פסקי דין על מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי | פסקי דין על אליהו שחר

3240/07 פ     09/05/2010




פ 3240/07 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' אליהו שחר




בפני
כב' השופטת דורית רייך-שפירא
המאשימה
מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי
נגד

הנאשם
אליהו שחר
- בעצמו
<#2#>
נוכחים:
התובעת עו"ד מור

הנאשם ובא כוחו עו"ד שרון קינן
<#3#>
הכרעת - דין
בפתח הדיון מודיע בית המשפט, שמחוסר ראיות מזוכה הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

א. כתב האישום וההליכים שקדמו לשמיעת הראיות
1. בכתב אישום שהגיש עו"ד יוסף קורצברג מפמת"א נגד אליהו שחר
יליד 1952 (להלן: "הנאשם" או "אלי") מיוחס לנאשם עבירות לפי סעיפים 499 (א)(2), 415, 415+25 , 418, 420 לחוק העונשין תשל"ז-1977 ולפי סעיפים 28א(1) ו – 28א(5) לחוק המפלגות תשנ"ב-1992.
התביעה טוענת, שהנאשם עבר את העבירות שבכתב האישום, תוך כדי עבודתו כמנהל תחנת מונית "הקסטל" (להלן: "התחנה"), בתאריכים שונים בסוף 2004 ובתחילת 2005, עובר לבחירות הפנימיות (פריימריז) במפלגת העבודה שהתקיימו ב- 9.11.05, קשר הנאשם קשר עם אחרים לפקוד שלא כדין נהגי מוניות למפלגת העבודה כדי לקדם את ח"כ אמיר פרץ, וזאת על ידי זיוף מסמכים, שימוש במסמכים מזויפים, במטרה לקבל או לנסות לקבל באמצעותם דבר במרמה. על פי כתב האישום הנאשם זייף טפסי הצטרפות/התפקדות למפלגת העבודה (להלן: "טופס/טפסי התפקדות") על שם נהגים שעבדו בתחנה על ידי מילויים וחתימתם בשם אותם נהגים, בטענות מרמה שונות. הנהגים חתמו על שקים לכיסוי דמי ההתפקדות ועוד קודם שהועברו למפלגת העבודה, הוחזרו לנהגים סכומי הכסף במזומן כמפורט בסעיפים הקטנים של סעיף ה' לחלק הכללי שבכתב האישום.
2. יאמר כבר כאן: כתב האישום שלפני הוא רק אחד ממספר כתבי אישום שהגישה פרקליטות המחוז באותה פרשה.
3. לפני שופט, שהחל לדון בתיק זה, כפר הנאשם, באמצעות עו"ד דב ארבל, בכל העובדות שיש בהן לבסס עבירה. בהתאם לכך קבע השופט מועד לשמיעת הוכחות (פ/ ע' 2-3). בפתח אותה ישיבה, ביקשה נציגת פמת"א מהשופט שם, להעביר את התיק למותב אחר, מטעמים שהיו מקובלים גם על ב"כ הנאשם (פ/ ע' 4-5). בהתאם לכך הועבר התיק לשמיעה לפני.
4. הנאשם ובא כוחו חזרו על הכפירה, ונקבעו חמישה מועדי הוכחות. יומיים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, עתר עו"ד ארבל לשחררו מייצוג, הבקשה נדחתה (ראו החלטה בפ/ ע' 9). חרף העובדה שבקשתו סורבה, נמנע עו"ד ארבל מלהתייצב לדיון, בבית המשפט הופיעו הנאשם ועו"ד שרון קינן
, הנאשם הצהיר, שאיננו מתנגד לשחרורו של עו"ד ארבל כיוון שמינה את עו"ד ש. קינן (להלן: "הסנגור"). בבקשה ארוכה שנסמכה על מספר הנמקות, ביניהן סיבה אישית בריאותית, עתר הסנגור לדחייה, ובסופו של יום שמיעת ההוכחות נדחתה לינואר 2009. משלב זה נשמעו הראיות והסיכומים באופן שוטף. בשל תקלה בלשכתי התעכב מתן הכרעת הדין מעל ומעבר לנדרש ועם הנאשם ובאי כוח הצדדים הסליחה.

