פסקי דין על פטריסיה בראל | פסקי דין על א.א. כוון יעוץ והדרכה | פסקי דין על אורנה אנג'ל |

8718-10/09 א     03/05/2010




א 8718-10/09 פטריסיה בראל נ' א.א. כוון יעוץ והדרכה בע"מ, אורנה אנג'ל








בית משפט השלום בחיפה



3 מאי 2010

ת"א 8718-10-09 א.א. כוון יעוץ והדרכה בע"מ
נ' בראל





מספר בקשה:2

בפני

כב' השופטת
רננה גלפז מוקדי

מבקשת
פטריסיה בראל


נגד

משיבות
1. א.א. כוון יעוץ והדרכה בע"מ

2. אורנה אנג'ל



החלטה

1.
לפני בקשה להעברת הדיון בשל חוסר סמכות עניינית וחוסר סמכות מקומית.

המבקשת טוענת כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד וכי עילת התביעה נובעת מקיומם של יחסים אלו. מכיוון שכך, טוענת המבקשת כי יש להעביר את הדיון לבית הדין לעבודה ובנוסף טוענת כי מקום ביצוע העבודה היה באזור המרכז ועל כן יש להעביר את הדיון בתביעה זו לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

על פי הטענה, בשנת 1996 החלה המבקשת את עבודתה אצל המשיבה 1, אשר נוהלה ע"י המשיבה 2, שעיסוקה הינו מתן ייעוץ והדרכה לחברות וארגונים. הצדדים הגדירו את יחסיהם כיחסי קבלן עצמאי-לקוח, אולם לטענת המבקשת, יש לראות את היחסים כיחסי עובד-מעביד, כאשר במהלך כל תקופת העסקתה, נתנה המבקשת שירותי ייעוץ ללקוחות המשיבה בלבד ובתיאום מלא עם המשיבה 2. המבקשת מציינת כי כל הזמנות שירותי הייעוץ היו בין החברות למשיבה וכי המבקשת מסרה למשיבה דיווח מלא ומפורט על השירותים שנתנה.
באשר לסוגיית הסמכות המקומית, טוענת המבקשת כי משרדי המשיבות, בהם נערכו ההסכמים ושם היה מקום עבודתה של המבקשת, הם בעיר רמת גן. עבודתה של המבקשת במסגרת עבודתה אצל המשיבות בוצעה בחצרי הלקוחות, בכל רחבי הארץ. הטענה כי יש למבקשת לקוחות באזור חיפה ומכוחם קונה היא את הסמכות לדון בתובענה בבית משפט השלום בחיפה, נטענה במעורפל, כך לשיטת המבקשת.

2.
המשיבות הגישו תגובתן לבקשה במסגרתה התנגדו לאמור בה.
לטענת המשיבות, היחסים בין הצדדים הוגדרו כיחסי עובד עצמאי-קבלן ואף המבקשת מודה בכך. לטענתן, מאחר והצדדים הינן נשים אינטליגנטיות שעיסוקן מתן ייעוץ לגופים עסקיים, הרי שיש לייחס משקל רב לכוונתן להגדיר את היחסים ביניהן באופן כזה ולא אחר. המשיבות טענו כי גם על פי המבחנים המקובלים, לא התקיימו יחסי עובד ומעביד ועל כן אין כל הצדקה להעברת ההליך לבית הדין לעבודה. מעבר לכך, טענו המשיבות כי התביעה הינה לסעד של מתן חשבונות וכי בין המשיבות למבקשת כלל לא התקיימו יחסים כלשהם, וודאי שלא יחסי עובד ומעביד, בעת הרלוונטית לתביעה, שכן התביעה הינה למתן חשבונות לגבי התקופה בה הפסיקו השתיים את קשריהן העסקיים.
באשר לסוגיית הסמכות המקומית, טענו המשיבות כי למבקשת לקוחות באזור חיפה וכי ההסכם בין המבקשת למשיבות אמור היה להתקיים גם באזור זה ומכאן הזיקה לבית משפט זה.

הסמכות העניינית

3.
סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969, קובע כך:

"(א)
לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –
(1)
בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
מיום 5.8.1971
תיקון מס' 1

ס"ח תשל"א מס' 635
מיום 5.8.1971 עמ' 176
(

ה"ח 920
)

(1)
בתובענות בין עובד למעביד עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944;

מיום 31.1.1996
תיקון מס' 25

ס"ח תשנ"ו מס' 1559
מיום 31.1.1996 עמ' 52
(

ה"ח 2435
)
(1א)
בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי- קבלתו;
מיום 14.6.1990
תיקון מס' 18

ס"ח תש"ן מס' 1319
מיום 14.6.1990 עמ' 150
(

ה"ח 1902
)
(1ב)
תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה;"

