פסקי דין על מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה) | פסקי דין על גיל לוי

6441/08 תתע     09/05/2010




תתע 6441/08 מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה) נ' גיל לוי




לך



1


בית משפט השלום לתעבורה בירושלים

תת"ע 6441-08 מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה)
נ' לוי



09 מאי 2010




בפני
כב' השופטת שרון לארי-בבלי


המאשימה

מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה)


נגד

הנאשם
גיל לוי


<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה, עו"ד חנא קובטי
ב"כ הנאשם, עו"ד קולקר
<#3#>
הכרעת דין

האישום
:
המדינה מאשימה את הנאשם כי ביום 21.12.2007 בשעה 2:40 או בסמוך לה, נהג ברכבו מ.ר. 7935063, במקום ציבורי בהיותו שיכור, שבדוגמת אוויר נשוף שלו נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר נשוף הינו 650 מיקרוגרם למיליליטר, ובכך הפר את הוראות סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א –1961 (להלן: "הפקודה").

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

בתאריך 21.5.2008 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק.

רשימת עדים:
מטעם התביעה
העידו
ע"ת 1 מתנדב חסון רמי
ע"ת 2 סמ"ר אסולין שירן
ע"ת 3 פקד מזרחי דוד
ע"ת 4 מתנדב ארגמן יעקב

מטעם ההגנה
העידו
ע"ה 1 הנאשם עצמו
ע"ה 2 הגב' לימור אגלר

רשימת מוצגים:
ת/1 מזכר
ת/2 טופס בדיקת מאפיינים לחשוד בנהיגה בשכרות
ת/3 הזמנה לדין וכתב אישום
ת/4 דו"ח פעולה
ת/5 דו"ח על עיכוב
ת/6 טופס תחקור
ת/6א' שימוע והחלטה על פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה
ת/7 טופס זכרון דברים על בדיקת שכרות
ת/8 דוח הפעלת "ינשוף"
ת/9 טופס כיול
ת/10 פלט ינשוף
ת/11 תעודת עובד ציבור – לבקשת ב"כ המאשימה הוגש התע"צ. בהסכמת הצדדים הוגשה עדותו של נותן התע"צ, מר ערן דקל, מיום 18.5.2008 בתיק 6884/06.
ת/12 סקיצה
נ/1 נוהל משטרה

פרשת התביעה:
עד תביעה מס' 1, רמי חסון (להלן: "המתנדב"), עיכב את הנאשם לבדיקה וערך לו בדיקת מאפיינים. המתנדב לא זכר את האירוע וריענן זכרונו באמצעות המסמכים ת/1 ות/2 אותם ערך. לפי למסמכים ועדותו של המתנדב, נעצר הנאשם בשעה 2:35. בשל ריח חזק של אלכוהול ערך לו המתנדב בשעה 2:40 בדיקת מאפיינים, שהעלתה, לפי התרשמות המתנדב, כי הנאשם נמצא תחת השפעת אלכוהול כבדה (עמידה לא יציבה, הליכה מתנדנדת, התנהגות רדומה, ריח חזק של אלכוהול). לאור זאת, הועבר לטיפולו של מפעיל הינשוף.

עדת תביעה מס' 2, סמ"ר שירן אסולין (להלן: "השוטרת"), ערכה את המסמכים ת/3 – ת/6. השוטרת העידה כי אינה זוכרת את האירוע ואף לא הבחינה בביצוע העבירה. השוטרת העידה כי המתנדב ערך לנאשם בדיקת אינדיקציה, לאחריה המתינו לפחות 15 דקות לאחריהם הועבר הנאשם לטיפולו של המפעיל, אף כי לא זכרה אם היה צורך בנסיעה אל המפעיל או שנכח במקום. השוטרת העידה כי שעת העבירה שנרשמה בת/3 (2:40) נמסרה לה על ידי ע"ת 1 ויתכן כי זו היתה גם השעה בה בוצעה בדיקת המאפיינים. השוטרת העידה כי היא נוהגת להסביר לכל חשוד על העבירה בה מואשם והמסמכים עליהם נדרש לחתום וציינה כי הנאשם חתם על חלק מן המסמכים בהתאם לבחירתו.

