פסקי דין על אליהו ששון | פסקי דין על אשר דדון

1022/08 הפ     07/04/2010




הפ 1022/08 אליהו ששון נ' אשר דדון








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

לפני: כב' השופטת ענת ברון


07 אפריל 2010
ה"פ 1022/08
ה"פ 923/08





המבקש:

אליהו ששון



נגד


המשיב:

אשר דדון



פסק דין



פתח דבר
1.
בין המבקש אליהו ששון
(להלן: "השוכר") לבין המשיב, אשר דדון
(להלן: "המשכיר") התנהלה בוררות בפני
מותב תלתא בבית דין צדק בני ברק בראשות הרב קרליץ (להלן: "הבוררות", "בית הדין" ו"הבוררים", לפי העניין). ביום כ"ז תמוז תשס"ח (30/7/2008) ניתן על ידי בית הדין פסק בוררות (להלן: "הפסק הראשון") ובהמשך לכך ניתן על ידי בית הדין ביום כ"ד אלול תשס"ח (24/9/2008) פסק בוררות נוסף (להלן: "הפסק השני"). (הפסק הראשון והפסק השני יחדיו יכונו להלן: "פסקי הבוררות"; פסקי הבוררות צורפו כנספח א לבקשת הביטול).


המשכיר הגיש בקשה לאישור פסקי הבוררות (הפ 923/08) ואילו השוכר הגיש בקשה לביטולם (הפ 1022/08, לעיל ולהלן: "בקשת הביטול").

רקע עובדתי

2.
הצדדים התקשרו בהסכם שכירות, שלפיו המשכיר השכיר לשוכר נכס למגורים שבו שני חדרים, בחצר הבית שבו מתגורר המשכיר ברחוב קיבוץ גלויות 13 בבני ברק (להלן: "המושכר").


יצוין כבר עתה כי לבקשת הביטול צירף השוכר שני חוזי שכירות – האחד אינו נושא תאריך ולטענת השוכר נחתם בחודש מרץ 2008, ואילו השני נושא תאריך יום 15/4/08 ויוער שהמושכר תואר בו כ"מחסן". לא הוברר מדוע זה נחתמו שני חוזים וגם לא ברור מן החוזים מתי בדיוק החלה תקופת השכירות, ואולם נראה כי אין מחלוקת שהיה זה במחצית חודש מרץ 2008. מכל מקום, אין שוני מהותי בשני החוזים ככל שהדבר נוגע למחלוקות שבין הצדדים שהן נושא הבוררות ובקשת הביטול. משכך, אתייחס לשניהם גם יחד לצורך הדיון כ"חוזה השכירות" (החוזים צורפו כנספח ג לבקשת הביטול). דמי השכירות החודשיים נקבעו בסכום של 2,000 ₪, ונאמר שישולמו ביום האחד לחודש מידי שלושה חודשים.


לטענת השוכר, המשכיר לא קיים את התחייבויותיו כלפיו בקשר עם השכירות; ואילו לטענת המשכיר השוכר לא עמד בתשלומי דמי השכירות. שני הצדדים גם יחד טענו זה כלפי זה להתנהגות לא הולמת ואף לגילויי אלימות. במצב דברים זה וזמן לא רב לאחר תחילת השכירות, דרש המשכיר מאת השוכר לפנות את המושכר. בפועל פינה השוכר את המושכר לטענתו – שלא הוכחשה – ביום 11/9/08.


עוד קודם לכן, המשכיר פנה ביוזמתו לבית הדין ויזם את הליך הבוררות. לאחר שזומן השוכר על ידי בית הדין להופיע בפני
ו, חתמו הן המשכיר והן השוכר על שטר בוררות הנושא תאריך ל' סיון תשס"ח (3/7/09), שאז החלה להתקיים הבוררות שביניהם (שטר הבוררות צורף כנספח ו לבקשת הביטול). הסכסוך שבין הצדדים הוגדר בשטר הבוררות "הפרת חוזה שכירות תביעות הדדיות".

