פסקי דין על משה ברגמן | פסקי דין על מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים | פסקי דין על אריה וירצבורגר | פסקי דין על גבריאל ירושלמי ואח' |

729/09 עמנ     08/04/2010




עמנ 729/09 משה ברגמן נ' מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ, אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי ואח'





בפני

כב' השופט משה סובל
המערער בעמ"נ 729/09
משה ברגמן
נגד
המשיבים בעמ"נ 729/09

1. מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שוקי מורג

2. אריה וירצבורגר

3. גבריאל ירושלמי
4. שמעון נהיר
5. יהודה ניר
6. יעקב עידן
7. רבקה ראנייה
8. דוד רכטמן
9. חיה אדלר
10. שמחה מליק
משיבים 10-2 ע"י ב"כ עו"ד יצחק גינצבורג
המערערים בעמ"נ 735/09
1. אריה וירצבורגר

2. גבריאל ירושלמי
3. שמעון נהיר
4. יהודה ניר
5. יעקב עידן
6. רבקה ראנייה
7. דוד רכטמן
8. חיה אדלר
9. שמחה מליק
ע"י ב"כ עו"ד גדעון ברמץ

נגד
המשיבים בעמ"נ 735/09

1. משה ברגמן

2. מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ
(משיבה פורמאלית)
המשיבה הפורמאלית ע"י ב"כ עו"ד שוקי מורג
פסק דין
(משלים)

1. מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ
(להלן – האגודה) נוסדה כאגודה שיתופית בשנת 1950 ונרשמה בשנת 1956 בספרי המקרקעין כחוכרת ראשית של קרקע בבעלות הקק"ל בשכונת קרית משה בירושלים. על הקרקע בנויים 17 בניינים המכילים 239 דירות. הדירות נרשמו על שם חברי האגודה בחכירת משנה, וכולן יחד רשומות כבית משותף אחד. ועד האגודה משמש בפועל כנציגות הבית המשותף. עם הזמן הועברה זכות החכירה הראשית בלמעלה ממחצית הדירות על שם החברים.

2. עניינו של

פסק דין
משלים זה בערעור (עמ"נ 729/09) ובערעור שכנגד (עמ"נ 735/09) שהוגשו על החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות, מר יהב זרח, מיום 17.8.09. עוזר הרשם ביטל בהחלטתו את החלטות האסיפה הכללית של חברי האגודה מיום 11.2.09 ואת ההצבעה בקלפי שקיימה האסיפה הכללית ביום 4.3.09 בארבעה נושאים: תכנית הנורמליזציה (ההפרטה) בדבר העברת החכירה הראשית בדירות לחברים ותיקון צו רישום הבית המשותף; הרחבת והשכרת משרד האגודה; שימוש בצריף של האגודה למטרות נוספות מעבר למועדון קשישים; ובחירות לוועד האגודה ולוועדת הביקורת שלה. כן הורה עוזר הרשם לוועד הממונה של האגודה לנקוט בשורת פעולות שתכליתן תיקון הליקויים שנפלו בהליכי הכינוס והדיון של האסיפה הכללית. הערעור המקורי (עמ"נ 729/09) כוון בנוסף נגד שתי החלטות ביניים שקיבל עוזר הרשם: החלטה מיום 9.7.09 בה נדחתה בקשה להגבלת סמכויות הוועד הממונה, והחלטה מיום 5.8.09 בה נדחתה בקשה לפסילת עוזר הרשם מדיון בתיק.

3. המערער בעמ"נ 729/09 והמשיב 1 בעמ"נ 735/09 (משה ברגמן
; להלן – המערער וגם המשיב שכנגד) שימש יו"ר ועד האגודה ברציפות קרוב ל-7 שנים מאז שנת 2003 עד שעוזר הרשם מינה לאגודה ביום 14.5.09 ועד ממונה (ואת המערער לאחד משלושת חברי הוועד הממונה). המערער מייצג מחנה אחד של חברי האגודה. המשיבים 10-2 בעמ"נ 729/09 והמערערים בעמ"נ 735/09 (להלן – המשיבים וגם המערערים שכנגד) הנם נציגיו של המחנה השני. חלקם (אריה וירצבורגר
, יהודה ניר ושמחה מליק) כיהנו בעבר ברשויות האגודה. האגודה עצמה צורפה כמשיבה לערעור המקורי וכמשיבה פורמאלית לערעור שכנגד, אך לא נקטה עמדה לגוף הערעורים והודיעה, באמצעות יו"ר הוועד הממונה, כי תכבד כל החלטה של בית המשפט.

4. ב

פסק דין
חלקי מיום 9.11.09 ניתן על ידי תוקף של

פסק דין
להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בערעור ובערעור שכנגד. ההסכמות, בתמצית, הנן שהחלטת עוזר הרשם בדבר ביטול החלטות האסיפה הכללית מיום 11.2.09 נותרת על כנה, וכך גם החלטת עוזר הרשם בדבר ביטול ההצבעה בקלפי שהאסיפה הכללית קיימה ביום 4.3.09 בנושא תכנית ההפרטה. לאחר עדכון פנקס החברים על ידי הוועד הממונה, תכונס האסיפה הכללית לדיון בתכנית ההפרטה. סדר היום של האסיפה הכללית יהיה דיון והצבעה על סדרת שאלות שנוסחו בפירוט ובדיוק. לגבי כל אחת משאלות אלו (להוציא השאלה הראשונה שעניינה מתכונת ההצבעה על יתר השאלות) ירצה נציג של כל אחד מהמחנות את עמדתו בגבולות זמן שנקבעו, ולאחר מכן יתקיימו ההצבעות. הצדדים נותרו חלוקים במספר עניינים, אותם הותירו להכרעת בית המשפט: ראשית, החלטת עוזר הרשם לבטל את ההצבעה שהאסיפה הכללית קיימה ביום 4.3.09 בשלושת הנושאים הנוספים שהועמדו להצבעה (הרחבת והשכרת המשרד; השימוש בצריף; והבחירות לרשויות האגודה). שנית, תוקף החלטות האסיפה הכללית מיום 11.2.09 בתקופת הביניים שמאז קבלתן ועד לביטולן על ידי עוזר הרשם ביום 17.8.09; שלישית, טענת המערערים שכנגד כי היה על עוזר הרשם למנוע מצב בו מוקנה כוח הצבעה כפול לשני חברי אגודה המחזיקים באותה דירה. רביעית, טענת המערערים שכנגד כי היה על עוזר הרשם לאפשר הצבעה באמצעות ייפוי כוח גם לחבר באגודה שבשל מוגבלות פיזית אינו מסוגל להצביע בעצמו. בעניין האחרון הושגה מאוחר יותר (בדיון מיום 17.11.09) הסכמה.

5. בעת שהושגו ההסכמות וניתן פסק הדין החלקי היו תלויים בפני
הממונָה על המרשם (להלן – הממונה) מספר עררים על החלטת המפקח על רישום המקרקעין ירושלים מיום 2.10.08, בה נדחו התנגדויות שהגישו העוררים לבקשת האגודה לתיקון צו רישום הבית המשותף בדרך של העברת שטחים המוצמדים ליחידה של האגודה לכל היחידות שבתוך כל אחד מ-17 הבניינים. התיקון התבקש על ידי האגודה כחלק מתכנית ההפרטה. ביום 9.12.09, חודש לאחר מתן פסק הדין החלקי שאישר את ההסכמות, החליטה הממונה לקבל את העררים ולבטל את החלטת המפקח על רישום המקרקעין. הממונה סמכה את החלטתה על ההסכמה שקיבלה תוקף של

פסק דין
בדבר ביטול הצבעת האסיפה הכללית מיום 4.3.09 בנושא תכנית ההפרטה וקיום הצבעה חוזרת בנדון. הסכמה זו, כשאליה מצטרף פיזור הוועד הנבחר היוצא על ידי הרשם ונקיטת הליך חקירה מטעם הרשם לגבי תכנית ההפרטה, שומטים, לדעת הממונה, את הבסיס לבקשת הוועד היוצא לתיקון צו הרישום, שכן "לעת הזו, כבר לא מתקיימות חזקות ההסכמה והתקינות עליהן בצדק ביסס המפקח את החלטתו בשעתה" (סעיף 3(ז) להחלטה).

6. בעקבות החלטה זו הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין החלקי. לטענתו, הסכמתו אשר מכוחה ניתן פסק הדין הניחה כי ההצבעה החוזרת בנושא תכנית ההפרטה תגרום לסיום ההתדיינות בדרך המהירה ביותר, כך שהחלטת הממונה בעררים תינתן לאחר ההצבעה החוזרת. בפועל, לא זו בלבד שהממונה לא המתינה לתוצאות ההצבעה החוזרת, אלא ראתה בהסכמה לעריכת ההצבעה החוזרת עילה לאיון הבקשה לתיקון צו רישום הבית המשותף. גישתה זו של הממונה נוגדת בתכלית את ההנחה ששימשה בסיס להסכמת המערער לפסק הדין החלקי, ולפיכך קמה בידיו הזכות להודיע על ביטול ההסכמה בשל טעות או הטעיה כאמור בסעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. המשיבים מתנגדים לבקשה לביטול פסק הדין החלקי, הן משום שהגשתה נעשתה שלא בהליך הדיוני המתאים, והן משום שלדידם אין ממש בטענת המערער לפיה הסכמתו לעריכת ההצבעה החוזרת הותנתה בכך שהממונה תפסוק לטובתו בהליך הנפרד שבפני
ה.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בקשת המערער לביטול פסק הדין החלקי הנה מוקדמת. המערער הגיש ביום 15.12.09 ערעור על החלטת הממונה (ע"א 3637/09). הערעור נדחה ביום 22.2.10 על ידי כב' הרשם דוד מינץ בשל אי-הפקדת עירבון. המערער הגיש ביום 21.3.10 ערעור על החלטת כב' הרשם, וכן על שתי החלטות מאוחרות של כב' הרשם בעניין העירבון (ע"ר 34494-03-10). בערעור על החלטת הממונה העלה המערער, בין היתר, את אותן טענות אשר בעטיין מתבקש על ידו ביטול פסק הדין החלקי. לא עוד אלא שסעד עיקרי שהתבקש על ידו באותו ערעור הוא התניית גורלה של הבקשה לתיקון צו רישום הבית המשותף "בהחלטת החברים בהתאם להחלטות בעמ"נ 729/09. במידה והחברים יתמכו (ובפעם החמישית!) ביוזמה – הרי שאין מנוס מהמסקנה כי החלטת המפקח תעמוד על כנה והתיקון המבוקש יאושר". השקפה זו תואמת את עמדת רכז פיקוח בכיר במשרד רשם האגודות השיתופיות, רפאל בן זקרי, שבמכתבו מיום 25.1.09 המליץ להשהות את ההכרעה בערעור שבפני
הממונה עד "לאחר השלמת התהליכים הדמוקרטיים של כינוס האסיפה הכללית וההצבעה על התכנית...". סדר הדברים הנכון – לא רק על פי שורת ההיגיון אלא גם על פי השקפת המערער עצמו – הנו אפוא כדלקמן: תחילה יש לברר את הערעור על החלטת כב' הרשם לדחות את הערעור על החלטת הממונה בשל אי-הפקדת העירבון. היה והערעור בשאלת העירבון יתקבל, יהיה מקום לברר את הערעור על החלטת הממונה על יסוד ההנחה שפסק הדין החלקי בתיקים דנן שריר וקיים.

פסק דין
זה מתווה הסדר של עריכת הצבעה חוזרת על תכנית ההפרטה באופן שיש בו להקנות ודאות וביטחון כי ההכרעה שתיפול באותה הצבעה תהיה סופית ומחייבת. לעומת זאת, ביטול פסק הדין החלקי לא יקנה ודאות וביטחון לאף צד אלא רק יגביר את חוסר הבהירות האופף את פעילות האגודה מזה זמן ניכר: ביטול פסק הדין החלקי לא יבטיח לא למערער זכייה בערעור על החלטת עוזר הרשם לבטל את ההצבעה מיום 4.3.09 ולא למשיבים זכייה בהדיפתו של ערעור זה ובאישור החלטת עוזר הרשם. משכך, יש להתייחס אל הבקשה לביטול פסק הדין החלקי כהליך של מוצא אחרון ששעת בירורו תגיע רק אם לא תיוותר ברירה אחרת במישור המקביל של החלטת הממונה: רק אם יידחה לגופו הערעור על החלטת הממונה או שתישאר על כנה החלטת כב' הרשם הדוחה את הערעור בשל אי-הפקדת עירבון – כלומר: שתסורב בקשת המערער בע"א 3637/09 להתנות את אישור החלטת המפקח בתוצאות ההצבעה החוזרת של האסיפה הכללית – רק אז יהיה מקום לבחון את בקשתו הנוספת לביטול פסק הדין החלקי. במקרה כזה, עד שתיבחן הבקשה לגופה יהיה מקום לבחון את שאלת ההליך הנכון להגשתה וכן את שאלת התועלת המעשית בבירור הבקשה. שאלת התועלת המעשית עשויה להתעורר משני כיוונים: כיוון אחד נעוץ בתזה המוצגת על ידי המערער לפיה כל עוד לא בוטלה החלטת הממונה "אין כלל על מה להצביע" (סעיף 30 להודעת הערעור בע"א 3637/09; ראו גם סעיף ג(14) לבקשת המערער לביטול פסק הדין החלקי). כיוון הפוך טמון באפשרות שהממונה הותירה בהחלטתה (ואף המליצה עליה) של הגשת בקשה חוזרת למפקח על רישום המקרקעין לתיקון צו רישום הבית המשותף לאחר הצבעתה החוזרת של האסיפה הכללית בנדון.

