פסקי דין על אבנר חדד | פסקי דין על יצחק מרדכי | פסקי דין על הילה יצחק |

24609/06 א     28/04/2010




א 24609/06 אבנר חדד נ' יצחק מרדכי, הילה יצחק





בפני

כב' השופטת עדי חן-ברק
תובעים

1. אבנר חדד
נגד

נתבעים
1. יצחק מרדכי

2. הילה יצחק
פסק דין
תביעה לתשלום החזר הלוואה שנטען כי לא הוחזרה.

א. מבוא:

1. בין התובע לנתבעים (בעל ואשה) נחתם ביום 13.8.02 הסכם הלוואה לפיו הלווה התובע לנתבעים סכום של 187,000 ₪, לצורך קניית דירה אותה רכשו הנתבעים. סכום ההלוואה הועבר לנתבעים בחודש 8/02.
2. הנתבעים, מצידם, התחייבו לפרוע את ההלוואה ב- 10 תשלומים שהיו אמורים להשתלם בכל 15 לחודש, החל מיום 15.9.02.
3. עוד נכתב בהסכם ההלוואה כי הנתבעים מתחייבים לרשום הערת אזהרה על הדירה שרכשו לטובת התובע מיד עם העברת הבעלות בדירה על שמם, וזאת עד לפירעון מלוא ההלוואה.
התובע התחייב, מצידו, ע"פ האמור בהסכם, לבטל את הערת האזהרה מיד עם פירעון ההלוואה, או לחילופין לחתום בפני
עו"ד שטיפלה בהסדרת הרישום, על טופס המחייב את ביטול הערת האזהרה.
4. להסכם ההלוואה צורף כנספח א' "דף תשלומים" - טבלה שבה מצויינים 12 תשלומים, כאשר בצד כל תשלום יש מקום למלא את הסכום שהוחזר, המועד בו הוחזר וליד הסכום - מקום לחתימת התובע, שאמור היה לאשר בחתימתו את קבלת הכסף בכל תשלום.
5. הנתבעים מודים בקבלת כסף ומאשרים כי היה עליהם להשיב סכום של 187,000 ₪ כאמור בהסכם ההלוואה - "אכן נטלנו הלוואה בסך 187,000 ₪ מאת המשיב תוך שסכום זה הועבר לידינו כשהוא "נקי" מגובה הריבית בגינו"-סעיף 5 לתצהיר הנתבע).
המחלוקת, אם כן, נוגעת אך ורק לעצם החזרת הכסף.
6. הנתבעים טוענים כי השיבו לתובע את מלוא הסכום שהתחייבו לגביו בהסכם ההלוואה, ולהוכחת טענתם הציגו את נספח א' להסכם – דף התשלומים, שבו מולאו כל הסכומים שהוחזרו, לצידם מועד התשלום, וחתימת התובע המאשר קבלתם.
ע"פ הרישום בדף התשלומים שהציגו הנתבעים הם סיימו להחזיר את ההלוואה, לכאורה, ביום 25/12/03, כאשר במהלך התקופה מיום 15/10/02 ועד 25/12/03 הוחזר מידי חודש סכום של 18,700 ₪ (10 תשלומים בני 18,700 כ"א). התשלום האחד עשר, ע"פ אישור התשלומים, שולם ביום 15/9/03 והיה על סך של 22,000 ₪ ואילו התשלום האחרון שהיה על סך 33,000 ₪ -הוחזר ע"פ הרישום בדף ביום 25/12/03.
7. הנתבעים לא הציגו דף תשלומים מקורי אלא העתק.
טענתו המרכזית של הנתבע היתה כי בסמוך לאחר הגשת התביעה, ולאחר שאיתר את דף התשלומים המקורי, ודאג להעביר העתק ממנו לתובע באמצעות בא כוחו, נפרץ רכבו ונגנב ממנו תיקו האישי אשר הכיל מסמכים רבים, ובכלל זה, דף התשלומים המקורי.
