פסקי דין על מיכאל בן דניאל גלוב | פסקי דין על יעקב בן דניאל גלוב | פסקי דין על מאיר בן אליהו זמיר ואח' |
878/10 מת 11/05/2010
מת 878/10 מדינת ישראל נ' מיכאל בן דניאל גלוב, יעקב בן דניאל גלוב, מאיר בן אליהו זמיר ואח'
בפני
כב' השופט יונתן אברהם
המבקשת
מדינת ישראל
נגד
המשיבים
1. מיכאל בן דניאל גלוב
, ת.ז. 016410045
2. יעקב בן דניאל גלוב
, ת.ז. 033559196
3. מאיר בן אליהו זמיר, ת.ז. 009628264
4. שלומי בן יעקב ביטון, ת.ז. 036221042
5. עו"ד נתנאל בן יוסף מויאל, ת.ז. 033189523
נוכחים: בשם המבקשת: עו"ד בסאם קנדלפת
.
בשם המשיב 3: עו"ד דוד ויניצקי
.
בשם המשיב 5: עו"ד דוד ויניצקי
, בהעברה מעו"ד גיא שמר
.
המשיבים 3 ו- 5 בעצמם, הובאו ע"י הליווי.
החלטה
(בעניין המשיבים 3 ו- 5 בלבד)
רקע
בפני
י בקשה למעצר המשיבים3 ו- 5 עד תום ההליכים נגדם.
דיון בעניין המשיבים 3 ו- 5 נתקיים בפני
י ביום 04/05/10.
כתב האישום
כנגד המשיבים כולם הוגש כתב אישום מתוקן הכולל 12 אישומים. למשיב 3 (להלן: "זמיר") מיוחסים 3 אישומים (אישומים 3, 6 ו- 10). למשיב 5 מיוחסים 5 אישומים (אישומים 1, 2, 6, 10
ו- 11). כתב האישום מכיל חלק מבוא/כללי ובו מפורטת שיטת הפעולה בה נקטו המשיבים באופן כללי. בתמצית ייאמר, כי שיטת העבודה היה איתור(באמצעות מודעות בעיתונות או באינטרנט) חולים הזקוקים להשתלה, ע"י המשיבים 1 ו- 2 (יקראו להלן: "גלוב") (שפעלו יחדיו במסגרת חברה בע"מ) או זמיר, ובמקביל, איתור ע"י משיב 4 (להלן: "ביטון"), של בני אדם בעלי מעמד סוציואקונומי קשה (להלן: "המתלוננים"), ופיתויים ליתן הסכמה לקצירת כליה מגופם כנגד תשלום. לאחר סיכום העיסקה בין ביטון למתלוננים, מכר ביטון את המתלוננים בהתאמה, לגלוב, או לזמיר, שדאגו לסידורי הניתוח בפליפלינים (גלוב) או באזרביג'ן (זמיר), לקבלת הכספים מהחולה המושתל, ולהעברת חלק מהם לביטון ו/או למתלוננים.
לנאשם 5 (להלן: "מויאל") שהינו עו"ד במקצועו, יוחס כי העניק לפעילות העבריינית הנ"ל, למראית עין, כסות חוקית על מנת לרכוש את אמון המתלונים ולהסתיר את טיבה האמיתי של העסקה, האסורה עפ"י חוק, באמצעות עריכת הסכמים למראית עין, הפקדת חלק מכספי העסקה אצלו בחשבון נאמנות עד השלמת הניתוח, והעברתם אח"כ לביטון ולמתלוננים, תוך סיוע בהסתרת מקור הכספים. כמו כן, ערך תצהירים כוזבים מהם עולה בניגוד לאמת, כי נותן הכליה הינו קרוב משפחה של מקבלה, וכי היא ניתנת מתוך רצון חופשי וללא תמורה. נטען, כי באופן זה שימש מויאל צינור להעברת כספים ב- 28 עסקאות בסדר גודל כולל של 2,800,000 ₪. כן נטען, כי מויאל סייע ליתר המשיבים לסחור בגופם של בני אדם, לחבול בהם חבלה חמורה, לעשוק אותק, לקבל דבר במרמה בנסיבות חמורות ולהלבין הון בניגוד לחוק. מכאן לאישומים שיוחסו למשיבים דנן, כפי שהובאו בכתב האישום המתוקן. בשל הפירוט העובדתי הרב שבאישומים הם יצוטטו להלן כלשונם מכתב האישום.
"אישום ראשון (נגד נאשמים 1, 2, 4 ו- 5)
א. העובדות
1. המבוא לכתב האישום מהווה חלק בלתי נפרד מאישום זה.
2. מ.ב., צעירה ילידת 1987, רווקה, תושבת כפר בצפון הארץ, נקלעה בשנת 2009 לקשיים כלכליים.
3. במהלך חודש אוגוסט 2009 יצרה מ.ב. קשר עם נאשם 4 לפי הפרטים שפרסם במודעה המתוארת במבוא. השניים נפגשו באזור תל-אביב ונאשם 4 שכנע את מ.ב. להסכים לעבור ניתוח לקצירת כלייתה בחו"ל כנגד הבטחה לתשלום סך של 100,000 ₪.
4. במקביל, פנה ב.מ. – חולה תושב רחובות הזקוק להשתלת כליה בגופו – אל הנאשמים 1 ו- 2, ואלה סיכמו עמו לתאם עבורו ניתוח השתלת כליה בחו"ל כנגד תשלום סך של 100,000$ – שמתוכם הועבר סך של 50,000$ לחשבון החברה; סך של 104,000 ₪ לנאשם 4 באמצעות נאשם 5 כמפורט בסעיף 6 להלן; והיתרה הועברה, בדרך שאינה ידועה למאשימה, לידי נאשמים 1 ו- 2.
5. בהמשך, ולאחר שעברה סדרה של בדיקות התאמה רפואיות, נמכרה מ.ב. על-ידי הנאשם 4 לנאשמים 1 ו- 2 – על-פי הזמנתם של האחרונים – לצורך נטילת כלייתה והשתלתה בגופו של החולה ב.מ. . מועד הטיסה לפיליפינים לצורך ביצוע הניתוח נקבע ליום 21.9.2009.
6. על מנת להעניק לעסקת הסחר נשוא אישום זה כסות חוקית, לרכוש את אימונה של מ.ב. ושל החולה ב.מ. , וכדי לאפשר את ביצוע העבירות על-ידי נאשמים 1, 2 ו- 4 ולסייע להם בכך, וכן כדי להסוות את מקור הכסף וייעודו, ערך נאשם 5 ביום 10.9.2009 הסכם למראית עין בין נאשם 4 לבין אשתו של החולה הנ"ל, לפיו התחייבה האחרונה להעביר לנאשם 4 סך של 104,000 ₪ "תמורת השירות ו/או המוצרים ו/או התמורה אשר יסופקו" לה או למי מטעמה. הסכום האמור הועבר לחשבון הבנק של נאשם 5 והוחזק אצלו "בנאמנות" עד לביצוע ניתוח ההשתלה. הסכם זה נערך בידיעת נאשמים 1 ו- 2 ובתיאום עמם. במקביל ערך נאשם 5 הסכם בין נאשם 4 לבין מ.ב. שלפיו התחייב נאשם 4 לשלם ל- מ.ב. באמצעות נאשם 5 סך של 10,000$ בתמורה לקצירת כלייתה – אך בעל-פה שב נאשם 4 והבטיח ל- מ.ב. כי הסכום שישולם לה לאחר הניתוח יעמוד על 100,000 ₪.
7. בנוסף, ועל מנת לקבל במרמה את אישור הועדה המוסמכת בפיליפינים לביצוע ניתוח ההשתלה, גרמו נאשמים 1, 2 ו- 4, בסיועו של נאשם 5, לייצור תיעוד כוזב (כולל אילן יוחסין מפוברק) שלפיו מ.ב. הנה אחיינית של החולה ב.מ. , וכי היא החליטה "לתרום לו כליה בהתנדבות וללא כפיה", כביכול.
8. בתאריך 21.9.2009 נפגש נאשם 4 עם מ.ב. בשדה התעופה והלה מסר לה כרטיסי טיסה וסכום של 300$ להוצאות. באותו מעמד, ותוך ניצול דחק הזמן והלחץ הנפשי בו היתה שרויה, החתים נאשם 4 את מ.ב. על מסמך נוסף לפיו היא מסכימה לקבל עבור קצירת כלייתה סך של 30,000 ₪ בלבד. למרות שחתמה מתוך בלבול על המסמך האמור, הודיעה מ.ב. לנאשם 4 כי כשתגיע לפיליפינים היא תשוחח עמו בנוגע לסכום שהבטיח לה בסך 100,000 ₪. בהמשך, הועברה מ.ב. בטיסה להונג קונג ומשם לפיליפינים.
9. בשיחתה עמו מהפיליפינים, בטרם עברה את הניתוח, עמדה מ.ב. על כך שנאשם 4 יקיים את הבטחתו וישלם לה את הסכום של 100,000 ₪. נאשם 4 סירב והציע לה תוספת של 2,000 ₪ בלבד. במחלוקת זו התערב נאשם 1, שהיה בפיליפינים, ושכנע את מ.ב. להסתפק בסכום של 60,000 ₪. משביקשה מ.ב. מנאשם 4 לקבל מסמך כתוב מנאשם 5 המאשר את ההסכמה ביניהם, התקשר אליה נאשם 5 בטלפון ואמר לה כי אין צורך במסמך חתום וכי הוא ידאג לכך כי תקבל את הכסף המגיע לה לאחר חזרתה ארצה. בצר לה, הסכימה מ.ב. לדברים אלה.
10. ביום 27.9.2009 עברה מ.ב. ניתוח קצירת כלייתה, ולאחר תקופת התאוששות חזרה ארצה ביום 11.10.2009.
11. כשבוע לאחר מכן, הגיעה מ.ב. למשרדו של נאשם 5 וביקשה את הסכום שהובטח לה
(60,000 ₪). נאשם 5 הודיע על כך לנאשם 4 וזה סירב, ועמד על כך שהיא תקבל רק 50,000 ₪. בספו של דבר, ובלית ברירה, הסכימה מ.ב. לקבל סך של 55,000 ₪ באמצעות שני שיקים שמסר לה נאשם 5. את היתרה מתוך הסך של 104,000 ₪, העביר נאשם 5 לידי נאשם 4 באמצעות מספר שיקים בסכומים קטנים שנפדו במזומן, לאחר ניכוי סך של 2,500 ₪ כשכר טרחה עבור "נאמנות".
12. הסוואת פעילותם של נאשמים 1 ו- 2 באצטלה של "תיאום בין חולים ובין מרכזים רפואיים המבצעים ניתוחים בחו"ל", קבלת כספים – הקשורים לעסקה האסורה – במזומן או בדרך אחרת שאינה מאפשרת התחקות אחר מסלול התגלגלות הכספים, עריכת הסכמים פיקטיביים כמתואר לעיל, ושימוש בנאשם 5 כצינור להעברת הכספים, נעשו על-ידי הנאשמים 1, 2, ו- 4 במטרה להסתיר ולהסוות את מקורם של אותם כספים, את טיבה של ההתקשרות האמיתית – האסורה על-פי חוק – ביניהם, את מיקומם של הכספים, את בעלי הזכויות בהם ואת ייעודם האמיתי, כשהם יודעים כי מדובר ברכוש אסור על-פי חוק – והכל בסיועו של נאשם 5.
