פסקי דין על אריה סלע | פסקי דין על אברהם כץ

3496-07/08 תט     06/04/2010




תט 3496-07/08 אריה סלע נ' אברהם כץ






בפני

כב' השופט וויליאם חאמד
תובע

אריה סלע
נגד
נתבע

אברהם כץ

פסק דין
התובע הגיש לביצוע 15 צ'קים, בסך של 3000 ₪ כל אחד, משוכים מחשבון הנתבע ואשתו. ראש ההוצל"פ נעתר לבקשת הנתבע להורות על עיכוב הליכי ההוצל"פ, לפי סעיף 10 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993 ( להלן- "החוק " ).

התובע טוען כי בסוף שנת 2003 הוא הלווה לנתבע, לבקשתו של זה, סך של 40,000 ₪, ובתמורה, מסרו לו הנתבע ואשתו 15 צ'קים, בסך 3,000 ₪ כל אחד, המשוכים מחשבונם. לאחר שחלק מהצ'קים חולל, והנתבע לא החזיר את חובו, הגיש התובע את הצ'קים לביצוע, במסגרת 3 תיקי הוצל"פ שונים. הנתבע ואשתו הגישו התנגדויות לביצוע שטר, שנדחו בהעדר התייצבות, ובהמשך, בסוף שנת 2005, הושג בין הצדדים הסכם להחזר ההלוואה הנ"ל בתשלומים, כנגד עיכוב הליכי ההוצל"פ, והנתבע החל לשלם סך של 1,500 ₪ לחודש, עד לחודש מרס 2006, וההסכם חודש בתחילת שנת 2007, אז הוסכם כי הנתבע ישלם סך של 1,000 ₪ לחודש, ובהתאם, הוא שילם סכומים חודשיים כאמור, עד סוף 2007. תיקי ההוצל"פ עודכנו בהתאם, ויתרת חובו של הנתבע עומד על סך 85,367 ₪. התובע, בתצהירו, מכחיש את טענת הנתבע, לפיה, הוא מתעסק במתן הלוואות, וטוען כי את ההלוואה הנ"ל הוא נתן לנתבע שהיה בקשרי ידידות עם אחיו.

הנתבע טוען כי, בחודש מרס 2003 הוא קיבל מאת התובע הלוואה בסך של 3,000 ₪, ולהבטחת החזרה מסר לתובע 4 צ'קים בסך של 3,000 ₪ כל אחד, כאשר הסך 9,000 ₪ היה סכום תוספת הריבית שדרש התובע כתנאי למתן ההלוואה, בעוד שאת יתר הצ'קים שהוגשו לביצוע ע"י התובע, ובגינם נפתחו שני תיקי ההוצל"פ נוספים, שמספריהם 08-04572-04-2 ו- 08-04574-04-4, הוא מסר לאחר בשם רוני סברי, שגם הוא עוסק במתן הלוואות בשוק השחור, להבטחת הלוואה כספית שהיה אמור לקבל ממנו, אך בפועל לא קיבל אותה. לטענת הנתבע, בניגוד להתחייבותו של סברי להחזיר אותם לידיו, הוא העביר אותם לתובע, זאת לאחר שחוללו בבנק, ומשכך, התובע קיבל אותם בחוסר תום לב והוא אינו אוחז כשורה. עוד טוען הנתבע כי התובע ניצל את מצוקתו הכלכלית, ודרש תנאי החזר הלוואה לא סבירים ובניגוד לחוק הנ"ל, לא ערך הסכם הלוואה בכתב, לא ערך פירוט של הפרטים שהחוק מצווה כי יפורטו בהסכם, לא גילה גילוי נאות ומלא את פרטי ההלוואה ותנאיה, ולא שלח התראה בשל פיגור בתשלום. כן נטען כי התובע אינו מפרט בתביעתו את הסכומים ששולמו במשך הזמן, את מועדי תשלומם, את יתרת ההלוואה שטרם נפרעה, אות סכומי הריבית בצידם.