8. עוד טוענים הנתבעים כי לצורך החזר ההלוואה נטל הנתבע הלוואה מאחותו בסכום של 53,700 ₪, בשני חלקים: 18,700 ₪ תחילה, ו-35,000 ₪ לאחר מכן, כאשר אחותו היתה נוכחת בעת החזרת הכסף לתובע.
9. באשר ליתרת התשלומים נטען כי במהלך מספר הזדמנויות הוחזרו לתובע סכומים שונים בסדר גודל של 20,000 ₪-25,000 ₪, כאשר ב-5-6 פעמים התלווה לנתבע חברו ירון בוזגלו והיה נוכח בעת מסירת הכסף לתובע.
10. הנתבעים הוסיפו וטענו כי, בשלב מסויים במהלך החזר ההלוואה, נמסרה על ידם לתובע המחאה על סך 10,000 ₪ לצורך הבטחת ביצוע אחד מתשלומי ההלוואה (בשל איחור של מספר ימים). נטען כי ההמחאה נמסרה כהמחאת ביטחון, ברם למרות שסכום ההמחאה שולם לתובע במלואו במזומן, התובע לא החזיר את ההמחאה, ניסה להפקידה בבנק, ולאחר מכן אף פתח תיק הוצל"פ.
11. התובע מכחיש מכל וכל את קבלת הכסף, וטוען בקשר לדף אישור התשלומים כי הוא מזוייף. התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה לזיהוי כתבי יד בענין זה ונטען כי הדבר נמנע נוכח היעדרותו של דף התשלומים המקורי.
טענתו המרכזית של התובע, מעבר לאמור לעיל, נוגעת לרישום הערת האזהרה לטובתו:
נטען כי ביום 27.7.04 (מועד מאוחר למועד בו טוענים הנתבעים כי סיימו לפרוע את ההלוואה) חתמו הנתבעים בפני
עו"ד עמרן על מסמך הצהרה ואישור ממנו עולה, כי קיימת יתרת חוב מצידם למס שבח ומס רכישה, וכי על מנת לקדם את העברת רישום הבעלות בדירה שרכשו בכספי ההלוואה שנתנה להם על ידי התובע, על שמם, ועל מנת לבצע רישום הערת אזהרה לטובת התובע, כפי שנדרשו לעשות בהסכם ההלוואה, הוסכם, כי התובע ישלם עבורם את המיסים והאגרות שנותר לשלם, כולל שכ"ט עו"ד. הנתבעים התחייבו ע"פ הסכם זה להחזיר לתובע את כל המיסים והתשלומים בהם נשא לצורך כך.
התובע נשא בכל התשלומים הללו, ולאחר מכן השלימה עו"ד עמרן – באת כוח הנתבעים בעסקת המקרקעין, ומי שגם ערכה את הסכם ההלוואה המקורי, את רישום הדירה על שם הנתבעים. ביום 29.12.04 אף רשמה עו"ד עמרן הערת אזהרה לטובת התובע.
מכאן טוען התובע כי לו היתה ההלוואה מוחזרת במלואה כפי שטוענים הנתבעים, ברי כי הם לא חותמים על ההסכם הנוסף ביום 27/7/04, ולא היו מוכנים כי תירשם הערת אזהרה לטובתו.
12. במספר ישיבות הוכחות שהתקיימו בתיק העידו התובע ועו"ד שרונה עמרן.
מטעם הנתבעים העיד הנתבע, אחותו וחברו - ירון בוזגלו.
13. יצויין כי התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.
ניתנה רשות להתגונן על אף שנקבע ע"י כב' הרשמת פומרנץ כי - "הגנתו של המבקש בעיתית למדי ומעוררת סימני שאלה רבים". הרשות הותנתה בהפקדת כסף.

