פסקי דין על אריה איתן | פסקי דין על מזרחי אבירן | פסקי דין על רמי לוי ואח' | פסקי דין על אביעד חסון

3008/07 א     10/04/2010




א 3008/07 אריה איתן, מזרחי אבירן, רמי לוי ואח' נ' אביעד חסון








בית משפט השלום בחדרה




10 אפריל 2010

ת"א 3008-07 חסון נ' איתן ואח'





בקשה מס' 7

בפני

כב' השופטת
קרן אניספלד


מבקשים-נתבעים

1.אריה איתן

2.מזרחי אבירן

3.רמי לוי

4.יניב אולפן (ניתן פסק-דין)

5.רן פולברניס
6.גולן ישראלי
7.חנן יאוחננוב
8.מולה דסה (נמחק מכתב-התביעה)


נגד


משיב-תובע

אביעד חסון


החלטה


לפני בקשתם של המבקשים 1 עד 3, 6 ו-7 לסלק את התובענה נגדם על הסף (להלן: "המבקשים").

א.
ההליך והצדדים לו

1.
המשיב הגיש נגד המבקשים ושלושה אחרים (הם הנתבעים 4, 5 ו-8) תובענה על סך של 700,000 ₪ לפיצוי נזקי גוף אשר נגרמו לו, על-פי הנטען, בגין אירוע תקיפה בו היו מעורבים הנתבעים ביום 1.2.2002 ובעת שהמשיב שירת כחייל בשירות סדיר (להלן: "האירוע").

2.
בעת האירוע היו אף הנתבעים חיילים ושרתו, בתפקידים שונים ובדרגות שונות, במוצב בו שירת גם המשיב ושבו התרחש האירוע.

3.
כתב-התביעה נסמך על הטענה כי האירוע כלל את תקיפתו הפיזית של המשיב על-ידי הנתבעים תוך שימוש באלימות ואף כלל מרכיב של תקיפה מינית. עוד נטען כי בעקבות האירוע נגרם למשיב נזק נפשי שביטויו בנכות צמיתה בשיעור של 10%.

4.
טענה נוספת המועלית על-ידי המשיב בכתב-התביעה היא כי בעקבות האירוע הוגש נגד הנתבעים כתב-אישום בבית-הדין הצבאי, בעקבותיו הורשעו הנתבעים ונגזרו עליהם עונשי מאסר על תנאי לתקופות שונות. על הנתבעים 1, 2, 5 ו-6 נגזר בנוסף עונש הורדה בדרגה.

5.
מנגד טוענים המבקשים כי טיבו של האירוע, אופיו והיקפו היו שונים בתכלית מכפי המתואר על-ידי המשיב בכתב-התביעה.

6.
המבקשים מדגישים כי האירוע לא חרג מגדרה של תגובה מידתית וצנועה למתיחה קודמת בה נקט המשיב כלפי הנתבעים. עוד נטען כי האירוע לא כלל כל מרכיב של אלימות פיזית, פגיעה מינית או התעללות נפשית, וכי בהליך דנן "ניפח" המשיב את האירוע תוך שהוא מייחס לו תכנים ומימדים שהם נעדרי כל זיקה לנסיבות האירוע ולאופן התרחשותו במציאות לאשורה.

7.
עוד נטען על-ידי המבקשים כי ההליך בבית-הדין הצבאי התרחש לאחר שחרורם מצה"ל, בתום שירות צבאי מלא, כי בהליך זה נכרכו יחדיו מספר עניינים שהאירוע דנן היה הזניח שבהם, וכי הרשעתם של המבקשים הייתה במסגרת עסקת טיעון בגדרה הודו המבקשים בעניינים אחרים שהם משוללי כל נגיעה למשיב.

ב.
הבקשה לסילוק על הסף

1.
בגדרה של הבקשה שלפני (להלן: "הבקשה") עותרים המבקשים לסלק את התובענה על הסף, זאת על יסוד הוראותיהם של סעיפים 6 ו-7ב לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הנזיקים האזרחיים").

2.
ביסוד הבקשה ניצבת הטענה כי משהוגש תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב בהליך זה התחוור למבקשים לראשונה כי בעקבות האירוע הגיש המשיב תביעה לקצין התגמולים במסגרת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"), ואף זכה בתגמול על-פי חוק זה.

