פסקי דין על פכטר-אלט עדי | פסקי דין על כיאט עזיז | פסקי דין על כיאט סלים | פסקי דין על כיאט גו'ן | פסקי דין על כיאט אליאס | פסקי דין על כיאט פלורנס | פסקי דין על כיאט ג'ו מאריו | פסקי דין על כיאט מרי |

1896/02 א     22/02/2004




א 1896/02 פכטר-אלט עדי נ' כיאט עזיז, כיאט סלים, כיאט גו'ן, כיאט אליאס, כיאט פלורנס, כיאט ג'ו מאריו, כיאט מרי




1
בתי המשפט

א 001896/02
בית משפט השלום חיפה
22/02/2004
תאריך:
כב' השופטת ת. שרון-נתנאל

בפני
:

פכטר-אלט עדי

בעניין:
תובעת
הבר מיכל

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . כיאט עזיז

2 . כיאט סלים

3 . כיאט גו'ן

4 . כיאט אליאס

5 . כיאט פלורנס

6 . כיאט ג'ו מאריו

7 . כיאט מרי

8 . כיאט פרד פואד
9 . כיאט קרים מוסה
10 . כיאט מרי
ה ניקול
11 . כלל חברה לביטוח בע"מ

נתבעים
ניר עמוס

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. 1. בפני
תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, ביום 27.4.99 בשעה 12:30 לערך, עת נפלה בהלכה ב"מרכז טשרניחובסקי" בחיפה, בשטח הנמצא בבעלותם של הנתבעים 10-1, המבוטחים אצל הנתבעת 11. התובעת נחבלה בפני
ה ובברכיה. בעת הנפילה היתה התובעת בהריון מתקדם, אולם לא נגרם לעובר כל נזק.
ד"ר ברגר מטעם התובעת קבע כי נותרה לה נכות בגין שתי צלקות בצד שמאל של שפתה העליונה אשר נתפרה עקב פציעתה באירוע, בשיעור של 10% ואילו פרופ' הירשוביץ מטעם הנתבעת קבע כי נכותה בגין הצלקות הינה בשיעור של 5%.

2. 2. לאחר שבישיבת קדם המשפט מיום 29.1.04 ראה ביהמ"ש את הצלקות אשר נותרו לתובעת מפגיעתה הנ"ל והתובעת הסבירה מה עשתה במקום וסימנה על גבי ת/1 את כיוון הליכתה והיכן נפלה, הסכימו הצדדים לוותר על הבאת ראיות וכי פסק הדין יינתן על פי התצהירים שהוגשו וסיכומי הצדדים.
מקום הנפילה סומן ב-x ומסביבו עיגול על גבי תמונה מוצג ת/1, וכיוון הליכתה של התובעת סומן על גבי תמונה זו בחץ.

האחריות;

3. 3. התובעת טוענת כי מדובר במכשול אשר היה על הנתבעים חובה למנעו ו/או לסלקו ומשלא עשו כן אחראים הם ברשלנותם לנפילתה ולפגיעתה.
הנתבעים טוענים כי אין מדובר במכשול ולפיכך אין עליהם כל אחריות, ולחילופין כי יש להשית עליה אשם תורם בשיעור ניכר.

