פסקי דין על אברהם לב | פסקי דין על הועדה מחוזית לתכנון ובניה ב"ש | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון ובניה אשדוד | פסקי דין על עיריית אשדוד | פסקי דין על צבי צילקר ראש עיריית אשדוד |

244/02 עתמ     27/02/2003




עתמ 244/02 אברהם לב נ' הועדה מחוזית לתכנון ובניה ב"ש,ועדה מקומית לתכנון ובניה אשדוד,עיריית אשדוד ,צבי צילקר ראש עיריית אשדוד




1
בתי המשפט
עת"מ 000244/02
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
27/02/03
תאריך:
כבוד השופט ג. גלעדי
, נשיא
בפני
:
אברהם לב

בעניין:
העותר
נגד
1. הועדה מחוזית לתכנון ובניה ב"ש

2. ועדה מקומית לתכנון ובניה אשדוד

3. עיריית אשדוד

4. צבי צילקר ראש עיריית אשדוד


המשיבים

פסק - דין

1. בעתירה מינהלית זו, מבקש העותר, לבטל החלטה של הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז הדרום (להלן "המשיבה 1"), שדחתה את התנגדות העותר, לתכנית מפורטת מספר 2/124/03/3, שהיא תכנית לאיחוד וחלוקת מגרשים בלא הסכמת הבעלים, תוך שינויים בתוכניות מספר 23/101/02/3, 124/03/3, ו-109/03/3 (להלן "התוכנית").

2. אלה הן העובדות, הצריכות לענין, העולות מתוך כתבי הטענות:
העותר הוא הבעלים של תחנת דלק באשדוד.
תחנת הדלק האמורה, איננה סמוכה לאף אחד מהמקומות הרלוונטים בעתירה זו.
לגרסת העותר, הוא תכנן בעבר, להקים פרוייקט, שיכיל חניון בשטח של 40 דונם למשאיות כבדות ובאותו חניון יהיו גם בתי מלאכה, תחנות תדלוק ואכסניות לנהגי משאיות.

העותר תכנן כי פרוייקט זה יוקם ליד הכניסה הדרומית לאשדוד והוא ניהל משא ומתן לרכישת שטח קרקע מתאים, בגודל של 165 דונם, במושב שדה עוזיה.

בטרם רכש העותר את הקרקע האמורה , הוא פנה לראש העיר אשדוד (המשיב 4) וסיפר לו על תכניתו, וזאת על מנת לא להכנס להשקעה כספית גדולה, בטרם הוא מקבל אישור ראשוני, לתכנית בכללותה.

לגירסת העותר, הציע לו המשיב 4 לרכוש או להקצות 40 דונם נוספים, באותו שטח, כדי שלשם יועבר השוק הפתוח של העיר אשדוד, שהתקיים אז ליד חוף הים באשדוד ויצר בעיות תברואתיות קשות.

העותר הסכים להצעת המשיב 4 וכן הסכים להצעת ממלא מקום ראש העיר, מר שמעון כצנלסון, להוסיף גם מרכז היי-טק באותו שטח ועוד הסכים העותר להצעת מהנדס העיר הקודם, חזי בלישטיין, להקים קיר מגן אקוסטי לאורך החניון.

העותר ניהל משא ומתן עם מינהל מקרקעי ישראל ועם חברת קבוצת בוני ערים אשדוד (להלן "ק.ב.ע."), שהיא הבעלים של מקרקעין רבים באשדוד, לרכישת הקרקע המיועדת לפרוייקט והוא גם הציע לדבריו לרכוש מגרש נוסף הנמצא בשדרות מנחם בגין, ליד היציאה הדרומית של אשדוד, בשטח של 4 דונם, כדי להקים עליו תחנת דלק, שכן אותו מגרש היה סמוך לשטח של 165 דונם, שהעותר התכוון לרכוש ממושב שדה עוזיה.

