פסקי דין על אופיר אורלי | פסקי דין על יוסף אופיר | פסקי דין על י.זילברמינץ ובנו בע"מ

61146/07 א     10/05/2010




א 61146/07 אופיר אורלי, יוסף אופיר נ' י.זילברמינץ ובנו בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



10 מאי 2010

ת"א 61146-07 אופיר אורלי
ואח' נ' י.זילברמינץ ובנו בע"מ






בפני

כב' השופט
מרדכי בן-חיים

התובעים:
1
.
אופיר אורלי

2
.
יוסף אופיר
ע"י עו"ד גנים



נגד

הנתבעת:
י.זילברמינץ ובנו בע"מ
ע"י עו"ד ברק





פסק דין



א.
מהות התביעה ועיקר טענת בעלי הדין

1.
בפני
תביעה שעילתה בסיכסוך שבין רוכש דירה (התובעים) ובין הקבלן ממנו רכשו התובעים את הדירה (הנתבעת).

התובעים התקשרו ביום 16.6.05 בהסכם מכר (להלן: "ההסכם") עם הנתבעת לרכישת דירת פנטהאוז במודיעין (להלן: "הדירה").

2.
התובעים טוענים כי בדירה התגלעו ליקויים אשר מהנדס מטעמם העריך את עלות תיקונם לסכום של 49,930 ₪, וכי לדעתו לא ניתן להתגורר בדירה במהלך תקופת התיקונים.

3.
בנפרד ובמובחן טוענים התובעים כי הגם שהחזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 15.8.07 הרי שהמעליות בבנין אינן מתפקדות ובהינתן כי הדירה ממוקמת בקומה השביעית בבנין אין להתייחס למועד המסירה ככזה.

4.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי חלק מן הליקויים שתועדו בדירה מהווים מטרד ואינם מאפשרים מגורים בדירה.

5.
להלן טוענים התובעים כי פנייתם לנתבעת למען תפעל לתיקון הליקויים העלו חרס, וכי הנתבעת לא הגיבה גם על מכתבם מיום 15.8.07 אליו צורפה חוות דעת מטעם התובעים.

6.
התובעים טענו כי הנתבעת הפרה את ההסכם ועתרו לחייבם "בפיצויי הפרה" בסכום של 40,000 ₪ וכן בפיצויים בגין איחור במסירה בסך 6,000 ₪.

7.
התובעים עתרו לפסיקת פיצויים בסך 12,000 ₪ בגין חוסר יכולתם להשתמש בתא החניה שהוקצה להם וסכום נוסף בסך 3,000 ₪ בשל ביצוע רשלני של עבודת פסיפס באמבטיית שירותי אורחים.

8.
התובעים העמידו את סכום תביעתם על סך של 139,500 ₪ כולל פיצויים בסך 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אי נוחות והצורך בדיור חלופי ופינוי תכולה (להלן יחדיו: "נזק בלתי ממוני").

9.
הנתבעת הגישה כתב הגנה בגדרו הכחישה את מרבית טענות התובעים וכפרה בזכותם לגבות ממנה פיצויים כלשהם.

10.
הנתבעת טענה כי החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 15.8.07 כשהדירה מושלמת וראויה למגורים למעט ליקויים קלים וזניחים.

11.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי הגם שהמועד בו התחייבה הנתבעת לבצע תיקונים טרם הגיע, תיקנה הנתבעת את הליקויים שבאחריותה ללא דיחוי ולשביעות רצון התובעים בעוד שהתובעים מיהרו להגיש את תביעתם ללא שהקדימו טענות בדבר איכות התיקונים ולבטח לפני שניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לבחון את הטענות ולבצע תיקונים נוספים ללא צורך בהליכים משפטיים.

12.
הנתבעת טענה כי התובעים לא נתנו לה הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים הן בבחינת מיצוי ההסדר הדיוני אליו הגיעו בעלי הדין קודם להגשת כתב ההגנה (להלן: "ההסדר הדיוני") והן על פי ההסכם.