ב. דיון והכרעה:

בפתח הדברים אומר כי דין התביעה להתקבל בחלקה משהנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי פרעו את מלוא סכום ההלוואה שנטלו מהתובע, ולהלן נימוקי:

14. טענת הנתבעים לפיה פרעו את ההלוואה היא,למעשה, סוג של טענת "פרעתי". נתבע הטוען פרעתי מודה למעשה בחוב, אלא שטוען הוא לפטור נוכח פירעונו – טענה זו הינה טענה קלאסית של הודאה והדחה – י. זוסמן, סדר הדין האזרחי מהד' 7 1995 עמ' 320, רע"א 7454/96 סמיון נ' רעיסה ניתן ביום 5/1/97.
15. הנתבעים מודים למעשה בקבלת סכום ההלוואה אך טוענים להשבה מלאה, מכאן שנטל השכנוע להוכיח כי השיבו את מלוא הסכום מונח על כתפיהם, והם כשלו בכך.
נטל שכנוע זה מוטל על הנתבעים לכל אורך הדרך ואינו עובר לתובע, מכאן שאם בסוף הדיון עדיין נשאר ספק באשר להחזר ההלוואה או חלקה, או כאשר כפות המאזניים מעויינות, מוכרע הדין לרעת הצד שעליו מוטל נטל השכנוע להוכיח כי פרע את ההלוואה – דהיינו כנגד הנתבעים.
16. הראיה העיקרית עליה נסמכים הנתבעים בהגנתם היא דף התשלומים אשר נטען כי נחתם על ידי התובע, ברם הנתבעים כשלו מלהציג את הדף המקורי.
גרסת הנתבע בקשר להיעלמותו של הדף המקורי מעלה סימני שאלה רבים:
לא ניתן כל הסבר מדוע השאיר הנתבע את תיקו האישי ברכב ?
לא ניתן הסבר מדוע מחזיק הנתבע אישור תשלומים שהתשלום האחרון בו נכתב, לכאורה, בשנת 2003, בתיק שנמצא בתוך המכונית בשנת 2007 ? (אלא אם כן הנתבע לקח אותו על מנת להראות אותו לעורך הדין ולא הספיק להחזירו לביתו – דבר שכלל לא הובהר בעדותו, ולא ניתנה לכך התייחסות כלשהי).
כך גם לא ניתן כל הסבר מדוע אישור מקורי של דף התשלומים לא נותר אצל עו"ד, שהרי לטענת הנתבע הוא הראה לו את הדף המקורי על מנת שישלח אותו לתובע (ב"כ הנתבע שלח את הדף לב"כ התובע בפקס ביום 18/2/07).
ודוק – הנתבע אף לא ביקש להעיד את בא כוחו - עו"ד שוויקה, שלכאורה יכול היה להעיד כי ראה את הדף המקורי שנטען כי נמסר לידו בטרם נגנב מהרכב ויכול היה להעיד אף בקשר לסיבה שבגינה לא הושאר בידו הדף המקורי.
17. הנתבע אף לא הגיש כראיה מטעמו את אישור תלונתו במשטרה על הפריצה לרכבו ו/או חומר כלשהו מתיק המשטרה: העתק עדותו במשטרה וכו' (ודוק - אישור הגשת התלונה במשטרה צורף רק להודעת הערעור שהגיש הנתבע על החלטתה של כב' הרשמת פומרנץ, ולא צורף לתצהיר שהגיש במסגרת בקשתו למתן רשות להגן – תצהיר ששימש אותו גם בתביעה זו, ואף לא הוצג בדיון שהתקיים בפני
כב' הרשמת ו/או בדיון שהתקיים בפני
).
ואולם אף לו היה האישור מוגש כראיה, אזי, עיון בו מעלה כי אין בו איזכור כלשהו לדף התשלומים. ודוק – הנתבע דווקא הקפיד לתת פרטים מדוייקים ביחס למסמכים שונים שהיו ברכב ושנלקחו, אך לא מצא לנכון לפרט את אותו דף תשלומים: "גניבת תיק שהכיל: חוזי שכירות עסק+דירה+פנקס חשבונות+פנקס שיקים בנק פועלים ע"ש צ'רלי ביטון, 800 ₪, מ. שמש, ומסמכים שונים, ת. זהות".
18. מעבר לכך, והעיקר, לא ניתן על ידי הנתבעים הסבר מניח את הדעת לחתימתם על ההסכם השני שנערך ביום 27/7/04 בפני
עו"ד עמרן.
בהסכם זה הצהירו הנתבעים כי קיימת יתרת חוב מצידם בנוגע למיסים מסויימים, וכי על מנת לקדם את העברת רישום הבעלות בדירה שרכשו בכספי ההלוואה שניתנה להם על ידי התובע, על שמם, וכן על מנת לבצע רישום הערת אזהרה לטובת התובע, כפי שנדרשו לעשות בהסכם ההלוואה, הם מסכימים כי התובע ישלם עבורם את מס הרכישה, ואת כל האגרות הדרושות כולל שכ"ט עו"ד (כאשר הנתבעים מתחייבים בהסכם להחזיר לתובע את התשלומים שהוא משלם עבורם):