באותו הקשר, הפנה העותר, לגירסתו, את רשויות התכנון המקומיות באשדוד, לכך שקיים מגרש אחר ששטחו כארבעה דונם ברובע ז' שבאשדוד, ברחוב רבי טרפון, המיועד, לפי תכנית בנין ערים, להיות תחנת דלק. מגרש זה, היה בבעלות חברת ק.ב.ע. .
העותר הציע לרכוש מגרש זה ברובע ז', בתנאי שרשויות התכנון, תאפשרנה לעותר לנייד את זכויות הבנייה לתחנת הדלק באותו מגרש, למגרש האחר שהעותר רצה לרכוש בשדרות מנחם בגין.
אז הודיע המשיב 4 לעותר, על פי גירסת העותר, כי לא ניתן לנייד זכויות בנייה ממגרש אחד למגרש אחר, שכן מבקר המדינה, בדוח שהגיש, לשנת 1999, ביקר את עיריית אשדוד
על כך, שהיא נקטה בדרך של ניוד זכויות בנייה ועל כן העירייה איננה מוכנה להמשיך בכך.

עוד אמר המשיב 4 לעותר, על פי גירסת העותר, כי תוכניתו המקורית של העותר, לא תוכל לצאת לפועל, משום שבאותו איזור, אמור לקום בית חולים והיזם שיזכה במכרז להקמת בית החולים, יקבל גם את הזכות להקים תחנת דלק באותו איזור.

לדברי העותר, חזר בו לאחר מכן, ראש העיר מהנימוק האחרון, אולם לאור תשובת ראש העיר, שלא ניתן לנייד זכויות בנייה, חזר בו העותר מתכניתו הגדולה להקמת המיזם של חניון, בתי מלאכה, אכסניה ותחנת דלק ביציאה הדרומית של אשדוד, שכן בנסיבות שהובהרו, הדבר הפך להיות בלתי כדאי מבחינה כלכלית.

כעבור זמן רב, נודע לעותר, כי חברת מ.מ.ר.צ., שהיא בשליטת בני משפחתו של אהרון משהשוילי, הממונה על התכנון בעיריית אשדוד
, רכשה מגרש ברובע המיוחד, שליד שדרות בגין באשדוד וקיבלה היתר להקמת תחנת דלק באותו מגרש.

יחד עם זאת, נודע לעותר, שהתכנון להקים תחנת דלק ברובע ז' הנ"ל, בוטל וברובע ז' על אותו מגרש, יוקמו מבני ציבור .

טוען העותר, שנעשה כאן ניוד של זכויות הבנייה של תחנת דלק, היינו בדיוק הדבר, שראש העיר אמר לעותר, שהוא לא ניתן לעשייה.

עוד טוען העותר, שאין זה מקרי שדווקא חברה שהיא בשליטת בני משפחתו של הממונה על התכנון בעיריית אשדוד
, היא שזכתה בהיתר לתחנת דלק במגרש שבשדרות מנחם בגין.

לטענת העותר, מר משהשוילי הנ"ל, שהוא חבר בועדה המקומית לתכנון ובנייה באשדוד, נכח בחלק מהישיבות של אותה ועדה מקומית, שדנה בחלק מהנושאים שעליהם מדובר בעתירה זו.

מכל מקום, טוען העותר, הועדה המקומית, המליצה בפני
הועדה המחוזית, להעתר לבקשת מ.מ.ר.צ., לאשר את התכנית האמורה ומספיק שההמלצה באה מועדה שהיתה נגועה, באמצעות אחד מחבריה, בניגוד אינטרסים, כדי לפסול את ההמלצה של הועדה המקומית ובעקבותיה לפסול את החלטת הועדה המחוזית.

3. משיבה הועדה המקומית לטענות העותר, כי במצב הקיים, אין ניוד של זכויות בנייה, במובן שעורר ביקורת מצד מבקר המדינה.
לטענתה, ניוד פירושו העברת זכויות בנייה ממגרש אחד למגרש אחר בניתוק מהמגרשים עצמם.