8. די בכך שהדיון בשני הערעורים המינהליים שבכותרת כבר הסתיים, כדי לקבל את עמדת המשיבים ולדחות את בקשת המערער לאיחוד הדיון בע"א 3637/09 עם הדיון בערעורים המינהליים. עם זאת, ככל שיתקבל ערעורו על החלטות כב' הרשם מינץ (ע"ר 34494-03-10), יוכל המערער לעורר מחדש את בקשתו החלופית לקביעת ע"א 3637/09 בפני
י, מטעמים של יעילות הדיון וחיסכון בזמן שיפוטי.

9. בקשת המערער להוספת או לתיקון שאלות שייכללו בסדר היום של האסיפה הכללית שתתכנס על פי פסק הדין החלקי, וכן להוספת הוראות על ידי בית המשפט בנוגע לסדריה של אותה אסיפה – נדחית. עם מתן פסק הדין החלקי סיים בית המשפט את מלאכתו בכל הנוגע לדיון ולהצבעה על תכנית ההפרטה, ולא ניתן לפתוח נושא זה מחדש שעה שהמשיבים מתנגדים לכך. הדבר נכון לא רק לבית המשפט אלא גם לרשם האגודות השיתופיות, שלדברי המערער בית המשפט נתן בנעליו את פסק הדין החלקי. אכן, פסק הדין החלקי יוצר סופיות בעניין שנדון בו גם כלפי הרשם. יחד עם זאת, וכפי שמציינים המשיבים בתגובתם, ככל שמתבקשת הגדרת סמכויות יו"ר האסיפה להבטיח את תקינות הדיון שיתנהל בה על פי פסק הדין החלקי, יוכל הדבר להישקל על ידי יו"ר האסיפה ובמידת הצורך על ידי הרשם. ראו לעניין זה גם תקנה 9 לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה-1975 (להלן – תקנות רשויות האגודה). ברי כי שקילת הנושא תוכל להיעשות לפני כינוס האסיפה, על מנת שלעת התייצבות החברים יהיו סמכויות יושב-הראש ברורות ומוגדרות.

10. עד כאן לגבי פסק הדין החלקי, ומכאן אל הסוגיות שנותרו להכרעת בית המשפט ולגביהן נשמעו טענות הצדדים לאחר מתן פסק הדין החלקי. הסוגיה הראשונה היא החלטת עוזר הרשם לבטל את ההצבעה שהאסיפה הכללית קיימה ביום 4.3.09 בשלושת הנושאים הנוספים שהועמדו להצבעתה מלבד תכנית ההפרטה, לאמור: הרחבת והשכרת משרד האגודה; השימוש בצריף; והבחירות לרשויות האגודה. בהחלטתו לבטל את ההצבעה בשלושת נושאים אלה אימץ עוזר הרשם את ממצאיו ומסקנותיו של חוקר שנתמנה על ידו ביום 14.5.09 לבדיקת טענות הצדדים (עו"ד עמית רנן). החוקר מנה שורה של פגמים שנפלו בהליכי כינוס האסיפה הכללית לדיון ביום 11.2.09 ולהצבעה ביום 4.3.09: בעלון הרשמי שוועד האגודה הפיץ בין החברים ביום 4.2.09 ("ניב השיכון" מס' 69) הומלץ בפני
החברים שלא להגיע לדיון ביום 11.2.09, וזאת "לאור ניסיון העבר" המלמד כי הדיון צפוי להיות "בלגן של צעקות והפרעות"; המערער הורה לחברים שלא להגיע לאותו דיון, כפי שנלמד הן מהעלון הנזכר והן מעדויות שנשמעו בפני
החוקר, וכתוצאה מכך הגיעו לדיון 80 חברים בלבד, רובם ממחנה המשיבים, מתוך 320 חברים; מאחר שכל מטרת הדיון הייתה מתן הזדמנות לכל חבר לשמוע ולהשמיע את דעתו בנושאים שעל הפרק, ובמיוחד בנושא תכנית ההפרטה, הרי בפעולות המתוארות נפגעה זכותם של המשיבים לנסות ולשכנע חברים נוספים לתמוך בעמדתם, ולא התקיים דיון אמיתי של האסיפה באותם נושאים; המערער סירב למסור למשיבים את הכתובות המעודכנות של חברי האגודה שאינם מתגוררים במתחם האגודה (המהווים כמחצית החברים), ובכך שלל ממתנגדיו את האפשרות להגיע לאותם חברים ולהציג בפני
הם את עמדתם בנושאים שעל סדר היום; בכך גם נמנעה מאותם חברים, שנחשפו לתעמולה הסברתית מצד מחנהו של המערער, הזכות לשמוע את מגוון הדעות בטרם יגבשו את הצבעתם; כמו כן, נעשתה קבלת חברים לאגודה בצורה פסולה ובאופן המלמד כי המערער מקדם קבלת חברים שהוא חפץ ביקרם ומונע את קבלתם של יריביו.

11. המערער משיג על כל אחת ואחת מהנמקות אלו. מהטעמים שיבוארו להלן מצאתי כי המערער צודק בטענותיו וכי לא התקיימה עילה לפסול את ההצבעה שהאסיפה הכללית קיימה ביום 4.3.09 ביתר הנושאים שעל סדר היום שאינם תכנית ההפרטה. בטרם אדון בטענות אלו, ראוי להקדים כי קביעת שני מועדי כינוס של האסיפה הכללית: הראשון – לדיון בנושאים שעל סדר היום, והשני – להצבעה באותם נושאים, לא נעשתה בידי ועד האגודה על דעת עצמו אלא בתאום בין יו"ר הוועד (המערער) לבין רכז פיקוח בכיר במשרד רשם האגודות השיתופיות, רפאל בן זקרי (כעולה משני מכתביו של מר בן זקרי מיום 28.1.09 וממכתבו הנוסף מיום 16.2.09). מהלך זה של מר בן זקרי, מלבד שיש בו לחייב את משרד הרשם כפעולה של בעל סמכות במשרד, אף זכה להכרה מצד עוזר הרשם, שביום 15.2.09 – לאחר ההחלטה על הפיצול האמור ולאחר האסיפה הכללית מיום 11.2.09 – מינה את מר בן זקרי לשמש יו"ר ועדת הקלפי להצבעה שנועדה ליום 4.3.09, לצד שני חברי ועדת קלפי נוספים שאף הם עובדי משרד הרשם. יתרה מכך, אין זו הפעם הראשונה בה פיצול כאמור התקיים באגודה ואושר על ידי משרד הרשם: ביום 18.11.07 התקיים דיון באסיפה הכללית ללא הצבעה, ואילו ההצבעה עצמה נערכה ביום 16.12.07. ערעור על תוצאותיה של אותה הצבעה נדחה על ידי עוזר הרשם, מר אילן רונן, ביום 14.2.08. בנסיבות אלו, עצם הפיצול בין הדיון לבין ההצבעה אינו יכול להוות נימוק לפסילת ההצבעה. אכן, גם עוזר הרשם בהחלטתו העומדת כעת לדיון לא ראה בפיצול כשלעצמו סיבה לביטול ההצבעה.

12. באשר לנימוק שעניינו פעולות הוועד היוצא למניעת השתתפות חברים באסיפה הכללית מיום 11.2.09, טוען המערער כי פעולות שכאלה לא ננקטו כלל, וכי בכל מקרה המחנה עמו נמנים המשיבים השמיע את כל טיעוניו נגד תכנית ההפרטה במסגרת שלוש אסיפות כלליות (מימים 9.5.07, 18.11.07 ו-11.2.09), תוך נקיטת אלימות מילולית שמנעה דווקא מהמחנה שלו להשמיע באסיפות אלה את עמדתו. המערער מכחיש כי הורה לחברים שלא להגיע לאסיפה, וטוען כי גם בעלון האגודה לא נאמר כדבר הזה, אלא רק הובהר לחברים כי בפועל תישמע באסיפה עמדת מתנגדי ההפרטה בלבד וכי את עמדת המחנה של המערער יוכלו לשמוע בדרכים אחרות. עוד טוען המערער כי החוקר הוציא את דבריו מהקשרם, ואפילו לא שאל אותו האם הנחה חברים שלא להגיע לאסיפה, אלא הסתפק בעדויות מקרב חברי המחנה היריב. המשיבים דוחים טענות אלו. לדבריהם, הוועד היוצא בראשות המערער הודיע לחברי האגודה, ובמיוחד לחברים שאינם מתגוררים במתחם, כי אין כל צורך להגיע לאסיפות בהן לא צפויה להתקיים הצבעה, ובכך מנע מהמחנה שלהם להציג את עמדתו בפני
אותם חברים. בפועל, מרבית החברים, ובפרט חברי החוץ, לא הגיעו לאותן אסיפות, וזו הסיבה למיעוט החברים שהשתתפו בכל אותן אסיפות כלליות בהן לא התקיימה הצבעה. המשיבים דוחים את טענת המערער בדבר הוצאת דבריו מהקשרם על ידי החוקר, וטוענים כי יש לזקוף לחובת המערער את הימנעותו מהבאת ולו חבר חוץ אחד שיעיד כי לא קיבל מהמערער הוראה שלא להגיע לאסיפה.

13. כאמור, רכז פיקוח בכיר במשרד הרשם אישר מראש את קיומו של הדיון באסיפה כללית נפרדת מהאסיפה הכללית בה תיערך ההצבעה. אותו רכז פיקוח בכיר גם אישר (במכתב מיום 28.1.09) את נוסח ההזמנה לאסיפה הכללית ולהצבעה, כפי שפורסמה על ידי הוועד לחברי האגודה במתכונת פרסום שאין חולק על תקינותה. באותה הזמנה נאמר כי באסיפה שתיערך ביום 11.2.09 "יתקיימו דיונים בלבד (ללא הצבעות) ויישמעו דעות בעד ונגד בכל הנושאים שעל סדר היום המפורטים לקמן". הזמנה זו העמידה אפוא כל אחד מחברי האגודה על האפשרות הפתוחה בפני
ו להשתתף באסיפה ביום 11.2.09 ולשמוע בה את דעות שני הצדדים בכל אחד מהנושאים שעל סדר היום. חרף זאת קבע החוקר כי המערער הורה לחברים שלא להגיע להצבעה. קביעה כזאת, במיוחד לנוכח הדברים ההפוכים שנכתבו בהזמנה שהפיץ הוועד, צריכה ראיות של ממש, ובלשונו של עוזר הרשם (בסעיף 8.3.3 להחלטתו): "ראיות מוצקות". דא עקא, ראיות שכאלה אינן בנמצא. בחינת הראיות ששימשו את החוקר לקביעתו זו אינה מאפשרת לקיים אותה, גם בהינתן הרתיעה המוכרת של ערכאת ערעור מהתערבות בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת, ובכלל זה של רשם האגודות השיתופיות (אם כי יושם לב לכך שהמשיבים, המפנים לכלל זה, לא נרתעו מליזום התערבות כזאת בערעורם שכנגד או בעמ"נ 708/09, שהנו אחד ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים ושאותו יזמו המשיבים). לרתיעה זו הייתה משמעות אילו החוקר היה נדרש להכריע בין שתי גרסאות עובדתיות נוגדות, אך לא כשהחוקר ביסס את קביעתו על מסמך כתוב – לגביו אין לחוקר עדיפות על פני בית המשפט – ועל גרסה של צד אחד בלבד.

המסמך הכתוב, הלא הוא עלון האגודה מס' 69, מציין במפורש את ההזמנה הנזכרת שצורפה לכריכה האחורית של העלון; מדגיש כי "הנוסח שבהזמנה הרשמית לאספה הוא הקובע והמחייב"; ומוסיף כי באסיפה מיום 11.2.09 "תנתן רק הזדמנות לכל המעוניין לשמוע ו/או להשמיע דעות בעד ונגד בכל הנושאים שעל סדר היום". האמור בהמשך העלון, בדבר הניסיון שנרכש מאסיפות כלליות קודמות ובדבר הדרך לקבלת אינפורמציה שלא באמצעות האסיפה, נוסח בפירוש בלשון של המלצה ("אנו ממליצים...") ולא בלשון של הוראה או הנחייה. בכל מקרה – ובכך העיקר – קריאת העלון בשלמותו ולא רק הקטע מתוכו שציטט החוקר, מעלה בבירור כי אותה המלצה כוונה לאותם חברי אגודה המבקשים להתרשם מעמדת המחנה המיוצג על ידי הוועד היוצא, בתוכו המערער, שלפי האמור בעלון נחסם באסיפות הכלליות הקודמות על ידי המחנה היריב מהצגת עמדתו. ההמלצה לא נועדה לאותם חברים המעוניינים לשמוע את עמדת המחנה היריב אותו מייצגים המשיבים. נהפוך הוא: לפי האמור בעלון, המחנה היריב השתלט על האסיפות הכלליות הקודמות וגרם לכך שרק דעתו נשמעה בהן. זאת ועוד: ניסיון העבר אליו התייחס העלון נוגע ל"שתי אספות כלליות שעסקו בעניין תכנית ההפרטה" (ההדגשה הוספה); ובעניין זה באה בהמשך העלון ההמלצה באשר לדרך הנכונה לקבלת האינפורמציה. עיסוקנו הנוכחי, לעומת זאת, אינו בתכנית ההפרטה אלא ביתר הנושאים שעמדו על סדר יומה של האסיפה ושלגביהם התקיימה ההצבעה. למען שלמות התמונה, ועל אף שהעניין לא עלה בדו"ח החקירה ובהחלטת עוזר הרשם, נציין כי המכתב שנשלח על ידי מחנהו של המערער לחברי האגודה לקראת האסיפה הכללית שהתקיימה בחודש נובמבר 2007 בנושא תכנית ההפרטה, ובו התבקשו החברים להדיר את רגליהם מן האסיפה, מלבד שאינו נוגע לאסיפה מיום 11.2.09 נשוא דיוננו, הבהיר במפורש כי נשלח על ידי החתומים עליו "כאנשים פרטיים", וכי "הוא לא מטעם הועד ולא מטעם האגודה".

