פסקי דין על עירית בת-ים | פסקי דין על אפרים שבתאי

706948/02 תאמ     08/04/2010




תאמ 706948/02 עירית בת-ים נ' אפרים שבתאי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



08 אפריל 2010

תא"מ 706948-02 עירית בת-ים
נ' שבתאי






בפני

כב' השופט
רונן אילן


תובעת

עירית בת-ים


נגד


נתבע

אפרים שבתאי




פסק דין

התובעת הגישה תביעה לתשלום סך של 2,686 ש"ח המגיעים לה, לטענתה, בגין ארנונה כללית, דמי שימוש במים ושונות. התביעה מתייחסת לחיובים אשר השיתה התובעת בגין דירת מגורים ברחוב טבנקין 23, בת-ים (להלן: "הדירה").
בהחלטה מיום 26.1.10 הוצע לצדדים להסכים למתן

פסק דין
בתיק על דרך הפשרה, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. ביום 14.2.10 הודיע הנתבע בכתב כי הוא מקבל את הצעת בית המשפט וביום 15.3.10 הודיעה התובעת כי אף היא מקבלת את ההצעה.

פסק דין
זה יינתן איפה על פי סעיף 79א כאמור, ומאחר ותובענה זו מתבררת כתובענה בסדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.
הורתה של תובענה זו בכתב תביעה, אשר הוגש בסדר דין מקוצר אי אז, בפברואר 2002. לטענת התובעת, הנתבע היה הבעלים ו/או המחזיק בדירה ולפיכך אף חייב בתשלומי המס הנתבעים בגין הדירה. בסיכומים אשר הגישה התובעת במסגרת הדיון בבקשת הרשות להגן הובהר כי החוב מתייחס לתקופה שמחודש ינואר 1998 ועד ינואר 1999.
לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה מטעמים אלו:

א.
היעדר יריבות - אין כלל יריבות בינו לבין התובעת, שכן בתו, ולא הוא, היא בעלת הנכס.

ב.
היעדר חבות כמחזיק - במועדים הרלוונטיים לא החזיק הנתבע כלל בדירה, שכן זו הושכרה למר בנישו יוסף (להלן: "השוכר"), אשר לפי חוזה השכירות הוא זה שחב בתשלומי המס לתובעת. לטענת הנתבע, הודעה בדבר חילופי המחזיקים בדירה נמסרה לתובעת בעל-פה ובכתב, באמצעות רעיית הנתבע "ובאמצעים אחרים".

ג.
ויתור - העירייה הסכימה לפעול כנגד השוכר ואף גבתה ממנו כספים.

ד.
קיזוז – העירייה קיזזה את החוב הנתבע מהנתבע באופן חד צדדי, כשהיא מונעת ממנו את הנחת הגמלאי המגיעה לו.

ה.
חוסר תום לב – התובעת פועלת ממניעים פסולים, אשר באו לכדי ביטוי בהתמשכות ההליכים ובהימנעות מגביית החוב מהשוכר.
הטענות בדבר ויתור, קיזוז וחוסר תום לב לא נטענו בבקשת הרשות להגן או בתצהיר התומך בה, אלא רק בסיכומים אשר הגיש הנתבע במסגרת הדיון בבקשת הרשות להגן. למרות זאת, משלא נדחו טענות אלו במפורש בהחלטה במסגרתה ניתנה לנתבע רשות להגן ובייחוד לנוכח ההסכמה בדבר מתן פסק הדין על דרך הפשרה, אתייחס אף לטענות אלו.
התובעת מכחישה את כל טענות ההגנה אשר מעלה הנתבע. התובעת מדגישה כי כלל לא קבלה הודעה מהנתבע על חילופי מחזיק בדירה, מה גם שהנתבע עצמו איננו טוען כי מסר הודעה בכתב כנדרש בחוק.
טענתו הראשונה של הנתבע הינה להיעדר יריבות. טענה זו איננה יכולה לסייע לנתבע. לא זו בלבד שהנתבע כלל לא צירף ראיה לטענה כי ביתו הינה בעלת הדירה, אלא שבאותו חוזה שכירות עם השוכר, אותו צירף הנתבע לבקשת הרשות להגן, נאמר במפורש כי הנתבע הינו הבעלים של הדירה. ממילא שהחיוב במיסים הנתבעים איננו נובע מהבעלות אלא מהחזקה והנתבע כלל לא כפר בטענה שהחזיק בנכס עד למועד חתימת החוזה עם השוכר.
טענתו השניה של הנתבע הינה להיעדר חבות כמחזיק. סעיפים 325 ו- 326 בפקודת העיריות [נוסח חדש]
(להלן: "הפקודה") מורים כי על הבעלים ועל המחזיק בנכס המוכרים או משכירים את הנכס לאחר, מוטלת החובה להודיע בכתב לרשות המקומית על שינוי שכזה, וכל עוד לא מסרו הודעה כאמור יהיו חייבים בתשלום הארנונה. תכליתן של הוראות אלו ברורה והודגשה בפסיקת בתי המשפט פעמים רבות.