אולם, במקרה הנוכחי, לטענת הועדה המקומית, הוחלט לבטל את התכנון של הקמת תחנת דלק ברובע ז', משום שרובע ז' אוכלס על ידי אוכלוסיה חרדית ברובה.
אוכלוסיה זו, מאופיינת במשפחות ברוכות ילדים.
הבנייה של בנייני המגורים היא עד סמוך מאוד לגבול שטח המגרש, שהיה מיועד להקמת תחנת דלק.
יזמים חששו מהקמת תחנת דלק בסמוך לבנייני מגורים, עובדה שיכולה לגרום לאסון המוני.
מאידך, צורכי הציבור של האוכלוסיה באיזור ז' מחייבים הקמת מבני ציבור מסוגים אחרים, כגון בתי כנסת, מתנס"ים, בתי תרבות, בתי ספר וכיוצא באלה.
על כן העדיפו רשויות התכנון, להמיר את תחנת הדלק המתוכננת באיזור ז' במבני ציבור אחרים.
מסיבה זו ומסיבה זו בלבד, הוחלט לבטל את תחנת הדלק באיזור ז'.

מאידך, תחנת הדלק ביציאה הדרומית של אשדוד, היתה מתוכננת עוד לפני זמן רב והיא לא נולדה בעקבות כניסת חברת מ.מ.ר.צ. לתמונה ואין תחנת הדלק ביציאה הדרומית, באה במקום תחנת הדלק באיזור ז'.

4. הועדה המחוזית טוענת בעתירה זו, כי השיקולים ששקלה, היו שיקולים תיכנוניים בלבד ומבחינה זו אין לבטל את החלטתה.

יתרה מזו, המלצת הועדה המקומית, היתה רק בגדר המלצה והועדה המחוזית בדקה את כל הנושא, לגופו של ענין.

אפילו אם החלטת הועדה המקומית להמליץ בפני
הועדה המחוזית, היתה נגועה בפגם כלשהו, אין הדבר פוסל את החלטת הועדה המחוזית, שכן הועדה המחוזית לא היתה נגועה בכל פגם.

טענות אלה, היו הטענות העיקריות של הצדדים וציינתי אותן בקצרה.
במהלך פסק הדין, אתייחס לטענות נוספות של הצדדים, ככל שהדבר יידרש.

5. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני
, בדברי העדים שהעידו בתיק זה ובסיכומי באי כח הצדדים, מסקנתי היא, שיש לדחות את העתירה.
אלה הם נימוקיי לכך:
היות ומדובר בתכנית מפורטת הכוללת איחוד וחלוקה של מגרשים וכן היא כוללת הקמת תחנת תדלוק באיזורים המיועדים לתעשייה ולמסחר, הרי זו תכנית שבסמכות הועדה המחוזית, על פי הוראות סעיף 61 א (א) לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 (להלן "החוק").
הועדה המחוזית, היא המשיבה 1, דנה בתכנית זו והחליטה לאשר אותה.

ההחלטה היא החלטתה של הועדה המחוזית ואין בפי העותר כל טענה כנגד הועדה המחוזית, או מישהו מחבריה.

טענתו של העותר, כי הועדה המקומית המליצה בפני
הועדה המחוזית, להעתר לבקשה ולתכנית והועדה המקומית היתה נגועה בפגם, איננה יכולה לפגוע בהחלטת הועדה המחוזית, גם אם טענותיו של העותר, היו נכונות.

אני מוכן להניח, שהועדה המחוזית, התייחסה בהחלטתה גם לשיקול של עמדת הועדה המקומית. ואם הועדה המקומית המליצה, בוודאי שהדבר הקל על הוועדה המחוזית בהחלטתה, להעתר לתכנית.

אולם, אין ספק וכך גם טוענת הועדה המחוזית בפני
, שהמלצה בלבד של ועדה מקומית, איננה מכריעה את הכף בשיקולי הועדה המחוזית והוועדה המחוזית שוקלת את עמדתה, על פי שיקולים תיכנוניים טהורים בלבד.