13. במעשיהם המתוארים לעיל, סחרו נאשמים 1, 2 ו- 4 ביניהם ב- מ.ב. , עשקו אותה ורימו אותה בנסיבות מחמירות. הנסיבות המחמירות מתבטאות בשחיתות המידות, בארגון, בשיטתיות, בתחכום ובהיקף הנזק שנגרם ובכך שלעבירות המרמה נלוו עבירות נוספות. נאשמים 1, 2 ו- 4 גרמו לכריתת כלייתה של מ.ב. שלא כדין והותירו אותה נכה לכל ימי חייה. כמו כן, עשקו נאשמים 1, 2 ו- 4 את החולה ב.מ. , ניצלו את מצוקתו הבריאותית וקיבלו ממנו כספים שאינם מגיעים להם כדין. בנוסף, גרמו נאשמים 1, 2, ו- 4 למסירת תצהיר כוזב על-ידי מ.ב. ורימו בכך את הועדה המוסמכת בחו"ל שאישרה את ביצוע ניתוח ההשתלה. ולבסוף, הלבינו נאשמים 1, 2 ו-4 את הכספים האסורים הקשורים לעבירות שביצעו כאמור – והכל בסיועו של נאשם 5.
הוראות החיקוק לפיהן מואשם נאשם 5
1. סיוע לסחר בבני אדם לשם נטילת איבר מאיברי גופו, עבירה לפי סעיף 377א(א)(1) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2. סיוע לחבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
3. סיוע לעושק, עבירה לפי סעיף 431 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
4. סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415(סיפא) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
5. סיוע להלבנת הון, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
אישום שני (נגד נאשמים 1, 2, 4 ו- 5)
א. העובדות
1. המבוא לכתב האישום מהווה חלק בלתי נפרד מאישום זה.
2. פ.ע. , יליד אוקטובר 1991, תושב כפר בצפון הארץ, הנו נער בעל צרכים מיוחדים הסובל מלקות למידה משמעותית, שבשלה הוא נזקק לחינוך מיוחד. פ.ע. למד באזור מגוריו במוסד לחינוך מיוחד עד כיתה ט' בלבד, ולאחר מכן נפלט מכל מסגרת חינוכית.
3. פ.ע. התפתה להיענות למודעה שפרסם נאשם 4 בעיתון כמתואר במבוא. בשיחה שהתקיימה ביניהם בחודש אוקטובר 2009, שכנע נאשם 4 את פ.ע. להסכים לעבור ניתוח לקצירת כלייתו בחו"ל כנגד הבטחה לתשלום סך של 100,000$. כנגד אשליה זו של עושר, וכשהוא בן 18 בלבד, הסכים פ.ע. , לתומו, להצעתו של נאשם 4.
4. במקביל, פנה ד.א. – חולה תושב נהריה הזקוק להשתלת כליה בגופו – אל הנאשמים 1 ו- 2, ואלה סיכמו עמו לתאם עבורו ניתוח השתלת כליה בחו"ל כנגד תשלום סכומים כדלקמן: סך של 55,000$ שיועבר לחשבון החברה; סך של 100,000 ₪ "תמורת הסחורה שתסופק לו" שיועבר לחשבון הבנק של נאשם 5 ויוחזק אצלו בנאמנות עד ביצוע ניתוח קצירת הכליה; ובנוסף – סך של 40,000 ₪ במזומן שיימסר בשדה התעופה לפני הטיסה לפיליפינים.
5. בהמשך, ולאחר שעבר סדרה של בדיקות התאמה רפואיות, נמכר פ.ע. על-ידי נאשם 4 לנאשמים 1 ו- 2 – על-פי הזמנתם של האחרונים – לצורך נטילת כלייתו והשתלתה בגופו של החולה ד.א. . מועד הטיסה לפיליפינים לצורך ביצוע הניתוח נקבע ליום 3.11.2009.
6. על מנת להעניק לעסקת הסחר נשוא אישום זה כסות חוקית, לרכוש את אימונו של פ.ע. ושל החולה ד.א. , וכדי לאפשר את ביצוע העבירות על-ידי נאשמים 1, 2 ו- 4 ולסייע להם בכך, וכן כדי להסוות את מקור הכסף וייעודו, ערך נאשם 5 ביום 1.11.2009 הסכם למראית עין בין נאשם 4 לבין החולה ד.א. , לפיו התחייב האחרון להעביר לנאשם 4 סך של 100,000 ₪ "תמורת השירותים אשר יסופקו" לו. הסכום האמור הועבר לחשבון הבנק של נאשם 5 בהעברה בנקאית מיום 2.11.2009 והוחזק אצלו "בנאמנות" עד לביצוע ניתוח ההשתלה. הסכם זה נערך בידיעת נאשמים 1 ו- 2 ובתיאום עמם, ובאותו יום גם הועבר לחשבון החברה סך של 55,000$ כפי שהוסכם בינם לבין ד.א. . במקביל ערך נאשם 5 הסכם פיקטיבי בין נאשם 4 לבין פ.ע. שאת תוכנו המדויק אינו ידוע למאשימה.
7. בנוסף, ועל מנת לקבל במרמה את אישור הועדה המוסמכת בפיליפינים לביצוע ניתוח ההשתלה, גרמו נאשמים 1, 2 ו- 4, בסיועו של נאשם 5, לייצור תיעוד כוזב (כולל אילן יוחסין מפוברק) שלפיו פ.ע. הנו האחיין של ד.א. , וכי הוא החליט "לתרום לו כליה בהתנדבות וללא אילוץ או כפייה מצד כל גורם שהוא", כביכול.
8. בתאריך 3.11.2009, ועל-פי המוסכם ביניהם, מסר ד.א. בשדה התעופה סכום של 40,000 ₪ במזומן לידי נאשם 2 – סכום שעבר במרמה אל כיסם של נאשמים 1 ו- 2. לאחר מכן, הועבר פ.ע. בטיסה להונג קונג ומשם לפיליפינים – שם עבר ניתוח קצירת כלייתו וחזר ארצה ביום 23.11.2009.
9. לאחר חזרתו ארצה, הגיע פ.ע. ביום 25.11.2009 למשרדו של נאשם 5 וביקש את הסכום שהובטח לו על-ידי נאשם 4 (בידיעת נאשם 5). אולם נאשם 5 מסר לידי פ.ע. שיק ע"ס 33,000 ₪ בלבד, ואת היתרה מתוך הסך של 100,000 ₪ שהופקד אצלו, העביר נאשם 5 באותו יום לידי נאשם 4 באמצעות שני שיקים ע"ס כולל של 64,700 ₪ – לאחר ניכוי שכר טרחה בסך של 2,300 ₪ עבור "נאמנות".
10. בהמשך, התקשר פ.ע. לנאשם 5 ואיים בהגשת תביעה נגדו ונגד נאשם 4 בגין הפרת התחייבותם האמורה. או אז, העביר נאשם 4 ל- פ.ע. – באמצעות 3 העברות בנקאיות של בנק הדואר – סך כולל של 13,000 ₪ נוספים. מלבד קבלת סכום זה, כל ניסיונותיו של פ.ע. לקבל לידיו את יתרת הסכום שהובטח לו, עלו בתוהו.
11. הסוואת פעילותם של נאשמים 1 ו- 2 באצטלה של "תיאום בין חולים ובין מרכזים רפואיים המבצעים ניתוחים בחו"ל", קבלת כספים – הקשורים לעסקה האסורה – במזומן או בדרך אחרת שאינה מאפשרת התחקות אחר מסלול התגלגלות הכספים, עריכת הסכמים פיקטיביים כמתואר לעיל, ושימוש בנאשם 5 כצינור להעברת הכספים, נעשו על-ידי הנאשמים 1, 2, ו- 4 במטרה להסתיר ולהסוות את מקורם של אותם כספים, את טיבה של ההתקשרות האמיתית – האסורה על-פי חוק – ביניהם, את מיקומם של הכספים, את בעלי הזכויות בהם ואת ייעודם האמיתי, כשהם יודעים כי מדובר ברכוש אסור על-פי חוק – והכל בסיועו של נאשם 5.
12. במעשיהם המתוארים לעיל, סחרו נאשמים 1, 2 ו- 4 ביניהם ב- פ.ע. , עשקו אותו ורימו אותו בנסיבות מחמירות. הנסיבות המחמירות מתבטאות בשחיתות המידות, בארגון, בשיטתיות, בתחכום ובהיקף הנזק שנגרם ובכך שלעבירות המרמה נלוו עבירות נוספות. נאשמים 1, 2 ו- 4 גרמו לכריתת כלייתו של פ.ע. שלא כדין והותירו אותו נכה לכל ימי חייו. כמו כן, עשקו נאשמים 1, 2 ו- 4 את החולה ד.א. , ניצלו את מצוקתו הבריאותית וקיבלו ממנו כספים שאינם מגיעים להם כדין. בנוסף, גרמו נאשמים 1, 2, ו- 4 למסירת תצהיר כוזב על-ידי פ.ע. ורימו בכך את הועדה המוסמכת בחו"ל שאישרה את ביצוע ניתוח ההשתלה. ולבסוף, הלבינו נאשמים 1, 2 ו-4 את הכספים האסורים הקשורים לעבירות שביצעו כאמור – והכל בסיועו של נאשם 5.
הוראות החיקוק לפיהן מואשם נאשם 5
1. סיוע לסחר בבני אדם לשם נטילת איבר מאיברי גופו, עבירה לפי סעיף 377א(א)(1) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2. סיוע לחבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
3. סיוע לעושק, עבירה לפי סעיף 431 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
4. סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415(סיפא) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
5. סיוע להלבנת הון, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
אישום שלישי (נגד נאשמים 3 ו- 4)
א. העובדות
1. המבוא לכתב האישום מהווה חלק בלתי נפרד מאישום זה.
2. ז.ס. , ילידת 1968, תושבת נצרת, אם לילד בן 13 וילדה בת 17. בתקופה הרלוונטית לאישום זה היתה מצויה בהליכי גירושין, ולאחר שנפרדה מבעלה נותרה ללא כלום ומצבה הכלכלי התדרדר עד כדי פת לחם. בחודש מאי 2009, עקב מצבה הכלכלי המתואר, נאלצה ז.ס. לפנות לנאשם 4 דרך המודעה שפרסם בעיתון כמתואר במבוא. לאחר שעברה סדרה של בדיקות התאמה רפואיות בהתאם לרשימה ששלח אליה, נפגשה ז.ס. עם נאשם 4 באזור תל-אביב, והשניים סיכמו ביניהם שבתמורה לקצירת כלייתה ישלם נאשם 4 ל- ז.ס. סך של 80,000$.
3. בהמשך, דאג נאשם 4 להוצאת תעודת מעבר עבור ז.ס. ולהוצאת אשרת כניסה עבורה לתורכיה.
4. בשלב זה, נמכרה ז.ס. על-ידי נאשם 4 לנאשם 3 – על-פי הזמנתו של האחרון – לצורך נטילת כלייתה והשתלתה בגופו של חולה בשם אלכס בראון, תושב ספרד, בעל מפעל שמייצר מעילים מעור. על-פי הסיכום בין נאשם 3 לבין נאשם 4: "מחיר פילטר מכל סוג [הוא] 28,000$" – [הגדרות – "פילטר": האדם קורבן הסחר; "מכל סוג": מכל סוג דם]. מועד הטיסה לאזרבייג'אן לצורך ביצוע ניתוח קצירת הכליה נקבע ליום 19.8.2009.