"הננו...מודעים לכך שקיימת יתרת חובה..ובשל כך לא ניתן היה לבצע העברת בעלות על שמנו עד היום ולרשום הערת אזהרה לטובת מר אבנר חדד
כפי שהתחייבנו ע"פ הסכם ההלוואה מיום 13/8/02".
19. הוכח כי התובע שילם את מלוא המיסים הדרושים, ונשא בשכ"ט עו"ד לצורך ביצוע הרישום, כאשר לאחר מכן השלימה עו"ד עמרן את רישום הדירה על שם הנתבעים, וביום 29.12.04 אף נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע.
20. בחקירת הנתבע במסגרת הבקשה לקבלת רשות להתגונן, הוא נשאל לפשר חתימתו על ההסכם האמור לעיל, שהרי מדוע היה צריך לחתום על הסכם זה, אם לשיטתו ולגרסתו החזיר את מלוא סכום ההלוואה עד ליום 25.12.03 (ע"פ הרשום באישור התשלומים שהציג).
בתשובתו לשאלה חשובה זו, בחקירתו בפני
כב' ההרשמת פומרנץ, הכחיש הנתבע את חתימתו על גבי ההסכם:
"זו לא החתימה שלי, אני לא חותם כך... אני מסתכל על חתימה של אשתי לא רשום כאן הילה כמו שהיא חותמת, אני לא יכול לזהות את החתימה שלה... אני חוזר ואומר שזו אינה חתימתי, יכול להיות שזאת החתימה של אשתי".
כן ראה האמור בהחלטתה של כב' הרשמת פומרנץ, שמצאה לנכון לתאר את הלהט בו ניתנה תשובה זו: "המבקש טוען בלהט כי אינו חתום על המסמך זה.."-עמ' 8 להחלטתה.
21. ברם - תשובה זו של הנתבע סותרת לחלוטין את הגרסה החדשה שהובאה בתצהיר משלים שהגיש במסגרת ראיותיו לקראת מועד ההוכחות בתיק, בו אישר כי אכן חתם על הסכם זה, אך טען כי הדבר נעשה לאור דרישת התובע שביקש ממנו לחתום על ההסכם על מנת שהוא (התובע) לא יסתבך עם מס הכנסה בהלוואה שנתן.
עוד הוסיף הנתבע וטען בתצהירו המשלים כי התובע הבטיח לו שלא ירשום הערת אזהרה, וגם ביקש ממנו שלא ידבר על זה עם עו"ד עמרן. נטען כי מתוך אמונה לדברי התובע חתמו הנתבע ואשתו בפני
עו"ד עמרן על ההסכם.
22. אין בידי לקבל את גרסתו המאוחרת והכבושה של הנתבע – גרסה שאין לה זכר בחקירתו הראשונה בבקשה לרשות להתגונן – בה כאמור הכחיש את חתימתו על ההסכם.
23. התובע אף לא נתן כל הסבר לשינוי הגירסה, וכאשר נדרש בחקירתו הנגדית ליתן הסבר מדוע הכחיש תחילה את חתימתו על המסמך - חזר ואמר מספר פעמים: "אני לא זוכר"-עמ' 11 שר' 20, ושר' 23 וכן בעמ' 12 שר' 7 ושר' 11).
24. עוד יש לומר, בהקשר זה, כי אשת הנתבע לא הובאה להעיד על מנת לתמוך את גרסתו החדשה. גם הנתבעת 1 נכחה בפגישה שהתקיימה אצל עו"ד עמרן - פגישה שבמהלכה נחתם ההסכם המדובר, ועל כן יכולה היתה להעיד על הדברים ולתמוך את גרסת הנתבע. אי הזמנתה לעדות פועלת כמובן לחובת הנתבע (על אף שמדובר בבני זוג שניתן היה לטעון כי עדותם הינה ממילא עדות יחידה של בעל דין).
25. חתימת הנתבעים ביולי 2004, על הצהרה ואישור שעד למועד זה לא הועברה הדירה על שמם, לא נרשמה הערת אזהרה על ידי התובע, וכי הם מבקשים לעשות זאת כעת, מעידה על כך שסכום ההלוואה לא הוחזר על ידם ו/או לפחות לא הוחזר במלואו.
לו היה מוחזר מלוא הסכום כפי שטען הנתבע (על בסיס הרישום בדף אישור התשלומים שהציג עד סוף שנת 2003), ברי כי הנתבעים לא היו חותמים על הצהרה ואישור כזה, ולו אכן היתה נכונה גרסתם לפיה חתמו על ההסכם נוכח בקשת התובע כי יעשו כן, הרי שהדבר היה נטען על ידם כבר בחקירה שנערכה בבקשת הרשות להתגונן.
