פסקי דין על יוסף ספיר | פסקי דין על אריה חברה ישראלית לבטוח בע"מ

3959-10/09 עא     08/04/2010




עא 3959-10/09 יוסף ספיר נ' אריה חברה ישראלית לבטוח בע"מ








בית המשפט המחוזי מרכז



08 אפריל 2010

ע"א 3959-10-09 ספיר ואח' נ' אריה חברה ישראלית לבטוח בע"מ
ואח'






לפני:
כב' השופט אילן ש' שילה
, אב"ד
כב' השופט בנימין ארנון
כב' השופט אהרן מקובר

מערער:
(משיב שכנגד)
יוסף ספיר
ע"י ב"כ עו"ד חזי רובין


נגד

משיבה:
(מערערת שכנגד)
אריה חברה ישראלית לבטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אברהם דויטש




פסק דין


ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת נ' דסקין, סג"נ) מיום 8.6.09 (ת"א 2526/05), שבו קיבל בית המשפט את תביעת המערער לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. הערעורים מופנים כלפי שיעור הנזק שקבע בית משפט קמא.

העובדות ופסק הדין נושא הערעור
המערער, יליד 1948, עבד כמנהל במפעל שמן של חברת "נסטלה-אסם" בשדרות, נפגע בתאונת דרכים ביום 30.11.04.

בית המשפט מינה שלושה מומחים לקביעת שיעורי נכותו של המערער: ד"ר קליר בתחום האורטופדי, ד"ר שחר בתחום הפנימי והרפואה הדחופה וד"ר שיבר בתחום הפסיכיאטרי.


בתחום האורטופדי קבע ד"ר קליר נכות בשיעור 15% בגין צליעה ברגל שמאל והפרעה "סטטית" ובהליכה, נכות בשיעור 5% בגין שבר ללא תזוזה בחוליית מותן
l3

בגב תחתון, ונכות בשיעור 5% בעקבות שבר בעצם המסרק בזרת יד שמאל ועיוות הזרת. סך הכול נקבעה נכות אורטופדית משוקללת בשיעור 23.28%. כמו כן קבע ד"ר קליר 5% נכות בלתי תפקודית בגין
צלקות בבטן, באגן ובבית החזה.

בתחום הפנימי והרפואה הדחופה קבע ד"ר שחר נכות בשיעור 50% בגין תעוקת חזה במאמצים קלים, ונכות בשיעור 10% בגין הפרעות קלות של מערכת העיכול בעקבות פציעה או ניתוחים של הקיבה והמעיים.

בתחום הפסיכיאטרי קבע ד"ר שיבר נכות בשיעור 10% בגין תסמונת בתר חבלתית (פוסט טראומה) שהתפתחה אצל המערער בעקבות תאונת הדרכים.
שיעור הנכות המשוקללת של המערער עומד אפוא על
73.436%.

בית משפט קמא קיבל את חוות הדעת של המומחים הרפואיים, לאחר שאלו גם נחקרו על ידי באי-כוח הצדדים, וקבע את נכותו התפקודית של המערער בשיעור הנכות הרפואית המשוקללת.

בית המשפט פסק למערער פיצויים כדלקמן: בגין הפסד שכר בעבר - 700,647 ₪; אבדן כושר השתכרות – 627,899 ₪; הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה – 60,000 ₪; עזרת צד ג' עבר ועתיד – 30,000 ₪; כאב וסבל – 105,552 ש"ח; סך הכול: 1,524,098 ₪. מסכום זה ניכה בית משפט קמא את התקבולים שקיבל ויקבל המערער מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) בסכום של 1,738,533 ₪, וקבע כי התביעה נבלעת בתגמולים אלו.


בית המשפט קבע עוד כי המערער אינו זכאי ל- 25% מסכום הפיצויים שמצא, לאחר שלא קיבל את טענתו, שהרכב שבו נסע בעת אירוע התאונה אינו של המעביד, אלא רכב שכור שהמעביד שכר מחברת ליסינג ואשר המערער נשא בדמי הביטוח בגינו. הטעם
לדחיית הטענה היה שהמערער לא צירף מסמכים להוכחתה דהיינו מסמכים המלמדים שהוא שביטח את הרכב ושילם את דמי הביטוח.

