פסקי דין על שלטל הובלות בע''מ | פסקי דין על חיים דיין ואח'

18358/04 א     17/05/2010




א 18358/04 שלטל הובלות בע''מ נ' חיים דיין ואח'








בית משפט השלום בחיפה



17 מאי 2010

ת"א 18358-04 שלטל הובלות בע''מ
נ' דיין ואח'







בפני

כב' השופט
יואב
פרידמן


תובעים

שלטל הובלות בע''מ
ח.פ 512557562


נגד


נתבעים

1.חיים דיין (בעיכוב הליכים)
2.כנאנה אבראהים ת.ז. 55215172
3.הבורסה לחומרי בנין וקרמיקה בע''מ ח.פ. 512954207




פסק דין


1. תביעה כספית על סך 57694 ₪. התביעה הוגשה במקור בסדר דין מקוצר, הוגשה בקשת רשות להתגונן מטעם נתבעים 2-3 , ובהחלטת רשם
מיום 23.3.06 נמחקה הכותרת "סדר דין מקוצר",
והנתבעים 2-3 הגישו כתב הגנה. ביחס לנתבע 1 – כנגד האחרון ניתן צו כינוס 2.8.01 בתיק פש"ר, הוא הוכרז פושט רגל וההליך נגדו כאן עוכב.

2. התובעת היא חברה שעיסוקה בהובלה ומכירה של חומרי מחצבה ולטענתה נשכרו שירותיה ע"י הנתבעים לשם ביצוע הובלת חול לאתרים שונים בין התאריכים 3 עד 13 ליוני 2001. הנתבע 2 הנו בעליה ומנהלה של הנתבעת 3. התובעת הנפיקה לנתבעת 3 חשבונית מס מס' 714 מיום 30.6.01
ע"ס 43450 ₪ , ובתוספת מע"מ 50837 ₪. אלא שהנתבעים לא סילקו החשבון . התובעת הודתה בכתב התביעה שרכשה חול מן הנתבעים או מי מהם בסכום של 3740 ₪ ובתוספת מע"מ – 4376 ₪, וסכום זה יש לקזז מסכום התביעה. סך החוב הנומינלי הנטען נכון ליום 30.6.01 כולל המע"מ: 46461 ₪.

3. הנתבעים 2-3 טוענים כי שירותיה של התובעת כלל לא הוזמנו על ידם:
כל קשר, אם היה – היה רק בין התובעת לבין הנתבע 1, שאף ערך התחשבנות בכתב ידו מול התובעת בשלב מסוים , אלא שאין בכוחו לחייב הנתבעים 2-3. אלא שהתובעת צירפה תעודות משלוח של נתבעת 3: טענת נתבעים 2-3 הנה שתעודות אלה הוצאו ככל הנראה
שלא כדין
ממשרדה.

4. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר שלום אוחנה, בעליה של
התובעת. לטענתו נפגש במאי 2001 עם הנתבע 1 שהציג עצמו כבעליו של בור חול לכריה בסמוך לחפץ חיים, והציע למכור לתובעת חול. הנתבע 1 ערך למר אוחנה היכרות עם הנתבע 2 אותו הציג כשותפו באותו בור חול. הנתבעים 1-2 הציגו עצמם כבעלי הזכות למכור החול מאותו בור כריה.
במקביל פנו הנתבעים 1-2 למר אוחנה והזמינו שירותי התובעת כאמור לביצוע הובלות חול בין התאריכים 3 עד 13 ליוני.
הפגישה התקיימה בביתו של הנתבע 1, ונכחו בה נתבעים 1 ו 2, מר אוחנה ומר שלמה פורת שפרש זמן מועט קודם לכן מתפקידו כמנכ"ל מחצבות כינרת, והתעניין אף הוא ברכישת חול מהנתבעים.
העד הצהיר כי כעבור מספר ימים נסע יחד עם שלמה פורת לאותו בור בחפץ חיים כדי לבדוק איכות החול ופגשו שם שוב את הנתבעים 1-2 ואף אדם בשם מילאד, שהוא שהנפיק מטעם הנתבעת 3 תעודות המשלוח שלה
שניתנו לתובעת .