ב. הראיות, טענת אין להשיב לאשמה, הזיכוי החלקי והסיכומים
1. ראיות התביעה - לביסוס ההאשמות שיוחסו לנאשם, העידה עו"ד ענתבי (להלן: "התובעת") ארבעה עדים, כולם עובדי התחנה כדלקמן: חיים בן משה (פ/ ע' 15-18), יעקב ברונסקי, (פ/ ע' 22-26) ושמעון ברדה (פ/ ע' 33-37) - שלושתם נהגים בתחנה, ורוני-אהרון רחמים רכז התחנה (פ/ע' 18-21, וע' 26- 33).
עו"ד ענתבי מפמת"א (להלן: "התובעת") הגישה במהלך שמיעת עדיה, בהסכמת הסנגור, את המסמכים הבאים:
* ת/1 - הודעתו של בן -חיים בצרוף טפסי התפקדות - ת/1א+ת/1ב.
* ת/2 - טופס הצטרפות למפלגת העבודה ריק (להלן: "טופס הצטרפות").
* ת/3 - הודעתו של יעקב וורונסקי וטפסי התפקדות - ת/3א+ת/3ב .
* ת/4א+ב+ג - הודעותיו של אהרון-רוני רחמים במהלך החקירה.
* ת/5א+ב - עדותו של העד רוני רחמים במשפטו, בת.פ. 2795/07 בפני
כ' הש' מור.
* ת/6א+ב+ ג - עדותו של העד רוני רחמים בת.פ. 2793/07 עדותו בפני
כב' הש' גרינברג, כעד תביעה במשפטו של בר-אור.
* ת/7א+ת/7א - הודעתו של שמעון ברדה.
* ת/8 - הודעת הנאשם.
* ת/9 - הודעתו של אבנר שלג, שלא הוזמן להעיד.
2. טענת אין להשיב לאשמה - בתום שמיעת ראיות התביעה, ביקש הסנגור לפטור את מרשו מלהשיב לאשמה הבקשה נדחתה (פ/ ע' 44 -45).
3. זיכוי חלקי - בטרם החלה שמיעת פרשת ההגנה, הצהירה התובעת, מבלי לתקן את כתב האישום, שתעמוד על הרשעת הנאשם בעבירות על חוק המפלגות המיוחסות לו, והודיעה על חזרה מהאישומים (עובדות וסעיפי חוק) שעניינם עבירות פליליות שבחוק העונשין. בהתאם להצהרה ולבקשת הסנגור זוכה הנאשם באותו שלב מעבירות לפי סעיפים 415 , 418, 420, ו- 499(א)(2) לחוק העונשין (ראו הצהרות והכרעת דין חלקית בפ/ ע' 46).
4. ראיות ההגנה - משנדחתה טענת אין להשיב לאשמה ולאחר הזיכוי החלקי כמפורט בהכרעת הדין החלקית, השיב הנאשם לשתי העבירות שבחוק המפלגות והיה העד היחיד מטעם ההגנה. בנוסף לעדותו הגיש הסנגור את המזכר נ/1, שערכה רפ"ק אושרה אבירם ביום 22.06.05.

