פסקי דין על מאיר בן אלי מויאל | פסקי דין על אפרים בן עזיז בנימיני |

1028/04 פ     23/02/2004




פ 1028/04 מדינת ישראל נ' מאיר בן אלי מויאל, אפרים בן עזיז בנימיני




2
בתי המשפט

בש 001124/04
בית משפט השלום נצרת
בתיק עיקרי: 001028/04

23/02/2004
תאריך:
כב' השופטת כרמלה רוטפלד - האפט

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המבקשת

נ ג ד
1. מאיר בן אלי מויאל

2. אפרים בן עזיז בנימיני
- ניתנה החלטה למעצר עד תום ההליכים

המשיבים
בשם המבקשת: עו"ד צפריר

בשם המשיב 1: בעצמו וע"י עו"ד שפיגל
- אין הופעה
נוכחים:

המשיב: ב"כ חולה ואני מבקש שההחלטה תינתן בהעדרו.

החלטה בעניינו של המשיב 1

1. זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים הפליליים המתנהלים כנגדו בת.פ. 1028/04, בו הואשם בעבירות של החזקת סם מסוכן וסחר בסם מסוכן בניגוד לפקודת הסמים וכן בעבירה של קשירת קשר לפשע, וזאת לאחר שנטען כי במהלך חודש דצמבר 2003 קשר קשר עם אחר, הוא הנאשם הנוסף בתיק זה, לבצע עסקה בסם מסוכן מסוג קנבוס, ובהמשך לכך רכש והחביא את הסם המסוכן ביחד עם האחר ובחצריו; וכן לאחר שביום 30/12/03 עמד בקשר עם סוכן משטרתי, אשר הציג את עצמו כמי שמעוניין לרכוש ממנו את הסם, נתן לו דוגמא מן הסם, סיכם עימו את פרטי העסקה של קניית 14 ק"ג סם מסוכן מסוג קנבוס ולבסוף הורה לו, ביום 1/1/04 לאן עליו להגיע ומה עליו לעשות כדי להוציא העסקה אל הפועל.

2. ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אולם ביקש להסתפק בחלופת מעצר לנוכח העובדה כי לא נשקפת מסוכנות מצידו של המשיב. הסנגור תמך בקשתו זו בטענה כי המשיב אינו העבריין העיקרי בתיק, אלא שלוחו של הנאשם הנוסף (להלן: נאשם מס' 2); המשיב הינו אדם נורמטיבי אשר נקלע לפרשה האמורה עקב מצב כלכלי קשה ביותר; עברו הפלילי של המשיב אינו כולל עבירות סמים וככלל, איננו מכביד ואף שונה מהותית מזה של הנאשם מס' 2. בכל מקרה הדגיש ב"כ המשיב, ניתן לאיין מסוכנותו בדרך של חלופת מעצר.