3.
מבחירתו של המשיב במסלול תביעה על-פי חוק הנכים מזה, ומהוראות סעיפים 6 ו-7ב שבחוק הנזיקים האזרחיים מזה, נובע לשיטתם של המבקשים כי יש לסלק את התובענה דנן כנגדם על הסף, מבלי שיתקיים בה דיון לגופה.
4.
המשיב מבקש לדחות את הבקשה, באופן שתובענתו תידון לגופה.

5.
הן המבקשים והן המשיב הגישו מספר רב של תשובות ותגובות בגדרה של הבקשה דנן, תוך חריגה מגדרם של כתבי-הטענות המותרים בהגשה על-פי תקנות סדר הדין האזרחי שעניינן בקשה בכתב.

ג.
דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיב לה וכן בכל יתר התשובות והתגובות שהוגשו בגדרה של הבקשה דנן, מצאתי כי יש לדחותה. להלן נימוקיי לכך.

1.
עצם הגשתה של תביעה לקצין התגמולים בגין האירוע על-פי חוק הנכים – ואפילו קבלת תגמולים מכל סוג שהוא בעטיו של האירוע על-פי חוק זה – אינה חוסמת את דרכו של המשיב לתבוע את המזיק האחראי לפגיעתו בגין אותו אירוע על-פי דיני הנזיקין. תוצאה זו מתחייבת מהוראת סעיף 36(א) לחוק הנכים כפי שפורשה בפסיקתו של בית-המשפט העליון [ראו ע"א 1162/96 וייס נ' מאק, פ"ד נג(2) 79 (1999); להלן: "הלכת וייס"].

2.
מהלכת וייס נובע כי גם אם פנה מי שנפגע תוך כדי ועקב שירותו הצבאי בתביעה לקבלת תגמולים על-יסוד חוק הנכים, אין בכך כדי למונעו מלהגיש תובענה נגד המזיק האחראי לפגיעתו ולנהלה עד תום. ככל שיזכה התובע בהליך הנזיקי, יהא רשאי להיפרע מן המזיק את הפיצוי שנפסק לו בהליך זה רק לאחר שיעמוד בדרישותיו של סעיף 36(א)(5) לחוק הנכים – לרבות השבת מה שקיבל התובע על-פי חוק הנכים, בהסכמתו של קצין התגמולים. בה בעת נקבע בהלכת וייס כי עצם הגשתה וניהולה של תביעת נזיקין בידי התובע אינה טעונה את הסכמתו של משלם התגמולים על-פי חוק הנכים.

3.
מכאן שלעת הזו מצוי המשיב במצב בו עומדת לו עדיין הבחירה בין קבלת תגמולים בגין האירוע על-פי חוק הנכים לבין תביעת פיצוי מן הנתבעים דנן, שלמעשיהם הנטענים בגדרו של האירוע מייחס המשיב את פגיעתו. בסופו של יום, וככל שיימצא כי בגדרו של ההליך דנן זכאי המשיב לפיצוי מאת הנתבעים או מי מהם, יהא על המשיב לממש את זכות הבחירה הנתונה לו בין גביית פיצוי באפיק הנזיקי לבין קבלת תגמולים באפיק השיקומי-הסוציאלי הגלום בחוק הנכים. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם הלכת וייס, בה נפסק כי "הנכה זכאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בשתי העילות, אך נמנע ממנו לגבות בפועל פיצויים על פי שתי העילות" [שם, בפסקה 19]. עוד נקבע שם כי "[...] החזרת התגמולים היא תנאי מוקדם לגביית הפיצויים הנזיקיים, אך לא לניהול עצם התביעה" [שם, בפסקה 22; ההדגשה במקור].

4.
לו הייתה התובענה דנן מוגשת נגד המדינה, אזי הייתה עומדת לה הוראת החסינות הקבועה בסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים, תוך יישומו של כלל ייחוד העילה הנובע מהוראת החסינות האמורה [ראו: ע"א 4044/07 פרייברג נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (טרם פורסם, 22.3.2009); רע"א 11990/04 מדינת ישראל - משרד הבטחון נ' שוורץ (טרם פורסם, 31.12.2008); ת"א (מחוזי ת"א) עבדאלקדר נ' סבג (טרם פורסם, 12.2.2008)]. אלא שהמדינה אינה נתבעת בהליך דנן. על כן אין בענייננו תחולה ישירה להוראת סעיף 6 הנ"ל.

5.
טוענים המבקשים כי חסינות המדינה החלה מכוחו של סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים עומדת אף להם, כפועל יוצא של הוראת סעיף 7ב(א) לחוק זה. סעיף זה מורה כלהלן:

"בנסיבות שבהן אין המדינה אחראית בנזיקים לפי אחד הסעיפים 5 עד 7, יהא פטור מאחריות כאמור גם מי שבגללו היתה המדינה אחרית בנזיקים אילולא הסעיפים האמורים".