העדויות בעל-פה שנשמעו בסוגיה זו בפני
החוקר היו של מר יאיר מייזליש ומר יהודה ניר, שניהם מקרב מחנה המשיבים. החוקר אינו מזכיר אמירה דומה אותה השמיע בפני
ו חבר ניטראלי או חבר המשתייך למחנהו של המערער. די בכך כדי להקנות משקל אפסי לעדויות עליהן נסמך החוקר. הדבר מתחדד בשים לב לכך שמר יהודה ניר העיד לא על עצמו אלא על דברים שהמערער "אמר לתומכיו לא להגיע להצבעה" (סעיף 5 בעמ' 9 לדו"ח החקירה; ההדגשה הוספה). גם אם נניח שנפלה טעות קולמוס בציטוט, ובמקום "להצבעה" צריך להיות "לאסיפה", עדיין כדי ללמוד על מה שאמר המערער לתומכיו יש לשאול אותם ולא את מר ניר שהנו מתנגד מובהק של המערער, כך שברור כי הדברים עליהם הוא מעיד לא נאמרו לו. זאת ועוד: אם המערער אכן אמר לתומכיו שלא להגיע לאסיפה, כיצד זה אמר כן למר מייזליש שאינו נמנה על תומכיו? החוקר לא הציג את השאלה המתאימה לא רק למי מתומכיו של המערער אלא גם לא למערער עצמו: אמנם עוזר הרשם מזכיר בהחלטתו (בסעיף 8.3.3) את "עדותו של מר ברגמן לפיה הוא המליץ לאנשים שלא להגיע לאסיפה". אלא שעדות כזאת אינה נזכרת בדו"ח החקירה. כל שמובא שם מפי המערער הנו: "אני באופן אישי עדכנתי את מי שאני רוצה – זה עניין שלי". דברים אלה רחוקים מלהוות הודאה במתן הוראה או הנחייה לחברי האגודה שלא להגיע לאסיפה הכללית ביום 11.2.09.

נימוק נוסף אותו מנה החוקר לקביעתו אודות מתן הנחיה לחברים שלא להשתתף באסיפה ביום 11.2.09, הנו מספרם הנמוך יחסית של החברים שנטלו חלק באסיפה זאת (כ-80 חברים). התשובה לנימוק זה הנה שגם באסיפות הכלליות הקודמות שקיימה האגודה, מספר המשתתפים עמד על סדר גודל דומה ואף למטה מכך. המשיבים מודים בנתון זה, אך טוענים כי גם באסיפות הקודמות ניתנה הנחייה דומה לחברים על ידי מחנהו של המערער. אלא שקביעה כזאת לא מצויה לא בהחלטת עוזר הרשם ולא בדו"ח החוקר, שהוגבל מראש לחקירת האירועים שהתרחשו באגודה בחודשים פברואר-מרץ 2009 בלבד. לא ניתן לתחום את החקירה לגבולות כה צרים, ובאותה עת לקבוע ממצא על יסוד נתון כמו מספר הנוכחים באסיפה, שבלא השוואה לאסיפות קודמות אין לו כל ערך.

שלא כפי שסבור עוזר הרשם, אין למצוא סתירה בין טענת המערער לחוסר חוקיות ההחלטות שהתקבלו באסיפה הכללית מיום 11.2.09 לבין טענתו האחרת כי מחנה המשיבים קיבל הזדמנות להציג את עמדתו באותה אסיפה. המערער ביסס את חוסר החוקיות על נימוקים משפטיים הנוגעים לקביעת סדר יומה של האסיפה ולאופן נעילתה, ולא על מניעת מחנה המשיבים מהצגת עמדתו באותה אסיפה. אדרבה: ההחלטות שהתקבלו באסיפה מיום 11.2.09 (אם כי באופן בלתי-חוקי) היו כולן לטובת מחנה המשיבים, דבר המוכיח כי יכולת אותו מחנה להציג את עמדתו הייתה טובה.

14. הנימוק הנוסף של החוקר אותו אימץ עוזר הרשם, נתלה בסירובו של המערער למסור למשיבים את הכתובות המעודכנות של חברי האגודה שאינם מתגוררים במתחם האגודה, לצורכי תעמולה. בדו"ח החקירה נקבע כי על פי הדין חובה הייתה על האגודה לכלול בפנקס החברים המוחזק במשרדה ופתוח לעיון החברים, את הכתובות המעודכנות שלהם. לפיכך חייב היה המערער להיענות לדרישת המשיבים ולמסור להם את הכתובות המעודכנות של החברים המתגוררים מחוץ למתחם האגודה, על מנת לאפשר למשיבים ליצור קשר עם אותם חברים ולהציג בפני
הם לפני ההצבעה את עמדתם בנושאים שעל סדר היום. החוקר דחה את טענתו של המערער לפיה השיג את הכתובות באופן פרטי ובזמנו החופשי, בכובעו כמועמד בבחירות ולא כיו"ר הוועד. לדברי החוקר, מאחר שמדובר באגודה שיתופית המושתתת על עקרונות של שוויון ואחריות הדדית, הרי רשימת החברים המוחזקת בידי יו"ר הוועד אינה רכושו הפרטי אלא מהווה "דף קשר" בין האגודה לבין החברים ופתוחה לעיון כולם.

המערער חולק על קביעות אלה הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי. מבחינה עובדתית טוען המערער כי לא החזיק בידו מעולם רשימת כתובות מעודכנות של החברים המתגוררים מחוץ למתחם האגודה, אלא רק מספרי טלפון של חלק ניכר מהחברים, וגם זאת רק לקראת הבחירות האחרונות. מספרי טלפון אלה אינם רשומים בספרי האגודה אלא אותרו על ידי פעילים מהמחנה שלו באמצעֵי חיפוש רגילים וזמינים. פעולות החיפוש נעשו באופן פרטי ועל חשבון מבצעיהן, ולא עירבו שימוש כלשהו במשאב או בציוד של האגודה. מחנה המשיבים ביצע בדיוק את אותן פעולות איתור, ויצר קשר טלפוני עם מרבית החברים. בכל מקרה, לא רבצה על המערער חובה למסור למחנה היריב את מספרי הטלפון שאיתר באופן פרטי והמהווים קנין אישי שלו. מבחינה משפטית דוחה המערער את הפרשנות שניתנה על ידי החוקר ועוזר הרשם לתוספת השלישית לתקנות האגודות השיתופיות (דוח כספי, פנקסים, ספרים והודעות), תשל"ו-1976, שלפיה "מען החבר" הנזכר בתוספת הנו הכתובת המעודכנת של החבר מחוץ לאגודה. לא זו בלבד, טוען המערער, שדרישה כזו אינה מופיעה בתקנות, אלא הלכה למעשה במשך שישים שנות פעילותה של האגודה לא נוהל על ידה רישום כלשהו של כתובות החברים מחוץ למתחם ולא נדרש על ידה דיווח מחבר שעזב את המתחם. הרישום היחיד שניהלה האגודה במשך כל השנים היה של כתובות החברים על פי הנכס שבבעלותם במתחם האגודה, ובכתובות אלו נמסרו מאז ומתמיד הודעות האגודה לחבריה, בהתאם להוראת סעיף 1(ט) בחלק ה' של תקנון האגודה: "המודעות המזמינות לאספה הכללית... תשלחנה לחברים או תתפרסמנה ברבים על גבי לוחות המודעות ובמקומות הפומביים של האגודה, הכל לפי שיחליט הועד". רשימת כתובות אלה פורסמה ברבים ונמסרה למשיבים כחודש לפני מועד הבחירות. בכתובות אלה נמסרה גם ההזמנה לאסיפה הכללית האחרונה; דרך פרסום זו הוכחה כיעילה בהינתן העובדה שלהצבעה התייצבו 254 מתוך כ-350 חברי האגודה; ולא נתקבלה כל תלונה של חבר חוץ כי לא ידע על האסיפה. אפילו משרד רשם האגודות השיתופיות, ובכלל זה עוזר הרשם שנתן את ההחלטה הנוכחית, אישר בעבר את פנקס חברי האגודה המכיל את כתובות החברים במתחם האגודה בלבד. המערער מוסיף וטוען כי בנסיבות אלו מנוע היה עוזר הרשם לפסול את ההצבעה מטעם הנוגע לאי-מסירת כתובות מעודכנות של חברי החוץ, בהיות הדבר נוגד את ההסכמה שקיבלה ביום 19.4.09 תוקף של

פסק דין
בעמ"נ 708/09, ואשר לפיה הותר למשיבים להעלות בפני
הרשם את טענותיהם אודות עדכון פנקס החברים על בסיס העקרונות אשר נקבעו בהחלטותיו של הרשם עד ליום 30.10.07.

תגובת המשיבים לטענות אלו הנה שהימצאות מספרי טלפון של חברי החוץ בידי המערער, פירושה בהכרח שנמצאו בידיו גם כתובותיהם העדכניות של אותם חברים. בהיותו שליח ציבור של כל החברים, לא רשאי היה המערער לסרב למסור פרטים אלו למשיבים, במיוחד כאשר תכליתו היחידה של הסירוב הייתה למנוע מהמשיבים גישה לחברי החוץ – המהווים למעלה ממחצית החברים ואשר בהוראת המערער לא הגיעו לאסיפות הכלליות בהן הוצגה עמדת המשיבים – על מנת שהעמדה היחידה שתובא בפני
אותם חברים קודם להצבעה תהיה עמדת מחנהו של המערער, המודה כי יצר קשר עם אותם חברים ודאג להציג בפני
הם את עמדתו. לכך מצטרפת הימנעותו של המערער מהבאת אפילו חבר חוץ אחד שיעיד כיצד המערער השיג את כתובתו. המשיבים חולקים על פרשנותו המשפטית של המערער, וטוענים כי הדין ותקנון האגודה מחייבים לכלול בפנקס החברים את הכתובות המעודכנות של החברים המתגוררים מחוץ למתחם האגודה. לטענת המשיבים יש להבחין בין אופן פרסום ההזמנות לאסיפה הכללית, שאכן בוצע מאז ומתמיד בכתובות החברים במתחם האגודה ושבו כלל לא דן החוקר, לבין חובת הכללת הכתובת המעודכנת של חבר החוץ בפנקס החברים הפתוח לעיון. יתר על כן: עד לשנת 2006 לא הותר לחברי החוץ להצביע כדבר שבשגרה, ולפיכך אין ממש בהוכחה אותה מבקש המערער לדלות מהתנהלות האגודה בנדון במשך עשרות שנות קיומה. אמנם רשם האגודות השיתופיות אישר בעבר פנקס חברים המכיל רק את כתובות החברים במתחם האגודה, אולם באותה הזדמנות סוגיית הכתובות כלל לא הועמדה לדיון, ולפיכך אין מדובר בהחלטה עקרונית של הרשם שמנעה מעוזרו להכיר בחובת רישום הכתובת העדכנית בנסיבות כפי שנתגלו לפניו. כפועל יוצא, אין בפסק הדין בעמ"נ 708/09 לכבול את עוזר הרשם, שכן אותו

פסק דין
גם קבע כי "אם לא נקבע קריטריון כזה או אחר, והוא רלוונטי להיום, ידון הרשם גם בו". לא זו אף זו, אלא שההגבלה שנקבעה בעמ"נ 708/09 התייחסה לטענות המשיבים בעניין עדכון פנקס החברים מבחינה שמית ולא מבחינת כתובות החברים שבפנקס.