א. תשתית ראייתית
3. אדון תחילה בתשתית הראייתית כפי שהיא עולה מהחומר המצוי בתיק החקירה, אף שב"כ המשיב אינו חולק על קיומה של תשתית כזו.
מעיון בהודאתו המפורטת של הנאשם מס' 2 מיום 1/1/04 עולה כי שבועיים עובר למועד ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, פגש במשיב אותו הוא מכיר היכרות קודמת, וזה הזמינו לביתו, שם אמר לו: "אפשר לעשות כסף... ההורים של אשתו גרים בדימונה, הוא נוסע לשם, יבדוק אפשרות לקנות סמים, לא אמר איזה סוג, יתקשר אלי משם ואני יבוא אחריו".
עוד עולה מהודאת הנאשם מס' 2 כי יומיים או שלושה לאחר מכן קיבל טלפון מהמשיב שהורה לו לגייס 12,000 ש"ח ולהביאם לדימונה. עוד באותו היום גייס הנאשם מס' 2 את הסכום האמור ונסע לדימונה, פגש במשיב, העביר לו את סכום הכסף וקיבל ממנו הדרכה מדויקת לצורך הגעה למקום המפגש בו ימסרו לו הסמים. הנאשם מס 2 נסע על פי ההוראות למקום לא מוכר לו ושם, בחסות החשיכה, בעודו עומד בצד הכביש כמתוכנן, הגיע אדם והניח שני שקים בתא המטען של רכבו. לאחר מכן, ומבלי שראה את אותו אדם או דיבר עימו, נסע הנאשם מס '2 חזרה לביתו אשר במושב מרגליות והחביא את השקים מתחת לביתו. מדבריו של הנאשם מס' 2 עולה כי השניים תיאמו ביניהם שהשקים יישארו מוחבאים אצל נאשם זה, אשר יביא אותם לביתו של המשיב, על פי דרישתו, כאשר יצליח למכור אותם. בימים שלאחר מכן, כך על פי דבריו של הנאשם מס 2, התקשר אליו המשיב, במועדים שונים, וביקש ממנו להביא לו כמויות שונות של סם. שלושה ימים עובר לאירוע נשוא כתב האישום התקשר המשיב לנאשם מס' 2 ואמר לו ש"מצא מישהו שלוקח את כל הגראס כי הוא (המשיב - כ.ר.ה) מפחד להתעסק עם אנשים בעיר". במועד מאוחר יותר, הוא יום ביצוע העבירה, הגיע הנאשם מס' 2 בהוראת המשיב, זאת על פי הודאתו, לקיבוץ נאות מרדכי בכדי להעביר את הסם שנשאר אצלו לידיהם של השוטרים הסמויים אותם חשב לקונים. אותם שוטרים סמויים אשר קיבלו את הסמים מידיו של הנשאם מס' 2 ביום 1/1/04 בקיבוץ נאות מרדכי, חיזקו בהודעותיהם את גרסתו של הנאשם מס' 2 לגבי הפרטים שמסר בעניין זה.
יודגש כי בהודאתו תיאר הנאשם מס' 2 את ביתו ואת רכבו של המשיב, פרטים אשר אומתו עם המשיב עצמו, אף שהודאותיו שלו מציגות את פני הדברים בדרך הפוכה, כך שהנאשם מס' 2 הוא זה שיזם את הקשר, הוא זה שהשיג את הסמים, והוא זה אשר היה המוח המתכנן מאחורי העסקה.
מהודאתו של המשיב מיום 1/1/04 עולה כי אמנם הוא זה שהיה בקשר עם השוטרים הסמויים למן ההתחלה, אלא שקשר זה, לדבריו, נוצר בתיווכו של הנאשם מס' 2. המשיב ציין בהודאתו כי נפגש עם השוטרים הסמויים והביאם אל המקום בו הוחבאו הסמים (כאמור, ביתו של הנאשם מס' 2 ) וזאת על מנת לתת להם דוגמה מן הסם בטרם תיסגר ביניהם העסקה.
מזכר מיום 1/1/04 אשר נערך בידי רס"מ רפי אפרגן מציין כי קיימות קלטות וידאו ואודיו המתעדות מפגש זה, וחיזוק נוסף קיים בהודעותיהם של השוטרים הסמויים שלקחו חלק באותו המפגש.

התוצאה הינה כי ניתן ללמוד מחומר החקירה כי גירסאות המשיב והנאשם מס' 2 שונות האחת מרעותה ככל שהדבר נוגע לחלוקת הסמכויות ביניהם ולדרך מימון והשגת הסם לחזקתם. לעניין זה אין בתיק החקירה כל תימוכין לכאן או לכאן, אלא ששאלה זו אין מקומה להתברר בשלב המעצר והיא תיבחן במסגרת התיק העיקרי. בין שהיה המשיב המתכנן העיקרי ובין שהיה אך השליח, הרי שידע במה דברים אמורים ולקח בהם חלק מרצונו החופשי, לא זו אף זו, ככל העולה מהודאתו, היה המשיב מוכן להירתם לשליחות שנתן לו הנאשם מס' 2 וזאת באורח פעיל וככל שנדרש.

בסיכום האמור נמצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המעשים המיוחסים למשיב, תשתית אשר איננה מקימה מתוכה ספק סביר; אותה תשתית מצביעה גם על קור הרוח בו פעל המשיב ומידת הסיכון שהיה מוכן ליטול.