5. בתאריך 19.8.2009 הועברה ז.ס. בטיסה לתורכיה ומשם לאזרבייג'אן – בליוויו של נאשם 3. לאחר שהגיעה לאזרבייג'אן העביר אותה נאשם 3 לבית חולים שם בוצע בה ניתוח קצירת כלייתה, ולאחר אשפוז של מספר ימים חזרה ארצה ביום 26.8.2009.
6. לאחר חזרתה לארץ, התקשרה ז.ס. – עוד באותו יום – לנאשם 4, וביקשה את הכסף שהובטח לה. נאשם 4 אמר לה שעליה לנוח ובלילה הוא יתקשר אליה – דבר שלא קרה גם לא בחלוף ימים אחדים. משהצליחה בכל זאת לייצור עמו קשר באחד הטלפונים שלו, מסר לה נאשם 4 כי "אין ל[ה] שום כסף ולא מגיע ל[ה] שום כסף" וכי היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה בעניין זה.
7. סכום הכסף שנאשם 3 קיבל מהחולה אלכס בראון שבגופו הושתלה הכליה אינו ידוע למאשימה, אך ידוע כי חלקו של נאשם 4 בגין עסקה זו היה כ- 104,000 ₪ (שווה ערך ל- 28,000$ כאמור בסעיף 4 לעיל).
8. הסוואת פעילותו האמיתית של נאשם 3, וקבלת כספים – הקשורים לעסקה האסורה – במזומן או בדרך אחרת שאינה מאפשרת התחקות אחר מסלול התגלגלות הכספים, נעשו על-ידי הנאשמים 3 ו- 4 במטרה להסתיר ולהסוות את מקורם של אותם כספים, את טיבה של ההתקשרות האמיתית – האסורה על-פי חוק – ביניהם, את מיקומם של הכספים, ואת ייעודם האמיתי, כשהם יודעים כי מדובר ברכוש אסור על-פי חוק.
9. במעשיהם המתוארים לעיל, סחרו נאשמים 3 ו- 4 ביניהם ב- ז.ס. , עשקו אותה ורימו אותה בנסיבות מחמירות. הנסיבות המחמירות מתבטאות בשחיתות המידות, בארגון, בשיטתיות, בתחכום ובהיקף הנזק שנגרם ובכך שלעבירות המרמה נלוו עבירות נוספות. נאשמים 3 ו- 4 גרמו לכריתת כלייתה של ז.ס. שלא כדין והותירו אותה נכה לכל ימי חייה. ולבסוף, הלבינו נאשמים 3 ו- 4 את הכספים האסורים הקשורים לעבירות שביצעו כאמור.
ב. הוראות החיקוק לפיהן מואשמים הנאשמים 3 ו- 4
1. סחר בבני אדם לשם נטילת איבר מאיברי גופו, עבירה לפי סעיף 377א(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2. חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
3. עושק, עבירה לפי סעיף 431 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
4. קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415(סיפא) בצירוף סעיפים 29 ו- 34א(א)(1) לחוק העונשין.
5. הלבנת הון, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
אישום שישי (נגד נאשמים 3, 4 ו- 5)
א. העובדות (פ"א 135/10 מפלג חקירות הונאה – צפון)
1. המבוא לכתב האישום מהווה חלק בלתי נפרד מאישום זה.
2. ג.א. , יליד 1968, תושב נצרת, החליט לתרום את כלייתו כדי לעזור לחולים הזקוקים לה.
3. בתחילת שנת 2009 ראה ג.א. מודעה שפרסם נאשם 4 בעיתון כמתואר במבוא, ויצר עמו קשר לפי הפרטים שהופיעו במודעה. השניים נפגשו באזור תל-אביב ולאחר בדיקות התאמה רפואיות שעבר ג.א. הודיע לו נאשם 4 שהוא מתאים והבטיח לו תמורה בסך 56,000 ₪ כנגד קצירת כלייתו.
4. בהמשך, נמכר ג.א. על-ידי נאשם 4 לנאשם 3 – על-פי הזמנתו של האחרון – לצורך נטילת כלייתו והשתלתה בגופו של חולה שזהותו אינה ידועה למאשימה. על-פי הסיכום בין נאשם 3 לבין נאשם 4: "מחיר פילטר מכל סוג [הוא] 28,000$".
5. על מנת להעניק לעסקת הסחר נשוא אישום זה כסות חוקית וכדי להסוות את מקור הכסף וייעודו, הופקד הסך של 56,000 ₪ "בנאמנות" אצל נאשם 5 אשר ערך הסכם לצורך כך בין ג.א. לבין נאשם 4 שלפיו הובטח ל- ג.א. לקבל את הסכום האמור מיד לאחר ביצוע הניתוח.
6. מועד הטיסה לאזרבייג'אן לצורך ביצוע הניתוח נקבע ליום 24.8.2009. באותו יום, בהיותו בשדה התעופה בישראל, התקשר ג.א. לנאשם 5 והביע את דאגתו מכך שהניתוח יתבצע בחו"ל, אך נאשם 5 הרגיע את ג.א. והסביר לו כי אין לו מה לדאוג מכך וכי "הכל בסדר".
7. בתאריך 24.8.2009 הועבר ג.א. בטיסה לתורכיה ומשם לאזרבייג'אן – שם עבר כעבור מספר ימים ניתוח קצירת כלייתו וחזר לארץ ביום 31.8.2009. במהלך שהייתו באזרבייג'אן מסר נאשם 3 לידי ג.א. סך של 1,100 € עבור הוצאות.
8. לאחר חזרתו ארצה, ניסה ג.א. לייצור קשר עם נאשם 4, אך לשווא, וכל ניסיונותיו לקבל לידיו את הסכום שהובטח לו עלו בתוהו. כעבור מספר ימים התקשר נאשם 5 אל ג.א. והודיע לו שההסכם שערך בינו לבין נאשם 4 – מבוטל. באותה שיחת טלפון הסביר נאשם 5 ל- ג.א. , בכזב, כי נאשם 4 ניתק עמו כל קשר וכי ההסכם שנערך "אינו תקין" ועל כן הוא מבוטל.
9. סכום הכסף שנאשם 3 קיבל מהחולה שבגופו הושתלה הכליה אינו ידוע למאשימה, אך ידוע כי חלקו של נאשם 4 בגין עסקה זו היה כאמור כ- 104,000 ₪ (שווה ערך ל- 28,000$ כאמור בסעיף 4 לעיל), לכל הפחות. הסכום ששולם לנאשם 5 בגין הסיוע שהוא סיפק כדי לאפשר את ביצוע העבירות, אינו ידוע למאשימה. כמו כן, לא ידוע למאשימה לאן התגלגל הסך של 56,000 ₪ שהופקד אצל נאשם 5 עבור ג.א. .
10. הסוואת פעילותו האמיתית של נאשם 3, קבלת כספים – הקשורים לעסקה האסורה – במזומן או בדרך אחרת שאינה מאפשרת התחקות אחר מסלול התגלגלות הכספים, ושימוש בנאשם 5 כצינור להעברת הכספים, נעשו על-ידי הנאשמים 3 ו- 4 במטרה להסתיר ולהסוות את מקורם של אותם כספים, את טיבה של ההתקשרות האמיתית – האסורה על-פי חוק – ביניהם, את מיקומם של הכספים, את בעלי הזכויות בהם ואת ייעודם האמיתי, כשהם יודעים כי מדובר ברכוש אסור על-פי חוק – והכל בסיועו של נאשם 5.
11. במעשיהם המתוארים לעיל, סחרו נאשמים 3 ו- 4 ביניהם ב- ג.א. , עשקו אותו ורימו אותו בנסיבות מחמירות. הנסיבות המחמירות מתבטאות בשחיתות המידות, בארגון, בשיטתיות, בתחכום ובהיקף הנזק שנגרם ובכך שלעבירות המרמה נלוו עבירות נוספות. נאשמים 3 ו- 4 גרמו לכריתת כלייתו של ג.א. שלא כדין והותירו אותו נכה לכל ימי חייו. ולבסוף, הלבינו נאשמים 3 ו- 4 את הכספים האסורים הקשורים לעבירות שביצעו
כאמור – והכל בסיועו של נאשם 5.
ב. הוראות החיקוק לפיהן מואשמים הנאשמים 3 ו- 4
1. סחר בבני אדם לשם נטילת איבר מאיברי גופו, עבירה לפי סעיף 377א(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2. חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
3. עושק, עבירה לפי סעיף 431 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
4. קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415(סיפא) בצירוף סעיפים 29 ו- 34א(א)(1) לחוק העונשין.
5. הלבנת הון, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
הוראות החיקוק לפיהן מואשם נאשם 5
1. סיוע לסחר בבני אדם לשם נטילת איבר מאיברי גופו, עבירה לפי סעיף 377א(א)(1) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2. סיוע לחבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
3. סיוע לעושק, עבירה לפי סעיף 431 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
4. סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415(סיפא) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
5. סיוע להלבנת הון, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
אישום עשירי (נגד נאשמים 1, 2, 4 ו- 5)
א. העובדות
1. המבוא לכתב האישום מהווה חלק בלתי נפרד מאישום זה.
2. ביום 25.5.2009 נערך על-ידי נאשם 5 הסכם למראית עין בין נאשמים 1 ו- 2 מצד אחד לבין נאשם 4 מצד שני לפיו התחייבו נאשמים 1 ו- 2 לשלם לנאשם 4 סך של 105,400 ₪ "תמורת הסחורה ו/או השירותים אשר יסופקו" להם – כאשר לאמתו של דבר מדובר בהסכם למכירת בן-אדם לשם קצירת כלייתו והשתלתה בגופו של אדם אחר. את התמורה הנ"ל הועברה בפועל, בהעברה בנקאית מיום 25.5.2009, מחשבונה של החברה לחשבון הבנק של נאשם 5 ונשמרה אצלו "בנאמנות" עד תחילת חודש יוני 2009 אז בוצע ניתוח קצירת הכליה בקורבן הסחר.
3. זהותו של קורבן הסחר באישום זה, והסכומים שנאשמים 1 ו- 2 קיבלו מהחולה שבגופו הושתלה הכליה – אינם ידועים למאשימה.
4. הסוואת פעילותם של נאשמים 1 ו- 2 באצטלה של "תיאום בין חולים ובין מרכזים רפואיים המבצעים ניתוחים בחו"ל", קבלת כספים – הקשורים לעסקה האסורה – במזומן או בדרך אחרת שאינה מאפשרת התחקות אחר מסלול התגלגלות הכספים, עריכת הסכמים פיקטיביים כמתואר לעיל, ושימוש בנאשם 5 כצינור להעברת הכספים, נעשו על-ידי הנאשמים 1, 2, ו- 4 במטרה להסתיר ולהסוות את מקורם של אותם כספים, את טיבה של ההתקשרות האמיתית – האסורה על-פי חוק – ביניהם, את מיקומם של הכספים, את בעלי הזכויות בהם ואת ייעודם האמיתי, כשהם יודעים כי מדובר ברכוש אסור על-פי חוק – והכל בסיועו של נאשם 5.
5. במעשיהם המתוארים לעיל, סחרו נאשמים 1, 2 ו- 4 ביניהם באדם, עשקו אותו והלבינו את הכספים האסורים הקשורים לעבירות שביצעו כאמור – והכל בסיועו של נאשם 5.
