פסקי דין על לוי גדעון | פסקי דין על לוי חמדה | פסקי דין על נאות רבקה חב' למסחר והשקעות בע"מ

1689/01 א     04/02/2004




א 1689/01 לוי גדעון,לוי חמדה נ' נאות רבקה חב' למסחר והשקעות בע"מ





1
בתי המשפט

עא 001689/01
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
04/02/2004

הרכב השופטים:
ר' שטרנברג אליעז
-סגן נשיא-אב"ד
ע' פוגלמן
שופט
א' שילה שופט

בפני
:

1 . לוי גדעון

2 . לוי חמדה

בעניין:
המערערים
מויאל

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
נאות רבקה חב' למסחר והשקעות בע"מ
המשיבה
בן ישראל

ע"י ב"כ עו"ד



פסק - דין

בית משפט השלום בתל אביב (סג"נ השופט א. גולדין) קיבל את תביעת המשיבה וחייב את המערערים לפנות את הדירה, בה הם גרים בשכירות מוגנת. המערערים אינם חולקים על קביעותיו של בית משפט קמא שמצא כי הם הפרו את חוזה השכירות באופן שהקים למשיבה עילה לפינוי. טענתם היחידה לפנינו שבנסיבות העניין יש להעניק להם סעד מן הצדק.

מדובר בדירה בת שני חדרים בקומה העליונה בבית ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב. המערערים שכרו את הדירה בשנת 75' מבעלי הבית הקודמים של המשיבה בדמי מפתח. מאז ועד היום המערערים מתגוררים בדירה ובה גידלו את ילדיהם. שניים מהם עדיין מתגוררים עמם.

המשיבה הגישה את תביעת הפינוי לבית משפט קמא בשנת 97' ועילתה הפרת תנאי מתנאי השכירות. המשיבה טענה שהתגלה לה: "כי בתחילת שנת 1996 תפסו הנתבעים חזקה בחלק הגג הקדמי של הבנין ובנו שם קונסטרוקציה קבועה ומעליה גג" ועשו כן בלא ידיעתה ובלא שקיבלו היתר כחוק. המשיבה הוסיפה וטענה שהמערערים לא נענו לדרישותיה להרוס את אשר נבנה ולהחזיר את המצב לקדמותו, ועירית תל אביב הגישה כתב אישום נגד המערערים וגם נגד המשיבה ומנהליה בשל אותה בנייה.

המערערים התגוננו בטענה שהבנייה שמדובר בה היא בנייה ישנה שבעלי הבית הקודמים הסכימו לה בגדר פשרה בתביעת פינוי שהוגשה בשנת 91' נגד המערערים (ת.א. 12313/91 בבימ"ש השלום בת"א). בפשרה הסכימו בעלי הדין על הענקת סעד מן הצדק למערערים.


בית משפט קמא לא שמע עדים, ובעלי הדין הסתפקו בהגשתם של מסמכים. על יסוד המסמכים (ובהם

פסק דין
בעתירה מנהלית שבעלי הדין דנן היו צדדים לה) מצא בית המשפט, בהחלטת ביניים, שהגגון שבנו המערערים מעל מרפסת דירתם איננו הבנייה שעליה הסכימו קודמיה של המשיבה, והבנייה הנוכחית נעשתה בלא הסכמתה של המשיבה ובלא היתר כחוק. רק לאחר מתן ההחלטה וסמוך לפני מתן פסק הדין פירקו המערערים את הגגון והחזירו את המצב לקדמותו. קודם לפירוק הגגון הספיקו המערערים להודיע לבית המשפט כי "כבר הסירו אותו", אך התברר שההודעה הייתה הודעת שווא.

בשל האמור לעיל ועל יסוד הסכם השכירות והוראות חוק הגנת הדייר מצא בית משפט קמא שהמבקשים הפרו את תנאי הסכם השכירות בבניית הגגון ובכך קמה למשיבה עילת פינוי. כאמור המערערים אינם חולקים על קביעה זו.

השופט קמא שקל את האפשרות להעניק למערערים סעד מן הצדק וכן ערך את "מאזן הנזקים" שבין בעלי הדין.

