פסקי דין על שי בן רפאל בן שלוש | פסקי דין על דורון בן גו בוניאן | פסקי דין על מרק בן פייר בריווינג ואח' |

20148/03 בש     20/03/2003




בש 20148/03 מדינת ישראל נ' שי בן רפאל בן שלוש, דורון בן גו בוניאן, מרק בן פייר בריווינג ואח'




בעניין:

20



בתי המשפט


בית משפט מחוזי באר שבע
בש 020148/03
ובש 020149/03


בפני
:
כבוד סגן הנשיא ידין טימור


20/02/03



בעניין:
מדינת ישראל






מבקשת

נגד



1. שי בן רפאל בן שלוש

2. דורון בן גו בוניאן
3. מרק בן פייר בריווינג
4. דוד דבי





משיבים


מופיעים:
ב"כ המבקשת עו"ד הרשלר
המשיבים 1 ו- 2 וב"כ עו"ד נאוי
ממשרד עו"ד נהרי
המשיב 4 וב"כ עו"ד פנצ'בסקי סופי
ממשרדו של עו"ד אפשטיין

החלטה לענין משיבים 1, 2 ו-4


1.
בבקשות אלה מתבקש ביה"מ להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

הבקשה האחת, ב.ש. 20148/03, מתייחסת למשיבים 3-1 ואילו הבקשה הנוספת, 20149/03 מתייחסת למשיב מס' 4 בלבד. הוגשו גם כתבי אישום נפרדים לענין המשיבים 3-1 והמשיב מס' 4.

הואיל ושתי הבקשות מתייחסות לאותה מסכת עובדות, הוריתי על איחוד הדיון בשתי הבקשות.

המשיב מס' 3 הודה שקיימות ראיות לכאורה, באשר לאישומים כנגדו והסכים למעצרו עד תום ההליכים. לכן הוריתי כבר ביום 12.2.03 על מעצר המשיב מס' 3.

נותר לדון בענינם של המשיבים 1, 2 ו- 4.

2.
בכתב האישום בת.פ.8011/03, מואשמים המשיבים 3-1 בעבירות הקשורות באחזקת נשק, הובלתו וסחר בו.

שלושה אישומים מתייחסים למשיב מס' 3 בלבד ואילו האישום הרביעי מתייחס למשיבים 3-1.

2.1
באישום הראשון מייחסת המאשימה למשיב מס' 3 עבירות של קשירת קשר לפשע, התפרצות וגניבה והובלת נשק. נטען שבמועד כלשהו, בין 19.12.02 ל- 20.12.02, פרץ המשיב 3, יחד עם אחר, למחסן תחמושת במחנה צבאי וגנב חומרי חבלה שונים, במשקל כולל של 58 ק"ג. חומרי חבלה אלה הוסתרו במקום הסמוך לבית ספר בגין באילת.

2.2
באישום השני מייחסת המאשימה למשיב 3 עבירות של הובלת נשק. נטען שבמועד כלשהו, שבין 19.12.02 ועד 25.12.02, פנה המשיב מס' 3 למשיב מס' 4 ואמר לו כי ברצונו להסתיר דבר מה. המשיב מס' 4 הסיע את המשיב מס' 3 למקום הסמוך לבית ספר בגין, שם המשיב מס' 3 העמיס לרכב שק ובו חלק מחומרי החבלה שהוזכרו באישום הראשון. המשיב מס' 4 המשיך והסיע את המשיב מס' 3 לבית העלמין באילת, שם הסתיר המשיב מס' 3 את השק הנ"ל. חומרי חבלה אלה נתפסו ע"י המשטרה ביום 8.1.03.

עובדות אלה, המפורטות באישום השני, תוך התייחסות למשיב 3 בלבד, הן גם אותן עובדות המפורטות בכתב האישום ת.פ. 8012/03 המתייחס לנאשם מס' 4 בלבד, המואשם גם הוא בעבירות נשק, קבלת נכסים שהושגו בפשע והסתייעות ברכב לביצוע פשע. בית המשפט מתבקש להורות על מעצר המשיב מס' 4 במסגרת הבקשה - 20149/03.

2.3
גם באישום השלישי מייחסים למשיב מס' 3 עבירות של אחזקת נשק והובלתו. נטען שבמועד כלשהו, בין 19.12.02 ועד 25.12.02, הוביל המשיב 3 חלק מחומרי החבלה, נשוא האישום הראשון, למקום מיסתור בקרבת אתר של חברת מקורות באילת.

