פסקי דין על לוי נורי | פסקי דין על לוי אשכול ואח'

4090/03 א     12/04/2010




א 4090/03 לוי נורי נ' לוי אשכול ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



12 אפריל 2010

ת"א 4090-03 לוי נ' לוי ואח'





כב' השופט שלמה לבנוני
, סגן נשיא


בעניין
:

לוי נורי




ע"י ב"כ עו"ד

סובול

התובע







- נ ג ד-







1 . לוי אשכול

2 . מגדל חברה לביטוח בע"מ

3. אדרי יעקב ו/או מסגריית אדרי יעקב

4. מדינת ישראל - משרד הביטחון





ע"י ב"כ עו"ד

1-2. גושן מנחם

3. גרטנר
4. פרקליטות תל-אביב (אזרחי)





הנתבעים




פסק דין
חלקי

1.
על פי הנטען בכתב תביעה מתוקן מטעם התובע ארעה לו תאונה ביום 2.3.97 בה נגרמו לו נזקי גוף. נטען כי הנתבע 1 (להלן - "הנתבע") היה בזמנים הרלוונטיים המפעיל ו/או המשתמש ו/או הנוהג במשאית שעליה מורכב מנוף המופעל בכוח המכאני שלה (להלן – "המנוף"). הנתבעת 2 (להלן – "הנתבעת") הייתה מבטחתו של הנתבע ו/או המשאית. הנתבע 3 (להלן, גם "אדרי") היה מעבידו של התובע. הנתבעת 4 (להלן, גם "המדינה") הייתה בעלת המקום ומזמינת העבודה של אדרי.

2.
התאונה ארעה, כך המשיך כתב התביעה המתוקן, שעה שהתובע אמור היה להרכיב דלת ברזל כבדה למתקן בגובה של כ- 9 מטר. הנתבע הפעיל את המנוף שעל גבי המשאית והרים את דלת הפלדה הכבדה לגובה בו היה צריך להרכיבה למסילות ותוך כדי הביצוע של פעולות ההרמה והבאת הדלת למקום מחצה הדלת שהייתה תלויה על המנוף את התובע וגרמה לו לנזקי גוף. נטען, כטענה עיקרית, כי נסיבות אלו מעלות שעסקינן ב"תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – "חוק הפלת"ד"). רק לחילופין נטען כי התאונה הנדונה נשלטת על יסוד הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותם של הנתבע ו/או אדרי ו/או המדינה.

3.
כל הנתבעים התגוננו בפני
התביעה. ככל שעסקינן בנתבע ובנתבעת, שיוצגו במאוחד, הוכחשה הטענה שעסקינן ב"תאונת דרכים" כאמור. ככל שעסקינן בכתבי הגנתם של אדרי ושל המדינה נטען, בין השאר, כי התאונה האמורה אכן היא בבחינת "תאונת דרכים".

4.
נשמעו ראיות בשאלת החבות. במסגרתם העידו, בין השאר, התובע, הנתבע ואדרי. הונחו בפני
י סיכומי טענות בשאלת החבות.

5.
וראה זה פלא: בגדר סיכום טענותיו זנח ב"כ התובע, כל עיקר, את טענתו כי מדובר ב"תאונת דרכים". כל מעייניו התמקדו לעניין הוכחת הרשלנות הנטענת באשר לתאונה. משום כך נערך דיון מפורט באשר לנסיבותיה המדויקות של התאונה, וממילא לרשלנות הנטענת המתחייבת עקב כך. לא ייפלא, משאלו הם פני הדברים, שהנתבע והנתבעת נכנסו לרווחה לפתחו של אולם זה שפתח בפני
הם התובע. הם טענו, לנוכח זאת, כי על בית המשפט להידרש אך לשאלת הרשלנות הנטענת. הם הצביעו על סתירות מהותיות בגרסתו של התובע. לנוכח זאת ביקשו להראות, מהותית, כי דין תביעת התובע, ככל שעסקינן בעילותיה הנזיקיות, אף היא להידחות.