ג. מהראיות שהובאו במשפט עולה כדלקמן:
1. (1) איגוד נהגי המוניות (להלן: "האיגוד"), היה מסונף בתקופה הרלוונטית להסתדרות הכללית החדשה, ומשרדו שכן בבנין ההסתדרות שברחוב ארלוזורוב 92 בתל -אביב .
(2) באותה עת היה יהודה בר-אור (להלן: "בר- אור") יו"ר האיגוד (ת/8 ש' 34 פ/ ע' 48 ש' 15 וש' 27 הנאשם פ/ ע' 52 ש' 23-24).
(3) בתקופה הרלוונטית היתה התחנה מאוגדת באיגוד, והיו לה נציגים בהנהלת האיגוד. פעמיים בשנה שילמה התחנה לאיגוד דמי חברות (ת/8 ש' 39-40).
2. (1) התחנה היא אגודה שיתופית, שעובדים בה 700 מאות נהגים (פ/ ע' 47 ש' 25).
(2) הנאשם התחיל לעבוד בתחנה בשנת 1976. מדי שנתיים בוחרים החברים בתחנה בחמשת חברי הנהלה. פעם אחר פעם נבחר הנאשם לשמש חבר בהנהלת התחנה, וכך לאורך 20 שנה בערך (פ/ ע' 50 ש' 22-24).
(3) בנוסף ו/או במסגרת היותו חבר הנהלת התחנה, ממלא הנאשם תפקיד במשרד התחנה. זהו תפקיד מינהלי בכיר רב סמכויות, שביצועו כרוך באחריות רבה (פ/ ע' 55 ש' 26-28). ואף על פי כן, להערכת הנאשם, הוא מילא תפקיד פקידותי בלבד (פ/'ע' 47 ש' 9,14 ו- 18, ע' 55 ש' 6-7 וש' 20).
3. (1) בתקופה הרלוונטית עבדו בתחנה האחים אברהם – אבי רחמים (להלן: "אבי") ואהרון -רוני רחמים (להלן: "רוני").
(2) רוני שימש כרכז התחנה, וגם הוא מתייחס לתפקידו כתפקיד פקידותי בלבד, (פ/ ע' 18 ש'19).
(3) אבי נהג מונית שים רבות, שימש גם הוא בתקופה הרלוונטית כחבר בהנהלת התחנה והיה נציגהּ בהנהלת האיגוד (פ/ ע' 20) ומכאן היכרותו האישית עם בר-אור .
(4) במשך מספר שנים עובר לתאריכים שבדיון, חלקו הנאשם ורוני חדר קטן במשרד התחנה שברחוב בראלי 18 בתל-אביב. לצדם באותו חדר עבדה גם המזכירה מיכל (פ/ ע' 56 ש' 11-21).
(5) שמיעת הראיות לא הבהירה במדויק את חלוקת התפקידים שבין רכז המשרד למנהלו.
4. (1) כאמור בחלק הכללי של כתב האישום, בשנת 2005 עובר לפריימריז במפלגת העבודה, בהן התמודד עמיר פרץ על ראשות המפלגה, החליטה הנהלת האיגוד לתמוך במר פרץ, בציפייה שלאחר היבחרו, יסייע פרץ לאיגוד, וידאג לקידום האינטרסים הכלכליים של נהג המוניות, (הנאשם פ/ ע' 8-10, רוני פ/ע' 19 ש' 23-24 פ/ ע' 20 ש' 15-17, ע' 31 ש' 1-3).
(2) הנאשם השתתף בשתי ישיבות שקיים האיגוד ובהן הוחלט על התמיכה בעמיר פרץ. בישיבות אלה נקראו נציגי תחנות המוניות לעשות מאמץ ולפקוד למפלגת העבודה אנשים (נהגים ובני משפחותיהם) רבים ככל האפשר, כדי לקדם את מועמדתו של מר פרץ.
(3) בהתאם להחלטה ולאחר שכנוע, ששכנע בר-אור את הנאשם והנאשם את רוני, התחילו רוני והנאשם לפקוד נהגים ובני משפחותיהם (רוני פ/ ע' 26 ש' 27 פ/ ע' 27 ש' ת
(4) הנאשם לטענתו, פקד רק את בני משפחתו ומספר נהגים מצומצם, בין 10-20 בסך הכל (הנאשם פ/ע' 50 ש' 11-16).
(5) מתפקד חויב במילוי טופס ההפקדות, אליו צורף צ'ק אישי של המתפקד לכיסוי דמי ההתפקדות.
(6) לנוכח היענות דלה מצד הנהגים, הודיע בר-אור, בין בעצמו ובין בעצה אחת עם אחרים, על הסדר לפיו, למתפקדים יוחזר כסף במזומן כנגד הסכום שרשמו בשיק כדמי התפקדות.
(7) בשתי הזדמנויות נפרדות קיבל אבי מבר-אור 1000 ₪ (כל פעם), שאותם הביא למשרד התחנה ומסר לאחיו רוני, ופעם אחת קיבל רוני את הכסף ישירות מבר-אור. בסך הכל קיבל להחזרה כ- 4000 ש"ח (פ/ ע/ 29 ש' 8-17).
ד. הסיכומים
ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה: התובעת בעמודים 73-76, הסנגור בעמודים 76-77.
1. התובעת, שכבר במהלך שמיעת הראיות הצהירה שהעבירות שבדיון, מתבצעות ומתגבשות עם החזרת הכסף לנהגים (פ/ ע' 54 ש' 22-24), הקדישה החלק המירבי של ריכזה את מירב סיכומיה לנושא זה. מבלי להתייחס במפורש לכל אחת מהעבירות שהיא מייחסת לנאשם, ביקשה התובעת להרשיע את הנאשם ולקבוע שחבר עם אחרים ואיתם ביצע בצוותא חדא את העבירות. לטענתה הנאשם הוא בגדר מבצע בהתאם להוראת סעיף 29 לחוק העונשין. לחילופין ביקשה להרשיע על סמך דוקטרינת עצימת עיניים שבסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין.
2. הסנגור ביקש באופן טבעי לזכות את מרשו. לגישתו, למרות שהנאשם ידע על ההתפקדויות, התביעה כשלה בהוכחת נתונים בסיסיים כגון מספר האנשים שפקד הנאשם, תאריכי העבירות והתמשכותן, בהעדר כתב אישום מתוקן ומסודר, שמבהיר באופן חד משמעי מפני מה נדרש הנאשם להתגונן, כאשר עדי התביעה אינם מצביעים באופן וודאי על הנאשם כנותן החזרים כספיים.