4. מר אוחנה הודה בחקירתו כי לעתים הוא מחתים מזמיני עבודה על הסכם מסודר אך במקרה זה לא עשה כן, שכן לא היה מודאג. מדוע?: שכן התמורה לתובעת היתה אמורה להתקזז מן התמורה שהיתה התובעת אמורה לשלם לנתבעים על החול שהיתה אמורה לרכוש (עמ' 3 לישיבת 3.3.09). אלא שבדיעבד התברר לתובעת כי אין ממה לקזז, שכן הנתבעים לא יוכלו עוד להוסיף ולמכור חול. העד העלה השערות שונות ביחס לגורם המניעה שנוצרה לנתבעים: היעדר רישיון
או זיכיון לכרייה, או שמא בעל הקרקע הפסיק ההתקשרות עמם והוצא צו
האוסר על הנתבעים או מי מהם לכרות. מר אוחנה הודה בחקירתו (עמ' 4 לפרוטוקול) כי לאשורה אין הוא יודע מה הגורם בגינו נמנע בסופו של דבר מן הנתבעים להוסיף ולמכור חול (כך שבפועל מדובר בהשערות שהעלה לגבי הגורם למניעה)
אלא שהיה מודע לתוצאה, לפיה לא יוכלו להוסיף למכור חול.
לשאלה האם לא ביקש העד מבעוד מועד ועוד טרם תחילת ההתקשרות לראות אם יש לנתבע 1 אישורים ורישיונות ביחס לכרית החול השיב מר אוחנה כי הרישיון צריך שיינתן לבעל הקרקע, ולאחרון
היו ההיתרים
הנדרשים.

5. מר אוחנה טען כי התקשר במישרין עם הנתבעים 1-2 , כי לא ידע כלל על קיומה של הנתבעת 3, ועל קיומה נודע לו רק מאוחר יותר באמצעות תעודות המשלוח שלה. לפיכך, כך טענתו, קמה לו יריבות אישית מול הנתבע 2. אציין כבר עתה כי לא ראיתי לקבל הטענה בדבר התקשרות ישירה מול נתבע 2.

6. כנספח ב' למוצגי התובעת צורפה כרטסת ההובלות הרלבנטית של התובעת, המרכזת ההובלות נשוא התביעה עבור הנתבעת 3. נספח ג' הנו תעודות משלוח משני סוגים: רוב התעודות הנן תעודות משלוח של התובעת עצמה, בתחתיתן מפורט שם הנמען (לקוחות של הנתבעת 3 לפי הטענה, החותמים על התעודה בתחתיתה), ומיעוטן תעודות משלוח של הנתבעת 3 ללקוחותיה השונים, במועדים הרלבנטיים (3 עד 13 ליוני 2001), ובציון שם התובעת בשדה "שם חברת ההובלה". יש התאמה בין רוב תעודות המשלוח של הנתבעת 3, שהתובעת הצליחה לאתר ולצרף, ובין תעודות המשלוח של התובעת,
מבחינת ציון מס' הרכב , הנהג, תאריך (אותו תאריך או פער זניח לו ניתן לצפות כאשר קודם אמורה להירשם תעודת המשלוח של נתבעת 3 ורק לאחר מכן תעודת המשלוח של התובעת כמוביל) ומקום הפריקה.
כמו כן קיימות תעודות של גורמים נוספים כמו "גל נוי הובלות " או "כנרת אספקת חומרי בנין למחצבה".

