פסקי דין על אילן שוחט | פסקי דין על ארקדי בארסט | פסקי דין על ולדימיר וייסמן | פסקי דין על עיריית צפת |

1652/10 בשא     15/04/2010




בשא 1652/10 אילן שוחט, ארקדי בארסט נ' ולדימיר וייסמן, עיריית צפת




בעניין:

1




בית הדין לעבודה



בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
בש"א 1652/10
בש"א 1675/10
בתיק עיקרי: עב' 1130/10




15/04/2010

השופט: חיים ארמון

בפני




1. אילן שוחט

2. ארקדי בארסט
בענין
:


המבקשים - נתבעים מס' 2 ו-3
ע"י עו"ד מלי שרגיל





נ
ג
ד




משיב מס' 1 - התובע
1. ולדימיר וייסמן

ע"י עו"ד אורן פרג' בנימין

2. עיריית צפת



משיבה מס' 2 - נתבעת מס' 1

ע"י עו"ד צבי בן חיים



ה
ח
ל
ט
ה

הרקע להליכים בבקשות שבפני

1.
מר ולדימיר וייסמן
, הוא התובע בתיק עב' 1130/10 (וייקרא להלן: "התובע"). בתביעתו, עתר התובע לבטל את פיטוריו מעיריית צפת
(שתיקרא להלן: "העיריה"), וכן עתר לחייב את העיריה ואת ה"ה אילן שוחט
וארקדי בארסט
לשלם לו פיצויים לדוגמא. מר אילן שוחט
הוא ראש עיריית צפת
ומר ארקדי בארסט
הוא ממלא מקומו, ושניהם יחד ייקראו להלן: "המבקשים").

2.
ביום 22/2/10, בעת דיון בבקשה שהגיש התובע למתן סעדים זמניים (בש"א 1192/10). הגיעו התובע והעיריה להסכמה דיונית על מחיקתה של אותה בקשה ועל כך שהתביעה בתיק העיקרי תידון בדרך מזורזת. הוסכם על מועד להגשת כתב הגנה על ידי העיריה ועל כך שהעיריה תוכל להגיש עד לאותו מועד בקשה לסילוק התביעה על הסף, וכן הוסכמו
מועדים של הגשת תצהירים. בהתאם לכך - נקבע התיק העיקרי להוכחות ליום 13/5/10 (מועד שנדחה לאחר מכן ליום 16/5/10), למקרה שהתביעה לא תסולק על הסף.

3.
המבקשים לא היו נוכחים בדיון שנקבע ליום 22/2/10, אף שכפי הנראה זומנו לאותו דיון.

4.
ביום 10/3/10, הגישו המבקשים את בקשתם בתיק בש"א 1652/10, שבו עתרו לסילוק התביעה נגדם על הסף.


לפי ההחלטה מיום 11/3/10, היה על התובע להגיב על הבקשה עד יום 21/3/10, והעיריה היתה זכאית להגיב על הבקשה עד יום 21/3/10. הן התובע והן העיריה לא הגיבו על הבקשה.

5.
ביום 14/3/10, הגישה העיריה בקשה (בתיק בש"א 1675/10) שבה עתרה גם היא לסלק על הסף את התביעה כנגדה. לפי ההחלטאה מיום 15/3/10, היה התובע זכאי להשיב על בקשה זו עד יום 21/3/10. גם תגובה כזו לא הוגשה מצדו.

6.
ביום 11/4/10, ביקש ב"כ התובע להאריך לו את המועד להגשת התצהירים מטעמו, ובהתאם לכך - לדחות את ישיבת ההוכחות. ביום 14/4/10, הוגשה בקשה מוסכמת לדחיית המועד, עם תאריכים מוסכמים על הצדדים בחודשים נובמבר ודצמבר 2010.

7.
התוצאה היא שעלי להחליט כעת בשתי הבקשה לסילוק על הסף שהוגשו וכן בבקשה להארכת מועד להגשת תצהירים ובבקשה לדחיית מועד הדיון.


בקשתם של המבקשים לסילוק התביעה על הסף (בש"א 1652/10)

8.
ראשית, אעיר כי אני תמה על כך שב"כ התובע לא הגיש תגובה על הבקשה לסילוק התביעה על הסף. אולם, איני סבור שנכון יהיה לקבל את הבקשה רק מחמת העדר התגובה עליה, כך שֶאָדוּן בבקשה לגופה.

9.
הבקשה נסמכת על שני אדנים; האחד - העדר יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין המבקשים, והשני - העדר עילה העולה מכתב התביעה, כך שאף אם ההנחה תהיה שכל העובדות שבכתב התביעה נכונות - לא יהיה ניתן לקבל את התביעה.


לדעתי, שני טעמי הבקשה אינם מצדיקים את הסילוק על הסף. אסביר זאת להלן.

10.
אני מודע להוראות סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ולכך שברור שאין יחסי עובדם-מעביד בין התובע לבין המבקשים באופן אישי. אולם, התביעה מתיימרת להתבסס על חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 (שייקרא להלן: "חוק ההגנה").