עד תביעה מס' 3, פקד דוד מזרחי (להלן: "הקצין") ערך לנאשם שימוע ואת המסמך ת/6א.
הקצין העיד כי השימוע נערך בשעות הבוקר במהלכו הודה הנאשם כי שתה 3-2 בקבוקים בסביבות השעה 00:00 במועדון הקמפוס.

עד תביעה מס' 4, המתנדב יעקב ארגמן (לעיל ולהלן: "המפעיל"), ערך לנאשם בדיקת נשיפה באמצעות מכשיר הינשוף (לעיל ולהלן: "הינשוף" או "המכשיר" או "מכשיר הינשוף"). המפעיל לא זכר את האירוע והסתמך בעדותו על המסמכים ת/7 – ת/10 שערך. המפעיל העיד כי ערך בדיקת כיול למכשיר שהצביעה על תקינותו ואישר כי אינו מודד טמפרטורה, לחץ אוויר או לחות במקום הבדיקה או במקום הכיול ועוד כי אינו יודע מהי בדיקת בלנק סמפל, מהו הקשר של 50 מיקרוגרם לליטר ואינו מגביל עצמו במספר הבדיקות לאחר בדיקת הכיול או מספר המקומות אליהם מטולטל מכשיר הינשוף. המפעיל העיד כי כל פלטי מכשיר הינשוף נשמרים בתיבת הבדיקות שנעשו באותה המשמרת.

פרשת ההגנה:
עד ההגנה מס' 1 הוא הנאשם עצמו (להלן: "הנאשם"). הנאשם העיד כי בליל האירוע בילו הוא וחברתו במסיבת יום הולדת של חבר במועדון "הקמפוס", במהלכה שתה לגימה או שתיים של בירה ממשקה של חברים. בהמשך שינה גרסתו וטען כי שתה שתיים – שלוש לגימות ויתכן כי מסוגים שונים של אלכוהול ולבסוף העיד כי אינו זוכר את הכמות המדויקות ששתה. לטענתו, כמות האלכוהול שנמדדה בגופו אינה משקפת את כמות האלכוהול ששתה. הנאשם העיד כי לאחר צאתם מהמסיבה אכלו הוא וחברתו פיצה מ"מפגש השיח" ושתו מים. חמש - עשר דקות לאחר שסיימו לאכול ולשתות נעצר הנאשם על ידי המתנדב לבדיקת שכרות שבוצעה באמצעות נשיפון, בעקבותיה התבקש להיבדק בדיקת מאפיינים, אותה ביצע לטענתו באופן תקין, ובדיקת ינשוף. לגרסת הנאשם מרגע שנעצר על ידי המתנדב ועד שנבדק חלפו לא יותר מעשר דקות. עם זאת הודה כי לא בדק בשעון. הנאשם העיד כי לאחר הבדיקה ביקשה ממנו השוטרת לחתום על מספר טפסים אך הוא סירב לחתום על חלקם, מאחר ולא הוסברה לו משמעותם.

עדת הגנה מס' 2 היא חברתו של הנאשם (להלן: "החברה"). החברה העידה כי הנאשם אמר לה ששתה שניים – שלושה "שלוקים". היא עצמה הבחינה ששתה "שלוק" אחד של וודקה מאחד החברים. לגרסתה לאחר שעזבו את המקום הלכו ל"מפגש השיח" שם רכשו עבורה פיצה. לגרסת החברה נעצרו על ידי השוטרת לבדיקה והשוטר שאל את הנאשם אם אכל, שתה, לעס מסטיק, ומשהשיב הנאשם בשלילה התבקש להיבדק באמצעות נשיפון והסכים. באשר לשכרותו של הנאשם העידה החברה כי לא הבחינה שהנאשם התנדנד או היה לא יציב בהליכתו או רדום.

ב"כ הנאשם, העלה בסיכומיו מספר טענות, אשר יש בהן, לדידו, כדי ליצור ספק סביר ולהביא לזיכויו של הנאשם. טענות ב"כ הנאשם הן כדלהלן:

1.
כתב האישום אינו מגלה עבירה של נהיגה בשכרות
2.
התשתית הראייתית מבוססת על מכשיר לא חוקי
3.
לא הוצגה ראיה כשרה לריכוז האלכוהול
4.
התשתית הראייתית אינה מבססת אשמה – הנאשם לא נהג במועד המיוחס לו
5.
התשתית הראייתית אינה מבססת אשמה מעל לכל ספק סביר – קבילות המסמכים.