26. מעבר לאמור לעיל יש להוסיף כי עדותה של עו"ד עמרן היתה מהימנה.
עו"ד עמרן העידה כי התובע פנה אליה מספר פעמים במהלך התקופה בין החתימה על הסכם ההלוואה ועד לרישום הערת האזהרה – "והתעקש על רישום הערת האזהרה לטובתו בשל העובדה שלא הוחזרו לו כספים" (סעיף 9 לתצהירה-ת/1).
כן ראה בעדותה:
"ש. האם בפני
ות של התובע אליך בכל פעם כשהוא שאל אותך לגבי הערת האזהרה, ביררת איתו אם שלמו לו או לא ?
ת. הוא טען בפני
שהם לא שלמו לו כספים ולכן דרש ממני בתוקף לבצע העברת בעלות על שמם ורישום הערת אזהרה לטובתו"-עמ' 4 שר' 5.
עוד עלה מעדותה של עו"ד עמרן כי לנתבע לא היה כסף כדי לשלם את מיסים שהיה עליו לשלם על מנת שניתן יהיה להעביר את הדירה על שמו, ולרשום את הערת האזהרה לטובת התובע, ואף לא היה לו כסף על מנת לשלם לה את שכר הטרחה:
"היה חוב של הנתבעים כלפי שהיו צריכים לשלם אותו, במקביל היו צריכים לשלם מס רכישה וכל זה שילם התובע לרבות חובות לעירית ק. אתא"-עמ' 4 שר' 17.
כאשר בסופו של דבר נאלץ התובע לשלם את החובות על מנת לבצע את הרישום כנדרש.
בהקשר זה יש להפנות לאי אמינותו של הנתבע אשר הצהיר בתצהירו כי "המשיב (הכוונה לתובע-ע.ב.) לא שילם כל מס בעבורינו"-סעיף 22 לתצהיר הנתבע, וכן – "המשיב לא נאלץ להוציא כל סכומי כסף נוספים בשל מעשים ו/או מחדלים הקשורים בנו"-סעיף 23 לתצהירו. הוכח, כאמור לעיל, כי התובע דווקא שילם את מלוא חובותיו של הנתבע בקשר להעברת הדירה.
27. עו"ד עמרן העידה, בנוסף, כי לפני שנפגשה עם הנתבע ואשתו, ובטרם החתימה אותם על ההסכם בחודש יולי 04, היא הסבירה להם במה מדובר, ברם הם לא אמרו לה דבר וחצי דבר בקשר להחזרת סכום ההלוואה על ידם – מכאן שהבינו היטב על מה חתמו, ואין לקבל טענת בא כוחם כי לא היה להם מושג מה תוכן המסמך עליו חתמו:
"ביום 27/7/04 פנו אלי בשיחה טלפונית שני הצדדים. וידאתי שיש הסכמות ביניהם. אני ערכתי את המסמך ויום למחרת תאמתי עם הנתבעים שאגיע לביתם, הגעתי לבית שלהם בק.אתא..שתיתי איתם קפה החתמתי אותם והלכתי למשרדי"-עמ' 4 שר' 26. וכן:
"ש. האם הסברת לנתבעים על מה הם חותמים ?
ת. בוודאי. הנתבעים הם לא אנשים שלא מבינים ענין יש להם עסקים"-עמ' 5 שר' 1.
28. אני גם מקבלת את ההסבר שניתן על ידי עו"ד עמרן לשאלה שהועלתה בקשר לכך שאין בהסכם השני, שנכרת בין הצדדים, התייחסות לסכום החוב שנותרו הנתבעים חייבים לתובע. הגב' עמרן השיבה כי ההסכם מתייחס באופן ברור להסכם ההלוואה וכי היא לא נכנסה למערכת היחסים בין הצדדים ביחס לסכום המדוייק שנותר לתשלום בקשר להלוואה – "אני הבנתי מהנתבע שלא שולמו לו כספים. אני הבהרתי בפני
הם (בפני
הנתבעים – ע.ב.) שהוא (התובע – ע.ב.) לוחץ עלי כבר הרבה זמן לרשום הערת אזהרה מה קורה עם התשלום של הכספים כי באמת מגיע לו הערת אזהרה לטובתו. הם טענו שכרגע הוא ישלם את הכספים האלה והם ידאגו להחזיר לו. הם לא התפלאו מדוע הם צריכים לשלם את זה. אני לא נכנסתי למסכת התשלומים" – עמ' 5 שר' 11.
וכן:
"ההצהרה והאישור מפנים להסכם ההלוואה. מצורף להסכם ההלוואה נספח תשלומים. הם (הכוונה לנתבעים – ע.ב.) לא אמרו לי שום דבר ביחס לטענה של התובע שההלוואה לא שולמה. הם טענו שאין להם כסף לשלם את מס הרכישה..ולשלם לי שכר טרחה.." – עמ' 5 שר' 21.