בסעיף 1 לחוק ההגנה הוגדר, בין השאר, המונח "הממונה מטעם המעביד", ובסעיף 2(ב) לחוק ההגנה נקבע איסור החל ישירות על "הממונה מטעם המעביד". העתירה כנגד המבקשים היא לחייבם לשלם "פיצויים לדוגמא". פיצויים כאלה ניתן, לפי סעיף 3(א)(1) לחוק לפסוק כנגד מי שהפר את הוראת סעיף 2 לחוק (כולל סעיף 2(ב)). סמכות הדיון לפי חוק ההגנה היא של בית הדין לעבודה (ראו את הרישא לסעיף 3(א) לחוק ההגנה).

על כן, הסמכות לדון בתביעת פיצויים כנגד "הממונה על העובד" בגין הפרת החובה האמורה בסעיף 2(ב) לחוק ההגנה - היא של בת הדין לעבודה, וסמכות זו קיימת בלא צורך שיתקיימו יחסי עובד-מעביד בין העובד לבין "הממונה" עליו.

לפיכך - עצם העובדה שאין יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין המבקשים, אינה מספיקה לשם סילוק התביעה על הסף.

11.
בחינת כתב התביעה, מעלה שבין העובדות שהתובע טוען להן, מצויה גם הטענה שלפיה פיטוריו מעבודתו בעיריה היו על רקע "תלונות" שהגיש. בין התלונות שהתובע טוען להן, מצויות תלונה למבקר המדינה ותביעה לבית משפט השלום. לדעתי, לא ניתן בלא דיון בתביעה לגופה, לשלול את ההנחה שאותן תלונות אמורות להיות כלולות במסגרת ההגנה לפי סעיף 4 לחוק ההגנה. קביעות בעניינים אלה מצריכות ראיות, ואינן יכולות להיעשות בדרך של בחינת כתבי הטענות בלבד.

12.
לפיכך, אני סבור - כאמור - שאין מקום לסלק על הסף את תביעת התובע על סמך הטענות שהועלו בבקשת המבקשים.


על כן, אני דוחה את הבקשה בתיק בש"א 1652/10.


משהתובע לא הגיב על הבקשה - אין צו להוצאות בקשר אליה.


יודגש שאין באמור בהחלטה זו משום הבעת דעה כלשהי על סיכויי התובע בתביעתו.


בקשת העיריה לסילוק התביעה על הסף (בש"א 1675/10)

13.
בקשת העיריה לסילוק התביעה על הסף מבוססת על שלושה נדבכים עיקריים. האחד - השתק ומניעות נוכח תביעה אחרת שהגיש התובע, בבית משפט השלום בצפת, כשיש סתירה בין הסעדים המבוקשים בשתי התובענות. השני - העדר עילת תביעה, בשל כך שכתב התביעה אינו מגלה "תלונה" מכח חוק ההגנה, והשלישי - העדר כימות של הסעד הכספי ואי-תשלום האגרה בגינו.

14.
השוואה בין מה שהתובע עותר לו בבית משפט השלום בצפת (בתיק 09-11-4373) לבין הסעדים המבוקשים בתביעתו כאן - מעלה שהם אכן אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. בכלל, ניתן לומר שאופן העלאת הטענות מצדו של התובע - תמוה במידה מסויימת.

עם זאת, איני סבור שנכון בשל כך לסלק על הסף את התביעה. ראוי להדגיש שהפסיקה שב"כ העיריה נסמך עליה בטיעוניו בענין זה - אינה רלוונטית לענייננו וזאת בשל כך:

א.
החלק המצוטט בסעיף 6 לבקשה, מפסק דינו של בית המשפט העליון בתיק ע"א 513/89

interlego
נ'

exin
,

פ"ד מח(4) 133 - מצוטט מדעתה של השופטת דורנר, אשר בענין זה - נותרה באותו

פסק דין
בדעת מיעוט.
דעת הרוב באותו

פסק דין
היתה של הנשיא שמגר, שהשאיר את הנושא "בצריך עיון". יתרה מכך; גם עמדתה של השופטת דורנר התייחסה למצב של העלאת טענה על ידי בעל דין, לאחר שבהליך קודם הוא העלה טענה סותרת שהתקבלה. בענייננו, טענותיו של התובע בבית משפט השלום לא התקבלו (לפחות לא עד עתה).

ב.
החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק בש"א (ת"א) 2457/01 לנגמרט ואח' נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 15/10/02), מצטטת את עמדתה האמורה של השופטת דורנר בע"א 513/89 הנ"ל (מבלי לציין שחלק זה הוא דעת מיעוט), אך גם היא עוסקת במצב של העלאת טענה לאחר שטענה סותרת קודמת כבר התקבלה (נקבע שמינהל מקרקעי ישראל נהג בחוסר תום לב כשהעלה טענה לאחר שטענה סותרת שלו התקבלה).

ג.
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א (י-ם) 1460/97 חרות נ' אטבלישמנט (החלטה מיום 2/2/04) המאזכרת את החלטתו של בית המשפט העליון בתיק בר"ע 305/80 שליה נ' רצ'קובסקי, פ"ד לה(3) 443, עוסקת באופן כללי בחובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב גם במסגרת הליכים משפטיים, ואין היא מתייחסת לעצם העלאת טענות סותרות בערכאות שונות.

