פסקי דין על מוגרבי יגאל משה | פסקי דין על מוגרבי רוני אברהם | פסקי דין על רחל רונן (מבית מוגרבי) | פסקי דין על ב. מינקוביץ עורכי דין ונוטריונים | פסקי דין על מינקוביץ אליהו | פסקי דין על מינקוביץ נתן | פסקי דין על חב' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס | פסקי דין על אנגל יעקב | פסקי דין על עו"ד צבי הרשקוביץ |

154738/02 א     23/02/2004




א 154738/02 מוגרבי יגאל משה, מוגרבי רוני אברהם, רחל רונן (מבית מוגרבי), ב. מינקוביץ עורכי דין ונוטריונים, מינקוביץ אליהו,מינקוביץ נתן נ' חב' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ, אנגל יעקב, עו"ד צבי הרשקוביץ




58
בתי המשפט
א 154738/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
23/02/2004
תאריך:
כב' השופט ד"ר ורדי קובי

בפני
:

1 . מוגרבי יגאל משה

2 . מוגרבי רוני אברהם

3 . רחל רונן (מבית מוגרבי)

4 . ב. מינקוביץ עורכי דין ונוטריונים

5 . מינקוביץ אליהו
, עו"ד
6 . מינקוביץ נתן
, עו"ד
בעניין:
התובעים
נ ג ד
1 . חב' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ

2 . אנגל יעקב

3 . עו"ד צבי הרשקוביץ
הנתבעים
פסק דין
1. בפני
י תביעה כספית ע"ס 1,127,082 ₪ שעילתה תשלומים שמגיעים לטענת התובעים מהנתבעים בגין שכ"ט עו"ד ותוספת תמורה לגבי עסקת מקרקעין שנעשתה בין התובעים מס' 1-3 לבין הנתבעת מס' 1.

אין מחלוקת שהתובעים מס' 1-3 (אחים ואחיות) הם הבעלים הרשומים של קרקע בפ"ת הידועה כחלקות 3 ו-23 בגוש 6401 (להלן:"הקרקע").
אין מחלוקת גם שהתובעים מס' 4-6 הם משרד עוה"ד ועוה"ד שמייצגים באופן קבוע את התובעים.
הנתבע מס' 2 הוא מנהלה ובעליה של הנתבעת מס' 1 והנתבע מס' 3 הוא עו"ד המייצג באופן קבוע את הנתבעת מס' 1.
אין מחלוקת גם שביום 11/2/99 נחתם בין התובעים מס' 1-3 לנתבעת מס' 1 הסכם למכירת מגרש (ת/17 - להלן:"ההסכם"), כשעפ"י ההסכם רכשה הנתבעת מס' 1 מהתובעים מס' 1-3 תמורת 20 מיליון ₪ זכויות במגרשים שהם חלק מהקרקע שבבעלות התובעים וזאת על מנת שהנתבעת מס' 1 תבנה על המגרשים הנ"ל (11ב' ו-11ג') שלושה בניינים שבהם ניתן לבנות ואף נבנו בפועל 108 דירות.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשני עניינים עיקריים: שכ"ט עו"ד ותוספת תשלומים עפ"י ההסכם.

לגבי שכ"ט עו"ד, לטענת התובעים, הנתבעים הפרו את התחייבותם בהסכם לגבות 1.5% בצירוף מע"מ מהתמורה שתשולם לנתבעת מס' 1 ע"י רוכשי כל דירה ודירה, שהנו שכ"ט עוה"ד שאמור להתחלק שווה בשווה בין עוה"ד מינקוביץ לעו"ד הרשקוביץ, בכך שלא העבירו לעוה"ד מינקוביץ את מחצית שכ"ט עורכי הדין+מע"מ אשר הם גבו ו/או אמורים היו לגבות מרוכשי הדירות בהתאם להתחייבותם בהסכם ובנספח להסכם.

לטענת התובעים, כספי שכ"ט עוה"ד שנגבו מרוכשי הדירות הועברו במלואם לעו"ד הרשקוביץ, שבניגוד להסכם ושלא כדין לקח את הסכומים לעצמו ולא העביר לעוה"ד מינקוביץ מחצית מהכספים הנ"ל.

לטענת התובעים, זכותם הנ"ל באה לידי ביטוי הן בהסכם, הן בהסכם עם הנתבעים מס' 1,2 שהסכום של 1.5%+מע"מ ייגבה ע"י הנתבעת מס' 1 מרוכשי הדירות ויועבר לשני עוה"ד מינקוביץ והרשקוביץ ביחד והן בהסכם עם הנתבע מס' 3 שיטפלו במשותף בכל הדרוש לביצוע ההסכם וכי שכה"ט יתחלק שווה בשווה ביניהם באופן שעוה"ד מינקוביץ יקבלו 0.75%+מע"מ מהתמורה שתשולם ע"י רוכשי הדירות.

לטענת התובעים, נכרתה שותפות בין עוה"ד מינקוביץ לעו"ד הרשקוביץ בנושא הטיפול המשותף שגם מכוחה הם זכאים לשכה"ט הנתבע על ידם.

לטענת התובעים, הסכומים הנ"ל הושגו לאחר שבמקור ולפניהם סוכם בין התובע מס' 1 לנתבע מס' 2 שכל הטיפול המשפטי יבוצע ע"י עוה"ד מינקוביץ, שיקבלו בגין הנ"ל 1.5%+מע"מ מתמורת מכירת הדירות, ולאחר סיכום זה פנה הנתבע מס' 2 לתובע מס' 5 בהסכמת התובע מס' 1 בבקשה ששכה"ט המוסכם יתחלק בין עוה"ד מינקוביץ לעו"ד הרשקוביץ, שייטול אף הוא חלק בטיפול המשפטי.

לטענת התובעים, הנתבע מס' 3 התחייב כלפיהם לגבות את שכה"ט המוסכם ולהעביר מחצית לעוה"ד מינקוביץ אך לא עשה כן חרף דרישותיהם וחרף התחייבותו המפורשת, כשהוא מחזיק בנאמנות את הכספים שגבה מרוכשי הדירות על מנת להעביר מחצית מהם לעוה"ד מינקוביץ.

לטענת התובעים, הם זכאים ל-0.75%+מע"מ ממחירי הדירות שנמכרו ולא ממה שנגבה בפועל ע"י הנתבעים מס' 1-3 מרוכשי הדירות עבור שכ"ט עוה"ד.

לטענת התובעים, הנתבעים מס' 1-3 לא טענו מיום חתימת ההסכם ועד ליום 18/11/01 שהתובעים מס' 4-6 לא זכאים לשכ"ט עו"ד ורק ביום 18/11/01 הודיעו להם, בניגוד לתשובותיהם הקודמות, שהם חולקים על קיומו של חוב כלשהו לעוה"ד מינקוביץ.

לחילופין, תובעים התובעים שכ"ט ראוי בגין העבודה המשפטית שנעשתה ע"י התובעים מס' 4-6 שלטענתם עולה על שכה"ט המוסכם עקב העבודה המשפטית הרבה שנעשתה ושעוד צריכה להיעשות אך הם מעמידים אותו על גובה השכר המוסכם.

לטענת התובעים, הנתבעים מס' 1-2 חייבים לשלם לתובעים מס' 1-3 את תוספת התמורה עפ"י הנספח להסכם, שכן היו דירות שנמכרו במחיר העולה על הנקוב בנספח להסכם.

לטענת התובעים, הנתבעים מס' 1-2 חייבים לשלם לתובעים מס' 1-3 ריבית בגין איחור בתשלומים של התמורה, של החזר הוצאות מס רכוש, של החזר אגרות ופיתוח.

לטענת התובעים, הנתבעים במעשיהם עשו על חשבון התובעים עושר ולא במשפט, לא קיימו את התחייבויותיהם כלפי התובעים ואף לקחו לכיסם כספים שגבו עבור התובעים.

לטענת התובעים, הנתבעים גם הפרו את התחייבותם בנוגע לייפוי כוח של רוכשי הדירות, כשהתברר להם שמנוסח ייפויי הכוח הבלתי חוזרים, עליהם חתמו רוכשי הדירות, הושמטו שמותיהם של עוה"ד מינקוביץ וזאת בניגוד לאמור בהסכם, דבר שימנע מהם לבצע ייחוד של הערות אזהרה בבואם לבצע את הפרצלציה לגבי כל המגרשים בכל המתחם הכלול בתב"ע, לרבות של המגרשים שעליהם בנו קבלנים אחרים ולכן רשמו בלשכת רישום המקרקעין הערה לפי סעיף 128 לחוק המקרקעין על הצורך בהסכמה כדי למנוע רישום הערות אזרה לטובת רוכשי הדירות בלא שיש להם ייפוי כוח מרוכשי הדירות לייחד הערות אזהרה אלו.
לטענת הנתבעים, אין מקום לתביעה האישית כנגד הנתבעים מס' 2,3 ויש לדחות את התביעה כנגדם בהעדר עילה ובהעדר יריבות, שכן ההסכם הוא עם התובעת מס' 1 בלבד ואין כל התקשרות אישית עם הנתבעים מס' 2,3 וכן לא שותפות או עסקת נאמנות בין עוה"ד.

לטענת הנתבעים, את החלק הארי של העבודה המשפטית הנוגעת לפרוייקט ביצע עו"ד הרשקוביץ כאשר עוה"ד מינקוביץ נמנעו מלפנות לנתבעת מס' 1 ולבקש להשתתף בביצוע העבודה המשפטית הנ"ל, כשהם דרשו את שכרם בלא לבצע כמעט כל פעולה למעט פעולות מעטות שערכן הכספי והשכר הראוי בגינן מסתכם באלפי ₪ בודדים.

לטענת הנתבעים, עו"ד הרשקוביץ קיבל שכ"ט עפ"י הסכם ישיר בינו לבין הנתבעת מס' 1 ואם הוא "התעשר" הוא התעשר כדין ולא על חשבון עוה"ד מינקוביץ, כשלשכר הטרחה שקיבל עו"ד הרשקוביץ אין קשר למוסכם בהסכם, שכן עו"ד הרשקוביץ לא קיבל 1.5%+מע"מ ממחיר הדירות שנמכרו, שכן חלק מהדירות (47) שנמכרו במבצע "חבר" - הרוכשים לא שילמו שכ"ט עו"ד והוא קיבל שכ"ט לפי התחשבנות פנימית עם הנתבעת מס' 1 בסך כולל של 100,000 ₪+מע"מ לגבי 47 דירות "חבר", כששכ"ט עו"ד הרשקוביץ הוא עפ"י הסכם עם הנתבעת מס' 1 למתן שירותים משפטיים כוללים וגלובאליים בעבר, בהווה ובעתיד בפרוייקטים שונים ולא עפ"י ההסכם.

