פסקי דין על יוסי כץ | פסקי דין על עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל | פסקי דין על משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי |

18516-06/09 עתמ     06/04/2010




עתמ 18516-06/09 יוסי כץ נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ, משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



06 אפריל 2010

עת"מ 18516-06-09 כץ נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
ברכה
בר-זיו


העותר

יוסי כץ


נגד


המשיבים

1.עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ
2.משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי




פסק דין


1.
בפני
עתירה מינהלית למתן צו הצהרתי לפיו העותר הינו "דייר ממשיך" כהגדרתו בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח- 1998 (להלן "החוק") ולפיכך הוא זכאי להתגורר בדירה ברחוב יעל 43/7 נשר (להלן "הדירה").

לחילופין מבקש העותר ליתן צו הצהרתי אשר יצהיר כי הינו "בר רשות" ורשאי להמשיך ולהתגורר בדירה.

העותר מבקש להורות לעמידר לחתום עימו על חוזה שכירות בקשר עם הדירה.

2.
בעתירתו טוען העותר כדלקמן:

-
הוריה המנוחים של אימו היו דיירים בדירה מכוח הסכם שכירות עם עמידר.
-
העותר התגורר בדירה, ביחד עם אימו, מאז היותו בן 8.
-
עם פטירת הורי אימו , חתמה אימו של העותר על חוזה שכירות עם עמידר, כדיירת ממשיכה. באותה תקופה הוא היה קטין ולכן לא צורף כצד לחוזה השכירות, אך אימו קיבלה זכאות לדירה בת 3 חדרים מכוח העובדה שהוא התגורר בדירה יחד עם אימו כדייר ממשיך של סבו וסבתו המנוחים.
-
לפני כשנה נישאה אימו, עזבה את הדירה והודיעה לעמידר כי היא עוזבת את הדירה ומבקשת להשיב לעמידר את מפתחות הדירה.
-
העותר, שאינו ביחסים טובים עם אימו, ועובד כימאי לא ידע על כוונת אימו ועם שובו מהפלגה התברר לו כי אימו, על דעת עצמה, ובלי להתייעץ עימו, ביקשה מעמידר לדאוג לפינוי הדירה.
-
העותר נישא לפני כשנתיים והמשיך להתגורר בדירה עם אשתו.
-
עקב מצג השוא שהציגה אימו בפני
עמידר, הגישה עמידר נגד העותר תביעה לפינוי.
-
בנסיבות שתוארו יש להכיר בו כדייר ממשיך והוא זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה כמי שבא בנעלי הדייר החוזי (סבו וסבתו המנוחים) ואימו.
-
העותר פנה לעמידר וביקש להכיר בו כדייר ממשיך ולחתום עימו על חוזה שכירות, אך עמידר סרבה.
-
החלטת הועדה שדחתה את בקשתו אינה סבירה, באשר לא לקחה בחשבון ולא שיקללה באופן ראוי את הראיות שעמדו בפני
ה

3.
המשיב מס' 1 , משרד הבינוי והשיכון (להלן "משרד הבינוי והשיכון"), טען בתגובתו לעתירה כי יש לדחותה מפאת שיהוי, כאשר החלטתו, הדוחה בקשת העותר , ניתנה עוד ביום 30.10.08 והעתירה הוגשה לאחר 9 חודשים, מבלי שניתן כל הסבר לעובדה שבמשך כל אותה תקופה לא עשה דבר .

4.
לגופו של ענין טען משרד הבינוי והשיכון כדלקמן:

-
ביום 2.6.92 נחתם חוזה שכירות בקשר לדירה בין עמידר לבין אימו של העותר, אשר עיגן זכותה של האם כדיירת ממשיכה.
-
ביום 11.11.07 התקבל אצלו מכתבו של אחיה של אימו של העותר ובו הוא הודיע כי אימו של העותר נישאה לפני למעלה משנה ועזבה את הדירה וכי הוא מבקש להתיר לו להתגורר בדירה.
-
בהתאם להודעה ביצע משרד הבינוי והשיכון חקירה והתברר לו כי אכן אימו של העותר נישאה ועזבה את הדירה וכי בנה, העותר, מתגורר בחו"ל, שם הוא עובד.
-
ביום 9.8.08 הוגשה על ידי עמידר תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש עקב הפרת החוזה נגד העותר ואשתו, בהיותם פולשים לדירה.
-
ביום 14.8.08 החליטה ועדה מרחבית של עמידר לדחות את בקשת העותר לקבל זכויות חוזיות בדירה.
-
בעקבות החלטה זו הגיש העותר בקשה לועדת אכלוס עליונה.
-
ביום 30.10.08 החליטה ועדת האיכלוס העליונה לדחות את בקשת העותר,מאחר ואימו עזבה את הדירה והוא אינו עונה על הקריטריונים של דייר ממשיך, כאשר בנוסף, גם נתוני אשתו אינם מקנים לה זכאות לדיור ציבורי כדרישות החוק.
-
בנסיבות האמורות אין מקום להתערב בהחלטת משרד הבינוי והשיכון , ודין העתירה להדחות.

