פסקי דין על יוסף חרובסקי | פסקי דין על אורן לוי | פסקי דין על ענבל הוניג | פסקי דין על דניאל לוי | פסקי דין על אביבה לוי |

5415-03/09 א     21/04/2010




א 5415-03/09 יוסף חרובסקי נ' אורן לוי, ענבל הוניג, דניאל לוי, אביבה לוי








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בפתח תקווה



21 אפריל 2010

ת"א 5415-03-09 חרובסקי נ' אנה ירובסקי- דרצי'נסקי ואח'




בעניין
:
יוסף חרובסקי






התובע


נ
ג
ד


1. אורן לוי
2. ענבל הוניג
3. דניאל לוי
4. אביבה לוי





הנתבעים
פסק דין

טענות התובע:
התובע הינו בנו של המנוח ויקטור ירובסקי ז"ל (להלן – ויקטור). ויקטור היה אחיה של המנוחה אנה ירובסקי –דרצ'ינסקי ז"ל (להלן – אנה). הוריו של התובע התגרשו בארגנטינה, ובשנת 1965 עלו ויקטור ואנה ביחד עם אימם, סבתו של התובע (להלן – הסבתא), ארצה, בעוד שהתובע, שהיה באותה עת בן שמונה, נותר בארגנטינה ביחד עם אמו.

הסבתא נפטרה בארץ וזמן קצר לאחר מכן, ביום 3.1.94, נפטר גם ויקטור. אנה ועזבונו של ויקטור הוכרזו כיורשיה של הסבתא.

בשנת 1999 נודע לתובע, שעדין התגורר אז בארגנטינה, כי אביו נפטר. במענה לפנייתו של התובע הודיעה לו אנה, דודתו, כי אביו לא הותיר אחריו רכוש כלשהו ואף לא חפצים אישיים. בדיעבד התברר לתובע, כי אנה הגישה תצהיר שקרי, ובו טענה, שלויקטור מעולם לא היו ילדים. בעקבות תצהיר זה ניתן ביום 22.3.94 על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב צו ירושה בנוגע לעזבונו של ויקטור, ובו הוכרזה אנה כיורשת בלעדית של ויקטור. התובע פנה בעניין זה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, וביום 17.2.02 ניתן צו ירושה מתוקן, בו הוכרז התובע כיורשו הבלעדי של אביו המנוח, ויקטור ז"ל.

בהמשך סירבה אנה להשיב לתובע את שנטלה מעזבונו של ויקטור בהתאם לצו הירושה המקורי. בין אנה והתובע התנהלו הליכים משפטיים שונים. אנה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה נגד התובע, וביקשה לשלול זכויותיו של התובע בדירה בקרית-אונו (להלן – הדירה), דירה שהיתה רשומה על שם אנה והסבתא. תביעה זו נדחתה. ב

פסק דין
מיום 23.6.05.

מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין, ביום 27.10.05, הלכה אנה לעולמה. ביום 11.12.06 ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן צו קיום צוואה, אשר קיים צוואתה של אנה מיום 11.3.05, שבה ציוותה רכושה לנתבעים בהתאם לפירוט המצוי בצוואה, המצורפת כנספח ב לכתב התביעה. זכויות המנוחה בדירה הועברו בהתאם להוראות הצוואה לנתבעים 1 ו-2. יתרת רכושה של המנוחה הועברה לנתבעים 3 ו-4.

פניותיו של התובע לנתבעים לקבלת מפתח של הדירה לא נענו, וביום 2.1.06 נאלץ התובע לפרוץ לדירה, שהוא נמנה על בעלי הזכויות בה נוכח היותו יורש של אביו, כאמור לעיל, וממילא, יורש חלקו של אביו בעזבון הסבתא. בדירה מצא התובע מסמכים שונים, שמהם למד על כספים רבים, שהיו שייכים לאביו, אותם נטלה אנה לעצמה מכח צו הירושה הראשון, ועליהם כלל לא ידע התובע.