ה. בדיקת העדויות לגבי החזרי כספים למתפקדים
1. אבנר שלג, בהודעתו ת/9 לא איזכר כלל את הנאשם. לדבריו, בנלווה לחתימתו על טופס התפקדות, ביקש ממנו רוני, רכז התחנה, לחתום על שק אישי בסך 90₪, והכסף הוחזר לו במזומן.
2. חיים בן משה, מסר שהסכים למלא את טופסי ההתפקדות ת/1א+ב על שמו ועל שם אשתו אורלי, וחתם על שיק אחד או על שניים שסכומם הכולל 180₪, כנגד כך הוחזרו לו 180₪ במזומן. לשאלות עם מי שוחח, מי הבטיח לו החזר הכסף ומי החזיר לו את הכסף בפועל ענה "או רוני או אלי", (הכוונה לנאשם אלי שחר ולעד רוני רחמים, ת/1 ש' 29) העד לא שינה מדבריו אלה בהעידו בבית המשפט.
3. יעקב וורונסקי מסר בהודעתו ת/3: "אני חושב שמי שהחתים אותי היה אלי שחר, והוא כנראה גם החזיר לי את הכסף . אני זוכר שהיו במשרד עוד אנשים, לכן אני לא זוכר" (ת/3 ש' 44 – 47).
4. שמעון ברדה מסר בהודעתו ת/7: "לפני כמה חודשים פנה אלי שחר שהוא חבר הנהלה של מוניות הקסטל וביקש ממני שיק אישי ע"ס 90 ₪, והחזיר לי סכום זה במזומן. שאלתי אותו למה הוא צריך שק שלי הוא ענה מה איכפת לך, אתה מקבל כסף בחזרה ולא הסביר לי למה הוא רוצה את השיק שלי, למעשה לפני כן אלי שחר או מישהו אחר אני לא זוכר אמר במערכת הקשר של מוניות הקסטל, כי מי שעובד עם שיקים שייכנס למשרד. כשנכנסתי למשרד על מנת לקחת שיק...., פנה אלי שחר וביקש ממני שיק על סך 90₪, כפי שסיפרתי. זכור לי שבמשרד היה באותו רגע רוני , לא זוכר שם משפחה, הוא פקיד בתחנה" (ש' 16-24).
במהלך עדותו בבית המשפט שאלה אותו התובעת: "במשטרה אמרת בצורה נחרצת יחסית, שמי שלמעשה החזיר לך את הכסף היה אלי שחר ?" וברדה השיב: "נתתי שיק וקיבלתי כסף מאלי שחר" (פ/ ע' 33 ש' 26). בהמשך בע' 34, לאחר שהתבקש להסביר מדוע במשפטיהם של בר-אור והאחים רחמים טען שאיננו זוכר ממי קיבל את נכסף, ויש אפשרות, שקיבל אותו או מרוני או מאלי? ענה, שבמשטרה זכר טוב יותר, עמד על טענתו שהנאשם החזיר לו את הכסף, והוסיף, ששאלות עורך הדין במשפט שם בלבלו אותו (פ/ ע' 34 ש' 1-6). גם בחקירה הנגדית לא שינה העד את גרסתו, שאת ההחזר קיבל מהנאשם (פ/ ע' 35 ש' 21-16).
5. רוני רחמים סיפר בהודעתו ת/4א על מפגש שהתקיים בבנין ההסתדרות, שלא השתתף בו. הוא שמע מאלי, שבאותו מפגש התייחסו הדוברים למצבם הכלכלי הקשה של נהגי המוניות, ועל הצורך להירתם לעזרת עמיר פרץ. חודש לאחר אותו מפגש, הביא בר-אור כמה עשרות טפסי התפקדות ואמר לו (לרוני) להחתים נהגי מוניות תמורת שיקים. לדבריו הוא ואלי פנו לנהגים וביקשו שיחתמו עבור עמיר פרץ שיעזור להם (ת/4א ש' 18 – 35). רוני הודה שמילא חלק מהטפסים (ת/4א ש' 48) והוסיף "עשינו זאת למטרה נעלה" וכשנשאל מי זה עשינו ענה: "אני ואלי שחר" (ת/4/א ש' 46-48). לעומת זאת לשאלה אם גם הוא (הכוונה לנאשם ד.ר.