לאחר שמיעת עדויות הצדדים והגשת ראיותיהם, הוגשו סיכומיהם בכתב.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע הלווה כספים לנתבע.

סכום ההלוואות, תקופת ההחזר, שיעור הריבית, מספר התשלומים והסכומים ששולמו לפירעון ההלוואות, הינם במחלוקת בין הצדדים.

לאחר עיון בעדויות הצדדים ובראיותיהם שוכנעתי כי התובע נתן את ההלוואות לנתבע, דרך עיסוקו בכך, ומשכך, הוראות סעיפים 2 ו- 3 לחוק הנ"ל חלות עליו. כאמור, התובע טוען כי הוא נענה לפניית הנתבע לקבלת עזרה כספית ממנו, על רקע היכרות קודמת שבין הנתבע לבין אחיו של התובע. הנתבע טוען כי הוא לא ידע, לפני תחילת ההליכים כאן, כי התובע הוא אחיו של ידידו, וכי הוא פנה לתובע לקבל ממנו הלוואה ביודעו כי הוא עוסק במתן הלוואות בשוק השחור. התובע לא העיד את אחיו לתמוך בטענתו, לפיה, הוא בקשר ידידות עם הנתבע, וכי על רקע זה הוא הסכים ליתן לו הלוואות. היה בעדות אחיו של התובע כדי לתמוך בגרסת התובע או להפריכה. התובע לא הניח הסבר סביר להימנעותו מלהעיד את אחיו לעניין זה, על מנת לסתור את טענת הנתבע, לפיה, הוא פנה לתובע לקבל הלוואה בהיות התובע עוסק בכך דרך קבע, ולא מתוקף היכרות קודמת עם קרוב משפחתו.

התובע העיד כי אינו עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות בשוק האפור, וציין כי את ההלוואות הנ"ל הוא נתן לנתבע על רקע היכרות של זה עם אחיו, במהלך שירותם הצבאי. התרשמתי כי עדותו זו של התובע לא היתה מהימנה וכנה כלל. הוא העיד לעניין זה, כי:

" לשאלתך כמה תיקי הוצל"פ אני מנהל כנגד אנשים בטענה שלא החזירו לי הלוואות, אני משיב שאני לא זוכר בדיוק כמה, לא 80 ולא 100, לא פחות מ – 10 תיקים.
אם אתה אומר לי שזה הרבה יותר, ואומר שזה כ- 70 תיקים, אני משיב שלא ידוע לי על מספר כזה ...
יכול להיות יותר מ- 10 תיקים...".
( עמוד 8 שורות 16-24 ).

מעדותו הנ"ל של התובע עולה כי, הוא נתן הלוואות למספר אנשים, וכדבריו, למעלה מעשרה אנשים, כך, שההלוואה שנתן לנתבע לא היתה חד פעמית, והנתבע לא היה הלווה היחיד שקיבל כספים מאת התובע. ממצא זה מחזק את גרסת הנתבע, לפיה, התובע עסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות, ועיסוקו זה כלל מספר לווים. התובע לא הסביר מה הרקע והנסיבות למתן הלוואות לאחרים, מלבד הנתבע, ומשכך, אני דוחה את טענתו, לפיה, הוא נתן הלוואות לנתבע על רקע קשרי ידידות בין זה לבין אחיו, אלא שנתן אותן בנסיבות דומות לאלו בהן נתן הלוואות לאחרים, היינו, היותו עוסק בכך. לעניין זה אציין כי, התובע לא העיד את אחיו, על מנת לתמוך בטענתו, לפיה, הוא נתן את ההלוואות לנתבע אך בשל ההיכרות שבין זה לבין אחיו. הימנעותו של התובע להעיד את אחיו, לתמוך בגרסתו באשר לנסיבות מתן ההלוואה לנתבע, מחזקת את המסקנה הנ"ל.

משכך, חלות בענייננו הוראות סעיפים 2 ו- 3 לחוק הנ"ל.

הוראת סעיף 2 לחוק קובעת כי:

" חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב ".