13.
אשר לטענות התובעים שעניינן הפעלת המעלית בבנין, טענה הנתבעת כי לעניין זה נקבעה הוראה מפורשת בסעיף 7 (2) בהסכם "ולפיה מסירת המעלית והתחלת הפעלתה תתבצע תוך 30 יום ממועד המסירה של 80% מדירות הבית". (להלן: סעיף המעלית)

14.
הנתבעת כפרה בטענות התובעים לפיה חל איחור במסירת הדירה, המחייב אותה בתשלום פיצויים.

15.
הנתבעת כפרה בעצם קיום הליקויים שתועדו בחוות הדעת מטעם התובעים ומכל מקום טענה כי עלויות התיקון שתומחרו הינם מוגזמים ומופרכים.

16.
הנתבעת הכחישה את טענות התובעים בסוגיית הליקוי במשטח החניה ובסכום הנזק שנקבע לצד ליקוי זה.

הנתבעת כפרה בטענה בדבר ליקויים בביצוע אריחי האמבטיה.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב.
המחלוקת

הפלוגתאות הצריכות להכרעה בתובענה זו הינן כדלקמן:

1.
האם נתגלעו בדירה ליקויים שחובת תיקונם חלה על הנתבעת.
2.
עיתוי הגשת התביעה כגורם המשליך על זכות התובעים לפיצויים.
3.
ציון מרכיבי הנזק וגובה הנזק.

ג.
דיון וממצאים

1.
הסכמה דיונית

1.1
עוד קודם להגשת כתב ההגנה ובמסגרת דיון בבקשת התובעים למתן צו עשה לביצוע התיקונים (בש"א 177107/07) הושג בין בעלי הדין ביום 18.11.07 הסדר דיוני (להלן: "ההסדר הדיוני") אשר בבסיסו מונה מומחה מוסכם שיכריע במחלוקת ההנדסיות.

1.2
הנתבעת הסכימה במסגרת ההסדר האמור לתקן את הליקויים אשר המומחה יקבע כי הם באחריותה בתוך פרק הזמן שיקבע המומחה ובכפוף לזכותה של הנתבעת להשיג על אחריותה המשפטית לתקן – בפני
בית המשפט.

1.3
כמו כן נקבע בהסדר הדיוני כי היה ובעקבות ביצוע התיקונים תתגלע מחלוקת באשר לטיבם, יערוך המומחה חוות דעת משלימה לעניין זה ואם ימצא כי יש צורך בתיקונים חוזרים של ליקויים שבאחריות הנתבעת, תפצה הנתבעת את התובעים בעלות התיקון החוזר או שהנתבעת תבצע תיקון חוזר על פי קביעת בית המשפט.

1.4.
בהחלטתו מיום 4.12.07 אישר בית המשפט את ההסדר הדיוני ומינה את אינג' יוסף גולדקלנג כמומחה (להלן: "המומחה").

2.
הממצאים העולים מחוות דעת המומחה וחקירתו

2.1
המומחה סקר את הדירה לראשונה ביום 23.1.08 ותיעד ליקויים במשטחי הריצוף (ליקויים ביישום רובה, חיתוך לקוי של אריחים, הפרשי גובה בין אריחים וליקויים בשיפוע המרפסת) סך הכול עלות תיקוני הריצוף תומחרה על ידי המומחה לסך 4,150 ₪.

כמו כן תיעד המומחה ליקויים בחיפוי הקרמיקה בחדרי השירותים והאמבטיה (עלות תיקון 400 ₪).

המומחה קבע כי יש צורך בצביעת אזור התיקונים (סך 1,000 ₪) כמו כן תיעד ליקויים בפרק חלונות ועבודות אלומיניום (1,900 ₪) ובסעיף "שונות" (סך 2,400 ₪).

2.2
בסיכום חוות הדעת קבע המומחה כי עלות התיקונים מסתכמת בסכום כולל של 11,650 ₪ בתוספת מע"מ במחירים לנתבעת והעריך תוספת של 25% בעבור ביצוע על ידי קבלן מזדמן שיועסק על ידי התובעים, וכן שכר פיקוח הנדסי בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. המומחה העריך את משך הביצוע ב-5 י"ע שבמהלכם אין צורך בפינוי הדירה (להלן: "חוות הדעת הראשונה").