6.
אכן אין ערוך לרשלנותו של התובע בכך שזנח בסיכום טענותיו את הטענה אודות כך שהתאונה היא "תאונת דרכים". ואולם התובע אינו בעל הדין היחיד בחוג בעלי הדין שבפני
י. את אשר החסיר התובע מילאו אדרי והמדינה. אכן, אף להם קיים אינטרס מובהק, כמוהו כאינטרס שלכאורה נזנח על ידי התובע, שהתאונה תוכר כ"תאונת דרכים" לנוכח הוראת ייחוד העילה בחוק הפלת"ד. ככל שכך יוכרע לא תהיה דרושה לפנים כל עיקר בחינת רשלנותם הנטענת. אכן אדרי והמדינה אינם צריכים לשלם את מחיר רשלנותו של התובע. אכן כתוצאה מכך, ועגומים הדברים, זוכה התובע מן ההפקר. הדברים יבואו לידי ביטוי שעה שאבוא לפסוק הוצאות בשולי הכרעתי.

7.
ואכן, וללא כל קשר לסתירות הרבות בגרסתו של התובע, שעתה אין צורך להידרש להן לנוכח מסקנתי המסתמנת, אין עוררין כי התובע נפגע בתאונה. והרי אין כל הכחשה רצינית באשר לעצם קיומו של האירוע התאונתי האמור. לנוכח כל אלו אני מעדיף להשתית את מסקנותיי באשר לדיוק בתיאור האירוע התאונתי, אם על יסוד עדותו של הנתבע, אם על יסוד מסמכים מוסכמים שהונפקו לאחר מעשה, אם על יסוד עדותו של התובע שנמסרה לחוקר מטעם הנתבעים, היא נ/1.

8.
הנתבע, בתצהירו, מציין כי עובר לתאונה "באותו זמן הרמתי בעזרת המנוף דלת של מחסן הליקופטרים כשלוי נורי
(הוא התובע – ש.ל.) ובעל הבית שלו (הוא אדרי – ש.ל.) עמדו על פיגום וכיוונו את הדלת למקום" (סעיף 5 לתצהירו נ/7). או-אז "אני פעלתי לפי הסימנים שלהם והורדתי את הדלת ואז לוי צעק שהיד שלו נתפסה בדלת" (סעיף 6).

9.
גרסתם המשותפת של התובע ושל אדרי באה לידי ביטוי בהודעה שנמסרה על פגיעה בעבודה. ראוי לציין כי לנוכח העובדה שאדרי היה עד ראייה לתאונה, יש לדברים משמעות ראייתית מובהקת כגרסה שנמסרת לא תוך אמון בגרסתו של העובד, אלא כמשקפת מצב דברים כהווייתו. בהודעה זו (נ/3) תואר כי "בזמן הרמת דלת ברזל כבדה שהורמה על ידי מנוף שהמשאית שהביאה את הדלת לגובה של כ- 8 מטר על מנת להכניסה למסילה. נתפסה ידי הימנית על ידי הדלת שהייתה אחוזה על ידי המנוף ובעת שניסיתי להשתחרר נפגעתי על ידי שבבי ברזל שחדרו לאוזני השמאלית".

10.
בעדותו של התובע שנמסרה לחוקר הנתבעת (נ/1) נרשם כי "אני עמדתי על פיגום בגובה של כ- 8 מטר ויעקב היה למטה. נהג המשאית לוי אשכול הפעיל את המנוף שהחזיק את הדלת ואני הייתי אמור לבצע את הכיוון המדויק כדי שהדלת תיכנס לתוך מסילה. בעת שהחזקתי בדלת והסתכלתי אם היא נכנסה למקום הזיז אותה הנהג קצת ונתפסו לי 2 אצבעות ואני צעקתי לו שיוריד את הדלת והוא שחרר אותה".