3.
פסקי הבוררות שניתנו קצרים, ואביאם כלשונם.


הפסק הראשון, מיום 30/7/08, קובע לאמור:

"בדו"ד שבין מר אשר דדון
ובין מר אליהו ששון
מרח' קיבוץ גלויות 13 ב"ב, בענין שכירת המחסן ששכר מר ששון ממר דדון. לאחר קבלן קנין, חתימה על שטר בוררין, ושמיעת טענות הצדדים, ועיון במסמכים, החליט ביה"ד כדלהלן:

א.
מאחר ומר ששון לא שילם כבר חודשיים עבור הדיור אצל מר דדון, עליו לפנות את הדירה באופן מיידי, בגין הפרת חוזה.
ב.
אין בפינוי הדירה פטור מלשלם את הכסף שבענין זה יוציא ביה"ד החלטה במועד אחר".


וזו לשון הפסק השני, מיום 24/9/08:

"בדו"ד שבין מר אשר דדון
ובין מר אליהו ששון
בענין שכירת מחסן ששכר מר אליהו ששון
ממר אשר דדון
. לאחר קבלן קנין, חתימה על שטר הבוררין, ושמיעת טענות הצדדים, ועיון במסמכים, ובהמשך להחלטה מיום כ"ז תמוז תשס"ח (30/7/08 – ע.ב.), החליט ביה"ד כדלקמן:

א.
מר ששון צריך לשלם למר דדון סך 6,000 ₪ עבור שכירות עד לתאריך 16/9/2008 למנינם.
ב.
על שאר התביעות של מר דדון לא נתקבלו הוכחות".

העילות עליהן נסמכת בקשת הביטול וטענות הצדדים
4.
השוכר טוען לקיומן של שלוש עילות ביטול, מתוך אלה המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"):

"24.
בית המשפט רשאי על פי בקשת בעל דין (בחוק זה בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

...
(4)
לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
(5)
הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו;
...
(10)
קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד."

5.
השוכר טוען כי במסגרת המשא ומתן שהתנהל בינו לבין המשכיר, התחייב האחרון לבצע שיפוצים במושכר, והוא לא עשה כן. השוכר מרחיב ומפרט בענין זה בקשר עם שיפוצים שבהם לטענתו התחייב המשכיר – שיפוצים בחדר המקלחת והשירותים; החלפת דלת הכניסה, החלון והתריס; רכישת שולחן אוכל וכסאות תחת אלה שהיו במקום; התקנת גז; ותיקון מכונת הכביסה (ראו: סעיפים 11-6 לתצהיר השוכר) (להלן ביחד: "השיפוצים"). עוד מוסיף השוכר וטוען כי המשכיר התנכל לו משלא היה השוכר נכון לוותר על זכויותיו הנטענות, עד שנאלץ לפנות את המושכר.


לטענתו של השוכר, במסגרת הבוררות לא דנו הבוררים בטענותיו ותביעותיו מאת המשכיר, ואף לא נתאפשר לו לזמן עדים מטעמו להוכחת טענותיו משלא עלה בידיו לשאת בתשלום 180 ₪ כתנאי לזימון העדים על ידי בית הדין.


עוד טוען השוכר כי אחד הבוררים, הרב שלמה זלמן אולמן, גר בשכנות למשכיר, וכי אף ראה את המשכיר ואשתו משוחחים עם הרב אולמן באחד הימים (ראו: סעיפים 14, 26 ו-35 לתצהיר השוכר). אף שהדבר לא נטען במפורש, נראה שבאמירות אלה מכוון השוכר לעילת ביטול מכוח הוראת סעיף 24(10) לחוק הבוררות.