עוד קודם לכן, בשנת 2003, הגיש התובע לבית משפט השלום בתל-אביב בת"א 43621/03 תביעה נגד אנה להשבת עזבונו של אביו, אותו נטלה אנה לעצמה מכח צו הירושה הראשון. לאחר פטירתה של אנה צורפו הנתבעים דנן כנתבעים נוספים בהליכים שם. לאחר פריצת התובע לדירה וגילוי המסמכים הנוספים ביקש התובע לתקן תביעתו ולהוסיף לתביעה הכספים הנוספים, שעל קיומם למד מהמסמכים, שגילה בדירה. בית משפט השלום בתל-אביב בהחלטתו מיום 27.9.06 דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה. ביום 1.5.08 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב מפיה של כב' השופטת רביד, ולפיו התקבלה התביעה, ככל שנגעה לעזבונה של אנה, אך נדחתה, ככל שנגעה לנתבעים דנן, יורשיה של אנה. ב

פסק דין
זה נמנע בית המשפט מלדון בנכסים הנוספים, שלא נכללו באותה תביעה.

לפיכך הגיש התובע בתיק זה תביעה להשבת הנכסים הנוספים, שלא נכללו בתביעה משנת 2003.

טענת הנתבעים לעניין מעשה בית דין:
הנתבעים הגישו בקשה לסילוקה על הסף של התביעה מחמת מעשה בית דין. לטענת הנתבעים יצר פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב מיום 1.5.08 מעשה בית דין גם בנוגע לכספים הנתבעים בתביעה דנן.

דיון:
התביעה דנן נוגעת לכספים, שהיו בחשבון בנק משותף לויקטור ולאנה בבנק הבינלאומי הראשון בע"מ. לטענת התובע, הכספים נמשכו מהחשבון על ידי אנה לאחר מותו של אביו, בעוד שהוא זכאי להם. עוד נוגעת התביעה לכספים, שהיו בחשבון משותף לאנה ולסבתא בבנק הבינלאומי הראשון. לטענת התובע, הכספים נמשכו מהחשבון על ידי המנוחה, בעוד שהוא זכאי למחציתם או למצער לרבע מהם.

במסגרת ההליכים הקודמים, אשר התנהלו בבית משפט השלום בתל-אביב, כמפורט לעיל, הגיש התובע ביום 22.12.05, לאחר פטירתה של אנה, כתב תביעה מתוקן. בכתב תביעה מתוקן זה נמנע התובע מלהתייחס לכספים נשוא התביעה בתיק זה. ביום 5.4.06 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה. הבקשה הוגשה לאחר כניסתו של התובע לדירה בקרית אונו ולאחר גילוי המסמכים, הנוגעים לכספים שהוברחו על ידי אנה, כנטען על ידי התובע בכתב התביעה בתיק דנן. לבקשה זו צירף התובע דפי חשבון מחשבון הבנק שהיה משותף לויקטור ולאנה והתנהל בבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, חשבון המהווה חלק מעילת התביעה בתיק זה, כאמור לעיל. בבקשה לתיקון כתב התביעה מפרט התובע טענותיו לעניין מעורבות אישית וחבות אישית של הנתבעים 3-4 בתיק זה, הנתבעים 4-5 בתיק הנ"ל. בבקשתו עותר התובע לתיקון נוסף של כתב התביעה שם בדרך של הוספת עילות נגד הנתבעים הנ"ל ועדכון סכומי התביעה לנוכח המסמכים שנמצאו על ידו בדירה בקרית אונו, אליה נכנס לראשונה ביום 2.1.06, כאמור לעיל. בהחלטתה מיום 27.9.06 דחתה כב' השופטת רביד את הבקשה לתיקון
כתב התביעה. בהחלטה נאמר:


"לא שוכנעתי כי בנסיבות הגשת הבקשה ובחינת העילות המנויות בה – מהוות אכן טענות אמיתיות ועילות אמיתיות שמן הראוי שידונו ע"י בית המשפט במסגרת תיק זה ...".