סתירות ותמיהות נוספות בעדויות הנתבע:

מעבר לאמור לעיל ראוי להצביע על ענינים נוספים שעלו במהלך העדויות, אשר גם הם אינם תומכים בגרסת הנתבעים לפיה פרעו את מלוא סכום ההלוואה:

29. על פי אישור התשלומים שהציג הנתבע הוחזר, לכאורה, סכום ההלוואה ב - 12 מועדים שונים, כאשר 10 התשלומים הראשונים היו זהים (סכום של 18,700 ₪ כל אחד), התשלום ה - 11 היה בסך 22,000 ₪, והתשלום האחרון היה בסך של 33,000 ₪.
ברם סכומים אלה עומדים בניגוד לסכומים שנקב הנתבע בתצהירו, שם טען כי החזיר את עיקר הסכום בתשלומים שנעים בין 20,000 ₪ ל - 25,000 ₪ (סעיף 3 לתצהירו).
30. כן נפלו סתירות מהותיות בעדות חברו של הנתבע שזומן להעיד מטעמו – ירון בוזגלו אשר סתר בעדותו בבית המשפט הן את האמור בתצהירו, והן את גרסת הנתבע כפי שהיא באה לידי ביטוי בדף אישור התשלומים:
בוזגלו העיד בבית המשפט כי בכל פעם בה התלווה לנתבע לצורך החזרת הכסף היה הנתבע מחזיר סכומים גדולים מאוד:
"בפעמים הראשונות זה היה בסביבות 20,000 ₪, 25,000 ₪ וגם יותר..הסכום של הכסף היה מעל 30,000 ₪ הוא ישב איתי ביחד ומדיבור הבנתי ממנו ומזה שזה בסביבות 40,000 ₪" – עמ' 18 שר' 2.
ברם בתצהירו טען בוזגלו כי הסכומים שהוחזרו היו בסך 20,000-25,000 ₪, ואילו לגרסת הנתבע, כאמור, ע"פ הרישום בדף התשלומים שהציג – הוחזרו סכומים אחידים של 18,700 ₪ במשך 10 חודשים, ולאחר מכן תשלום אחד בסך 22,000 ₪, ואחד בסך-33,000 ₪.
31. עוד הוברר כי מצבו הכלכלי של הנתבע היה קשה - לא היה לו כסף לשלם את המיסים והחובות לצורך העברת רישום הדירה על שמו, התברר כי היה חייב סכום של 100,000 ₪ לאח אחר שלו ממנו לווה כסף (ראה עדות אחותו של הנתבע בעמ' 14 שר' 1 – "אני גם החזרתי חוב של 100,000 ₪ למשהו אחר שאח שלי היה חייב לו.."), ומנגד הנתבע לא הציג כל תשתית ראויה שניתן ללמוד ממנה מהיכן הושג הכסף שנטען כי הוחזר על ידו לתובע: הנתבע העיד כי היה לו עסק אך לא הציג מסמך כלשהו ממנו ניתן ללמוד האם העסק הרוויח ? כמה ? מה היה המחזור ? ודוק - נטען להחזר חודשי במשך שנה שלמה של כ - 20,000 ₪ בחודש ! וזאת מבלי שהוצג מהו מקור המימון.
יתר על כן – בחקירתו הנגדית, במסגרת הדיון בבקשת הרשות להגן, העיד הנתבע כי החזר ההלוואה נעשה באמצעות מתן המחאות: "נתתי לו כמה שיקים כאלו חלק נפרעו וחלק לא..חלק מן השיקים שולמו ע"ח ריביות, חלק חזרו ונתתי לו המחאות במקומם" – מה היה פשוט יותר מלהציג תדפיס בנק ו/או העתקי ההמחאות על מנת להוכיח כל המחאה והמחאה שניתנה, וסכומה ??
32. גם עדות הנתבע לפיה מסר לתובע המחאה על סך 10,000 ₪ כבטחון, מלמדת כי לנתבע לא היה כסף להחזיר את ההלוואה. כאמור נטען כי מדובר בהמחאה שניתנה לצורך הבטחת ביצוע אחד מתשלומי ההלוואה שלא שולם בשל איחור, ואולם מדף אישור התשלומים ניתן לראות כי, לכאורה, לא היה איחור בשום תשלום וכי ההלוואה הוחזרה בכל 15 לחודש מחודש 10/02 ועד 7/03, כאשר רק שני התשלומים האחרונים ניתנו באיחור: האחד ב-15 לספטמבר והשני ב-25 בדצמבר (תשלומים אלו עולים בהרבה על 10,000 ₪).