6.
שאלת תחולתו של סעיף 7ב(א) הנ"ל על חייל אינה מיידית ומוחלטת, אלא היא מותנית בטיב ובאופי המעשים המיוחסים לאותו חייל כמזיק ולקשר המתקיים בין מעשים אלה לבין מילוי תפקידו. הוראת הפטור תחול "[...] במקרים בהם העוולה נגרמה כתוצאה מפעולות שנעשו על ידי החייל תוך כדי ועקב שירותו הצבאי והפעולות לא חרגו חריגה של ממש מההוראות שניתנו לו ומהסמכויות שהוענקו לו" [בש"א (מחוזי חיפה) 6858/05 אפנג'ר נ' סבן (טרם פורסם, 27.9.2005)]. מכך נובע שמבחן החלתה של החסינות הקבועה בסעיף 7ב לחוק הנזיקים האזרחיים אינו פורמלי גרידא, אלא ענייני ותלוי נסיבות. לעניין זה לא די בבחינת מעמדו הפורמלי של המזיק וזיקתו למדינה בעת קרות האירוע, אלא יש להוסיף ולבחון אם טיב ואופי המעשים המיוחסים לו הינם כאלה שניתן לראותם כמעשים שבוצעו במסגרת תפקידו ומעמדו כשלוח של המדינה ועבורה.

7.
ממכלול הוראות החוק הרלבנטיות לענייננו, קרי סעיפים 6 ו-7ב לחוק הנזיקים האזרחיים וסעיף 36 לחוק הנכים, כפי שפורשו בפסיקתם העדכנית של בית-המשפט, נובעים כללים ועקרונות כלהלן, היפים אף בענייננו:
(א)
ראשית, הגשת תביעתו של נפגע לקצין התגמולים על-פי חוק הנכים אינה חוסמת מניה וביה את בירורה של תביעה בנזיקין נגד מי שאחראי לאותה פגיעה. הוראותיו של חוק הנכים פורשו כמטילות מגבלה על גביית תגמול ופיצוי בשני המסלולים במצטבר, אך לא כמונעות מלכתחילה את בירור התובענות בשני האפיקים.
(ב)
שנית, נגד המדינה כמזיקה הגשת תביעה בשני המסלולים כמתואר לעיל אינה אפשרית, זאת נוכח הוראת החסינות המוחלטת הקבועה בסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים. חבותה של המדינה מצטמצמת, על כן, אך ורק למסלול התגמול השיקומי-הסוציאלי המעוגן בחוק הנכים.
(ג)
שלישית, בהתייחס למזיק שאיננו המדינה יש להבחין בין מזיק צד שלישי לבין מזיק שבנסיבות העניין עשוי להיחשב כשלוח של המדינה ועל כן חוסה בצילה של הוראת החסינות הקבועה בסעיף 7ב לחוק הנזיקים האזרחיים. חסינות זו, בניגוד לחסינות המדינה על-פי אותו חוק, אינה מוחלטת והחלתה תלויה בשאלה אם בנסיבות העניין ניתן לראות את מעשי המזיק כפעולות שבוצעו בשליחותה של המדינה. בהתקיים תנאיו של סעיף 7ב לחסינות, כפי שפורשו בפסיקה שהובאה לעיל, תחול החסינות, באופן שכלפי מזיק הנהנה מהוראת החסינות לא תעמוד לנפגע עילה בנזיקין. בהתייחס למזיק צד שלישי ולמזיק שהוראות סעיף 7ב אינן מתקיימות בו אין תחולה לכלל ייחוד העילה של חוק הנכים ולנפגע עומדת זכות הבחירה המעוגנת בסעיף 36(א) לחוק הנכים כפי שפורשה בהלכת וייס. מכוח של זכות רשאי הנפגע לבחור בין גביית תגמול לפי חוק הנכים לבין קבלת פיצוי על-פי דיני הנזקין, זאת לאחר שהתבררה תביעתו והוכרעה בשני האפיקים.