לטענת הנתבעים, הנתבעת מס' 1 זכאית עפ"י הדין ליפות כוחו של כל עו"ד שחפצה בו ועו"ד הרשקוביץ מונה כעו"ד מטעם הנתבעת מס' 1, כשעוה"ד מינקוביץ לא יכולים לכפות על הנתבעת מס' 1 ייצוג על ידם ולקוח יכול להשתחרר מייצוג עו"ד ולהפסיק את ייצוג עוה"ד בכל עת ואז עוה"ד זכאי לקבל רק שכה"ט ראוי בגין העבודה שביצוע בפועל ולעוה"ד אין זכות לתבוע שכ"ט עם פיצוי ציפיות הידועים כפיצויי קיום בגין עבודה שלא ביצע, גם אם הפרו כלפיו הסכם שהתחייבו ליתן לו עבודה שטרם ביצע ו/או שטרם הסתיימה.

לטענת הנתבעים, בשום מקום בהסכם לא נקבע כי חלוקת שכה"ט בין עוה"ד הינה בחלקים שווים ושכה"ט צריך להיות בהתאם לשווי העבודה המבוצע ע"י עוה"ד.

לטענת הנתבעים אין כל התחייבות של הנתבעת מס' 1 כלפי עוה"ד מינקוביץ אלא רק הסכמה בין הנתבעת מס' 1 למוגרבי בנוגע לשיעור שכה"ט של עוה"ד.

לטענת הנתבעים, לא מגיע לתובעים מס' 1-3 תוספת תמורה שכן הרישום הוא חישוב כולל ומצטבר של כל תקבולי הדירות שנמכרו וסיכום זה לא מזכה את התובעים בתוספת תמורה.
לטענת הנתבעים, לא מגיעים לתובעים הפרשי ריבית מעבר לתשלומים ששולמו אלא להיפך - הנתבעת מס' 1 שילמה תשלומים ביתר בגין ריבית בנקאית ע"ס 20 מיליון ₪ ותשלומים בגין מס רכוש ובגין אגרות.

לטענת הנתבעים, אין כל אפשרות לחייב את הנתבעת מס' 1 ליפות את כוחם של עוה"ד מינקוביץ בנוגע לייפויי הכוח של רוכשי הדירות ממנה, שכן יש בכך כפיית יחסי עו"ד-לקוח האסורה עפ"י הדין, כשלא היה מקום לרישום הערה בדבר הצורך בהסכמה לפי סעיף 128 לחוק המקרקעין, הערה הפוגעת ברוכשי הדירות וגורמת לנתבעים נזקים כספיים בגין החזקת ערבויות חוק המכר כל עוד לא נרשמות הערות האזהרה, תוך טענה לקיזוז הנזק הכספי הנ"ל שנגרם להם וכן לקיזוז תשלומי היתר ששולמו (בגבולות הסכומים הנתבעים בכתב ההגנה בלבד, כפי שנפסק על ידי תוך כדי הדיון).

2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, בראיות ובסיכומי הצדדים החלטתי לקבל את התביעה במלואה כנגד הנתבעת מס' 1, לקבל את התביעה בחלקה כנגד הנתבע מס' 3 ולדחות את התביעה כנגד הנתבע מס' 2 וזאת מן הנימוקים כדלקמן:
א. הערות כלליות
מדובר בהתנהגות לא ראויה של הנתבעים, שלמרות התחייבויות והסכמות מפורשות לגבי תשלום שכ"ט עו"ד נמנעו מלשלם שכ"ט עו"ד לעוה"ד מינקוביץ, תוך ניסיון להתחמק מהתשלום הנ"ל שעליהם לעמוד בו גם ללא קשר לעבודות המשפטיות שבוצעו בפועל ע"י עוה"ד מינקוביץ, שעשו עבודות משפטיות, מוכנים לעשות עבודות משפטיות ויכולים עדיין לעשות עבודות משפטיות רבות, שכן העבודה המשפטת בפרוייקט טרם נסתיימה.

אני מקבל את עדותם של מר יגאל משה מוגרבי, עו"ד אליהו מינקוביץ ועו"ד נתן מינקוביץ כאמינות עליי לגבי ההשתלשלות העובדתית בתיק זה ומעדיפם בנקודות המחלוקת העובדתיות על פני עדות עדי הנתבעים (כפי שיפורט בהמשך לגבי נקודות ספציפיות).

אני סבור שאין לתובעים עילת תביעה באופן אישי כנגד הנתבע מס' 2, שלא התחייב להם התחייבות אישית בשמו (שזו עילת התביעה נגדו), אלא כבעל ומנהל הנתבעת מס' 1 ואני דוחה את ניסיון התובעים בסיכומים לייחס לנתבע מס' 2 חבות כמנהל מכוח פעולות חסרות תום לב שנעשו על ידו, טענות המהוות הרחבת חזית.
לגבי הנתבע מס' 3, כפי שיפורט בהמשך ישנה עילת תביעה כנגדו לגבי הכספים שהוא גבה כנאמן עבור שני עוה"ד ומכוח התחייבותו להעביר מחצית מהכספים שיגבה למשרד עוה"ד מינקוביץ.
הנתבע מס' 3 הוא למעשה דמות המפתח בתיק זה וה"מושך בחוטים", כשהוא זה שלמעשה גרם לכך שלא ישולם לתובעים שכ"ט עו"ד תוך התכחשות להסכמות ולהתחייבויות שהיו ותוך התנהגות לא ראויה, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך.
יש לציין גם שעילת התביעה עפ"י כתב התביעה במקרה דנן הינה מכוח הסכמים/התחייבויות ועשיית עושר ולא במשפט ולא מכוח גרם הפרת חוזה ולכן טענה זו, גם אם הייתה יכולה להיטען כנגד הנתבע מס' 3 (ואני סבור שכן), מהווה שינוי והרחבת חזית אסורה.

ב. שכ"ט עוה"ד - הסעיפים הרלוונטיים בהסכם ובנספח להסכם, קביעת עובדתיות ומשמעותן המשפטית
אני סבור שעוה"ד מינקוביץ זכאים לשכר טרחתם המוסכם עפ"י ההסכם בסך של 0.75% + מע"מ ממחירי הדירות שנמכרו (ולא מחצית משכה"ט שנגבה בפועל).

כדי להבין את התשתית ההסכמית לגבי שכ"ט עו"ד להלן הסעיפים הרלוונטיים בהסכם:
6.1 "המוכרים והקונה ממנים בזה את עוה"ד אליהו מינקוביץ ו/או נתן מינקוביץ ו/או רינה דוד ו/או גרי קופלוביץ יחד עם עוה"ד צבי הרשקוביץ, (להלן ולעיל: "עוה"ד") להיות בא כוחם לצורך הסכם זה ולצורך הטיפול בהעברת הבעלות במגרש על שם הקונה."

6.2 "במעמד חתימת הסכם זה, יחתמו המוכרים על יפוי כוח בלתי חוזר לטובת הקונה ולפיו ימנו את עוה"ד כבא כוחם לצורך ביצוע הוראות הסכם זה ועל מנת לחתום בשמם ובמקומם על כל מסמך הנחוץ לשם העברת המגרש על שם הקונה, וכן לייצגם בפני
כל גוף הנחוץ לצורך העברת המגרש על שם הקונה, וכן לחתום על תוכנית בניה כפי שידרש".

6.5 "יפוי הכח הבלתי-חוזר ייפה את כוחם של עוה"ד לפעול בשם המוכרים בכל הנוגע למגרש ולמקרקעין, ולחתום על כל התכניות לרבות תכניות בניה, פרצלציה, בקשות, הסכמות לרישום הערות אזהרה, בקשות לרישום בית משותף ו/או כל פעולה שתדרש לביצוע קיום על התחייבויות המוכרים להעברת הזכויות במגרש על-פי הסכם זה".

להלן הסעיף העיקרי בהסכם:

9.6 "עוה"ד ב. מינקוביץ ושות' יחד עם עוה"ד צבי הרשקוביץ יטפלו בהעברת הזכויות עפ"י הסכם זה בביצוע וברישום הפרצלציה, ברישום הבתים המשותפים, עריכת חוזה המכר של כל רוכשי הדירות אשר יבנו על המגרש והעברה ורישום הדירות על שם רוכשיהן. שכ"ט עוה"ד בגין מכירת כל דירה יהיה בשעור של 1.5% בצרוף מע"מ מהתמורה אשר תשולם בעבור כל דירה".

ולהלן הסעיפים הרלוונטיים בנספח להסכם המכר (להלן:"הנספח"):

5. "להסרת ספק, בנוסף לתשלומים אשר ישולמו על ידי רוכשי הדירות בעבור מכירת הדירות, והתקבולים שיתקבלו בגין מכירות אלה, תגבה הקונה מהרוכשים גם את התשלומים הבאים, אשר לא יחושבו כתוספת התמורה, ואלה התשלומים:
5.1 מע"מ אותו ישלמו רוכשי הדירות.
5.2 הוצאות משפטיות ושכר טרחת עו"ד כאמור בסעיף
9.6 להסכם המכר."
מבחינה עובדתית אני מקבל את גרסתם של התובע מס' 1 והתובעים מס' 5-6 שבתחילה סוכם עם הנתבע מס' 2 שכל הטיפול המשפטי בפרוייקט יבוצע ע"י עוה"ד מינקוביץ שיקבלו תמורת זה 1.5% + מע"מ מתמורת מכירות 108 הדירות ושלאחר מכן ביקש הנתבע מס' 2 מהתובע מס' 5 ששכר הטרחה של 1.5%+מע"מ יתחלק שווה בשווה בין עוה"ד מינקוביץ לעו"ד הרשקוביץ, שהוא פרקליטה של הנתבעת מס' 1 שייטול אף הוא חלק בטיפול המשפטי וביקש את הסכמתם של התובעים לכך, תוך אמירה של הנתבע מס' 2 לתובע מס' 5 שאין לנתבעת מס' 1 משרד עו"ד בת"א ובעקבות התרשמותו ממשרד עו"ד מינקוביץ לא יהיה זה הנושא האחרון שיימסר לטיפולם, והתובעים נתנו את הסכמתם לכך (כשמר אנגל מאשר שייתכן שאמר לעו"ד מינקוביץ שתהיה עוד עבודה).

אני מקבל את גרסתם של התובעים שהם סירבו לבקשת עוה"ד הרשקוביץ לתקן את הוראות סעיף 9.6 להסכם (בזמן שהייתה טיוטה) שבמקום שיהיה רשום עוה"ד מינקוביץ יחד עם עו"ד הרשקוביץ (כפי שנרשם) יהיה כתוב עו"ד מינקוביץ ו/או עו"ד הרשקוביץ.
אני מקבל את גרסתם של התובעים שסוכם במפורש במהלך המו"מ לחתימת ההסכם שהטיפול המשפטי יהיה במשותף ע"י עוה"ד מינקוביץ והרשקוביץ וכי שכה"ט בסך 1.5%+מע"מ מתמורת הדירה יתחלק בחלקים שווים בין שני משרדי עוה"ד וכן שבפגישה שהייתה במהלך המו"מ ביום 25/1/99 התחייב עו"ד הרשקוביץ להעביר מחצית משכה"ט שיקבל למשרד עוה"ד מינקוביץ כפי שעוה"ד מינקוביץ יתחייבו להעביר למשרד עוה"ד הרשקוביץ מחצית משכה"ט שיתקבל במשרדם ביחס לפרוייקט.