סעיף 3 (א) לחוק הנ"ל קובע כי בטרם חתימת חוזה הלוואה ימסור המלווה עותק ממנו, ויאפשר לו הזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימתו של זה עליו, וכן ימסור לו עותק של החוזה החתום, לאחר חתימתו. סעיף קטן (ב) קובע כי:
" חוזה הלוואה יכלול גילוי מלא של הפרטים האלה:
1. שמות המלווה והלווה...
2. סכום ההלוואה
3. הסכום שקיבל הלווה בפועל
4. שיעור הריבית, ביחס לסכום ההלוואה, בחישוב שנתי...
5. בהלוואה בריבית משתנה – מרכיבי הריבית המשתנה...
6. בהלוואה צמודה למדד או לבסיס אחר...
7. ציון כל התוספות שאינן מנויות בפסקאות 4 עד 6
8. שיעור העלות הממשית של האשראי
9. תקופת ההלוואה וסכומי התשלומים לפרעון...
10. הצעדים, עלפי הדין ועל פי החוזה, שרשאי המלווה לנקוט
בשל אי תשלום במועד...
11. שיעור ריבית הפיגורים בחישוב שנתי...
12. כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים...".

יוצא כי, המחוקק ציווה על שתי דרישות מצטברות: צורת החוזה, שחובה כי ייערך בכתב, ותוכן החוזה, שיכלול את הפרטים הנ"ל. דרישה כפולה כאמור אינה דרישה דיונית פורמלית, אלא מהותיות ויסודית, שנועדה להבטיל קיומה של תכלית החוק הנ"ל, שעניינה הגנה על הלווה מפני תנאים מקפחים ובלתי צודקים שיוטלו עליו ע"י המלווה, תוך ניצול מצוקה כלכלית או אחרת, בעת פנייתו אליו לקבל ממנו הלוואה, על רקע פער הכוחות הקיים בין צדדים אלו לחוזה. המחוקק ביקש להבטיח, ע"י הציווי הנ"ל, בהוראות סעיף 2 ו- 3 לחוק הנ"ל, כי הלווה יהיה מודע, בטרם חתימתו על החוזה, באופן וודאי ומלא, לכל פרטי ההלוואה, לרבות סכומה, תקופתה, שיעור הריבית, מספר התשלומים, מועדי התשלום, והסנקציה בגין אי תשלום במועד. על מנת להבטיח קיום מודעות והסכמה מלאה ואמיתית של הלווה לכל התנאים של ההלוואה, ציווה המחוקק כי חוזה כאמור ייערך בכתב, וכן יכלול את הפרטים המהותיים הנ"ל. תכלית נוספת שעומדת בבסיס הוראות החוק הנ"ל, הינה לאפשר ביקורת שיפוטית על חוזה ההלוואה, במקרה ויובא הוא להכרעה של בית משפט במסגרת תביעה של אחד הצדדים לחוזה. היות החוזה בכתב, וכולל כל הפרטים המהותיים הנ"ל, תאפשר לבית המשפט לבקר את החוזה, ולקבוע האם תנאיו עומדים בדרישות החוק, לרבות לעניין שיעור הריבית שהוסכם. בעוד שחוזה הלוואה שלא הועלה על הכתב, מקשה על קיום ביקורת שיפוטית באשר לתוכנו, שעה שהצדדים חלוקים ביניהם לעניין הפרטים המהותיים בהסכם ההלוואה, קל וחומר עת מדובר במחלוקת הנוגעת למכלול של פרטים מהותיים, הכולל סכום ההלוואה, שיעור הריבית, תקופתה, והסכומים ששולמו בפועל, כפי ענייננו כאן.

