פסקי דין על אבי כהן | פסקי דין על גור כהן | פסקי דין על אשרף חבקה | פסקי דין על הפניקס הישראלי חברה לביטוח |

11650-06/09 תק     16/05/2010




תק 11650-06/09 אבי כהן, גור כהן נ' אשרף חבקה, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בעכו



16 מאי 2010

ת"ק 11650-06-09 כהן ואח' נ' חבקה ואח'






בפני

כב' השופטת
זהבה (קאודרס) בנר


תובעים

1
.
אבי כהן

2
.
גור כהן


נגד


נתבעים

1.אשרף חבקה
2.הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
-




פסק דין


א
.
העובדות הצריכות לענין:

1.
זוהי תביעת רכוש בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 26/2/2009 (להלן: "התאונה").
2.
התובע מס' 1 היה בעת התאונה בעלי רכב מסוג פג'ו 306 מ.ר. 9338104
(להלן: "רכב הפג'ו").
3.
התובע מס' 2 היה בעת התאונה נהג רכב הפג'ו.
4.
הנתבע מס' 1 היה בעת התאונה נהג רכב מסוג הונדה מ.ר. 8157606 (להלן: "רכב ההונדה").
5.
הנתבעת מס' 2 היתה בעת התאונה מבטחת רכב ההונדה.
6.
הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לקרות תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה.

ב.

רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

במשפט האזרחי נטל ההוכחה נקבע ע"פ "הטיית מאזן ההסתברות". בפסה"ד בעניין ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598, נקבע בכל הנוגע למאזן הסתברויות זה כי "... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".
המשפט האזרחי מטיל על התובע הן את 'חובת השכנוע' והן את 'חובת הבאת הראיות' להוכחת תביעתו, וזאת כפועל יוצא מהכלל הידוע מהמשפט העברי – "המוציא מחברו, עליו הראיה". מבחינת 'חובת השכנוע' על התובע רובץ הנטל לשכנע בצדקת טענותיו. בנוסף, על התובע החובה להוכיח את תביעתו, על כל רכיביה, לאמור: שבידו עילת תביעה לכאורה, שלא התיישנה, המוכחת בראיות קבילות, איכותיות ומספיקות בעיני החוק.
באשר לשאלת נטל ההוכחה - יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות: בעוד נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, הרי שנטל הבאת הראיות הינו החובה המשנית הנלווית לנטל השכנוע. בעוד שנטל השכנוע הינו קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט, הרי שנטל הראיות הוא דינאמי, והוא עשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (וראה לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, עמ' 8, קדמי "על הראיות" (חלק שלישי, 2003) 1506-1505; ע"א 6160/90 דרוקר נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124).
לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות רק מקום בו איש מבעלי הדין לא הביא ראיות, או מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי כפות המאזניים מעוינות (א. הרנון "דיני ראיות" חלק ראשון (1979) 188). במקרה זה מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. לעומת זאת, אם לאחר הערכת מכלול הראיות מגיע בית המשפט למסקנה כי לאחד מבעלי הדין עדיפות ראייתית על פני משנהו, כך שהוא הצליח לשכנע בצדקת עילתו על פי מאזן ההסתברויות, אין משמעות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע (פרשת גרשון שלעיל, עמ' 8; ע"א 7905/98
aerocon c.c
. נ' הוק תעופה בע"מ
, פ"ד נה(4) 387, 397; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז (5) 35, 46-45).
לעתים הופך המחוקק את חובת נטל ההוכחה. כך, למשל, בתביעה של עובד לתשלום שכר בגין שעות עבודתו, היה נטל ההוכחה עליו, כמקובל, כלומר היה עליו להוכיח כמה שעות עבד. בתיקון לחוק הגנת הכשר, שתוקפו מ – 1 בפברואר 2009, עבר נטל ההוכחה אל המעביד, ונקבע:
"בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו".
הוראת ס' 54 לפקודת הראיות קובעת, כי עת מצוי בפני
בית המשפט עניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם יטעים זאת וינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה.
עדותו של עד מעוניין, דהיינו - מי שיש לו עניין אישי בתוצאה, מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראיתי שמן הראוי לתת לדבריו. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי להכרעת הדין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה ( ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז(1), 679, 681)
אין צורך להסביר כי בעל דין נמנה באופן מובהק על העדים ה"מעוניינים". על כן, כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, הדבר מחייב משנה זהירות כאשר באים להכריע את הדין על סמך עדות שכזו.
בשל כך, על פי הוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 הכרעה על סמך עדות יחידה של עד מעוניין, מחייבת הנמקה מפורטת. פרשנות סעיף זה, על פי פסיקת בית המשפט העליון היא, כי אין צורך בסיוע - שהוא ראיה עצמאית נפרדת, תומכת - כפי שהיה בעבר, ודי בחובת הנמקה המוטלת על השופט כדי להסביר מדוע הוא מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין, על אף הבעייתיות של עדות זו.