הוראות החיקוק לפיהן מואשם נאשם 5
1. סיוע לסחר בבני אדם לשם נטילת איבר מאיברי גופו, עבירה לפי סעיף 377א(א)(1) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2. סיוע לעושק, עבירה לפי סעיף 431 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
3. סיוע להלבנת הון, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
אישום אחד-עשר (נגד נאשמים 3, 4 ו- 5)
א. העובדות
1. המבוא לכתב האישום מהווה חלק בלתי נפרד מאישום זה.
2. יפית שוקרון (להלן: "יפית"), ילידת 1974, גרושה, תושבת רמלה, נקלעה בשנת 2009 לקשיים כלכליים והצטברו לה חובות בגין הלוואות חוץ-בנקאיות.
3. באמצע שנת 2009, פנתה יפית לנאשם 4 בעקבות מודעה שפרסם בעיתון מקומי המופץ באזור מגוריה, וזה הבטיח לה סכום של 62,000 ₪ כנגד קצירת כלייתה. יפית הסכימה.
4. לאחר שעברה סדרה של בדיקות התאמה רפואיות ונמצאה מתאימה, נמכרה יפית על-ידי נאשם 4 לנאשם 3 – על-פי הזמנתו של האחרון – לצורך נטילת כלייתה והשתלתה בגופו של חולה תשב רומניה שזהותו אינה ידועה למאשימה. על-פי הסיכום בין נאשם 3 לבין נאשם 4: "מחיר פילטר מכל סוג [הוא] 28,000$". מועד הטיסה לאזרבייג'אן לצורך ביצוע הניתוח נקבע ליום 17.6.2009. בשלב זה קיבלה יפית מנאשם 4 מקדמה בסך 4,000 ₪.
5. על מנת להעניק לעסקת הסחר נשוא אישום זה כסות חוקית וכדי להסוות את מקור הכסף וייעודו, הופקד סך של 58,000 ₪ "בנאמנות" אצל נאשם 5 אשר ערך הסכם לצורך כך בין יפית לבין נאשם 4 שלפיו הובטח ליפית לקבל את הסכום האמור מיד לאחר ביצוע הניתוח.
6. בתאריך 17.6.2009 הועברה יפית בטיסה לתורכיה ומשם לאזרבייג'אן – בליוויו של נאשם 3. לאחר שהגיעה לאזרבייג'אן העביר אותה נאשם 3 לבית חולים שם בוצע בה ניתוח קצירת כלייתה, ולאחר אשפוז של מספר ימים חזרה ארצה ביום 24.6.2009.
7. לאחר חזרתה ארצה, קיבלה יפית מנאשם 5 את יתרת הסכום שהובטח לה במספר תשלומים.
8. סכום הכסף שנאשם 3 קיבל מהחולה שבגופו הושתלה הכליה אינו ידוע למאשימה, אך ידוע כי חלקו של נאשם 4 בגין עסקה זו היה כאמור כ- 104,000 ₪ (שווה ערך ל- 28,000$ כאמור בסעיף 4 לעיל). הסכום ששולם לנאשם 5 בגין הסיוע שהוא סיפק כדי לאפשר את ביצוע העבירות, אינו ידוע למאשימה.
9. הסוואת פעילותו האמיתית של נאשם 3, קבלת כספים – הקשורים לעסקה האסורה – במזומן או בדרך אחרת שאינה מאפשרת התחקות אחר מסלול התגלגלות הכספים, ושימוש בנאשם 5 כצינור להעברת הכספים, נעשו על-ידי הנאשמים 3 ו- 4 במטרה להסתיר ולהסוות את מקורם של אותם כספים, את טיבה של ההתקשרות האמיתית – האסורה על-פי חוק – ביניהם, את מיקומם של הכספים, את בעלי הזכויות בהם ואת ייעודם האמיתי, כשהם יודעים כי מדובר ברכוש אסור על-פי חוק – והכל בסיועו של נאשם 5.
10. במעשיהם המתוארים לעיל, סחרו נאשמים 3 ו- 4 ביניהם ביפית, עשקו אותה ורימו אותה בנסיבות מחמירות. הנסיבות המחמירות מתבטאות בשחיתות המידות, בארגון, בשיטתיות, בתחכום ובהיקף הנזק שנגרם ובכך שלעבירות המרמה נלוו עבירות נוספות. נאשמים 3 ו- 4 גרמו לכריתת כלייתה של יפית שלא כדין והותירו אותה נכה לכל ימי חייה. ולבסוף, הלבינו נאשמים 3 ו- 4 את הכספים האסורים הקשורים לעבירות שביצעו כאמור – והכל בסיועו של נאשם 5.
ב. הוראות החיקוק לפיהן מואשמים הנאשמים 3 ו- 4
1. סחר בבני אדם לשם נטילת איבר מאיברי גופו, עבירה לפי סעיף 377א(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2. חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
3. עושק, עבירה לפי סעיף 431 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
4. קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415(סיפא) בצירוף סעיפים 29 ו- 34א(א)(1) לחוק העונשין.
5. הלבנת הון, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
הוראות החיקוק לפיהן מואשם נאשם 5
1. סיוע לסחר בבני אדם לשם נטילת איבר מאיברי גופו, עבירה לפי סעיף 377א(א)(1) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2. סיוע לחבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
3. סיוע לעושק, עבירה לפי סעיף 431 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
4. סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415(סיפא) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
5. סיוע להלבנת הון, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין."
עד כאן פרטי האישומים.
נימוקי בקשת המעצר
לטענת המבקשת, בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים ובהן, עדויות המתלוננים, החולים, מסמכים מפלילים שנתפסו ברשות המשיבים, עדות שוטר סמוי שפעל בתיק, הקלטות של האזנות סתר, עבודות מעקב טכני ועוד. נטען לשיטת סחר באיברי אדם של פעולה בצוותא, בצורה מאורגנת, שיטתית ומתמשכת, לשם בצע כסף, תוך ניצול מצוקה חברתית כלכלית, מצב פגיע וחולשה שיכלית של קורבנות הסחר הנ"ל, תוך הפעלת אמצעים של לחץ פסיכולוגי, הצגת מצגי מרמה והטעיה, כמו כן תוך ניצול מצוקתם הבריאותית של החולים.
באשר לעילות המעצר, נטען בבקשה לחשש לסיכון שלום הציבור, שיבוש הליכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה והשפעה על עדים ובמיוחד על קורבנות הסחר והחולים. נטען גם, כי עבירות עריכת המסמכים הכוזבים מעלות חשש לשיבוש מהלכי המשפט וכך גם מעשי המרמה שביצעו המשיבים. כן נטען, כי ריבוי המעשים, היקפם, השיטתיות המאפיינת אותם וביצועם בצוותא, מוסיפים נופך של חומרה המחייב מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. נטען, כי עבירות מסוג זה, ניתן לבצע אף מחלופת מעצר בית. כמו כן, נוכח היקף הכספים נשוא העסקאות, נטען כי מתחזק החשש להימלטות מן הדין.
בפני
י שב ב"כ המבקשת על טענותיו הנ"ל. באשר לראיות לכאורה כנגד המשיב 3, היפנה למסמך שסומן 258, שנתפס אצל משיב 3, וכן מסמך שסומן 260 שהינם הסכמים בין זמיר לביטון למכירת "פילטרים" תמורת 20,000 דולר האחד. כן הפנה לעדויות המתלוננים שמגופם נקצרו הכליות. כן הפנה לתנועת מעבר הגבול של המשיב 3, ביחס למתלוננים השונים המוכיחים כי ליווה אותם לניתוח ולדבריו בעימות עם אחת המתלוננות. ב"כ המבקשת טען, כי מדובר בביצוע בצוותא של זמיר עם ביטון (בהתאם לסע' 29 לחוק העונשין) וכן לאחריות מכח סעיף 34[א][א][1], שעניינה אחריות לעבירה נוספת המבוצעת במהלך קשר עברייני בין שותפים. בהתאם לסעיף הנ"ל הדרישה היא כי די בכך שהשותף, גם אם לא ביצע את העבירה הנוספת, יכול היה לצפותה או לדעת עליה. נטען, כי העבירה החמורה ביותר היא עבירת הסחר ולה היה זמיר שותף מלא וישיר. באופן דומה, נוכח סעיף 34 הנ"ל, אחראי זמיר גם לעבירות העושק והמרמה שביצע ביטון אל מול המתלוננים. נטען, כי העושק מתייחס גם לסכום הנמוך יחסית ששולם עבור הכליות, תוך ניצול מצבם הסוציואקונומי וגם לניצול מצוקתם הבריאותית של החולים, והוצאת כספים מהם.
באשר לעבירת החבלה החמורה, לפי סע' 333 נטען, כי היא מתקיימת חרף ההסכמה שניתנה ע"י המתלוננים לקצירת כליותיהם שכן, להסכמה, שניתנה המנוגדת לדין, אין משמעות, למעט מכח הגנה של צידוק אגב תרומה לקרוב משפחה, תוך הסכמה מדעת ולאחר שהוסברו השלכות התרומה והובטח טיפול רפואי בהמשך.
לעניין הראיות הנוגעות למויאל, הפנה ב"כ המבקשת לקלסר מסמכים שנתפסו במשרדו של מויאל וכן לקלסר של מסמכים שהופקו אגב החקירה ממחשב משרדו של מויאל. אלה כוללים טיוטות אודות עריכת הסכמים בין ביטון לחולים מושתלים תושבי הארץ, מסמכים בנקאים אודות העברות בנקאיות, תכתובות אודות הוראות של ביטון (למויאל) להעברת כספים למי מהמתלוננים. כן הפנה להודעות מויאל במשטרה מהן עולה, כי ערך הסכמים, קיבל כספים בנאמנות וגבה שכ"ט, תוך שהוא טוען שלא ידע את טיבן האמיתי של העסקאות או "הסחורה" נשוא ההסכמים שערך. כן הפנה לטיוטות של תצהירים שנתפסו במחשבו של מויאל אודות קירבה כביכול בין נותן הכליה למושתל, שיש בהן להפריך את טענת מויאל שלא ידע שמדובר בסחר בכליות. כן הפנה לעדות פ.ע. (מאישום מס' 2), כי מויאל הבטיח לו סך 100,000 דולר תמורת כלייתו, ולדברים דומים שנאמרו בעימות בין פ.ע. למויאל. כן הופנה למכתב ובו מבקש ממויאל אחד החולים, ד.א. לשחרר סך של 100,000 דולר לפ.ע., שכלייתו הושתלה בד.א. ולכך, כי במכתב זה צויין "כמו שסוכם עם מיכאל" (ביטון - י.א.), המעיד לטענתו על העבודה בצוותא ועל הקשר שבין מויאל לביטון בעסקאות הסחר הנ"ל. ב"כ המבקשת סייג טענותיו בדבר מעורבות ישירה של מויאל בעסקת הסחר, אך לאישום מס' 2, וציין ברוב הגינותו כי אין ראיות דומות לגבי יתר האישומים. ב"כ המבקשת טען עוד כי את מויאל יש לראות כמו שפעל לא במעגל הראשון של העבירות, אלא שימש ככלי מסייע לביצוען. היותו כלי מסייע ולא מבצע עיקרי, נלמדת לטענת ב"כ המבקשת נוכח הסכום הנמוך שקיבל בכל עסקה, כ- 2,500 ₪. באשר לעבירת הלבנת ההון טען, כי הולבן סדר גודל של 100,000 ₪ בכל עסקה, בניגוד לחוק איסור הלבנת הון. עוד ציין ב"כ המבקשת, כי החתימות על התצהירים אודות הקרבה המשפחתית לא נעשו אצל מויאל שכן אינו נוטריון, ונדרש אישור נוטריוני. הם בוצעו אצל עו"ד אחר (רפאלי) שהינו גם נוטריון, שנעצר, אך לבסוף שוחרר. נטען, כי אין לגזור דין שחרור באופן דומה לגבי מויאל, שכן את רפאלי ניתן יהיה לכל היותר להאשים בעריכת מסמך כוזב או שותפות להצהרה כוזבת, או קבלת דבר במרמה (אישור הועדה להשתלות בפילפינים), אך לא בסחר באיברים או חבלה חמורה. עוד טען לגבי מויאל, כי מן הקלסר שנתפס במשרדו עולה פעילות שלו מ- 11/2009, לרבות מסמך שהופק ממשרדו בענין פ.ע. שתאריך יצירתו 28/10/09 כאשר פ.ע. טס מהארץ לצורך השתלה מספר ימים לאחר מכן ב- 03/11/09, וכן מסמכים דומים בעניינה של מ.ב. שנערכו סמוך לטיסתה לביצוע קצירת כלייתה.