מדובר בהתחייבות בע"פ שנעשתה בנוכחות עוה"ד מינקוביץ (אליהו ונתן) ומר מוגרבי יגאל שאני מקבל את עדותם ומעדיפה בעניין זה על פני עדות עו"ד הרשקוביץ שמתכחש להתחייבות זו.
התחייבות הדדית זו של חלוקה שווה בשווה של שכה"ט של עוה"ד היא גם סבירה, הגיונית ומקובלת ועולה גם מלשון ההסכם והדין (מעבר כאמור לקבלת הגרסה העובדתית של התובעים, שזו הייתה ההסכמה וההתחייבות).
כאשר כתוב בהסכם בסעיף 9.6 שעוה"ד יטפלו יחד הכוונה לשותפות בין עוה"ד לצורך הטיפול המשפטי ומשלא נרשם אחרת הכוונה לחלוקה שווה של שכה"ט כעולה גם מסעיף 59 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

אני דוחה את טענות הנתבעים שלא נקבעה בהסכם חלוקה שווה של מחצית מחצית של שכ"ט עוה"ד והשכר צריך להיות משולם עפ"י העבודה שתבוצע בפועל.
מצב זה יכול ליצור אי בהירות והתנהגות לא ראויה של עוה"ד שכל צד ינסה "לחטוף" עבודה מהצד השני ולעשות יותר, מה גם שלא ניתן בהכרח לכמת ולהעריף כספית כל עבודה ועבודה.
הכוונה העולה מההסכם משקפת את הכוונה שאכן הייתה בין הצדדים, שהיא גם המקובלת וההגיונית, לכך ששכ"ט עוה"ד יתחלק בחלקים שווים בין עוה"ד, מחצית לעוה"ד מינקוביץ ומחצית לעו"ד הרשקוביץ.
אני מקבל את עדותו של מר יגאל מוגרבי שלולא התחייבות הנתבעת מס' 1 לשלם את שכה"ט של עוה"ד מינקוביץ לא הייתה מתבצעת העסקה ושמדובר בתנאי חוזי לעסקה שאומר שחבות שכה"ט של עוה"ד של המוכרים (מוגרבי) תחול על הקונה (הנתבעת מס' 1) ולא על המוכרים, דהיינו לא כל צד יישא בשכ"ט עורך דינו אלא הנתבעת מס' 1 תישא בתשלום כל שכה"ט הן של עוה"ד שלה והן של עוה"ד של מוגרבי.

אני מקבל את עדותו של מר מוגרבי שזה היה תנאי מוקדם שלו לעסקה כפי שהיה תנאי מוקדם לכך שאחיו רוני מוגרבי יהיה אדריכל העסקה, תנאים שנתקבלו שניהם ע"י הנתבעת מס' 1 באמצעות מר אנגל (שמאשר רק את התנאי של האח רוני מוגרבי-האדריכל, שאכן גם מופיע בהסכם).

דהיינו, מוגרבי, שהיה חב לעו"ד מינקוביץ שכ"ט עו"ד הן בעבר והן לגבי הפרוייקט הנוכחי, שבו על עוה"ד מינקוביץ לבצע את הפרצלציה בהמשך לעבודתם בעניין זה ובעניינים אחרים בעבר חסך לעצמו את תשלום שכ"ט עו"ד מינקוביץ במסגרת הסכם חוזי מפורש עם הנתבעת מס' 1 שלקחה על עצמה לשלם זאת כהתחייבות חוזית שלה כלפי מוגרבי לטובתו ולטובת עוה"ד מינקוביץ כצד שלישי.
במקרה דנן ניתן לראות שבמסגרת מישור היחסים בין הנתבעת מס' 1 לעו"ד הרשקוביץ הם לא ראו את עצמם כבולים בהסכם לגבי תשלום שכ"ט לעו"ד הרשקוביץ של 0.75%+מע"מ מתמורת הדירות שיימכרו, שכן לאור היחסים המתמשכים ביניהם והייצוג הקבוע בפרוייקטים רבים של עו"ד הרשקוביץ הם הגיעו לכאורה להסכמה אחרת לגבי תשלום שכ"ט מופחת מ-0.75%+מע"מ תוך תשלום גלובאלי של 100,000 ₪ לגבי 47 הדירות שנמכרו לחבר והשאר 1.5%+מע"מ (ולגבי הדרך והנסיבות שהגיעו להסכמה זו ראה בהמשך).

יחד עם זאת, אין בהסכמה זו כדי לחייב את עוה"ד מינקוביץ ו/או לגרוע בחלקם של 0.75%+מע"מ ממחיר הדירות שנמכרו.

לא מדובר במקרה דנן במקרה של לקוח שלוקח עו"ד מטעמו גם אם עוה"ד מייצגו קבוע, ובשלב מסוים מפסיק את ייצוגו, כפי שכל לקוח זכאי לעשות ואז עוה"ד זכאי לשכר ראוי ולא יכול לכפות את שירותיו המשפטיים על הלקוח.

במקרה דנן מדובר בהתחייבות מפורשת של הנתבעת מס' 1 בהסכם כלפי מוגרבי ועוה"ד של הצד השני-עוה"ד מינקוביץ שבמקום שמוגרבי ישלמו את שכה"ט של עוה"ד מינקוביץ מי שישלם זאת זו הנתבעת מס' 1.
להתחייבות זו יש משמעות כספית של 0.75%+מע"מ ממחיר הדירות שנמכרו וזו שווייה של ההתחייבות, והתחייבות זו לא תלויה כלל ועיקר בפעולות המשפטיות שייעשו ע"י עוה"ד מינקוביץ אלא כאמור זו התחייבות כספית כלפי מוגרבי שיש לה ערך כספי שלא מושפע גם לכן מכך שלחלק מהדירות לא נגבה שכ"ט עו"ד, שכן התחייבות זו אינה תלויה בכך ואינה תלויה ברצון הטוב של הנתבעת מס' 1 שאינה יכולה לחזור בה מההסכם ולהודיע על אי תשלום שכ"ט עו"ד כי לא עשו עבודה.

חשוב להבין את הסיטואציה המקובלת והשכיחה שלכל צד בהסכם יש עו"ד מטעמו עמו הוא עובד באופן קבוע, סומך עליו ונותן בו את אמונו, במקרה זה הנתבעים מס' 1,2 בעו"ד הרשקוביץ והתובעים מס' 1-3 בעוה"ד מינקוביץ.
כל צד מעונין שעוה"ד שמייצגו ימשיך לייצגו ולדאוג לאינטרסים שלו ולכן נעשית "קואליציה"-שותפות של עוה"ד לצורך עבודה במשותף, כדי למנוע מצב שלא יהיה צד שירגיש חשוף ושלא מגינים על האינטרסים שלו.
ההתחייבות החוזית המפורשת במקרה דנן של הנתבעת מס' 1 היא כלפי התובעים מס' 1-3 בהסכם והיא מהווה לגבי עוה"ד מינקוביץ חוזה לטובת אדם שלישי, כשבכל מקרה גם אם ההתחייבות הינה רק כלפי התובעים מס' 1-3 הם זכאים לאכוף על הנתבעת מס' 1 לעמוד בהתחייבות חוזית זו ולשלם עפ"י התחייבות זו את שכה"ט לעוה"ד מינקוביץ ואם לא משלמים הם זכאים לתביעה זו (כפי שהיו זכאים לתבוע תשלום מסים או כספים שלא ישולמו עפ"י ההתחייבויות החוזיות).
לפי שיטת הנתבעים תיתכן סיטואציה בה אדם רוכש דירה מתחייב כלפי הקבלן לשלם שכ"ט עו"ד של הקבלן (שאינו מייצגו אלא רק לצורך הרישום) של 1.5%+מע"מ ואח"כ יטען שלא מגיע לעוה"ד שכר זה אלא שכר ראוי זעום כי הוא לא עשה כלום ורק רשם את הדירה בלשכת רישום המקרקעין.

ברור שגם כאן מדובר בהתחייבות חוזית כלפי הקבלן שהצד המתחייב לא יכול לחזור בו ממנה ולא יכול לטעון שחלות במקרה זה ההשלכות הרגילות של לקוח-עו"ד ושכ"ט ראוי.
מדובר בהתחייבות חוזית של הנתבעת מס' 1 כחלק מהסכם כולל וכחלק מהתמורה החוזית של שכה"ט שמוגרבי צריך לשלם לעו"ד מינקוביץ שמשולם במקומם ע"י הנתבעת מס' 1 התחייבות של שני צדדים הממנים בהסכמה עו"ד ורק שני הצדדים יכולים ביחד, במקרה של עוה"ד מינקוביץ, לפטרם.
עפ"י סעיף 5 לנספח להסכם התחייבה הנתבעת מס' 1 לגבות מרוכשי הדירות את התשלומים של ההוצאות המשפטיות ושכ"ט עו"ד כאמור בסעיף 9.6 להסכם המכר.
מתן הנחה ע"י הנתבעים לרוכשי הדירות היה על חשבונם של הנתבעים בניגוד להסכם, לפחות לגבי ההתחייבות כלפי מוגרבי ועוה"ד מינקוביץ.
מכל מקום, גם אם ניתנה הנחה היא ניתנה על חשבון החלק של עו"ד הרשקוביץ (0.75%+מע"מ) ולא על חשבון החלק של עוה"ד מינקוביץ (0.75%+מע"מ), שאותם לא מעניינת ההתחשבנות הפנימית בין הנתבעת מס' 1 לעו"ד הרשקוביץ.

לפי ההסכם על עוה"ד היה לעבוד ביחד כשהנתבעת מס' 1 ומר אנגל הסכימו והתחייבו לכך שעוה"ד מינקוביץ ועו"ד הרשקוביץ יעבדו ביחד בפרוייקט ומבחינתה של הנתבעת מס' 1 מדובר בעבודה משפטית ששווייה 1.5%+מע"מ ושעוה"ד יחלוק ביניהם את העבודה "וישברו את הראש" אחד עם השני ושאם היו מחלקים חצי חצי היו משלמים חצי חצי תוך ראיה שאכן מדובר בחוזה בין הנתבעת מס' 1 למוגרבי ושהנתבעת מס' 1 אחראית לשכ"ט של 1.5%+מע"מ כהתחייבות של הנתבעת מס' 1 לתשלום ושאם הרוכשים לא שילמו הנתבעת מס' 1 אחראית לתשלום זה (עמודים 548, 578, 582 לפרוטוקול, עדות מר אנגל).
מי ששינה את כללי המשחק הנ"ל היה עו"ד הרשקוביץ, כפי שיפורט בהמשך.

דהיינו, במקרה דנן ניתן היה להיווכח שמר אנגל בשם הנתבעת מס' 1 היה מודע לכך שעליו לשלם 1.5%+מע"מ שכ"ט ממחיר הדירות ושהוא למעשה אומר שלא מעניין אותו איך זה יתחלק בין עוה"ד, כשמי שלמעשה ניסה לטרפד את החלוקה השווה של שכה"ט של עוה"ד הנו עו"ד הרשקוביץ שזה היה רעיון ויוזמה שלו לקחת לעצמו את כל שכה"ט ששולם ובאופן זה לפצות את עצמו על כך שחלק משכה"ט שולם גלובאלית (100,000 ₪ ל-47 דירות) ולא לפי מחירי הדירות שנמכרו, ובמקום לקבל 0.75%+מע"מ קיבל על שאר הדירות 1.5%+מע"מ.

