים פריד, ביהם ואח', לפיו נאסר על המשיבים באותו הליך לבצע כל פעולה שיש בה להביא לשינוי או פגיעה במבנה בבית. ההודעה על- פי חוק מבנים מסוכנים, כזכור, נשלחה בינואר 2008. כן לא ניתן להתעלם מהמסמכים השונים אשר בית משפט קמא אפשר למערערים להגיש במהלך טיעונים לעונש (ראה נ/2 עד נ/12), אשר לחלקם יש השלכה לצורך הדיון וההכרעה
בטענת הגנה מן הצדק.


לדרך בה נקט בית משפט קמא, מתאימים הדברים אשר נאמרו על ידי כב' הנשיאה ד' בייניש במסגרת ע"פ 1481/10
דוד
ארבץ נ' עירית ירושלים
(

פסק דין
מיום 7/3/10). מדובר ב

פסק דין
שעסק בשאלת פסלות שופט, לאחר שהנאשם הורשע בלא שהודה בעובדות כתב האישום ומבלי שנתקיים הליך של שמיעת ראיות, זאת בהתאם לקביעת בית משפט המחוזי אליו הגיע ערעור אותו נאשם, ובעקבות פסק הדין הושב הדיון לבית המשפט לעניינים מקומיים. כב' הנשיאה, בדחותה את טענת הפסלות, ציינה:
"בנסיבות המקרה דנן, אכן נפל פגם, כפי שציין בית המשפט המחוזי, בכך שהשופטת לא אפשרה למערער להביא ראיותיו בכדי לשכנע כי חניית הרכב במקום מותרת. משכך, ולאור האמור בפסק דינו של בית המשפט מחוזי, על השופטת לדון בראיות אותן יציג המערער...".


6.
המסקנה העולה מהאמור לעיל הנה משקופחה הגנת המערערים ומשנמנע מהם לטעון ולהביא ראיות במסגרת טענת הגנה מן הצדק ומשלא הוכח כי הבניין מסוכן, כפי שבית משפט קמא קבע כתנאי נחוץ לצורך הרשעה ( קביעה
שמצאה מקומה במסגרת גזר הדין – ר' עמ' 6) ור' גם ע"פ (י-ם) 11510/07 עיריית ירושלים נ. לוי יוסף, פורסם במאגר נבו. וכפי שהסתבר, המאשימה – המשיבה עצמה הביאה עדים בשאלה זו לפני המותב הראשון שדן בתיק, כדברי בא כוח המערערות ביהם שלא באה להם התנגדות כלשהי, כי אז יש להורות על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא. לפיכך, פסק הדין מבוטל ולמערערים תינתן האפשרות להביא מלוא ראיותיהם וטיעוניהם הן בשאלה האם הוכח שמדובר במבנה מסוכן והן בשאלת ההגנה מן הצדק.


באשר להחלטה מיום 15/9/09 לפיה התקבלה, במסגרת טיעונים לגזר דין באמצעות בא כוח המאשימה – המשיבה הודעת המחלקה למבנים מסוכנים, חרף התנגדות בא כוח המערערים ביהם, דין החלטה זו להתבטל וכאמור, ראוי היה לבית משפט קמא להימנע משימוש בביטוי בו הכתיר את התנגדות בא כוח המערערות ביהם.

ניתן היום,
י"ג ניסן תש"ע, 28 במרץ 2010, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא

פסק דין
זה לצדדים.















עפ בית משפט מחוזי 4925/09 טמיר תמרה, אברהם פריד, חגית ואסתר ביהם נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 28/03/2010)