טענות זמיר
לטענת בא כוחו של זמיר, צורף זמיר לכתב האישום כדי להוסיף לכתב האישום צבע מחד ומאידך לשוות נופך חמור לאישומים כלפיו. ראוי היה לטעמו להגיש כתב אישום נפרד בענין זמיר. נטען, כי כל המעשים שנעשו בפליפינים כלל אינם קשורים לזמיר. נטען, כי בניגוד לטענת המבקשת שהמעשים לא נעשו מתוך מניע של הצלת חיי אדם, מניע כזה עולה מעדותו של ג.א., נותן הכליה לפי אישום 6. נטען, כי ג.א. פגש את זמיר רק באזרביג'אן ואין מתקיימות בג.א., מצד זמיר, עבירות מרמה ועושק. נטען, כי אין ראיה בחומר החקירה לקבלת סכום כלשהו על ידי זמיר או לתשלום ע"י התורם מחו"ל. נטען גם כי הראיות בדבר העדרם של כספים מחשבונות הבנק של זמיר (כפי שנטען ע"י ב"כ המבקשת) מלמדות דווקא כי זמיר לא הרוויח כספים מעיסוקו. נטען, כי באישום 6 נתרמה הכליה מרצונו של התורם וזמיר רק ליווה אותו לניתוח. באופן דומה נטען לגבי אישום 3, כי זמיר אכן ליווה את נותנת הכליה לצורך תרומה ולטענתו דברים אלה כלל לא הוכחשו על ידי זמיר שלא ניסה להסתירם. הדבר מעיד על כך, כי לא קיבל דבר במרמה או תוך עושק, אחרת לא היה מודה בכך שליווה את הנ"ל לביצוע הכריתה. לטענתו, גם העובדה שזמיר התערב לטובת נותנת הכליה, כששמע בחו"ל שביטון מסרב לשלם לה הפקיד את כרטיס האשראי שלו כבטוחה בביה"ח, מגייס עבורה כסף ונותן לה, הדברים מנוגדים לטענת עושק.
באשור לאישום 11, נטען כי יפית שוקרון (שכלייתה נקצרה( היתה בת זוגו של ביטון וניהלה עבורו את עסקיו אל מול גלוב, ובין היתר, ניהלה כספים, החזיקה כספים בנאמנות, נפגשה עם התורמים, הסיעה אותם לבדיקות, ניסתה לשכנע את אלה שהתחרטו לתרום, ועוד, כפי שעולה מהודעותיה. נטען, כי היא עצמה היתה צריכה להיות נאשמת. כן נטען, כי בראיון בטלויזיה אמרה שאינה מצטערת שמכרה כליה, אלא רק שלא דרשה סכום גבוה יותר. באשר לענין המעצר, נטען כי זמיר נמצא במעצר תקופה ארוכה, מעל 3 שבועות, תוך שלשרות המבחן אין משאבים להגיש, עד כה, תסקיר בעניינו. לטענת זמיר, הוא בן 61, ללא עבר פלילי, מגדל 3 מילדיו בביתו, שירת בצה"ל משך 31 שנה, בעל עיטור העוז, כלכלית הוא חסר אמצעים, למעט פנסיה צבאית. בנוגע לטענה לחשש להימלטות, שטען ב"כ המבקש, על יסוד העובדה כי לא נמצאו בארץ כספים על שם זמיר, והם מופקדים בחו"ל, נטען כי לו אכן היו לזמיר כספים בחו"ל, היה משלם חובותיו למשכנתא ומונע נקיטת הליכי הוצל"פ כנגד ביתו הממושכן. כן נטען, כי מקום בו לא הוגש כתב אישום נגד יפית שוקרון, על אף פעילותה העניפה, וודאי שאין מניעה להורות על שחרור זמיר לחלופה, בפיקוחם של חבריו, קצינים בכירים בצה"ל, שיתחייבו למנוע החשש הנ"ל וכן חשש לשיבוש ההליכים.
באשר לחשש להשפעה על עדים ובפרט על נותני הכליות והמושתלים, נטען כי אין מדובר כלל באנשים חלשי אופי כפי שנטען וכדוגמא הובאה יפית שוקרון ופעילותה שתוארה לעיל, וכן ג.א. שתרם כלייתו מרצונו החופשי. לטענתו, תנאים מכבידים של מעצר הבית יבטיחו מניעת כל קשר בין זמיר לאנשים הנ"ל. באשר לטיוטות ההסכמים, בין זמיר לביטון, שנתפסו בביתו של זמיר, נטען כי אינן חתומות וזמיר לא ניסה להכחישן וגם הסכומים הנקובים בהן אינם מתאימים. מצד המשיב 3 העידו והוצגו המשמורנים, 4 מחבריו לשירות הצבאי, וכן חתנו. ב"כ המבקשת ויתר על החקירה הנגדית נוכח דבריהם בעדותם.
טענות מויאל
בא כוחו של מויאל, עו"ד אמיר, היפנה תחילה לסוג האחריות המיוחס למויאל, אחריות של מסייע ולא של מבצע עיקרי. הוא טען, כי נוכח המיוחס למויאל, והתשתית הראייתית לגביו, יש לשחררו ממעצר, ואף לאפשר לו להמשיך בעיסוקו כעו"ד, לפרנסתו. באשר להסכמים שערך עבור ביטון לצורך התקשרות עם אחרים המעורבים בפרשה, נטען כי אלה נערכו אך על יסוד נתונים שנמסרו למויאל ע"י ביטון, נטען כי ההיכרות בין השניים נוצרה בעת גירושיו של ביטון, אז יוצג על ידי מויאל. נטען, כי ביטון לא הביא בפני
מויאל את התמונה המלאה של מכלול הנתונים המהווים את הבסיס לכתב האישום. נטען, כי אין ראיות המעידות שמויאל היה נוכח במעמד החתימה על ההסכמים, או היה מעורב במו"מ, למעט עדותו של פ.ע. לגביה נטען כי ישנן סתירות בין גרסאותיו השונות. הוא טען, כי המבוא לכתב האישום מיותר ואין בין התאורים הערכיים שבו לבין האישומים גופם מאומה. נטען, כי מויאל פעל במסגרת עיסוקו כעו"ד וניסה להתפרנס ודווקא שכרו הצנוע בגין כל עסקה מעיד כי לא ידע על מהותן האמיתית של העסקאות. נטען, כי מויאל פעל כעו"ד עבור ביטון תקופה קצרה בלבד מ- 08/2009 עד 11/2009 כחדשיים למחצה, בעוד שלפי פרטי כתב האישום עסקאות הסחר החלו קודם לכן ואף נמשכו לאחר 11/2009. הדבר מלמד כי לא ידע בזמן אמת על העסקאות הנ"ל. כן נטען, כי משהתעורר אצלו חשד לקראת חודש 11/2009 שמתרחש דבר מה לא חוקי, הפסיק את פעילותו הנ"ל. בענין פ.ע., נטען עוד כי גרסתו אינה סבירה וכי מולו פעל מויאל אך ורק לפי הנחיותיו של ביטון. באשר לטענה לאחריותו כמסייע, שב בא כוחו וטען כי מויאל לא ידע על התרחשות הארועים בזמן אמת, וגם לא היה מודע כלל לחלק גדול מן ההתנהלות כגון, פרסום מודעות, הקמת חברת קש על ידי גלוב ועוד פרטים כיו"ב, ועל כן אין לייחס לו אחריות כמבצע עיקרי באף אחת מן העבירות. נטען, כי זו הסיבה "שהורכבה" עבור מויאל קונסטרוקציה של אחריות כמסייע. ברם, נטען כי הפעולות הנטענות כסיוע כגון פתיחת חשבון נאמנות והעברת כספים, בוצעו באופן שקוף וגלוי. מויאל לא ניסה להסתירם ושיתף פעולה עם המשטרה לחשוף את כל המידע הנ"ל. נטען, כי אף ביטון, שהיה היחיד שהיה לו קשר עם מויאל, באף אחת מגרסאותיו במשטרה, אינו מפליל את מויאל למעט בחקירתו האחרונה שם אמר כי מויאל ידע שמדובר בתרומות איברים, אך ככל הנראה אמר זאת עקב לחץ החקירה או נסיון לקבל טובות הנאה. באשר לעדות זו, טען עו"ד אמיר, כי מדובר בגרסה כבושה, מפי מי שהינו "החוטא הראשי". כן טען כי לעיתים מדובר בתרומות חוקיות וכאשר חשד מרשו שדבר מה אינו חוקי, חדל מייד מפעילותו. כן טען עו"ד אמיר, כי הפללה זו נעשתה עקב כעסו של ביטון על מויאל ששמר במחשבו את המסמכים שהביאו להפללת ביטון. לדידו, דווקא שמירת הראיות ואי העלמתן מלמדת על חפות ולא אשמה. עוד נטען, כי מעורבותו של עו"ד/נוטריון רפאלי, אינה נופלת מזו של מויאל, שכן גם הוא ידע שהתצהירים שהובאו בפני
ו לחתימה נועדו למרמה, ובכל זאת שוחרר ממעצר על ידי בית המשפט ללא שהוגש על כך ערר. נטען, כי בחומר הראיות (האזנות סתר) מצויות אמרות של המעורבים המעידות על כך שעו"ד רפאלי ידע שתצהירים נועדו להשיג דבר במרמה. נטען, כי עו"ד רפאלי ערך והחתים על 26 תצהירים שכאלה לפחות ועריכת תצהיר שקרי, חמורה מעריכת חוזה למראית עין. נטען כי התצהירים הם ליבת המרמה. על אף האמור טען עו"ד אמיר, כי לא צריך היה להחזיק את עו"ד רפאלי במעצר, אלא לשחרר את מויאל כפי ששוחרר רפאלי. עו"ד אמיר אף הצטרף לטענת האפליה בהגשת כתב אישום, ביחס ליפית שוקרון, כשם שטען עו"ד וניצקי, בא כוחו של זמיר. כמו כן, טען כי יש לדון בשחרור מויאל אף בטרם מתן תסקיר שכן מדובר במי שעברו נקי, בן למשפחה נורמטיבית שחווית המעצר קשה עבורו.
