פסקי דין על אברהם פינקלשטיין | פסקי דין על הודיה פינקלשטיין | פסקי דין על ש.פרידמן-ש.לנדסמן הנדסת בנין בעמ | פסקי דין על פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה | פסקי דין על תכנון מבנים תאום ופיקוח דניאל מטלון חיים כץ ואח' |

19141-01/10 ער     08/04/2010




ער 19141-01/10 אברהם פינקלשטיין, הודיה פינקלשטיין נ' ש.פרידמן-ש.לנדסמן הנדסת בנין בעמ, פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ, תכנון מבנים תאום ופיקוח דניאל מטלון חיים כץ ואח'








בית משפט השלום בפתח תקווה



08 אפריל 2010

ע"ר 19141-01-10 פינקלשטיין ואח'
נ' ש.פרידמן-ש.לנדסמן הנדסת בנין בעמ
ואח'






בפני

כב' השופטת
שירי רפאלי


מערערים

1
.
אברהם פינקלשטיין

2
.
הודיה פינקלשטיין


נגד


משיבים

1.ש.פרידמן-ש.לנדסמן הנדסת בנין בעמ
2.פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ
3.תכנון מבנים תאום ופיקוח דניאל מטלון חיים כץ
4.היועץ המשפטי לממשלה




פסק דין


לפני ערעור על החלטת כב' הרשמת ע. אייזדורפר מיום 28.12.09, בה נדחתה בקשת המערערים לפטור מאגרה. בהחלטתה זו קבעה כב' הרשמת כי גם אם מתוך תצהירם המשלים של המערערים ניתן היה להיווכח כי הוצאותיהם מצומצמות ומופנות לקיום יומיומי בלבד, הרי שלצורך הערכת יכולתם הכלכלית לשאת באגרה, יש לקחת בחשבון את בעלותם בשתי דירות העומדות ריקות ולא הושכרו מעולם, כאשר האחת נקיה מכל שעבוד ועל השניה רובץ שעבוד בסכום קטן בהרבה משוויה. עוד קבעה כב' הרשמת, כי המערערים לא נתנו בתצהירם מענה ברור לתהיות בדבר העברות כספים מעת לעת לחשבונם, כעולה מדפי חשבון הבנק שהציגו, וכן הוסיפה כי "לא ניתן להתעלם מן הספק לעניין היותו של סכום התביעה מבוסס, בהתחשב בגובה הסכום הנתבע אל מול שווי הדירות ובשים לב לעובדה כי נתבע מרכיב של עוגמת נפש בסך 300,000 ₪".

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי לא נפל פגם בהחלטת כב' הרשמת וכי דין הערעור להידחות. אבאר.

התביעה אותה מבקשים המערערים להגיש כנגד המשיבים 1 – 3 הינה תביעה כספית לתשלום סכום של 1,112,799 ₪ וכן סכומים נוספים בגין תשלומי חובה שונים שלטענת המערערים על המשיבות 1 – 3 לשאת בהם. אין חולק כי המערערים רכשו מהמשיבה 1 שתי דירות בעיר אלעד תמורת סכום של כ- 180,000 דולר בצירוף מע"מ. אין חולק כי הדירות הועמדו לרשות המערערים כבר באוגוסט 2002 אך בשל סכסוך שעניינו טענות המערערים לליקויים בדירות, לא אכלסו המערערים את הדירות והן עומדות ריקות מאז ועד היום. בכתב התביעה אותו מבקשים המערערים להגיש נכללים, בין היתר, הסעדים הכספיים
הבאים: פיצוי בסך של כ – 223,650 ₪ בגין ליקויי בניה בשתי הדירות בהתאם לחוו"ד מומחה שצירפו; פיצוי בסך של כ – 455,360 ₪ בגין שכר דירה שנאלצו המערערים לשלם, לטענתם, מאז שנת 2002 ואילך, בשל היות הדירות בלתי ראויות למגורים; פיצוי בסך של 300,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בפרשה במשך שבע שנים. לא למותר לציין, כי את תביעתם זו ביקשו המערערים להגיש על סף תקופת ההתיישנות.


