פסקי דין על עו"ד אביחי ורדי | פסקי דין על אבי זלצמן

1053/10 רעא     14/04/2010




רעא 1053/10 עו"ד אביחי ורדי נ' אבי זלצמן




החלטה בתיק רע"א 1053/10



בבית המשפט העליון


רע"א 1053/10



בפני
:

כבוד השופט א' רובינשטיין


המבקש:
עו"ד אביחי ורדי



נ


ג


ד



המשיב:
אבי זלצמן


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 7.1.10 בע"א 1990/09 שניתן על-ידי סגן הנשיא המר

בשם המבקש:
עו"ד יוסף יפרח


החלטה



א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגן הנשיא המר) מיום 7.1.10 בתיק ע"א 1990/09, בגדרו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (השופטת ניב) מיום 3.6.09 בתיק א' 20229/08.

רקע והליכים קודמים

ב.
בשנת 1997 חתם המשיב עם המבקש על הסכם שכר טרחה (להלן

ההסכם
), בו התחייב לשלם למבקש מתוך פירות שנכס שיושכר, בעבור (1) ייצוגו בבוררות בעניין הנכס; (2) טיפול בהשכרת הדירות בנכס. אין חולק כי המבקש אכן ייצג את המשיב בהליך הבוררות, וכי בפועל לא ביקשו המשיב לטפל בהשכרת הדירות עם בנייתן. בשנת 2008 תבע המבקש את שכרו בהתאם להסכם. בית משפט השלום קיבל את פרשנותו של המבקש לגבי גובה שכר הטרחה (שכר דירה של חודש לשנה למשך חמש שנים לכל נכס שהושכר), אך הפחית 20% נוכח אי מתן השירות שעניינו טיפול בהשכרת הדירות. נקבע, כי השכר ניתן
למבקש מכוח זכותו לשכר ראוי.

ג.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב.

ראשית
נקבעה פרשנות אחרת למנגנון שכר הטרחה שבהסכם (חודש שכר דירה לנכס
לכל תקופת השכרה
של חמש שנים).
שנית
נקבע, כי המשיב הפסיק את ההתקשרות עם המבקש (ולכן לא ביקש ממנו לקיים את חלקו השני של ההסכם, קרי, הטיפול בהשכרת הדירות). בהתאם לאמור בהלכת
ביניש-עדיאל
(ע"א 136/92
ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ
, פ"ד מז(5) 114 (1993)) נקבע כי הפסקת היחסים היתה לגיטימית, והוחלט כי התיק יושב לבית משפט השלום לבחינת שאלת התקיימותם של מבחנים שנקבעו
בהלכת מחאג'נה
(ע"א 69/98
נהאד מחמד אסעד מחאג'נה נ' לביבה מחאג'נה
(לא פורסם)) המצדיקים פסיקת שכר ראוי. עוד נקבע, כי אין לפסוק פיצויי ציפיה בהתאם להלכת
קורפו
(ע"א 8854/06
חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין
(לא פורסם)) כיון שטענה כאמור לא הועלתה (בשולי הדברים יוסף, כי המבקש תבע שכר טרחה גם בגין הסכם אחר, אך בעניין זה התקבלה עמדתו, ואין היא נוגעת לבקשה שלפנינו).

הבקשה

ד.
מכאן לבקשה שבפני
נו. בבקשה נטען בין היתר,

ראשית
, כי שגה בית המשפט המחוזי כשהתערב בפרשנות שנתן בית משפט השלום לגובה שכר הטרחה (אם כי לחלופין נכון המבקש לאמץ פירוש זה).
שנית
, ודומה כי זו עיקר, נטען כי המשיב מעולם לא הפסיק את התקשרותו עם המבקש, ואף לא טען אחרת. נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי משהעלה מיוזמתו את הטענה בדבר הפסקת ההתקשרות, וכי אין תשתית עובדתית לקביעה זו. נטען עוד, כי לשיטת בית המשפט המחוזי על עורכי דין להסדיר בכל הסכם את סוגיית שכר הטרחה במקרה של הפסקה מוקדמת של ההסכם.
שלישית
נטען, כי אף אם אכן מדובר בהפסקת יחסים לגיטימית לפי הלכת
ביניש-עדיאל
, היה מקום לחייב את המשיב בפיצויי ציפיה לפי הלכת
קורפו
. נטען, כי השאלה מתי ניתוק קשר מצד לקוח מהוה הפסקה של ההתקשרות היא שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ולפיכך מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123). הוא הדין לשאלת היחס בין הלכת
ביניש-עדיאל
המדברת על שכר ראוי, לבין הלכת
קורפו
בעניין פיצויי ציפיה.

הכרעה

ה.
לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. כפי שציין המבקש, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים החורגים מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, ומעלים סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית. לאמיתו אין המקרה שלפנינו בא בגדרים אלה. נושא שכר טרחתו של עורך דין נדון לא אחת בפסיקתו של בית משפט זה, וההלכות לגביו מוכרות ומטבע הדברים מתפתחות.

ו.
הטענה המרכזית ביסוד הבקשה היא, כי לא ניתן לראות בניתוק הקשר בנסיבות הספציפיות משום הפסקת מערכת היחסים, בודאי שעה שאף המשיב לא טען שהקשר הופסק. ברם, האפשרות העקרונית שבידי לקוח להפסיק את ההתקשרות עם עורך דין נקבעה בפרשת

ביניש-עדיאל
:

"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של

עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו".

השאלה, האם התנהלות המשיב בנסיבות הקונקרטיות באה בגדרי האמור היא שאלה נקודתית התחומה לנסיבות המקרה, ואין היא מצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 10998/07
הוועדה המקומית לתכנון ובניה גזר נ' חברת דרך ארץ הייויז (1997) בע"מ
(לא פורסם)). המבקש טוען, כי בהלכת
קורפו
נקבעה הלכה שונה מהלכת
ביניש-עדיאל
בדבר הנסיבות בהן הפסקת ההתקשרות תהיה לגיטימית:

"דעתנו היא כי אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב. אמנם, חוזה מסוג זה מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הינה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פיצויי ציפייה. זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחוייב בתשלום פיצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד"

ואמנם יש בדברים אלה משום פיתוח של הלכת
ביניש-עדיאל.
ואולם, אין מקום לעת הזאת לשוב ולהידרש לפסק הדין בעניין
קורפו
, עדיין מדובר איפוא בשאלת יישום בנסיבות ספציפיות, כאמור; בפרט, אין בית המשפט נוטה ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי לגבי פרשנות מסמך פרטיקולרי (ראו ש' לוין,
תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות

יסוד
, מה' ב(2008), 212. איני נעתר איפוא למבוקש.



ניתנה היום, ל' בניסן תש"ע (14.4.10).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10010530_t02.doc

רח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 1053/10 עו"ד אביחי ורדי נ' אבי זלצמן (פורסם ב-ֽ 14/04/2010)