הוא טען שאין יסוד לטענה בדבר חוסר האמון המיוחס למרשו, במידה שישוחרר. נטען, כי מויאל נשוי ונולדה לו תינוקת, אין יסוד לטענה שימלט מן הדין שכן בדעתו להאבק על חפותו. באשר לעילת המסוכנות והשיבוש טען כי מדובר באדם נורמטיבי שחדל ממעשיו עקב חשד שמדובר באי חוקיות, שיתף פעולה בחקירה (בכפוף לחובתו לשמור על חסיון עו"ד/לקוח) ולא ניסה להסתיר מסמכים או מידע כלשהו. כן טען, כי לבד מעדותו של פ.ע. אין עדויות בדבר מעורבותו בעסקי סחר האיברים העושק ויתר העבירות המפורטות בכתב האישום. כן נטען, כי טובת ההנאה שהפיק היתה זעומה. מטעמו של מויאל הוצעו כמפקחים/משמורנים הוריו וכן רעייתו שהעידו ואף לגביהם ויתר ב"כ המבקשת על חקירה נגדית נוכח עדויותם הראשית.
דיון
ראיות לכאורה
לגבי זמיר
אזכיר, כי בכתב האישום מיוחס לזמיר כי ביצע 3 עיסקאות (לפי אישומים 3, 6 ו- 11), של רכישת כליה מביטון, שעה שקודם לכן היה זה ביטון שניהל מו"מ עם נותן הכליה ולאחר שביטון שכנעו למכור את כליתו תמורת תשלום (למעט באישום 6 שם יוזמת מתן הכליה היתה של בעליה).
באשר לאישום מס' 3
מעדותה של ז.ס. ממנה נלקחה הכליה, עולה כי זמיר ליווה אותה מהארץ לתורכיה ומשם לאזרביג'אן לבית החולים, שם בוצע בה ניתוח הקצירה.
זמיר נחקר במשטרה מספר פעמים. תחילה הציג גרסה שלפיה פעל באזרבג'יאן בעבר אך באופן חוקי לצורך השתלות מן המת. הוא נשאל במפורש האם ליווה מן הארץ אנשים לצורך מתן כלייתם לאחרים והשיב בשלילה (עדותו מ- 06/04/10 שעה 21.22, עמ' 4 שורה 103). בעדות נוספת שמסר ביום 09/04/10, שב על גרסתו כי פעל באזרביג'אן אך ורק לצורך ביצוע השתלות מן המת. במהלך מסירת אותה עדות, הוכנסה לחדר החקירות ז.ס. ומייד כשנכנסה שאל לשלומה וניכר כי הכירה מיידית. בעימות הנ"ל היא סיפרה שהוא ליווה אותה והוא אף אישר את פרטיה וכן כי נתן גם לה וגם לבחור נוסף שנסע עמם לצורך ניתוח דומה מהארץ, אלפי יורו בחו"ל וזאת עפ"י הוראות שקיבל משלומי. בהמשך אותה הודעה, בעמ' 7 שורה 191, מסר כי לשלומי הסכם עם ביה"ח לפיו מקבל שלומי 20,000 דולר על כל תורם. כבר בשלב זה יושם אל לב, כי זמיר ניסה להסתיר את מעורבותו בחו"ל נשוא כתב האישום, ורק לאחר שעומת עם אחת מאלו שכלייתם נקצרה, שינה את גירסתו וטען, כי רק ליווה את אותם "תורמים" כנגד תשלום הוצאות על ידי שלומי בסך 2,000 דולר עבור כל תורם (ראה שורה 191-217 לעדותו). באותה עדות אף הוסיף וסיפר, כי הוא זה שקיבל את הכסף במזומן מביה"ח בסך 22,000 דולר בגין "כל תורם", מתוכם לקח לעצמו 2,000 דולר ואת השאר נתן לשלומי. הוא העיד כי את הכסף קיבל אחרי הניתוח ביורו, (שם שורה 223). בעדות נוספת שמסר ביום 13/04/10, נחקר על שלושת המסמכים שנתפסו בביתו. הוא הודה כי מדובר בטיוטות שנערכו בכתב ידו.
המסמך הראשון מנוסח כך:
"הסכם קבלת פילטרים מתוצרת ישראל
1. מחיר 19,000 דולר וכולל: *תשלום לחולה במקום הניתוח
החתמה על גבי עותק פספורט
מלון+הסעות טורקיה – 200 e *חזרת החולה – עצמאי
מס' ויזה – 80 $
2. מלון זמיר – לפי קבלות באזרביג'אן *סוכן משהב"ט
+ מונייות והסעה+כלכלה – 50 $ ביום. *סוכן מכשור רפואי
3. בנוסף במידה ויש שינוי כרטיסים
ישולם ע"י שלומי
4. פילטר כולל בדיקות, מסמך שפיות דעת
מסמך שאינו צורך סמים
5. דרכון בתוקף ביטוח כולל
6. ביטוח (כולל)".
נוסח המסמך השני הינו:
"הסכם
להלן הסכם בין זמיר מאיר ושלומי לגביי פילטרים
1. מחיר פילטר מכל סוג 28,000$ לכל סוג.
2. הפילטר חייב בכל הבדיקות הנחוצות באחריות שלומי.
3. והיה והפילטר לא נמצא מתאים לאחר היציאה מישראל, יחוייב שלומי בכל ההוצאות הכרוכות והבאת פילטר מתאים חדש למועד הביצוע לארץ היעד בתוך 24 שעות.
4. מתוך כך פילטר אשר יצא יגובה בישראל עם פילטר נוסף מתאים למקרה הצורך.
5. שלושה ימים לפני יציאה יובאו הניירות לידי זמיר. בדיקות רפואיות, צילום פספורט (מסמך רפואי מתאים).
6. ההוצאות הקשורות לפילטר והמלווה על חשבון המלווה.
7. תשלום יומיים לאחר החזרה (מחיקה).
8. קבלת יסופקו על ידי הרופא לחולה ולכל דורש.
9. (מילה מחוקה) פילטר יצוייד בסלולרי פתוח חו"ל ואוכל כשר בהתאם לצורך.
10. הפילטר יקבל בש.ת. 500$ לצורך דמי כיס, אשר ינוכו מהתשלום הכללי.
11. אישור יציאה מן הארץ יבדקו לפני הגשת הניירת."
נוסח המסמך השלישי הוא זה:
"הנחיות לפילטר
1. בדיקות מושלמות (רשימה) יוסף+סקול.
2. סוג דם (מאושר).
3. תרופות ומחלות.
4. פספורט בתוקף.
5. בדיקת אפשרות יציאה מישראל.
6. ניירת קרבת משפחה נוטריון – במידת הצורך.
7. גיבוי – פילטר.
8. אי התאמה – נושא בהוצאות.
לפני הטיסה
1. שבוע לפני – הצגת טופסי הבדיקות וסוג דם.
2. לשלוח צילום פספורט – לרופא בחו"ל + זמיר.
3. פגישה אישית.
4. קבלת תאריך לטיסה.
5. הכנת ציוד טלפון, קופ"ח ביטוח.
6. התייצבות לטיסה שעתיים לפני!
שיחות טלפון
שונות
1. דתיים, אוכל, שומרי כשרות".
באשר לאישום 6
רלוונטיים לעניינו הודעותיו הנ"ל של זמיר וכן המסמכים הנ"ל וכן עדותו של ביטון שלפיה זמיר הוא זה ששילם כספים ישירות למי שנקצרה כלייתם באזרביג'אן, באופן דומה לאישום 3. כמו כן, קיימת עדותו של ג.א. מיום 12/04/10 המעיד כי את הפרטים הנוגעים לתרומה שרצה לתרום סיכם עם ביטון. לפי עדותו פגש את זמיר בשדה התעופה באזרביג'אן, נסע עמו לביה"ח שם בוצעה הקצירה. זמיר ליווה אותו גם לראיון המקדים שערך עמו הרופא ותרגם לו את דבריו עד להרדמתו. מאותו רגע הוא לא ראה יותר את זמיר.
באשר לאישום 11
רלוונטיים לעניינו עדויותיו הנ"ל של זמיר וכן המסמכים הנ"ל וכן עדותו של ביטון שלפיה זמיר הוא זה ששילם כספים ישירות למי שנקצרה כלייתם באזרביג'אן, באופן דומה לאישום 3. בהודעתו מיום 13/04/10 עמ' 2 שורה 2 טען זמיר, כי ראה את יפית רק פעם אחת עם שלומי ואינו יודע עליה כלום.
עדותה של יפית באשר למעורבותו של זמיר (בהודעה מיום 11/04/10 שעה 09.19) נוגדת את טענתו הנ"ל. עולה מהודעתה כי כאשר הגיעה לשדה התעופה בארץ לצורך הטיסה לביצוע ניתוח הקצירה חיכה לה שם זמיר ושלומי אמר לה שהוא המלווה שלה והוא איש צבא לשעבר. זמיר נתן לה 500$ (הדבר תואם את ס' 10 למסמך השני שצוטט לעיל ותומך באפשרות כי אכן היה הסכם בינו לבין ביטון), אמר לה שטסים לטורקיה ושם יבצעו לה בדיקת דם. לדבריה, ליווה אותה זמיר כי אינה יודעת אנגלית והוא זה שדיבר עבורה בכל מקום. היא נפגשה אף עם בחור שלדבריה עבורו היתה כלייתה מיועדת וגם עם משפחתו. נאמר לה שהם אזרחי רומניה. מטורקיה טסו שניהם יחד עם אותו בחור ואביו לאזרביג'אן, שם חיכו להם בני משפחה נוספים של המושתל. היא רואיינה על ידי ועדה בנוכחות זמיר שתרגם לה את הדברים ואז נכנסה לניתוח. טרם כניסתה לניתוח אמר לה זמיר שהוא צריך ללכת ומאז לא ראתה אותו. לשדה התעופה חזרה ליווה אותה אחת מקרובי משפחת המושתל.
במהלך הדיון שנתקיים בפני
י טען ב"כ של זמיר, כי תפקידו היה ללוות את נותני הכליה הנ"ל, הא ותו לא. כפי שהובא לעיל מעדותו של זמיר עולה מעורבות מאסיבית יותר מאשר סתם ליווי. לפי עדותו שלו, הוא זה שהוביל את נותני הכליה הנ"ל לבית החולים וקודם לכן שהה עמם בטורקיה (למעט ג.א.) וביצע עמם בדיקות בטורקיה. הוא גם זה שנכח בועדה טרם הניתוח. מגרסה שמסר מאוחר יותר, לאחר שקודם הכחיש כל מעורבות עולה גם כי היתה לו מעורבות בקבלת הכספים ששולמו עבור הכליה. אכן, בחומר החקירה אין ראיות באשר למקור הספציפי של הכספים, אולם מעדות זמיר עצמו, עולה כי בית החולים הוא זה שמשלם ל"תורמים" את הכספים בסך 22,000$ לכל תורם שמתוכם זמיר מקזז לעצמו סך 2,000$ עבור הוצאותיו ואת היתר הוא זה שמעביר לביטון. לגבי שני חולים, העביר זמיר, כך עפ"י עדותו, כספים ישירות אליהם, וזאת לאחר שהם מסרו לו שביטון אינו מוכן לשלם להם כפי שהתחייב וזאת לפי טענתו, לאחר שהוא שוחח עם ביטון בטלפון וקיבל ממנו אישור למסור להם כספים מתוך הכספים שאמור היה להביא לביטון ואת אלה קיזז מאותו סכום שמסר בסוף לביטון. ניתן לומר אם כן, לכאורה, בניגוד לגרסתו הראשונית, היה זמיר מעורב גם בליווי מי שכינה "התורמים", גם בראיון שנערך להם טרום הניתוח וגם בהסדרי התשלום וכאן חשוב לציין, כי אין מדובר בתשלום לתורמים, אלא תשלום לביטון. ביטון עפ"י עדויות רבות המצויות בתיק, אכן עסק בסחר באיברים. גם אם נראה את פעילותו של זמיר כמלווה, וכבלדר, עבור ביטון, כגרסת זמיר, מדובר במעורבות מאסיבית ממשית בפרשה אשר בכללותה עוסקת בסחר באיברים, אשר זמיר עצמו בעדותו מעיד שהוא יודע שהיא אסורה עפ"י חוק ועל כן, נוכח האמור לעיל, סבורני, כי מתקימות ראיות לכאורה לצורך הדיון בבקשה דנן לגביו. המסמכים שנתפסו בידיו ואשר עניינם קבלת "פילטרים מהארץ", שאחד מהם הינו גם טיוטת הסכם בינו לבין ביטון, יש בהם כדי לתרום ממשית לעוצמת הראיות הנ"ל עליה עמדתי, שמתקיימת בתיק כנגד זמיר, בפרט כאשר מעדות שוקרון עולה כי קיבלה ממנו בשדה התעופה 500$ כפי שנקוב במסמך המוגדר כ"הסכם" בין זמיר לביטון.