ב. עילת מעצר וחלופה

4. העבירות המיוחסות למשיב נכנסות לגדר חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) ומכאן עולה כי מתגבשת אף עילת מעצר.
טוען ב"כ המשיב כי חירף זאת ניתן להשיג את מטרת המעצר גם בדרך של שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים, וזאת לאחר שבחלופה זו יש כדי לאיין את מסוכנותו ולאחר שמלכתחילה קיים הבדל ניכר בינו לבין הנאשם מס' 2 שעברו הפלילי מכביד יותר.
ב"כ המאשימה טוען לעומתו כי מהודאתו של המשיב עולה כי הוא זה שניהל את המשא ומתן למכירת הסם, הוא זה שמסר את הדוגמיות, הוא זה שקבע את המחיר והוא שביום ביצוע העיסקה נהג כראש החץ. מהתנהגותו, עולה איפוא בבירור, כך טוען ב"כ המאשימה כי עסקינן במי שבקי בעסקאות סמים ומכל מקום כי אין כל עילה לאבחן בינו לבין הנאשם מס' 2 אשר בית משפט זה כבר הורה בהחלטה קודמת על מעצרו. משכך ביקש, ב"כ המאשימה להורות גם על מעצרו עד לתום ההליכים של משיב זה.

5. אין בידי, בשלב זה, להכריע בשאלת חלוקת הסמכויות ולקבוע באם המשיב היה גורם שולי או עיקרי בעסקת הסמים, עם זאת מתוך הראיות בתיק, כמו גם מהודאתו המפורטת, עולה בבירור שותפותו המלאה בעסקה.

הפצת הסמים הינה עבירה חמורה, אשר יש להרתיע את העוסקים בה בדרך של מעצרם מאחורי סורג ובריח. הלכה מפורשת יצאה מבית המשפט העליון בעניין זה, הלכה אשר באה לידי ביטוי ברשימה ארוכה של פסקי דין:

"ההלכה היא שכאשר מדובר בעבירת סמים אין מקום בדרך כלל לשחרר לחלופת מעצר".
(ראה דברי כב' השופט ג'ובראן בבש"פ 5665/03 - ניסים מלול נ' מדינת ישראל
).

וראה גם דבריו בבש"פ 5881/03 - ליאור אביטן נ' מדינת ישראל
:

"בשל העבירות החמורות, בהן מואשם העורר ובשל הפגיעה הרעה בחברה, הרי שקיימת סכנה לציבור אשר אותה ניתן להבטיח רק כאשר העורר נמצא מאחורי סורג ובריח, שכן גודל הסכנה הנשקף מן המסחר בסם מצמצם את האפשרות לחלופת מעצר".

דברים ברוח זו קבעה גם כב' השופטת חיות בבש"פ 3927/03 - אבי לוי נ' מדינת ישראל
:

"אשר לחלופת המעצר, כבר נפסק ונאמר לא אחת, כי סחר בסמים הנה מן החמורות שבעבירות, אם לא החמורה שבהן, וזאת בשל פגיעתה הרעה בחברה והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור. בשל כך, נקבעה בחוק חזקת מסוכנות לגביה, בסעיף 21 (א) (1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, ועוד נפסק, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זו ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים".

וכן ראה דברי כב' השופט מצא בבש"פ 6039/97 - מדינת ישראל
נ' מוניר בן אברהם יוסף:

"הלכה מיוסדת היטב היא, כי בהיעדר נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן, דינו של מי שעוסק בסחר בסם מסוכן להיעצר עד תום ההליכים. העבירה של הספקת סם בכמויות ניכרות ומן הסוג הקשה מקימה חזקה נגד המבצע שהוא מסכן את שלום הציבור. ניסיון החיים מלמד, שלגבי העוסק בסחר בסם מסוכן לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. הניסיון להיתלות בחידושיו של חוק המעצרים החדש ובחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, איננו מועיל. הסכנה לשלום הציבור הנובעת מסחר בסם מסוכן מחייבת להוסיף ולנהוג בסוחרי סמים על-פי ההלכה הקיימת. אכן, גם במקרים הללו יבדוק בית המשפט, כשיטתו, אפשרות של חלופה, ובאותם מקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם ישתכנע שניתן להסתפק בחלופה ייטה ליישם אותה".