8.
אינני מקבלת את טענת המבקשים, כאילו הקביעה כי המשיב זכאי לפיצוי על-פי חוק הנכים, זאת בשל כך שפגיעתו נגמרה לו "בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי" כלשונו של סעיף 6(א) סיפא לחוק הנזיקים האזרחיים – משמעה כי גם מעשיהם של המבקשים בגדרו של האירוע נעשו בהכרח תוך כדי ועקב שירותם הצבאי, באופן שיש לראותם כשלוחי המדינה וכמי שנהנים מחסינותה. עצם הקביעה כי המשיב נפגע תוך כדי ועקב שירותו, אין משמעה כי אף חלקם של המבקשים באירוע נבע משירותם הצבאי והיה קשור בו, או כי יש לראות את מעשי המבקשים כפעולות שנעשו בשליחותה של המדינה.

9.
ככל שיימצא בסופו של יום כי הנתבעים או מי מהם פעלו במהלך האירוע כשלוחיה של המדינה, אזי תחול עליהם הוראת החסינות שבסעיף 7ב לחוק הנזיקים האזרחיים. לעת הזו נטושה בין הצדדים מחלוקת ממשית, עובדתית, באשר לטיבו של האירוע, תכניו והיקפו. מחלוקת זו נסבה במישרין על חלקם של הנתבעים באירוע ועל טיב מעשיהם במהלכו. מחלוקת זו נסבה גם על השלכותיהם של ההליך שהתקיים בבית-הדין הצבאי והרשעתם של הנתבעים בגדרו של אותו הליך על מעמדם כשלוחי המדינה וכמי שזכאים לחסות בצל חסינותה. רק לאחר שתבררנה לאשורן מלוא העובדות הצריכות לשם הכרעה במחלוקת זו ניתן יהיה לקבוע אם מעשיהם של הנתבעים, כפי שיוכחו, נעשו באופן המחיל עליהם את חסינות המדינה מכוחו של סעיף 7ב הנ"ל.

10.
העובדות הצריכות לעניין תקבענה במסגרת ההליך דנן, כפועל יוצא של בירור התובענה לגופה. הבקשה לסילוק על הסף, אשר נסבה על טיעונים משפטיים ולא הוגשו בה תצהירים על-ידי מי מהצדדים, אינה מאפשרת ואינה מצדיקה את עריכתו של הבירור האמור שלא בדרך של שמיעת ההליך לגופו. לעת זו אין, על כן, בסיס עובדתי או משפטי לסילוק התובענה על הסף.

11.
בשולי הדברים נותר עוד להתייחס לטענות הצדדים באשר לעיתוי הגשתה של הבקשה דנן. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 7.5.2009 מעלה כי כבר במועד זה היה ידוע למבקשים על-אודות פנייתו של המשיב לקבלת פיצוי בגין האירוע על-פי חוק הנכים, כשמידע זה הובא לידיעתם מתשובות המשיב לשאלון שהופנה אליו. מכך נובע כי המבקשים השתהו שהות ניכרת בהגשת הבקשה דנן. אף על פי כן אין בטעם זה לבדו, להבדיל מן הנימוקים שהובאו לעיל, כדי להכשיל את הבקשה.

12.
ראשית, כפי שנקבע גם בעניין וייס, משולש היחסים שבין משלם התגמולים, מקבל התגמולים והאחראי בנזיקין הוא סבוך [שם, בפסקה 7]. משעוררו המבקשים סוגיה זו, ולו גם באיחור, הרי היא טעונה דיון והכרעה. בדיון כאמור יש ממילא כדי למקד את תשומת הלב לשאלות שעליהן נסבה המחלוקת בהליך זה, ושאותן יש לברר. שנית, לעת הזו טרם תם שלב קדם-המשפט בהליך זה, ועל כן רשאים המבקשים להנות מהוראתה של תקנה 143(8) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבקשה שלפני הינה ממין הבקשות הטעונות בירור בשלב קדם-המשפט, כל עוד לא הסתיים.

ד.
סיכומם של דברים

אני דוחה איפוא את הבקשה לסילוק התובענה על הסף.
בשלב זה איני עושה צו להוצאות. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בעת פסיקת הוצאות ההליך בסיומו.
המבקשים יגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים, כמתחייב מהחלטה קודמת שניתנה בעניין זה, עד יום 31.5.2010.

בנסיבות אלה אין מקום לקיים את הדיון שנקבע ליום 21.4.2010, שכן במועד זה טרם יוגשו תצהירי המבקשים.
ישיבת קדם-משפט לאחר הגשת תצהירי הצדדים תתקיים ביום 21.6.2010 בשעה 10:00.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותזמנם למועד הדיון שנקבע.


ניתנה היום,
כ"ה ניסן תש"ע, 10 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 3008/07 אריה איתן, מזרחי אבירן, רמי לוי ואח' נ' אביעד חסון (פורסם ב-ֽ 10/04/2010)