במבוא לסיכומיו, העלה ב"כ הנאשם מספר טענות נוספות:
6.
בדיקת המאפיינים אינה מעוגנת בחוק
7.
אי התאמה להוראות תקנה 169ז' לתקנות התעבורה
8.
אי החלפת פיות כנדרש
9.
פעילות המתנדבים אינה חוקית
10.
מקום עצירת הנאשם וביצוע הינשוף

קודם שאדון בטענות ההגנה, אציין כי ב"כ הצדדים הגיעו למספר הסכמות דיוניות בתיק:
1.
יוגשו עדויות המומחים מטעם המאשימה (רפ"ק דוד כתר ורפ"ק ארז כהן) ומטעם ההגנה (ד"ר פוליצ'וק) במסגרת תיק ת' 11893/07 מיום 31.12.2007;
2.
קביעותיו של מותב תלתא בת 11893/07 מדינת ישראל נגד עוזרי עינת מלכה, לא פורסם, ניתן ביום 7.3.2010 (להלן: "פס"ד עוזרי"), לעניין קבילותו של מכשיר הינשוף ואופן ההרשעה באמצעותו יחולו על המקרה שלפנינו. לאור זאת נדחה בהסכמה מועד מתן פסק הדין עד לאחר הכרעת המותב, כאמור בהחלטתי מיום
23.11.2008.

מצאתי לציין כי סיכומיו של ב"כ הנאשם, הגם שיש בהם טענות משפטיות חשובות – נכתבו באופן טעון וגדוש, שלא לומר כעוס, עד כי קשה לבור את הבר מן התבן.

ומכאן לטענות ההגנה:

1. כתב האישום אינו מגלה עבירה של נהיגה בשכרות
:
לטענת ב"כ הנאשם לא ניתן להרשיע את הנאשם על סמך החלופות הקבועות בסעיף 64ב לפקודה. כך לא הוגדר "משקה משכר" ואף לא הוגדר ריכוז האלכוהול האסור על ידי שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. כן הסעיף אינו מציג חלופה של הרשעה על פי ריכוז אלכוהול באוויר נשוף.

דין הטענה להידחות.

סעיף 64ב לפקודה קובע:
"שיכור" – אחד מאלה:
(1)
מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב;
(2)
מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;
(3)
מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת;
(4)
מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות לפי פסקה (3).


תקנה 169ב(ג) לפקודה קובעת:




"לענין סעיפים 62(3) או 64ב לפקודה ופרק זה יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה".

נוסח תקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, כפי שהיה בתוקף במועד ביצוע העבירה, הגדיר:
""המידה הקבועה" – ריכוז אלכוהול לפי אחד מאלה:
(1)
חמישים מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם;
(2)
ריכוז אלכוהול באויר נשוף ברמה שוות ערך לריכוז האמור
בפסקה (1) או 240 מקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אויר נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה;"

מכח הסמכות הקבועה בסעיף 64ב(ג), רשאים שר התחבורה ושר הבריאות באישור ועדת הכלכלה של הכנסת להתקין תקנות בנוגע לשיטות לבדיקת האלכוהול ואופן ביצוען. לפיכך לא מצאתי כי יש מניעה בהרשעה על סמך בדיקת נשיפה.

בהתייחס לסעיף 64ב(3) לפקודה, הרי שריכוז האלכוהול המותר בגוף נקבע בתקנה 169א הנ"ל. המדובר בתקנה שהותקנה על ידי שר התחבורה ושר הבריאות עובר לתיקון 72 לפקודה ולא תוקנה לאחריו בהתאם לדרישת סעיף 64ב(3) לפקודה.
המדובר בטענה שנדונה בהרחבה על ידי כבוד השופט רובינשטיין במסגרת רע"פ 8135/07
גורן נגד מדינת ישראל, (לא פורסם), ניתן ביום 11.2.2009 (להלן: "עניין גורן") ונדחתה. בית המשפט קבע:

"...קביעה כי הפגם שבאי הסדרה מחדש של הריכוז האוסר מאיין את האפשרות להסתמך על הריכוז הקבוע כיום – תביא לתוצאה שאינה פחות מקטסטרופה בתחום רגיש ובעל אינטרס ציבורי עליון של דיני נפשות: נהגים רבים, שאף הם אינם חולקים על כך שנהגו כשבגופם ריכוז אלכוהול האוסר בנהיגה, ייפטרו מעונשו של הדין – וישובו, ברשיון המלכות, לסכן את הבריות חלילה..."

