פסקי דין על מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד | פסקי דין על אמיר לוי

1772/09 פ     04/05/2010




פ 1772/09 מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' אמיר לוי





בפני

כב' השופטת רובין לביא
בעניין:

מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד
המאשימה
נגד
אמיר לוי
הנאשם
נוכחים:
התובע: עו"ד שאול שניידר

הסנגורית: עו"ד בן יוסף פנינה

הנאשם
<#3#>
הכרעת דין

1. האשמה המיוחסת לנאשם הינה כי ביום 20/1/08, בשעות הבוקר, הסיע ברכבו, מאזור התעשיה באשדוד לרחוב בן אליעזר, 3 נוסעים: ניר אלאדין, ת"ז: 850414483 מבית אולא, שחאדה א' רעיה, ת"ז: 994705143, וראאפת טנינה, ת"ז: 910364132- מכפר תרקומיא, תושבי שטחים שאין בידיהם אישורי כניסה ושהיה בישראל כדין. כמו כן באותו מועד, בשעה 10:10 לערך, העסיקם שלא כדין - עבירות של הסעה והעסקה שלא כדין, בניגוד לסעיף 12א(ג)(1) וסעיף 12א(ב)לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

2. א. מטעם התביעה העידו: רס"ל איציק פלאצ'י (ע"ת 1) שהגיש דוח עיכוב (ת/1),
ותע"צ (ת/2, ת/3); ורס"ב ניסים בן שטרית (ע"ת 2) שהגיש הודעת נאשם (ת/4).

ב. מטעם ההגנה העיד הנאשם.

3. עדותו של איציק פלאצ'י (ע"ת 1):

משרת בתחנת אשדוד.
ב- 20/1/08 ברח' אבן אליעזר 10, במגרש החניה, הבחין בפועלים שעובדים בזיפות, שאל מאיפה הם והשיבו שהם מהשטחים והציגו תעודות ירוקות ללא אישור. לטענתם המעסיק שלהם, אמיר לוי
, הביאם לאזה"ת הדרומי כדי לעבוד בזפת.
לכן שוחח עם המעסיק, שטען שלא ידע שאין להם אישורי שהיה בארץ ולכן כל המעורבים עוכבו לתחנה.
מילא דו"ח עיכוב, ובתגובה אמר הנאשם שהיה בטוח שיש להם אישורים כי לאחד מהם תמיד היה אישור, ואף חתם על הדו"ח.
הבחין בפועלים עובדים כחמש דקות לפני המועד המצוין בדו"ח, ב-10:10.
לא זוכר אם דיבר איתם בעברית אך לא דובר ערבית.
לאחר שהוצגו בפני
ו דוחות השב"חים אומר שכתב בעברית את התגובות שלהם, והואיל ואיננו דובר ערבית סביר להניח שדיבר איתם בעברית, אך לא זוכר. מה שבטוח שלא דיבר בערבית.
לכשנשאל אם יש באזור גם בתי ספר וגנים השיב שלא יודע, וכי בכל רובע יש.
נכון שכשהגיע למקום היו שתי חביות זפת בוערות.
לא זוכר שהנאשם ביקש לכבות את האש כי זה מסוכן, וכי זה קרוב לשעת צהריים וילדים מסתובבים.
לא ייתכן שאמר לו את זה ולא התייחס לכך.
הנאשם טען שאסף אותם מאזה"ת, לא זוכר איפה ולא כתב באיזו צומת.
לא שאל מה הכוונה כשהם אמרו הצומת בה הם עובדים באזה"ת, הניח שמדובר באזה"ת אשדוד.
נכון שהשב"חים אמרו לו שהמונית הסיעה אותם אך לא יודע מה אמרו בחקירות כי אין לו מידע אחר. זה מה שהם אמרו.
זוכר שהנאשם אמר לו שקיבל עבודה כקבלן זפת והוא מעסיק אותם.
יש דברים שזוכר ויש דברים שלא. את זה – זוכר.
כתב בדו"ח מפי הנאשם: "הייתי בטוח שיש להם אישורים כי לאחד מהם תמיד היה אישור".הנאשם אמר שהביא אותם ושעבדו אצלו, לא מחפש להאשים סתם אנשים.
אף אחד מהשב"חים לא אמר שהוא עבד אצל הנאשם.