5.
המשכיר מצידו טוען כי אין שחר להתחייבות כלשהי מצד המשכיר בנוגע לשיפוצים במושכר כנטען על ידי השוכר. לדבריו, השוכר לא עמד בתשלומי דמי השכירות ואף טען בפני
המשכיר כי ידו אינה משגת לשלמם. על רקע זה ביקש המשכיר כי השוכר יפנה את המושכר, וכן משום התנהגותו בין היתר כלפי אשת המשכיר. טענות השוכר בעניין השיפוצים, לא נועדו אלא להוות תירוץ להימנעותו מתשלום דמי השכירות (ראו: סעיפים 12-11 לתצהיר המשכיר).


עוד טוען המשכיר כי בית הדין דן באופן מפורט בטענות כל אחד מהצדדים, וכי טענת השוכר כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לשטוח את טענותיו ולהביא את ראיותיו אין לה יסוד. בהקשר זה מוסיף המשכיר כי נתאפשר לשוכר להביא עדים ככל שחפץ למרות שלא שילם את התשלומים שנדרש לשלמם על ידי בית הדין לצורך ניהול הליך הבוררות – אלא שהשוכר לא טרח להביא כל עד מטעמו (ראו: סעיפים 14, 16 ו-17 לתצהיר המשכיר).


אשר לרמיזות השוכר בנוגע להשפעה כביכול לקרבת המגורים שבין הרב אולמן לבין המשכיר, על תוצאת הליך הבוררות – טוען המשכיר כי מדובר בהשמצה בוטה שאין לה יסוד. לדבריו, אף אין לו כל קשר לרב אולמן (ראו: סעיף 18 לתצהיר המשכיר).

6.
ב"כ הצדדים ויתרו על קיום חקירות והסכימו שההכרעה בבקשת הביטול תינתן על יסוד החומר שבתיק בית המשפט.

דיון והכרעה
7.
אומר מיד כי דין בקשת הביטול להידחות, ואפרט.


טרונייתו של השוכר מכוונת בעיקרה לכך שלא נתאפשר לו להשמיע את טענותיו ולהביא ראיותיו בפני
הבורר (עילת ביטול מכוח הוראת סעיף 24(4) לחוק הבוררות).


אלא שהטענה כי לא נתאפשר לשוכר להשמיע את טענותיו נסתרת מדבריו עצמו בתצהירו כאשר הוא מאשר "באותו דיון הצגנו אני והמשיב (המשכיר – ע.ב.) את טענותינו בע"פ ללא כתבי טענות" (ראו: סעיף 17 לתצהיר). אשר לכך שהטענות נשמעו בעל פה בלא שהועלו קודם לכן על הכתב, אף שהשוכר לא טען נגד עניין זה במפורש, ייאמר כי שטר הבוררות מנוסח באופן המאפשר לבית הדין חופש פעולה ושיקול דעת נרחב כיצד לקיים את הליך הבוררות, ובין היתר נאמר בו: "מוסכם כי הבד"צ פטורים מסדרי הדין, מחובת הראיה, ומרישום פרוטוקולים ... ואנחנו מוותרים מראש על מתן נימוק כל שהוא לפסק הדין ו/או לכל החלטה ו/או על כל טענה בקשר לסדרי הדיון". טענת השוכר בהקשר זה כי הוחתם על שטר הבוררות מבלי שהוסבר לו תוכנו ומשמעותו, אין בה כדי לסייע בידו באשר חזקה היא שאדם יודע ומבין על מה חתם [ע"א 1/84 נתן נ' סטרוד, פ"ד מב(1) 661, 670 (1988)]. העובדה שנתאפשר לשוכר לטעון את טענותיו נלמדת גם מהפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בפני
בית הדין בנוכחות הצדדים, הגם שכפי שצוטט לעיל על פי האמור בשטר הבוררות בית הדין אינו מחויב כלל ברישום פרוטוקולים (הפרוטוקולים צורפו כנספח לתשובה לבקשת הביטול). מאידך גיסא אין זכר בפרוטוקולים לכך שנמנע מן השוכר לזמן עדים כפי שלטענתו ביקש, והוא אף לא נקב בשמותיהם של עדים כאלה בבקשת הביטול אלא באופן גורף.