בית המשפט מצא שהשיקול היחיד למען הענקת סעד מן הצדק הוא "טיב המושכר" היינו, היותה של הדירה דירת מגורים. לעומת זאת עמד בית המשפט על השיקולים ששכנעוהו לסרב למתן הסעד המבוקש:

א. א. זכותה של המשיבה היא זכות קניינית המוגנת כזכות יסוד חוקתית, ואין לפגוע בה אלא לפי הוראת חוק מפורשת שאותה יש לפרש על דרך הצמצום.
ב. ב. מהות ההפרה: בניית קונסטרוקציה חדשה.
ג. ג. המערערים כבר הפרו בעבר את הסכם השכירות וביצעו שינויים בדירה. בעלי הבית דאז הגישו תובענה לבית המשפט בעניין זה (ת.א. 12135/84), והצדדים הגיעו לפשרה ולפיה לא יבצעו המערערים כל שינוי נוסף בלא הסכמת בעלי הבית.
ד. ד. בתובענה נוספת (ת.א. 12312/91 הנ"ל) נגד המערערים ניתן

פסק דין
בפשרה, שהעניק להם סעד מן הצדק. לפיכך אם יינתן היום סעד מן הצדק יזכו המערערים פעמיים לסעד שכזה.
ה. ה. כאשר תביעת הפינוי הייתה תלויה ועומדת בבית משפט קמא הציעה המשיבה לשלם למערערים תמורת פינוי הדירה את חלקם בדמי המפתח לפי קביעת שמאי שמינה בית המשפט על דעת הצדדים. מדובר בהצעה לשלם סכום בשיעור של 60% מ- 86,000 דולר ארה"ב; המערערים דחו את ההצעה.


לפנינו הדגיש ב"כ המערערים את נסיבותיהם האישיות הקשות של המערערים: אם ייאלצו לפנות את הדירה ימצאו עצמם עם ילדיהם בלא קורת גג. המערער עובד בדוכן פלאפל והכנסתו מעטה; בעבר היה נרקומן ואסיר והוא הצליח להשתקם ולבנות את משפחתו.

ב"כ המשיבה תומך בנימוקי בית משפט קמא ומדגיש בעיקר את התנהגותם הנלוזה של המערערים, שהפרו את הסכם השכירות בריש גלי, ואילצו את המשיבה להתדיין עמם הן לפני בית משפט קמא הן בהליך של עתירה מנהלית. באותה עתירה מנהלית נאלצה המשיבה להתמודד עם היתר בנייה שהעניקה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה למערערים על יסוד בקשה שהגישו בלי חתימת המשיבה - בעלת הנכס. המשיבה נאלצה להתמודד גם עם כתב אישום שהוגש נגדה ונגד מנהליה בשל הבנייה הבלתי חוקית שנעשתה כאמור שלא על דעתה.



דיון

הסמכות ליתן סעד מן הצדק, מקום שבית משפט קובע קיומה של עילת פינוי, מעוגנת בהוראת ס' 132 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב - 1972 ("החוק") שזו לשונה:

" (א) על אף קיומה של עילת פינוי רשאי בית המשפט לסרב לתת

פסק דין
של פינוי אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה זה צודק לתתו.
(ב) ניתן

פסק דין
בתביעת פינוי, והוגש עליו ערעור, רשאי בית המשפט לערעורים לשקול מחדש אם היה זה צודק לתת את פסק הדין."


ס"ק ב' דלעיל מלמדנו שסמכותה של ערכאת ערעור לשקול מתן סעד מן הצדק ולהעניקו, היא סמכות מקורית שאיננה מוגבלת לבדיקת שיקול דעתו של בית משפט קמא. אמנם בית המשפט לא ימהר לעשות שימוש בסמכותו זו (ע"א 72/58, זסלבסקי נ. קולנוע ארמון בע"מ, פ"ד י"ג 518), אך בענייננו בית משפט קמא לא שמע עדים, ולפיכך אין לשיקול דעתו יתרון על פני שיקול הדעת של ערכאת הערעור, יתרון הקיים בדרך כלל לערכאה הדיונית שהתרשמה מהעדים ושמעה אותם.
שקלנו אפוא את כל השיקולים הנוגעים לעניין שלפנינו והגענו לכלל מסקנה כי יש להעניק למערערים סעד מן הצדק.


המקרה שלפנינו איננו קל. המערערים הפרו את הסכם השכירות ולא תיקנו את ההפרה במשך כארבע שנים, בהן נאלצה המשיבה להתמודד עמם בערכאות. את התקופה שחלפה מאז נדרשו להחזיר את המצב לקדמותו, הם ניצלו לניסיון נואל לקבל היתר בנייה שלא על דעת המשיבה. אף אין זו הפעם הראשונה שהמבקשים הפרו את הסכם השכירות ובעבר כבר זכו לסעד מן הצדק בשל הפרה דומה. אולם הלכה היא "שבריבוי ההפרות כשלעצמו, אין בהכרח משום מניעה להעניק סעד מן הצדק" (ע"א 116/65 לנציאנו ובזיני נ. יפה ושם טוב, פ"ד י"ט [3] 122 בעמ' 128 מפי השופט ח. כהן) וזכותו של נתבע לעמוד על טענותיו בבית המשפט גם אם לבסוף הן נדחות. עמידה שכזו אין לה משקל במאזני הסעד מן הצדק. השאלה הנשאלת בסופו של דבר היא האם יהא זה צודק או בלתי צודק, להורות על פינוי הדיירים מקורת הגג:
"לשון אחרת: יכול ובעיני השופט - כמו בעיני בעל הבית - לא יהא הנתבע "ראוי לסליחה", ואף על פי כן לא יהא צודק לתת את צו הפינוי - לא מפני שהנתבע הוא צדיק תמים, אלא מפני שקיימות נסיבות אשר יש בהן כדי לשלול מאת צו הפינוי את מידת הצדק האוביקטיבי".
(ר' ע"א 301/61 סילבה ליפשיץ נ' ברוך רובין פ"ד ט"ז 57 בעמ' 66 אף הוא מפי השופט ח. כהן).