תעודות נוספות הנן של חברת "שדה יצחק יזמות בע"מ" ושל "נאות לירן בע"מ" שמר אוחנה העיד שהיו בעלי הקרקעות באיזור בור הכריה. מר אוחנה העיד שבעל הקרקע היה מנפיק תעודת משלוח שלו לנתבעת 3, והנתבעת 3 מצידה, באמצעות מילאד,
היתה נותנת לנהג של התובעת שתי תעודות משלוח: אחת של בעל הקרקע ("מכרה" החול), והשניה תעודת משלוח של הנתבעת 3 עצמה.

7. מר אוחנה צייין בחקירתו כי פנה לנתבעים 1-2 מספר שבועות לאחר שהוציאה התובעת את החשבונית,
והופנה למשרדים ביפיע שם פגש
את מילאד, שהוציא כאמור מטעם הנתבעת 3 את תעודות המשלוח. בפגישה עם מילאד, הציג לו מר אוחנה את ההתחשבנות של מר דיין , ואז החל מילאד למשוך אותו, אמר לו לבוא עוד שבועיים והפסיק לענות לטלפונים.
לאחר שפנתה התובעת לנתבעים 2-3 , באמצעות בא כוחה, נענתה שאין שום הכרות עם נתבעים 2-3 ומעולם לא היה בין הצדדים קשר עסקי (מכתב ב"כ נתבעים 2-3 מיום 7.6.02).

8. כאמור, גרסתו של הנתבע 2, הנה: לא היה ולא נברא, לא היתה כל התקשרות בינו או בין הנתבעת 3 לבין התובעת, ושירותיה של האחרונה כלל לא הוזמנו. גם לא התקיימה כל פגישה כנטען בינו לבין מר אוחנה. אלא שכאמור, כנגד עמדה זו מציבות עצמן תעודות המשלוח של נתבעת 3 שצורפו לתביעה. נתבעים 2-3 לא התכחשו לכך שמדובר אכן בתעודות משלוח של נתבעת 3: גרסת הנתבע 2 כאמור הנה שאותן תעודות הוצאו ככל הנראה שלא כדין ממשרדי החברה. אלא שלא ניתן כל הסבר משכנע לגרסה זו, שייתכן שאף אמורה לתמוך עצמה בראיות בעלות משקל, אם לא במידת הוכחה מיוחדת, הואיל והיא מקרינה אשם פלילי (ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח פ"ד מ(1) 589).
גם לעת חקירתו לא יכול היה הנתבע 2 לציין הכיצד מתי וע"י מי הוצאו התעודות מהמשרד (שאויש הרי על ידי מילאד). זאת ועוד הנתבע 2 הודה כי מילאד עבד אצלו, ולמרות ששמו נזכר בתצהירו של מר אוחנה בתורת מי שניפק תעודות המשלוח ומסר אותן לתובעת, לא הובא
מילאד לעדות ויש לראות בכך משום הימנעות מהבאת ראיה זמינה ורלבנטית, לחובתם של נתבעים 2-3.
הנתבע 2 טען כי לא ראה את מילאד כבר 4 שנים, אך הודה במקביל כי מדובר בחבר שלו, וכי לא ניסה ליצור עמו קשר, היינו לא נעשה מאמץ לאתרו לשם מתן עדות.
איני מתעלם מכך שגם מר פורת לא זומן מטעם התובעת כדי לאשש קיומה של פגישה בין מר אוחנה לבין הנתבע 2, בה נוכח גם מר פורת. אלא שמשעה שעסקינן בתעודות משלוח של הנתבעת 3, ולא ניתן כל הסבר משכנע הכיצד זה הגיעו לידי התובעת, יש להעדיף גרסתה של האחרונה.