4. עדותו של ניסים בן שטרית (ע"ת 2):

במועד האירוע היה חוקר בתחנת אשדוד. כיום בפנסיה.
ב-20/1/08 ב-11:41 גבה ההודעה מהנאשם (ת/4) לאחר שהזהירו והוא חתם מרצונו, וכל מה שאמר- נרשם.
הזהיר אותו בגין העסקה בלבד.
לא יכול לזכור האירוע שכן חקר כל יום 100 כאלה.
לא זכורה לו טענת הנאשם באשר לפחי זפת אך אם היה דבר כזה היה דואג שיכבה, כי אם זה מסוכן לא היה מצפה שישאיר זפת בוער.אם היה דבר כזה, גם היה שולח ניידת .
אם חקר בעברית אז הם דיברו בעברית. הוא יכול לגבות הודעה בערבית אפילו יותר טוב מבעברית אך כשהם נחקרים בערבית מציין זאת.

5. עדות הנאשם:

א. בהודעתו במשטרה (ת/4):

מבין על מה נחקר.
לא ידע שאין להם רישיון עבודה, יודע שהם ערבים. אחד מהם הציג רישיון שפג תוקפו ושני האחרים אמרו שיש להם אך לא הציגו. הם אמרו שהרישיון נמצא במקום בו הם ישנים. שאל אם זרקו פעם אבנים או עשו בעיות לצבא, הם אמרו שלא מתעסקים עם הדברים האלה ורק באים לעבוד כדי לפרנס את הבית.
לשאלה שהעסיק אותם גם בעבר וכי יודע שהם תושבי שטחים ללא אישורי כניסה, השיב שבפעם הראשונה שנתפס היו אלה עובדים אחרים, את אלה מעסיק פעם שניה בעבודות זפת, לא מתכוון לעבוד עם ערבים ומתחרט על כך.מתנצל, זה לא יקרה שוב. אין פועלים יהודים שרוצים לעבוד.

ב. בעדותו בבית המשפט:

ב-20/1/08 עבד בזיפות גג ברח' בן אליעזר ברובע ד' באשדוד. התחיל לחמם את החביות ועברו 2-3 חבר'ה שביקשו עבודה, לא חסר כאלה שמבקשים עבודה, דיברו איתו בעברית צחה יותר משלו. הגיעו שוטר וקצין בטחון ושאלו אצל מי הם עובדים והם השיבו שאצלו.
השוטר דיבר איתם בעברית.
יש המון בדואים וערבים ישראלים שמחפשים עבודה.
הוא איש חוק לשעבר, יוצא יחידה קרבית, אחיו שירת בגולני ונרצח ע"י ערבים, שירת במשטרה.
בטוח שלא היה מעסיק ערבים ללא רשיונות.
ברגע שאמרו שמעוכב, ביקש מהשוטר פלאצ'י שיכבו 2 חביות בוערות, הוא אמר שמעוכב ושיעלה לניידת.
זה מסוכן, מספיק שמישהו יזרוק אבן לחבית זה גרוע משמן רותח, וחבל שלא יכול להציג כוויות שנגרמו לו בעבר.
לכן כשנלקח לחקירה, היה בלחץ ועצבים, ולא היה אכפת לו להגיד מה שרוצים רק שישוחרר, כי כל דקה הייתה חשובה לו, להגיע למקום.
לגבי החביות- אמר לשוטר שיש 2 חביות בוערות וכשהגיע לתחנה אמר זאת, אך לא זוכר למי. לא זוכר אם זה לשוטר ניסים בן שטרית.
היה לחוץ כשגבו הודעה, וזאת רק אחרי 40 דקות.
קודם חקרו את העובדים והיה מספיק זמן שיחזור ויטפל בזפת.
היה בלחץ אך זה לא השפיע על ההודעה, רצה למסור דברים וללכת ולא זוכר מה אמר.עד היום לא יודע מה מסר בהודעה.
אז לא ידע שזו עבירה פלילית.
כשנשאל, כשוטר בימ"ר איך לא ידע שזו עבירה, השיב שהיה בטוח שיוותרו לו. כשנשאל, שאם כן ידע שזו עבירה פלילית, השיב שכן. לא קרה כלום, כך חשב לתומו. לא ידע שהם ערבים פלסטינאים.
ידע שמדובר בעבירה אך היה בטוח שלא יגישו כתב אישום נגדו.
לא זכור לו שקרא הודעתו במשטרה. חוזר בו, קרא הודעתו בטרם העדות ומאשר חתימתו על גביה.
לכשנשאל אם קרא בטרם חתם, השיב שחתם בלנקו. פחד שהבית שלו יבער.
בהודעה אמר שיודע שהם ערבים, אך אמר זאת מלחץ. רצה רק לברוח משם והחוקר דחף לו מילים לפה.
כשנשאל, כיצד ידע להתייחס לתוקף הרשיונות השיב שלא ידע, ואיננו איש חוק. בשנת 80' שירת במשטרה עד 86', אז הייתה לו תאונה בה הוא נהג וכתוצאה חיילת נהרגה ושוטר נפצע, לכן התפטר.
הוא אזרח ולא צריך לבדוק רישיונות, בשביל זה יש משטרה.לא צריך לעשות את התפקיד של המשטרה או של הצבא.
לפי מה שכתוב בהודעה, זה שהציג רישיון בדק וזה שלא הציג לא בדק.
לכשנשאל אם אמר שיש לו רישיון במקום בו ישן, השיב שלא יודע.
יכול להיות ששאל אם זרקו פעם אבנים, אך לא זכור לו ששאל את השאלות.
היה שואל ערבי ישראלי ובדואי שהם אזרחי ישראל אם זורקים אבנים, יש בהם את השנאה הזו.
יכול להיות שהם ענו שהם לא מתעסקים בזה ורק מתפרנסים, אך לא זוכר ששאל, עברה תקופה ארוכה, ולא זוכר ולא רוצה לספר סתם סיפורים.
אם היה נתפס בפעם אחרת היו מגישים כתב אישום, אמר הדברים מלחץ.
השאלות והתשובות נראות לו ריאליות והגיוניות למישהו שנמצא בלחץ.
לא אמר שזאת פעם שנייה שמעסיק אותם שב"חים אלא אותם עובדים.
בעבר עבדו אצלו. עבדו אצלו אנשים אך לא יודע אם זה הם.
יכול להיות שבהודעתו התייחס אליהם כשב"חים ולא כעובדים אך זה מלחץ ואיננו זוכר.
לא זוכר אם עבדו אצלו בעבר, ייתכן שכן וייתכן שלא.
הביע חרטה על כך שעבד עם ערבים כי השוטר אמר שאלו ערבים והוא התנצל ואמר שלא יעסיק יותר ערבים.
אדם לחוץ מטבעו, וכשהוא לחוץ, לא מסתדר ומנסה לברוח כמה שיותר מהר, אפילו בהודעה, העיקר שישתחרר.
לא יודע אם זו הבעת חרטה, רק רצה לצאת כדי לכבות את האש מתחת לחביות.
לא יודע למה לא אמר שהזפת עדיין בוערת ואמר רק שהם עבדו בזפת.
מההתחלה היה בלחץ, לא יודעים מה זפת יכול לעשות לגוף, עיכבו אותו ב-10:10 ולא ידע אם תלמידים עדיין לא יצאו מביה"ס, פחד שילד יכווה, ואין לו ביטוח על דבר כזה ויכול לשבת בבית סוהר כל החיים, מספיק שילד אחד יכווה. אין לו ביטוח כללי.
זכור לו שמה שמסר במשטרה אלו דברים נכונים.
לא מחפש לעבור על החוק, יש לו אח שנרצח על ידי ערבים, עשה צבא ורק רוצה להתפרנס.

