פסקי דין על סיגלית חן | פסקי דין על בנק הפועלים - סניף פרדס חנה | פסקי דין על אהרון אריה חן |

2770/10 עא     27/04/2010




עא 2770/10 סיגלית חן נ' בנק הפועלים בע"מ - סניף פרדס חנה, אהרון אריה חן




החלטה בתיק ע"א 2770/10



בבית המשפט העליון


ע"א 2770/10 - ג'


בפני
:

כבוד השופט
י' דנציגר


המבקשת:
סיגלית חן



נ


ג


ד



המשיבים:

1. בנק הפועלים בע"מ - סניף פרדס חנה



2. אהרון אריה חן


בקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקשת:
עוה"ד מ' עמוס
בשם המשיב 1:
עוה"ד ג' מיכאלי


החלטה


לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת
ר' למלשטריך-לטר
) בה"פ 729-05-09 מיום 2.3.2010.

העובדות הצריכות לעניין וההליך לפני בית המשפט המחוזי
1.
המשיב 2 (להלן:
החייב
) חויב לשלם למשיב 1 (להלן:
המשיב
) סכום של 125,000 ש"ח על פי

פסק דין
שניתן על ידי בית המשפט השלום בחדרה ביום 2.7.2007. בעקבות מתן פסק הדין נפתח תיק הוצאה לפועל וביום 30.3.2008 הוטל עיקול על זכויות המשיב בדירת המגורים ברח' האתרוג 25/1 בפרדס חנה, הידועה כחלק מחלקות 8 ו-9 בגוש 10121 (להלן:
הדירה
). המשיב ביקש לממש את הדירה באמצעות כונס נכסים במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

2.
המבקשת, אשתו לשעבר של החייב, אשר אין מחלוקת כי היא בעלת 50% מהזכויות בדירה, הגישה תביעה למתן

פסק דין
הצהרתי לבית המשפט המחוזי בחיפה כי היא בעלת הזכויות הבלעדיות להירשם כבעלים של הדירה וכי יש למחוק את העיקול הרשום בלשכת רישום המקרקעין לטובת המשיב. בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בתביעה.

3.
בתביעתה טענה המבקשת כי ביום 24.10.2006 נחתם בינה לבין החייב הסכם ממון וכי זה הוגש לבית המשפט לענייני משפחה ביום 30.4.2007. הסכם הממון אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 14.5.2007. המבקשת טענה כי על פי הסכם הממון והעברות הכספים שבוצעו בסמוך לכך, היא רכשה את חלקו של החייב בדירה. בחודש מאי 2008 דווחה עסקת רכישת הדירה לרשויות המס, אך לא נרשמה הערת אזהרה לזכות המבקשת בגין העסקה. ביום 2.6.2008 התגרשו המבקשת והחייב.

4.
ברקע הדברים, התברר כי המבקשת והחייב היו בעלים של עסק אשר נקלע לחובות, כי בחודש אפריל 2007 הוגשה נגדם תביעה על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ בגין חובות אלו, וכי על פי הסכם מיום 27.1.2008 סילקה המבקשת את חלקה בחוב בסך של 50,000 ש"ח.

5.
לפני בית המשפט המחוזי, טענה המבקשת, כאמור, כי היא רכשה את חלקו של החייב בדירה, וזאת באמצעות הלוואה שלקחה על סך של 112,000 ש"ח שהוזרמה לחשבונו של החייב וכי המשיב ידע כי סך זה נלקח לצורך רכישת חלקו של החייב בדירה. המשיב טען כי הסכם הממון אינו אלא הסכם למראית עין הבטל מעיקרו שתכליתו האמיתית היא הברחת זכויות החייב בדירה. לחלופין, טען המשיב כי העברת חלקו של החייב בדירה נעשתה בעסקת מתנה ועל כן זכותו, כמי שרשום לטובתו עיקול רשום על הדירה, גוברת.

6.
בית המשפט המחוזי קבע, על בסיס התמורה ששולמה לחברה המשכנת, כי ערך מחצית הדירה עומד על סך של 87,500 דולר ארה"ב לערך. לאחר שעמד על עקרונות הסכם הממון שנחתם ועל העברות הכספים שבוצעו אחריו, קבע כי המבקשת לא הראתה כי תמורה בסך זה או בסך דומה לו שולמה לחייב, אלא לכל היותר סך של 75,828 ש"ח. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מטופס מס הרכישה ניתן להסיק כי המבקשת והחייב דיווחו על ההעברה כעסקת מתנה ולא כעסקת מכירה. נוכח מסקנותיו אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה וכי הדירה ניתנה למבקשת במתנה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי זכותו של המשיב כמי שרשום לטובתו עיקול על הדירה גוברת בשל אי רישום הערת אזהרה על זכויותיה של המבקשת, אי ידיעתו אודות הסכם המתנה ומצבו הבלתי סולבנטי של החייב במועד בו נחתם הסכם הממון. למעלה מן הצורך, ציין בית המשפט המחוזי כי מהסכם הממון עולים "אותות אי אמת" שלא הוסברו על ידי המבקשת. תביעתה של המבקשת נדחתה.