למרות דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה, שב התובע והתייחס בסיכומים שהגיש בתיק הנ"ל לכספים בחשבונות הבק שהתנהלו בבנק הבינלאומי הראשון בע"מ תוך הצגת טיעון מפורט בעניין זה. הנתבעים שם בכתב סיכום טענותיהם התנגדו לטענות אלו בנוגע לכספי החשבונות בבנק הבינלאומי הראשון בע"מ בטענה, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. בפסק דינה של כב' השופטת רביד מיום 1.8.08 היא מתייחסת לעניין זה ואומרת:


"החשבון היחיד המופיע בכתב התביעה המתוקן הינו חשבון בבנק דיסקונט. לפיכך אין מקום לפסוק בכל חשבון בנק אחר, אשר התייחסות אליו היא בבחינת הרחבת חזית אסורה".

עוד מוסיפה כב' השופטת רביד ואומרת:


"עוד אציין, כי ממילא אין כל הוכחה כי הסכום שהיה בשני חשבונות הבנק בבנק הבינלאומי היה שייך במלואו או בחלקו לאביו, וזאת שלא כמו חשבון הבנק בבנק דיסקונט, שהיה על שם האב בלבד, ולכן ההנחה הסבירה ביותר היא שהיה זה כסף של האב במלואו".

עוד נקבע בפסק הדין, כי לנתבעים דנן, הנתבעים 2-5 בתיק הנ"ל, אין אחריות אישית כלפי התובע, והם אחראים כלפיו כיורשיה של אנה בלבד.

על החלטתה של כב' השופטת רביד, ולפיה נדחתה בקשתו של התובע לתיקון כתב התביעה בת"א 43621/03 לא הוגשה בקשת רשות ערעור. גם על פסק דינה של כב' השופטת רביד, שבו דחתה כב' השופטת רביד את טענותיו של התובע לעניין החשבונות נשוא התביעה בתיק זה, לא הוגש על ידי התובע ערעור. המדובר, איפוא, ב

פסק דין
חלוט, שבמסגרתו נדחו טענות התובע, אותן הוא מעלה בכתב התביעה בתיק זה.

בתקנות 44-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984
(להלן –
תקסד"א)
, נאמר:

"




44.
(א)
תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט.

(ב)
תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה.
מי שלא תבע סעד אחד מרבים [46]
45.
מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו

".

בע"א 823/08,
חזן נ' רשות המיסים, פורסם באתר
www.court.gov.il
(בסעיף 7 לפסה"ד). שם נזכרים המבחנים לבחינת קיומה של זהות עילות בין שתי תובענות, וכך נאמר שם:

"המבחן לקביעה האם קיימת זהות עילות בין שתי תובענות הוא מבחן רחב החורג מן הבחינה הפרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה והוא בודק האם מבחינת מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות באותו עניין עצמו (ראו
ע"א 1650/00, זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פד"י נז
(5) 166, 181 (2003)

(להלן: עניין
זיסר
). לצורך קביעת זהות העילות נודעת חשיבות לשאלה

האם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים וכן למידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים (ראו
ע"א 2035/03, לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ, פד"י נח
(6) 447, 453 (2004).

כמו כן, ובכך עיקר לענייננו, שתי התובענות תיחשבנה כבעלות עילות זהות 'מקום שהתובע
היה

יכול
לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות - ואלה שבתובענה החדשה בכלל זה - במסגרת ההתדיינות הראשונה' (עניין
זיסר

, 181

; ראו גם:

עניין
קלוז'נר
,
593-592;
גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי
, 111; משה קשת
הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה
כרך א 669 (מהדורה חמש עשרה, תשס"ז)".

נראה מן הדברים, כי השאלה העיקרית עליה יש להשיב לשם בדיקת קיומה של הזהות בעילות התביעה היא, האם התובע יכול היה לרכז את את כל טענותיו בתביעה אחת. אם התשובה לשאלה זו חיובית, אין מקום לשוב ולהטריד שנית את הנתבע.