6. סיכום העובדות:

הנאשם נצפה על ידי שוטר מעסיק 3 תושבי הרשות שנבדקו על ידו והתברר כי הם שוהים בלתי חוקיים. הנאשם אף הודה כי הסיע אותם מאזור התעשיה למקום העסקתם.
הנאשם מודה בעובדות אך טוען כי לא ידע ולא היה צריך לדעת, כי הם שוהים בלתי חוקיים וכי יכולים היו להיות בדואים תושבי ישראל
הואיל ומדבריו לשוטרים ומהודעתו במשטרה עולה כי ידע כי הם שוהים בלתי חוקיים –וכי אין זו פעם ראשונה, טוען עתה כי אף שדבריו אכן נאמרו כנטען, אמר זאת רק משום שהיה לחוץ שמא ילדים יפגעו מהזפת החמה ,שהותיר במקום העבודה, וכי בפועל לא ידע ולא חשד כי השלושה הם תושבי הרשות.
7. המצב המשפטי:

(א) סעיף 12 א לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 קובע בעניין הסעה והעסקה שלא כדין
כדלקמן:

(ב) מעביד שהעסיק עובד שהוא תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל לפי חוק זה, וכן מתווך כוח אדם שתיווך בקשר להעסקתו של עובד כאמור, דינו, על אף האמור בכל חיקוק - מאסר שנתיים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.

(ג)(1) המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, דינו –
מאסר שנתיים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין);
(2) הוראות פסקה (1) לא יחולו על המסיע כאמור באותה פסקה, באוטובוס ציבורי, בקו שירות; לענין זה, "אוטובוס ציבורי" ו"קו שירות" - כהגדרתם בסעיף 1 לפקודת?התעבורה.
(ג1) היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ג) או (ג5), רשאי הוא למסור לנהג הרכב שבו נעברה העבירה או לבעל הרכב כאמור, הודעה האוסרת את השימוש ברכב לתקופה שלא תעלה על 48 שעות, ולעניין עבירה שנעברה בשטח כאמור בסעיף קטן (ד)(3) – לתקופה שלא תעלה על שלושים ימים וליטול את רישיון הרכב לאותה תקופה; בהודעה תצוין הסיבה לאיסור השימוש ברכב ולנטילת הרישיון.
(ג2) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג5) יורה בצו, נוסף על כל עונש אחר, על איסור השימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של שישה חודשים (להלן - צו איסור שימוש), אלא אם כן ראה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי יש לאסור את השימוש ברכב לתקופה קצרה יותר; בצו איסור השימוש יקבע בית המשפט את מקום העמדת הרכב בתקופת איסור השימוש.
(ג4) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג5) יורה על פסילת הנידון מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שישה חודשים, ואלם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.

בעבר, בטרם נחקק תיקון מס' 9 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה), תשנ"ו –1996 (להלן – "חוק שהייה שלא כדין"), קבע סעיף 12א(ד) לחוק הכניסה לישראל:
מי שעשה מעשה כאמור בסעיפים קטנים (א), (ב), (ג) או (ג5), עליו הראיה שהמעשה נעשה באחת מאלה:
(1) לאחר שבדק שבידי התושב הזר מסמכים, שלפיהם הוא נכנס לישראל כדין ויושב בה כדין או, לענין עבירה לפי סעיף קטן (ג5), מסמכים שלפיהם הוא רשאי לנהוג ברכב בישראל;
(2) בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהמדובר בתושב זר שנכנס לישראל שלא כדין, שהוא יושב בה שלא כדין, או לעניין עבירה לפי סעיף קטן (ג5), בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהמדובר בתושב זר שאינו רשאי לנהוג ברכב בישראל.
לאחר תיקון 10 סעיף 12 א (ד) (1) קובע:

מי שעשה מעשה כאמור בסעיפים קטנים (א), (ב), (ג) או (ג5), והוכחה מודעותו לכך שהלן, העובד, הנוסע או הנוהג, לפי הענין, הוא תושב זר, עליו הראיה שהמעשה נעשה באחת מאלה:
(א) לאחר שבדק שבידי התושב הזר מסמכים, שלפיהם הוא נכנס לישראל כדין ויושב בה כדין או, לעניין עבירה לפי סעיף קטן (ג5), מסמכים שלפיהם הוא רשאי לנהוג ברכב בישראל;
(ב) בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהתושב הזר נכנס לישראל שלא כדין, שהוא יושב בה שלא כדין, או לעניין עבירה לפי סעיף קטן (ג5), בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהתושב הזר אינו רשאי לנהוג ברכב בישראל.
(3) הוראות סעיף קטן זה יחולו, לגבי מסיע, רק על נסיעה שנערכה, כולה או חלקה, בשטח שגבולותיו הם בין הקו הכחול לבין הקו השחור, כמסומן בתוספת לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה), התשנ"ו-1996, ובכלל זה בכבישים המפורטים באותה תוספת.

(ד1) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ג) או (ג5), ברכב של תאגיד, ובידי עובד של התאגיד, חזקה היא כי העובד הסיע את התושב הזר כשלוחו של התאגיד, אלא אם כן הוכח אחרת.

(ד2) אדם שהורשע בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג5), ושבתוך שלוש שנים מיום הרשעתו הורשע באחת העבירות כאמור (להלן - עבירה נוספת), יחולו לגביו הוראות אלה:

(1) בית המשפט אשר הרשיע אותו בעבירה הנוספת יורה על חילוט הרכב שבו נעברה העבירה, אם הוא בעליו של הרכב או המחזיק בו דרך קבע, ואולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין,

שלא לעשות כן; החליט שלא לחלט את הרכב יחולו הוראות סעיף קטן (ג2);
כבוד סג"נ ש.דותן בע.פ .4782/06 (י-ם) מ'י נגד רשק סאמיר מיום 26.11.08 , התייחסה לשנויים החקיקתיים האמורים.

לדבריה , בשל נוסח הסעיף הקודם , הפרשנות שניתנה ע"י בימש"ע קבעה, כי התביעה נושאת בנטל ההוכחה שהנאשם הלין, העסיק או הסיע ברכבו תושב זר שאינו מורשה לשהות בישראל – ומשעמדה בנטל, עובר הנטל באופן גורף אל כתפי הנאשם, להוכיח שעשה את המעשה לאחר שבדק שבידי התושב הזר מסמכים המתירים לו את השהייה בישראל, או שפעל בנסיבות שבהן הוא לא חשד שמדובר בתושב זר שנכנס לישראל שלא כדין.
כלומר הוראת סעיף 12א(ד) נתפסה כפוטרת את התביעה מן הנטל להוכיח את היסוד הנפשי במעשה העבירה, והנטל הועבר ישירות אל הנאשם להוכיח שלא חשד שהאדם שהלין, העסיק או הסיע וכיו"ב, תושב זר [ראה רע"פ 3741/03 נאבולסי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר נבו); וכן רע"פ 10556/03 סעדיה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר נבו), פיסקה 7 לפסק הדין].

לכן ביום 22.2.2006 נכנס לתוקפו תיקון מס' 9 לחוק שהייה שלא כדין, שהמיר את לשון הרישא לסעיף 12א(ד) והבהיר בלשון ברורה, כי הנטל להוכיח את מודעותו של הנאשם להיות הנוסע, המועסק או המולן תושב זר – מוטל על התביעה, ומשעמדה בו – עובר הנטל אל כתפי הנאשם להוכיח שווידא כי הנוסע, המולן או המועסק היה מורשה בשהייה בישראל;
או לחילופין – שבנסיבות העניין לא חשד כי הוא נכנס לישראל שלא כדין [וראה דברי ההסבר להצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה) (תיקון מס' 9) התשס"ו-2005, הצעת חוק 214, מיום 15.11.2005].