הטענות בערעור ובערעור שכנגד
בא-כוח המערער טען, בעיקרי הטיעון ולפנינו, כנגד בסיס השכר שקבע בית משפט קמא, כנגד אי פסיקת פיצוי בגין הפסד זכויות סוציאליות, שהן הפרשות המעביד עבור קרן השתלמות וביטוח מנהלים ואבדן מענק שנתי, כנגד אי קבלת הטענה כי שכרו של המערער היה משביח עם השנים כפי שהשביח בעבר, כנגד שיעור הנכות התפקודית של המערער שלדעת ב"כ המערער עולה ל- 100%, כנגד הפחתה בשיעור 15% מהפיצוי בגין אבדן שכר בעבר בשל אי הקטנת הנזק, וכנגד הסכומים שנפסקו בגין עזרת צד ג' ובגין הוצאות רפואיות בעבר ולעתיד.

לפנינו טען עוד בא-כוח המערער להפחתה מתגמולי המל"ל של סכום בשיעור יחסי לקיצור תוחלת החיים בת 5 שנים, שהעריך המומחה בתחום הפנימי והרפואה הדחופה לצורך ניכוי תגמולי המל"ל מהסכום שנפסק.

בא-כוח המשיבה והמערערת שכנגד חלק על טענותיו של בא-כוח המערער. כן טען כנגד שיעור הנכות התיפקודית שקבע בית משפט קמא, להעדר קשר סיבתי בין תעוקת הלב של המערער לבין התאונה, כנגד שיעור הפיצוי שנפסק בגין הפסדי השכר בעבר ובגין הפגיעה בכושר ההשתכרות, ולבסוף טען כנגד שיעור הפיצוי שנפסק בגין נסיעות בעבר.

דיון והכרעה
לאחר שעיינו בטענות באי-כוח הצדדים ובחומר שבפני
נו, אנו סבורים כי צודק בא-כוח המערער בטענתו שבחישוב הפסד השכר בעבר היה צריך להביא בחשבון גם את ההפסד שנגרם למערער בהטבות הסוציאליות שקיבל במקום עבודתו, העולות לסכום חודשי של 3,363 ₪ (הפרשת המעביד לקרן השתלמות כנרת – 1,129 ₪ והפרשת המעביד לביטוח מנהלים – 2,234 ₪, על פי כרטיס אישי של העובד אצל המעביד נכון לחודש דצמבר 2004), החל
מחודש דצמבר 2004 ועד למועד פסק הדין נושא הערעור (8.6.09), בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מאמצע התקופה, וכן את המענק השנתי (להלן: "הבונוס") שקיבל המערער מן המעביד בסך של 10,000 ₪, החל משנת 2005, בצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה ועד היום (בעניין הבונוס ר' דברי ב"כ המשיבה בפרוטוקול מיום 11.2.10 עמ' 5 ש' 32).
עם זאת יש להפחית מהפיצוי שפסק בית משפט קמא בעניין ראש הנזק של הפסד שכר בעבר את הסכומים שנפסקו בעבור התקופה שהמערער קיבל שכר מהמעביד, שעל כן אין הוא זכאי לפיצוי
בגינה (ר' דברי ב"כ המערער בפרוטוקול מיום 11.2.10 עמ' 7 ש' 7).

איננו מוצאים להתערב בשיעור בסיס השכר שקבע בית משפט קמא, למעט באשר לאי פסיקת פיצוי בגין הפסדי ההטבות הסוציאליות והבונוס השנתי. כן איננו מוצאים מקום להתערב בשיעור הנכות התפקודית שקבע בית משפט קמא. המערער נפגע בתאונה בפגיעה קשה ורב מערכתית, כאשר החלוקה שמבקש בא-כוח המשיבה לחלק בין כל פגיעה ונכות בפני
עצמה לבין הפגיעה והנכות הכוללת אינה נראית לנו. אנו מקבלים, על כן, את חישובו של בית משפט קמא בעניין הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, כשעל סכום זה יש להוסיף את ההטבות הסוציאליות כפי שפורטו לעיל (הפסד הפרשי מעביד לקרן השתלמות וביטוח מנהלים), וכן את הבונוס השנתי ששילם המעביד כמוזכר לעיל בסך 10,000 ₪. כל זאת עד לגבול של שילוש השכר הממוצע במשק במועד התאונה.