6. גם לא השתכנעתי, כי הועדה המחוזית, קבעה את מה שקבעה, על בסיס הפעולה הנקראת "ניוד זכויות בנייה".
המושג ניוד זכויות בנייה, טעון הבהרה: כאשר לגבי מגרש א', אושרו זכויות בנייה מסויימות ולגבי מגרש ב', לא אושרו זכויות בנייה דומות וזכויות הבנייה שאושרו למגרש א', עוברות למגרש ב' והופכות להיות נכס של מגרש ב', ניתן לדבר על ניוד זכויות בנייה.
אולם, כאשר רשות תכנון, משיקולים תיכנוניים, מבטלת תכנית מקורית להקמת תחנת דלק, מסיבות שקשורות במיקום המגרש ולא בגלל הצורך להעביר את הזכויות למגרש אחר, הרי לא מדובר בניוד זכויות.

במקרה הנוכחי, שמעתי את העדויות מטעם המשיבים בנושא זה והשתכנעתי, שביטול התכנון של תחנת הדלק במגרש שבאיזור ז', נעשה משיקולים תיכנוניים.
איזור ז' אוכלוס בעיקרו על ידי משפחות חרדיות ברוכות ילדים.
התכנון של תחנת הדלק המקורית במגרש האמור באיזור ז', נעשה לפני איכלוס האיזור ובטרם היה ידוע מה יהיה אופי הדיירים שישתכנו באיזור.
משאוכלס איזור ז' במשפחות חרדיות, לא מומש התכנון של תחנת הדלק במקום, שכן לא היו ביקושים למגרש שמיועד לתחנת דלק באותו איזור.

רשויות התכנון, הגיעו למסקנה, שאין ביקוש לתחנת דלק באיזור ועל כן ביטלו את התכנון המקורי של תחנת הדלק באותו מגרש ושינו את התכנון למבני ציבור מסוג אחר, שהם הדרושים לאוכלוסיה המיוחדת שבאיזור ז'.
יחד עם זאת, באיזור המיוחד, שהוא האיזור שליד היציאה הדרומית של אשדוד, שעדיין איננו מאוכלס בדיירים, יש הצדקה תיכנונית לתחנת דלק ועל כן הוחלט, לאפשר הקמת תחנת דלק, בסמוך ליציאה הדרומית של אשדוד.

אין לראות בכך ניוד זכויות ואין לראות בכך את מה שרואה העותר, שהשתמשו ברעיונותיו, כדי לשפר את מצבם הכלכלי של אחרים.

7. העותר חזר בו, בסופו של דבר, מתוכניתו המקורית לרכישת 165 דונם, ממושב שדה עוזיה, לצורך הקמת חניון ואיזורי תעשייה למשאיות.
עובדה היא, שהעותר לא מימש את זכותו, לרכוש את השטח הנ"ל ממושב עוזיה, עד היום.
אינני בטוח, שהסיבה לשינוי עמדתו של העותר בענין זה, נובעת רק מדברי המשיב 4, שהוא לא יאשר הקמת תחנת דלק, על בסיס ניוד זכויות.
עובדה היא, שהמשיב 4, בעדותו בפני
אמר, בצורה ברורה, שהוא מוכן לאשר תחנת דלק נוספת על ציר הכביש המוביל ליציאה הדרומית מאשדוד, תחנה שתהיה מיועדת לעותר, בנוסף לתחנה, שאושרה למ.מ.ר.צ. .
הרי דברי ראש העיר צבי צילקר (בעמוד 8 של הפרוטוקול, ישיבה מיום 29.9.02 שורה 28):
"אני מוכן שתוקם תחנת דלק נוספת ברובע המיוחד".

כמובן, שלצורך מימוש הבטחה זו, צריך העותר לרכוש זכויות במקרקעין, בציר התנועה שעליו מדובר.
אולם, בעמדת ראש העיר, יש משום הבעת עמדה של עיריית אשדוד
, כי היא לא פעלה כדי לקפח את זכויותיו של העותר.

8. טענתו העיקרית של העותר בעתירה זו, היא, כי מר אהרון משהשוילי, הממונה על אגף התכנון בעיריית אשדוד
וחבר בועדה המקומית לתכנון ובנייה באשדוד, הוא בעל ענין בחברת מ.מ.ר.צ., שבה חלק מבעלי השליטה הם בני משפחתו הקרובים.
על כן, טוען העותר, קיבלה חברת מ.מ.ר.צ. יחס מיוחד ועדיפות לא מוצדקת על פני אחרים וכל החלטה שמעניקה זכויות כלשהם לחברת מ.מ.ר.צ., נגועה בפסלות.