בע.פ. 4275/09 (י-ם) מ'י נגד זיאד פאחורי מיום 3.06.09, בימ"ש מחוזי התייחס להצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע)(הוראת שעה)(תיקון מס' 10) תשס"ז-2006 במסגרתה תוקן סעיף 12א(ד)(1) וממנה עולה כי היו מקרים, בגלל ניסוח לקוי של הסעיף, בהם הובן כאילו הנטל על הנאשם להוכיח שלא ידע כי מדובר בתושב זר, ולכן הכניסו תיקון להבהיר שהתביעה צריכה להוכיח שידע או חשד שמדובר בתושב זר ורק לאחר מכן עובר הנטל על הנאשם להוכיח שבדק. אולם עדיין הייתה חוסר בהירות ולכן הציעו תוספת שתבהיר אף יותר כי צריך להיות ברור שהתביעה צריכה להוכיח שהנהג חושד או יודע שמדובר בתושב זר.
בהתאם לכך, קובעת הוראת סעיף 12א(ד)(1) שלאחר תיקון מס' 9 לחוק כי מי שעשה מעשה
כאמור... והוכחה מודעותו לכך שהלן, העובד, הנוסע או הנוהג, לפי העניין, הוא תושב זר, עליו הראיה שהמעשה נעשה באחת מאלה....

ב. עצימת עיניים:

סעיף 20 לחוק העונשין תשל"ז-1977 קובע כי:
(א)מחשבה פלילית-מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה , הנמנים עם פרטי העבירה, ולעניין התוצאות גם אחת מאלה:
(1) כוונה- במטרה לגרום לאותן תוצאות;
(2)פזיזות שבאחת מאלה:
(א) אדישות- בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות;
(ב) קלות דעת-בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות,מתוך תקווה להצליח למנען.
(ב) לעניין כוונה, ראיה מראש את התרחשות התוצאות,כאפשרות קרובה לוודאי,כמוה כמטרה לגרמן.
(ג) לעניין סעיף זה-
(1) רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם;
(2) אין נפקה מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר, מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות.

כך בע"פ 358/89 ורשבסקי ואחרים נ. מ"י (פד"י מ"ד (2), 870 בעמוד 874) נקבע:

" . . . מצב נפשי של עצימת עיניים כמוהו, בעיני המחוקק, כידיעה ממשית והוא נעוץ בהימנעות מלבחון ולבדוק מצב דברים שלגביו עשוי להיות חשד כי אסור הוא".

בע"פ 11699/05 סרפו נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר משפטי נבו), מפי כב' השופט א' לוי, סעיף
4 לפסק דינו נקבע:

"למקרא הוראה זו אתה למד, כי מקום בו מפעם בלבו של מבצע העבירה חשד בדבר טיב התנהגותו, או בדבר קיומה של נסיבה הנמנית עם פרטי העבירה – הוא לא יוכל להתגונן בטענה לפיה פעל בהעדרה של מודעות. במצב דברים מעין זה – כך ממשיכה הוראתו של סעיף 20(ג)(1) וקובעת – מוטלת על מבצעה של עבירה החובה לפעול כדי להפריך את החשד ולברר את מצב הדברים לאשורו. וכל עוד לא עשה כן, או שעשה אולם חשדו לא הופרך, רואים אותו כמי שהיה מודע בפועל בעת ביצועה של העבירה לאותו פרט. לשון אחר: התעורר בלבו של אדם חשד, והוא אינו טורח להזימו, יש לראותו כמי שעוצם את עיניו והתעלם במודע מאפשרות קיומה של נסיבה".

פרופ' פלר בספרו יסודות בדיני עונשין א' ע' 519 מציין כי "עצימת העיניים" מפני אפשרות קיומה של נסיבה הנמנית עם היסוד העובדתי שבעבירה, כמוה כמודעות בפועל לקיומה של הנסיבה או, כפי שנוהגים עוד להתבטא, כמוה כידיעת הנסיבה; או בקיצור, "עצימת העיניים" מהווה תחליף למודעות בפועל, על כל הכרוך בה."

לדבריו של כבוד השופט מ' לנדוי (כתארו אז) בד"נ 8/68 סולומון המטפרסט נ' היועץ המשפטי לממשלה (פ"ד כ"ב(2) 529):
"... לעולם יחול גם כאן הכלל הרגיל בדיני עונשין, שאדם העוצם את עיניו במתכוון מלראות עובדה פלונית נכוחה, כמוהו כיודע אותה עובדה."