בע"א 259/83, אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ, פד"י לט(4)141, 145, נאמר:

"אם נמנע התובע מלתבוע מלכתחילה פיצוי עבור מלוא נזקו או מלבקש תיקון תביעתו כאשר מתגלה נזק נוסף, לא ירשה לו בית המשפט להגיש לאחר מכן תביעה נוספת בשל אותה עילה".

כשמדובר על טענות הנטענות נגד אחר, והנובעות כולן ממעשה או מחדל אחד, של אותו אחר, על התובע לרכז את כל אותן טענות לתביעה אחת. אין הוא יכול להטריד את הצד שכנגד בתביעות רבות בשל אותו מעשה או בשל אותו מחדל. אם לא נמנע מלעשות כן, לא ירשה לו בית המשפט להגיש תביעה נוספת נגד אותו אדם בגין אותו מעשה או אותו מחדל.

בהמשך לקביעה זו נאמר בע"א 830/86, ס.א.ר.
חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון (בפירוק מרצון) בע"מ, פד"י מב(4)805, 810:

"יש להבחין לצורך הסוגיה בה עסקינן בין נזקים נוספים הנגרמים לתובע אחרי הגשת התובענה במסגרת אותה עילת תביעה, אשר התובע חייב לכללם בתביעתו המקורית, ואשר ביחס אליהם לא יותר לו בדרך כלל להגיש תביעה נוספת נפרדת, ובין מעשים נוספים המבוצעים על ידי הנתבע, המהווים עילות תביעה חדשות, אשר אין מניעה להגיש עבורן תובענות נוספות".

התובע אכן נקט בדרך הקבועה בפסיקה, ומשעמד בטרם הסתיימו ההליכים על נזקים נוספים עקב משיכת הכספים מהחשבונות בבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פנה לבית משפט השלום בתל-אביב וביקש את תיקון כתב התביעה על דרך עדכון סכומי התביעה, לנוכח הנזקים הנוספים שהתגלו. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט. משנדחתה הבקשה היה על התובע לבקש רשות ערעור על אותה החלטה. משלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו, ואין הוא יכול לשוב ולהגיש תביעה חדשה בגין נזקים נוספים, הנובעים מהברחת הכספים הנטענת, עילה שנדונה בהליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים בבית משפט השלום בתל-אביב.

זאת ועוד, כב' השופטת רביד התייחסה בפסק דינה לטענות התובע בנוגע לכספי החשבונות בבנק הבינלאומי הראשון בע"מ. היא דחתה טענות אלו. אכן הדחיה מתבססת, בין השאר, על הנימוק הפורמאלי, ולפיו מהוות טענות אלו הרחבת חזית אסורה. אך אין להתעלם מכך, שכב' השופטת רביד מנמקת את דחיית הטענות בנימוק נוסף, נימוק הנוגע לגופו של עניין, ולפיו התובע לא עמד בנוגע לכספים בבנק הבינלאומי הראשון בע"מ בנטל המוטל עליו, ולא הוכיח, כי היה זכאי לכספים אלו או לחלק מהם. המדובר בקביעה עובדתית היוצרת השתק, ויש בה כדי למנוע מהתובע מלשוב ולהעלות טענות אלו בשנית. נראה כי לא בכדי נמנע התובע מלהתייחס בתגובתו לבקשת הנתבעים לסילוק התביעה לאותה קביעה של כב' השופטת רביד בדבר אי הוכחת הטענות בנוגע לזכותו של התובע בכספים בחשבונות, שהתנהלו בבנק הבינלאומי הראשון בע"מ.

סיכומם של דברים, לנוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות על הסף.

בנסיבות הענין אינני מטיל חיוב בהוצאות.

ניתן היום,
ז' אייר תש"ע, 21 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 5415-03/09 יוסף חרובסקי נ' אורן לוי, ענבל הוניג, דניאל לוי, אביבה לוי (פורסם ב-ֽ 21/04/2010)