בבקשתם לפטור מאגרה ובתצהירים שהגישו לתמיכתה, טענו המערערים כי אין ביכולתם הכלכלית לשאת באגרה הנדרשת. המערערים ביארו כי הם משתייכים לקהילה החרדית, הורים ל – 10 ילדים, המערער הוא אברך שאינו עובד אלא שקוע בתלמודו, וגם המערערת אינה עובדת אלא מגדלת את הילדים. בתצהיריהם פירטו המערערים נתונים שונים אודות הכנסותיהם והוצאותיהם השוטפות, וניתן להתרשם מהם, כפי שהתרשמה גם כב' הרשמת, כי המערערים מנהלים אורח חיים צנוע ואף דל. אלא שבכך אין די לצורך הבקשה שלפני, והצדק עם כב' הרשמת אשר קבעה כי לא ניתן להתעלם לעניין זה מהיות המערערים בעלי שתי דירות שערכן עולה בהרבה על האגרה הנדרשת, כאשר אחת מהן נקייה לחלוטין משעבודים והשניה משועבדת בסכום זעום בלבד. אמנם, המערערים טוענים כי לא ניתן להפיק מדירות אלה הכנסות ולא ניתן להיעזר בהן לגיוס מימון לאגרה. אך הנטל להוכיח טענות אלה מוטל על המערערים והם לא עמדו בו. המערערים טענו כי בהעדר יכולת החזר אין הם יכולים לקבל הלוואה כלשהי גם כנגד שעבוד הדירות. טעה זו לא הוכחה במאומה. ראשית, משאין חולק כי ערכן של הדירות עולה בהרבה על סכום האגרה המבוקשת, לא הוכח כי לא ניתן למצוא בשוק המימון מתכונת שתתחשב ביכולת ההחזר המוגבלת או האפסית של המערערים, עד הכרעה בתובענה. שנית, המערערים לא הוכיחו כי פנו לגורם כלשהו בעניין זה ונדחו. שלישית,
בדיון לפני עתר ב"כ המערערים לכך שאם ידחה הערעור והמערערים יחויבו באגרה, הרי שזו תיפרס לתשלומים של מספר מאות בחודש, ומכאן כי בכל זאת קיימת יכולת החזר מסוימת למערערים. זאת ועוד. המערערים טענו כי לא ניתן להשכיר את הדירות שכן אינן ראויות למגורים. טענה זו שנויה במחלוקת קשה בהליך העיקרי, אך יש לבחון אותה גם לצורך ההליך שלפני, ולו לכאורה, לאור הקשר בינה לבין יכולת המערערים לממן את האגרה. לצורך כך עיינתי בליקויים המפורטים בחוות דעת מומחה המערערים. אני מתרשמת כי, לכאורה, הליקויים בהם מדובר אינם עולים כדי מניעת מגורים ואכלוס. טענתם העיקרית של המערערים נוגעת להתאמת "מרפסות הסוכה" וכן נמנים ליקוים נוספים, אסתטיים בעיקרם. קיימת התייחסות לליקויי רטיבות מסויימים, אך היקפם אינו גדול והתרשמתי כי ניתן היה לתקנם זה מכבר על מנת להקטין את הנזק, להכנס לדירה או להשכירה. ב"כ המערערים טען כי השכרת הדירות היתה חושפת את המערערים לתביעות. טענה זו אינה משכנעת ומכל מקום, לא הוכח לי כי המערערים עשו ניסיון כלשהו להשכיר את הדירה תוך גילוי נאות לשוכרים וכי ניסיונם זה כשל. בנסיבות כאלה, אין המערערים זכאים לממן את תביעתם מכספי ציבור.


אם לא די באמור לעיל, הרי שיש ממש גם בהערת כב' הרשמת וטענות המשיבים לגבי תמיהות שנותרו תלויות בחלל בעניין מקורות המימון השוטף של המערערים. להעברות מסוימות לחשבונם לא נתנו המערערים אלא ביאור עלום ומעורפל לפיו מדובר ב"הלוואות בסכומים קטנים" בלא לבאר מיהו מעניק ההלוואה ובלא שניתן לשלול כי ממקורות אלה יכולים הם להיעזר גם בעניין האגרה.

למעשה די באמור עד כאן על מנת לדחות את הערעור, אך בנסיבות העניין רואה אני להתייחס גם לסיכויי התביעה ובפרט – לסכום התביעה. אכן, בשלב זה אין בית המשפט בוחן את התביעה לעומק ואינו קובע מסמרות בעניין סיכוייה, אך השאלה בדבר מידת ביסוסה של התביעה, ולא לכאורה, רלוונטית לבחינת בקשה לפטור מאגרה. התרשמותי היא, כי סכום התביעה הוא מופלג לעילא ולעילא, ללא כל יחס למחיר הדירות או לערך ליקויי הבניה הנטענים אף לפי חוו"ד המערערים עצמם, כאשר חלקו העיקרי (750,000 ₪) הינו פיצוי בגין שכר דירה ועוגמת נפש במשך 7 שנים, שעה שהטענה לפיה הדירות אינם ראויות למגורים שנויה במחלוקת קשה וכן קיים ספק גדול האם בהקשר זה עמדו המערערים בחובתם להקטין את הנזק. אין צורך לומר כי אילו היו המערערים בוחרים להעמיד את תביעתם על סכום קטן יותר, יכולתם לגיס מימון לאגרה היתה אף היא משתפרת.



בשולי הדברים אני רואה להוסיף כי קיים לדידי טעם לפגם בכך שבבקשתם לפטור מאגרה מילאו המערערים פיהם מים ולא גילו כי כבר משנת 2003 מתנהלים בינם לבין המשיבות 1
ו - 2 הליכי בוררות באותן עילות עצמן, וכי במסגרת הליכי בוררות אלה ניתנו גם מספר פסקי ביניים שהמערערים לא עתרו לביטולם ואשר, בין היתר, דחו את טענת המערערים לפיה הדירות לא היו ראויות למגורים. המערערים אמנם טוענים עתה כי הבוררים היו מוטים ולפיכך אין תוקף לפסיקותיהם ואין על המערערים חובה להמשיך להתדיין לפניהם, אך בכך אין כדי להצדיק העדר גילוי מלא של העובדות וההליכים במסגרת בקשתם לבית המשפט. מכל מקום, נוכח מסקנותי עד כאן איני רואה להרחיב בנקודה זו.



אשר על כן, אני דוחה את הערעור, ותוך שאני לוקחת בחשבון את נסיבות העניין כולו כפי שפורטו לעיל, אני מחייבת את המערערים לשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום,
כ"ד ניסן תש"ע, 08 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.














ער בית משפט שלום 19141-01/10 אברהם פינקלשטיין, הודיה פינקלשטיין נ' ש.פרידמן-ש.לנדסמן הנדסת בנין בעמ, פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ, תכנון מבנים תאום ופיקוח דניאל מטלון חיים כץ ואח' (פורסם ב-ֽ 08/04/2010)