8. השאלה היחידה אם כן היא אם ידע הנאשם, או היה מודע לאפשרות אך עצם עיניו מראות, כי השלושה הם תושבי הרשות, שאין בידם אישורי כניסה כדין, ולמרות זאת הסיעם והעסיקם.

בעפ (י-ם)4275/09 הנ"ל בימ"ש מחוזי התמקד בשאלה אם המשיב חשד שהנוסעת אינה תושבת ישראל שכן בניגוד למצוין בהכרעת הדין היא לא הייתה קרובת משפחה של המשיב .
נטען על ידי התביעה כי החוק מטיל על המסיע הנטל לברר את מעמדו של הנוסע והמשיב לא עשה כן, כשרק החריג הינו מקרה שבו אין בנסיבות לעורר חשד שמדובר בתושב זר השוהה בישראל שלא כדין.
אף שבאותו עניין חל סעיף 12 א(ד)(1) לחוק השהייה, בית משפט מחוזי קבע שבכל מקרה השלב הראשון הינו מודעות להיות הנוסע תושב זר, וזו תתקיים גם עת חשד בדבר קיום נסיבות ונמנע לבררן. כלומר על התביעה להוכיח כי הנאשם חשד בפועל שמדובר בתושב זר ונמנע מלברר זאת. אי עמידת התביעה בנטל, לרבות מצב של קיום ספק סביר לגבי המודעות או החשד, מחייב זיכוי. לכן הערעור באותו עניין- נדחה.

מדובר בעבירה התנהגותית והנטל המוטל על התביעה הינו הוכחת המעשה הפלילי והמחשבה הפלילית של הנאשם , מעבר לכל ספק סביר .

כדי לקבוע אם הייתה מחשבה פלילית, יש לבחון אם הראיות מצביעות על כך שהנאשם היה מודע לטיב המעשה ומהותו, לקיום הנסיבות, ולאפשרות גרימת התוצאה הנמנית עם פרטי העבירה.אפילו אם חשד אך בחר לעצום עצם עיניו מדעת שכן לא רצה לדעת, יש לראות כאילו ידע והיה מודע, ודי בכך כדי להרשיעו בשל היותו פזיז.

התביעה עמדה בנטל להוכיח לא רק מודעות אלא אף ידיעה של ממש כי מדובר בתושבי הרשות: בתגובתו המיידית לשוטר אמר: "הייתי בטוח שיש להם אישורים כי לאחד מהם תמיד היה אישור". כמו כן טען שאסף אותם ברכב מאזה"ת, לא זוכר מאיפה ולא אמר באיזה צומת.

בהודעתו במשטרה לחוקר אמר שלא ידע שאין להם רישיון עבודה, וכי יודע שהם ערבים.
טען כי אחד מהם הציג רישיון שפג תוקפו, ושני האחרים אמרו שיש להם אך לא הציגו.
הם אמרו שהרישיון נמצא במקום בו הם ישנים. שאל אם זרקו פעם אבנים או עשו בעיות לצבא, הם אמרו שלא מתעסקים עם הדברים האלה ורק באים לעבוד כדי לפרנס את הבית. כמו כן טען כי בפעם הראשונה שנתפס היו אלה עובדים אחרים, וכי את אלה מעסיק פעם שנייה בעבודות זפת, וכי לא מתכוון בעתיד לשוב לעבוד עם ערבים ומתחרט על כך, מתנצל, וטוען שזה לא יקרה שוב. הוא אף הסביר כי עשה כן משום שאין פועלים יהודים שרוצים לעבוד.