בענייננו, לא נערך הסכם בכתב בין הצדדים. ובהתאם, אין בפני
בית המשפט תיעוד בכתב באשר להסכמות שבין הצדדים לעניין הפרטים המהותיים שהמחוקק ציווה כי חוזה הלוואה יכלול, והמנויים בסעיף 3(ב) לחוק הנ"ל, ושהינם, סכום ההלוואה, שיעור הריבית המוסכם, תקופת ההלוואה, מספר התשלומים, מועדי התשלום לפירעון, הסנקציה לפי הדין ולפי החוזה, במקרה של אי תשלום מסויים במועד, ושיעור ריבית פיגורים. כל הרכיבים הנ"ל, בענייננו, נמצאים במחלוקת בין הצדדים. קרוב לוודאי כי תיעוד ההסכמות בכתב, כפי שציווה המחוקק, היה מונע מחלוקות שבין הצדדים, אך הדבר לא נעשה.

אי קיום המצווה בסעיפים 2 ו- 3 לחוק הנ"ל, בדבר דרישות הצורה והתוכן, הינו מחדלו של המלווה, הנחשב כמי שהפר את החובה הנ"ל שבדין. זאת ניתן ללמוד מהוראת סעיף 3 לחוק הנ"ל, הקובע את חובת הגילוי המוטלת על המלווה, כאשר המחוקק פתח את מצוותו שם כך:

" מלווה, העומד לחתום על חוזה הלוואה עם לווה, יתן לו עותק
ממנו והזדמנות סבירה לעיין בו...".

חובת הגילוי, המוסדרת בסעיף 3 הנ"ל, משמעה, חובתו של המלווה לגלות בכתב בפני
הלווה, את הפרטים המהותיים של חוזה ההלוואה, שהסתרתם ממנו עלולה לפגוע בו קשות, ולקפחו. המחוקק ביקש לוודא כי ללווה תינתן הזדמנות סבירה לעיין בחוזה טרם יחתום עליו, וזאת בהתבסס על ההנחה, לפיה, המלווה הוא הצד אשר עורך את החוזה, בו הוא מציין או "מכתיב" את דרישותיו למתן ההלוואה, ומשכך, ועל מנת למנוע ניצול לרעה של מצוקתו של הלווה, ביקש המחוקק להגן על האחרון, והטיל על המלווה את חובת הגילוי. כך גם הורה המחוקק, בסעיף 4 לחוק הנ"ל, כי במידה ולא יקיים המלווה את חובת הגילוי שבסעיף 3 הנ"ל, נוסף על זכותו של הלווה לסעדים לפי החוק הנ"ל או לפי דין אחר, תעמודנה לו הזכויות לפי סעיפים 12(ב) ו- 15 לחוק החוזים.

התובע, בענייננו, לא קיים אחר חובת הגילוי, והפר את הוראת סעיף 3 לחוק הנ"ל. המדובר בהפרה יסודית ומהותית, הנוגעת הן לצורת החוזה והן לתוכנו.

בשל הפרתה של הדרישה בסעיף 2 הנ"ל, שעניינה חוזה בכתב, ושל חובת הגילוי, המוסדרת בסעיף 3 לעיל, רשאי בית המשפט להורות על ביטול חוזה ההלוואה שנכרת בעל פה, לפי סעיף 9 (א) לחוק הנ"ל, המורה כי:

" ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי החוזה
או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים 5,6 או 7, או כי
המלווה לא גילה גילוי מלא של הפרטים המהותיים לחוזה
ההלוואה, יורה בית המשפט, ביוזמתו או על פי בקשה...
לבטל את החוזה ...או לשנותו...".

בית המשפט העליון קבע כי:

" במקרה דנן, כאמור לעיל, הופרה הפרה חמורה של חובת הגילוי
בכך שפרטים רבים נעדרו מן החוזה. בהתחשב בעובדה כי מדובר
בהלוואות חוץ בנקאיות ונוכח פערי הכוחות בין הצדדים, אל לנו לראות
העדרו של פרט זה או אחר מהחוזה כפגם פורמאלי וטכני בלבד...".
( ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. צוניאשוילי ואח' ).