15. עיון בדו"ח החקירה מעלה כי החוקר ביסס את מסקנתו בסוגיית כתובות חברי החוץ על מקורות אלו: ראשית, על סעיף 9 לתקנון האגודה ותקנה 2(א)(7) לתקנות האגודות השיתופיות (דוח כספי, פנקסים, ספרים והודעות), תשל"ו-1976 (להלן בפסקה זו – התקנות), שלדברי החוקר מורה כי "כל אגודה חייבת לנהל פנקס חברי אגודה בו יכללו בין היתר כתובתו המעודכנת של החבר". שנית, על דבריו של המערער לחוקר לפיהם "השיג את כתובות החברים באופן פרטי". המערער טוען כי לא אמר ולא יכול היה לומר דברים אלו לחוקר, שכן ברשותו רשימת מספרי טלפון של חלק ניכר מהחברים אך לא רשימת כתובות עדכניות של החברים המתגוררים מחוץ למתחם האגודה. בהעדר פרוטוקול המתעד את דבריו של המערער לחוקר; מאחר שהחוקר עצמו לא הביא את הדברים כציטוט אלא באופן העשוי להוות פרפראזה (ראו סעיף 4 בעמ' 14 לדו"ח החקירה); ובהינתן העובדה המוסכמת לפיה האגודה לא ניהלה מעולם קודם לכן רישום של כתובות החברים מחוץ למתחם האגודה – איני סבור כי ניתן לראות את המערער כמי שהודה בהחזקת רשימת כתובות עדכנית של חברי החוץ, להבדיל מרשימת מספרי טלפון של מרביתם. די בכך כדי לאיין את הסתמכות החוקר ועוזר הרשם על תקנון האגודה ועל התקנות, שאפילו לפי הפרשנות הרחבה שניתנה להם בהחלטה נשוא הערעור מתייחסים לחובת הכללת הכתובות ולא מספרי הטלפון בפנקס החברים. הניסיון למצוא בתקנון ובתקנות עוגן לפסילת ההצבעה בשל אי-קיומה של רשימת כתובות מעודכנת הנו, לטעמי, מרחיק לכת. שלא כפי שנאמר בדו"ח החקירה (בסעיף 2 עמ' 13), התקנות מתייחסות (בתוספת השלישית) ל"מען החבר" ולא ל"כתובתו המעודכנת של החבר". סעיף 9(ב)(2) בחלק ה' של תקנון האגודה דורש לכלול בפנקס החברים את "כתבתו של החבר", ולא יותר מכך. בזוכרנו כי לפי חלק ב' של התקנון, תנאי לחברות באגודה הנו מגורים בבית האגודה (שם, סעיפים 1(ב)(1) ו-5(ג)), הרי גם אם תנאי זה חדל לעמוד בתוקף ברבות השנים אין זה מובן מאליו לייחס לנסח התקנון כוונה לכלול בביטוי "כתבתו של החבר" את כתובתו העדכנית שמחוץ למתחם האגודה. מכל מקום, במקרה שבפני
נו אין צורך לקבוע מסמרות בשאלה זו. הצורך בהכרעה בשאלה היה מתעורר אילו הייתה קיימת התנגדות לחיוב ועד האגודה לתקן את רישום הכתובות בפנקס החברים. מאחר שהתנגדות כזאת אינה קיימת עוד, לאחר שבמסגרת פסק הדין החלקי מיום 9.11.09 הוסכם להותיר על כנה את הוראת עוזר הרשם לוועד האגודה לבצע ביוזמתו עדכון (חד-פעמי) של כתובות חברי החוץ, השאלה אינה מהי הפרשנות הנכונה של התקנות ושל התקנון, אלא האם ועד האגודה בראשות המערער כשל בהתנהלותו הנוגעת לרישום הכתובות בפנקס, וככל שהתשובה לכך חיובית – האם עוצמת הכשל מצדיקה את ביטולה של הצבעה שנערכה. במקרה שלפנינו הורה משרד הרשם לוועד האגודה בתחילת שנת 2009 לקיים אסיפה כללית והצבעה בנושאים שהוגדרו. הוראה זו ניתנה מתוך ידיעה כי כשנה קודם לכן, ביום 30.10.07, הורה הרשם על עדכון פנקס החברים בהתאם לממצאי חקירה שנערכה על ידי החוקר יהב זרח (שלימים נתמנה כעוזר הרשם וקיבל את ההחלטות נשוא הערעורים דנן). אותו פנקס חברים מעודכן כלל את כתובות הדירות של כל החברים אך ורק בתוך מתחם האגודה ואף לא כתובת מעודכנת אחת של חבר חוץ. על בסיס אותו פנקס חברים נערכו הבחירות הקודמות לוועד האגודה (ביום 16.12.07). ערעור שהוגש על תוצאות אותן בחירות, בין היתר בטענות הנוגעות לתקינות פנקס החברים, נדחה על ידי עוזר הרשם מר אילן רונן ביום 14.2.08, תוך התייחסות מפורשת לפנקס החברים. זוהי התשתית החוקית שהוצגה על ידי משרד הרשם בפני
הוועד לעת מתן ההוראה בתחילת שנת 2009 על כינוס האסיפה הכללית. בהינתן מצג זה, רשאי היה הוועד לקיים את האסיפה ואת ההצבעה תוך הסתמכות על מתכונת הפנקס כפי שאושרה זמן לא רב קודם לכן על ידי הרשם, ולא היה מקום לפסול בדיעבד את ההצבעה בעילה של העדר רישום עדכני של הכתובות. ודוק: כפי שכבר נאמר, אין בנמצא ראיה מספקת לכך שוועד האגודה החזיק בפועל ברשימה של הכתובות העדכניות. לפיכך השאלה אינה האם יש מקום לפסול את ההצבעה בשל הסתרת רשימה שכזו בפני
המחנה היריב, אלא האם יש מקום לפסילה בשל אי-ניהולה של רשימה כזאת. במכלול הנסיבות המתוארות, בהן לא זו בלבד שהאגודה לא ניהלה רשימה כאמור במהלך עשרות שנות קיומה אלא ששנה קודם לבחירות אישר הרשם פנקס חברים עדכני שאינו מכיל את הרשימה, התוצאה של פסילת הבחירות בשל המחדל הנזכר הנה קיצונית יתר על המידה גם בהנחה (שאינה יוצאת מגדר ספק) שאכן מדובר במחדל ושאכן הדין והתקנון (במובחן מהסכמת הצדדים מיום 9.11.09) מחייב את האגודה בניהול רשימת כתובות עדכניות של חברי החוץ. בל נשכח כי להצבעה ביום 4.3.09 התייצבו 254 מתוך כ-350 חברי האגודה, היינו רוב מכריע, כאשר טענת המשיבים היא שלמעלה ממחצית החברים מתגוררים מחוץ למתחם האגודה. חשיבותה של תעמולת בחירות מונחת במקומה; אך חשובה לא פחות התייצבות משרד הרשם מאחורי החלטותיו שלו לשם שמירה על היציבות, הוודאות ויכולתם של מוסדות האגודה ושל חבריה הרבים לכלכל את צעדיהם בהסתמך על החלטות הרשם.

בהחלטת עוזר הרשם נאמר כי מאחר שמסגרת החקירה הוגבלה לתקינות הליכי ההצבעה שהתקיימו בחודשים פברואר-מרץ 2009, הרי שאין לקבל טענות המתייחסות למה שארע קודם לכן. כבר הבהרתי לעיל כי הגבלת החקירה אינה יכולה להילקח בחשבון במסגרת החלטה שעניינה פסילת הצבעה שהתקיימה באסיפה הכללית. לא כל שכן כאשר בחינת תקינות ההצבעה מערבת בתוכה התייחסות להחלטות קודמות של הרשם. החלטות משרד הרשם שעל פיהן ועד האגודה כלכל את מהלכיו, נהנות, כמו כל החלטה מינהלית, מחזקת התקינות. על מנת לקעקע חזקה זו, ועוד על ידי משרד הרשם עצמו, יש צורך בבחינה מקיפה של העובדות והאירועים. תחימת החקירה למסגרת צרה של חודשיים עשויה להיות מוצדקת כל עוד התוצאה המתקבלת ממנה אינה פסילת הצבעה שנערכה בהתאם להנחיות משרד הרשם ושבה נטלו חלק למעלה מ-250 חברי האסיפה הכללית. משעה שממצאי החקירה עוררו את הצורך בבירור נוסף של מה שארע בתקופה קודמת, התוצאה של פסילת ההצבעה ללא עריכתו של מלוא הבירור הנדרש, אינה לגיטימית.

למעלה מכך: החוקר המליץ על ביטול ההצבעה שהתקיימה ביום 4.3.09, ללא הבחנה בין נושאיה השונים של ההצבעה. זאת חרף התמקדותו בדו"ח החקירה בחשיבותו ובמרכזיותו של הדיון על תכנית ההפרטה ובהעדרו של דיון כזה הלכה למעשה באסיפה הכללית שהתקיימה. המערער טען בפני
עוזר הרשם כי גם אם תתקבל המלצת החוקר לגבי ביטול ההצבעה, יהיה מקום להגביל את הביטול להצבעה על אישור תכנית ההפרטה ולא על יתר הנושאים שהועמדו על סדר היום. עוזר הרשם דחה טענה זו (בסעיף 8.5 להחלטתו) בלא שנתן לכך טעם של ממש. למקרא מצעו של המחנה המיוצג על ידי המשיבים, איני משוכנע כי היה מקום לדחיית הטענה. מצע זה התפרסם במסגרת עלון האגודה מיום 2.3.09 ("ניב השיכון" מס' 72, עמ' 3). החוקר הזכיר בדו"ח החקירה את המצע (סעיף 10 בעמ' 15), ולא פקפק בכך שהוא אכן נוסח על ידי המשיבים. גם המשיבים לא חלקו על כך. מסתבר כי במצע זה, שהוכן לקראת ההצבעה שהתקיימה ביום 4.3.09 והתפרס על פני עמוד שלם, לא ראו המשיבים להתייחס כלל אל נושא הרחבת והשכרת משרד האגודה, חרף היותו אחד הנושאים שעמדו להצבעה. אל הנושא השני, העוסק בשימוש בצריף, הייתה התייחסות המצע לאקונית ביותר, והסתכמה באמירה: "אנחנו בעד שימוש מושכל בצריף של השיכון לרווחת החברים". מדברים אלה לא יכול היה המצביע הפוטנציאלי לדעת האם המחנה של המשיבים תומך או מתנגד להצעת ההחלטה של הוועד, כפי שנוסחה בפתק ההצבעה, לאפשר לחברי האגודה שימוש בצריף בשעות בהן מועדון הקשישים אינו פועל. ודאי שאותו מצביע פוטנציאלי לא יכול היה לדעת מתוך המצע מהי עמדת המשיבים בנושא הרחבת והשכרת משרד האגודה. במצב דברים זה, בו המשיבים גילו במצעם כי פעולות התעמולה וההסברה מטעמם כלל אינן עוסקות בנושאים הללו (שמוספרו 2 ו-3 בפתק ההצבעה), קשה למצוא קשר בין טענות המשיבים לפגיעה ביכולת התעמולה וההסברה שלהם כלפי חברי החוץ לבין החלטת עוזר הרשם לפסול את ההצבעה גם בנושאים אלו. פסילת ההצבעה בנושאים אלו מעוררת קושי נוסף: שלא כמו תכנית ההפרטה ובחירת ועד האגודה, לגביהן מצויה בהחלטת עוזר הרשם התייחסות למועד בו תיערך ההצבעה החוזרת של האסיפה הכללית בנושאים אלה, ההחלטה שותקת באשר למועד בו תיערך, אם בכלל, ההצבעה בנושאים של הרחבת והשכרת משרד האגודה והשימוש בצריף.

16. הנימוק האחרון ששימש את החוקר ואת עוזר הרשם לביטול ההצבעה הנו הקביעה שוועד האגודה בראשות המערער קיבל חברים חדשים לאגודה וסירב לקבל חברים אחרים באופן פסול ומשיקולים זרים. קביעה זו התבססה על שני מקרים. המקרה הראשון הוא של מר יהודה אביטל, שהתקבל בתחילת שנת 2009 כחבר באגודה בלא שנדרש לעבור ראיון בוועדת קבלה, כמקובל באגודה. מר אביטל משמש סגן המפקח על רישום המקרקעין בירושלים. בהודעת דואר אלקטרוני ששלח המערער למר אביטל ביום 29.1.09 נאמר כי המערער ימליץ בפני
הוועד לקבל את מר אביטל כחבר באגודה באופן חריג בלא ראיון, מאחר ש"עלולה להיווצר מראית עין כאילו הועד מנסה להשפיע דרכך על אישור ההפרטה במרשם המקרקעין". בדו"ח החקירה נקבע כי נימוק זה היווה שיקול זר. המקרה השני הוא של מר אברהם באבאזדה. הלה הוצא מן האגודה בהחלטת הוועד משנת 2003 משום שביצע בניה בלתי-חוקית. לפי קביעת החוקר, למרות שמר באבאזדה הסדיר את הבניה הבלתי-חוקית ופנה בבקשה לחידוש חברותו, חברותו לא חודשה והוא לא נכלל בפנקס החברים שאושר על ידי הרשם ביום 30.10.07.