2.3
בעקבות חקירת בעלי הדין (ישיבת יום 22.6.08) הוריתי לנתבעת לתקן את הליקויים שנסקרו במסגרת חוות הדעת הראשונה בתוך 45 יום ממועד ההחלטה והוריתי לתובעים לאפשר את ביצוע התיקונים.

כמו כן הוריתי למומחה לחזור ולסקור את הדירה לאחר השלמת התיקונים ולהגיש חוות דעת משלימה (החלטה בעמ' 18 לפרוטוקול).

2.4
המומחה חזר וסקר את הדירה ביום 16.2.09 ונדרש בעיקר לסוגיית הליקויים במשטחי הריצוף.

המומחה הבהיר כי במועד ביקורו הראשון משטחי הריצוף היו מכוסים באבק ובארגזי תכולה של התובעים (עמ' 4 לחוות הדעת המשלימה).

2.5
במסגרת חוות הדעת המשלימה תיעד המומחה ליקויים חמורים יותר במשטחי הריצוף (עמ' 4-6 לחוות הדעת המשלימה) וציין לאמור:
"חלק גדול מהפגמים בריצוף (למעט האמור באזור הישיבה בסלון ובפינת האוכל) הינם כתוצאה מאספקה של אריחים פגומים מסדרות ייצור שונות ו/או הבידוד מעבודה לקויה"
(כך! עמ' 6 לחוות הדעת).

מכאן, לא ארכה דרכו של המומחה להמליץ על פיצוי כספי בסעיף הריצוף בסכום כולל של 27,000 ₪ (שם).

כמו כן קבע המומחה כי מרבית סעיפי הליקוי האחרים לא תוקנו כלל ועיקר ע"י הנתבעת ומיעוטם תוקן באופן חלקי בלבד (שם בעמ' 7, 6).

2.6
המומחה סיכם איפוא את חוות הדעת המשלימה לאחר בדיקתו החוזרת
בקביעה לפיה סכום הפיצוי בגין הליקויים מסתכם לסך של 33,000 ₪ וכן שכר פיקוח הנדסי בסכום של 3,500 ₪, ולסכומים האמורים יש להוסיף מע"מ.

2.7
המומחה נחקר בבית המשפט. בעדותו הבהיר המומחה כי הסיבות לפער הגדול בין ממצאיו בחוות הדעת הראשונה ובין זו המשלימה נובע הן מן הנסיבה שבמהלך ביקורו השני הדירה היתה נקייה ומאוכלסת באופן שרישומם של הליקויים ניכר יותר והן לאור העובדה שהציגו בפני
ו ליקויים נוספים (שם בעמ' 1 לפרוטוקול ישיבת יום 13.9.09).

המומחה נטה לזקוף את מלוא הליקויים לחובת הנתבעת (שם בעמ' 3, 2) והבהיר את בסיס התמחור של תיקון משטחי הריצוף במונחים של החלפתם (בעמ' 3 שורות 13-25).

2.8
המומחה הבהיר כי את שכר הפיקוח ההנדסי גזר מעלות התיקון דהיינו; 10% מסכום עלות התיקונים (עמ' 4 שורות 28-30).

2.9
במהלך חקירתו הסכים המומחה כי יש צורך בצביעה כללית של הדירה בעלות נוספת בסך 4,000 ₪ לתמחרו הבסיסי (עמ' 5 שורות 15-20) ואף הסכים כי עבודות התיקונים מחייבות פינוי התובעים למשך כ-3 שבועות (עמ' 5 שורות 21-26) הגם שבהמשך עדותו צמצם תקופה זו והעמידה על 10 ימים (עמ' 6 שורה 22).

3.
הממצאים העולים מחקירת בעלי הדין

3.1
בחקירתה חזרה התובעת וטענה כי מחמת אופי הליקויים בדירה וריבויים, לא ניתן היה להתגורר בדירה במועד קבלתה (עמ' 7, 6 לפרוטוקול ישיבת יום 22.6.08).

3.2
אשר למעלית, הודתה התובעת כי התביעה הוגשה לאחר שהמעלית בבנין כבר הופעלה (בעמ' 7 שורות 22-27) אך טענה כי:
"אחוז גבוה של דיירים נכנסו עוד בחודש ספטמבר ואתם דחיתם את הפעלת המעלית בגלל החגים"
(עמ' 8 שורות 4-5).