11.
ואף הנתבע, בעדותו בפני
י, מאשר כי התאונה ארעה כתוצאה מהכוונתו את תזוזת הדלת למסילה על ידי המנוף, ואחת היא לי אם הדבר נעשה על ידי התובע בלבד, או על ידי התובע עם אדרי. או-אז, כך הנתבע, הוא הודה כי "תראה, אמר להוריד, להרים, להוריד, להרים. הורדתי טיפה, נתפסו לו האצבעות שם. זה מה שהיה... אני לא יכול לעבוד על דיוק של אלפית המילימטר" (עמ' 16 לפרוטוקול 2.9.08). ועוד ראוי לציין כי כאשר נשאל הנתבע האם "זה נכון שהמנוף הזה עובד על המנוע של המשאית" הוא השיב "ברור" (עמ' 17 לפרוטוקול).

12.
לכאורה די בתשתית האמורה על מנת להצביע על כך שמדובר ב"תאונת דרכים". אכן ב"כ הצדדים לא ראו לקיים כל דיון וניתוח משפטי האם לנוכח הנסיבות האמורות, שמא מתקיימות נסיבות המחריגות את תחולת חוק הפלת"ד. התובע, כאמור, עקב רשלנותו מלטעון בכיוון זה כל עיקר. הנתבעים 2-1 לנוכח העובדה שהתייחסו למחדל זה כמוצאים שלל רב מבלי שהם מנסים, ולו על דרך החילופין, להצביע על שום מה הנסיבות האמורות, מפיו של הנתבע בעיקר, אינן מטילות חבות מכוח חוק הפלת"ד. אדרי והמדינה על שום שלבד מטענתם שעסקינן ב"תאונת דרכים", לא ראו אף הם להרחיב את הדיבור.

13.
הניתוח האמור מייתר את הצורך לקיים דיון מעמיק באשר לנסיבות המפורטות של התרחשות התאונה, ולו לשיטת התובע, דיון שהיה צורך לקיימו אילו היה מקום לדון בתביעת נזיקין מכוח עוולת הרשלנות. בנדוננו עסקינן ב"שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", כמשמעות הגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפתל"ד. הדבר נלמד מכך שהגם שעל המשאית מותקן מנוף, עדיין משאית זו משמשת למטרות תחבורה ולא הובררו כל נסיבות מהן עולה כי שימוש תחבורתי זה לא התקיים. ועוד נהיר כי מדובר ב"מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי", כהמשך ההגדרה האמורה. המנוף הופעל תוך ניצול הכוח המכאני של המשאית והרי הראיתי שהנתבע מודה שמנוע המשאית היה פועל עובר לאירוע התאונה. והרי רק כתוצאה מכך ניתן היה להזיז את המנוף על יסוד הכוונתו.

14.
גם משאלו הם פני הדברים יש לבחון שמא הנזק אירע לא עקב ניצול הכוח המכאני אלא כתוצאה מהליך גרימה אחר. וכך, לדוגמה, נפסק ב-רע"א 2616/00 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' לחמי (לא פורסם). התובע שם היה אחראי לסידור סחורה במדפים שבחנות. במועד התאונה הוא עמד על שיני מלגזה שהופעלה על ידי נהג אחר והועלה לגובה של מטרים מספר. הוא נטל קופסת קרטון ממדף, איבד את שווי משקלו ונפל. במקרה שם נפסק כי "אפילו נראה במלגזה ... רכב מנועי ... ואפילו סברנו כי נוצל הכוח המכאני שלה עובר לאירוע הנזק, הרי שלא נתקיים קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכוח המכאני לבין התוצאה המזיקה ... המשיב לא נפגע 'עקב' ניצול הכוח המכאני ואף לא במהלך ניצול הכוח המכאני, כי אם עקב איבוד שיווי המשקל. לפיכך, לא נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק".


ואולם אלו אינם פני הדברים בפני
י. קיים קשר סיבתי משפטי בפרשה שבפני
י המצביע על כך כי קיים קשר מובהק, במבחנים של היגיון בריא ושכל ישר, בין ניצול הכוח המכני של המנוף האוחז דלת ומזיזה, לבין פגיעתה של דלת מוזזת זו על ידי המנוף לחבלתו של התובע.