העותר לא הוכיח טענה זו.
כל מה שהוכח הוא, שאמנם בני משפחתו הקרובים של אהרון משהשוילי מהווים חלק מבעלי השליטה בחברת מ.מ.ר.צ. ואהרון משהשוילי, הוא חבר בועדה המקומית לתכנון ובנייה וראש אגף התכנון בעיריית אשדוד
.
אין איסור בחוק שראש אגף התכנון בעירייה או חבר הועדה המקומית לתכנון ובנייה, יהיה קרוב משפחה של בעלי שליטה בחברה פרטית, שיש לה ענין בזכויות בנייה במגרשים שונים באשדוד.
האיסור בחוק הוא, שבעל התפקיד ברשויות התכנון, לא ישתתף בכל ישיבה שבה דנים בנושא שנוגע לקרובי משפחתו או שיכולה להשפיע על אותו נושא.

ראשית, יש לציין, כי העותר מבקש לבטל את החלטתה של הועדה המחוזית לתכנון ובנייה.
אהרון משהשוילי איננו חבר בועדה המחוזית ואין לו כל זכות השתתפות בישיבות הועדה המחוזית ובפועל לא השתתף בישיבת הועדה המחוזית, שהחליטה לדחות את התנגדות העותר.
בא כח העותר איננו טוען בסיכומיו, כי מר משהשוילי השתתף בישיבות הועדה המחוזית.
כל טענותיו לענין זה הן שמר משהשוילי השתתף בחלק מהישיבות של הועדה המקומית ומאחר והועדה המקומית המליצה בפני
הועדה המחוזית לקבל את בקשת חברת מ.מ.ר.צ., הרי הפגם שדבק בהחלטת הועדה המקומית עבר עם ההמלצה להחלטת הועדה המחוזית .

9. לגבי הועדה המקומית, העיד מר יגאל מזרחי, ראש לשכת ראש העיר אשדוד, כי בישיבת הועדה המקומית מיום 21/8/2000 , הגיע משהשוילי באיחור לישיבת הועדה המקומית והוא השתתף בחלק הראשון של הדיון כאשר דנו בשני הסעיפים הראשונים שעל סדר היום ולאחר מכן, הוא קיבל שיחת טלפון ועזב את הישיבה
(ראה עמוד 9 של הפרוטוקול ישיבה מיום 29/9/2002 שורות 12,13).

לגירסתו, שמו של משהשוילי לא מופיע ברשימת המשתתפים, באותה ישיבה, כיון שרשמת הפרוטוקול רושמת את הנוכחים בזמן פתיחת הישיבה וכאשר אדם מגיע באיחור לישיבה, אין מוסיפים את שמו לרשימת המשתתפים המופיעה בתחילת הפרוטוקול.

מר אהרון משהשוילי לא הגיש תצהיר בענין זה בבית המשפט, אולם יגאל מזרחי, הצהיר בתצהירו מיום 13/6/2002, כי אהרון משהשוילי לא נכח בישיבה מיום 21/8/2000, כאשר התקיימה הפגישה בלשכת ראש העיר שדנה בנושא פינוי תחנת הדלק מרובע ז'.

גירסתו של יגאל מזרחי, לא נסתרה .

לסיכום סוגיה זו, מסקנתי היא, שלא הוכח, כי שיקולי הועדה המקומית לתכנון ובנייה הושפעו מהעובדה, שמר אהרון משהשוילי, הוא קרוב משפחה של בעלי הזכויות במקרקעין.
נכון הדבר, שאסורה ההשתתפות בישיבות כאשר דנים בנושא הנוגע לאחד מהנוכחים בישיבה או למישהו מבני משפחתו ואין צורך להוכיח שנוכחות כזו השפיעה על ההחלטה.
עצם ההשתתפות היא אסורה ובאם היתה השתתפות כזו, היא עלולה לפסול את החלטת הועדה.
גם אם הייתי סובר, שהיתה השתתפות של אהרון משהשוילי באחת מישיבות הועדה המקומית, כאשר דנו בנושא של ביטול תחנת הדלק באיזור ז', או הקמת תחנת דלק באיזור המיוחד, לא הייתי מחליט כי יש בכך כדי לפסול את החלטת הועדה המחוזית לתכנון ובנייה.