המערער טוען כי קביעות אלה אינן יכולות לעמוד. לדבריו, המשיבים הגישו לחוקר רשימה ובה עשרות שיבושים נטענים שבוצעו בפנקס החברים על ידי הוועד בראשותו. עצם העובדה שהחוקר לא מצא ממש בכל אותם מקרים, והזכיר בהחלטתו רק שני מקרים, אומרת הרבה. אלא שגם בשני המקרים שהחוקר הזכיר לא נפל כל פגם בהתנהלות הוועד. במקרה של מר אביטל, מדובר באדם המתנגד באופן מוצהר לתכנית ההפרטה שמקדם המערער, ולפיכך לא ניתן לומר כי קבלתו בלא ראיון נועדה לשרת את המערער. הסיבה היחידה לוויתור על הראיון – שאינו נדרש על פי תקנון האגודה אם כי מקובל בה כנוהל שקבע הוועד – הייתה לסלק חשש של מראית עין לכך שהוועד מנסה לנצל את סמכויותיו וכוחו בוועדת הקבלה לקידום עמדותיו בסוגיית ההפרטה התלויה ועומדת בלשכת רישום המקרקעין בה עובד מר אביטל. דווקא הימנעות המערער מהצבת קשיים בפני
קבלתו לאגודה של מר אביטל מלמדת על הימנעות המערער מהפלייה בין מועמדים ומניצול תפקידו לקידום תוכניותיו. אשר למר באבאזדה טוען המערער כי החוקר שגה עובדתית באמירתו לפיה מר באבאזדה פנה בבקשה לחידוש חברותו, שכן בקשה כזאת – המתחייבת על פי תקנון האגודה – לא הוגשה מעולם. כמו כן, החוקר לא ביקש כלל את התייחסות חברי הוועד היוצא, ובכללם המערער, לטענה החד-צדדית שהושמעה בפני
ו בדבר פניותיו בנדון של מר באבאזדה. המערער מוסיף כי גריעתו של מר באבאזדה מפנקס החברים אושרה על ידי עוזר הרשם, בתפקידו הקודם כחוקר, בדו"ח חקירה אותו הגיש לרשם האגודות השיתופיות ביום 25.6.07 (סעיף 7.1 לדו"ח), וקביעה זו אושרה לאחר מכן על ידי הרשם בהחלטתו מיום 30.10.07 בדבר עדכון הפנקס. ממילא, לא היה עוזר הרשם רשאי לחלוק על חוקיות הוצאת מר באבאזדה מהאגודה, וזאת בהתאם להסכמה שקיבלה תוקף של

פסק דין
בעמ"נ 708/09, בה נקבע כי טענות המשיבים אודות עדכון פנקס החברים יוכלו להתייחס "אך לתקופה שמאז 30.10.07 ולא לפניה".

המשיבים כופרים בנקודת המוצא של המערער לפיה החוקר מצא רק שני מקרים בהם קבלת או אי-קבלת חברים לאגודה נעשתה שלא כדין. לדבריהם, החוקר ועוזר הרשם לא דחו אף לא אחת מטענותיהם באשר למקרים הרבים בהם ההחלטות שקיבל בנדון הוועד בראשות המערער היו פסולות, אלא רק הציגו שתי דוגמאות להתנהלות בלתי-תקינה זו. דוגמאות אלו הנן מוצדקות, ואין לשעות להסברי המערער לגביהן: המערער לא היה מוסמך לפטור את מר אביטל מראיון קבלה גם אם הלה נמנה עם מתנגדיו, שכן עריכת הראיון זכתה למעמד של נוהג מחייב באגודה, וככזו מחייבת את הוועד לכל דבר ועניין גם בהעדר עיגון רשמי בתקנון. המערער אפילו לא הציג החלטה של הוועד הפוטרת את מר אביטל מראיון קבלה. כמו כן, בעת קבלתו של מר אביטל לאגודה לא ידע המערער בהכרח שמר אביטל יגלה התנגדות לתכנית ההפרטה שלו, מה עוד שניתן לטעון כי באמצעות קיצור דרכו של מר אביטל להתקבל לאגודה ניסה המערער להעבירו לצד התומכים בתכנית, במיוחד לאור מעמדו הבכיר בלשכת רישום המקרקעין. בנוגע למר באבאזדה טוענים המשיבים כי הוועד היוצא בראשות המערער הציג בשנת 2007 מצג שווא בפני
הרשם, לפיו כביכול מר באבאזדה טרם הסיר את חריגות הבניה בביתו, בעוד שכבר באותו מועד החריגות הוסרו כולן על ידי הוועד. בה בשעה נמנע הוועד היוצא מנקיטת הליכי הוצאה מהאגודה של חברים אחרים שביצעו עבירות בניה. בנסיבות אלה, אין המערער רשאי להסתמך על החלטת הרשם מיום 30.10.07 בה אושרה הפסקת חברותו של מר באבאזדה, וגם לא על הטענה שמר באבאזדה לא הגיש בקשה להתקבל מחדש כחבר באגודה, מה גם שטענה זו לא הוכחה. לטענת המשיבים, המערער לא הוכיח קיומו של נוהג באגודה המחייב הגשת בקשה לוועד להתקבל כחבר; המציאות בפועל באשר לנוהג שונה; ובכל מקרה חובה הייתה על הוועד היוצא לפעול ביוזמתו להשבת חברותו של מר באבאזדה לאחר שמחיקתו מפנקס החברים נעשתה על בסיס מצג שווא שהונח בפני
הרשם כאילו חריגות הבניה עדיין קיימות.

17. אין בידי לקבל את טענות המשיבים. כחוט השני שזורה לאורכן של טענות אלו ההנחה שהמערער נדרש להוכיח את כשרות פעולות הוועד היוצא בנוגע לקבלת חברים לאגודה ולהוצאתם ממנה, כתנאי להימנעות מביטול ההצבעה שהתקיימה ביום 4.3.09. להנחה זו אין מקום. כפי שכבר נאמר, ההצבעה שהתקיימה על פי הוראת משרד הרשם ותחת הפיקוח של ועדת קלפי שמינה עוזר הרשם מקרב עובדי משרד הרשם, נהנית מחזקת תקינות. לפיכך מי אשר מבקש לקעקע את תוקף ההצבעה הוא הנושא בנטל להוכיח שנפלו בה פגמים. הדבר נכון לא רק להליכי ההצבעה עצמה אלא גם להליכי קביעת פנקס החברים שנטלו חלק בהצבעה. באופן הזה, לא נדרש המערער להוכיח כי מר באבאזדה לא הגיש לאחר החלטת הרשם מיום 30.10.07 בקשה להתקבל מחדש כחבר באגודה, אלא המשיבים הם אלה שצריכים היו להוכיח כי בקשה כזאת הוגשה על ידי מר באבאזדה. כדבר הזה לא הוכח. בדו"ח החקירה דובר (בסעיף 2 עמ' 16) על "פניותיו בעניין זה" של מר באבאזדה, אולם לא נאמר מתי התבצעו אותן פניות, למי הן הופנו, ובאיזו דרך הן נערכו. סעיף 2 בחלק ב' של תקנון האגודה קובע את נוסח הבקשה בכתב עליה נדרש לחתום מי שמבקש להתקבל כחבר באגודה, וסעיף 3(א) לאותו חלק מורה למבקש להגיש את הבקשה לוועד האגודה. סעיפים אלה אינם מבחינים בין מבקש שמעולם לא היה חבר באגודה לבין מבקש שהוצא ממנה בעבר. דו"ח החקירה אינו מפנה לבקשה כתובה שהגיש מר באבאזדה לאחר שהוצאתו מהאגודה אושרה על ידי הרשם. המערער לא צריך היה להוכיח כי לא קיים באגודה נוהג שונה באשר לקבלת חברים – בין חדשים ובין כאלה שהוצאו מהאגודה בעבר – אלא חובת ההוכחה בדבר קיומו של נוהג כזה (ובדבר התגברות הנוהג, ככל שקיים, על התקנון), רבצה לפתחם של המשיבים, ככל שטוענים הם לקיומו. גם זאת לא הוכח על ידם, והרי בדו"ח החקירה ובהחלטת עוזר הרשם אין כל קביעה בדבר קיומו של נוהג כאמור. המערער גם לא היה אמור להוכיח כי הבניה הבלתי-חוקית שביצע מר באבאזדה הצדיקה את החלטת הרשם משנת 2007 לאשר את הוצאתו מהאגודה, אלא המשיבים הם אלה שנדרשו להוכיח את ההיפך. לא רק שגם נתון זה לא הוכח על ידי המשיבים, אלא עוזר הרשם עצמו, עת שימש בשנת 2007 חוקר לצורך עדכון פנקס חברי האגודה, קבע בדו"ח החקירה מיום 25.6.07 ממצאים המאפשרים להסיק היפוכו של דבר: בסעיף 7.1 לדו"ח נאמר כי למרות שמר באבאזדה הוזמן על ידי החוקר בדואר רשום להעלות את טענותיו נגד החלטת הוועד משנת 2003 להוציאו מהאגודה בשל עבירות הבניה, נמנע מר באבאזדה מלהתייחס לנושא זה בתגובתו הכתובה ואף לא הופיע לחקירה. הדעת נותנת שאם בשנת 2007 לא הייתה הצדקה להפסקת חברותו של מר באבאזדה, היה הלה מציין זאת בפני
החוקר. לכל הפחות, היה מר באבאזדה במקרה כזה משיג על דו"ח החקירה בטרם קבלת החלטת הרשם לגביו (בהתאם לאפשרות המפורשת שהוענקה על ידי החוקר בדו"ח, ומוקנית בכל מקרה לצד הנפגע מכוח תקנה 6(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (חברוּת), תשל"ג-1973), או מערער בפני
בית המשפט על החלטת הרשם לאמץ את ממצאי החקירה. ביודענו כי מר באבאזדה לא נקט באף לא אחת מהפעולות הללו, וכתוצאה מכך החלטת הרשם על עדכון פנקס החברים בו נגרעה חברותו נעשתה חלוטה, לא ניתן לבוא בטענות אל המערער – וודאי שלא לנקוט בעטיין של טענות אלו בצעד הדרסטי של ביטול הצבעת 254 מחברי האגודה – על יסוד ההנחה שהחלטת הרשם משנת 2007 התבססה על תשתית עובדות כוזבת. אם לא די בכך, מושתקת טענתם של המשיבים באמצעות ההסכמה שקיבלה תוקף של

פסק דין
בעמ"נ 708/09. שם נקבע כי בדיקת פנקס החברים האחרון על ידי הרשם תעסוק ב"תקופה שמאז 30.10.07 ולא לפניה". טענת המשיבים להתבססות החלטת הרשם מיום 30.10.07 על מצג שווא אף היא אינה מסוגלת לעקוף את המגבלה האמורה שנקבעה בעמ"נ 708/09: מגבלה זאת תחמה את טווח הבדיקה במחסום קשיח של נקודת זמן: 30.10.07; התרחשויות שאירעו קודם למועד זה לא נמסרו לבדיקתו הנוכחית של הרשם, תהא אשר תהא הטענה הנוגעת אליהן. טענה לקיומו של מצג שווא אינה יוצאת מכלל האמור. באמרת אגב יצוין כי מאחר שעוזר הרשם אישר בעצמו בדו"ח החקירה מיום 25.6.07 את החלטת הוועד על הוצאת מר באבאזדה מהאגודה "לאחר שמר בבא זאדה בנה בניגוד לחוק", מן הראוי היה להזכיר בהחלטתו מיום 17.8.09 את נושא הבניה הבלתי-חוקית ואת תקינות ההסתמכות של הוועד על נימוק זה. הדבר נכון במיוחד כאשר באותה החלטה ממש (סעיף 8.2) מוטחת במערער הטענה כי הוא הערים במשך שנים קשיים על קבלתו של מר באבאזדה כחבר האגודה "בנימוקים שאינם מן העניין, כמו למשל התנהגותו האלימה של מר בבאזדה".

בכל הנוגע לקבלתו של מר אביטל כחבר, השאלה אינה האם המערער נהג כהלכה כאשר גרם לכך שמר אביטל לא יידרש לעבור ראיון בוועדת קבלה, אלא האם התנהלותו של המערער בעניינו של מר אביטל מצדיקה לבטל את הצבעת החברים הרבים ביום 4.3.09. בהסכמה שקיבלה תוקף של

פסק דין
בעמ"נ 708/09 הותר למשיבים להעלות בפני
הרשם טענות אודות עדכון פנקס החברים. ממילא, התוצאה הטבעית של קביעה בדבר פגם בהליך קבלתו לאגודה של מר אביטל אמורה להיות, לפני כל תוצאה אחרת, מחיקתו מהפנקס. אלא שעוזר הרשם כלל לא הורה בהחלטתו על מחיקת מר אביטל מהפנקס (הוראתו בסעיף 11.1 להחלטה מאפשרת רק הוספת חברים ולא גריעתם). גם המשיבים (שככל הנראה יודעים כי מר אביטל הצביע כמותם, כנלמד למשל מדבריו שצוטטו בעמ' 11 לדו"ח החקירה) אינם מבקשים את המחיקה. די בקפיצת הדרך שנעשתה היישר אל פסילת ההצבעה, תוך דילוג על השלב המתחייב של ביטול חברותו של מר אביטל, כדי להצביע על הכשל בשימוש במקרה של מר אביטל כעילה לפסילת ההצבעה של יתר ציבור החברים. לתוצאה כה דרסטית יש מקום רק אם חומרת הפגם בהליך ההצבעה אינה מאפשרת להסתפק בכל אמצעי מתון יותר. במקרה שלפנינו לא רק שהאמצעי המידתי קיים – גריעת מר אביטל מהפנקס ופתיחת תיבת הקלפי על מנת להיווכח האם תוצאות ההצבעה הנן כאלה שלקולו של מר אביטל עשוי להיות משקל מכריע – אלא שהחלטת עוזר הרשם אינה מונעת את השתתפותו של מר אביטל בהצבעות הבאות שייערכו באסיפה הכללית (לרבות בהצבעה בנושא תכנית ההפרטה שתיערך על פי פסק הדין החלקי). אין זאת אלא שאפילו האמצעי המתון נתפס בעיני עוזר הרשם כחמור יתר על המידה; ואם כך פשיטא שאין זה מידתי לנקוט באמצעי החמור ממנו פי כמה. כמאמר בית המשפט העליון בע"א 560/70 "אגד" בע"מ נ' גולדמן, פ"ד כד(2) 836, 839: "אם הפגיעה היא בעלת אופי כללי, כי אז אחת דתן של הבחירות להיפסל כולן; ואם היא מוגבלת למספר מסויים של בוחרים, ואין בכך כדי לערער את מאזן הבחירות כולן, אפשר להסתפק בפסילת הקולות המיוחדים הללו".