זאת ועוד. אמנם במסגרת דיון בבקשה לביטול פסק בוררות, אין בית המשפט נכנס לבירור הסכסוך לגופו שבין הצדדים, אלא תקינות הליך הבוררות היא שעומדת לבחינה [ראו: רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' שטאנג, פ"ד מה(5) 511, 517 (1991); רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, תק-על 2005(1) 149, 155 (2005)]. עם זאת ולמעלה מן הצורך יצוין, כי לגופו של ענין טענותיו של השוכר רובן ככולן מופנות למעשה כנגד הפרת המשכיר את ההתחייבויות שנטל על עצמו כביכול בקשר עם שיפוצים במושכר. אלא שלדברי השוכר עצמו, אלה התחייבויות שהוסכם עליהן במסגרת המשא ומתן שקדם להתקשרות שבין הצדדים (ראו: סעיף 6 לתצהיר השוכר) ואף על פי כן אין לאיזה מאלה זכר בחוזה השכירות. לא רק זאת, אלא שבמבוא לחוזה השכירות נאמר:
"השוכר בדק את המושכר ומצא אותו מתאים לצרכיו וברצונו לשוכרו כמות שהוא למטרת מגורים". מדובר אפוא בטענות בעל פה נגד מסמך בכתב, ודי בכך כדי לדחותן לגופן [ראו: ע"א 7825/01 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נח(5) 348, 362-361 (2004)] . על פניו אין תימה אפוא שבפסקי הבוררות, שנאמר בהם שניתנו לאחר "שמיעת טענות הצדדים ועיון במסמכים", לא שעה בית הדין לטענותיו של השוכר בהקשר זה.


מאידך גיסא עולה מפסקי הבוררות, כי הבוררים לקחו בחשבון את תשלומי דמי השכירות ששילם השוכר בגין שלושת חודשי השכירות הראשונים, ולא חייבו אותו בדמי שכירות אלא בגין שלושת החודשים הנוספים שבהם שהה במושכר ולא שילם עבורם.


מן הטעמים שפורטו לעיל נשמט גם היסוד מטענת השוכר שלפיה הבוררים לא הכריעו בטענותיו אלא באלה של המשכיר בלבד (עילת ביטול מכוח הוראת סעיף 24(5) לחוק הבוררות).


נותר עוד להתייחס לטענותיו של השוכר בנוגע לקשרים שבין המשכיר לבין אחד הבוררים, הרב אולמן. כפי שכבר צוין, נראה שבכך מכוון השוכר לעילת ביטול מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות, אף שבשום מקום בבקשת הביטול לא קשר השוכר באופן מפורש בין הטענה לבין עילת הביטול. מכל מקום, מדובר בטענות בעלמא שנטענו במרומז ובמעורפל, ולא הונחה להן תשתית עובדתית וראייתית. במצב דברים זה, טוב היה לו השוכר היה נמנע מרמיזות כאלה, שמשמעותן חמורה לו הוכחו.

סוף דבר
7.
נמצא כי אין בפי השוכר כל עילת ביטול ראויה וכי בקשת הביטול אין לה על מה שתסמוך.


התוצאה היא שבקשת הביטול נדחית. פסקי הבוררות מיום 30/7/2008 ומיום 24/9/2008 נותרים על כנם, ואני מאשרת אותם.


השוכר (אליהו ששון
) ישלם למשכיר (אשר דדון
) הוצאות בקשת הביטול ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, 7/4/2010, בהיעדר הצדדים וב"כ.













הפ בית משפט מחוזי 1022/08 אליהו ששון נ' אשר דדון (פורסם ב-ֽ 07/04/2010)