עוד יש לומר ביחס להמחאה זו כי בוזגלו העיד בתצהירו כי הוא עצמו היה עד להחזרת סכום ההמחאה על ידי הנתבע לאחיו של התובע – "באיזה פעם בה הגענו למקום ומר חדד לא היה, הוא התחייב כי יחזיר צ'ק חוזר למורדי, וכנגד השאיר במקום מורדי את מלוא סכום הצ'ק, וכן התחייב לו שיחתום על הטופס כשם שחתם לו בכל פעם קודם לכן"-סעיף 5 לתצהיר בוזגלו. ברם סכום ההמחאה (10,000 ₪) אינו מופיע באף אחד מהתשלומים הרשומים בדף התשלומים שהציג הנתבע.
גם בהתנהלות הנתבע ביחס להמחאה הנטענת לעיל יש כדי לחזק טענת התובע לפיה הנתבע לא פרע את ההלוואה,ובוודאי אין בה כדי לתמוך בגרסת הנתבעים:
נטען כי התובע ההפקיד את ההמחאה ביום 25/7/04 (כחצי שנה לאחר החזר התשלום האחרון של ההלוואה), וזאת על אף שסכומה הוחזר לתובע ועל אף שהתובע הבטיח לנתבע כי ישיב לו את ההמחאה – כל זאת לגרסת הנתבע.
ברם הנתבע לא סיפק הסבר משכנע מדוע לא דאג כי התובע ישיב לו את ההמחאה (פרט לטענתו כי סמך על התובע), ואולם גם אם ניתן היה לקבל הסבר זה בראשית הדרך, הרי שבוודאי לאחר ה-25/7/04 לא ניתן היה לקבלו – הנתבע לא הסביר מדוע לאחר שהתובע כבר הציג את ההמחאה בבנק, והיא לא כובדה, לא דאג הנתבע לקבל אותה בחזרה לידיו.
ההסבר המתקבל ביותר הוא שהנתבע כלל לא ניסה לקבלה בחזרה נוכח ידיעתו כי הוא חייב לתובע סכום נכבד וכי ההלוואה לא הוחזרה ו/או לא הוחזרה במלואה.
33. הנתבע והעד מטעמו העידו בתצהירים שהוגשו כי כל התשלומים הוחזרו לתובע עצמו פרט לאירוע בודד שבו התובע לא היה, והכסף הושאר לאחיו (ראה סעיף 4 לתצהיר בוזגלו, וסעיף 14 לתצהיר הנתבע), ואולם מעדות הנתבע בבית המשפט ניתן היה להבין כי יותר מפעם אחת הושאר הכסף לאחיו של התובע ולא לתובע עצמו – "לפעמים הייתי משאיר לו אצל אחיו"-עמ' 12 שר' 19. הימנעות הנתבע מלזמן את אחיו של התובע אף היא פועלת לחובתו.
34. לא ניתן על ידי הנתבע כל הסבר מדוע החזיר, לשיטתו (כאמור בהעתק דף התשלומים שהציג), סכום שעולה בהרבה על הסכום שהיה עליו להחזיר. כאמור בהסכם ההלוואה היה על הנתבע להחזיר 187,000 ₪ ב-10 תשלומים החל מחודש 9/02. ע"פ דף אישור התשלומים שהציג הנתבע הוחזר, לכאורה, סכום של 187,000 ₪ ב - 10 תשלומים החל מחודש 10/02, ואולם לאחר מכן שולמו שני תשלומים נוספים בסכום כולל של 55,000 ₪ !! (האחד ביום 15/9/03 על סך 22,000 ₪ והשני ביום 25/12/03 על סך 33,000 ₪).
35. מדף התשלומים שהציג הנתבע עולה, לכאורה, כי בעשרת החודשים הראשונים הוחזרו התשלומים במועד קבוע (אמצע החודש - כל התשלומים הוחזרו ב-15 לחודש, אחד ב-16 ואחד ב-17), ברם בעדותו ענה הנתבע כי היה מחזיר כסף כאשר היה לו – "בכל פעם שהיה לי כסף הייתי הולך ומחזיר"-עמ' 12 שר' 15.
כן יש לציין כי מדף התשלומים עולה כי 3 תשלומים הוחזרו, לכאורה, ביום שבת בשבוע, בעוד שהנתבע העיד כי אינו זוכר אם נהג להחזיר כסף בשבתות – עמ' 12 שר' 18.