ובהמשך:
"...אף אילו קבענו, כי תיקון 72 לא איפשר הסתמכות על התקנות הקיימות אפילו לתקופת מעבר, ספק אם היה מקום לבטל את כל ההליכים המשפטיים שנשענו על המידה הקבועה בתקנות הקודמות...אציע לחברי שלא להיעתר לשני הערעורים, ולקבוע כי תיקון 72 לא התכוון לבטל את תקנות התעבורה עד לגיבוש ההסדרים המשניים לפי ההוראות החדשות. מסיבה זו, לא היתה מניעה להסתמך על התקנות בתקופת הביניים...ועם זאת, אציע לקבוע, כאמור, כי תיקון 72 ביקש להסדיר מחדש את ריכוז האלכוהול האוסר בנהיגה – וכך יש לעשות בתוך ארבעה חודשים מהיום. (ההדגשה במקור – ש.ל.ב) אין אדם ורשות שהם כמלאכי השרת שאין לפניהם משגה, וטעות לעולם חוזרת, וגם אם נתפרש המצב שנוצר כדרך שנתפרש, יש לתקנו".

במסגרת ק"ת 6826, התש"ע 10.11.2009 תוקנה תקנה 169א לתקנות ונקבעה הגדרה ל"ריכוז האלכוהול בגוף" על ידי שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. הגדרת "המידה הקבועה" - בוטלה.

2. התשתית הראייתית מבוססת על מכשיר לא חוקי:
טען ב"כ הנאשם כי מכשיר הינשוף שאושר ביום 15.7.2007, אושר שלא כדין, ללא הפעלת שיקול דעת השר ובלא שנבחן כנדרש. כן הוסיף כי המכשיר אינו עונה לכללי תקינה בינלאומיים.

לא מצאתי לקבל את הטענה. במסגרת פס"ד עוזרי נדונה הטענה ונדחתה. הרכב השופטים מצא כי הגם שלא נעשתה בדיקה מעמיקה עובר לאישור המכשיר, הרי שהאישור נסמך ככל הנראה על האישור שניתן למכשיר בשנת 2000. נקבע כי ההגנה לא הוכיחה שנפל פגם באישור המכשיר בשנת 2000.

הטענה בנוגע לכללי תקינה בינלאומיים נבחנה אף היא במסגרת פס"ד עוזרי ונפסק כי העובדה שלא אומצו כללי תקינה בינלאומיים, לא הופכת את הינשוף לבלתי אמין. הרכב השופטים ציין עם זאת כי ראוי שהמחוקק יאמץ תקן כלשהו לכלל מכשירי האכיפה.

3. לא הוצגה ראיה כשרה לריכוז האלכוהול:
לטענת ב"כ הנאשם קיימת בעייתיות בתוכן הפלט שמפיק מכשיר הינשוף. ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי המפעיל ורס"מ דקל שעדותו צורפה כאמור, לא ידעו להסביר על אופן פעולת הינשוף והבדיקות אותן מבצע ואף לא את משמעות חלק מן הערכים המופיעים בפלט. מכאן - לטענתו – לא ניתן לעשות שימוש בפלט כראיה.

גם דין טענה זו להידחות. בית משפט זה נתקל במפעילים רבים, אשר למעט הידיעה על איזה כפתור עליהם ללחוץ ומה סדר הפעולות אותן עליהם לבצע, אינם בקיאים ואינם מבינים כיצד פועל המכשיר. יתכן וראוי היה להרחיב ידיעותיהם של המפעילים ולהכשירם באופן מעמיק יותר בנוגע למכשיר ולאופן פעולתו. ואולם אינני סבורה כי בכך יש כדי להטיל דופי במיומנות ההפעלה. לצורך ההשוואה נדגים כי טכנאי רנטגן אינו נדרש להבין כיצד פועל מכשיר הרנטגן ואיך הוא מספק צילום של עצמות הגוף. תחת זאת, עליו לדעת להפעיל את מכשיר הרנטגן במיומנות בכדי להפיק צילום איכותי, שניתן יהיה להסתמך עליו.