15.
נטען בסיכומי ב"כ הנתבעים 2-1 כי מכל מקום הנתבעים כפרו בקיומו של כיסוי ביטוחי לאירוע הנדון. עסקינן בטענה סתמית. היו אלו הנתבעים שבחרו להעניק הגנה בלתי מסויגת לנתבע. לא מצאתי בכתב הגנתם כל טענה מפורטת בכיוון זה. הפועל היוצא מכל אלו גוזר את המסקנה שהאחריות לגרם התאונה ותוצאותיה מונחת על כתפי הנתבעים 2-1. מן הטעם הזה יש לדחות התביעה כנגד אדרי וכנגד המדינה. אוסיף ואציין, ככל שעסקינן במדינה, כי לכל אורך הדרך לא התיימר התובע, ולו להתחיל במלאכה, ככל שעסקינן בבדל-ראיה במה חטאה המדינה ברשלנות, גם לו הייתי דן בתביעה מכוח פקודת הנזיקין. שמא שונים הם פני הדברים ככל שעסקינן באדרי. ככל שהייתי נדרש לבחינת הרשלנות בתיק זה הייתה צריכה לפנים בחינת השאלה לעניין אחריותו המוגברת של אדרי כמעביד. אכן נטען שהתובע אישר כלפי אדרי שאין לו תביעות ומענות. נתון זה לא יכול היה להושיע לאדרי שהרי הייתי מפרש כי אישור זה חל אך לעניין עילות של יחסי עובד-מעביד, ולא פוטר מרשלנות בתביעת נזיקין.

16.
ב"כ הצדדים ראו להרחיב היריעה אף לגבי השאלה האם בעקבות התאונה נחבל התובע אך באצבעות ידו, כך טענת הנתבעים, או שמא נפגע אף באוזניו, כך טענת התובע. לא ראיתי להכריע במסכת האמורה, ולו בשלב זה, וחרף הראיות והטענות שהונחו בפני
י בסוגיה זו. כך, משום שמשעה שהגעתי עד הנה לכאורה מחייבת פסיקתו של המוסד לביטוח לאומי באשר לנכות שנגרמה לתובע. אכן, בהתאם לסיפא לסעיף 6ב. לחוק הפלת"ד רשאים הנתבע והנתבעת לעתור להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, ופשיטא בקשה זו תונח בפני
י.
או-אז, ואף זאת בנתון לטיעון שיונח בפני
י בעניין זה, יכול שחומר הראיות והטענות עד הנה יעמוד אף הוא במכלול שיקוליי. ראוי שהכרעה זו תיקח בחשבון את האלמנטים של סעיף 6ב. הנ"ל, אם לעניין נטל ההוכחה ואם לעניין סמכותו של בית המשפט להתיר הבאת ראיות רק ככל ש"שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

17.
בדעתי לחייב את התובע לשלם לאדרי ולמדינה הוצאות משפט הולמות. אין בדעתי לחייב את הנתבע והנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט. כאמור התובע מגיע אל המבוקש, רק בחסדם של אדרי ושל המדינה.

18.
לפיכך הנני קובע כי התאונה שבפני
י נשלטת על יסוד הוראות חוק הפלת"ד ועל הנתבעים 1 ו- 2 לשאת בחבות כלפי התובע. איני עושה צו להוצאות בעניין זה.


הנני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבע 3 וכנגד הנתבעת 4. הנני מחייב את התובע לשלם, הן לנתבע 3 והן לנתבעת 4, שכ"ט עו"ד בשיעור 10,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו, בהתאמה, לידיהם הנאמנות של ב"כ הנתבע 3 וב"כ הנתבעת 4 תוך 30 יום מיום המצאת

פסק דין
חלקי זה.

19.
לעניין המשך הדיון נגד הנתבעות 2-1 הנני מזמן ישיבת קדם משפט ליום 16.5.10 שעה 8:30.

20.
המזכירות תמציא עותק מפסק דיני החלקי לב"כ הצדדים.


ניתן היום,
כ"ח ניסן תש"ע, 12 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.



_________________________
שלמה לבנוני
, שופט
סגן נשיא









א בית משפט שלום 4090/03 לוי נורי נ' לוי אשכול ואח' (פורסם ב-ֽ 12/04/2010)