2.4
כאמור, מתיחס האישום מס' 4 למשיבים 3-1. המשיבים מואשמים בביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע ועבירות נשק, קבלת רכוש שהושג בפשע והסתייעות ברכב לביצוע פשע.

נטען שהמשיב מס' 3 קשר קשר עם המשיבים 1 ו- 2 למכור ולמסור להם חומרי חבלה.

במסגרת קשר זה נסעו המשיבים 3-1 לאתר הנ"ל של מתקן מקורות, שם הוציא המשיב מס' 3 ארבע אצבעות חבלה, מכר ומסר אצבעות אלה למשיב מס' 1
והמשיב מס' 2. המשיבים הובילו אצבעות חבלה אלה במכונית עד אשר נעצרו.

3.
מתוך עיון בתיק החקירה עולים הדברים שלהלן:

3.1
מחקירה שנוהלה ע"י מצ"ח עולה שנפרץ מחסן תחמושת במחנה צבאי אוגמ"ר 80, בין 19.12.02 ל- 20.12.02, ונגנבו חומרי חבלה רבים (ראה דו"ח מצ"ח מיום 24.12.02). חומרי החבלה שנתפסו במהלך החקירה בפרשה הנדונה תואמים את חומרי החבלה שנתפסו (ראה בין היתר מזכרו של קצין החבלה אריק שלזינגר מיום 25.12.02 וצילום חומרי החבלה). נמצא גם שכתב היד על חומרי החבלה שנתפסו, תואם כתב ידו של מפקד המתקן שנפרץ.

3.2
ביום 25.12.02 הבחינה תצפית משטרתית ברכב העוצר בצורה חשודה ליד מתקן מקורות מחוץ לאילת. מהרכב ירד המשיב 3 שהמשיך לעבר גדר המתקן ונטל דבר מה מעבר לגדר. משירד המשיב 3 מהרכב המשיך הרכב בנסיעה עד שאבד קשר עין עימו. המשיב 3 חזר על עקבותיו, אז שב הרכב והמשיב 3 עלה לרכב. (ראה דו"ח התצפיתן בוריס סרולביץ מיום 25.12.02 וכן דוחו"ת השוטרים שקיבלו דיווח ממנו בקשר - רובין מיכאל, אבי זריק ו-טל ולדמן).

השוטרים הנ"ל שקיבלו את הדיווח בקשר המשיכו במעקב אחר הרכב שהתרחק מהמקום ובהמשך הורו לנהג הרכב לעצור לבדיקה. בעת שנעצר הרכב נמצא שהמשיב מס' 2 נהג ברכב, המשיב מס' 1 ישב לצידו והמשיב מס' 3 ישב מאחור. בין רגליו של משיב מס' 1 נתפסה חבילה שבה נמצאו חומרי חבלה.

שוטרים ששבו למתקן מקורות שם עצר הרכב החשוד ובדקו באיזור בו נראה משיב 3 מתכופף מעבר לגדר, מצאו חבילות נוספות דומות שגם בהן נמצא אמל"ח (ראה הדו"ח הנ"ל של סרולביץ).

3.3
המשיב מס' 3 קיים שיחה עם חוקר בשם מיכאל ביום 30.12.02, לאחר מעצרו, אז גילה בפני
ו שהוא מסרב לענות על שאלות בחקירתו מחשש לחייו. לדבריו הוא נשלח ע"י אחרים והוכשל על ידיהם. לטענתו חלקו קטן מזה של האחרים המעורבים בפרשה.

לכך יש משום תימוכין בשיחה שקיימה חברתו של משיב 3, תמר לוי, עם סגן אסרף אקשטיין, בה ציינה כי המשיב 3 אמר לה שהוא צפוי לקבל סכום כסף נכבד ממשיב מס' 2 (ראה מזכר אסף אקשטיין).

בהודעה מיום 7.1.03 מאשר המשיב מס' 3 שבשיחתו הקודמת עם החוקר הוא אכן אישר שהמשיבים 1 ו- 2 קשורים לענין, אך הוא חוזר בו וטוען כי היה אז תחת השפעת סמים. עוד טוען המשיב מס' 3 באותה הודעה, כי משהבחין ברכב המשטרה שהורה להם לעצור הוא דחף החבילה החשודה, שנטל ממתקן מקורות, עם רגלו אל מתחת הכסא שלפניו. אין לו הסבר כיצד חבילה זו נתפסה בין רגליו של משיב מס' 1 על המושב. באותה הודעה מעלה המשיב מס' 3 גם גרסה שקרית על פניה, לפיה הבחין בהטמנת החבילה במתקן מקורות, ושב למקום ליטול חבילה זו תוך הנחה שמדובר בסם. גרסה זו שקרית הואיל ועולה מן הראיות הנוגעות למשיב מס' 4 שהמשיב 3 החזיק בחומרי חבלה נוספים אותם הטמין בסמוך לבית העלמין באילת.