לצורך הפעלה תקינה של הינשוף, נדרש המפעיל לבצע בדיקות מקדימות ביחס לתקינות המכשיר ולנבדק (בדיקת כיול ווידוא המתנת 15 הדקות). משאלה בוצעו בהצלחה והופעל המכשיר, על המפעיל לעקוב אחר הוראותיו ולפעול בהתאם, בכפוף להנחיות היצרן ונהלי המשטרה. מיומנותו של מפעיל נמדדת, אם כן, על סמך האופן שבו הפעיל את המכשיר, ולא אם הבין כיצד פועל המכשיר ומהם החיישנים הפעילים המספקים את התוצאה.

עת/4 המפעיל שהעיד בפני
, הוסמך לשמש כמפעיל על ידי המשטרה. המפעיל נשאל ביחס לפעולות אותן ביצע וליתר דיוק ביחס לפעולות אותן לא ביצע ואשר לשיטת הסניגור היה עליו לבצע. המפעיל העיד כי ביצע בדיקת כיול למכשיר (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 23-22). ונשאל, בין היתר, בנוגע לאכילה ולשתיה על ידי נבדק עובר לבדיקה כדלהלן:


"ש. בטופס שלך אין מקום לציין כי הנאשם לא אכל למשל?
ת. אין רובריקה של "לא אכל"
ש. משנה לך אם אכל לפני הבדיקה?
ת. תשאל את המומחים אני לא יודע לענות.
ש. משנה לך אם שתה?
ת. כן
ש. למה?
ת. כי זה מה שכתוב בטופס הבדיקה. אני לא מומחה ואני צריך למלא את הטפסים".

בהתאם להוראות היצרן נוהגת המשטרה להמתין חמש עשרה דקות עובר לביצוע הבדיקה בהן הנאשם לא אכל, לא שתה ולא הקיא וכחמש דקות בהן לא עישן. כפי שניתן לראות במקרה שלפנינו לא היה המפעיל מודע להקפדה על עניין האוכל כאמור, מאחר ואינו מופיע בטופס ת/8. השוטרת העידה כי היא והמתנדב המתינו עם הנאשם את הזמן הנדרש (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 27-26; ת/3, ת/4) לפני שהעבירו את הנאשם לטיפול המפעיל. מכל מקום הנאשם עצמו לא טען כי אכל בשלב זה, ואף חברתו העידה כי הנאשם נשאל אם אכל, לעס מסטיק או שתה והשיב בשלילה. (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 25-24). לאור זאת, לא מצאתי כי נפל פגם בביצוע הבדיקה.

הרכב השופטים בפס"ד עוזרי קבע כי ניתן לקבל את הנתונים המופקים על ידי הינשוף כראיה במשפט פלילי. המדובר בחזקה הניתנת לסתירה, אשר הנטל לסתירתה מוטל על ההגנה.
במקרה שלפני לא סתר הנאשם את החזקה ומשכך נדחית כאמור הטענה.

4. התשתית הראייתית אינה מבססת אשמה – הנאשם לא נהג במועד המיוחס לו:
כתב האישום מייחס לנאשם נהיגה בשעה 2:40. כך עולה גם מהמסמכים ת/3, ת/4 ות/5.
לטענת ב"כ הנאשם בשעה זו לא נהג הנאשם. לאור זאת היה על המאשימה לחזור בה מכתב האישום ומשלא עשתה כן על בית המשפט לזכות הנאשם.

הטענה נדחית.