מעורבות זו יש בה כדי להפלילו או למצער לסבכו באופן המחייב הסבר נורמטיבי מצדו למעשים שביצע, המנקה אותו מן החשש המפליל הנ"ל.
משכך, מהווה תשתית ראייתית זו שבחומר הראיות תשתית מספקת לצורך דרישת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת עבירת הסחר, החמורה מבין העבירות המיוחסות לו.
נוכח מעורבותו של זמיר בהעברת הכספים לביטון (כך לפי הודאתו) ונוכח העובדה עליה אין חולק כי מדובר בכספים שמקורן בעסקה האסורה על פי חוק, שהוסוותה בחוזה למראית עין "לאספקת שירותים", מתקיימת גם דרישת הראיות לכאורה באשר לעבירת איסור הלבנת הון.
לצורך בקשה זו, אף אם אניח (מבלי לבחון לגופו של עניין) בשלב זה שאין מתקיימת תשתית לכאורית לגבי יתר העבירות המיוחסות לזמיר, סבורני כי מתקיימת עילת מעצר כפי שיפורט בהמשך.
לסיכום, סבורני, כי דרישת הראיות לכאורה אכן מתקיימת בעניינו של זמיר.
לעניין מויאל
לטענת ב"כ של מויאל, מויאל פעל כעו"ד תמים. מויאל לא הכחיש כי ערך מסמכים עבור ביטון וביניהם טיוטות של הסכמים למתן שירותים רפואיים, אך טען, כי לא ידע שאלה, מטרתם האמיתית הינה לצורך סחר בכליות או באיברים. לטענתו, מייד כשחשד כי כך הדבר, חדל מפעילותו וזאת בחודש נובמבר 2009. גם באשר להעברות הכספים שביצע מתוך חשבון נאמנות שלו, נטען כי פעל כחוק ולא ניסה להסתירם כלל וכלל.
הראיות שנתפסו במשרדו של מויאל מלמדות אחרת. במשרדו של מויאל וכן במחשב משרדו נתפסו מסמכים רבים הנוגעים לעסקאות שביצע ביטון עם אחרים. סוגי המסמכים הם אלה:
א. טיוטות של הסכמים לאספקת סחורה/שירותים.
ב. טיוטות הסכמי הלוואה וטיוטות למסמכי רישום משכנתא להבטחת ההלוואות הנ"ל.
ג. טיוטות של תצהירים בדבר קירבה משפחתית בין תורם למושתל כליה המיועדים להצגה בחו"ל.
ד. טיוטות של הוראות בלתי חוזרות להעברת כספים. נותן ההוראה הינו ביטון, ההוראה ניתנת לעו"ד מויאל ותוכן ההוראה הינו העברת כספים לצד ג'.
חלק ממסמכים אלה עבר את שלב הטיוטה ואף נתפס במשרדו של עו"ד מויאל כשהוא חתום על ידי ביטון ועל ידי צדדים אחרים וביניהם נותני הכליה או מושתלי הכליה המוזכרים באישומים המיוחסים למויאל בכתב האישום (אישומים 1, 2, 6, 10 ו- 11).
את טענת בא כוחו של מויאל, כי מויאל בפעילותו כעו"ד לא ידע שהעסקה האמיתית המבוצעת באמצעות מסמכים אלו היא עסקה של סחר באיברים, יש לדחות. ראשית, במשרדו של מויאל נתפסו הצהרות, חלקן הן כאלה שנתפסו כטיוטות במחשבו אך חלקן חתום ובהן הוצהר במפורש מפי נותני הכליה באישומים 1 ו- 2, כי הם מתכוונים לתרום כליה. ייאמר כבר עתה, כי על פניהן, מדובר בהצהרות שקריות, והדבר עולה במפורש מעדויות המעורבים הנ"ל בחקירותיהם, אשר הסבירו, כי את הכליה היו צריכים לקצור ולמסור בבית חולים בפיליפינים ולצורך כך היה צריך להתקבל אישור ועדה בפיליפינים, המאשרת את התרומה רק אם היא נעשית כתרומה ובין קרובי משפחה. מסמכים אלה מלמדים, כי עו"ד מויאל ידע היטב כי מדובר בעסקת סחר באיברים.
עיון מדוקדק במסמכים הנ"ל מלמד על טיב העסקאות אשר במרכזן עמד ביטון ועל הדרך בה פעל ביטון. סוג אחד של הסכמים הינו "הסכמי הלוואה", הצדדים המתקשרים עם ביטון בהסכמים אלה לפי שמם, אינם אלא חולים הדרושה להם השתלת כליה. לפי אותם הסכמים, מדובר בהלוואה שכבר ניתנה להם והם צריכים להשיבה. ניכר בבירור כי מדובר בהסכם למראית עין, אשר בה להבטיח כי אותם חולים ישלמו לביטון את סכום "ההלוואה", הלא היא התמורה עבור עסקת הסחר באיברים וספציפית עבור הכליה שיקבלו. נתפסו במחשבו של עו"ד מויאל גם מסמכים שיעודם רישום משכנתא להבטחת "ההלוואה" הנ"ל. סוג אחר של חוזה הנשקף מבעד למסמכים שנתפסו הינו חוזה "לאספקת סחורה/שירותים". בחוזה זה מועברים כספים מביטון ליעקב גלוב, אשר יקבל את הכספים מעו"ד מויאל, אצלו לפי נוסח ההסכם, הופקדו הכספים בנאמנות. הסכם זה רלוונטי לאישום מס' 11.
טיוטות הסכמים נוספות בנוסח דומה או נוסח חתום של הסכמים כאלה נתפסו גם כן במשרדו של עו"ד מויאל, אולם הפעם הכספים מועברים לשלומי ביטון, עבור "סחורה/שירותים" שהוא סיפק לאותם אחרים, אשר אינם אלא חולים שרכשו ממנו כליה וביניהם ד.א. (אישום מס' 2 - ראה במעטפה מס' 51 בקלסר "מסמכים ממשרדו של עו"ד נתי מויאל").
טיוטות רבות של הסכמים מסוג זה נתפסו במחשב עו"ד מויאל [ראה בקלסר "מתוך מחשב של נתי מויאל" מסמכים 25, 26, 29, 30, 31, 35-38, 42, 53, 54, 68, 70, 72, 78, 82. במשרדו של עו"ד מויאל נתפסו גם מסמכים שהינם הוראות בלתי חוזרות שניתנות על ידי ביטון וחתומות על ידיו להעברת כספים לאנשים שונים, אשר ביניהם ב.מ. (אישום מס' 1 הנ"ל) ו- פ.ע. (אישום מס' 2).
אין חולק, כי למויאל לא מיוחסת אחריות בכתב האישום כשל מבצע עיקרי, אלא אחריות כמסייע. הראיות הנ"ל שנסקרו לעיל, מלמדות כי ידע בבירור על טיב העסקאות שעשה ביטון, וסייע בידו להוציא אל הפועל את אותן עסקאות אסורות עפ"י חוק ולהשוות את טיבן האמיתי האסור על פי חוק. אזכיר, כי "מסייע" עפ"י ההגדרה בסעיף 31 לחוק העונשין הינו "מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה ...".
סבורני, כי חומר הראיות הנ"ל מקים את התשתית הלכאורית הנדרשת לצורך הבקשה דנן. מחומר הראיות הנ"ל עולה, כי הסיוע נעשה לצורך הבאה לידי ביצוע וכריתת עסקאות הסחר, לצורך העברת התמורה בין הגורמים השונים בגין העסקאות הנ"ל, ונוכח עריכת המסמכים למראית עין כנוגעים לסוג עסקה אחרת, חוקית, מהווה הדבר אף סיוע לעבירה של איסור הלבנת הון, שכן מדובר בעשית פעולה בכספים "במטרה להסתיר או להסוות" (כלשון סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון) את מקורם, שעה שמקורם הוא עסקה אסורה עפ"י חוק, של מכירת איברים.
קיימות עדויות נוספות מהן עולה, כי ידע על כך ואף היה מעורב בשלבים שונים של המו"מ בין ביטון לנותני הכליה הנ"ל או בשלבים של ביצוע הסכם הסחר כפי שיפורט להלן.
באשר לאישום 1, קיימת עדותה של מ.ב. מיום 11/04/10 שעה 15.42 ובעמ' 2, 6 שורות מהסוף היא מעידה, כי לאחר שהגיעה למקום הניתוח בפיליפינים, היא הוחתמה תוך לחץ על מסמך ונתגלעו עקב כך חילוקי דעות בינה לבין ביטון לגבי הסכום שתקבל. היא דרשה לקבל ולחתום על מסמך בכתב מעו"ד לגבי הסכום שתקבל. עקב דרישתה זו, התקשר ביטון מחו"ל למויאל ולאחר מכן התקשר אליה מויאל ואמר לה שלא צריך שהיא תחתום על הסכם וכאשר היא תחזור לארץ, הוא ישלם לה 60,000 ₪. לטענתה, כאשר חזרה וביקשה את התשלום, התנה מויאל את התשלום בקבלת אישור מביטון שסירב תחילה, אולם לאחר מכן העביר לה מויאל בשיק סך של 55,000 ₪. עדה זו, כמו שהוזכר לעיל, חתמה על הצהרה כוזבת לועדת ההשתלות בפיליפינים שנוסחה והודפסה במשרדו של מויאל (הגם שנחתמה בפני
עו"ד/נוטריון אחר). העתק חתום מהצהרה זו אף נתפס במשרד עו"ד מויאל.
באשר לאישום 2, קיימת עדותו של פ.ע. מיום 12/01/10 שעה 15.13. בעמ' 3 שורה 5 הוא מעיד, כי עו"ד מויאל הסביר לו במשרדו, עת עמד הוא לחתום על הסכם מול ביטון, כי בהסכם כתוב שהוא תורם כליה ומקבל 330,000 ₪. בהודעה נוספת של פ.ע. מיום 02/03/10 בעמ' 2 שורה 26 שוב העיד, כי עו"ד מויאל הקריא לו את ההסכם ומתוכו, כי אחרי הניתוח יקבל 33,000 ₪ ואחרי שיראו כי הניתוח יצליח יקבל עוד 100,000 דולר במזומן. עדות זו מפריכה את טענת עו"ד מויאל כי לא ידע שמדובר במכירת כליה.