3.3
התובעת הודתה כי התשלום האחרון על חשבון הדירה שולם רק ביום 12.7.07 המשקף איחור של כ- 3 חודשים
(עמ' 8 שורות 13-14) והודתה כי התובעים עברו להתגורר בבנין בתחילת חודש מאי 2008 (עמ' 8 שורה 27).

3.4
בהמשך הילוך עדותה הודתה התובעת כי במועד הגשת התביעה טרם חלפה "שנת הבדק" אך הסבירה את הגשת התביעה בעיתוי בו הוגשה, בכך שלא התייחסו לתלונותיה (עמ' 9 שורות 9-26).

3.5
מר גד ירון שהביא בתצהירו את גירסת הנתבעת הסכים בעדותו כי על פי ההסכם ניתנה לנתבעת אורכת חסד למסירת הדירה עד ליום 30.7.07 בעוד שהדירה נמסרה ביום 15.8.07 (עמ' 11 שורות 18-28).

ירון טען כי העיכוב במסירה נגרם בשל איחור התובעים בביצוע התשלום האחרון (עמ' 12 שורות 1-2).

בהמשך הילוך עדותו הודה ירון כי לא שילם לתובעים פיצוי בגין איחור במסירה (עמ' 12 שורות 25-26).

3.6
מחלוקת זוטא התגלעה בין הצדדים באשר למועד בו התקיים התנאי המתניע את מועד הפעלת המעלית, כאמור בסעיף המעלית. נחה בעיני כי עסקינן בפלוגתא זניחה שהשפעתה על התובעים לא היתה כה דרמטית.
שכן, הן התובעת והן ירון הסכימו כי התנאי האמור מולא במהלך חודש ספטמבר 2007 (עדות ירון בעמ' 13 שורות 19-20), בעוד שהתובעים עברו להתגורר בדירה בחודש מאי 2008.

3.7
אשר לנכונות הנתבעת לתקן את הליקויים שתועדו בחוות הדעת המשלימה טען ירון כי התובעים מבקשים להכביר בכמות הליקויים ואם לא היו עושים כן "היינו באים לתקן" (קצה עמ' 15 ותחילת עמ' 16) ירון אף הוסיף
כי בהינתן:
"שאנחנו נמצאים לפני תיקונים שנתיים בעוד חודש, אני חושב שאני צריך לעשות את כל הערימה ביחד"
(עמ' 16 שורות 5-9).

ירון אף טען כי הנתבעת חולקת על חלק מן הממצאים שקבע המומחה כנימוק נוסף להימנעות הנתבעת לתקן עד לאותו מועד (עמ' 18 שורות 1-4).

4.
הכרעה

לאחר שנתתי את דעתי לחומר הראיות שבפני
ולטענות בעלי הדין בכתבי הטענות ובסיכומים אני פוסק כדלקמן:

4.1
כמתבקש מסעיף 10א להסכם התחייבה הנתבעת לתקן כל ליקוי או פגם בדירה שיתגלו בתקופת הבדק, כמשמעותה בחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר").

תקופת הבדק הוגדרה בחוק המכר:

"כתקופה הקבועה בתוספת שתחילתה העמדת הדירה לרשות הקונה" (סעיף 4(ג) לחוק האמור).

4.2
בבחינה זו של הדברים אין ספק כי מלכתחילה לא היתה מוטלת על הנתבעת חובה לתקן את הליקויים קודם לסיום תקופת הבדק וזאת בזיקה לתקופות הנמנות בתוספת לחוק המכר – קרי; בטרם חלוף שנה מיום מסירת הדירה.

4.3
התובעים הגישו את תביעתם ביום 29.10.07 זמן ניכר קודם לחלוף תקופת הבדק. צעד פזיז זה שלא מצאתי לו הצדקה אובייקטיבית של ממש בנסיבות העניין, התחייב כבר בביקורתו של בית המשפט העליון אשר קבע:
"הגשת תביעה בגין ליקויי בניה צריכה להיעשות ככלל לאחר שחלפה תקופת הבדק ולאחר שניתנה לקבלן הזדמנות אמיתית...לתקן את הליקויים בתקופת הבדק או בסמוך לסיומה"
.