6. מתוך האמור, קרא: מתוך שגם כאשר מדובר בעבירות אשר מקימות את חזקת המסוכנות וגם כאשר המדובר בעבירות של סחר בכמות גדולה של סם, שומה על בית המשפט להידרש לשאלה האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר, שקלתי אפשרות זו.
תסקיר מעצר שנערך אודות המשיב, מלמד כי המשיב הינו כבן 35, נשוי ואב לשני ילדים, אשר בעברו שירת שירות צבאי מלא ולאחר שיחרורו החל לעבוד בצורה מסודרת לפרנסתו. עם זאת והיות שבמשך השנים השתכר משכורת צנועה, צברו בני הזוג חובות עד שלפני שנה ומחצה נאלץ להכריז על פשיטת רגל.
שירות המבחן התרשם כי המשיב נתון במצב רוח דיכאוני, נתון במצוקה רגשית קשה וכי הוא מתקשה להסתגל לחיים בבית המעצר; בכל אלה, יש על פי השירות להוות עבורו אמצעי הרתעתי משמעותי, באופן שלא קיימת סכנה כי יפר תנאי שיחרור או חלופת מעצר אם יקבעו כאלה.
לבסוף קובע השירות כי אין במשיב מסוכנות וכי מכל מקום, אשתו יכולה להוות פיקוח נאות לחלופת מעצר בביתו. שעל כן ממליץ שירות המבחן על שיחרור המשיב בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח נוסף של שירות המבחן.

7. אין בידי לקבל ההמלצה האמורה. מעשי המשיב, אשר יש ראיות לכאורה לקיומם, הינם מעשים קשים ביותר, המקימים חזקת מסוכנות, אשר לא עלה בידו לסותרה. גם אם מנהל המשיב אורח חיים נורמטיבי, הרי שלא ניתן להתעלם מכך, שבדיעה צלולה ומתוך ידיעה ברורה של האיסור והסכנות, הסכים לעבור עבירה הכרוכה בסם מסוכן ובכמות גדולה ולצורך כך אף הזדרז לבצע את כל פעולות התיאום הנדרשות ובכלל זה אף יתכן גיוסו של הנאשם מס' 2. המשיב עשה כל זאת בלי לתת את הדעת לא לתוצאות מעשיו בהיבט האישי ועוד פחות מכך לנזק שעלול להיגרם לאחרים באם יופצו כמויות כה גדולות של סם מסוכן לרחובות.
אדם כזה, מוכיח מסוכנות כפולה ומכופלת.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט לוי בבש"פ 5305/03 - מדינת ישראל
נ' מועמר שלאעטה ואח':

"...אך הגדרתם של המשיבים כבלדרים תמימים חוטאת לאמת, שהרי מדובר בשניים שנתנו את ידם למעשה הפלילי אף שהיו ערים למהותה של העסקה והיקפה - ייבוא של כ-20 ק"ג חשיש לישראל. כידוע, מכוח הוראת המחוקק מתקיימת בעבירות הסמים חזקת מסוכנות, וככאלו הן מקימות עילת מעצר סטטוטורית. אך גם לולא אותה הוראה שבסעיף 21(א)(3)(1) שבחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1966, נדמה שלכל ידוע ונהיר כי החברה בישראל קידשה מלחמה כנגד נגע הסמים, עקב הנזק הכרוך בה לכלל. לכך מוקדשים מאמצים רבים וממון עתק, ולפיכך צריך להיות נהיר לכל מי שמחמת בצע כסף או טובת הנאה אחרת נותן את ידו להפצתו של אותו נגע, כי הוא עלול לשלם על כך בשלילת חירותו, הואיל וגלומה בו סכנה שאם יינתן לו להתהלך חופשי, הוא יוסיף לסכן את הציבור".

אוסיף עוד בעניין זה מדבריו של כב' השופט חשין בבש"פ 8327/03 פרג' אלאמיטל נ' מ"י:

"...הגם שחלופת המעצר שהועלתה נראתה חלופה ראויה בעיני שירות המבחן, אינני סבור כי ראוי לשחרר את העורר ממעצרו.
אין די במפקח ראוי. יש צורך אף שהמפוקח יוכיח כי ראוי הוא לשחרור ממעצר וכי אין נשקפת מסוכנות ממנו". (ההדגשות אינן במקור. כ.ר.ה.)
8. התוצאה הינה כי לא שוכנעתי שעלה בידי המשיב להפריך את חזקת המסוכנות העומדת לחובתו, אף לא שוכנעתי כי ניתן, במקרה זה להסתפק בחלופה, אשר פגיעתה בחירותו תהיה פחותה.
אשר על כן הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים כנגדו בת.פ. 1028/04.

ניתנה והודעה היום א' באדר, תשס"ד (23 בפברואר 2004) במעמד הצדדים.
כרמלה רוטפלד - האפט

שופטת
אפרת מנשקו








פ בית משפט שלום 1028/04 מדינת ישראל נ' מאיר בן אלי מויאל, אפרים בן עזיז בנימיני (פורסם ב-ֽ 23/02/2004)