-ש.) מילא טפסים בכתב ידו ? ענה : "לא ידוע לי, הוא דיבר איתם, אבל לא יודע אם מילא טפסים" (ת/4א ש' 49-50). רוני נשאל לגבי כספים שניתנו לנהגים כהחזר, ענה: "יהודה-בר אור מארגון המוניות מסר לי עם הטפסים כסף במזומן תמורת השיקים שהנהגים נתנו לי....." לשאלה אם הכספים נרשמו ענה "אין רישומים זה כנגד שיק, בהתחלה סירבתי אבל יהודה ואלי אמרו לי שעמיר פרץ יעזור לנו" וכשנשאל אם הנאשם נכח בעת שבר-אור הביא את הכסף ענה: "כן הוא יושב איתי במשרד" (ת/4/א ש' 80-86). רוני נשאל אם הבין שזה היה לא חוקי וענה: "בטח שזה לא היה בסדר, משום שנהגי המוניות לא הסכימו להירשם אם לא נתנו להם את הכסף בחזרה (ת/4א ש' 96 ואילך). ובהודעתו ת/4 ג ש' 31-32 חזר ואמר: " ...כסף כולם קיבלו, למה בלי זה, הם לא היו מתפקדים. הרי אמרתי לך שבהתחלה ניסו לפקוד בלי כסף וזה לא הלך".
במשפטו בת.פ 2795/07, ניסה רוני לצמצם את משמעות דבריו בהודעתו וטען שבחקירה היה מבולבל כשענה לשאלה אם הבין שהחזרת הכסף לא היתה חוקית (ת/5ב ע' 73 ש' 25 ואילך). ואף על פי כן הודה לפני, שקיבל מבר-אור כסף על מנת שיתן אותו למתפקדים כנגד הצ'קים. בהמשך כשנשאל האם מנהלי התחנה והנאשם בכלל זה ידעו על ההחזרות ענה "כן אבל הם לא נכנסו להם (הכוונה מן הסתם ל"א נכנסו לזה" ד.ר-ש).
בת.פ. 2793/07 מ.י. נ. בר-אור אמר רוני, שלקראת הפריימריז במפלגת העבודה בשנת 2005 אלי הביא טפסים מההנהלה. רוני, לדבריו, היה עסוק מכדי להתעסק בהחתמות וסירב, ואף על פי כן נעתר לעשות זאת לאחר שאלי לחץ עליו להחתים את נהגים, כדי שתהיה עזרה לנהגי המוניות (ת/6א ע' 107 ש' 15-17). לדבריו, בר-אור שוחח איתו בנוכחותו של אלי (ת/6א ע' 112 ש' 8-9). בת/6ב' עמ' 163 ש' 9-8 לשאלה מי חוץ ממנו עסק בהתפקדויות ענה: "אלי שחר, הוא לא החזיר כסף כי הכסף היה אצלי, אני החזרתי למתפקדים שאני פקדתי וגם למתפקדים הוא פקד". ובת/6ג אמר שאלי ולא בר-אור שכנע אותו להחתים נהגים כדי לעזור לעמיר פרץ (ע' 169 ש' 18 – 22). והוסיף, שבהקשר להתפקדויות פנו אליו פעמים, לראשונה אחיו אברהם רחמים, ואחר כך בר-אור ואלי(ת/6ג ע' 180 ש' 23-31).
בעדותו לפני חזר על עיקרי הגרסה שמסר בהזדמנויות הקודמות, וטען שהבקשות של הנאשם השפיעו עליו לשנות את דעתו בעניין ההתפקדויות (פ/ ע' 32 ש' 5-7). לדבריו, כל נהג שהתפקד ומסר שיק, קיבל כספו בחזרה (פ/ ע' 26 ש' 25). הוא, רוני, היה היחיד שהחזיר כסף. לדבריו לא יתכן שברדה קיבל כסף מאלי שחר גם אם אמר כך בחקירה, משום, שהוא רוני, היה היחיד שהחזיק בכסף. רוני שלל אפשרות שהפקיד סכום כסף ולו מזערי בידי אחר, על מנת שאפשר יהיה להחזיר למתפקד, שיגיע למשרד בהעדרו של רוני (פ/ ע' 30 ש' 7-9). בהמשך לכך אמר, שאם יש נהגים שאומרים שאלי שחר החזיר להם כספים הוא לא יודע על כך, (פ/ ע' 12-13). במשטרה אמר אמת גם נגד אחיו.