נערכה בדיקה ברכב בו נסעו החשודים ונמצא כי לא היתה למשיב 3 כל אפשרות לדחוף החבילה החשודה תחת הכסא שלפניו אל בין רגליו של משיב מס'
1
שישב בכסא שלצד הנהג הוא המשיב מס' 2. כך בשל בליטה שתחת הכסא (ראה מזכר זאב איזמירלי מיום 12.1.03). המשיב מס' 3 נראה נוטל חבילה זו ליד מתקן מקורות. עולה מכך שמשיב מס' 3 העביר החבילה במהלך הנסיעה לידיו של המשיב מס' 1. הואיל ולא ניתן היה להעביר החבילה תחת הכסא עליו ישב המשיב מס' 1 לצד הנהג, יש מקום להניח שהנהג, הוא המשיב מס' 2, הבחין במסירת החבילה למשיב מס' 1. כל היושבים ברכב לכאורה היו מודעים, איפוא, להמצאות החבילה ברכב ועולה מן הראיות שהיתה להם מעורבות באחזקת האמל"ח שנתפס.

3.4
נעשו נסיונות לחקור את המשיב מס' 2 שלוש פעמים ביום 25.12.02, 30.12.02 ו- 6.1.03 ובכל המועדים, שמר המשיב בדביקות על זכות השתיקה.

רק בחקירתו ביום 10.1.03 החליט המשיב 2 לענות על שאלות החוקר. לדבריו הוא הסיע את המשיב מס' 3 למתקן מקורות עפ"י בקשתו של משיב מס' 3. כאשר משיב מס' 3 ירד מהרכב הוא ביצע פניית פרסה ואסף אותו. לטענתו אין לו כל קשר לאמל"ח שנתפס ולא ראה שהמשיב 3 הביא דבר מה לרכב. גרסה זו של המשיב 2, שהיא דלה בפרטים, אינה תואמת את דו"ח התצפיתן סרולביץ, אשר כאמור ראה את הרכב הנדון מתרחק מהמקום, עד שאבד קשר עין עימו, ושב לאחר מכן לאסוף את המשיב מס' 3. אין מדובר רק בפני
ית פרסה. כמ"כ כפי שצויין לעיל לכאורה צריך היה המשיב 2 להבחין בחבילת האמל"ח שנתפסה.

מוסיף משיב 2 כי עמד על זכות השתיקה עד להודעה אחרונה זו, הואיל והגיש תלונה במח"ש בשל תקיפתו ע"י שוטר וחשש כי "תופרים" לו תיק. לא ברור מדבריו מדוע שינה טעמו בשלב זה ונאות לענות לשאלות החוקר.

3.5
כאמור נתפסה חבילת האמל"ח בין רגליו של משיב מס' 1. למרות זאת משיב זה מסרב בדביקות לענות לשאלות חוקריו משנחקר הוא ב- 25.12.02, 30.12.02 ו- 6.1.03.

אין כל גרסה מפיו של משיב זה על אף הראיות המפלילות נגדו. שתיקתו אינה מלמדת על חפותו.

3.6
העובדות שבכתב האישום, הנוגע למשיב מס' 4, פורטו בסע' 2.2 לעיל. המשיב מס' 4 בהודעותיו אינו חולק על עובדות אלה. טוען הוא, עם זאת, שלא ידע מה מוביל המשיב מס' 3 ברכבו ואין לו כל קשר לאמל"ח שנתפס בבית העלמין באילת.

פירוט האמל"ח שנתפס ניתן במזכר של פקד משה לוי מיום 8.1.03 ואמל"ח זה כלל בין היתר אצבעות חבלה, לבנות חבלה, מוקש נעל ועוד.

המשיב מס' 4 מסר גרסאות סותרות באשר לידיעתו אודות תכולת השק שהסיע ברכבו עם המשיב מס' 3.

עם מעצרו ביום 8.1.03 טען המשיב והיתמם כי רק בשלב זה הוא מבין כי היה אמל"ח בשק שנשא המשיב מס' 3 (ראה מזכר יניב טל מיום 8.1.03).

בהודעתו מיום 8.1.03, שעה 13:30, מאשר המשיב 4 כי הוא עצמו יעץ למשיב מס' 3 להחביא בהרים את החבילה שהביא, ומכאן שידע שחבילה זו מכילה חפצים בלתי כשרים.