בנוסף, ראוי לתת את הדעת על כך שהסתירה בין התובענה כאן לבין התובענה שהתובע הגיש בבית משפט השלום בצפת היא בענין הסעדים הנתבעים, ולא בענין טענות עובדתיות שונות.

לפיכך, איני רואה את העובדה שכתבי הטענות של התובע אינם מתיישבים ביניהם, כמספיק לסלק על הסף את תביעתו (אף כי ברור שהדבר יציב בפני
התובע מכשולים שאולי הוא יתקשה להתגבר עליהם).

15.
הנדבך השני לבקשת העיריה דומה לטעם השני לבקשת המבקשים, וכאמור לעיל, איני סבור שבלא שמיעת ראיות ניתן להגיע למסקנה שמה שמתואר בכתב התביעה אינו בגדר "תלונה" הזוכה להגנה מכח סעיף 4 לחוק ההגנה.

16.
בענין כימות התביעה ותשלום האגרה, אני סבור שיש ממש בטענת העיריה. התביעה הכספית של התובע אינה מכומתת. התובע לא שילם אגרה בגינה. הוא ביקש, באופן ערטילאי, לחייב את הנתבעים כולם לשלם לו, ביחד ולחוד, "פיצויים לדוגמא". בקשה לסעד מעין זה, אינה יכולה להישאר על כנה (ראו בענין זה, בין השאר, את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שניתן אך לאחרונה - ע"ע 131/10 מדינת ישראל - פרידמן ואח' (פס"ד מיום 11/4/10)).

אולם, מחדל זה של אי-כימות הסעד הכספי המבוקש בתביעה, אינו מצדיק את סילוק התביעה על הסף; ראשית - תביעתו של התובע כוללת גם סעד של ביטול הפיטורים (כנגד העיריה בלבד), ושנית - המחדל ניתן לתיקון בדרך של תיקון כתב התביעה.

לפיכך, אני מורה כאמור בסעיף 17 להלן.

17.
אם התובע עומד על עתירתו לפסיקת פיצויים לדוגמא, יהיה עליו להגיש, עד יום 2/5/10, הודעה בדבר סכום הפיצויים שהוא מבקש שייפסק לו, או כתב תביעה מתוקן אשר יתוקן רק בענין סכום הפיצויים, ולשלם את האגרה המתאימה לסכום זה. אם אכן התובע יגיש הודעה או כתב תביעה מתוקן כאמור וישלם את האגרה המתאימה - תיראה התביעה כמתוקנת באופן של כימות הסעד הכספי, והנתבעים יהיו זכאים להגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 ימים מיום שההודעה או כתב התביעה המתוקן יומצאו להם.

18.
אם התובע לא יגיש הודעה או כתב תביעה מתוקן כאמור בסעיף 17 לעיל, או אם הוא יודיע שהוא אינו עומד על הסעד הכספי המבוקש יימחק הסעד הכספי המבוקש בתביעה, ובמקרה כזה - יימחקו גם המבקשים מהיותם נתבעים בכתב התביעה. הדיון בתובענה יימשך רק כנגד העיריה ורק בענין הסעד של ביטול הפיטורים.

19.
לאחר שיתברר כיצד יימשכו ההליכים בהתאם לסעיפים 17 ו-18 לעיל, תינתן החלטה בענין הוצאות משפט עקב הצורך בכתבי הגנה מתוקנים או עקב הצורך של המבקשים להגיש את כתב ההגנה המקורי.


הבקשות בענין הארכת המועד להגשת התצהירים ודחיית מועד הדיון


20.
כבר כעת ברור (והדבר היה ברור כנראה גם לצדדים, על פי הסכמתם לדחיית הדיון), שהתביעה בתיק העיקרי לא תנוהל בדרך מזורזת, למרות הכוונה לעשות כן שהיתה משותפת לכל הנוכחים בדיון שהיה ביום 22/2/10.

21.
מכל מקום, בינתיים, לא ברור מה תכלול התביעה ומי יהיו הצדדים בה. לפיכך, אני משהה את ההחלטה בדבר הצורך בהגשת תצהירי עדות ראשית, ההחלטה תינתן בהתאם להתפתחויות בתיק.

22.
המועד שנקבע לישיבת הוכחות - בטל. מועד חדש ייקבע לאחר שיתברר כיצד יימשך הדיון בתביעה לאור האמור בסעיפים 17 ו-18 לעיל. אם הסעד הכספי יישאר על כנו - ייקבע מועד לדיון מוקדם בתיק.


לסיכום


23.
המזכירות מתבקשת להביא את התיק לעיוני ביום 3/5/10.

24.
כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על החלטה זו, תוך 15 ימים מיום שבו ההחלטה תומצא לו.



ניתנה היום, א' באייר תש"ע (15 באפריל 2010), בהעדר הצדדים.
חיים ארמון
- שופט








בשא בית דין אזורי לעבודה 1652/10 אילן שוחט, ארקדי בארסט נ' ולדימיר וייסמן, עיריית צפת (פורסם ב-ֽ 15/04/2010)