כן נקבע שם כי:

" אך דווקא אופיה הנשכני, הבוטה של הלוואה החוץ בנקאית...
לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן
של הוראות החוק, וחובתנו לעמוד על משמר זה. .. כל שקבע
המחוקק באשר לחובות המלווה כלפיהם צריך להישמר ללא פשרות. ...
...
לא באתי אלא לומר איפוא, כי בהלוואות כאלה, משבאו
לעולם, וכל עוד לא איכשר דרא, יש ליתן נפקות ומשנה עידוד
לתכלית החוק, על ידי פרשנות מקפידה ומחמירה של הוראותיו ".

לאור כל האמור, שוכנעתי כי יש להורות על ביטול חוזה הלוואה שנכרת בין הצדדים בעל פה, משהופרה חובת הגילוי ע"י התובע, שעה שלא הקפיד לקיים את הוראות החוק הנ"ל, בדבר עריכת חוזה בכתב, מתן הזדמנות לנתבע לעיין בו ולחתום עליו, ולכלול בו כל הפרטים המהותיים המנויים בסעיף 3 הנ"ל. מסקנה אחרת, המותירה את חוזה ההלוואה על כנו, לא מקיימת אחר תכלית החוק, להגן על המלווים מפני תוצאות לא צודקות שבקיום חוזה ההלוואה, שהותיר את סכום ההלוואה, תקופתה, מספר התשלומים לפירעונה, הסכום ששולם בפועל ושיעור הריבית, בגדר תעלומה. בנסיבות אלו, ולאור היקף הפרטים המהותיים שבמחלוקת בין הצדדים, הנוגעים לכל רכיבי ההסכם בעל פה, אין אפשרות ואין מקום לריפוי הפגם ע"י בית המשפט, באופן של שינוי בתנאי ההסכם, אלא שיש להורות על ביטול כולו.

למעלה מכך, התובע לא הוכיח את סכומי ההלוואות שנתן לנתבע, את הסכומים ששילם הנתבע לפירעונן, את שיעור הריבית שהוסכם עליה, ואת ריבית הפיגורים בגין אי תשלום בפועל.
אפרט:

בעדותו בפני
י טען התובע כי הוא אינו עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות, אלא שלאור היכרות מוקדמת בין הנתבע לבין אחיו של התובע, הוא נתן לנתבע, שהיה בבעיה כספית אותה עת, שתי הלוואות בסכום כולל של 40,000 ₪, שנפרשו למספר תשלומים ששולמו בצ'קים, לפרק זמן של כשנה, כאשר הריבית שסוכמה ביניהם היתה כריבית הבנקאית, בסך כולל של 6,250 ₪ ( עמוד 6 שורות 10-12 לפרוטוקול ). בהמשך עדותו ציין כי שיעור הריבית שהוסכם היה 15% ( עמוד 10 שורה 27 ).

באשר למועד ולמקום בהם נתן את ההלוואות לנתבע, העיד התובע:

" נכון שהייתי יחד עם הנתבע 2 להוציא כסף מבנק דיסקונט ונתתי לו את הכסף במזומן. לשאלתך באיזה יום בדיוק, אני משיב שאני לא זוכר. זה היה חודש לפני השיק הראשון בערך.
אין לי עכשיו אישור של בנק דיסקונט על משיכת הסכום של 40,000 ₪...".
( עמוד 7 שורות 15-17 ).

התובע לא הגיש אישור מאת הבנק או כל ראיה אחרת להוכיח כי הוא משך מהבנק, בזמנים הרלבנטיים, סך של 40,000 ₪. אישור כאמור היה בו כדי לתמוך בטענתו, לפיה, הוא משך את הסכום על מנת לשלמו כהלוואה לנתבע, וכן היה בו כדי ללמד על מועד כריתת ההסכם בין הצדדים, שהיה עובר למועד המשיכה הנטען, וכן על סכום ההלוואה שנתן התובע לנתבע, ועל אופן תשלום ההלוואה לנתבע, היינו, במזומן או בצ'ק בנקאי או אחר. היה באישור הבנקאי, שהתובע נמנע מהגשתו כראיה, כדי להשלים את החסר שנגרם עקב אי עריכת הסכם בכתב. העובדה, לפיה, לא הגיש התובע אישור בנקאי לתמוך בטענתו הנ"ל, גורעת ממשית ממשקל וממהימנות עדותו, ומחזקת את גרסתו של הנתבע, בעיקר באשר לסכומי ההלוואה.