עוד מאשר המשיב כי שאל את המשיב 3 לענין תכולת החבילה וזה הודה בפני
ו
שהיא מכילה לבנות חבלה. עדיין המשיך והסיע המשיב מס' 4 את המשיב מס' 3 לבית העלמין ע"מ שיטמין את החבילה.

יותר מכך, עונה המשיב מס' 4 לחוקר, כי החבילה לא הכילה אקדחים ומכאן שהיתה לו ידיעה ברורה אודות תכולת החבילה. בדו"ח הובלה והצבעה שנערך עוד באותו יום בשעה 15:35 מאשר המשיב מס' 4 כי מיד עם כניסת המשיב מס' 3 לרכבו כשהוא נושא החבילה, ליד בית ספר בגין, הוא שאל את המשיב מס' 3 באשר לתכולת החבילה וזה השיב כי היא מכילה לבנות חבלה "וכל הציוד הזה". עדיין הסיע המשיב מס' 4 את המשיב מס' 3 לבית העלמין ובכך סייע בידו להטמין את החבילה.

נערך עימות בין המשיב מס' 4 לבין המשיב מס' 3 ביום 12.1.03, בו למעשה מתנצל המשיב מס' 4 בפני
ו על גילוי הידוע לו בחקירתו. המשיב מס' 3 אינו משתף פעולה ואינו מגיב על שאלותיו.

אכן, להבדיל מהמשיבים האחרים, המשיב מס' 4 שיתף פעולה במידה רבה עם מעצרו, מסר גרסתו והביא לגילוי האמל"ח שהוטמן בסיועו בבית העלמין. עדיין, בשל הסתירות בגרסתו, לא ידוע עדיין מה היקף מעורבותו בפרשה
זו.

4.
המשיב מס' 1 הוא יליד 76' ולו רישומים פליליים משנת 94'. הוא הורשע בעבר בשל עבירות שבל"ר ואחזקת סמים לצריכה עצמית. יש גם רישומי מב"ד בשל תקיפת שוטר והחזקת סמים.

המשיב מס' 2 הוא יליד 77' ולו רישומים פליליים ממרץ 1999, בשל עבירות של אחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, ותקיפה הגורמת חבלה.

המשיב מס' 4 הוא יליד שנת 80' ולו רישומים פליליים משנת 96' בשל עבירות רכוש, תקיפה וסמים.

5.
הוגשו תסקירי מעצר לגבי המשיבים כולם ומתסקירים אלה עולים עיקרי הדברים שלהלן:

5.1
המשיב מס' 1 הוא כבן 26 נשוי ואב לתינוק. השכלתו 10 שנות לימוד. הוא התקשה להסתגל למסגרות שונות, ונוטה לפעול באופן אימפולסיבי. התרשמות שירות המבחן הינה מרמת מסוכנות גבוהה של המשיב מס' 1 ואין כל המלצה לחלופת מעצר.

5.2
המשיב מס' 2, רווק, כבן 25. התרשמות שירות המבחן הינה שהמשיב מס' 2 אינו לוקח אחריות למעשיו ונוטה להשליך האחריות על גורמים חיצוניים. רמת מסוכנותו גבוהה ולא נמצאה חלופת מעצר נאותה.

5.3
המשיב מס' 4, רווק, כבן 20. סיים 12 שנות לימוד. הוא פועל תוך רצון לרצות אחרים ללא הפעלת שיקול דעת מעמיק להשלכות מעשיו. שירות המבחן מתקשה להעריך המסוכנות שבהתנהגות המשיב, ומטיל ספק ביעילות חלופת המעצר המוצעת.

6.
עולה מכל הנאמר לעיל שקיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים כולם בדבר ביצוע העבירות המיוחסות להם, אם כמבצעים בצוותא אם כמסייעים.

מן הראיות עולה כי נתפס אמל"ח ברכב, בו נסעו המשיבים 1, 2 ו- 3, בין רגליו של משיב מס' 1. המשיב שמר בדביקות על זכות השתיקה בחקירתו ואין הדבר מתיישב עם חפותו.

המשיב מס' 2 נהג ברכב בו הובל האמל"ח. הוא הביא את הנאשם מס' 3 למקום בו הוטמן האמל"ח והתרחק מן המקום בזמן בו הוציא המשיב מס' 3 את האמל"ח. לכאורה מלמד הדבר כי המשיב מס' 2 ידע שמתבצעות פעולות שאינן כשרות במקום. מששב המשיב 2 לאסוף את המשיב 3, הועבר האמל"ח מידיו של משיב מס' 3 לידיו של משיב מס' 1 בתוך הרכב. בהתחשב באופן בו ישבו המשיבים ברכב יש מקום להניח כי לא ניתן היה לבצע העברה זו של האמל"ח ללא ידיעת המשיב מס' 2.