9. זאת ועוד: גרסת הנתבע 2 לפיה התכחש כליל להתקשות מול התובעת, נסתרה בעדותו המפורטת של הנתבע 1, מר דיין: האחרון העיד בפני
בישיבת היום וגרסתו הותירה רושם מהימן. יצוין כאמור כי אין לו עניין אישי בתוצאות התביעה, לפי שעוכבו ההליכים נגדו ולדבריו בינתיים אף ניתן לו הפטר. זאת ועוד, העד ידע להיכנס לפרטי ההתחשבנות בין הצדדים שערך בזמן אמת (ראה להלן), והותיר רושם של מי ששולט היטב ואף זוכר היטב את פרטי הפרטים של ההתקשרות. בנוסף, העיד באופן שאינו עולה בקנה אחד לא עם האינטרס המלא של התובעת ואף לא עם האינטרס המלא של הנתבעים 2-3: בתמצית, בענין הנזק, טען כי סכום החוב עומד על סכום נמוך מסכום התביעה לאור פרטים חדשים שצפו ועלו בתצהירו ועדותו, ובענין היריבות אישש גרסת מר אוחנה.

10. כעולה מגרסת
הנתבע 1 האחרון רק תיווך בין הצדדים בעסקה, תמורת עמלה בשעור 20,000 ₪ שהיתה אמורה להשתלם לו מהנתבעים 2-3, אך בפועל שולם לו בסופו של יום רק מחצית הסכום, היינו 10,000 ₪.
מכל מקום לא היתה התקשרות ישירה בינו לבין התובעת, חרף דברי מר אוחנה שציין כי בפועל הציג עצמו מר דיין כשותף בעסקה.

11. מר אוחנה ציין כי
בפגישה עם מר דיין , נערכה התחשבנות (לא חתומה אמנם) בכתב ידו של מר דיין, בה
ערך האחרון תחשיב החוב בסך 39600 ₪ (לפני מע"מ): צורף אותו עמוד התחשבנות בכתב ידו של הנתבע 1 (נספח ז' לתצהיר העד אוחנה).
הנתבע 1
הודה שערך ההתחשבנות לבקשתם של מר אוחנה ושל הנתבע 2.
לדבריו , הנתבע 2 יצא לטיול במרוקו וביקש ממנו לרכז הנתונים. אותו ריכוז נתונים ופרטי ההתחשבנות המלאה שערך בזמן אמת צורפו על ידו בישיבת היום וסומנו נ/3 ו נ/4. עולה כי לדף ההתחשבנות שצירפה התובעת כנספח ז' היה גם עמוד שני בו ציין העד גם פרטי קיזוזים או ניכויים
מחובה של הנתבעת 3 לתובעת, ובמהלך עדותו אף נתן להם ביאור.