עוד העיד התובע כי הנתבע מסר לו את הצ'קים בבנק דיסקונט, במעמד מתן ההלוואות על ידו ( עמוד 11 שורות 1-2 ). עדות זו סותרת את גרסתו האחרת של התובע, כפי שציין בעדותו בפני
י, לפיה, הוא נתן לנתבע שתי הלוואות נפרדות בסך 20,000 ₪ כל אחת, בעוד שלפי עדותו הנ"ל ניתן להתרשם כי הוא מדבר על הלוואה אחת, בסך של 40,000 ₪, ששילם אותה באותו יום בו משך את הסכום מבנק דיסקונט. משנשאל מדוע לא ציין בתצהיר כי הוא נתן לנתבע שתי הלוואות בסך 20,000 ₪ כל אחת, אלא דיבר שם על הלוואה אחת, השיב התובע כי הוא עשה חיבור של סכומי ההלוואות ( עמוד 11 שורות 4-7 ). עדותו לוקה בחוסר עקביות מובהק, והתרשמתי מחוסר מהימנותה. הסברו הנ"ל לכך שלא פירט בתצהירו כי היו אלה שתי הלוואות מאחר ועשה חיבור סכומים, אינו משכנע, שהרי, המדובר בנתון מהותי ויסודי, שעניינו מספר ההלוואות, סכום כל אחת, ומועדי תשלומן על ידו לנתבע, ואין המדובר בפרט טכני, שסביר כי יתעלם ממנו בתצהירו. כן העיד התובע כי את סכומי שתי ההלוואות הוא משך מהבנק. גם לעניין זה לא הגיש אישור בנקאי להוכיח זאת, ולתמוך בטענתו, לפיה, כל הלוואה היתה בסך 20,000 ₪, ואת מועד משיכתה, שילמד על מועד מתן ההלוואה הרלבנטית.

כאמור, התובע העיד כי, הריבית עליה הוסכם בינו לבין הנתבע היתה בשיעור 15%, כפי שגובה הבנק, והוא הסביר כי הוא פקיד הבנק, מר עוזי פקר, הודיע לו על שיעור הריבית של הלוואה המוחזרת בשנים עשר תשלומים ( עמוד 11 שורות 1-3 ), לאחר שהוא פנה אליו להסביר לו תנאים אלו. המדובר ברכיב מהותי בהסכם ההלוואה, שעניינו, שיעור הריבית, בהשוואה למספר תשלומי ההחזר. התובע, שטען כי למד על תנאי ההחזר הנ"ל מפקיד הבנק, לא העיד אותו פקיד, מר פקר, לתמוך בעדותו הנ"ל. התובע לא מסר הסבר סביר להימנעותו מלהעיד את מר פקר, לעניין זה, ויש בהימנעותו כאמור כדי לגרוע ממהימנות עדות זו, ובכלל גרסתו.

התובע נשאל, בעדותו בפני
י, לגבי הסכומים ששילם הנתבע במסגרת תיקי ההוצל"פ, נכון להיום, על חשבון ההלוואות שקיבל ממנו, והשיב:

" אני משיב שמה שכתוב בתצהיר זה חשבון של משרד עורכי הדין, ששילמו 26,767 ₪. אני לא בדקתי את זה. לכל תשלום יש קבלה .
לשאלתך אם כל התשלומים שהחייבים שילמו בתיק ההוצל"פ או במשרדו של עו"ד מר אלי עבוד, דווחו לתיק ההוצל"פ, אני משיב שאני מתאר לעצמי שכן. הכספים לא שולמו אלי ".
( עמוד 9 שורות 18-22 ).