5.
העתירה הוגשה גם נגד עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ
(להלן "עמידר"), אך בהסכמת הצדדים נדחתה לאחר הודעת עמידר לפיה תובענות שעניינן זכות לקבלת דיור ציבורי תטופלנה על ידי משרד הבינוי והשיכון , המיוצג על ידי פרקליטות המדינה.

6.
"דייר ממשיך" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ:

"בן זוגו של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו, או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי"
.

לאור האמור בסעיף זה טוען העותר כי יש לראות בו "דייר ממשיך" , בהיות נכדם של סבו וסבתו המנוחים עימם התגורר תקופה העולה על שלוש שנים בטרם פטירתם.

מאידך טוען משרד הבינוי והשיכון כי עם פטירת סבו וסבתו של העותר הפכה אימו של העותר בלבד ל"דייר ממשיך" בדירה , הוא עצמו "דור שני" אשר החוק אינו חל עליו ואינו יכול לרכוש זכויות "דייר ממשיך" מכוח אימו, שתבדל לחיים ארוכים ולא עזבה את הדירה למוסד סיעודי.

לחילופין טוען משרד הבינוי והשיכון כי גם אם יש לראות בעותר "דייר ממשיך" הרי שחל בעניינו סעיף 3 לחוק הקובע כי:

"(א)
נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.
(ב)
הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר וענין. ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי – יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר לדירה הציבורית שהוקנתה לו לפי הכללים"
.

דהיינו – הוא אינו רשאי להמשיך לגור בדירה באשר אינו זכאי לדירה ציבורית לפי הכללים.

עוד טוען משרד הבינוי והשיכון לחילופין כי אפילו היה עותר זכאי להיות דייר ממשיך – זכאותו היתה נשללת לאור העובדה שאימו הפרה את חוזה השכירות ונטשה את הדירה ללא תיאום ו/או מתן הודעה על כך לעמידר.

7.
בחינת הוראות סעיף 1 לחוק מביאה אותי למסקנה כי הדין עם העותר באשר "דייר ממשיך" מוגדר שם הן כבן זוגו, הן ילדו והן נכדו של הדייר הזכאי, דהיינו, העותר רכש מעמד של "דייר ממשיך" מכוח עצמו (מכוח היותו נכדו של הדייר זכאי שנפטר) ולא מכוח אימו. החוק אינו מגביל את מי שזכאי להיות דייר ממשיך לאחד בלבד – בן זוג,
ילד, הורה או נכד ולכל אחד מהמנויים בסעיף קמה הזכות למעמד של "דייר ממשיך" בפני
עצמו. בנסיבות אלה,
הפרשנות שנתן משרד הבינוי והשיכון , לפיה העותר הינו "דור שני " אינה יכולה לעמוד.

ודוק: עסקינן בחוק סוציאלי וכפי שטען ב"כ העותר בסיכומיו יש ליתן לחוק שכזה פרשנות שנועדה להגשים מטרתו ולהיטיב עם הזכאי.

8.
יחד עם זאת – אין במעמד של "דייר ממשיך" כדי להקנות לעותר באופן אוטומטי זכות להמשיך ולהתגורר בדירה ועליו לעמוד בכללים המקנים לו זכאות לדיור ציבורי, כאמור בסעיף 3 לחוק – דבר שלא נבחן על ידי משרד הבינוי והשיכון לאחר שמלכתחילה נדחתה בקשת העותר להכיר בו כ"דייר ממשיך".

9.
אשר על כן – ניתן בזאת צו הצהרתי לפיו העותר הינו "דייר ממשיך" כהגדרתו בחוק.
בכפוף לכך, יוחזר עניינו של העותר לועדת האיכלוס, אשר תדון בשאלה האם כ"דייר ממשיך" זכאי העותר לדיור ציבורי. כפועל יוצא מכך תידון שאלת זכותו של העותר להמשיך ולהתגורר בדירה – סעד לו עתר העותר ואשר לא דנתי בו – כאמור.


ניתן היום,
כ"ב ניסן תש"ע, 06 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 18516-06/09 יוסי כץ נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ, משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי (פורסם ב-ֽ 06/04/2010)