כאמור לעיל, ההחלטה שמבקשים לפסול אותה, היא החלטת הועדה המחוזית ולמר משהשוילי אין כל נגיעה להחלטה זו ולועדה המחוזית.

יתרה מזו, הועדה המחוזית כתבה בתגובתה לעתירה בתיק זה כי היא החליטה בנושא שבמחלוקת, על פי שיקולים תיכנוניים בלבד ובהתאם לצרכים המיוחדים של האוכלוסייה ברובע ז' ובמטרות התיכנוניות של הרובע המיוחד.

עוד השיבה הועדה המחוזית, כי בפני
ה לא היה כל ניגוד עניינים ולא מצב של בעל ענין שהשתתף בישיבות הועדה.

הועדה דנה בנושא זה כערכאה ראשונה, שכן הסמכות העניינית לדון בתכנית מתאר מסוג זה היא של הועדה המחוזית.

בנסיבות אלה, גם אם הייתי מקבל את גירסתו העובדתית של העותר, לא היה בכך, כדי לפסול את החלטת הועדה המחוזית.
בבג"צ 518/80 (דיקמן נגד עיריית אשדוד
) פד"י כרך לה', חלק שני, עמוד 203, אמר כבוד השופט-כתוארו אז-ברק (סעיף 6 של פסק הדין) :
"אשר לנעשה בעבר, אין לדעתי מקום לפסול את החלטות המשיבים
בשל הפגם האמור. החלטת ועדת המשנה, בה בעיקר התמקד ניגוד
העניינים, לא היתה אלא המלצה בלבד, אשר היוותה אך חוליה ראשונה
בשרשרת ארוכה למדי של החלטות מינהליות אשר הלכו והתרחקו מניגוד העניניים, אשר השפעתו הלכה וקטנה.
בנסיבות אלה, לא נראה לי שמן הראוי הוא, לפסול את ההחלטות האמורות. על ידי כך לא רק שלא יראה כי נעשה צדק, אלא עתה אנו יודעים כי לא יעשה צדק כלל".

11. לגבי אישור תחנת הדלק ברובע המיוחד, אנו יודעים היום, מפי העותר, כי גם הוא ביקש להקים שם תחנת דלק.
על כן, אישור הועדה המחוזית להקים באותו מקום, היינו סמוך ליציאה הדרומית מאשדוד, תחנת דלק, בוודאי לא יכול להיות פסול מבחינת העותר.

הרי דברי העותר בעדותו בעמוד 4 :
"אני אמרתי לראש העיר שאני רוצה להקים את אותו מתחם וביקשתי להקים גם תחנת דלק אך לא במגרש הזה. ביקשתי להקים מגרש קדימה לו מכיוון הים".

לא רק זאת, אלא שהעותר הצהיר (בעמ' 3 של הפרוטוקול) כי אין לו התנגדות שבאותו מגרש תקום תחנת דלק בתנאי שזה יהיה באופן חוקי.
על כן, אישור הועדה המחוזית להקמת תחנת דלק ברובע המיוחד אין בה שום פסול.

12. למעלה מן הצורך אוסיף, כי תחנת הדלק הקיימת של העותר, מצויה באיזור אחר לגמרי של אשדוד ואיננה קרובה לא לרובע ז' ולא לרובע המיוחד.
כלומר, הקמת תחנת הדלק ברובע המיוחד, לא תפגע בעסקיו של העותר והוא אף אישר זאת בעדותו (עמוד 3 שורות 19-20).

כל טענתו של העותר בענין זה, היא שריפו את ידיו מלפתח ולממש את הרעיון המקורי שלו וכאשר נסוג ממימוש הרעיון, העבירו את הרעיון לחברת מ.מ.ר.צ.