מעדות המתנדב וכפי שציין בת/2, הנאשם נעצר בשעה 2:35 ומכאן כי לא נהג בשעה 2:40. בתיק ת' 6884/06 עמדתי על הצורך במילוי המסמכים והדוחות בדיוק ובזהירות באשר אלה מבססים הרשעה. באותו מקרה אף זוכתה הנאשמת מחמת הספק בשל פגמים חמורים ומהותיים שנפלו במסמכים ובדוחות שערכו השוטרים. אין זה המצב במקרה שלפנינו. המתנדב רשם בצדו הימני למעלה של ת/2 את השעה בה נעצר הנאשם לבדיקה והיא 2:35. שעת הבדיקה בטופס המאפיינים ת/2 נרשמה כ – 2:40. העיד המתנדב כי מסר לשוטרת כותבת הדוח ת/3 את שעת העצירה (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 23-20). כך העידה גם השוטרת שלא הייתה עדה לביצוע העבירה (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 29-28). יתכן ושגה המתנדב בשעה שמסר בעל פה; יתכן והשוטרת שגתה ברישום השעה שנאמרה לה בהתבססה על ת/2. כך או אחרת, המדובר בהבדל של מספר דקות בלבד. שגיאה זו אינה מהותית, אינה מקפחת את זכות הנאשם להגנה ואינה יורדת לשורשו של כתב האישום.
זאת ועוד, מעיון בפלט הינשוף ת/10 עולה כי הנאשם נבדק בשעה 3:10. לכל הדעות חלפו ממועד עצירת הנאשם (בין אם היה זה בשעה 2:35 ובין אם בשעה 2:40) למעלה מחמש עשרה הדקות הנדרשות עובר לביצוע בדיקת הנשיפה.

לאור כל זאת, אין בפגם כאמור כדי להביא לזיכויו של הנאשם.

5. התשתית הראייתית אינה מבססת אשמה מעל לכל ספק סביר – קבילות המסמכים:
טען ב"כ הנאשם כי שימוש השוטרים בטפסים מובנים ולא במזכרים המנוסחים על ידם באופן שיש בו לשקף את האירוע כפי שנקלט בחושיהם -
פוגע בזכויות הנאשם לחקור את השוטרים.

דין הטענה להידחות. קבלת מסמכים וטפסים כראיה לתוכנם נעשית במסגרת הכלל בדבר "הקפאת הזכירה שבעבר" מששוכנע בית המשפט כי אלה נערכו במועד ההתרחשות או בסמוך לה, הרישום בהם מדויק ואמיתי, העד אינו זוכר את פרטי ההתרחשות ומן הראוי להעדיף את הרישום שערך. (י. קדמי, על הראיות, חלק שני, מהדורת תשס"ד, עמ' 684).

שוטרים העוסקים במלאכת אכיפת חוקי התנועה כותבים דוחות רבים במהלך עבודתם. טבעי הוא כי אין הם זוכרים כל מי שעבר תחת ידם. לצורך כך נעשה שימוש בכלל "הקפאת הזיכרון" והדוחות שמילאו מוגשים כראיה לבית המשפט לצורך ביסוס הרשעה.
היות ובדין הפלילי עסקינן, אין ספק כי יש משמעות רבה להקפדה על אמיתות ודיוק הדוחות, כמו גם על כתיבתם בסמוך למועד ביצוע העבירה.

הסתמכות השוטרים על טפסים מובנים נועדה, בין השאר, להבטיח כי אלה יבצעו עבודתם באופן מקצועי ותקין ויקפידו על כל הדרוש במסגרת האכיפה. כן מסייע הטופס המובנה לחיסכון בזמן ולייעול עבודת המשטרה. בעזרת הטופס נפתרות עוד בעיות כתב וניסוח. מובן כי יש למלא את הטפסים, אף אם מדובר בטפסים מובנים, באופן מפורט על מנת ליתן תמונה מלאה, עד כמה שניתן, לנסיבות ביצוע העבירה. מעיון במסמכי התביעה, לא מצאתי כי אלה מולאו כלאחר יד וללא פירוט ראוי, באופן שיש בו כדי לפגום בזכות הנאשם לחקרם.

בהקשר זה אתייחס לטענת ב"כ הנאשם כי מזכר ת/1 חסר פרטים בסיסיים. זוהי בדיוק הבעיה אותה באים כאמור למנוע הטפסים המובנים. שוטר המצוי בלחץ העבודה, יכול וישכח לציין פרטים חשובים במזכר אותו עורך.

6. בדיקת המאפיינים אינה מעוגנת בחוק:
הפסיקה קבעה לא אחת כי ניתן להרשיע בעבירה של נהיגה בשכרות גם ללא הסתמכות על תוצאה מדעית (וראו בעניין זה רע"פ 10284/07 קדוש נגד מדינת ישראל (לא פורסם) ניתן ביום 22.1.2008; בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (4) 463, בעמ' 467; ע"פ 140/98 חוג'ה נגד מדינת ישראל, פד נב(3), 225; וע"פ (י-ם) 4847/09 המערער נגד מדינת ישראל, (לא פורסם), ניתן ביום 28.10.2009).