גם אם היה הסכם בין הנתבעת מס' 1 לנתבע מס' 3 לגבי שכה"ט של הנתבע מס' 3 או הסכמה של הנתבעת מס' 1 ליוזמת עו"ד הרשקוביץ לגביית שכה"ט, מעבר לכך שאינו מחייב את עוה"ד מינקוביץ הרי הוא מהווה הפרה של ההסכם ע"י הנתבעת מס' 1 ושלוחה-הנתבע מס' 3, הפועל גם בניגוד להתחייבותו האישית כלפי עוה"ד מינקוביץ, כפי שיפורט בהמשך.

בנוסף, מדובר בהסכם שנעשה ע"י שני צדדים - הנתבעת מס' 1 והתובעים מס' 1-3 ורק שני הצדדים יחדיו יכולים לשנות הסכם זה, לפחות במקרה של פגיעה בצד אחד ולא הטבה עמו, כמו במקרה של אי תשלום שכ"ט לעוה"ד מינקוביץ.

כל זמן שההסכם בין מוגרבי לנתבעת מס' 1 לא בוטל יש לקיימו על כל ההתחייבות בו, והפרת ההתחייבות בעניין שכה"ט של עוה"ד מינקוביץ, שזו התחייבות של הנתבעת מס' 1, זו הפרה של ההסכם על ידה וע"י שלוחה-הנתבע מס' 3 (שחיובו אינו כשלוח של הנתבעת מס' 1 אלא בשל ההתחייבות האישית שלו).

גם אם הקבלן רוצה שעוה"ד הרשקוביץ יעשה את העבודה המשפטית זה לא גורע מההסכם ומהתחייבות הנתבעת מס' 1 כלפי מוגרבי.

במקרה דנן מדובר בפרוייקט/עסקה שיצאה אל הפועל ובפועל נמכרו כל הדירות בפרוייקט ולכן יש לקיים את האמור בהסכם לגבי זכאות עוה"ד לשכר טרחה מרוכשי הדירות, התחייבות חוזית שתופסת בין התובעים מס' 1-3 לנתבעת מס' 1 כמו כל תשלום ו/או התחייבות אחרים הקבועים בהסכם.

מן הראוי שעוה"ד שעושים טיפול משפטי במשותף יעבדו בשיתוף פעולה וישתדלו לחלק את העבודה ביניהם בהסכמה, אך אין הכרח לחלוקה שווה, כשלעתים יש מומחיות כזו או אחרת או שיקולים אחרים המשפיעים על חלוקת העבודה בין עוה"ד אך אין זה משנה את ההסכם החוזי לתשלום שכ"ט עוה"ד מינקוביץ.

ההסכם משקף את האינטרסים של שני הצדדים שצריכים לשתף פעולה ושאחד לא ייתעשר על חשבון השני.

הנתבעת מס' 1 עשתה עושר ולא במשפט והפרה התחייבות חוזית מפורשת לתשלום שכ"ט עו"ד מינקוביץ.

העובדה שהתובעים לא פוטרו מעבודתם אלא רק לא שילמו להם את שכרם תוך אמירה של עו"ד הרשקוביץ שאם יעבדו בעתיד אולי יקבלו (עמוד 42 לפרוטוקול וראה לעניין אי פיטורם אף פעם ואי משלוח הודאה על פיטורים עדות מר אנגל בעמ' 575 לפרוטוקול, שורות 7-4) מעידה על כך שהנתבעים הבינו שלא ניתן להפסיק את עבודתם חד-צדדית ע"י צד אחד בלבד להסכם ושהם עדיין זקוקים לביצוע הפרצלציה ע"י עוה"ד מינקוביץ ולכן נעשה רק ניסיון לא לשלם את שכרם באופן של אי שיתוף פעולה עמם ואי העברת עבודה אליהם, למרות נכונותם לבצע עבודה משפטית בעבר, בהווה ובעתיד.
דהיינו, התובעים לא פוטרו, ההתחייבות החוזית כנגדם עדיין עומדת, העבודות המשפטיות לא הסתיימו, צפויות עדיין עבודות בעתיד שלכאורה התובעים מס' 4-6 יכולים לעשותם (למרות שהנתבעת מס' 1 הודיעה שלא תיתן להם לעשותם) ולמרות זאת ולמרות שלכאורה טרם נסתיימו העבודות מפרה הנתבעת מס' 1 את התחייבותה לשלם את שכה"ט, למרות שניתן "לרפא" גם את "אי העבודה" של עוה"ד מינקוביץ בעבודה עתידית, תוך עשיית עושר ולא במשפט ותוך הפרת ההסכמות וההתחייבויות במודע כלפי עוה"ד מינקוביץ ומוגרבי והפרת חובות השליחות והנאמנות.

ב. אחריות הנתבע מס' 3
עו"ד הרשקוביץ, שלוחה של הנתבעת מס' 1, היה שותף להסכם, לניסוחו, לגיבושו, כולל לגבי הסעיף של עבודת עוה"ד ביחד, והוא לא יכול לטעון שהסכם זה לא מחייב אותו.
עו"ד הרשקוביץ "מגלגל את הכדור" לפתחה של הנתבעת מס' 1 בניגוד לנתבעת מס' 1 שטוענת ששכה"ט היה צריך להיפתר בין עוה"ד וכל זאת בזמן שהוא גובה את שכה"ט מהרוכשים ולוקח את הנ"ל לעצמו, בלא להעביר את חלקם של עוה"ד מינקוביץ (מחצית) ואף נותן ייעוץ משפטי לנתבעת מס' 1 לא לשלם לעוה"ד מינקוביץ כי לא מגיע להם שכ"ט ובכך משרת גם את מטרתו שלו (שבמקרה זה משתלבת עם האינטרסים של הנתבעת מס' 1).
כל זאת בזמן שרוב העבודה טרם נעשתה ועוה"ד הרשקוביץ לא יכול להחליט על דעת עצמו שלא מגיע שכר לעוה"ד מינקוביץ ולהתעלם מההסכם בין הנתבעת מס' 1 למוגרבי, תוך ניסיון לטעון להסכם אחר בינו לבין הנתבעת מס' 1, הסכם, שגם אם היה, חל ביחסים הפנימיים בינו לבין הנתבעת מס' 1 בלבד ולא מחייב ביחסים ובמישור בין הנתבעת מס' 1 למוגרבי ואף לא ביחסים בין עו"ד הרשקוביץ לעו"ד מינקוביץ.
הנתבע מס' 3 הפר את התחייבותו האישית כלפי התובעים להעביר מחצית משכה"ט שיגבה ויחזיק בנאמנות לעוה"ד מינקוביץ ולכן לגביו יש להם עילה אישית להעברת מחצית מהסכום שגבה כשכ"ט עו"ד (כשברור גם שהתובעים לא יכולים לגבות פעמיים ואם יקבלו את הסכום הנ"ל מעוה"ד הרשקוביץ הוא יופחת מהסכום שהנתבעת מס' 1 חבה כלפיהם, שזה הסכום המלא).
עו"ד הרשקוביץ הוא זה שלמעשה יצר את עילת התביעה וגרם לאי תשלום שכה"ט לעו"ד מינקוביץ בכך שהחליט שהם לא זכאים לשכ"ט, נתן לנתבעת מס' 1 ייעוץ משפטי שהם לא זכאים לשכ"ט עו"ד תוך החלטה שהכסף ששולם לו יישאר אצלו בלבד ותוך גרימה לנתבעת מס' 1 (שפעל כשלוחה) להפר את ההסכם עם התובעים, כשהוא עצמו נהנה מאי התשלום לעוה"ד מינקוביץ בכך שכל הכסף שנגבה מהדיירים בסך 1.5%+מע"מ בתוספת ה-100,000 ₪ ששולמו ע"י הנתבעת מס' 1 עבור דירות "חבר" נשאר אצלו ובכך עשה עושר ולא במשפט.

למעשה נוצר מצב שבמקום שעוה"ד הרשקוביץ יקבל 0.75%+מע"מ ממחירי הדירות הוא קיבל 1.5%+מע"מ ממחירי הדירות שלא נמכרו ל"חבר" בתוספת 100,000 ₪ (כולל מע"מ) לגבי דירת "חבר" וסה"כ קיבל 899,513 ₪ כולל מע"מ, שזהו סכום העולה אף על הסכום שהיה אמור לקבל 0.75%+מע"מ ממחירי הדירות שזה סכום התביעה 684,124 ₪.

לעומת זאת, הנתבעת מס' 1 יצאה אף היא מורווחת שכן במקום לשלם 1.5% + מע"מ ממחירי הדירות, שזה 1,368,248 ₪, שילמה רק 799,513 ₪ כולל מע"מ, כך שהן הנתבעת מס' 1 והן הנתבע מס' 3 עשו עושר ולא במשפט.
ייאמר שוב, הנתבעת מס' 1 ועו"ד הרשקוביץ יכולים לעשות כל הסכם אחר ביניהם ולהפחית את שכה"ט המוסכם של 0.75%+מע"מ אך לא על חשבון עוה"ד מינקוביץ, שאינם מושפעים מהסכמה זו שלגבי שכר טרחתם.

כאמור, ישנה התחייבות חוזית מפורשת של הנתבעת מס' 1 שאינה יכולה להפסיקה בוודאי ללא הסכמתו של הצד השני להסכם, (ומגרבי) וללא הסכמת השותף המוטב עוה"ד מינקוביץ.

השתלשלות העניינים הייתה, כפי שהעיד עו"ד הרשקוביץ עצמו, שבעקבות מכירת הדירות לחבר ללא גביית שכ"ט עו"ד נוצר "חור כספי גדול" אצלו (יחסית להסכם של 1.5%+מע"מ מכל דירה) והוא עשה חישוב שיקבל 0.75% ואז ישב עם מר אנגל, קיבל 100,000 ₪ עבור דירות "חבר" ואז עו"ד הרשקוביץ העלה את האפשרות מה יהיה עם עוה"ד מינקוביץ ואז מר אנגל אמר שכשעו"ד מינקוביץ יגיעו עם טיפולים ום דרישה הם יטפלו בזה (עמ' 731 לפרוטוקול, ההדגשות שלי-ק.ו).
דהיינו, עו"ד הרשקוביץ יזם מהלך שקיבל את ברכתם של מר אנגל והנתבעת מס' 1שהוא יקבל את כל שכה"ט של הדיירים 1.5%+מע"מ (חוץ מדירות "חבר") ושהם יסתדרו עם עוה"ד מינקוביץ כשידרשו שכ"ט באופן שלא ישלמו להם וכך ירוויחו הן עו"ד הרשקוביץ והן הנתבעת מס' 1 (שלא משלמת 1.5%+מע"מ).

עו"ד הרשקוביץ מעיד מצד אחד שאם הנתבעת מס' 1 תרצה לשלם לה 0.75%+מע"מ זה לא עניינו ולא ידע מה תעשה הנתבעת מס' 1 ומצד שני הוא זה שיעץ לנתבעת מס' 1 לא לשלם לתובעים שכ"ט והם גם לא שילמו.