השוו: ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ. שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח' (תק-על 2005 (1) 2774 – פיסקה 9 לפסק הדין) (להלן: "פרשת סגל").

בית המשפט אף העלה באותה פרשה ספק אם יש מקום לברר תביעה כגון זו בטרם חלפה תקופת הבדק (שם בפיסקה 10).

4.4
עם זאת, בנסיבות העניין שבפני
, שעה שהנתבעת נתנה יד להסדר הדיוני שמשמעותו המעשית הינה הסכמה לתיקון הליקויים קודם לחלוף תקופת הבדק – יש משום ריכוך מסויים של העמדה שהובעה בפרשה הנ"ל.

יתר על כן, אין מנוס מן המסקנה כי הנתבעת לא שעתה למעשה להחלטתי מיום 22.6.08 המתבססת על ההסדר הדיוני בדבר תיקון הליקויים שפורטו בחוות הדעת הראשונה.

5.
אחריות הנתבעת לליקויים ואומדן תיקונם

5.1
חוות דעת המומחה כמו גם ממצאי חקירתו מפרנסים מימצא לפיו האחריות לליקויים שתועדו בחוות הדעת נזקפים לחובת הנתבעת כפי שבנתה את הדירה.

התובעים נסמכו על תמחור עלות הליקויים כפי שנקבעו על ידי המומחה בחוות הדעת המשלימה ועדותו בפני
בית המשפט דהיינו בסכום כולל של 51,638 ₪ (כולל מע"מ).

5.2
הנתבעת השיגה בסיכומיה על מספר קביעות תמחוריות של המומחה (עמ' 2, 1 לסיכומי התובעת) ולשיטתה יש להעמיד את סך כל עלות התיקונים בסכום של 17,725 ₪.

5.3
הלכה פסוקה היא כי:
"משמונה מומחה על ידי בית המשפט סביר להניח כי בית המשפט יאמץ את ממצאיו אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת"
(ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן נ. מונטי רבי (לא פורסם).

כמו כן נקבע באותה פרשה:

"משמונה מומחה על ידי בית המשפט אין הוא מוגבל בקביעותיו דווקא לאמור באותו מסמך (המפרט ליקויים במבנה). לא יעלה על הדעת שמומחה כזה יגלה ליקויים וחובת תיקונם לא תחול על המערערת".

עמדה דומה באשר לנטייתו הברורה של בית המשפט להדריך עצמו בדרך כלל על פי חוות דעת של מומחה שמונה על ידי באה לידי ביטוי ב-ע"א 2934/94 סולל בונה נ. ארז איתן.

5.4
על כך אוסיף כי סכום אומדן הליקויים שקבע המומחה בסכום כולל של 51,638 ₪ כולל מע"מ, חורג אך מזעיר מתמחור עלות הליקויים בחוות הדעת מטעם התובעים (בסך 49,930 ₪ כולל מע"מ).

בנסיבות אלו לא עלה בידי הנתבעים לשכנעני כי עלי ......... בממצאי המומחה לרבות העלויות שקבע.

עלות התיקונים כפי שתומחרה בחוות הדעת המשלימה כוללת בחובה גם תוספת בשיעור של 25% בגין העסקת קבלן מזדמן על ידי התובעים (עדות המומחה בעמ' 4 שורות 17-18).

5.5
בפרשת סגל נקבע כי יש להפחית את סכום הפיצוי בשיעור של שליש בשל עצם הגשת התביעה טרם חלוף שנת הבדק (שם בפיסקה 10); סבורני כי בנסיבות דכאן הפחתה כה ניכרת לא תהיה הלימה בשים לב לעובדה כי הנתבעת הסכימה, במסגרת ההסדר הדיוני, לבצע תיקונים קודם לחלוף שנת הבדק אך לא מיצתה חובתה זו ללא עילה מבוררת; אשר על כן, אני רואה לנכון להפחית מסכום התמחור הכולל שיעור של 25% ולהעמיד את סכום הפיצוי בגין הליקויים בדירה על סך של 38,729 ₪ (כולל מע"מ).