ו. כתב האישום לאחר מחיקת העבירות על פי חוק העונשין
לאחר שנמחקו העבירות שבחוק העונשין, עומדות לדיון שתי עבירות שבחוק המפלגות הקבועות בסעיפים 28(א)(1) ו- 28(א)(5). על פי האמור בחוק העובר על אחד מהם דינו מאסר שנה. במאמר מוסגר ולשם השלמות יצוין שלסעיף 28(א) עשרה סעיפי משנה, והעונש זהה לגבי כל אחד מהם. סעיפים קטנים א(1) ו- א(5) קובעים לאמור:
סעיף 28(א)(1)
"שילם עבור אחר את דמי חברות או דמי התפקדות או כל תשלום אחר המתחייב כדי להקנות זכות הצבעה בבחירות פנימיות במפלגה (להלן- זכות הצבעה)"
סעיף 28(א)(5)
"הקנה זכות הצבעה למי שאיננו זכאי לכך"

האיסור שבסעיף 28(א)(1), משמעו שכל חבר ו/או מתפקד חייב לשלם את התשלומים הנדרשים בעצמו.
מבחינת המחוקק, אין נפקא מינה למי בפועל שייך הכסף והאם שולם במישרין למתפקד או נמסר לו בידי אחר. לגיבוש העבירה, די בכך, שהמתפקד קיבל כסף מאחר, כדי שהאחר יחויב באחריות לעבירה.

משכך - על התביעה להוכיח ברמת הוודאות הנדרשת שהנאשם מסר/החזיר כסף למתפקדים כדי שיתפקדו. כפי שראינו לעיל, הנהגים שלג, וורונסקי ובן-חיים לא הפלילו את הנאשם בוודאות לא בהודעותיהם ואף לא בעדותם, וזאת להבדיל מהעד ברדה.
כמצוטט לעיל, רוני טען באופן עקבי, שהוא ורק הוא החזיר כספים, גם לנהגים שהנאשם פקד. לדבריו, ברדה התבלבל באומרו שקיבל החזר כספי מהנאשם, משום שכל הכסף היה בהחזקתו הבלעדית של רוני.
יוצא, אפוא, שבנקודה המהותית ביותר לעניין אשמת הנאשם, שני עדי תביעה אלו סותרים זה את זה. הסתירה מותירה ספק, והיא מצטרפת לחוסר הוודאות בדברי שאר הנהגים מהספק הזה חובה ליהנות את הנאשם.
נותר לבדוק האם יש בדברי הנאשם להסיר ספק זה.