7.
לבקשת המבקשת הורה בית המשפט המחוזי ביום 21.3.2010 על עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו למימוש הדירה, והתנה את עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל בהפקדת ערובה בסך של 20,000 ש"ח על ידי המבקשת.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע
8.
ביום 12.4.2010 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועימו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

9.
בערעורה טוענת המבקשת: כי המסקנות שהסיק בית המשפט המחוזי מהתשתית העובדתית שהוצגה לפניו היו שגויות; כי הפך את נטל הראייה שלא כדין; כי קיימות סתירות בפסק הדין; וכי טעה ביישום הדין. בכלל זאת טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי העריך באופן שגוי את ערך הדירה; טעה באופן ניתוחו את העברות הכספים שנעשו במסגרת הסכם הממון ואת העברות הכספים שביצע המבקשת לאחר אישור הסכם הממון; טעה בקביעתו כי הדיווח לרשויות המס מלמד על העברת הדירה בעסקת מתנה, שכן היה מדובר בהעברה פטורה ממס; טעה ביישום הדין בנוגע לתחרות בין זכותה לזכות המשיב בדירה.

10.
בבקשתה עומדת המבקשת על מצבה הכלכלי הקשה ועל היות הדירה דירת המגורים שלה ושל בנה הקטין וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. כן טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור שהגישה טובים.

תגובת המשיב
11.
המשיב טוען כי סיכויי הערעור קלושים מאחר שערעור המבקשת נשען על טענתה כי לא הייתה ערה לנטל ההוכחה המוטל עליה וכי היא תבקש להגיש ראיות נוספות לבית המשפט במסגרת הערעור. מוסיף המשיב וטוען כי אף אם תתקבל בקשתה זו להגשת ראיות נוספות הרי שעיקר השגותיה של המבקשת הן על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי וכי גם מטעם זה סיכויי הערעור קלושים. בנוסף, טוען המשיב כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לבסוף, טוען המשיב כי אף אם יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין יש להגדיל את סכום הערובה שקבע בית המשפט המחוזי ולהעמידו על סך של 410,000 ש"ח וכן להתנות את הצו בהפקדת ערבות צד ג'.

דיון והכרעה
12.
לאחר עיון בערעור, בבקשה ובתגובת המשיבה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת ערובה בסך של 20,000 ש"ח מצד המבקשת.

13.
הכלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו הוגש הערעור [ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984]. בבוחנו בקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
ישקול בית המשפט את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות [ראו: ע"א
8674/08
רוט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
(לא פורסם, 1.4.2009)]. כידוע, כאשר מבוקש סעד המכוון למנוע פינוי מדירת מגורים יטה בית המשפט להיענות לבקשה למתן סעד, שכן הפינוי עלול ליצור מצב בלתי הפיך בו לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אף אם יתקבל הערעור [ראו: אורי גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי
(מהדורה עשירית, 2009) 677-678]. ואולם, לא בכל הנסיבות עולה הדבר כדי טעם המצדיק את עיכוב הפינוי [ראו: ע"א 2526/10
זילברמן נ' עו"ד שפלר ישראל בתפקידו כמנהל מיוחד
(לא פורסם, 12.4.2010); רע"א 7537/04
טואטי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
(לא פורסם, 22.8.2004); ע"א 735/07
צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות
(לא פורסם, 21.5.2007)], כך למשל כאשר סיכויי הערעור נמוכים [ראו למשל: ע"א 9062/06
קוקיס נ' עירית פתח תקווה
(לא פורסם, 11.2.2007)].

14.
אכן, דומה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המבקשת נוכח היות הדירה דירת המגורים שלה ושל בנה הקטין. ברם, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, אציין כי על פניו נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. עיקר טענות המבקשת נוגעות לממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, טענות שכלל אין בהן כדי לבסס סיכוי ממשי לקבלת הערעור: [ראו: ע"א 8800/04
שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
(לא פורסם, 11.11.2004); ע"א 4086/04
שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד
(לא פורסם, 25.7.2004)]. בנוסף, טענות המבקשת באשר לקביעות בית המשפט המחוזי בדבר היות הסכם הממון הסכם למראית עין, אין בהן כדי לשנות מהתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי נוכח קביעתו המפורשת כי הכרעתו אינה מתבססת על היות הסכם הממון הסכם למראית עין.

15.
שיקולים אלו הביאו אותי לכלל מסקנה כי אין מקום לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה הליכי ההוצאה לפועל של הדירה יעוכבו, בכפוף להפקדת ערובה בסך של 20,000 ש"ח מצד המבקשת.

16.
אשר על כן, הליכי ההוצאה לפועל למימוש הדירה יעוכבו בכפוף להפקדת ערובה בסך של 20,000 מצד המבקשת בקופת בית המשפט עד ליום 6.5.2010.


לא תופקד ערובה כאמור - יפקע הצו למחרת היום.


ניתנה היום, י"ג אייר תש"ע (27.4.2010).





ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10027700_w03.doc

חה

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 2770/10 סיגלית חן נ' בנק הפועלים בע"מ - סניף פרדס חנה, אהרון אריה חן (פורסם ב-ֽ 27/04/2010)