12. גרסת מר דיין אוששה גרסתו של מר אוחנה לגבי הקשר הישיר שבין הנתבעת 3 לבין התובעת, כך אף ביחס לפגישות במעמד מר אוחנה והנתבע 2, פגישות שהנתבע 2 ראה לנכון להתכחש להן כליל. עוד התבררו כאמור פרטי הקיזוזים שערך העד במסגרת ההתחשבנות . מסך החוב בגין 44 הובלות שהסתכם ב 39600 ₪, ניכה מר דיין בזמנו סכומים בגין ארבע הובלות (כאשר את החול באותן הובלות רכשה התובעת
לעצמה), ובגין ארבע הובלות של חמרה (כאשר שוב, מדובר ברכישה עצמית של התובעת). ניכוי נוסף נגע לארבע הובלות נוספות לגביהן בואר שנפלה בזמנו מחלוקת בין הצדדים: הסתבר כי התובעת , כפי שהוצג לעד בזמנו ע"י הנתבע 2, דרשה עלות הובלה ביחס לארבע הובלות לגביהן טען הנתבע 2 כי התובעת "עקפה" אותו, רכשה החול ישירות מבעל הקרקע, ואז סיפקה אותו באמצעות נהג שלה בשם מאג'ד חסן ללקוחות הנתבעת 3, תוך עקיפתה של האחרונה.
אמנם לא נשמעו ראיות בסוגיה אחרונה זו מפי המעורבים מכלי ראשון.
מאידך, מר דיין הוא מי שתיווך בעסקה בין הצדדים, ומי שפיקח באופן הדוק מהלך אותם הימים מה 3 עד ה 13 ליוני 2001 על ביצוע העסקה, לאור נסיעתו לחו"ל של הנתבע 2, וכפי שיפורט ההתחשבנות שביצע היתה פרי רצונם המשותף של התובעת מחד והנתבעים 2-3 מאידך. מר דיין העיד שמילאד היה מנפיק תעודות המשלוח ללקוחות הנתבעת 3, ואימת כי משאית התובעת היא שמובילה את אותה הובלה לצורך עריכת הקיזוזים בין הצדדים, מר דיין היה מקבל דיווח יומי ממילאד באמצעות מירס על מס' ההובלות, שמות הלקוחות
אליהם יש להוביל החול, והסכומים שנגבו: כאשר הסכומים אף הועברו לידי מר דיין והוא שהעביר אותם לידי הנתבע 2 ב 14.6.01 , עם שובו ממרוקו, יחד עם תעודות המשלוח.
מר דיין פירט כי הרקע להתחשבנות הכתובה שערך היה פנייתו של מר אוחנה אליו, שיסייע לו לשכנע הנתבע 2 לשלם החוב עבור 44 הובלות. הנתבע 2 ביקש שהעד יערוך את אותה התחשבנות, ובהתאם פעל מר דיין, ונסע עם מר אוחנה לפגישה עם הנתבע 2 ביפיע: אלא שאותה פגישה "פוצצה" על רקע טענות הנתבע 2 שנזכרו לעיל בדבר "עקיפתו" על ידי התובעת ביחס לאותן ארבע הובלות. בשים לב לכך שהתובעת לא אזכרה כלל מחלוקת זו שנחשפה רק בתצהירו ועדותו של מר דיין, וכי ההתחשבנות נערכה על ידי מר דיין בזמן אמת, אני סבור שיש לקבוע שהתובעת לא הוכיחה כמאזן ההסתברויות זכאותה לתמורת אותן 4 הובלות שנויות במחלוקת, וכי יש לקבל את חישובו של מר דיין אף ביחס לקיזוזים שנגעו לרכישת החול והחמרה על ידי התובעת (קיזוז עלות החומרים+ההובלה). יצוין כי אף התובעת בסיכומיה הסכימה כי יש לקבל חישוביו של העד ביחס "לצד הזכות" היינו תמורת 44 הובלות, אלא ש"בצד החובה" קרי הקיזוז וניכוי, גרסה שאלו לא הוכחו, ולפיכך יש להעמיד החוב על 39600 ₪ לאחר הקיזוז בו נאותה התובעת להודות בסך 3740 ₪. כאמור לא מצאתי לנכון לסמוך על חישוביו של מר דיין אך ביחס לטור הזכות, אלא אף ביחס לטור החובה.

13. אני קובע אפוא כי חובה של הנתבעת 3 לתובעת עומד על 22,500 בתוספת מע"מ בשעור 17%, סה"כ 26325 ₪, הכל נכון ל 30.6.01. לא מצאתי ממש בטענה כי יש לחייב בחוב זה את הנתבע 2. אשוב ואציין
כי חיובו האישי לשיטת התובעת סומך יהבו על טענה אחת ואחת בלבד: שההתקשרות החוזית בעל פה נכרתה עמו ומולו, ולא מול החברה בשליטתו.
בכתב התביעה לא נטען להרמת מסך, אף לא לחיוב אישי של אורגן בתאגיד.
אלא שאין די בטענה סתמית של מר אוחנה לפיה התקשר עם הנתבע 2 אישית כדי להקים חיוב אישי של האחרון. חברה פועלת ומתנהלת באמצעות האורגאנים שלה, ולכן אין תמה שהמגעים היו מול הנתבע 2. אין בכך כדי להקים יריבות אישית מולו, אלא מול הנתבעת 3 בלבד. גם אם יכול בעל חברה להתקשר באופן אישי בהסכם, הרי אין הגיון בטענה שכך נעשה, משעה
שהנתבע 2 הפעיל עסקיו באמצעות הנתבעת 3, ומשכך, סופקו השירותים לאותה נתבעת ולא לנתבע 2 אישית, גם אם הוא הרוח החיה, והמוציא והמביא בנתבעת 3.
אף החשבונית שהוציאה התובעת וצורפה לתביעה הוצאה ל"בורסה לחומרי בנין", ולמרות טיעונו של ב"כ התובעת ברור שהכוונה היתה לנתבעת 3, גם אם שמה המלא "הבורסה לחומרי בנין וקרמיקה בע"מ".