הופרכה לכאורה גרסת משיב 3 לפיה ניתן היה להעביר האמל"ח תחת כסא הרכב אל המשיב מס' 1, והעברת האמל"ח בצורה שונה, לכאורה היתה צריכה להיות בידיעת המשיב 2 (ראה סע' 3.3 לעיל).

משיב מס' 3 הודה בפני
חברתו תמר לוי שהוא צפוי לקבל סכום כסף נכבד מן המשיב מס' 2, ומכאן בהעדר הסבר מהמשיב 2 יש להניח כי תשלום זה קשור בעבירות המיוחסות לו.

המשיב מס' 3 בחקירתו אישר שחבריו המשיבים 1 ו- 2 מעורבים בעבירות הנדונות אף שלא פירט חלקם בכך.

נתנה הזדמנות למשיב 2 להסביר את הראיות הקושרות אותו לביצוע העבירות המיוחסות לו, אך הוא שמר בדביקות על זכות השתיקה, בשלוש הזדמנויות שנתנו לו. רק בחקירתו הרביעית נאות להשיב חלקית על שאלות החוקר, תוך שהוא מסתפק בטענה שלא היה מודע לעבירות המבוצעות. לטענתו שתק בשלוש חקירות בשל חששו מכך "שנתפר" לו תיק. אין הסבר מדוע פג חשש זה בחקירה הרביעית. שתיקתו אינה מלמדת על חפותו.

משיב מס' 4 הוביל האמל"ח יחד עם משיב 3. אף שמשיב זה שיתף פעולה באופן חלקי בחקירתו, עדיין סתר עצמו בגרסאותיו לענין מידת מעורבותו. יש לזקוף לזכותו את שיתוף הפעולה החלקי מצידו שהביא לגילוי חלק מן האמל"ח, אלא שלכך נכון שינתן ביטוי בתום ההליכים המשפטיים.

למשיבים כולם עבר פלילי אף שאין עבר פלילי זה מכביד ביותר.

מן התסקירים שהוגשו עולה כי קיים סיכון מהתנהגות המשיבים כולם ולא נמצאה חלופת מעצר ראויה לאיש מהם.

7.
על פי הפסיקה יש להחמיר בעבירות מן הסוג הנדון. נאמר שעבירות בנשק מחייבות בדרך כלל מעצר שכן מסוכנותן לציבור, בעיקר בימים אלה, גלוייה ובולטת (ראה בש"פ 2304/02 מ"י נ. רובין אבי; בש"פ 5140/02 קאהר דאעס נ. מ"י; בש"פ 4958/01 קאמל אלנבארי נ. מ"י; בש"פ 2262/99 גוייטום ארפינו נ. מ"י; בש"פ 6036/00 פורת נ. מ"י; בש"פ 2121/01 מחמוד עואודה נ. מ"י).

במקרה הנדון נגנבה כמות נכבדה של אמל"ח ממחנה צבאי. המשיבים כולם חשודים אם בהחזקת חלק מאמל"ח זה, אם בקבלתו לידיהם, אם בהובלתו.

מדובר בחומרי נפץ שיש באחזקתם משום סכנה גדולה לציבור ובמיוחד כך על רקע הנסיבות הקיימות בארץ. אמל"ח שכזה יכול רק לשמש לצרכים פליליים, או לשרת גורמים העויינים למדינה.לכן החשודים בעבירות שכאלה אחת דינם להעצר. כך במיוחד במקרה זה, בו מדובר בחשודים שלהם הרשעות קודמות ולא הוצעה לגבי איש מהם חלופת מעצר, אשר יש בה כדי להפריך מסוכנותם, שהיא פועל יוצא, מהתנהגותם, ומכוח סע' 21 (א) (1) (ג) (2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו 1996.

סוף דבר ע"כ הנני מחליט להעתר לבקשות הנדונות והנני מורה על מעצר המשיבים 1, 2
ו- 4 עד תום ההליכים המשפטיים, לאחר שכבר הוריתי על מעצרו של משיב מס' 3.



ניתנה והודעה היום 20.3.2003 במעמד הצדדים.



ידין טימור
– סגן נשיא








בש בית משפט מחוזי 20148/03 מדינת ישראל נ' שי בן רפאל בן שלוש, דורון בן גו בוניאן, מרק בן פייר בריווינג ואח' (פורסם ב-ֽ 20/03/2003)