4.
נראה, כי בענייני עובד- מעביד ואף בקביעתם ככאלה, קיימת בידי בית הדין לעבודה סמכות ייחודית כך שבית משפט אזרחי אינו יכול לדון בהם. אולם הפסיקה נתנה לדברים פרשנות מעט שונה. וכך נקבע בבש"א 52/97 עם דוד נ' ישרס חברה להשקעות בע"מ (2/1/2002):
"אין ספק בעיני, כי המחוקק בא להעניק לביה"ד לעבודה סמכות ייחודית לדון בסכסוכים המבוססים על יחסי עובד-מעביד, שבכך עיקר מומחיותו ואומנותו, ובתחום זה עדיף הדיון בפני
ו על הדיון בפני
כל בית משפט אחר. אולם- אין פירושו של דבר כי לביה"ד לעבודה הוקנתה סמכות יחודית לדון גם בעוולות אזרחיות מובהקות...
כאשר אין המדובר במחלוקת המבוססת כל כולה על יחסי עובד-מעביד בין הצדדים כפי שנראה, על פני הדברים, במקרה דנן- לא קנה לו ביה"ד לעבודה את הסמכות היחודית לדון בסכסוך בין הצדדים, כלל ועיקר.
...בע"א (ת"א) 2736/00 נשיץ ברנדס ושות' נ' פלקסר (לא פורסם), קבע בית המשפט המחוזי כדלהלן: "ההכרעה בעניין הסמכות העניינית אל לה להסתמך על בחינה כללית של הסעד המתבקש, אלא על מהות העניין, על העילה, ועל זיהוי השאלה האמיתית השנויה במחלוקת בין הצדדים..."
...
לכאן יפים דברי השופט א' שטרוזמן בת"א (ת"א) 632/93 בר-נר נ' קיבוץ מגידו ואח', תקדין מחוזי, כרך 93(2), עמ' 915: "סמכות בית הדין לעבודה אינה משתרעת על כל מחלוקת בין עובד למעביד אלא אם עילתה ביחסי עובד ומעביד כמשמעותם בסעיף 24(א)(1) לחוק וגם אחרי חקיקת סעיף 24(א)(1א) לא הורחבה סמכותו על כל מחלוקת ביניהם, אלא על מחלוקות שעיתן בהסכם שאמור היה להכרת בין עובד למעביד או נכרת ביניהם".

5.
בענייננו, מדובר בתביעה למתן חשבונות כאשר על פי טענת המשיבות, יצרה המבקשת קשרים עם לקוחות המשיבה 1, אחר שסיימה את קשריה עימה.
מכאן שבין אם היו יחסי הצדדים יחסי עבודה ובין אם לאו, הרי שהתביעה מתבססת על תקופה אחרת ועל מערכת יחסים הסכמית שונה אשר איני רואה כיצד ניתן לטעון שעילת התביעה ביחסי עובד ומעביד. ומעבר לכך, התביעה מתבססת על טענה לביצוע מעשים נזיקיים על ידי המבקשת ועניינה טענות להונאה, רשלנות, גזל, הפרת חובות אמון ותום לב ועשיית עושר ולא במשפט, אלו אינם בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

הסמכות המקומית


6.
תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, קובעת:


(א)
תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:
(1)
מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;
(2)
מקום יצירת ההתחייבות;
(3)
המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;
(4)
מקום המסירה של הנכס;
(5)
מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

(א1)
על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט.מיום 26.10.1997

תק' (מס' 2) תשנ"ז-1997

ק"ת תשנ"ז מס' 5855
מיום 1.10.1997 עמ' 1262
הוספת תקנת משנה 3(א1)

מיום 1.9.1998
תק' (מס' 2) תשנ"ח-1998

ק"ת תשנ"ח מס' 5911
מיום 16.7.1998 עמ' 1024


(ב)
היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים.

המדובר בחלופות, אשר בהתקיים אחת מהן נתונה הסמכות המקומית לאותו בית משפט ולפיכך, יכול ויהיו מספר בתי משפט בעלי סמכות שיפוט.
סעיף (1א) קובע כי אם לתובע מספר סניפים, יש לדון בתביעה בתחום השיפוט בו מצוי הנתבע.
בענייננו, טענו המשיבות, הן התובעות, כי לקוחותיהן יושבים באזורים שונים בארץ ולכן יתכן כי יהיו מספר אזורים בארץ בהם יש סמכות לדון בתביעתן. על פי שיטת המשיבות, אם אכן הטענה היא כי מדובר במעין סניפים של המשיבות, התובעות, הרי שהתביעה צריכה להידון בתחום השיפוט בו מצויים מגורי המבקשת- הנתבעת.

אם הטענה היא כי המבקשת, בכך שנתנה ייעוץ ללקוחות באזור חיפה, הקנתה את הסמכות לבית משפט זה, הרי שמאחר שאין המדובר בניהול עסקים על בסיס קבוע, המזוהה עם המבקשת, במקומות שונים בארץ ובתחום חיפה בפרט, הרי שגם אם המבקשת נשלחה לביצוע עבודות מטעם המשיבות באזור חיפה, אין בכך כדי לעמוד בדרישות הפסיקה לעניין "מקום עסקים של הנתבע" כמשמעותו בתקנה 3(א)(1).
כך גם, באשר למעשיה של המבקשת לאחר סיום קשריה עם המשיבות, הרי שאין די בכך שביצעה עבודות מסוג זה הנדון, באזורים שונים בארץ כדי להקנות סמכות לכל בית משפט בכל אזור. במקרה זה, ברי כי מרכז הפעולה של המשיבות ושל המבקשת היה באזור המרכז וכי במקומות בהן נתנו שירותים, לא נוהל משרד ולא התקיימו סממנים הקושרים את המבקשת למקומות אלו.
מעבר לכך, לא הובאה כל ראיה לכך שאכן המבקשת פעלה באזור חיפה, כפי טענת המשיבות, וטענה זו הוכחשה על ידי המבקשת.

אשר על כן, הריני מורה על העברת התביעה לבית משפט השלום בתל-אביב.

ניתנה היום,
י"ט אייר תש"ע, 3 מאי 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 8718-10/09 פטריסיה בראל נ' א.א. כוון יעוץ והדרכה בע"מ, אורנה אנג'ל (פורסם ב-ֽ 03/05/2010)