אנו סבורים גם כי לא היה מקום להפחית 15% מהפסד השכר בעבר בגין אי הקטנת הנזק מהטעם "שלא הוצגו בפני
ניסיונות למציאת עבודה חלופית העונה על כישוריו ולכך מצטרפת העובדה כי הנכויות הזמניות שנקבעו לו ששיעורן עמד על 100% חלפו כשלושה חודשים מקרות התאונה ובשלב מסוים עמדה נכותו הצמיתה על שיעור נכותו הרפואית" (עמ' 56 ש' 21-18 בפסק הדין). המערער העיד, בתצהיר עדות ראשית ובחקירה שכנגד, כי הוא נפלט משוק העבודה וכי אינו מסוגל לעבוד עקב הכאבים שיש לו במצב לבו, ושרופא קרדיולוג אסר עליו לחזור לעבודה בשל תעוקת החזה (סעיפים 34, 37 בתצהיר עדותו הראשית של המערער; פרוטוקול בית המשפט מיום 22.6.08, עמ' 39, שו' 30-24). אמנם יש ממש בטענות בא-כוח המשיבה, שבתביעת נזקי גוף עקב תאונת דרכים אין להגיש חוות דעת רפואיות פרטיות וכל קביעה בדבר מצבו של המערער צריכה להיות באמצעות המומחה שמינה בית המשפט, שאנו סבורים גם, כי נוכח הפגיעות הרבות שנפגע המערער, שיעורי הנכויות שנקבעו לו וגילו, קשה להניח שאכן יכול היה למצוא מקום עבודה אחר. עול ההוכחה בעניין אי הקטנת הנזק מוטל על הטוען לכך, היינו על המשיבה, ולא די בהעלאת טענות בלבד. דברים אלו אמורים באשר לעבר. באשר לעתיד, כפי שנאמר, קיבלנו את דרך חישובה של כב' השופטת דלמטה, שהבסיס לו היה על פי שיעור הנכות התפקודית של 73.43% ולא 100%. בהקשר זה יש לראות את דברי ד"ר שחר, המומחה בתחום הפנימי, על פי דו"ח צינתור מעודכן מסוף 2007, שהמחלה הלבבית לא התקדמה והיא אפילו נסוגה (פרוטוקול בית המשפט מיום 15.6.08, עמ' 22, שו' 9, 20).


אין אנו מקבלים טענת ב"כ המערער שיש לנכות מתגמולי המל"ל את החלק היחסי של קיצור תוחלת חייו של המערער. מעיון בתשובות של המומחה הפנימאי ד"ר שחר, במענה לשאלות הבהרה שהציג לו ב"כ המשיבה, עולה כי כל אשר אמר המומחה בעניין זה הוא שתוחלת חייו של המערער "עשויה להיות כ- 75 שנים", ואולם המומחה מדגיש בתשובתו כי הערכתו זו איננה נסמכת על מחקרים או טבלאות סטטיסטיות, וכי בטיפולים רפואיים מתאימים "הוא אף עשוי להתקרב לתוחלת החיים הצפויה לבן גילו הבריא". בדברים אלו אין קביעה בדבר קיצור תוחלת חיים, ואף לא הערכה שתהווה בסיס לטענתו של ב"כ המערער. זאת, מבלי להיכנס לשאלה אם בכל מקרה ראוי לנכות את מלוא תגמולי המל"ל מסכום הפיצויים שנפסק
(ר' ת"א (מחוזי י-ם) כליפא נ' שירותי בריאות כללית (לא פורסם, 6/1/10) מפי כב' השופט מ' רביד), ולטענת ב"כ המשיבה שבא-כוח המערער לא טען כלל בעניין זה בכתב הערעור ובעיקרי הטיעון מטעמו.


איננו מוצאים מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בפסיקת הפיצויים בגין נסיעות, בגין הוצאות רפואיות ובגין עזרת צד ג' הן בעבר הן לעתיד. אנו סבורים שפסיקתו של בית משפט קמא נמצאת במתחם הסבירות.


ב"כ המערער לא טען בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון מטעמו בעניין זכותו של המערער לקבלת 25% מסכום הפיצויים שנפסקו למערער, גם אם תביעתו נבלעת לאחר ניכוי תגמולי המל"ל, ומאחר שטענתו בעניין זה הועלתה לראשונה במסגרת סיכומי התשובה מטעמו, אנו סבורים כי אין מקום להידרש לטענה חדשה זו במסגרת הערעור שלפנינו ולדון בה לגופה.

לסיכום
התוצאה היא שהערעור מתקבל כאמור לעיל והערעור שכנגד נדחה.



המשיבה תשלם למערער את כל הסכומים שנפסקו לעיל בתוך 30 יום מהיום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין בבית משפט קמא, למעט סכומים שתחילת חיוב הריבית וההצמדה בגינם נקבעו במועד אחר בפסק דיננו זה.

כן תישא המשיבה בשכ"ט עו"ד של המערער בסכום של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ.

העירבון יוחזר למערער.

המזכירות תואיל לשלוח עותק מ

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
כ"ד ניסן תש"ע, 08 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.







אילן ש' שילה
, שופט
אב"ד

בנימין ארנון
, שופט

אהרן מקובר
, שופט







עא בית משפט מחוזי 3959-10/09 יוסף ספיר נ' אריה חברה ישראלית לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/04/2010)