4. 4. רבים הם פסקי הדין אשר נכתבו באשר לאירועים שונים של נפילה בשטחים ציבוריים. חלקם קובע כי: "רחובות ומדרכות אינם 'משטח סטרילי' ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו'גלים', של שיפועים כאלה ואחרים... הם פועל יוצא של עצם השימוש ההמוני בדרכים שמדובר בהם בצירוף לארועי טבע, של הבדלי טמפרטורות, של לחות, גשם, יובש וכל כיוצא בזה" [ע"א (י-ם) 4344/97 כהן ג'יני נ' עירית רמת-גן ואח' תק-מח 98(1), 1213]; "כבישים ומדרכות אינם משטח סטרילי... שקערוריות קטנטנות, בליטות קטנות הנובעות מחפצים או ממבנה הכביש הם חלק אינטגרלי מהמבנה..." [ת"א (י-ם) 556/92 בוסקילה נ' עירית ירושלים (טרם פורסם)]; "חיי היום יום מלאים סיכונים ... נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" [ת"א (י-ם) 477/59 פרלשטיין נ' מעלה החמישה פס"מ לח' 104] ועוד, ואילו פסקי דין אחרים קבעו כי: "אין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים ... אחריותו של מי שנתן את המכשול היא דווקא כלי מי שלא התבונן..." [ע"א 2004/92 - עירית קרית אונו נ' מנחם שחם תק-על 95(1), 1011]; וראה גם: ת"א (ת"א) 93945/01 ברדה נ' עירית ראשל"צ (לא פורסם), ועוד.
5. 5. העולה מפסקי הדין הנ"ל, ואחרים, הוא שלא כל "אי סדירות" במשטח הליכה אשר בשטח ציבורי מהווה רשלנות מצד הרשות המקומית או האחראי על אותו שטח. הכל תלוי במידת ההפרעה הנגרמת מאותה אי סדירות ובנסיבות החיצוניות (כגון ייעודו של השטח, קיומה של תאורה וכיוצ"ב).
אכן, ברחובות הערים סדקים, מהמורות, שקעים ובליטות לרוב. אין חולק שלא ניתן לשמרם ולתחזקם כ"משטחים סטריליים' כך שיהיו ישרים לחלוטין, וברי שיש אף להתחשב בשיקולים תקציביים, שכן לא ניתן לפקח על כל שקע ושקע אשר מתגלה במדרכה, עקב השימוש בה, פגעי מזג האויר ותזוזת הקרקע.
אמנם, אין לדרוש מהאזרחים שילכו ועיניהם מושפלים לקרקע אולם, מאידך, מן המפורסמות הוא שאין הדרכים ישרות וחלקות כרצפה בביתו של אדם, ואין לפטור את ההולכים בדרך מנקיטת זהירות סבירה בעת הליכתם, וממבט אל המקום בו הם דורכים.

יש למצוא את האיזון הנכון בין חובתו של הבעלים של השטח ו/או המחזיק בו ובין חובת הזהירות אשר יש להטיל על ההולכים בדרך. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. עלינו לבחון את אי הסדירות בה מדובר ומשמעותה, תוך שנותנים אנו את הדעת למידת ההפרעה שהיא גורמת, מידת היכולת של ההולך בדרך להבחין בה בזהירות רגילה וסבירה, משך הזמן בו קיימת אי הסדירות במקום, היכולת של הרשות האחראית לגלות את אי הסדירות בבדיקה סבירה, עלות הפיקוח, עלות התיקון וכדו'.

6. 6. לאחר שעיינתי בקפידה בתמונות ת/3-ת/1 סבורה אני כי אכן מדובר במכשול. בתמונות ניתן לראות שפני שתי פלטות הבטון אינן במישור אחד וכי ההבדל בגובה ביניהן משתנה. במקום בו הלכה התובעת הפרש הגבהים הוא הגדול ביותר וההפרש הולך ונעשה קטן יותר לכיוון הצד הימני של התובעת. הפרש הגבהים טושטש באמצעות יציקת גרנוליט אשר מחברת בין שתי הפלטות, יציקה אשר יוצרת, במידת מה, מראה מטעה של מישור אחד.

לא הובאו בפני
ראיות מתי נוצר הפרש הגבהים, אולם כך או כך, חובה על הנתבעים להבטיח טיפול הולם באופן שלא יסכן את העוברים ושבים. אם הפרש הגבהים היה כבר בעת שנוצקו פלטות הבטון היה על הנתבעים לדאוג למילוי הקרקע באופן שלא יהיו הפרשי גבהים אלא שיפוע נוח להליכה, או למצוא כל פתרון אחר, אשר אינו מהווה מכשול. אם הפרשי הגבהים נוצרו לאחר מכן עקב שקיעת אחת הפלטות, היה על הנתבעים למצוא פתרון בטוח יותר, ולו ע"י סימון הפרש המקום בפס אזהרה, או בכל דרך אחרת.

7. 7. לפיכך אני קובעת כי הנתבעים אכן הפרו את חובות הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלות עליהם כלפי עוברי הדרך ובכללם - התובעת.

יחד עם זאת, יש מקום להטיל על התובעת אשם תורם. דווקא במקום בו מורכב משטח ההליכה מפלטות המחוברות ביניהן, על הולך הרגל לצפות לכך שאין החיבורים חלקים וישרים ולכלכל הליכתו בהתאם.

לאור כך אני קובעת כי הנתבעים אחראים כלפי התובעת אולם על התובעת מוטל אשם תורם בשיעור של 40%.

