פסקי דין על יגאל עמיר | פסקי דין על שירות בתי הסוהר

2888/02 עעא     02/02/2003




עעא 2888/02 יגאל עמיר נ' שירות בתי הסוהר




1
בתי המשפט
עעא002888/02
בית משפט מחוזי באר שבע
06/02/03
תאריך:
כבוד השופטת חני סלוטקי

בפני
:
יגאל עמיר

בעניין:
העותר
קספר שמואל

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
שירות בתי הסוהר


המשיב

החלטה

1. העותר, אסיר בטחוני, השפוט למאסר עולם בגין רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל וגרימת חבלה חמורה למאבטחו, קובל כנגד החלטת המשיב שלא להעבירו לתאו של הרצל אביטן המנוח בכלא איילון [להלן:"התא"].

2. העותר מתבסס בעתירתו על החלטת בית המשפט זה (כבוד השופט צ.סגל) בעע"א 7675/96, לפיה כל עוד התא מאוכלס על ידי הרצל אביטן אין מקום להעתר לבקשת העותר ולהעבירו לתא זה. יחד עם זאת, צויין בהחלטה, כי אם ישתנו הנסיבות והרצל אביטן לא יאכלס עוד את התא, הרי שניתן יהיה לשוב ולשקול את בקשת העותר.

לטענת העותר, עם מותו של האסיר הרצל אביטן, השתנו הנסיבות וכעת אין מניעה להעברת העותר לתא, הקרוב יותר למקום מגורי משפחת העותר ממקום כליאתו של העותר בבאר שבע.

3. זוהי עתירה שניה שהוגשה על ידי העותר בנושא זה.
ב 21.8.01 נדחתה על ידי העתירה הראשונה - עע"א 2673/01 לאור טענת המשיב, כי בתא ניתן לאכלס בין 8 ל - 10 אסירים וכי בכוונתו לאכלס בתא זה קבוצות יחודיות, כגון נשים שמוחזקות בבית הסוהר הסמוך לנווה תרצה, לצורך גירושן מהארץ או אסירים מנהליים.
בעתירה הנ"ל נקבע על ידי, כי המשיב שקל שיקולים עניניים של אכלוס אסירים, כגון צפיפות במתקניו השונים והצורך באכלוס התא באוכלוסיות מיוחדות וכי קרבת מגורי משפחת העותר לכלא בו מוחזק העותר הוא רק אחד מהשיקולים שעל המשיב היה לשקול, מה גם שקיימת היום מערכת תחבורה נוחה מאיזור המרכז לבאר שבע ובכללה מספר רב של רכבות היוצאות מדי יום ממרכז הארץ לבאר שבע.

4. העותר מציין באמצעות בא כוחו, כי משהוצא בעתירה הנ"ל צו ביניים המונע איכלוס התא, טען המשיב ביום 7/8/01 כי מיד עם הסרת הצו האמור , יאוכלס התא באוכלוסיות מיוחדות.
ואולם, טוען העותר, במשך כ - 11 חודשים עמד התא ריק, ולא אוכלס כלל, לא על ידי עצורים מנהליים ולא על ידי נשים המיועדות לגירוש.

5. עמדת המשיב היא, כי בשל המבנה המיוחד שלו, היותו תא הפרדה גדול במיוחד בעל חצר טיולים פנימית נפרדת, מיועד התא, לאחר שהתפנה ויעודו שונה, לאוכלוסיות יחודיות.
המשיב אישר כי התא לא אוכלס קרוב לשנה, אך טען, שבמהלך תקופה זו נבחנה פעמים מספר שאלת אכלוס התא:
בתחילה הייתה כוונה לאכלס בו עצורים מנהליים, אשר הוחזקו בבתי הסוהר השונים ואולם, מאחר ומספרם באותה עת היה קטן, נבחנה האפשרות לאכלוסו באסירים המוחזקים מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים התשס"ב -2002, אשר צריכים להיות מוחזקים בהפרדה. אפשרות זו נפסלה כדי לא ליצור מצב שהתא יאוכלס על ידי שני אסירים בלבד לתקופה לא ידועה (באותה עת היו עצורים על פי החוק הנ"ל דורני ועובייד).
בסופו של דבר, אוכלס התא על ידי ארבעה עצורים יהודים בטחוניים (בפרשת "בת עין") וכשנוצר הצורך לאכלס התא בקבוצה גדולה יותר של עצירים מנהליים, פונו הארבעה מהתא והועברו אליו 10 עצירים מנהליים.