במקרה שלפנינו נעשתה בדיקת המאפיינים לאחר שעלה חשד כי הנאשם נוהג בשכרות. עיון בטופס ת/2 מלמד כי הנאשם הודה ששתה אלכוהול, עמידתו לא הייתה יציבה, הליכתו מתנדנדת ומפיו נדף ריח אלכוהול חזק. כן נכשל הנאשם בבדיקה באמצעות מכשיר "נשיפון". תוצאת בדיקת הינשוף אימתה את החשד כי הנאשם שיכור.

7. אי התאמה בין אופן תפעול המכשיר להוראות תקנה 169ז' לתקנות התעבורה:
הטענה נדונה אף היא בפס"ד עוזרי. הרכב השופטים סבר כי יש ממש בטענה. עם זאת, קבע כי אין בכך כדי לפסול את המכשיר וקרא למחוקק לפעול לתיקון התקנות. לאור זאת - הטענה נדחית.

8. אי החלפת פיות כנדרש:
המדובר בטענה הסותרת את דיווח המפעיל בת/8, שלא הוכחה על ידי הנאשם. בנסיבות אלה אין בידי לקבלה.

9. פעילות המתנדבים אינה חוקית:

מתנדבי המשטרה פועלים מכח פקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א - 1971 ותקנות המשטרה (המשמר האזרחי), תשנ"ז – 1996 ומוסמכים, בין השאר, לסייע ליחידות התנועה של המשטרה באכיפת דיני התעבורה. כן מוסמכים הם, בסייגים מסוימים, לפעול גם ללא נוכחות שוטר. לאור זאת אינני מוצאת ממש בטענת ב"כ הנאשם לפיה המתנדבים פועלים ללא סמכות.

10. מקום עצירת הנאשם וביצוע בדיקת הינשוף
: לטענת ב"כ הנאשם, אמנם אין מחלוקת כי מקום ביצוע העבירה ומקום ביצוע בדיקת הנשיפה – לא חד הם וכי הנאשם הוסע למקום ביצוע בדיקת הנשיפה, ואולם מהמסמכים והעדויות עולה כי בדיקת הנשיפה בוצעה באותו המקום – צומת ברעם.

לו טרח ב"כ הנאשם להסתכל במפה היה מבחין שאין ממש בטענתו. רחוב האומן הוא רחוב מעוקל, אשר מצטלב פעמיים עם רחוב ברעם. דומה כי מקום עצירת הנאשם היתה בסמוך לצומת האחד ובדיקת הנשיפה בסמוך לצומת השני. כך עולה מחומר הראיות. השוטרת לא זכרה את הדברים בעדותה אך ציינה בת/3: "בהיותי יחד עם המתנדב רמי חסון במשה ברעם, כאשר פונים שמאלה מהיציאה מרחוב האומן, המתנדב רמי חסון הבחין ברכב...". המפעיל שנשאל בחקירה הנגדית על מקום עמידתו העיד: "עמדתי ברחוב משה ברעם כאשר פונים ימינה מרחוב האומן ולא שמאלה".

מכאן כי המדובר במקומות שונים והטענה נדחית.

סיכום
:
פס"ד עוזרי הכיר באמינותו של מכשיר הינשוף בבדיקות שנמדדה בהן תוצאה הגבוהה מ – 400 מק"ג. זאת לאחר שבחן לעומק טענות מטענות שונות בנוגע לחוקיות המכשיר, אופן הפעלתו ותחזוקתו על ידי משטרת ישראל. במדידה שנערכה לנאשם נמצא ערך של 650 מק"ג, ומשכך הרי שקיימת חזקת תקינות ואמינות למכשיר. הנטל לסתירתה מוטל על הנאשם. כפי שפירטתי ביחס לכל טענה וטענה לא עמד הנאשם בנטל זה.
באשר לעדים, עדות המתנדב הייתה ברורה ותאמה הן לחומר הראיות והן לעדותה של השוטרת. השוטרת העידה באופן ברור ומקצועי ולא מצאתי סתירות מהותיות בין גרסתה לגרסת המתנדב.

עדות המפעיל היתה אמינה ולמעט הערתי לעיל התרשמתי ממקצועיותו.