הנזק;

8. 8. פגיעותיה של התובעת -
הצלקות - לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים ולאחר שהתרשמתי מהצלקות על שפתה העליונה של התובעת ועל ברכיה אני מקבלת את חוו"ד מומחה התובעת וקובעת כי לתובעת נכות, בגין צלקות אלה, בשיעור של 10%.
נכות זו אינה תפקודית. התובעת אינה עובדת במקצוע אשר הצלקת מעל שפתה, או הצלקות הקטנות והעגולות אשר על ברכיה עלולות להוות גורם בהשתכרותה, כגון דוגמנות או משחק, ואין בעצם עבודתה עם קהל כדי לפגוע בכושר השתכרותה.
ב"כ התובעת הפנתה אל ע"א 92/87 - סיגלית דנן נ' יעקב חודדה ו-2 אח' פ"ד מה(2), עמ' 604, אשר קבע כי גם הנכות הפלסטית בגין צלקות בפני
ה של התובעת הינה, לפחות בחלקה, נכות תפקודית, אולם אין ללמוד גזירה שווה בין המקרה שם - בו נכותה של התובעת, אשר נפגעה בהיותה בת 16, היתה קשה, לבין המקרה אשר בפני
.

ההריון - התובעת היתה בשבוע ה- 28 להריונה. על פי תעודת חדר מיון ומכתב שחרור מאשפוז טרום לידתי היא לא נחבלה ישירות בבטנה, נמצאה פעילות רחמית בלתי סדירה, והיא אושפזה לשבוע ימים. לא נטען לפגיעה בעובר.

השיניים - לא הוגשה חוו"ד של מומחה ואין כל הוכחה כי בולטות שיניה הקדמיות של התובעת, במידה שקיימת, נובעת מהאירוע. על פי מכתב שנכתב ע"י ד"ר אלט אדן עלות הטיפול בחומר שחזור בשיניה של התובע היתה 700 ₪ אולם לא ברור הקשר בין הטיפול שנעשה לנפילה ואף לא הוגשה קבלה על התשלום. כך גם לא אוכל לקבל את האמור במכתב בנוגע לחשש עתידי ליציבות השיניים, מה גם שמדובר בחשש של 20% בלבד.

9. 9. הפיצוי המגיע -

בגין כאב וסבל - בהתחשב באחוזי הנכות הרפואית, באופי חבלותיה ובפגיעתה בעת היותה בהריון, אני פוסקת לתובעת סך של 35,000 ₪.
הפסד שכר - התובעת ילידת שנת 1972, בת 27 ביום התאונה, והשתכרה כ- 2,300 ₪. תלושי השכר אשר הוצגו אינם מצביעים על הפסד שכר כלשהו, אולם בשל השבוע בו היתה מאושפזת ובהתחשב באובדן ימי מחלה בגין שבוע זה אני פוסקת לה הפסד בסך של 300 ₪. לא הוכחה היעדרות מעבר לשבוע זה.
הוצאות בגין איפור להסוואת הצלקת - לאור מיקומה ומראה של הצלקת וגילה של התובעת אני פוסקת לתובעת סך של 4,000 ₪.
הוצאות בגין חוו"ד מומחה התובעת - סך של 1,223 ₪, על פי קבלה שהוגשה ובשערוך הכולל ריבית והצמדה.
שאר ראשי הנזק לא הוכחו - אין כל הפסד כושר השתכרות, לא הוכחה עזרת צד ג', לא הוכח כי אמה של התובעת נעדרה מעבודתה, כנטען, והנתונים אשר בפני
אינם מצביעים על עזרה חריגה המצדיקה פיצוי, לא הוכחו הוצאות נסיעה ואין בסיס לפסיקת הוצאות כאלה.

10. 10. התוצאה היא שאני פוסקת לתובעת פיצוי בסך כולל של 40,523 ₪, בניכוי סך של 16,209 ₪ בגין אשם תורם, דהיינו - סך של 24,314 ₪.
לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בסך של 4,863 ₪ בתוספת מע"מ וכן אגרת התביעה, בשערוך כדין.
הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בשל סיומו של ההליך בדרך מקוצרת ניתן פטור מ- 1/3 ייתרת האגרה.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ל' בשבט, תשס"ד (22 בפברואר 2004) בלשכתי, בהעדר.
ת. שרון-נתנאל
, שופטת
קלדנית: מלי א.









א בית משפט שלום 1896/02 פכטר-אלט עדי נ' כיאט עזיז, כיאט סלים, כיאט גו'ן, כיאט אליאס, כיאט פלורנס, כיאט ג'ו מאריו, כיאט מרי (פורסם ב-ֽ 22/02/2004)