מעדותו הנ"ל עולה כי, הוא אינו יודע כמה כספים שולמו ע"י הנתבע במסגרת החזר ההלוואות שקיבל ממנו, ועדותו הנ"ל היתה על דרך ההערכה. יש בכך כדי להוות כשל ראייתי מובהק של התובע, שהיה עליו לערוך רישום מדויק ובזמן אמת המתעד את הסכומים ששילם הנתבע כהחזר ההלוואה, את מועדי התשלום ואת אופן התשלום. העדרו של רישום כאמור, נוסף על אי עריכת הסכם הלוואה בכתב, המתעד את תנאי ההלוואה, לרבות סכומיה, מספר תשלומיה, מועדי התשלום, ושיעור הריבית, מהווה פגם מהותי, היורד לשורשו של עניין, עד שיש לקבוע כי התכלית שבבסיס החוק הנ"ל לא התממשה כלל, משלא קיים התובע אחר דרישת הצורה, הכתב, ולא הציג לוח תשלומים, המפרט סכומי קרן, ריבית ומועדי תשלום, דבר הפוגע קשות בזכויות הלווה, המוגנות בחוק הנ"ל. המסקנה היא כי התובע, שעותר לחייב את הנתבע ביתרת סכום ההלוואה, לא הוכיח את סכומי הפירעון ששולמו, ואת היתרה שטרם שולמה, במידה וקיימת כזו. עדותו של התובע, שאינה החלטית ומדוייקת אלא על דרך ההערכה, מחזקת את גרסת הנתבע, לפיה, הוא שילם כספים, נוסף על אלו שפורטו בתיקי ההוצל"פ. ולראיה, העיד כך:

" אתה מציג לי קבלה על סכום של 4,500 ₪ מיום 14/11/05, ומבקש ממני להראות לך איפה הסכום הזה מופיע בתיק ההוצל"פ, אני משיב שאני מעיין בדף חשבון הוצל"פ, אני לא רואה את הסכום שם אבל אני לא עורך את החשבון. יכול להיות שיש תשובה אחרת.
אתה מציג לי חשבונית אחרת ע"ס 2,250 ₪, אני לא זה שכותב את הקבלות. המשרד הוא זה שמקבל את הכספים. אלו הקבלות מאוחדות...".

עדותו הנ"ל של התובע מצביעה על העדר ראיה באשר לסכומי ההחזר ששילם הנתבע על חשבון ההלוואות שקיבל ממנו, ובוודאי אין בה כדי ללמד על תנאי ההלוואות, לרבות שיעור הריבית, והאם עומדים תנאים אלו בדרישות החוק הנ"ל.

הנתבע ציין, בסעיף 2 לתצהירו, כי הוא קיבל מאת התובע הלוואה בסך 3,000 ₪, ומסר לו כנגדה ארבעה צ'קים, בסך 3,000 ₪ כל אחת, כאשר ההפרש בסך 9,000 ₪ היה סכום הריבית שדרש התובע. לעומת זאת, בעדותו בפני
י טען כי הוא קיבל מאת התובע שתי הלוואות, בסך 3,000 ₪ כל אחת ( עמוד 12 שורה 7 ושורות 17-18 ). עוד העיד כי התובע קיבל ריבית חודשית בשיעור של 10% ולא בשיעור שנתי של 15%.

הנתבע העיד כי את ההלוואות קיבל מהתובע במועדון של רוני סברי, ולא בבנק דיסקונט, כטענת התובע ( עמוד 12 שורה 10 ).

הנתבע העיד כי תחילה הוא היה משלם לתובע, כהחזר על חשבון ההלוואות הנ"ל, סכומים במזומן, ולאחר שננקטו הליכי הוצל"פ, הוא שילם לתובע את הצ'קים הרבים שזה מחזיק, ושהינם בגין ריביות שהצטברו, וכן שילם סכומים בהוראת קבע, תחילה בסך 1,500 ₪ לחודש, ובהמשך הופחת סכום התשלום באמצעותה לסך של 1,000 ₪. כן העיד כי לתצהירו צורפו הקבלות בגין תשלומים שביצע, אם כי לא קיבל קבלות בגין הסכומים ששילם במזומן ( עמוד 12 שורה 30 ). כן העיד:

" חלק מהקבלות קיבלתי, הרבה לא קיבלתי. גם כשנתתי לאריה מזומן ביד לא קיבלתי ".
( עימוד 13 שורה 6 ).