המשיב מציין, כי שיבוץ, ניוד ומיון האסירים בבתי הכלא השונים בארץ מתבצעים לאור המצב הכללי בשב"ס ותוך התחשבות בשיקולי ניהול מערכתיים.
נוכח זאת, טוען המשיב, השיקול של הקרבה של העותר למשפחתו הינו משני ביחס לכל צרכי המערכת האחרים.

6. לא למותר לשוב ולחזור על ההלכה, לפיה בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של המשיב בשיקול דעתו שלו ותפקידו הוא לבחון את סבירות החלטותיו של המשיב.
ראה דברי הנשיא ברק ברע"ב 2529/97 מדינת ישראל נ' אוזן אבנר, דינים עליון, כרך נ"א,
767:
"האחריות על ניהול בית הסוהר מוטלת על נציב בתי הסוהר. בית המשפט אינו מנהל את בתי הסוהר. הביקורת השיפוטית היא ביקורת חוקיות החלטת הנציב. בית המשפט אינו שואל עצמו כיצד היה הוא - אילו הוטל עליו תפקיד הנציב - נוהג בעניין. בית המשפט שואל עצמו אם החלטת הנציב היא סבירה".

העובדה כי התא עמד ריק במשך 11 חודשים אינה מצביעה על היות החלטת המשיב שרירותית, כטענת העותר.
המשיב תיאר בתגובתו את השיקולים השונים ששקל באכלוס התא והם נראים לי סבירים.
סביר כי התא, שהוא בעל נתונים יחודיים, לא ישמש לאסיר אחד בלבד, השפוט לתקופה ארוכה לא ידועה וכי ניתן יהיה לנייד אליו וממנו עצורים ואסירים באופן מהיר, כאשר נדרשת החזקת קבוצה של אסירים שיש צורך בהפרדתם.

איני סבורה כי המשיב הוליך את בית המשפט שולל, כטענת העותר, בכך שטען ב - 8/01בעתירה עע"א 2673/01 הנ"ל, שהתא יאוכלס באופן מיידי. המשיב סבר שכך יהיה ובסופו של דבר, אף שהתא עמד ריק 11 חודשים, הוא אוכלס לאחר מכן בקבוצות אסירים ייחודיות. תחילה, בעצורי "בת-עין" ולאחר מכן בעצורים מנהליים.
אין גם לראות החלטת המשיב כמפלה את העותר לעומת הרצל אביטן, שכן צרכי המערכת של המשיב משתנים.

7. משהוברר כי בהחלטתו נשען המשיב על שיקולים מערכתיים וכן, כי ייעודו של התא אכן זוכה במימוש ומאוכלס לפרקים על ידי אוכלוסיות יחודיות, הרי שאינני מוצאת כל פגם משפטי בהחלטת המשיב.

המשיב שקל מחד את האינטרס האישי של העותר לעבור למתקן כליאה מתאים במרכז הארץ, קרוב לבית מגורי הוריו מחד ואת האינטרס הציבורי הכללי בשיכון אסירים ועצירים אחרים, הנמנים אף הם על קבוצות של אוכלוסיות ייחודיות, מאידך.
העותר שפוט למאסר עולם וכלוא בתא התואם את הצרכים הבטחוניים המיוחדים בעיניינו. העותר כלוא בתא שנבנה עבורו, אשר גם הוא תא גדול ומרווח.
בנסיבות אלה, רשאי היה המשיב להעדיף את האינטרס הציבורי ולהפיק את המירב משני התאים היחודיים: המרווח יותר לקבוצות של מי שנמנים על האוכלוסיות הייחודיות והקטן יותר מבין שניהם (אם כי , לא בהרבה) לשיכונו של העותר לבדו.

לפיכך, אני מוצאת כי החלטת המשיב סבירה ועניינית והיא נשענת על שיקולים מקצועיים וניהוליים כאחד.

8. אשר על כן , אני דוחה את העתירה.

9. המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים .
ניתנה היום ל' בשבט, תשס"ג (2 בפברואר 2003) בהעדר הצדדים.
ח. סלוטקי, שופטת

002888/02עעא055 נטע ממן.








עעא בית משפט מחוזי 2888/02 יגאל עמיר נ' שירות בתי הסוהר (פורסם ב-ֽ 02/02/2003)