גרסת הנאשם בחקירה ועדותו בבית המשפט
בהודעתו ת/8 הנאשם הודה, שהסכים לפקוד נהגים, וסיפר על האופן שעשה זאת. לטענתו, וכפי שצוין לעיל, פקד לא יותר מ 10-20 איש, ביניהם בני משפחתו הקרובים. הוא גם הודה שבמקרים מסוימים עזר במילוי טפסי ההתפקדות לנהגים שהתקשו לעשות זאת בעצמם. הוא ידע שמסביבו החזירו כספים במזומן לאנשים שהתפקדו (ת/8 ש' 61-62, וש' 118-119). לדבריו אבי היה האחראי על נושא ההתפקדות, הוא עצמו לא קיבל כסף מבר-אור. האחים רוני ואבי התעסקו בהתפקדויות ובהחזר הכספים. הנאשם ידע שהם החזירו לנהגים כסף מזומן בתמורה לדמי ההתפקדות שלהם (ת/8 ש' 67-69). בישיבה בבית ההסתדרות שבה השתתף, תהה אם החזרת כסף למתפקדים מותרת (ת/8 ש' 92-93), אך לא זכר אם דיבר על כך עם בר-אור, ולא דיבר עם בר-אור מי בפועל מכסה את ההחזרים (ת/8 ש' 123-125). הנאשם אישר שבר-אור שלח לתחנה כמה אלפי שקלים לשם החזרה למתפקדים (ת/8 ש' 134-135).
בעדותו בבית המשפט חזר וטען שפקד מספר מועט של אנשים. לדבריו כשנודע לו על החזרי הכספים, החליט להפסיק לשתף פעולה (פ/ ע' 51 ש' 23-27), תוך הדגשה שהוא אישית לא נגע בכסף (פ/ע' 53 ש' 17). לדבריו, העובדה שרוני קיבל כסף מבר-אור ומאחיו אבי, נודעה לו רק בדיעבד (פ/ ע' 53 ש' 24), תוך הדגשה שאבי היה אחראי על כל הנושאים האלה ורוני עזר לו ושניהם נתנו כסף תמורת צ'קים. גם בחקירה הנגדית אמר הנאשם שמעולם לא נתן כסף (פ/ ע' 58 ש' 1). ובעמ' 65 אמר שכשנודע לו שיש כסף, לא התעסק יותר עם ההתפקדות, לא שכנע אנשים ולא דיבר איתם בנושא זה (פ/ ע' 65 ש' 10-11). כשנשאל אם בזמן אמת ידע, שבשלב מסויים הובא כסף לתחנה, שהוחזר לנהגים, ענה: "מבחינת הכסף רק בסוף הפרשה נודע לי ...לא ראיתי במו עיני שמחזירים כסף עבור התפקדות הגם שידעתי, שרוני מחזיק במגירה שלו כספים להחזרה עבור ההתפקדויות" (פ/ ע' 67 ש' 3-1 וש' 27-24). ובעמ1 68: "ידעתי שיש כסף שהגיע ממקור חיצוני, יהודה בר-אור, וזה מוחזק אצל רוני ומוחזר לנהגים". הנאשם טען בהמשך, שבעצמו לא עסק בכך, אבל גם לא אמר לרוני שלא יפקוד נהגים שרוצים את כספם חזרה ולא מנע החזרת הכספים (פ/ע' 68 ש' 8 וש' 15). לשאלה מדוע מספר נהגים אמרו שקיבלו החזר או ממנו או מרוני, ענה, ששמו השתרבב כנראה משום שהמשרד קטן ויש בו פעילויות והם טעו, לא משום שרצו להפלילו, ברדה כנראה התבלבל (פ/ ע' 70 ש' 16-26).

הערכת מהימנותו של הנאשם – יאמר כבר כאן עדותו של הנאשם רחוקה מלשכנע אם לנקוט בלשון המעטה. את הטענה, שמירב שעות עבודתו עוברות עליו במילוי משימות מחוץ לתחנה כפי שהעיד בע' 66 ש' 20-21, לא העלה בחקירתו. לראשונה בבית המשפט, טען, שבזמן הרלוונטי דעתו לא היתה נתונה לנעשה בתחנה, בשל פטירת אחותו ז"ל ומחלתה הקשה מאוד של אימו (פ/ ע' 49 ש' 20). זוהי עדות כבושה שאין הסבר לכבישתה ואין לה משקל ראייתי. זאת ועוד בהודעתו לא טען כפי שאמר בבית המשפט שמיד לכשנודע לו על החזרי הכספים הפסיק להתעסק בהתפקדויות, ובכלל על החזר הכסף נודע לו בדיעבד.
מהראיות עולה, שהנאשם היה מעורה היטב בנעשה בתחנה. הוא הלך למפגשים בבית ההסתדרות, שמע שם על החזרי הכספים, השאלה אם זה בסדר הטרידה אותו, והוא שוחח על כך עם בר-אור ועם אבי. עוד עולה, שהנאשם השפיע ואפילו לחץ על רוני לקחת חלק במאמצי ההתפקדות, שהה במשרד באופן תדיר, עד כדי כך שנהגים, שקיבלו החזרים לא ידעו לומר בוודאות מי נתן להם את הכסף, רוני או הנאשם.
תשובותיו הנפתלות של הנאשם בבית המשפט על אי ידיעתו על החזרי הכספים, וטענתו שנודע לו עליהם רק בדיעבד, כפי שפורט לעיל, סותרת את דבריו בחקירה, ואיננה אמינה. הנאשם ידע על ההחזרים כי דובר עליהם בישיבות האיגוד בהן השתתף, היה לו עניין בהתפקדותם של נהגים רבים, על מנת לסייע ככל האפשר לבחירתו של עמיר פרץ, שהבטיח לקדם את האינטרסים הכלכליים של נהגי המוניות. הנאשם ראה את הנעשה במשרד הקטן והצפוף, שאותו חלק עם רוני, ולא רק שלא עשה דבר להפסקת ההחזרים הוא לא התנגד להם והמשיך במסע השכנועים להתפקדות הנהגים. עצם נוכחותו, מעמדו הבכיר ועבודת ההתפקדות שבה הודה הופכים אותו למעורב.