ג
1.
נהג רכב הפג'ו העיד בדיון כדלקמן:

לדבריו, הוא נסע בשיירת מכוניות, אשר נסעה במהירות סבירה ומתאימה לנסיבות ולשטח של כ – 60 קמ"ש, כשרכבו היה הרביעי בשיירה. אותה עת ולאחר שבדק תנאי הכביש החל בביצוע עקיפה ולאחר שסיים העקיפה של הרכב הראשון לפניו ובעומדו במקביל לרכב הבא בתור, סטה לפתע בפתאומיות הרכב הנ"ל ממסלול נסיעתו, באופן שהתנגד ברכבו, והעיפו הצידה, עד אשר כמעט נפל אל תהום שהיתה בצד השמאלי של הכביש. נהג
הרכב הפוגע ברח מהמקום, ושב אליו רק מאוחר יותר. בתחילה אמר כי הוא מודה באחריותו לקרות התאונה, אך מאוחר יותר חזר בו. כן הוסיף וציין נהג הפג'ו כי ע"פ חקירת חברת הביטוח קיים ספק לפיו ברכב נהג בעת התאונה אדם אשר גילו נמוך מ – 18, ועל כן ברח הנהג מהזירה.




2.
נהג רכב ההונדה העיד בדיון כדלקמן:

לדבריו, הוא ורק הוא נהג ברכב בעת התאונה, וכן הוסיף ואמר כי אותה עת היה בן 23. לטענתו הוא נסע אחרי משאית אשר נסעה במהירות של כ – 60 קמ"ש. לאחר שהחל בביצוע עקיפת המשאית ובעודו נמצא במקביל אליה, הגיח מאחוריו תוך כדי נסיון עקיפה שלו משמאל רכב הפג'ו, אשר עקב חוסר מקום נסע ממש על השוליים השמאליים, דבר אשר גרם לעצירת רכבו באופן המסוכן על שולי שמאל של הכביש.


3.
בתום הדיון, הפניתי הצדדים לביצוע הבדיקה לאחר שהובהרו לצדדים השלכות הפנייתם לביצוע בדיקת פוליגרף ולאחר שנתנו הסכמתם לביצוע הבדיקה וכן לכך שממצאי הבדיקה יהוו ראיה מכרעת לצורך כתיבת פסה"ד,.

ד.
1.

שמעתי את טענות הצדדים, אשר בין היתר, אף הדגימו לפני באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט ומדוקדק את אופן התרחשות התאונה, איש איש לגרסתו, על גבי שרטוט מסומן א'. התרשמתי מעדותם, עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ברכבים, עיינתי בכל הראיות שהציגו בפני
י לרבות חוו"ד השמאי מטעם בעלי רכב הפג'ו ותצלומי זירת האירוע. כמו כן למדתי חוות דעת ומסקנות בדיקת הפוליגרף.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובדקתי מעשיהם ומחדליהם על רקע הוראות הדין הרלוונטיות ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי תביעת בעלי רכב הפג'ו מתקבלת.


ה


1.
כאמור, אני מקבלת את תביעת בעלי רכב הפג'ו, והנימוקים הם כדלקמן:


עיון בממצאי בדיקת הפוליגרף מעלה כי נהג רכב הפג'ו הינו דובר אמת בדבריו לעומת נהג רכב ההונדה. כמו כן עיון בתצלומי זירת האירוע ובנזקי רכב התובע אכן מחזקים ממצאים אלו.


2.
לעניין הנזק: הנני מקבלת את חוו"ד השמאי המוסמך מאת בעלי רכב הפג'ו בסך 11,065 ₪ וכן את שכר טרחת השמאי בסך 1,300 ₪, ומוסיפה הוצאות משפט בסך 800 ₪. כמו כן הנתבע מס' 1 ישלם לתובעים הוצאות הפוליגרף, אשר שילמו בהתאם להחלטתי המפנה אותם לביצוע הבדיקה.
סך כל נזקי התובעים שהתקבלו 13,165 ₪ ולסכום זה יש להוסיף החזר הוצאות הפוליגרף.

ו

הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לבעלי רכב הפג'ו את הסכום בסך 13,165 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל החזר הוצאות הפוליגרף ע"י נתבע מס' 1 בלבד יהוצבע ע"פ החלטתי מיום 4/2/10.

ז

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.






ניתן היום,
ג' סיוון תש"ע, 16 מאי 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 11650-06/09 אבי כהן, גור כהן נ' אשרף חבקה, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/05/2010)