כלומר, עו"ד הרשקוביץ "מגלגל" מחד את הכדור לנתבעת מס' 1 ומפנה את התובעים אליהם ומצד שני הוא זה שגרם לכך שהנתבעת מס' 1 לא תשלם להם עפ"י ייעוץ משפטי ומעורבות ואינטרס אישי שלו וכל זאת בזמן שעדי הנתבעת מס' 1, כולל מר אנגל, לא בקיאים בעניין התשלום ו"חיים מפיו" של עוה"ד הרשקוביץ בעניין זה, כשמר אנגל מבחינתו העיד שעוה"ד "ישברו את הראש" ביניהם לגבי חלוקת שכה"ט ביניהם של 1.5%+מע"מ.
בנוסף, עו"ד הרשקוביץ גבה מהדיירים את מלוא שכה"ט בגובה 1.5%+מע"מ למרות שהעבודות לא נסתיימו (פרצלציה, רישום בית משותף, רישום הטאבו) ולמרות זאת הוא טוען כלפי עוה"ד מינקוביץ שלא מגיע להם שכ"ט ואולי בעתיד אם יעשו עבודות יגיע להם, בעוד הוא כאמור לא נוקט באותה גישה וגבה את שכה"ט מראש למרות שהעבודות הנ"ל טרם בוצעו. הוא גם לא גילה לעוה"ד מינקוביץ על כך שקיבל 100,000 ₪ מהנתבעת מס' 1 בגין דירות "חבר".

בניגוד לעדות מר אנגל שהעבודה המשפטית הייתה צריכה להיעשות ביחד עם עוה"ד מינקוביץ ועו"ד הרשקוביץ ביחד ו"שישברו ביניהם את הראש", פעל עו"ד הרשקוביץ עפ"י הסכמה אחרת כביכול בינו לבין מר אנגל, שאם לא הייתה הסכמה כזו זו הפרת חובת נאמנות גם כלפי מר אנגל והנתבעת מס' 1 ואם הייתה הסכמה כזו זו הפרת הסכם של הנתבעת מס' 1 שהנתבע מס' 3 פעל כשלוחה וזו הפרת חובת נאמנות וחוסר תום לב של שלוח/שותף/נאמן כלפי התובעים [ראה לגבי חובת נאמנות של שלוח סעיף 8 לחוק השליחות התשכ"ה-1965, חובה הכוללת גילוי מידע לעניין השליחות, ע"א 6645/00 עו"ד ערד נגד אבן, פד"י נו (3)365].

גם ביטול שליחות כפופה לחובת תום הלב כעיקרון מלכותי ומרכזי וביטול שליחות שלא בתום לב יכול להביא לביטול הביטול (כשהביטול ממילא לא פועל למפרע) וכאן לא היה למעשה ביטול של השליחות (סעיף 14 לחוק השליחות וא. ברק בספרו "חוק השליחות" הוצאת נבו, בעמ' 1208-1206 וכן ראה לגבי חובת תום הלב בביטול השליחות דנ"א נייגר בעמ' 325).

אני דוחה את היתממותו של עו"ד הרשקוביץ וניסיונו להתנער מההסכם, לו היה שותף במו"מ כעו"ד/שלוח של הנתבעת מס' 1, תוך מודעות והסכמה לאמור בו לגבי הייעוץ המשפטי והתשלום הנקוב בו, כשגם אם היה ברור לו שמבחינתו שכה"ט הנקוב לגביו בהסכם נתון לשינוי ביחסים הקרובים והמתמשכים בינו לנתבעת מס' 1 הייתה גם ברורה לו המחויבות של הנתבעת מס' 1 ושלו כשלוחה כלפי התובעים מכוח ההסכם.

עו"ד הרשקוביץ היה שותף מלא למו"מ והעיר הערות לגבי ההסכם, כולל סעיף 9.6 בו (ראה ת/10, ת/11, ת/12) ואף הסכים לכך שעו"ד נתן מינקוביץ ינהל מו"מ עם הנתבעת מס' 1 לשכ"ט גבוה יותר מזה שהוסכם (ראה ת/13) ואני מקבל בעניין זה את עדותו של עו"ד נתן מינקוביץ.

התנערותו והתחכשותו של עו"ד הרשקוביץ מההסכם ופעולתו בניגוד להסכם ובניגוד להתחייבותו האישית לגבי העברת מחצית מהכספים שיגבה לעוה"ד מינקוביץ הינה הפרת חובת תום לב וחובת נאמנות וכן התעלמות מחובתו כשלוח כלפי הנתבעת מס' 1 וגרימה לנתבעת מס' 1 להפר את ההסכם עם התובעים, כשעו"ד הרשקוביץ גם לא אמר לתובעים שהוא לא רואה עצמו מחוייב עפ"י הסכם זה ולא יפעל לפיו, והתנהגותו "שידרה" שההסכם מחייב.

מבחינת עו"ד הרשקוביץ, הוא מחויב, עפ"י ההסכם לו היה שותף לעריכתו ועפ"י התחייבויותיו באופן אישי והיותו נאמן/שותף, כלפי עוה"ד מינקוביץ ומוגרבי להעברת מחצית שכה"ט שיגבה, והתכחשותו לכך מהווה הפרת חובת נאמנות והפרת חובת תום הלב וקיום הסכם בתום לב ובדרך מקובלת.
אני דוחה את ניסיון ההסבר של עו"ד הרשקוביץ לגבי אי זכרונו של מר אנגל שאישר את ההסכם ואת החבות לשלם 1.5% שכ"ט עו"ד תוך חלוקה בין עוה"ד של העבודה ו"שישברו ביניהם את הראש" וניסיונו להתנער מההסכם תוך טענה שהסכם זה לא מחייב אותו בזמן שהוא היה שותף לעריכתו כעו"ד/שלוח של הנתבעת מס' 1 וכעו"ד "הבית" שלה וקיבל על עצמו את מילוי ההסכם כשלוח שהיה חייב לפעול לפי הסכם זה, כפי שהנתבעת מס' 1 ציפתה ממנו שיפעל לפי הסכם זה (תוך חלוקת השכר בינו לבין עוה"ד מינקוביץ).

ניתן לראות שהעדים האחרים מטעם הנתבעת מס' 1 לא בקיאים בנושא המשפטי והזכאות לשכ"ט ולא משנה למר אנגל למי ישולם שכה"ט של ה-1.5% וחלוקתם בין עוה"ד וההחלטה שלא לשלם את חלקם של עוה"ד מינקוביץ זו החלטה של איש אחד-עו"ד הרשקוביץ להשאיר את הכסף אצלו, תוך שירות האינטרס האישי שלו בניגוד להסכמים שהיו ותוך ניסיון לבנות קונסטרוקציות משפטיות לגבי שכר ראוי (שגם אותו מעמידים באופן מזערי ומגוחך על אלפי ₪ בודדים).
עו"ד הרשקוביץ לא יזם כל פגישה ו/או חלוקת עבודה עם עוה"ד מינקוביץ שהציעו לו לחתום על חוזים עם רוכשי הדירות במשרדם בת"א, כשאין לו כל הסבר לכך, והתרשמתי שמדובר ברצון "לקבוע עובדות בשטח" ע"י עו"ד הרשקוביץ באופן שהוא יעשה את העבודה המשפטית של החוזים בעצמו ללא שיתוף פעולה עם עוה"ד מינקוביץ, שלטענתו ההסכם לא מחייב אותו, ואז יוכל לטעון שכל שכה"ט מגיע לו ושלהם לא מגיע שכ"ט, כפי שאכן עשה בפועל.

התנהגות הנתבעים במקרה דנן באמצעות הנתבע מס' 3 הייתה התנהגות לא ראויה בכך שהם התחמקו מדיווחים לנתבעים לגבי הדירות שנמכרו, מהעברת החוזים, מהדיווחים לגבי התמורה, הבטיחו הבטחות שווא ו"משכו זמן" וכל זאת כשעו"ד הרשקוביץ ידע כל הזמן, עוד לפני שידע כלל שעוה"ד מינקוביץ "לא יעשו דבר", שהוא לא מחויב לטענתו להסכם לגבי שכה"ט והוא פועל לכאורה עפ"י הסכם אחר בינו לנתבעת מס' 1 בלא ליידע את עוה"ד מינקוביץ על כך.
עו"ד הרשקוביץ מייצג את הנתבעת מס' 1 הכפופה להסכם ולהתחייבויותיה וגם הוא כפוף להן, הן מכוח ההסכם והן מכוח התחייבויותיו האישיות לא לתשלום שכה"ט עפ"י ההסכם, שזו התחייבות של הנתבעת מס' 1 בלבד, אלא להעברת מחצית מהכספים שיגבה מרוכשי הדירות כשכ"ט עו"ד לעוה"ד מינקוביץ.

ג. התנהגות הנתבעים
התנהגות הנתבעים, מחתימת ההסכם ועד למכתב הראשון מיום 18/11/00 שבו הודיעו לתובעים שעוה"ד מינקוביץ לא זכאים לשכר טרחה, מחזקת גם היא את גרסת התובעים, שכן ניתן לראות שבמשך כשנה ו-10 חודשים לא הייתה כל טענה של הנתבעים לגבי שכה"ט.

זאת ועוד, אני מקבל את עדות מוגרבי יגאל שגם בשיחות בעל פה שקיים עם נציגי הנתבעים לא חלקו הנתבעים על זכאות עוה"ד מינקוביץ לשכ"ט.
אני מקבל את עדותם של מר מוגרבי ושל עוה"ד אליהו ונתן מינקוביץ שבפגישות שהיו עם מר זוהר לוי-סמנכ"ל הנתבעת מס' 1 וחתנו של הנתבע מס' 2 בין היתר בפגישה ביום 6/6/01 הבטיח מר לוי לדאוג כי הנתבעת מס' 1 תעביר לתובעים את שכה"ט של עוה"ד מינקוביץ, כשמר לוי ביקש הנחה בהפחתת שכה"ט עקב אי גביית שכ"ט ממספר קונים ואף הציע תשלום שכ"ט של 1,000 ₪ עבור כל דירה שלגביה לא גבתה הנתבעת מס' 1 שכ"ט ו-0.75%+מע"מ לגבי כל דירה, שכן נגבה שכ"ט ועוה"ד מינקוביץ סירבו להצעה זו.
מר זוהר לוי העיד שהוא לא זוכר את פרטי הפגישה הנ"ל ואני מקבל כאמור ומעדיף את עדותם של מר מוגרבי ועוה"ד מינקוביץ על פני עדותו של מר לוי בעניין זה, ומדובר בהודאת בעל דין המחייבת את הנתבעת מס' 1.
אני מקבל את עדותם של מר מוגרבי ועוה"ד מינקוביץ גם לגבי הפגישה ביום 7/2/00, שגם בה הובטח לשלם את שכה"ט.
ניתן לראות גם שעוה"ד מינקוביץ התעניינו אצל עו"ד הרשקוביץ במכתבים ששלחו לו האם נחתמו חוזי מכר עם קוני דירות ואם כן להעביר להם העתקי חוזים, יפויי כוח וחלקם בשכ"ט שנגבה (ראה מכתבים מיום 10/1/00, 25/1/00 נספחים ת/19 ות/20).
ביום 26/1/00 הודיע להם עו"ד הרשקוביץ שבפרוייקט נמכרו דירות רבות, מרביתם במבצע "חבר" בו לא נגבה שכ"ט מהדיירים ושהוא העביר את תוכן מכתבם לידיעת אנשי אנגל (ת/21).