גירסה זו, איננה תואמת את העובדות שהוכחו.

העותר טען שהרעיון המקורי שלו, היה להקים מתחם גדול על שטח של 165 דונם.
מתחם זה, אמור היה להכיל חניון ענק למשאיות, איזורי מלאכה הקשורים במשאיות, אכסניה לנהגי משאיות ותחנת דלק.
עוד היה אמור החניון להכיל את השוק הפתוח של אשדוד.

חברת מ.מ.ר.צ. איננה עומדת להקים חניון למשאיות ואף לא את השוק הפתוח ולא איזורי מלאכה ותעשייה באותו מקום.
כל מה שטען העותר לגבי חברת מ.מ.ר.צ. מסתכם בהיתר להקמת תחנת דלק ברובע המיוחד.

גם תכנית המתאר שבה מדובר, שמספרה 2/124/03/3, עוסקת בביטול תחנת הדלק המאושרת ברובע ז' והקמת תחנת דלק ושירותי רכב ברובע המיוחד.
שטח המגרש ברובע המיוחד, לאחר קבלת התכנית, יהיה 2.600 דונם ושטח תחנת הדלק יהיה 800 מ"ר.
אין דמיון בין תכנית זו לבין התכנית הגדולה שהעותר טוען שהוא הגה היינו חניון גדול למשאיות ואכסנייה לנהגי משאיות.

13. בעתירה מינהלית זו, אינני יושב כערכאת ערעור על החלטת הועדה המחוזית, שאותה מבקשים לבטל.
הועדה המחוזית היא רשות תכנון על פי החוק ולה הסמכות להחליט בנושאים תיכנוניים, שהחוק מסר לה.
בית המשפט איננו רשות תכנון.
תפקידו של בית המשפט לבדוק אם החלטת הועדה המחוזית חורגת מסמכותה, או שהיא בלתי סבירה, או שהיא ניתנה משיקולים זרים או לא רלוונטים, או שהיא נהגה באפליה או בשרירות לב.

לאור כל הנימוקים הנ"ל, מסקנתי היא, שלא התקיים אף אחד מהנימוקים המצדיקים התערבות בית המשפט המינהלי, בהחלטה של הועדה המחוזית.

אשר על כן, אני מחליט לדחות את העתירה.

העותר ישלם למשיבים 2,3 ו-4 (ביחד) הוצאות עתירה זו וסך 10,000 ₪ שכ"ט עו"ד וכן ישלם העותר למשיבה 1,הוצאות עתירה זו וסך 10,000 ₪.

ניתן היום כ"ה ב אדר א, תשס"ג (27 בפברואר 2003) במעמד ב"כ העותר עו"ד
שרקון.

ג. גלעדי
, שופט
נשיא

עו"ד שרקון:
אבקש להאריך את תוקף צו המניעה הזמני שניתן בזמנו ושהוא בתוקף עד היום למשך 45 יום. בדעתי לשקול הגשת ערעור לביהמ"ש העליון.

החלטה

ב"כ המשיבים אינם נמצאים בבית המשפט.

אני מאריך את תוקף צו המניעה הזמני שניתן במסגרת עתירה זו, למשך 30 יום מהיום.

כל אחד מהמשיבים יוכל לפנות בתקופה זו לבית המשפט ולבקש דיון במעמד כל הצדדים, בשאלת הארכת צו המניעה הזמני.
המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לפרקליטות וכן ללשכה המשפטית של
עיריית אשדוד
.

ניתנה היום כ"ה ב אדר א, תשס"ג (27 בפברואר 2003) במעמד הצדדים.
ג. גלעדי
, שופט
נשיא
00244/02עתמ055
000244/02עתמ055








עתמ בית משפט מחוזי 244/02 אברהם לב נ' הועדה מחוזית לתכנון ובניה ב"ש,ועדה מקומית לתכנון ובניה אשדוד,עיריית אשדוד ,צבי צילקר ראש עיריית אשדוד (פורסם ב-ֽ 27/02/2003)