הוראות אלו באות להקל את הנטל המוטל על הרשות המקומית לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחזיק בכל נכס ונכס, הינה גזירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה. ואכן, בתי המשפט נצמדו לתכלית זו של החקיקה, ויישמו את ההסדר הקבוע בפקודה באופן דווקני, כך שמקום בו לא נשלחה הודעה בכתב על ידי הבעלים או המחזיק על העברת הבעלות או החזקה, ימשיך אותו נישום לשאת בארנונה, עד למתן הודעה כאמור
[ראה: בר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ ואח' (פורסם בנבו)].
בעניין דנא לא הוצגה על ידי הנתבע כל אסמכתא להודעה בכתב בדבר שינוי המחזיק בדירה בתקופה נשוא התביעה. זאת ועוד, בסיכומים אשר הגיש הנתבע בבקשת הרשות להגן אמנם נטען כי הודעה שכזו נמסרה "הן בעל פה והן בכתב", אך בתצהיר הנתבע אין כלל טענה למתן הודעה בכתב. נהפוך הוא, הנתבע עצמו הצהיר כי את ההודעה כלל לא מסר בעצמו אלא "באמצעות אשתי". אין מנוס מהמסקנה כי הנתבע לא מסר כל הודעה בכתב ולמצער, כי לא הביא ולו ראשית ראיה למתן הודעה בכתב. וכפי שכבר הודגש, הודעה בעל פה, אפילו ניתנה, איננה מספיקה. לפיכך, אף טענת הגנה זו בדבר חילופי מחזיק בדירה איננה יכולה לסייע לנתבע.
טענתו השלישית של הנתבע הינה טענת הויתור. גם לטענה זו לא הובאה כל תמיכה. אפילו פעלה התובעת כנגד השוכר במישרין, אין בכך כדי להצביע על ויתור כלפי הנתבע. ויתור שכזה משמעותו קבלת אותה הודעה בעל פה בדבר חילופי מחזיקים. קשה להשתכנע שלכך הסכימה התובעת, קל וחומר בהעדר כל ראיה לכך. ראוי להדגיש כי דווקא לנתבע עמדה האפשרות לנקוט בהליכים כנגד השוכר מכוח חוזה השכירות. לנתבע אף עמדה האפשרות לדאוג מראש לבטחונות אשר יבטיחו את קיום התחייבויות השוכר לפי הסכם השכירות וכאלו בטחונות אכן מצוינים בחוזה השכירות. לנתבע איפה עמד יתרון משמעותי על פני התובעת ביכולת להיפרע מן השוכר ובכך חיזוק הן למסקנה בדבר חובו של הנתבע ביחסיו עם התובעת והן למסקנה בדבר העדר ויתור מצד התובעת.
שתי טענותיו הנוספות של הנתבע בדבר קיזוז ובדבר חוסר תום לב בפעולות התובעת, נטענו בעלמא, לא הובא להן כל פירוט המאפשר לראות בהן בסיס לדחיית התביעה אפילו כאשר פסק הדין ניתן על דרך הפשרה.
על אף שהנתבע לא הציג תימוכין לטענות ההגנה אותן העלה כאמור, עומדת לזכותו התמשכות ההליכים. קשה להבין הכיצד מגיעה תביעה זו לישורת האחרונה בשנת 2010, כאשר הוגשה בשנת 2002 וביחס לחוב מהמילניום הקודם. מהמסמכים אשר בתיק בית המשפט מתברר כי אף שבקשת רשות להגן הוגשה ביום 15.8.02, לא נקבע מועד לדיון והתביעה נמחקה מחוסר מעש ביום 3.11.04. בקשה לביטול המחיקה הוגשה רק כעבור כארבע שנים (!), ביום 22.6.08, ורק משבוטלה המחיקה חודשו ההליכים. אפילו מקור הטעות במזכירות בית המשפט, קשה להבין מדוע קפאה התובעת על שמריה שנים כה רבות וכיצד לא התעניינה בגורל התביעה אשר הגישה שנים כה רבות?
בנסיבות העניין, לנוכח דחיית טענות ההגנה של הנתבע מזה והביקורת בדבר התמשכות ההליך מזה, אני פוסק כי על הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה במלואו, אך מאידך, אינני מחייב את הנתבע בתשלום אגרת בית המשפט ושכר טרחה עו"ד בגין התביעה, למעט החיוב אשר נקבע בהחלטה מיום 26.1.10 ואשר לנוכח התוצאה יחול על הנתבע.
הנני מחייב לפיכך את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 2,686 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה וכן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את ההוצאות אשר נפסקו בהחלטה מיום 26.1.10 בסך 1,800 ₪ + מע"מ.
ניתן היום,
כ"ד ניסן תש"ע, 08 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 706948/02 עירית בת-ים נ' אפרים שבתאי (פורסם ב-ֽ 08/04/2010)