בעקבות זאת נשלחו לעו"ד הרשקוביץ מכתבי דרישה לשכה"ט מיום 28/1/00 ו-8/3/00 (נספחים ת/22, ת/23).
בעקבות זאת ובעקבות הפגישה ביום 7/2/00 נשלח מכתב נוסף מיום 8/3/00 (נספח ת/24) ולו השיב מר לוי שהוא מקווה לסגור עם מוגרבי את ההתחשבנות בימים הקרובים (נספח ת/25) ביום 29/3/00. נשלחו מכתבים נוספים למר לוי ולעורך דין הרשקוביץ (נספחים ת/26,ת/27).

ביום 10/4/00 השיב עו"ד הרשקוביץ שבימים הקרובים יועבר ע"י הנתבעת מס' 1 פירוט כל המבוקש על ידם (נספח ת/28).
ביום 18/5/00 נשלח מכתב דרישה נוסף (ת/29) שלו השיב עו"ד הרשקוביץ שהעביר את הבקשה לטיפול לנתבעת מס' 1 (ת/30).
דרישה נוספת הייתה ביום 25/7/00 (נספח ת/32), תוך תשובה של מר לוי שיטפל מיידית בתשלום הכספים (ת/33).
ניתן לראות דרישות רבות לגבי שכה"ט כשבתשובות לא נאמר דבר לגבי סירוב לשלם שכ"ט ושלא מגיע שכ"ט עו"ד, תוך "גלגול" העניין ע"י עו"ד הרשקוביץ לנתבעת מס' 1 ואח"כ, רק ביום 18/11/01, הודיעו לתובעים פעם ראשונה על מחלוקת לעניין שכה"ט.

כל זאת לאחר הפגישה ביום 6/6/01 בה הובטח לשלם את שכה"ט ע"י מר לוי תוך ניסיון לקבל הנחה בשכ"ט מעוה"ד מינקוביץ שלא הסכימו לכך, שבעקבותיה נשלח מכתב נוסף ביום 7/6/01 לדרישת שכה"ט (נספח ת/32) ומכתב נוסף ביום 11/11/01 (ת/34 ות/35).

רק ביום 18/11/01 קיבל מר מוגרבי יגאל מכתב ממר זוהר לוי-סמנכ"ל הכספים של הנתבעת מס' 1 בו נאמר כך:

"באשר לחוב הנטען כלפי עו"ד מינקוביץ - לאור ייעוץ משפטי שקיבלנו ולאור הדין הקיים בנושא זה, אנו חולקים על קיומו של חוב כלשהו כלפי עו"ד מינקוביץ, ולא נתנגד, כמובן, להכרעת נושא זה בערכאות משפטיות".

דהיינו, רק לאחר זמן רב ולמרות הפניות הקודמות בעניין שכה"ט של עוה"ד מינקוביץ ואי התכחשות לכך ו/או טענות כלשהן בעניין זה, צצה לפתע טענה זו ביום 18/11/01 שהיא פרי ייעוץ משפטי שנתקבל מעו"ד הרשקוביץ לכך שאין כלל חוב ושכר טרחה שמגיע לעוה"ד מינקוביץ.
ניתן לראות שלא מדובר בהפסקת ייצוג של עו"ד ע"י לקוח אלא בקביעה שלא מגיע לעוה"ד מינקוביץ שכר כי הם לא עשו עבודה וזאת למרות האמור בהסכם שנעשה, ככלל בין הנתבעת מס' 1 למוגרבי, לאחר שעו"ד הרשקוביץ שנהנה משכה"ט שגבה החליט לא להעביר מחצית מהכספים לעוה"ד מינקוביץ ולהכשיר זאת בטענה כי לא מגיע לעוה"ד מינקוביץ שכ"ט.

ד. נושא השכר הראוי
גם ההלכה, לגבי שכר ראוי של עו"ד לגבי הזכות של הלקוח לנתק את הקשר עם עוה"ד אפילו טרם הושלמה העסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עוה"ד, מדברת על כך שזהו תנאי מכללא בהתקשרות בין עוה"ד ללקוח שתופס אם לא הוסכם במפורש אחרת [ההדגשה שלי ק.ו וראה ע"א 136/92 בייניש עדיאל ואח' עו"ד נ' דניה סיבוס חב' לבניין בע"מ, פד"י מז(5)114, 124].

במקרה דנן קיים כאמור הסכם מפורש שאינו בין עוה"ד ללקוח אלא בין צדדים אחרים - קבלן (הנתבעת מס' 1) ובעלי הקרקע (התובעים מס' 1-3) המחייב בין אותם צדדים ומזכה כלפי אדם שלישי (עוה"ד מינקוביץ), ולא ניתן בפעולה חד צדדית של הלקוח (הנתבעת מס' 1) להפסיק את ההתקשרות עם עוה"ד (מינקוביץ), שלמעשה מייצג את מוגרבי, וגם אם זו שותפות של עוה"ד מינקוביץ ועו"ד הרשקוביץ ניתן להפסיק את ייצוגם רק בהסכמת והוראת שני הצדדים להסכם.

במקרה דנן למעשה לא הופסקה כלל עבודתם של עוה"ד מינקוביץ, שכן הם לא פוטרו ע"י הנתבעת מס' 1 (ראה עדות מר אנגל והמכתב מיום 18/11/01 שרק מודיע להם שלא מגיע להם שכר כי לא עשו עבודה) ולכן לכאורה אין מקום כלל לפסוק להם שכר ראוי (גם לפי ההלכות של שכר ראוי).

לאור הקבלה של התביעה בעניין שכה"ט המוסכם, אין צורך לדון בנושא השכר הראוי שלגביו אציין רק, למעלה מן הצורך, שהנתבעים המעיטו באופן מוגזם במה שנעשה ע"י התובעים, כשלא ניתן למדוד את פעולותיהם לגבי רישום הערת אזהרה, משכנתא, משח"ים וכו' לפי דקות לגבי עבודה של עו"ד שיש לגביה שכר טרחה מינימלי ובכך "כורתים הנתבעים את הענף עליהם הם יושבים" (הנתבע מספר 3) וראה פס"ד הרשקוביץ שם ניסה הצד השני (הנתבע) להמעיט משכה"ט המגיע לעו"ד הרשקוביץ וביהמ"ש מציין את העבודה של עוה"ד שאינו מבוסס על הזמן המושקע בעבודה ופוסק לעו"ד הרשקוביץ שכר מקובל.

כאמור, מעבר לצורך, לא ניתן להתעלם במקרה דנן מהעבודות שביצעו עוה"ד מינקוביץ החל מהמו"מ לקראת כריתת ההסכם, ניסוח ההסכם, רישום הערת אזרה לטובת הנתבעת מס' 1 בגין העסקה, הצהרה על מכירת/רכישת המקרקעין, טיפול במיסוי העסקה, רישום משכנתא בסך 25 מיליון דולר לטובת בנק דיסקונט בגין ליווי בנקאי שקיבלה הנתבעת מס' 1, טיפול בעיריית פ"ת ובועדה המקומית לתכנון ולבניה, כשלא ניתן להקל ראש (כפי שהנתבעים מנסים לעשות) בעבודה משפטית זו ולנסות לאמדה בדקות או בשעות בודדות.

כל זאת בנוסף לטיפול המשפטי בנושא הפרצלציה של המקרקעין שהיא מורכבת לאור מעורבות של בניינים/רוכשים/עו"ד אחרים, תוך בעיות בתב"ע/שינוי תב"ע כדי שניתן יהיה לבצע פרצלציה במתחם c, כשעוה"ד מינקוביץ אחראים לביצוע הנ"ל בהסכם ויש עליהם לבצע בעניין זה עוד עבודה רבה (תוך ייחוד הערות האזהרה של רוכשי הפרוייקט הנוכחי לחלקות החדשות כלשצורך כך הופקדו יפויי הכוח הבלתי חוזרים).
כל זאת מעבר לכך שחלק גדול מהעבודה המשפטית עפ"י סעיף 9.6 להסכם לא הושלמה/נעשתה עדיין וצריכה להיעשות בעתיד כגון פרצלציה, רישום בית משותף, רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, כך שהמלאכה המשפטית עדיין רבה ולא היה כל מקום לכך שעו"ד הרשקוביץ יגבה את מלוא שכה"ט מהרוכשים רק בגין הטיפול בחוזי המכר עמם.

ה. נושאים נוספים והערות נוספות
לא ניתן להתעלם גם מפסה"ד מיום 25/1/04 שצורף ע"י התובעים ביום 12/2/04 ת.א (חי) 001631/00 הרשקוביץ צבי נ' פריצקר יזמות בע"מ ואח', לא פורסם (להלן:"פס"ד הרשקוביץ") שם תבע עו"ד הרשקוביץ צבי שכ"ט עו"ד לאחר שהופסקה עבודתו ע"י קבלן, כש-3 עו"ד בשותפות-הנתבעת היו אמורים לטפל בעניינים המשפטיים בפרוייקט, כשעו"ד הרשקוביץ היה אמור לייצג את אחת השותפות (פריצקר) ולקבל 1/3 מהתמורה המתקבלת מרוכשי הדירות.

למרות טענת הנתבעים בפני
י שלא ניתן לתבוע פיצוי קיום, תבע עו"ד הרשקוביץ בתיק שלו פיצוי קיים בגין פגיעה באינטרס הציפיות שלו לקבל את מלוא שכרו, תוך טענה להפסקת עבודות שלא בתום לב, דבר שהביא להתעשרותן שלא כדין (ולחילופין תבע שכר ראוי).

ביהמ"ש (כבוד השופט דר) קבע שהפסקת ההתקשרות עם עו"ד הרשקוביץ נעשתה בחוסר תום לב תוך פסיקת פיצוי קיים לעו"ד הרשקוביץ. דהיינו מלוא השכר בגין הדירות שנמכרו.
במקרה שבפני
י לא מדובר אף בהפסקת עבודה, שכן העבודה של עוה"ד מינקוביץ לא הופסקה, אלא בפעולה חד צדדית של התנערות מהתחייבות חוזית כלפי מוגרבי לשלם את שכ"ט עוה"ד מינקוביץ, כשמי שעמד מאחורי המהלך זה עו"ד הרשקוביץ ויש לדחות ניסיון לא ראוי זה של הנתבעים לעשות עושר ולא במשפט ולהתחמק מתשלום שהנתבעת מס' 1 התחייבה לשלמו.