באשר לאישום 6, מצויה בחומר החקירה עדותו של ג.א. מיום 12/04/10 שעה 14.35 ובעמ' 1 בשורה 53 הוא מעיד, כי היה במשרדו של מויאל, חתם בפני
ו, ביקש העתק החוזה, אך מויאל סירב למסור לו העתק. סירוב זה אומר דרשני. אם הכל חוקי, מדוע סירב מויאל למסור לו העתק החוזה!?
בעמ' 2 להודעתו הנ"ל בשורה 68 הוא מעיד, כי כאשר הגיע לשדה התעופה והובהר לו, כי ההשתלה תהא בחו"ל ולא בארץ, הוא התקשר למויאל בשדה התעופה ושאלו לפשר הדבר. מויאל ענה לו, שלא ידאג והכל בסדר. הנה כי כן, גם במקרה זה ידע מויאל כי מדובר בעסקה של העברת כליה. בהמשך, באותו עמוד שורה 97, העיד כי לאחר ששב מן הניתוח מחו"ל, קיבל טלפון ממויאל שאמר לו כי החוזה עליו חתם הינו מבוטל.
לכל האמור לעיל יש להוסיף, כפי שטען עו"ד אמיר, כי בהודעתו האחרונה הפליל ביטון עצמו את מויאל.
עו"ד אמיר טען אמנם, כי עשה זאת מתוך כעס, ברם, בשלב זה אין בית המשפט בוחן את משקלן של הראיות ודי בקיומן של עדויות מפלילות כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה, מבלי להידרש למשקלן.
באשר ליתר העבירות המיוחסות למשיבים 3 ו- 5, קצירת כיליותיהם של המתלוננים הנ"ל, מקיימת לכאורה את יסודות העבירה של גרימת חבלה חמורה לפי ס' 333 לחוק העונשין, כפי שיוחס למשיב 3 כמבצע בצוותא, וכן סיוע לביצוע עבירה שכזו, כפי שיוחס למשיב 5.
עילת מעצר
בעניין זחלקה, בש"פ 9221/07 דן בית המשפט העליון בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (בתיק ב"ש (חיפה) 3385/07), אשר הורה על מעצרו של זחלקה עד תום ההליכים נגדו, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין מעורבותו בסחר באיברי אדם.
בהחלטתו מיום 07/11/07 דחה בית המשפט העליון את הערר וקבע כי "מעשיו של העורר מקיימים עילת מעצר". כן ציין בית המשפט כי "התנהגות העורר כפי שהיא מתוארת בכתב האישום, גם בגדרי עבירות אלה היא אלימה ביותר, היא מעידה על מסוכנות ...".
4 מסוג העבירות בהן הואשם, מיוחסות גם למשיב 3 בענייננו, ולמשיב 5 מיוחסות עבירות סיוע לעבירות אלו.
אשר על כן, סבורני כי גם במקרה דנן מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות.
באשר לטענות בדבר עילות של חשש לשיבוש מהלכי משפט, או השפעה על עדים או חשש להימלטות מן הארץ, אלה לא נתמכו בתשתית ראייתית כלשהיא, אפילו לא לכאורה ועל כן אני דוחה אותן.
חלופת מעצר
הפסיקה בנושא סחר באיברי אדם דלה עד מאוד.
בב"ש (חיפה) 3385/07 הובעה הדיעה כי לעניין מעורבים סחר באיברים, יש לנקוט מדיניות של מעצר עד תום ההליכים ולא להורות על חלופה, למעט במקרים ונסיבות חריגות ויוצאות דופן, שכן ניתן להמשיך ולעסוק במלאכת הסחר הנ"ל, גם מתוך הבית והפסקת הפעילות לחלוטין ניתן להבטיחה רק במעצר מאחורי סורג ובריח.
גילוי פרשיות מסוג זה דנן, כרוך בקושי רב. יעיד על כך המקרה דנן.
הקושי נעוץ בכך, שלהבדיל מעבירה רגילה, בה לקורבן העבירה יש אינטרס ברור להביא את עניינו מהר ככל שניתן בפני
נציגי החוק, על מנת לזכות בהגנתם מפני מבצע העבירה, במקרה כגון זה דנן, לקרבנות העבירה יש מניע משלהם לאפשר קיומה. ברוב המקרים הגורם הינו מצוקה סוציואקונומית, אשר מכירת האיבר יהיה בה, לפחות לפי גישתם, לפתור את אותה מצוקה. לעיתים אכן מביא ביצוע העבירה מזור מסוים למצוקה הנ"ל.
הפרשה דנן "התפוצצה", עקב כך כי התשלום שהובטח לאחת מאותם קורבנות על ידי ביטון, לא שולם לה, וזאת לאחר שכלייתה נקצרה. לא מן הנמנע כי אם היה משלם ביטון כפי שהבטיח, לא הייתה נחשפת הפרשה כלל עד היום.
על רקע זה, מובן החשש הרב מפני שחרור המשיבים, ומפני חזרתם לעסוק בסחר איברים או בסיוע לו, רחוק מן העין.
אני מוצא לציין, לעניין זמיר, כי בתחילת חקירתו הכחיש כל קשר למעשים, ורק לאחר העימות בו הוכנסה לחדר החקירות אחת מאלו אותם ליווה לניתוח באזרביגאן, אשר העידה על חלקו, החל לספר לגבי מעורבותו. גישה דומה נקט באשר ליפית שוקרון שגם לגביה טען תחילה שרק ידוע לו כי הינה חברתו של ביטון.
גם גישתו של מויאל, הייתה גישה המנסה להסתיר את טיבם האמיתי של המעשים. הלא בשמו טען בא כוחו, כי לא ידע כלל שמדובר בסחר באיברים, אלא ערך מסמכים שמנקודת ראותו (ונוכח מידע שהוסתר ממנו לפי הטענה, על ידי ביטון) נערכו באופן חוקי ובמסגרת תפקידו כעו"ד.
טענה זו כאמור לעיל, הופרכה נוכח המסמכים שנתפסו ברשותו.
לא יהיה זה מיותר לשוב ולציין כי המסמכים הרבים שערך, כפי שערך, נועדו לכאורה להסוות מן העין את אי חוקיות "הסחורות" או "השירותים" נשוא ההסכמים הנ"ל.
הנה כי כן, לאותו חשש, מפני הישנות המעשים או המשך עיסוק בהם באופן סמוי, מתקיים גם במקרה דנן.
נותרה אם כן השאלה האם במקרה דנן מתקיימות לגבי מי מהמשיבים דנן נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות שקילת חלופה.
שאלה אחרת ונפרדת היא, האם יהיה בחלופה, נוכח המפורט לעיל כדי לאיין את אותו חשש ואת אותה מסוכנות.
סבורני כי את ההכרעה בשתי השאלות הנ"ל נכון יהיה לדחות עד לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן, אשר יסקור מחד את נסיבותיו האישיות של כל אחד מן המשיבים באופן מקיף ואף יתן הערכה באשר לסיכויי הישנות/המשך ביצוע המעשים נשוא כתב האישום גם בהתייחס לחלופות ולמשמורנים שהוצעו.
טרם סיום אתייחס לטענות אפליה שהעלו המשיבים.
מויאל העלה טענה לאפלייתו ביחס לעו"ד/נוטריון אחר שהיה מעורב בפרשה ובהכנת תצהירים כוזבים. נטען מפי בא כוחו, כי עוה"ד האחר ערך לא פחות מ- 26 תצהירים שכאלה. אומר כבר עתה כי אכן מצוים בחומר החקירה תצהירים רבים, חתומים בפני
נוטריון שנחתמו בפני
עוה"ד האחר, ברם, חלקו של האחר, לפי הראיות לכאורה מצטמצם להכנת אותם תצהירים, ככל הנראה כוזבים, בעוד שחלקו של מויאל, שטיוטות רבות מאותם תצהירים נמצאו במחשבו וכן נמצאו במשרדו העתקים שלהם לאחר חתימתם (בפני
הנוטריון הנ"ל) התפרס גם לניהול והעברת הכספים נשוא העסקאות האסורות ואף לשיחות עם חלק מאלה שכליותיהם נקצרו, שיחות שקידמו את ביצוע העסקאות האסורות.
מדובר אם כן במעורבות שונה ולא דומה ואין לגזור דין דומה בין מויאל לעוה"ד האחר בשאלת המעצר.
זמיר העלה גם הוא טענת אפליה ביחס ליפית שוקרון. אזכיר כי שוקרון הינה מי שנקצרה כלייתה לפי סעיף האישום מס' 11.
עיינתי בהודעות יפית שוקרון אליהן הופניתי. עולה מהן כי הכירה את ביטון עת חפצה למכור כליה לצורך החזר חובות כספיים.
מאוחר יותר נרקמה בין השניים מערכת יחסים זוגית שבמסגרתה היא שימשה לו כנהגת וביצעה עבורו שליחויות שונות וכן רשמה עבורו יומן.
דומני שמעורבותה הנ"ל, אינה ברת השוואה לזו של זמיר כלל וכלל. התפקידים שמילאה יפית הינם שוליים לחלוטין וביטון יכול היה לבצעם אף בלעדיה. לא כן באשר לתפקידיו של זמיר שספק רב אם יכול היה ביטון לבצעם בעצמו. אלה כללו אף לפי עדותו של זמיר, קשרים עם בית חולים בחו"ל ועם רופאים מנתחים, וכן תאום וסגירת קצוות בין בית החולים ונותן הכליה, לרבות ליווי אותו נותן כליה וסידור כל ענייניו בחו"ל לרבות, במקרים מסוימים, ביצוע בדיקות התאמה בחו"ל. לא יהיה זה מיותר כלל להזכיר גם כאן את המעורבות של זמיר בביצוע התשלומים והעברת הכספים מחו"ל, לביטון.
אשר על כן, גם במקרה זמיר (ביחס ליפית שוקרון) קיימת אבחנה ממשית בחומרה של מידת המעורבות ואינני מקבל את הטענה כי מדובר באפליה בין שווים.
סיכומו של דבר
אני קובע כי המבקשת עמדה בנטל הוכחת קיומן של ראיות לכאורה.
כמו כן אני קובע, כי מתקיימת במקרה דנן עילת מסוכנות.
טרם תישקל אפשרות לשחרור בכלל ו/או חלופת מעצר, יוגשו לבית המשפט תסקירי שירות המבחן שהוזמנו ועניינים אלה יישקלו לאחר מכן.
בשלב זה יישארו המשיבים במעצר עד החלטה אחרת.
אני קובע מועד להמשך דיון, לאחר הגשת תסקירים ליום 16/05/10 שעה 11.00.
העתק החלטה זו יומצא עוד היום לשירות המבחן, וזה האחרון מתבקש להגיש תסקירים לעניין כל המשיבים עד ליום א' 16/05/10 שעה 09.00.
זכות ערר לבית המשפט העליון.
<#4#>
ניתנה והודעה היום כ"ז אייר תש"ע, 11/05/2010 במעמד הנוכחים.
יונתן אברהם
, שופט
הוקלד על ידי: סימי קקיאשוילי
36
בית המשפט המחוזי בנצרת
מ"ת 878-10 מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' גלוב ואח'
11 מאי 2010
מת בית משפט מחוזי 878/10 מדינת ישראל נ' מיכאל בן דניאל גלוב, יעקב בן דניאל גלוב, מאיר בן אליהו זמיר ואח' (פורסם ב-ֽ 11/05/2010)