נכון הוא שהדקדוק בפרטי המקרים של מר באבאזדה ומר אביטל היה מאבד את חשיבותו אילו הייתה מתקבלת טענת המערערים כי שני מקרים אלה אינם אלא דוגמאות שנתנו החוקר ועוזר הרשם כדי ללמד על הכלל, והוא קיום רישומים שגויים רבים בפנקס החברים. אלא שגם לטענה זו אין כל אחיזה בכתובים. דו"ח החקירה והחלטת עוזר הרשם מזכירים את שני המקרים בלבד, ואין בהם כל התייחסות למקרים אחרים. כפי שכבר נאמר, לא המערער הוא שצריך להוכיח כי לא נפל פגם בהליכי הבחירות שנוהלו תחת פיקוחו והנחיותיו של משרד הרשם. מי שמבקש לבטל את תוקפם של הליכים אלו הוא הנושא בנטל. כל עוד לא קבעו החוקר ועוזר הרשם קיומם של פגמים בהליכי הקבלה של חברים נוספים מלבד מר אביטל ומר באבאזדה, אלה הם שני המקרים היחידים היכולים לשמש עילה לביטול ההצבעה; וכאמור, בחינת פרטי שני מקרים אלה מעלה כי אף בהם אין להקים עילה לכך.

18. הנה כי כן, אין בנימוקים שמנו החוקר ועוזר הרשם כדי להצדיק את ביטול ההצבעה מיום 4.3.09 לגבי נושאים 2 עד 4 בפתק ההצבעה. מסקנה זו אינה חותמת את הדיון. המשיבים טוענים כי יש להורות על ביטול ההצבעה מטעם נוסף, שלא נדון על ידי עוזר הרשם אף שהועלה על ידם בפני
ו, והוא שקביעת דרך ההצבעה כחשאית בקלפי, וממילא מינוי ועדת הקלפי, נעשו על ידי עוזר הרשם בחוסר סמכות ולפיכך בטלות מעיקרן. המשיבים סומכים טענה זו על תקנות רשויות האגודה ועל תקנון האגודה. תקנה 41 לתקנות רשויות האגודה מורה כי החלטה על עריכת בחירות בקלפי טעונה "דרישה של עשרה אחוזים מהנוכחים באסיפה הכללית שעל סדר יומה בחירות לרשות מרשויותיה". תקנה 42(א) מוסיפה כי האסיפה הכללית היא הבוחרת את ועדת הקלפי, ורק אם האסיפה לא עשתה כן מסיבה כלשהי מוסמך הרשם למנות את הוועדה. סעיף 1(ל) בחלק ה' של תקנון האגודה קובע כי ברירת המחדל להצבעות באסיפה הכללית הנה באמצעות הרמת יד, אלא אם כן דרשו "לא פחות מעשירית ממספר החברים הנוכחים" הצבעה חשאית בקלפי. המשיבים טוענים כי לאור הוראות אלה, ובהעדר דרישה להצבעה בקלפי מצד עשרה אחוזים מהנוכחים באסיפה הכללית, לא היה רשאי עוזר הרשם להחליט מראש, לפני כינוס האסיפה ביום 4.3.09, כי ההצבעה בה תתקיים בקלפי, וכפועל יוצא לא הייתה לעוזר הרשם סמכות למנות מראש, בהחלטתו מיום 15.2.09, את ועדת הקלפי. המשיבים סבורים כי אין בתקנה 16(א) לתקנות רשויות האגודה לשנות את התמונה. תקנה זו קובעת כי אם "כינס הרשם... אסיפה שנתית או אסיפה שלא מן המנין מכוח סעיף 14(2) לפקודה, יקבע גם את מועד כינוסה, מקומה, סדר יומה ודרכי ניהולה וימנה לה יושב-ראש ומזכיר". במקרה דנן החליט אמנם הרשם על כינוס אסיפה כללית מכוח סמכותו בסעיף 14(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – הפקודה), וכן על סדר יומה של אסיפה זו, אך לדעת המשיבים לא סעיף 14(2) לפקודה ולא תקנה 16(א) מאפשרים לרשם להחליט במקום האסיפה הכללית – כנדרש בתקנה 41 ובתקנון – על עריכת הצבעה בקלפי ועל בחירת ועדת קלפי.

עוזר הרשם לא ראה מקום לדון בהחלטתו בטענות אלה, אף שהועלו בפני
ו; אף שפסק הדין בעמ"נ 708/09 כלל התייחסות מפורשת להחזרת הדיון לרשם בנוגע ל"החלטה על קיום בחירות חשאיות, בקלפי"; ואף שהסוגיה הוזכרה גם בדו"ח החקירה (אם כי יש לתמוה גם על דו"ח החקירה שלא נקט עמדה בנדון ושהזכיר בהקשר זה רק את טענות המערער ולא את טענות המשיבים שעוררו את הסוגיה). משכך המקור היחיד ממנו ניתן לדלות את תשובת משרד הרשם לטענות הנו מכתבו של רכז הפיקוח הבכיר רפאל בן זקרי מיום 16.2.09. מאחר שבהחלטת עוזר הרשם מיום 15.2.09 על מינוי ועדת הקלפי צוין כי היא נסמכת על המלצת המפקח האזורי של האגודה, הלא הוא מר בן זקרי, ניתן להניח כי האמור במכתבו של מר בן זקרי מיום 16.2.09 משקף את עמדת עוזר הרשם. בסעיף 5 למכתב נאמר כי ההחלטות שקיבל משרד הרשם ניתנו מכוח סעיף 14(2) לפקודה ותקנה 16(א) לתקנות רשויות האגודה. לנוכח דברים אלה, יש לדחות את טענות המשיבים נגד חוקיות ההחלטה על קיום בחירות בקלפי ועל מינוי ועדת הקלפי. מאחר שהאסיפה הכללית התכנסה על פי הוראת הרשם מכוח סמכותו בסעיף 14(2) לפקודה, הרי לפי תקנה 16(א) היה על הרשם לקבוע "גם את... דרכי ניהולה" של האסיפה. ההחלטה על עריכת ההצבעה בקלפי ועל זהות ועדת הקלפי הנה החלטה הנוגעת ל"דרכי ניהולה" של האסיפה הכללית, ולפיכך קבלתה נעשתה בסמכות. מעבר לצורך יצוין כי תקנות 41 ו-42 לתקנות רשויות האגודה, עליהן נסמכים המשיבים, עוסקות רק בבחירות לרשויות האגודה ולא בהצבעת האסיפה הכללית על עניינים אחרים, כגון נושאים 2 ו-3 בפתק ההצבעה. סעיף 1(ל) בחלק ה' של תקנון האגודה חל אמנם על הצבעות באופן כללי, אך אינו מציין כי הוראתו מתייחסת גם למקרה (הנזכר שם בסעיף 1(נ)) של כינוס אסיפה כללית על פי הוראת הרשם.

19. קודם לחתימת הדיון באשר לביטול ההצבעה מיום 4.3.09 לגבי נושאים 2 עד 4 בפתק ההצבעה, יש להתייחס לבקשה שהוגשה לאחר הדיון בערעורים שבפני
י על ידי עו"ד איתן זילברמן וגב' קרן זילברמן (להלן יחד – זילברמן), שהנם חברים באגודה ומתגוררים במתחם האגודה. בקשתם הנה למחיקת הערעור המקורי (עמ"נ 729/09), ולחלופין – למתן הוראה שלפיה ההכרעה שתתקבל בערעור זה בנוגע לנושא 2 בפתק ההצבעה (הרחבת והשכרת משרד האגודה) לא תחייב אותם בשל אי-צירופם כמשיבים לערעור. לטענת זילברמן, מאחר שהם הגישו לבית משפט זה תובענה אזרחית בעניין הבעלות בשטח ההרחבה של משרד האגודה, ומאחר שתביעה זו היא שהניעה את המערער להביא את נושא הרחבת המשרד להכרעת האסיפה הכללית, חייב היה המערער לצרפם כמשיבים לערעור, ומשלא נעשה הדבר יש להושיט להם את הסעדים המבוקשים.

בצדק טוען המערער כי דין הבקשה להידחות. ההליך שלפנינו אינו עתירה מינהלית (לגביה חל הכלל עליו נסמכים זילברמן בדבר חובת הצירוף כמשיב של כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה) אלא ערעור מינהלי. הכלל לגבי ערעור מינהלי הנו: "המשיב בערעור מינהלי יהיה כל מי שהיה בעל דין להליך בפני
בית הדין, למעט המערער" (תקנה 25 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000). הוראה זו חייבה את המערער לכלול כמשיבים בערעורו את כל חברי האגודה שפנו לרשם האגודות השיתופיות בבקשה לביטול ההצבעה מיום 4.3.09. חברים אלה הנם תשעת המערערים בעמ"נ 708/09, בו ניתן בהסכמה ביום 19.4.09

פסק דין
שהחזיר את "העניין לרשם האגודות השיתופיות, אשר יחליט, לאחר שמיעת הצדדים... בטענות השונות שהעלו המערערים בפני
ו, וטענות נוספות המתקשרות לכך...". תשעת חברים אלה אכן צורפו כמשיבים לערעור הנוכחי. זילברמן לא היו צד לעמ"נ 708/09, ואף לא ביקשו להצטרף אליו כמשיבים, חרף העובדה שעוד קודם לכן, ביום 11.2.09, הוגשה על ידם בקשה לבית המשפט – שנדחתה – למתן הוראות בדבר קיום הצבעה על הרחבת משרד האגודה באסיפה הכללית שהייתה קבועה לאותו יום (ה"פ 7418/08). בנוסף, ביום 22.2.09 נשלחו על ידי זילברמן למשרד הרשם השגות בנוגע להצבעה של האסיפה הכללית שהייתה קבועה ליום 4.3.09. זילברמן ידעו על קיומו של עמ"נ 708/09 לכל המאוחר ביום 5.4.09 בו קיבלו תשובה להשגותיהם (כפי שהודו בסעיף 4 למכתבם לעוזר הרשם מיום 28.6.09), כאשר לטענת המערער ידיעתם הייתה מוקדמת יותר שכן עו"ד זילברמן נכח בבית המשפט בדיון שהתקיים ביום 4.3.09 בבקשה לסעד זמני בעמ"נ 708/09 (טענה המוצאת חיזוק בהתייחסות המערערים בעמ"נ 708/09, בסעיף 55 לעיקרי הטיעון שהגישו, אל זילברמן כחלק מהם). הימנעות זילברמן מהגשת בקשת הצטרפות לעמ"נ 708/09, בו התקיים דיון וניתן

פסק דין
ביום 19.4.09, וכמותה הימנעות זילברמן מהגשת בקשה למחיקת עמ"נ 708/09 בשל אי-צירופם כמשיבים לאותו ערעור בהיותם בעלי עניין בהצבעה, רובצת אפוא לפתחם ואינה מאפשרת להם לטעון לראשונה כעת כי היה על המערער להתייחס אליהם כאחד הצדדים להליך בפני
עוזר הרשם. הערעור הנוכחי הנו תמונת ראי של הערעור שנדון בעמ"נ 708/09, שהרי עוזר הרשם נתן את החלטתו נשואת הערעור הנוכחי בעקבות החזרת העניין אליו בפסק הדין בעמ"נ 708/09. חבר אגודה שלא ניצל את זכותו להצטרף לעמ"נ 708/09 אינו יכול להישמע בטענה כי היה צד להליך בפני
עוזר הרשם. אמנם עוזר הרשם הפנה ביום 13.7.09 את זילברמן לחוקר. אולם הפנייה זו לא הפכה את זילברמן לצד לסכסוך שהיה נטוש אותה עת בפני
עוזר הרשם בין המערער לבין המשיבים. כך ניתן ללמוד כבר מהעובדה שלא המערער, לא המשיבים ולא האגודה צוינו כמכותבים למכתב ההפנייה הנ"ל של עוזר הרשם מיום 13.7.09. הפנייה זו אף אינה נזכרת בדו"ח החקירה או בהחלטת עוזר הרשם שנגדה הוגש הערעור. די בכך לשלול את טענת זילברמן בדבר חובת המערער לצרפם כמשיבים לערעור.