לא ניתן להתעלם גם מתפקידם של עוה"ד מינקוביץ ואחריותם כלפי מוגרבי ובעלי זכויות אחרים במגרשים הסמוכים לבצע את הפרצלציה שהיא תנאי לרישום הזכויות, כשאת הפעולות הנ"ל מתחייבים לבצע מוגרבי כמפורט בסעיף 5.1 להסכם:

5.1 "המוכרים מתחייבים, לרשום ולהעביר את זכויות הבעלות במגרש על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין, כשהמגרש חופשי מכל חוב, עיקול, שעבוד, משכנתא, זכות שכירות, זכות חזקה ו/או זכות אחרת כלשהי לטובת צד שלישי (להלן:"עיקול), וכן למסור לקונה את החזקה הבלעדית במגרש כשהוא חופשי ופנוי מכל אדם וחפץ.

רישום הזכויות יעשה לאחר ביצוע פרצלציה. המוכרים ידאגו לביצוע הפרצלציה. המוכרים ידאגו לביצוע הפרצלציה בהקדם האפשרי, (להלן:"מועד הרישום"). הערת אזהרה בגין חוזה זה תרשם מיד לאחר חתימתו".

לכן, תפקידם של עוה"ד מינקוביץ לא תם, כשניתן להבין גם את דאגתם מכך שרוכשי הדירות חתמו על יפויי כוח בלתי חוזרים רק לטובת עו"ד הרשקוביץ, בניגוד להסכם, ואת רישום ההערה בלשכת רישום המקרקעין לפי סעיף 128 לחוק המקרקעין כדי להגן על עבודתם לגבי רישום הפרצלציה ולצורך כך ייחוד הערות האזהרה של הרוכשים בהתחשב בראיה הכוללת של המגרשים השונים והעסקאות הנוספות שהיו במגרשים אלו מעבר למגרשים נשוא התביעה.

אין ספק שעוה"ד מינקוביץ עשו במקרה דנן עבודה רבה ויש להם עוד עבודה רבה וחשובה לעשות בנושא רישום הנכס והפרצלציה שצריכה להיעשות עפ"י ההסכם ע"י מוגרבי, דבר הנמנע מהם.

לא ניתן להתעלם מכך שלעוה"ד מינקוביץ יש אחריות רבה כלפי מגרשים אחרים ובעלי דירות אחרים וכלפי מוגרבי לצורך ביצוע הפרצלציה של המגרשים.

נקודה חשובה הינה שלכאורה נשארה עוד עבודה משפטית רבה לעשייה, כשעוה"ד מינקוביץ לא פוטרו ע"י מר אנגל/הנתבעת מס' 1 (וגם אם היו מפוטרים אין לכך תוקף בפעולה חד צדדית של הנתבעת מס' 1) ולפי סעיף 9.6 להסכם יש לבצע עדיין את ביצוע ורישום הפרצלציה, רישום הבתים המשותפים ורישום הדירות על שם רוכשיהן, כשעדיין לא מאוחר לביצוע הנ"ל עם או בלי שיתוף פעולה עם עו"ד הרשקוביץ.

עוה"ד מינקוביץ אף הצהירו בדיון שהם מוכנים לעשות את העבודה והם מודעים לכך שאם יקבלו שכ"ט הם צריכים להשלים את העבודה, כולל התחייבות המוכרים בסעיף 5.1 להסכם.

לכן, אם הנתבעת מס' 1 חפצה בכך, על עוה"ד מינקוביץ, ביחד עם עו"ד הרשקוביץ במסגרת משותפת ו/או תוך חלוקת תפקידים ביניהם, להמשיך ולבצע את העבודה המשפטית עד לסיומה.

במקרה דנן, העובדה שבייפוי הכוח הבלתי חוזר נרשם "ו/או" לא סותר את האמור בסעיפים 9.6 ו-6.1 להסכם שם נרשם שעוה"ד מונו ביחד והם צריכים לפעול ביחד והאמור בהסכם באופן מפורש גובר על האמור בייפוי הכוח ואני מקבל את גרסת התובעים שזה גם מה שסוכם מבחינה עובדתית.
ייפוי הכוח הבלתי חוזר לא יוצר עצמו את הזכות אלא מהווה מכשיר לביצועה בהנחה כי הזכות קיימת באופן עצמאי ממקור חיצוני לייפוי הכוח [ע"א 1516/99 לוי נ' חיגאז', פד"י נה(4)730, דנ"א 1522/94 נייגר נ' מיטלברג, פד"י מט(5)314, 325, להלן:"דנ"א נייגר" ובספרו של הנשיא ברק "חוק השליחות" בעמוד 1264].

עו"ד הרשקוביץ פעל שלא כראוי בכך שביפויי הכוח הבלתי חוזרים שנלקחו מרוכשי הדירות לא נרשמו עוה"ד מינקוביץ אלא רק עו"ד הרשקוביץ וזאת בניגוד להסכם של עבודה ביחד ושיתוף פעולה, כשפעולה זו גרמה נזק למוגרבי בכך שהם תלויים בעו"ד הרשקוביץ/ברוכשי הדירות לגבי ייחוד הערות האזהרה של רוכשי הדירות בבוא הזמן. לכן עוה"ד מינקוביץ פעלו כראוי ברישום ההערה בדבר הצורך בהסכמה לפי סעיף 128 לחוק המקרקעין ולכן אין גם בסיס לתביעת הנתבעים לגבי תשלום לפיצוי בגין ערבויות חוק המכר עקב אי רישום הערות האזהרה וטענת הקיזוז בעניין זה, כשמן הראוי שהצדדים ישכילו לפתור נושא זה, תוך מתן סמכות גם לעוה"ד מינקוביץ לפעול לייחוד הערות האזהרה כפי שהם זכאים לכך.
אני דוחה גם את טענת הקיזוז לגבי תשלומי יתר שביצעה, לטענתה, הנתבעת מס' 1, שכן מעבר לכך שהנתבעת מס' 1 עצמה אישרה את תשלום הריבית בתשובתה לפניית עוה"ד מינקוביץ (ת/35 ות/36), הרי הריבית שחלה על פי ההסכם לא חלה רק על האיחור בתשלום התמורה אלא על כל התשלומים הנזכרים בהסכם זה וכל תשלום אחר שעל הקונה לשלם למוכרים עפ"י ההסכם, והנ"ל כולל גם את תשלומי ההחזר בגין אגרות והיטלי פיתוח.

ו. התוצאה
התוצאה לגבי תביעת שכ"ט עוה"ד, התובעים זכאים לתשלום שכה"ט של 0.75%+מע"מ ממחירי הדירות שנמכרו [סה"כ התקבול ממכירת הדירות 77,962,797 ₪ (כולל מע"מ) סה"כ 689,971 ₪ (כולל מע"מ) (כשיש שינוי לאמור בכתב התביעה עקב שינוי המע"מ מ-17% ל-18%), בצירוף הריבית הנקובה בסעיף 8.2, 8.4, 8.5 להסכם החלה על כל תשלום עפ"י הסכם זה בסך 114,879 ₪ וסה"כ 804,850 ₪ נכון ליום הגשת התביעה 23/1/02)].
הנתבע מס' 3-עו"ד הרשקוביץ מחויב, בהתאם להתחייבותו האישית כלפי התובעים להעביר להם מחצית מהכספים שיגבה מרוכשי הדירות ומכוח עשיית עושר ולא במשפט על ידו בכך שלקח לעצמו את כל הכספים שגבה מרוכשי הדירות ולא העביר מחצית מהם לתובעים מס' 4-6, להשיב לתובעים מס' 4-6 סך של 399,756 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/1/01 ועד לתשלום המלא בפועל (תאריך ממוצע לגביית שכה"ט ע"י עו"ד הרשקוביץ מרוכשי הדירות, כשהנתבע מס' 3 לא מחויב לפי הריבית שבהסכם).

יש לציין שלא חייבתי את הנתבע מס' 3 להעביר מחצית מה-100,000 ₪ שקיבל הנתבע מס' 3 מהנתבעת מס' 1 בגין דירות "חבר", שכן אלו כספים שלא גבה הנתבע מס' 3 מרוכשי הדירות ואינם חלק מההסכמה וההתחייבות שלו כלפי עו"הד מינקוביץ.

ז. תוספת התמורה
אני מקבל את פרשנות התובעים שיש לשלם את תוספת התמורה בגין כל דירה ודירה שמחירה עולה על המחיר הנקוב בנספח להסכם ודוחה את פרשנות הנתבעים שיש לעשות סיכום מצטבר וכולל של מחירי כל הדירות בפרוייקט.

בנספח להסכם כתוב ב: "הואיל, שאם יתברר בעתיד שסך כל תקבולי הקונה ממכירת כל דירה ודירה", תוך פירוט המחיר לכל דירה ודירה.

כן נאמר בסעיף 3 לנספח להסכם:

3. "היה והתקבולים אשר יתקבלו ממכירת הדירות בבניינים אשר יבנו על המגרש יעלו על הסכומים הנקובים בסעיפי הטבלה לעיל, אשר כוללים מע"מ לכל דירה ודירה, יהיו זכאים המוכרים לתוספת של 50% מכל ₪ נוסף אשר ישולם לקונה מרוכש כל דירה.
להלן "תוספת התמורה". עם סיום בנית הבניין ו/או מכירת הדירות באותו בנין החישוב יהיה מצטבר, ותערך התחשבנות בין הצדדים. מוסכם על הצדדים כי מי מהצדדים ו/או רואי החשבון שלהם יהיו רשאים לבחון את התשלומים וכל הנהלת החשבונות המתייחסת לביצוע פרוייקט זה.
הצדדים מתחייבים כי ההתחשבנות בניהם בקשר לתוספת התמורה תסתיים לא מאוחר מתום 90 יום מיום מכירת הדירה האחרונה בבניין שיבנה, ובכל מקרה, מדי שלושה חודשים תעשה התחשבנות ביניים, ואם יהיו המוכרים בזכות בהתאם להתחשבנות זו, יהיה על הקונה להעביר אותם סכומים המגיעים למוכרים על-פי ההתחשבנות שנערכה, כאשר התשלומים למוכרים ישולמו מתוך כספים שנתקבלו בפועל מהדייר קונה הדירה, ובהתאם לתקבולים שנתקבלו מהדייר רוכש הדירה.
מבלי לפגוע בהתחשבנות מידי שלשה חודשים, חישוב תוספת התמורה יעשה על ידי הצדדים ביחס לכל בניין ובניין בנפרד, תוך 90 יום ממכירת הדירה האחרונה בבניין".

במכתב ההבהרה מיום 23/3/99 (ת/90) נאמר שזכויות המוכרים לתוספת התמורה כמצוין בסעיף 3 לנספח להסכם תחושב לגבי הפרש בין מחיר מכירת דירה בחוזה לבין מחיר דירה כנקוב ב"הואיל" הרביעי לנספח, תוך התייחסות לכל דירה ודירה, ביצוע בפועל של התשלום כל 3 חודשים, ללא כל התייחסות למחיר כולל או מצטבר או לאפשרות של יתרת חובה או חשבון מצטבר סופי, כשאין זכות קיזוז או יתרת חובה בגין דירות שנמכרות במחיר הנמוך מהמחיר שנקוב ב"הואיל" הרביעי לנספח.