כנגד השיקולים לחומרא עומדים השיקולים אשר הביאונו למסקנה שהגענו אליה:
א. א. מדובר בדירת מגורים קטנה שבה מתגוררת משפחה בת 4 נפשות ויש חשש ממשי שהפינוי יגרום לה להשאר ללא קורת גג.
ב. ב. ההפרות הקודמות של הסכם השכירות נעשו כלפי קודמיה של המשיבה, והמקרה דנן הוא המקרה הראשון ואנו מאמינים שגם האחרון, בו נאלצה המשיבה להתמודד עם המבקשים מפני שהפרו את הסכם השכירות.
ג. ג. המערערים לא זכו בהגנת החוק בחסד, אלא שילמו תמורת זכותם טבין ותקילין בדמי מפתח. זכות השכירות שלהם היא זכות מעין קניינית. לעומתה, רכשה המשיבה דירה תפוסה שהמערערים מתגוררים בה והגנת החוק פרוסה עליהם (ר' ע"א 116/65 הנ"ל בעמ' 129 מול האות א).
ד. ד. אופיה של הפרת חוזה השכירות שעמדה ביסוד פסק הדין: בסופו של דבר מדובר בבניית גגון בשטח של כ- 12 מ"ר מעל מרפסת פתוחה שבחזקת המערערים. יש להניח שאילו פנו המערערים לבית הדין לשכירות בבקשה כחוק להרשות להם את בניית הגגון מעל המרפסת שהם מחזיקים בה, היה בית הדין לשכירות נענה לבקשתם, תמורת תשלום סביר למשיבה.


ה. ה. השופט ח. כהן (כתוארו אז) לימדנו הלכה "כי התנהגות של הדייר לפני המשפט או בבית המשפט אינה עילה לשלול מאתו סעד מן הצדק לפי סעיף 37 הנ"ל [קודמו של ס' 132 לחוק], ובלבד שהנזק אשר גרם לבעל הבית על ידי הפרתו את חוזה השכירות תוקן ..." (ע"א 325/65 פהימה ואברהם מוצפי נ. חב' חלקה 187 בגוש 6166 בע"מ, פ"ד כ [1] 158 בעמ' 160 מול האות ו'; ר' גם ע"א 697/77 פייט נ. סופר, פ"ד ל"ב [1] 50 מפי כבוד השופט עציוני). אמנם התנהגו המערערים כלפי המשיבה, הן בבית המשפט הן מחוצה לו, התנהגות שראוי להסתייג ממנה נמרצות, אך נוצר הרושם כי אולי החמיר בית משפט קמא עמם, יתר על המידה.


בסופו של דבר אי הענקתו של סעד מן הצדק במקרה שלפנינו פירושה מחד גיסא אבדן מוחלט של זכות המערערים לדיירות מוגנת שבעבורה שילמו במיטב כספם בלא שיזכו ל"תשלום איזון" כלשהו מאת המשיבה, ומאידך גיסא הענקת מלוא הזכויות למשיבה בדירה, כשהיא חופשייה מכל דייר. בנסיבות העניין נראה לנו כי תוצאה שכזו איננה מאזנת כראוי בין הצדדים כאשר יש חשש ממשי שהמערערים יוותרו ללא קורת גג.

התוצאה היא שאנו מקבלים את הערעור ומעניקים למערערים סעד מן הצדק. המערערים יפנו את הדירה נשוא פסק הדין קמא, אלא אם ישלמו למשיבה סכום של 55,000 ₪, תוך 90 יום מהיום.
המשיבה תשלם למערערים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
הפיקדון יוחזר למערערים באמצעות בא כוחם.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום י"ב בשבט, תשס"ד (4 בפברואר 2004).
א' שילה, שופט
ע' פוגלמן
, שופט

ר' שטרנברג אליעז
,
סגן-נשיא
אב"ד








א בית משפט מחוזי 1689/01 לוי גדעון,לוי חמדה נ' נאות רבקה חב' למסחר והשקעות בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/02/2004)