זאת ועוד: זילברמן תולים את האינטרס שלהם לטעון נגד הערעור, בהשגות שיש להם על דרך הניסוח של השאלה שהועמדה להצבעת האסיפה הכללית בנושא הרחבת משרד האגודה. מאחר שזילברמן תומכים בהחלטת עוזר הרשם נשוא הערעור (כאמור בסעיף 8 לבקשתם), אין בקבלת הערעור לחבל באינטרס האמור שלהם: החוקר ועוזר הרשם לא הצביעו על בעייתיות כלשהי בנוסח השאלה שהועמדה להצבעה בנושא הרחבת משרד האגודה. החלטת עוזר הרשם לא הורתה על תיקון נוסח השאלה אלא רק על ביטול ההצבעה שהתקיימה בנושא זה ביום 4.3.09. ממילא, קבלת הערעור בנושא זה, שפירושה אך הותרת ההצבעה מיום 4.3.09 על כנה, לא תשלול מזילברמן זכות לתיקון נוסח השאלה, באשר זכות כזו לא הוענקה להם כלל בהחלטה נשוא הערעור.

20. לאור כל האמור, מתבטלת החלטת עוזר הרשם על ביטול ההצבעה שהתקיימה ביום 4.3.09 בנושאים 2 עד 4 בפתק ההצבעה, היינו: הרחבת והשכרת משרד האגודה; הצריף; ובחירות לרשויות האגודה. תיבת הקלפי ומפתחות התיבה, המוחזקים בחדר המזכירה הראשית של בית המשפט (כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 4.3.09 ובהחלטות שהאריכו את תוקפה), יימסרו תוך שבעה ימים מהיום על ידי המזכירה הראשית לשלושת חברי ועדת הקלפי (רפאל בן זקרי, שרגא פולק ויוסף בן חמו). ועדת הקלפי תפתח את התיבה, תבחן את פתקי ההצבעה, תמנה את הקולות בשלושת הנושאים הנזכרים, ותפרסם את תוצאות הבחירות תוך שבעה ימים ממסירת תיבת הקלפי לידיה.

21. על פי החלטת עוזר הרשם מיום 15.2.09 הייתה ועדת הקלפי אמורה לדווח על תוצאות ההצבעה עד ליום 8.3.09. ההליכים המשפטיים השונים שננקטו מאז ההחלטה, ועמם משך הזמן שנדרש לטיפול בהליכים אלה, עיכבו את פרסום תוצאות הבחירות לוועד האגודה ולוועדת הביקורת. לא מן הדין ולא מן הצדק לזקוף לחובת החברים שנבחרו לשתי רשויות אלה, כמו גם לחובת החברים שבחרו בהם, את עיכוב פרסום התוצאות. כך במיוחד משעה שעמדת המשיבים (כאמור בתגובתם מיום 22.2.10) הנה שאם תקופת כהונת הוועד תימנה ממועד ההצבעה (4.3.09) כי אז כהונת הוועד פקעה כבר מאליה (לפי סעיפים 2(ב) ו-5(א) בחלק ה' של תקנון האגודה, כהונת הוועד וועדת הביקורת הנה למשך שנה; ראו גם תקנה 60(א) לתקנות רשויות האגודה). תוצאה שלפיה חרף ביטול ההחלטה המבטלת את ההצבעה בבחירות בשל משגים שנפלו בה, לא יכהנו החברים הנבחרים בתפקידם ולו יום אחד, בשעה שלא הם שגרמו להתמשכות ההליכים, אינה תוצאה סבירה שניתן להשלים עמה. כך במיוחד כאשר התקופה של שנה אחת הנה התקופה המינימאלית לפי הדין לכהונתו של ועד אגודה (תקנה 23(ד) רישא לתקנות רשויות האגודה), וגם תקופה זו "היא קצרה מדי, מכדי שאדם יוכל במהלכה גם ללמוד את המסגרת החדשה בה עליו לפעול וגם למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר" (ס' אוטולנגי, אגודות שיתופיות – דין ונוהל, תשנ"ה, עמ' 370). חיזוק להשקפה האמורה מצוי בתקנה 58 לתקנות רשויות האגודה: "תקופת כהונתה של רשות מרשויות האגודה תחל ביום היבחרה". גם מטרתה של תקנה זו להבטיח תקופת כהונה מינימאלית של כל רשות באגודה, אפילו תסוכל בכך הצמידות האופטימאלית בין סיום כהונתה לסיום כהונת הוועד (שם, עמ' 432). אפשר אף שתקנה 58 חולשת במישרין על השאלה שלפנינו: לכאורה אין זה מן הנמנע לפרש את הדיבור "יום היבחרה", שממנו מתחילה לפי התקנה תקופת הכהונה, כיום פרסום תוצאות הבחירות לפי תקנה 57, שבלעדיו אין לתוצאות תוקף. מכל הטעמים הללו, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בנדון, אני קובע כי תקופת כהונתם של הוועד ושל ועדת הביקורת הנבחרים תחל במועד פרסום תוצאות הבחירות.

22. המערערים שכנגד מבקשים שייקבע כי החלטות האסיפה הכללית מיום 11.2.09 לא בוטלו על ידי עוזר הרשם אלא החל ממתן החלטתו ביום 17.8.09 ואילך. לטענתם, כל עוד לא ביטל עוזר הרשם את ההחלטות היו חברי האגודה רשאים לסמוך עליהן ולכלכל את צעדיהם בהתאם. המשיב שכנגד מתנגד לבקשה זו. לדידו, החלטת עוזר הרשם ביטלה למפרע את החלטת האסיפה הכללית, כך שכל הפעולות שבוצעו על פי מה שהתיימרה להיות החלטת האסיפה הכללית בטלות אף הן. הטעם לכך הוא שמלכתחילה לא יכול היה להיות ספק קל שבקלים כי אין תוקף להצבעות שנערכו באסיפה מיום 11.2.09, בניגוד לסדר היום שנקבע לאסיפה זאת, שאושר מראש על ידי משרד הרשם ושצוין בהזמנה שנשלחה לחברים; בניגוד לדעת יו"ר האסיפה שנתמנה על ידי משרד הרשם ונעל את הישיבה לפני עריכת ההצבעות; בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 11.2.09 בה"פ 7418/08; ובניגוד להוראות חד-משמעיות הן בתקנון האגודה והן בדיני האגודות השיתופיות.

לאחר ששקלתי את הטענות, ראיתי מקום לקבל את עמדת המערערים שכנגד. שיטת המשפט הישראלית מכירה באפשרות שתוקפה של קביעה שיפוטית עקרונית (ובהיות סמכות עוזר הרשם כעין-שיפוטית אף היא בכלל האמור) תחול אך מעת נתינתה ואילך ולא תפגע בפעולות שבוצעו קודם לנתינתה. לתוצאה זו ניתן להגיע באמצעות דוקטרינות שונות, בהן עקרון הבטלות היחסית או טכניקת התחולה הפרוספקטיבית של פסיקה חדשה (א' ברק, שיקול-דעת שיפוטי (תשמ"ז) עמ' 417 ואילך; ג' טדסקי, מסות במשפט (תשל"ח) עמ' 25; ע' קפלן "תחולה צופה פני עתיד לתקדימי בית המשפט העליון" משפטים ט' (תשל"ח-ל"ט) עמ' 221). המשותף, בהקשר הנדון, לכל אותן דוקטרינות הנו ההגנה על אינטרס ההסתמכות. "'כחוט השני עובר אינטרס ההסתמכות במשפט הישראלי'... אינטרס ההסתמכות הוא מהאינטרסים המוגנים במשפט. כך בתחומי המשפט המינהלי... וכך בתחומי המשפט הפרטי" (רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל, מיום 27.2.06, פסקה 18 לפסק הדין של הנשיא ברק). מול אינטרס ההסתמכות ניצבים לא אחת ערכים ועקרונות נוגדים. ההכרעה בשאלת תחולת הפסיקה החדשה כפרוספקטיבית או רטרוספקטיבית הנה תולדה של איזון, בנסיבותיו של המקרה הספציפי, בין הרצון להגן על אינטרס ההסתמכות לבין הדאגה לערכים ולעקרונות העומדים מנגד (שם, בפסקה 22). במקרה שלפנינו קיבל משרד הרשם רק ביום 17.8.09 החלטה מחייבת בדבר ביטול החלטות האסיפה הכללית מיום 11.2.09. אמנם ביום 16.2.09 כתב המפקח האזורי במשרד הרשם, מר בן זקרי, לב"כ המערערים שכנגד כי הוא "סבור כי כל 'ההחלטות' שנתקבלו באותה אסיפה... הינן מבוטלות וחסרות כל תוקף משפטי". אולם סברה לחוד, וקבלת החלטה על ביטול החלטות האסיפה הכללית לחוד. יתר על כן: חרף מכתבו האמור של המפקח האזורי, לא מיהר עוזר הרשם לבטל את החלטות האסיפה, והחלטת הביטול ניתנה על ידו רק לאחר שמינה חוקר לבדיקת טענות הצדדים ורק לאחר שקיבל את דו"ח החקירה. קריאת החלטת עוזר הרשם מיום 14.5.09 על מינוי החוקר מעלה כי גם בה הוצגה עמדת המפקח האזורי כסברה בלבד (בסעיף 19.3), וכי באותה נשימה תוארו על ידי עוזר הרשם (בסעיף 18) מהלך האסיפה הכללית מיום 11.2.09, הפרוטוקול שלה, וקבלת ההחלטות בסופה בנושאים שהיו על סדר היום. המשיב שכנגד הלין בבית המשפט על התייחסות זו של עוזר הרשם (פרק ד' לעמ"נ 721/09; עמ' 6-4 לפרוטוקול הדיון מיום 26.5.09 בבש"א 612/09), אולם בית המשפט לא ראה מקום להתערב בעניין זה וציין בהחלטתו מיום 2.6.09 (בסעיף 7) כי מדובר בהתייחסות לכאורית המותנית בתוצאות החקירה. הדבר הצריך את המשיב שכנגד לפנות לבית המשפט בבקשה למניעת מחנה המערערים שכנגד מביצוע פעולות על סמך החלטות אותה אסיפה כללית (בש"א 8025/09). אשר להחלטת בית המשפט מיום 11.2.09 בה"פ 7418/08 – מלבד שלא נקבעה בה הוראה אופרטיבית אלא נדחתה בה בקשה למתן הוראה, הרי שההחלטה ניתנה במעמד צד אחד בבקשה שהגישו זילברמן. אין ראיה לכך שהמערערים שכנגד היו מודעים לקיומה של ההחלטה במועד נתינתה או בתקופה הסמוכה לאחר מכן. בהינתן מכלול עובדות אלה, נכון יהיה להגן בשמו של אינטרס ההסתמכות על הפעולות המשפטיות שבוצעו על סמך החלטות האסיפה הכללית כל עוד לא נאסר הדבר במפורש על ידי בית המשפט וכל עוד לא הורה עוזר הרשם על ביטול ההחלטות. פירוש הדבר הוא שהחלטת עוזר הרשם מיום 17.8.09 לא ביטלה את תוקף הפעולות שבוצעו קודם לכן מכוח החלטות האסיפה הכללית מיום 11.2.09.

23. חלק לא מבוטל מחברי האגודה הנם בני זוג החוכרים במשותף את אותה דירה. זו הסיבה לכך שהאגודה מונה כ-350 חברים בעוד מספר הדירות במתחם האגודה הנו 239 בלבד. סעיף 16(1) לפקודה קובע: "לכל חבר של אגודה תהיה למצער דעה אחת בעסקיה". בדומה לכך נקבע בסעיף 1(מ) בחלק ה' של תקנון האגודה כי "לכל חבר תהיה זכות דעה אחת". עד לפני מספר שנים כלל פנקס החברים רק את אחד מבני הזוג החוכרים את אותה דירה. בדו"ח החקירה מיום 25.6.07 של מר יהב זרח, הומלץ על ידו לשנות את המצב, כך שלא זו בלבד ששני בני זוג הרשומים כחוכרי הדירה ייכללו בפנקס החברים (סעיף 6.1 לדו"ח) אלא שכחבר יירשם גם "בן זוג של חבר לו זיקה לנכס באגודה, אף אם אינו רשום כחוכר בנכס" (שם, סעיף 6.3). בהחלטתו מיום 30.10.07 קיבל הרשם את המלצת החוקר והורה על עדכון פנקס החברים בהתאם. ביום 16.12.07 נערכו באגודה בחירות בהן הצביעו החברים שנכללו בפנקס המעודכן, לרבות שני בני זוג החוכרים את אותה דירה. מחנה המערערים שכנגד הגיש לרשם ערעור על תוצאות הבחירות, וטען בין היתר כי לא היה מקום להעניק זכות הצבעה כפולה לבני זוג כאלה. עוזר הרשם, מר אילן רונן, ביקש התייחסות לערעור ממר בן זקרי, ששימש יו"ר ועדת הקלפי. מר בן זקרי כתב לעוזר הרשם כי הבקשה בערעור לבטל את ההצבעה הכפולה של בני הזוג תמוהה, שכן היה למערערים "מספיק זמן לערער על פנקס החברים ועל דוחות הביניים של החוקר מר יהב". עוזר הרשם קיבל את עמדתו של מר בן זקרי והחליט ביום 14.2.08 לדחות את הערעור בציינו כי לאחר שהמערערים לא ערערו בפני
הרשם בנושא עדכון פנקס החברים, אין מקום "להתייחס לטענות בדבר... הכללה שלא כדין של בני הזוג בפנקס חברי האגודה". לאור זאת, תוצאות הבחירות מיום 16.12.07 נותרו על כנן; ולאור זאת, ההצבעה ביום 4.3.09 נערכה אף היא על סמך פנקס החברים המכיר בחברות – וכפועל יוצא בזכויות ההצבעה – של שני בני הזוג.