6.
איחור במסירה

6.1
התובעים עתרו לפסיקת פיצויים בגין 3 חודשי איחור במסירה בסכום של 650 דולר לחודש כמתבקש מפיסקה 2ג' לנספח ההסכם, והעמידו את סכום הפיצויים בגין פריט זה על סך 6,825 ₪.

6.2
הנתבעת לעומת זאת טענה כי אין לקשור בין מועד הפעלת המעלית מזה ומועד המסירה מזה לנוכח תוכנו של סעיף המעלית.

מצאתי כי טענת הנתבעת בסוגיה זו – בדין יסודה, וכי אין התובעים יכולים להתעלם ממצג ברור שכלול בהסכם לגבי מועד הפעלת המעלית.

6.3
לא זו אף זו: הנתבעת טענה כי משאיחרו התובעים כדי שלושה חודשים בתשלום התמורה, היתה הנתבעת זכאית לדחות את מועד המסירה, ללא פיצוי, למשך תקופת האיחור בתשלום.

מצאתי כי טענת הנתבעת מעוגנת מהוראת סעיף 20ו להסכם לפיו:
"פיגר הקונה במילוי אחת או יותר מהתחייבויותיו על פי חוזה זה במלואן או בחלקן, יתיר הדבר לחברה פיגור מקביל במילוי התחייבויותיה כלפי הקונה ואיחור כזה מצד החברה לא יהווה הפרה ולא יזכה את הקונה בתרופה כלשהיא"
.

6.4
סבורני כי יסוד ההקבלה "באי עמידתם של התובעים במועדי התשלום והפרה של כ-3 חודשים" בביצוע התשלום האחרון בה מודה התובעת כאמור (בעמ' 8 שורות 13-14) העניקה "פיגור" מקביל של הנתבעת למועד מסירת הדירה.

התביעה בפריט זה נדחית.

7.
פיצוי בגין נזק בלתי ממוני

7.1
בגין פריט נזק זה בתביעתם עתרו התובעים לחיוב הנתבעת בסכום של 25,000 ₪.

עיון בפרטי נזק זה בסעיף 12 לכתב התביעה וסעיף 15 לתצהיר התובעת מלמד כי בגדרו נכללו נזקים ממוניים במובהק (הוצאות שיידרשו לדיור חלופי ופינוי תכולה ואחסון) לצד רכיבים שעניינם עוגמת נפש ואי נוחות.

7.2
הנתבעת טענה כי יש לדחות מכל וכל פריט זה בתביעה וזאת לאור העובדה כי התובעים ניפחו את תביעתם ואף לא נתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן (סעיף 15 לסיכומי הנתבעת).

7.3
ההלכה בסוגיית הנזק הבלתי ממוני בהקשר לתביעות שעניינן ליקויי בניה גובשה בפסק הדין בפרשת סגל הנ"ל שם נקבע כי סכום הפיצוי יהא בתוך מתחם הסבירות, תוך התחשבות בטיב הנכס בו נפלו הליקויים (דירת מגורים או מבנה עסקי) טיב הליקויים, מידת חומרתם והשפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהלות בעלי הדין עובר להליך המשפטי ובמהלכו, וכמובן עלות תיקון הליקויים (שם בפיסקה 16 לפסק הדין).

7.4
על יסוד הלכה מדריכה זו מצאתי כי התובעים זכאים לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני בגין ליקויים מהותיים בדירה (ליקויי ריצוף קשים בדירת מגורים) וכן יחשפו לאי נוחות במהלך תקופת התיקונים.

לחובת התובעים ראיתי לזקוף את העובדה כי נחפזו בהגשת תביעתם ועירבבו בפריט זה בתביעתם מין שאינו במינו.

בשקלול השיקולים הראויים אני פוסק לתובעים סכום בסך של 15,000 ₪ כנזק בלתי ממוני.

סוף דבר

אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 53,729 ₪
בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין על סכום זה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסכום של 3,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

הודעה זכות הערעור.

המזכירות תשגר פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ו אייר תש"ע, 10 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

חתימה











א בית משפט שלום 61146/07 אופיר אורלי, יוסף אופיר נ' י.זילברמינץ ובנו בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/05/2010)