זאת ועוד, ב"כ התובעת בסיכומיו הדגיש את מהימנות עדותו וחוסר העניין האישי של מר דיין בתוצאות המשפט. לא ברור לי מדוע יש לפצל לעניין זה, כאשר מר דיין עצמו השיב בחקירה חוזרת (עמ' 21) לשאלה מפורשת בה נשאל על הפגישה הראשונה בין הצדדים, האם הציג עצמו הנתבע 3 כפועל בשם חברה והשיב "הוא הציג עצמו כבעל החברה. אברהים אמר: ' אני בעל החברה...' ".

ב"כ התובעת טען כי משעה שלא הוכן חוזה כתוב המכיל פרטי חברה מולה ההתקשרות, הרי שהנטל להוכיח שההתקשרות היא מול חברה רובץ על הטוען כך, שכן אין אינדיקציה מפורשת למתקשר בהסכם בעל פה לדעת שהוא מתקשר עם חברה באמצעות אורגן שלה, ולא עם האדם הפרטי שמולו הוא ניצב. אלא שכאן לא מציבה עצמה סוגיה זו, משעה שהציג עצמו הנתבע 3 כבר בפגישה הראשונית כבעל חברה, ואין לקבל שמשעה שעשה כן לא הבין מר אוחנה, שאף הוא מפעיל עסקיו באמצעות חברה, מיהו בעל דברו. נטל ההוכחה להוכיח שההתקשרות נעשתה מול הנתבע 2 אישית רובץ על התובעת ונטל זה לא הורם.
למעלה מן הצורך יצוין כי אם רצה מר אוחנה "לקבע" יריבות של הנתבע 2, הרי שיכול היה להתעקש על חתימת הסכם בכתב מולו אישית (כפי שציין שהוא נוהג לעשות לעתים מול לקוחותיו), או על החתמת הנתבע 2 על ערבות אישית לחובות חברתו כלפי התובעת. אכן, נראה כי הותרת הנתבע 2 בתמונה, הנה מחשש או אי ידיעה בדבר הסולבנטיות של נתבעת 3, אלא שבחשש מעין זה לבדו אין כדי להקים יריבות מולו.

14. אני דוחה התביעה כלפי הנתבע 2, בלא צו להוצאות (כך, הן משעה שהייצוג היה משותף אף לנתבעת 3, והן לאור התכחשותו הטוטאלית של הנתבע 2 לכל קשר עסקי עם התובעת).


אני מחייב הנתבעת 3 לשלם לתובעת
את הסכום של 26325 ₪ כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.6.01 ועד למועד התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשעור 4500 ₪ ומע"מ, הוצאות משפט כלליות באומדנא בסך 1000 ₪ (כולל שכר העד דיין שנפסק בישיבה) והחזר אגרה כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית מיום בו שולמה. הסך המצטבר שנפסק לעיל ישולם בתוך 30 יום.


ניתן היום,
ד' סיון תש"ע, 17 מאי 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 18358/04 שלטל הובלות בע''מ נ' חיים דיין ואח' (פורסם ב-ֽ 17/05/2010)