אומנם, הנתבע ציין בתצהירו כי הוא שילם לתובע סך כ- 30,000 ₪, לעומת עדותו בפני
י, שם העיד כי שילם כ- 50,000 ₪ ( עמוד 12 שורות 28-29 ). יחד עם זאת, לא מצאתי בכך סתירה, שהרי, הוא הסביר, בעדותו בפני
י, כי את הסך 30,000 ₪ שילם עד להגשת התצהיר התומך בהתנגדות, בעוד שהוא שילם סכומים נוספים בהסדר שהושג לאחר מכן, ובסך הכל שילם כ- 50,000 ₪ ( עמוד 13 שורה 9 ושורה 25 ). היינו, חלק מהסך 50,000 שולם לפני הגשת ההתנגדות בעקבות פתיחת הליכי הוצל"פ, וחלקו האחר שולם לאחר מכן, משהושג הסדר לתשלום בהוראת קבע.

לסיכום, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח כי הוא נתן לנתבע הלוואות בסך כולל של 40,000 ₪, וכי שיעור הריבית השנתית שהוסכם ביניהם היה 15%. הסתירות בעדותו, אי העדת עדים מהותיים, ואי הצגת מסמכים לתמוך בטענתו, בדבר סכומי ההלוואה ואופן ביצועה, ללא הסבר סביר להימנעותו מכך, גרעו ממשית ממשקל גרסתו, אותה מצאתי לא מהימנה, לא עקבית ובלתי סבירה, ומשלא שוכנעתי כי הוא נתן לנתבע, אך בהיותו של זה בקשרי היכרות קודמת עם אחיו, הלוואות בסך 40,000 ₪, ללא אישור או הצהרה בכתב מאת הנתבע, כי אכן קיבל את הסך הנ"ל מהתובע.

סיכומו של דבר, אני מבטל את הסכם ההלוואה שנכרת בין הצדדים.

משכך, יש להורות כי כל צד ישיב לצד האחר את הסכומים שקיבל במסגרת ההסכם הנ"ל, להחזיר את המצב לפני כריתת ההסכם. התרשמתי ממהימנות עדותו של הנתבע, לפיה, הוא קיבל מהתובע שתי הלוואות בסך כולל של 6,000 ₪. התובע אישר, בעדותו וכן בתצהיר מטעמו, כי הנתבע שילם לו, על חשבון ההלוואות שקיבל ממנו, סכום כולל של 26,676 ₪. הנתבע טוען כי הוא שילם לתובע, לפירעון ההלוואות הנ"ל, לפני הליכי ההוצל"פ, במהלכם ולאחר סגירתם, סכום כולל של כ- 50,000 ₪. בין לפי הגרסה הנ"ל של התובע, ובין לפי הגרסה הנ"ל של הנתבע, לעניין סכום ההחזר ששולם לתובע, נמצא הנתבע כמי שהשיב לתובע את סכומי ההלוואות שקיבל ממנו, בתוספת ריבית והצמדה כדין, בערכם להיום.
על כן, אני דוחה את התביעה.

בהתאם, אני מורה על הפסקת הליכי ההוצל"פ בתיקי ההוצל"פ הרלבנטיים, ועל ביטול הסעדים הזמניים, במידה וקיימים כאלה כנגד הנתבע, בתיקים אלו.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבע, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ ומע"מ כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כב ניסן תש"ע, 6 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בעכו

6 אפריל 2010
ת"ט 3496-07-08 סלע נ' כץ ואח'
1 מתוך 10








תט בית משפט שלום 3496-07/08 אריה סלע נ' אברהם כץ (פורסם ב-ֽ 06/04/2010)