במסגרת עמ"נ 708/09 טענו המערערים שכנגד כי הקניית כוח הצבעה כפול לבני זוג על ידי ועד האגודה נעשתה שלא כדין ותוך הפלייתם לרעה של חברים רבים המתגוררים בדירות בגפם ומתנגדים לדרכו של המשיב שכנגד. בפסק הדין שניתן בעמ"נ 708/09 הוחזר הדיון בטענות המערערים שכנגד לרשם, תוך הגבלה המונעת פתיחה מחדש של העקרונות שנקבעו בהחלטות הרשם עד ליום 30.10.07. הלכה למעשה, לא נדונה טענת המערערים שכנגד בדבר כוח ההצבעה הכפול של בני זוג, לא בדו"ח החקירה ולא בהחלטת עוזר הרשם. משכך התבקש בית המשפט בערעור שכנגד להשלים את שהחסירו החוקר ועוזר הרשם ולקבוע כי לכל דירה יוקנה קול הצבעה אחד.

טענת המערערים שכנגד היא שמתן כוח הצבעה אחד לכל דירה מתחייב מהיות כל הדירות בית משותף אחד, באופן המצמצם את יחסי השיתוף בין חברי האגודה לבעלות ברכוש המשותף של הבית. לפיכך יש להחיל על האגודה את הכלל הנקוט בדיני המקרקעין בדבר כוח ההצבעה היחיד המוקנה לכל דירה בבית המשותף, יהא אשר יהא מספר בעליה. כך נהגה האגודה במשך עשרות שנות קיומה עד לשינוי שביצע בנדון הוועד בראשות המשיב שכנגד; כך נובע מסידור פנקס החברים מאז ומעולם לפי סדר הדירות ולא לפי סדר אלפבתי של שמות החברים; וכך יש להוסיף ולנהוג.

מקובלת עלי עמדת המשיב שכנגד לפיה יש לדחות טענה זו. בדין נמנעו החוקר ועוזר הרשם מלהיזקק לסוגיית כוח ההצבעה הכפול של בני זוג, לנוכח פסק הדין בעמ"נ 708/09 שהחריג מגדר הדיון שהוחזר לרשם "עקרונות אשר נקבעו כבר בהחלטות שניתנו על ידי הרשם" עד יום 30.10.07. מאחר שהחלטת הרשם מיום 30.10.07 בדבר עדכון פנקס החברים אימצה את המלצת החוקר יהב זרח לכלול בפנקס את שני בני הזוג, חובה הייתה על החוקר הנוכחי ועל עוזר הרשם לדבוק בעמדה זו. אין ממש בטענת המערערים שכנגד לפיה המלצת החוקר יהב זרח התייחסה רק להכללת שני בני הזוג בפנקס החברים ולא לכוח ההצבעה הכפול שלהם. דיני האגודות השיתופיות, וכמותם תקנון האגודה, אינם מכירים במצב של חברות באגודה שלא נלווה לה כוח הצבעה. להיפך: "עקרון השוויון בין חברי אגודה שיתופית הוא יסוד מוסד לקיומה ולניהול עניניה, ועיקרו בא לידי ביטוי בהוראה שהובאה לעיל מסעיף 16(1) לפקודה בדבר זכות הצבעה שווה לחברים באסיפה כללית" (ע"א 556/69 "ניר" חברה שיתופית להתיישבות עובדים עברים בע"מ נ' ביטן, פ"ד כד(2) 710, 715). מעבר לכך: מינויו של יהב זרח כחוקר נעשה במיוחד לשם עדכון פנקס החברים "במטרה לקיים בחירות מסודרות לרשויות האגודה" (סעיף 1 להחלטת עוזר הרשם אילן רונן מיום 27.3.07; סעיף ב' לדו"ח החקירה מיום 25.6.07); בפועל זמן קצר לאחר אישור דו"ח החקירה על ידי הרשם, ביום 30.10.07, התקיימו (ביום 16.12.07) בחירות באגודה על פי פנקס החברים המעודכן, ובהן הצביעו שני בני הזוג; וגם ערעור שהוגש על תוצאות הבחירות ושעורר שוב את סוגיית ההצבעה הכפולה נדחה על ידי עוזר הרשם, בהחלטה שנעשתה חלוטה לאחר שלא הוגש עליה ערעור מינהלי. הנה כי כן, החלטת הרשם מיום 30.10.07 לאפשר חברות כפולה לבני זוג, קשורה בטבורה לזכות ההצבעה בבחירות. ככזו נופלת היא לתוך אותם "עקרונות אשר נקבעו כבר בהחלטות שניתנו על ידי הרשם" עד יום 30.10.07, ושבהם מנוע היה עוזר הרשם לשוב ולדון מכוח מה שנפסק בעמ"נ 708/09. אין מדובר ב"קריטריון כזה או אחר" שטרם נקבע על ידי הרשם עד יום 30.10.07, ושבו פסק הדין בעמ"נ 708/09 התיר את הדיון, שהרי החוקר יהב זרח התייחס באופן מפורש בדו"ח החקירה לנושא זכות ההצבעה הכפולה של בני זוג, ואף ציין כי מסקנותיו "גובשו בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות ובעיקר לתקנון האגודה" (סעיף 3 לדו"ח החקירה). אכן, הדין והתקנון אינם מאפשרים לשלול מחוכר דירה את זכות החברות וההצבעה רק בשל היותו נשוי לחבר של האגודה. לא עוד אלא שבן זוג רשאי להצביע פעמיים, פעם בשמו ופעם בשם בן זוגו (צו שר העבודה משנת 1968, שהוצא מכוח סעיף 55(1) לפקודה – י.פ. 1482 עמ' 125; אוטולנגי, בספרה הנ"ל, עמ' 309). יפים לכאן דבריו של בית המשפט העליון בע"א 260/66 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן, פ"ד יח(3) 20, 25-26:

"... סברה זו נשענת כנראה מבחינה רעיונית על הכלל המיושן של המשפט המקובל האנגלי, שנלקח מתורת משה, כי בעל ואשה הם 'בשר אחד' (בראשית ב', כ"ד), ולפיכך מעשה האשה כמעשה הבעל. תפישה זו של הענין מוטעית מיסודה מבחינה משפטית ומבחינה עובדתית כאחד. זכות הדעה שניתנה לאשה ניתנה לה בתוקף אישיותה וחברותה הנפרדות. כשהאשה הביעה את דעתה בעניני המושב היה זה שימוש בזכות דעה שלה, ובשום פנים ואופן אין לזהות את הצבעתה עם הצבעת הבעל. יוצא שלבעל לא ניתנו שני קולות אלא קול אחד בלבד בתוקף חברותו הוא וקול שני לאשה בתוקף חברותה היא".

מייסדי האגודה לא רשמו אותה כבית משותף גרידא אלא הקדימו לכך את רישומה כאגודה שיתופית, תוך הגדרת מטרתה "לארגן ולשפר את התנאים הכלכליים והחברותיים של חבריה בהתאם לעקרונות קואופרטיביים" (סעיף 2 בחלק א' של תקנון האגודה). רישום זה מחייב גם את חבריה הנוכחיים של האגודה, שכל אחד מהם נדרש לפי סעיף 2 בחלק ב' של התקנון להתחייב לדבוק ביסודות הקואופרטיביים כתנאי לקבלתו כחבר. יסודות אלה הם ששימשו את החוקר בקביעתו – בה מצדדים המערערים שכנגד – בדבר חובת המשיב שכנגד למסור את כתובות חברי החוץ שברשותו מאחר ש"המדובר כאן באגודה שיתופית שבבסיסה עומד העיקרון הקואופרטיבי והיא מבוססת על קשר אישי בין החברים. האגודה היא צורת חיים המושתתת על עקרונות השוויון, העזרה והאחריות ההדדית..." (סעיף 5 בעמ' 14 לדו"ח החקירה). משכך אין מניעה להחיל על האגודה, זה לצד זה, את עקרונות ההצבעה לפי דיני האגודות השיתופיות ואת עקרונות ההצבעה לפי דיני המקרקעין. החלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 30.10.07 להתיר הצבעה כפולה של בני זוג מיוסדת על עקרונות דיני האגודות השיתופיות; ככזו לא הייתה עילה להתערב בה גם אילו הייתה נתקפת במועד הנכון; ולא כל שכן שאין להתערב בה עתה שעה שפסק הדין בעמ"נ 708/09 מונע את פתיחת הנושא מחדש.

24. לגבי הנושא האחרון שנמסר בפסק הדין החלקי להכרעת בית המשפט – הצבעה באמצעות ייפוי כוח – הושגה ביום 17.11.09 הסכמה בין הצדדים כדלקמן: "מלבד שני המקרים הקבועים בדין החרות בהם ניתן להצביע באמצעות ייפוי כוח, היינו: חבר המצוי בחו"ל או בני זוג, תהיה אפשרות להצביע באסיפה הכללית מכאן ואילך גם למי שמצבו הבריאותי מונע ממנו השתתפות באסיפה וגם למי שמצוי בשירות צבאי או באבל. כל חבר המבקש להצביע בהתאם לכך באמצעות ייפוי כוח יידרש להגיש בקשה בכתב ליו"ר האסיפה (במקרה וזה ימונה מראש) או לוועד האגודה (בהעדר יו"ר אסיפה ממונה) לא יאוחר מ-3 ימים לפני מועד האסיפה וההחלטה תינתן לא יאוחר מיומיים לפני האסיפה. לבקשה יצורפו האסמכתאות הנדרשות". ניתן בזה תוקף של

פסק דין
להסכמה האמורה.

25. ההליך הנוכחי אינו האכסניה הראויה לבקשת המשיבים למתן קביעה המסייגת את תחולת ההכרעה שתתקבל בבג"ץ 4846/09, אותו הגיש המערער ביום 9.6.09 נגד שר התמ"ת ורשם האגודות השיתופיות בעניין ההצבעה באסיפה הכללית באמצעות ייפוי כוח. ככל שהמשיבים חוששים כי פסיקת בית המשפט הגבוה לצדק עלולה לפגוע בהם – חשש שייעור רק אם הצבעת האסיפה הכללית לפי פסק הדין החלקי לא תיערך עד לאחר הפסיקה בבג"ץ (הקבוע לדיון ליום 14.7.10) – עליהם לבקש את הוספת הסייג מבית המשפט הגבוה לצדק ולא מבית משפט זה. באמרת אגב יצוין כי המשיבים הם אלו שביקשו בערעור שכנגד את הרחבת יכולת ההצבעה באסיפה הכללית באמצעות יפויי כוח. לפיכך טענתם לאפשרות הפגיעה בהם כתוצאה מההרחבה כפי שנתבקשה בבג"ץ 4846/09 לא התחוורה כל צרכה.

26. בקשת המערער לתיקון כתב הערעור בדרך של הוספת סעד הנוגע למסירת מידע ופרטים על חברי האגודה המצויים בידי חברי האגודה – נדחית. ראשית, הבקשה הוגשה לאחר שהסתיים הדיון בערעור. שנית, ערעור מינהלי ניתן להגיש על החלטה שנתן רשם האגודות השיתופיות. המערער לא פנה לרשם ולא קיבל ממנו החלטה בנושא אותו מבקש הוא להוסיף לכתב הערעור. כמו כן, ומהטעמים שפורטו בפסקה 9 לעיל, נדחית בקשת המערער להוספת שאלה בפסק הדין החלקי בנוגע להצבעה באסיפה הכללית באמצעות ייפוי כוח.

27. המערער הבהיר (בעמ' 7 שו' 8-7 לפרוטוקול הדיון מיום 17.11.09) כי ערעורו על החלטת עוזר הרשם מיום 5.8.09 שלא לפסול את עצמו מדיון בתיק יוסיף להיות אקטואלי אם לא תוכשר הצבעת האסיפה הכללית מיום 4.3.09 על נושאים 2 עד 4 בפתק ההצבעה. מאחר שההצבעה הוכשרה, מתייתר הערעור על ההחלטה בבקשת הפסילה.

28. סוף דבר: התוצאה המעשית של

פסק דין
משלים זה הנה כאמור בפסקאות 9, 26-19 לעיל. מאחר שבפסק הדין החלקי ובפסק הדין המשלים זכה כל אחד מהצדדים בחלק מטענותיו בלבד, לא ייעשה צו להוצאות בערעור ובערעור שכנגד.

המזכירות תשיב למערער את העירבון שהפקיד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בפקסימיליה לצדדים ולעו"ד איתן זילברמן.

ניתן היום, כ"ד ניסן תש"ע, 8 באפריל 2010, בהעדר הצדדים.
בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

08 אפריל 2010
עמ"נ 729/09 משה ברגמן
נ' מעונות עובדים ואח'

עמ"נ 735/09 אריה וירצבורגר
ואח'
נ' משה ברגמן
ואח'

1 מתוך 30








עמנ בית משפט לעניינים מנהליים 729/09 משה ברגמן נ' מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ, אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי ואח' (פורסם ב-ֽ 08/04/2010)