ניתן לראות שבנספח להסכם מדובר על תקבולים לגבי כל דירה ודירה ושהמוכרים יהיו זכאים לתוספת של 50% מכל ₪ נוסף אשר ישולם לקונה מרוכש כל דירה, כשהחישוב יהיה כל 3 חודשים ולגבי כל בניין ובניין והתחשבנויות ביניים תוך העברת הכספים מתוך כספים שנתקבלו בפועל מהדייר קונה הדירה.

ניתן לראות שמדובר בתקבולים של כל דירה ודירה שאחרת אין גם צורך בהתחשבנויות ביניים כל 3 חודשים והעברת הכסף מכספי הדירות.
בנספח להסכם נכתב שהחישוב ייעשה לפי מחירה של כל דירה ודירה ולא נכתב שאם התקבולים יעלו סה"כ באופן מצטבר על המחיר הכולל של הדירות (שניתן היה לחשבו) רק אז תהיה תוספת תמורה.

אני מקבל את עדות מר מוגרבי שמר אנגל הציע לו מחיר ממוצע של הדירות ושאם ימכור דירה או כמה דירות מעל למחיר הממוצע הם יתחלקו בהפרש לגבי כל דירה ודירה (עמ' 234 לפרוטוקול, שורות 3-8 ועמ' 235 שורות 1-6. ראה גם מכתב ההבהרה ת' 90 המתייחס להפרש בין מחיר מכירת דירה בחוזה לבין מחיר דירה בנספח).

דהיינו, די בכך שדירה ספציפית נמכרה במחיר העולה על המחיר הנקוב בהסכם כדי לזכות את התובעים מס' 1-3 במחצית הנוספת בתוספת תמורה.

לפי פרשנות הנתבעים לא היה צורך כלל בפירוט מחיר כל דירה ודירה ובהתחשבנות תלת חודשית ודי היה לכתוב את הסכום הכולל של כל הדירות שהיו ניתנות לחישוב, שכן היה ידוע בדיוק באילו דירות מדובר. ניתן לראות גם שאין התייחסות בהסכם ליתרת חובה אלא רק ליתרת זכות והדבר תומך בפרשנות התובעים.
הכוונה במילים "החישוב יהיה מצטבר" בסעיף 3 לנספח הינה להצטברות ההפרשים המגיעים לזכות התובעים מכל דירה ודירה.

העובדה שהשגה שהוגשה למס שבח ע"י התובעים לא צוינה תוספת התמורה לא מלמדת על כך שאין תוספת תמורה, שכן באותה עת לא היה לתובעים מידע על תוספת תמורה ולכן לא דווחה התוספת בזמנו.

גם התנהגות הנתבעים שבמשך כשנתיים ימים לא הכחישו את פניות התובעים בעניין זה במכתבים הרבים שנשלחו להם מחזקת את גרסת התובעים לגבי תוספת התמורה (ראה ת/19-ת/36).

לפיכך זכאים התובעים לתוספת תמורה בסך של 196,991 ₪ בצירוף הריבית עפ"י ההסכם בסך 22,332 ₪ וסה"כ 219,323 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (23/1/02).

ח. הריבית בגין איחור בתשלומים
אני מקבל את תביעת התובעים שעל הנתבעת מס' 1 לשלם להם ריבית עקב האיחור בתשלומים של התמורה.
אני מקבל את טענות התובעים לגבי האיחור בתשלום של התמורה החוזית בסך של 20 מיליון ₪ (ששולמו ביום 13/5/99 במקום ביום 21/2/99) וראה סעיף 105 לתצהירה של מילר לגבי הריבית, וכן בגין איחור בתשלום החזר הוצאות מס רכוש ששולם ע"י קיזוז למס רכוש והחזר אגרות (ראה ת/97, ת/98, ת/99 ות/100 לגבי הסכמה לפחות לשני שליש מהריבית).

אני מקבל את עדות מר מוגרבי יגאל ועוה"ד מינקוביץ בעניין ביצוע התשלומים הנ"ל הנתמכת כאמור בסעיפים 9.1 ו-9.8 להסכם לגבי חובת תשלום פיתוח ואגרות ששולמו וראה ת/62, ת/107, ת/109 וכן סעיף 23 לכתב ההגנה, ולגבי מס הרכוש ראה ת/35, ת/36 בו מר זוהר לוי מסכים לתשלום מס הרכוש בהודאת בעל דין וכן ת/39, ת/106 ות/57, כשעצם העובדה שניתן היה לרשום את המשכנתא על הקרקע לטובת בנק דיסקונט ביום 27/1/99 מצביעה על כך שלא היה קיים חוב למס רכוש באותה עת.

אני מקבל את פרשנות התובעים לגבי הריבית החלה על התשלומים הנ"ל לפי סעיפים 8.2, 8.4, 8.5, 11.2 להסכם שהיא חלה על כל תשלום ותשלום עפ"י ההסכם.

סה"כ הריבית בגין האיחור בתשלומים הנ"ל מסתכמת ב-108,756 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
3. התוצאה הינה שאני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים מס' 1-3 ביחד ולחוד סך של 328,079 ₪ בגין תוספת התמורה וריביות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה 23/1/02 ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים ביחד ולחוד בגין שכ"ט עו"ד סך של 804,850 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה 23/1/02 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבע מס' 3 לשלם לתובעים סך של 399,756 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/1/01 ועד לתשלום המלא בפועל, כשכל סכום שיועבר ע"י הנתבע מס' 3 יופחת מהסכום שעל הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים בגין שכ"ט עו"ד.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע מס' 2.
בנוסף ובהתחשב בסכום התביעה, בגודל התיק, בישיבות הרבות והארוכות שהיו ובהתנהגות הנתבעים, אני מחייב את הנתבעים מס' 1,3 ביחד ולחוד לשלם לתובעים ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 80,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ניתן היום א' באדר, תשס"ד (23 בפברואר 2004) במעמד ב"כ התובעים-עו"ד מילשטיין ועו"ד ברד, התובעים מס' 1,2,3,5,6 בעצמם וב"כ הנתבעים-עו"ד גב' ביטון.
ד"ר ורדי קובי
, שופט
עו"ד מילשטיין: בהתאם לתקנה 363 לתקסד"א אני אבקש, על מנת להבטיח את ביצוע פסה"ד, להטיל עיקול על כל הכספים של הנתבעת מס' 1, לרבות כל החשבונות שלה מכל סוג וכל הזכויות שלה בבנק דיסקונט לישראל בע"מ, סניף רמת שאול, דרך צרפת 57 בחיפה סניף מס' 126. אני גם אבקש להטיל עיקול על כל הכספים והזכויות והחשבונות של הנתבע מס' 3 בבנק דיסקונט לישראל בע"מ, סניף רמת שאול, דרך צרפת 57 חיפה סניף מס' 126.
עו"ד ביטון: הנתבעת מס' 1 היא חב' ציבורית יציבה שתוכל לשלם את פסה"ד ללא צורך בהבטחת תשלום. גם עו"ד הרשקוביץ יוכל לשלם את הכספים ללא צורך בהטלת עיקול. הטלת עיקול בנסיבות אלה תגרום נזק רק כיוון שהן אצל עו"ד הרשקוביץ והן אצל הנתבעת מס' 1 מתנהלים עסקים שונים אשר עלולים להיות מושבתים עקב הטלת עיקול, מבלי שיהיה כל צורך בו להבטחת התשלום. אין מדובר פה בחייבים שהם נטולי יכולת. כלל וכלל זה לא המקרה. הנזק פה הוא מעל ומעבר לתועלת שיכולה להיות, אם בכלל. אני מבקשת פרק זמן של לפחות 7 ימים כדי לשלם את הכספים.
עו"ד מילשטיין: אני עומד על בקשתי להטיל את העיקולים, כיוון שהתנהגותם של הנתבעים מס' 1,3 לאורך כל הקו, שאני מבין שגם באה לידי ביטוי בפסה"ד, מעורר חשש כבד ביותר וממשי שהם לא ישלמו את פסה"ד, מה גם שהנתבעת מס' 1 היא חב' שאני חושש שאי אפשר יהיה לגבות ממנה את הכספים. ההתנהגות של שני הצדדים מצביעה על כך שהעיקולים מתבקשים. כמובן שברגע שישולמו הכספים, באותו יום שיועברו הכספים בשיק בנקאי למשרדי, באותו יום אני אפעל להסרת העיקולים. אם הנתבעים לא מעונינים שייגרם להם נזק שיתכבדו וישלמו מיד את החוב ואז העיקול יוסר על אתר על ידי.
עו"ד ביטון: אין שום קשר בין התנהגות של מי מהצדדים בתיק זה לבין נושא של הטלת עיקול. חברי לא הראה ולו שמץ של ראיה לגבי נושא לגבי יכולתם הכספית של הנתבעים לשלם את התשלום. לפי מיטב ידיעתי אנו נערער על פסה"ד ונדמה לי שההפך במקרה זה הוא הנכון.

ייתכן שאם נשלם את התשלום במקום למשל להמציא ערבות בנקאית על מלוא סכום הכסף התובעים, לכל הפחות ומגרבי, לא יוכלו להשיב את התשלום וזאת לאור הידיעה שבחשבון שבו התנהל חשבון קלאסידר היה חוב של מיליוני שקלים. בכל מקרה אנו נשלם את התשלום ולא נעשה כל פעולה לעיכוב התשלום אלא אם כן נקבל עיכוב ביצוע להבטחת התשלום באמצעות ערבות בנקאית.
החלטה
לא מצאתי בנסיבות העניין מקום להטלת עיקול זמני, כשלא הוצגו בפני
י כל נסיבות או ראשית נסיבות היכולות להצביע על כך שהנתבעים לא יקיימו את האמור בפסה"ד, ולא כל פס"ד כספי מזכה אוטומטית את התובע, שקיבל פס"ד, בהטלת עיקול להבטחת ביצוע פסה"ד, שכן יש משמעות גם להטלת עיקול על כספי נתבעים ויש להצביע לטעמי לפחות על נסיבות כלשהן המצדיקות שימוש בסעד זמני כזה, ובמקרה דנן לא הצביעו התובעים על נסיבות כאלו ולא ניתן להסיק מהתנהגות הנתבעים, שלא שילמו את הכספים שנפסק כיום שיש לשלם, שהם לא ישלמו גם ושאין ביכולתם לשלם את הכספים שנפסקו בפסה"ד.

ניתנה היום א' באדר, תשס"ד (23 בפברואר 2004) במעמד ב"כ התובעים-עו"ד מילשטיין ועו"ד ברד, התובעים מס' 1,2,3,5,6 בעצמם וב"כ הנתבעים-עו"ד גב' ביטון.
ד"ר ורדי קובי
, שופט
154738/02א 120 ליא אייבזו-ביטון








א בית משפט שלום 154738/02 מוגרבי יגאל משה, מוגרבי רוני אברהם, רחל רונן (מבית מוגרבי), ב. מינקוביץ עורכי דין ונוטריונים, מינקוביץ אליהו,מינקוביץ נתן נ' חב' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ, אנגל יעקב, עו"ד צבי הרשקוביץ (פורסם ב-ֽ 23/02/2004)