גרסתו בבית משפט לא רק שלא עוררה בליבי כל אמון אלא מסר בעדותו גרסאות סותרות ומבולבלות:
טען כי היה בלחץ בשל חביות הזפת אך גם הוסיף שזה לא השפיע על ההודעה וכי המצויין בהודעה אמת.
טען שרצה למסור דברים וללכת וכי אפילו לא זוכר מה אמר, וכי עד היום לא יודע מה מסר בהודעה.
טען כי לא ידע שזו עבירה פלילית. וכשנשאל, כיצד כשוטר ימ"ר לשעבר כדבריו, לא ידע שזו עבירה, השיב שהיה בטוח שיוותרו לו.
כשנשאל אם כן אם ידע שמדובר בעבירה אלא היה בטוח שיוותרו לו ושלא יגישו כתב אישום נגדו השיב כי ידע שזו עבירה פלילית אך חשב לתומו כי לא קרה כלום.
אישר כי בהודעה אמר שיודע שהם ערבים, אך טען שאמר זאת מלחץ. רצה רק לברוח משם והחוקר דחף לו מילים לפה.
העיד מיוזמתו שהיה שוטר בעבר אך כשנשאל כיצד ידע להתייחס לתוקף הרישיונות השיב שלא ידע, וכי איננו איש חוק, שהוא אזרח ולא צריך לבדוק רישיונות, ובשביל זה יש משטרה. טען שהוא לא צריך לעשות את התפקיד של המשטרה או של הצבא. למרות זאת בהמשך אישר כי לפי מה שכתוב בהודעה, זה שהציג בפני
ו רישיון-בדק, וזה שלא הציג- לא בדק.
לכשנשאל אם אמר שיש לו רישיון במקום בו ישן, השיב שלא יודע.
אישר כי יכול להיות ששאל אותם אם זרקו פעם אבנים, אך לא זכור לו ששאל את השאלות.
בניגוד לדבריו לשוטר טען שלא זוכר אם עבדו אצלו בעבר, ייתכן שכן וייתכן שלא, אך בהמשך כאמור ציין כי מה שמסר במשטרה זה נכון.
באשר לטענתו כאילו היה בלחץ בגלל הזפת ולכן מסר דברים לא נכונים כדי להשתחרר: השוטר פלאצ'י אישר כי הנאשם עבד עם 2 חביות זפת, אך הן הוא והן החוקר, הכחישו כי הנאשם אמר להם שיש לכבות הזפת משום שזה מסכן ילדים. לדבריהם לא הייתה מניעה לטפל בזפת אילו העלה חשש שכזה. זה גם לא מופיע בהודעה והנאשם אישר כי ייתכן ולא אמר זאת לחוקר בעת גביית הודעתו.

מהאמור עולה אם כן כי לא רק שהנאשם הודה בפני
השוטרים כי ידע שהעובדים שהסיע והעסיק, הם תושבי הרשות, אלא גם בעדותו בבית משפט אישר את דבריו לשוטרים, ואישר דבריו בהודעה, ומכאן עולה כי למעשה מודה. הוא אפילו הסביר כי העסיקם פעם שניה משום שיהודים מסרבים לעבוד וכי קיווה שהשוטרים יוותרו לו, כפי הנראה משום שהיה בעבר שוטר.

10.לאור כל האמור אני קובעת כי הנאשם עבר העבירות המיוחסות לו ואני מרשיעה אותו בהתאם.
<#5#>
ה ח ל ט ה

ידחה לטיעונים לעונש ולקבלת תסקיר ליום 10.11.10 בשעה 08:30
שרות המבחן יכין תסקיר אודות הנאשם/ת שיוגש לבית המשפט לא יאוחר מ- 8 ימים בטרם מועד הדיון.
תשומת לב שרות המבחן למס' הטלפון של הנאשם/ת: 0507729249
מוסבר לנאשם/ת כי עליו/ה להיות בקשר עם שרות המבחן.
מוסבר לנאשם/ת כי אם לא ת/יתייצב לדיון יוצא צו להבאתו/ה.



<#4#>

ניתנה והודעה היום כ' אייר תש"ע, 04/05/2010 במעמד הנוכחים.
רובין לביא
, שופטת
<#9#>
ניתנה והודעה היום כ' אייר תש"ע, 04/05/2010 במעמד הנוכחים.
רובין לביא
, שופטת
הוקלד על ידי: איילה זגורי
14
בית משפט השלום באשדוד
ת"פ 1772-09 מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד
נ' לוי
04 מאי 2010








פ בית משפט שלום 1772/09 מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' אמיר לוי (פורסם ב-ֽ 04/05/2010)