יחד עם זאת את המונח "שילם" שבחוק יש לפרש כפשוטו. בהעדר ראיה חד משמעית, שהנאשם הוא הוא ששילם כסף לנהגים כנגד שקים שמסרו, לא מאפשרת להרשיעו כפי שביקשה התביעה.

מכאן שיש לזכות את הנאשם מהעבירה שבסעיף 28א (1) לחוק המפלגות.

באשר לעבירה שבסעיף 28(א) (5) לחוק המפלגות
המחוקק לא הגדיר מהי "הקניית זכות בחירה שלא כדין". ב"כ הצדדים לא טענו ולא התייחסו בנפרד לעבירה זו ולא הביאו תקדימים באשר לפרשנותו הראויה של מושג זה. למיטב בדיקתי אין לשאלה תשובה בפסיקה. ניתן להניח שהענקת זכות בחירה לקטין ו/או למי שאיננו תושב ישראל ו/או מי שאיננו בין החיים ו/או תשלום עבור התפקדות או חברות במפלגה, הם בגדר "הקניית זכות בחירה שלא כדין".
במקרה דנן, התביעה לא הוכיחה אף אחת מהאפשרויות שפורטו לעיל. הוכח אמנם, שהנאשם עודד את רוני לפקוד נהגים ובעצמו עשה כן והשתתף במילוי טפסים, תוך שהוא עושה את כל אלה בידיעה שרוני חברו למשרד יחזיר להם כסף כנגד השקים שצירפו לטפסים כדמי התפקדות.
האם בנסיבות אלה ניתן לומר באופן ודאי והחלטי, שמעשיו של הנאשם (שלא כללו כאמור לעיל תשלום כסף) בצירוף ידיעתו הברורה שהכסף יוחזר למתפקדים על ידי רכז המשרד, רוני רחמים, העושה זאת באותו חדר מגיעים לכדי הקניית זכות בחירה שלא כדין? לא באופן החלטי וודאי כנדרש במשפט פלילי.
הנאשם כשותף
ככלל, מן המפורסמות הוא שהרשעת נאשם יכול שתתבסס על סמך אחריות מכוח דיני שותפות ו/או קשר. על מנת להשיג הרשעה באחריות לעבירה במסגרת ביצוע בצוותא, על התביעה להוכיח את יסודותיה של העבירה הספציפית, ובנוסף לכך היא מחויבת בהוכחת יסודות דיני השותפות, דהיינו: היותו של הנאשם בגדר מבצע בצוותא (להבדיל ממסייע), קיומה של תוכנית משותפת והוכחת מודעות לכך שהשותפים פועלים במסגרת הסכמה משותפת. למותר להדגיש שבכתב האישום חייבת להופיע המסגרת המשפטית המיוחסת לנאשם על מנת שיוכל להתגונן מפניה, ראו בהקשר זה ספרו של המלומד י. קדמי, "על הדין בפלילים- חוק העונשין", הדין בראי הפסיקה, מהדורה מעודכנת תשס"ה-2004, חלק ראשון ע' 357 ואילך).
במקרה שבדיון – הנאשם יכול היה לשאת באחריות למעשיהם של אבי, רוני ובר- אור מכוח דיני השותפות ו/או הקשר הפלילי. כאמור לעיל, בתום פרשת התביעה, בהסכמת התובעת, זוכה הנאשם מעבירת הקשר. באשר לעבירות נשוא הדיון, התובעת לא ביקשה לתקן את כתב האישום, לא ביקשה להוסיף את סעיף 29 לחוק העונשין לצידן של העבירות לפי חוק המפלגות וגם לא ביקשה להוסיף את עבירת הקשר על מנת לייחס לנאשם קשר ספציפי לביצוע עבירות אלה. כנגזרת מכך, הנאשם לא השיב ולא הגיב עליהן ובכך נפגעה הגנתו פגיעה ממשית, באופן שאיננו מאפשר הרשעתו.

ומכאן המסקנה שגם מעבירה זו הנאשם מזוכה מחוסר ראיות.

סוף דבר – מחוסר ראיות מזוכה הנאשם משתי העבירות שיוחסו לו.
<#4#>

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תש"ע, 09/05/2010 במעמד הנוכחים.
דורית רייך-שפירא
, שופטת
2
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"פ 3240-07

מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי
נ' שחר
09 מאי 2010








פ בית משפט שלום 3240/07 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' אליהו שחר (פורסם ב-ֽ 09/05/2010)