החזר חלקי:

36. יחד עם האמור לעיל הנתבע עמד בנטל להוכיח החזר של חלק מסכום ההלוואה כפי שאפרט להלן:
תשלום בסך 53,700 – סכום שקיבל מאחותו.
אחות הנתבע תיארה שני מפגשים עם התובע בהם החזיר הנתבע פעם אחת סכום של 18,700 ₪ ופעם שניה סכום של 35,000 ₪.
העדה הבהירה כי עמדה על כך שתראה במו עיניה כיצד מחזיר הנתבע את הכסף, זאת מאחר שלא האמינה לו (לנתבע - אחיה) כי יעשה שימוש בכסף שהיא נותנת לו לצורך החזר ההלוואה, ומסיבה זו אף לא הסכימה לתת לו את הכסף, אלא במעמד ההחזרה:
"לא נתתי לו את זה קודם כי לא האמנתי לו שישתמש בכסף כדי להחזיר את ההלוואה"-עמ' 13 שר' 9.
העדה הסבירה מהו מקור הכסף שנתנה לנתבע לצורך החזר ההלוואה: סכום שקבלה בתביעת פיצויים גדולה שניהלה. כן תארה האחות כי נהגה לעזור למספר אחים שלה במתן סכומי כסף גדולים. עדותה היתה מהיימנה, לא נסתרה, ויש לקבלה.
37. אין לקבל טענת ב"כ הנתבעים לפיה במידה ותתקבל גרסתו העובדתית של הנתבע, ולו בחלקה, כך שיקבע כי חלק מסכום ההלוואה הוחזר (כפי שנקבע על ידי לעיל), אזי יהיה בכך כדי לדחות את התביעה במלואה.
נטל השכנוע רובץ על הנתבעים לאורך כל הדרך ונטל זה אינו עובר מצד לצד. נטל השכנוע משמעו הצורך להוכיח כי כל התשלומים הוחזרו, ולא רק חלקם.
בהתחשב בכל האמור לעיל יש לקבוע כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח החזר מלא של ההלוואה. הנתבע אף לא הצליח להביא ראיות מספקות כדי להעביר את נטל הבאת הראיות לההבדיל מנטל השכנוע) לתובע, בכל הנוגע להחזר התשלומים האחרים.

38. סוף דבר –
הנני מחייבת את הנתבעים להשיב לתובע את הסכום שנקבע בהסכם ההלוואה (187,000 ₪) בניכוי 53,700 ₪, דהיינו, סכום של 133,300 ₪.
בהתחשב בשיהוי הניכר בהגשת התביעה (החזר הלוואה שאמור להתבצע בשנת 2002 בעוד שהתביעה מוגשת בשנת 2006), ותוך מתן משקל לקבלת טענת הנתבע ביחס להחזר חלק מסכום ההלוואה – דבר שמעיד על חוסר תום לב של התובע בהגשת תביעה על מלוא הסכום (דבר שמקבל משנה תוקף נוכח העובדה שהתביעה הוגשה במקור בסדר דין מקוצר), הרי שאין מקום לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שהיה מיועד להחזר הסכומים אלא רק מיום הגשת התביעה.
הסכום שנפסק (133,300 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה הינו 162,615 ₪.
בנוסף הנני מחייבת את הנתבעים להשיב לתובע את הסכומים ששולמו על ידו ע"פ ההסכם מיום 27/7/04 :
11,828 ₪ בגין מס הרכישה - שולם ביום 18/10/04.
2,950 ₪ בגין שכ"ט עו"ד עמרן - שולם ביום 21/11/04.
289 ₪ בגין בולי הכנסה - שולם ביום 23/12/04.
1,531 ₪ בגין חוב לעיריה - שולם ביום 29/12/04.
סה"כ 16,598 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית הסכום הינו 20,248 ₪.
לסכומים שפורטו לעיל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪+מע"מ, והחזר אגרות.
הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
הגזברות תעביר לב"כ התובע את הסכום שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט.

ניתן היום, י"ד אייר תש"ע, 28 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.
ח

בית משפט השלום בחיפה

28 אפריל 2010
ת"א 24609-06 חדד נ' מרדכי ואח'
1 מתוך 10








א בית משפט שלום 24609/06 אבנר חדד נ' יצחק מרדכי, הילה יצחק (פורסם ב-ֽ 28/04/2010)