גרסאות הנאשם וחברתו, היו מגמתיות ובעלות סתירות מהותיות. כך למשל, סתר הנאשם את עצמו ואת גרסת חברתו ביחס לכמות האלכוהול אותה שתה, עד כי הודה לבסוף שאינו זוכר את הכמות המדויקת וששתה יותר מכפי שהבחינה חברתו (פרוטוקול עמוד 16, שורות 16, 22-21; עמוד 17, שורות 7-1; עמוד 20, שורות 8-7; ת/6א). החברה העידה כי אמר לה ששתה 3-2 לגימות וודקה (פרוטוקול עמוד 22, שורות 20-15).
באשר לסוג המשקה העיד הנאשם כי שתה בירה, בהמשך טען כי יתכן ושתה כמה סוגי אלכוהול (פרוטוקול עמוד 17, שורות 1, 7-6; עמוד 18, שורות 9-8). חברתו כאמור העידה כי שתה וודקה.

הנאשם העיד כי שתה מהמשקה של חברו אושרי (פרוטוקול, עמוד 16, שורות 18-17) אך "שכח" תחילה לציין כי שתה מחבר נוסף (פרוטוקול עמוד 17, שורות 19-12). הנאשם נמנע מהבאתו של החבר אושרי לעדות, אף כי זה יכול היה לתמוך בגרסתו ולשפוך אור על כמות האלכוהול ששתה, אולם בחר שלא לעשות כן.
"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהשג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו."
(ע"א 548/78 פד"י ל"ה 736 (1) בעמ' 760 מול ה').

זאת ועוד, בנוגע לרכישת הפיצה ב"מפגש השיח" העיד הנאשם כי הוא וחברתו אכלו פיצה ושתו מים וכי היה תור במקום (פרוטוקול עמוד 20, שורות 12, 21). החברה העידה מנגד כי רק
היא אכלה ולא היה תור (פרוטוקול עמוד 21, שורה 20; עמוד 23, שורה 4).

הנאשם נשאל כמה זמן חלף מרגע שסיים לאכול ועד שנעצר והשיב כי חלפו לא יותר מעשר דקות (פרוטוקול, עמוד 20, שורה 14) משנשאל שוב השיב כי חלפו 5 דקות בלבד (פרוטוקול עמוד 20 לפרוטוקול, שורה 16). עוד טען הנאשם כי מרגע שנעצר על ידי השוטר ועד שנבדק בבדיקת נשיפה חלפו 10 דקות (פרוטוקול עמוד 15, שורות 11-10), בהמשך טען כי כלל לא בדק בשעונו. (פרוטוקול עמוד 19, שורה 1).

הנאשם העיד כי נעצר על ידי המתנדב (פרוטוקול עמוד 15, שורות 2, 11; עמוד 18, שורה 25).
בהמשך שינה גרסה וציין כי המתנדב ושוטרת עצרו אותו (פרוטוקול עמוד 15, שורה 15) משעומת עם הסתירה הסביר שאמר "עצרו" מאחר והיו במקום המתנדב והשוטרת. החברה העידה כי נעצרו על ידי שוטרת עם זוהרת ואת המתנדב לא ראו כלל (פרוטוקול עמוד 21, שורה 23), אחר כך העידה כי היו שניים אבל בשוטרת היה קשה להבחין (פרוטוקול עמוד 22, שורה 22).

נוכח האמור, מצאתי להעדיף את גרסת המאשימה על פני גרסת הנאשם.

לאחר ששקלתי את העדויות, עיינתי בראיות ושמעתי את טיעוני הצדדים, השתכנעתי שהתביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, והוכיחה במידה הנדרשת ומעבר לספק סביר את עובדות כתב האישום. משכך הנני קובעת כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו ומרשיעה אותו בעבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד להוראות ס' 62(3) לפקודה.
קובעת לטיעונים לעונש ליום 6.7.10 בשעה 10:30. הנאשם יתייצב שאם לא כן ייגזר דינו בהעדרו.
<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תש"ע, 09/05/2010 במעמד הנוכחים.


שרון לארי-בבלי
, שופטת








תתע בית משפט לתעבורה 6441/08 מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה) נ' גיל לוי (פורסם ב-ֽ 09/05/2010)