פסקי דין על אורן יעקובי | פסקי דין על סקסי יבוא אופנה | פסקי דין על דני שמיאן | פסקי דין על אבי פישר ואח' |

1179/07 א     23/05/2010




א 1179/07 אורן יעקובי נ' סקסי יבוא אופנה בע"מ, דני שמיאן, אבי פישר ואח'





בפני

כב' השופטת שלהבת קמיר-וייס
התובע:
אורן יעקובי

ע"י ב"כ עוה"ד איתמר כץ ו/או הילה יעקובי
נגד

הנתבעים:
1.סקסי יבוא אופנה בע"מ

2.דני שמיאן

3.אבי פישר
4.אסנת שמיאן
5.אורית פישר
ע"י ב"כ עוה"ד ניצן שי ו/או גיל רייבי
פסק- דין לגבי הנתבעים 3 ו-5

טענות הצדדים:

לפני תביעה כספית על סך של 199,305 ₪.

התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת 1, סקסי יבוא אופנה בע"מ
(להלן:" הנתבעת 1 או החברה"); הנתבע 2, שמיאן דני (להלן:"הנתבע 2"); הנתבע 3, פישר אבי, שהינו יחד עם הנתבע 2 בעל מניות ומנהל החברה (להלן:"הנתבע 3"); הנתבעת 4, שמיאן אסנת, שהינה אשת הנתבע 2 (להלן:"הנתבעת 4") וכנגד הנתבעת 5, פישר אורית, שהינה אשת הנתבע 3 (להלן:"הנתבעת 5").

אציין, כי כנגד הנתבעת 1 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה וכנגד הנתבע 2 ניתן

פסק דין
בהעדר התייצבות. כמו כן, הנתבעת 4 נמחקה מכתב התביעה, ולפיכך,

פסק דין
זה מתייחס לנתבעים 3 ו-5 בלבד.

לטענת התובע, בכתב התביעה, התנהלה עסקה פיקטיבית בינו לבין הנתבעים 2 ו-3, במסגרתה מסר התובע לנתבעים הנ"ל שיקים כ"הלוואה", כאשר מנגד היה על הנתבעים 2 ו- 3 ליתן לתובע שיקים נגדיים. אותן המחאות אשר ניתנו לתובע במסגרת עסקת ההלוואה הפיקטיבית לא נפרעו לאור חדלות פרעון של החברה, אולם התובע נאלץ לפרוע את ההמחאות שמסר כנגדן היות והמחאות אלו הועברו בינתיים מהחברה לבנקים והוצגו לפרעון ומשלא נפרעו לאור ביטולן נקטו הבנקים בהליכים כנגד התובע.

לטענת התובע, השיקים שנמסרו על-ידיו לנתבעים הופקדו על ידיהם בחשבונות החברה המתנהלים בשלושה בנקים: בנק הפועלים בע"מ - סניף הרצליה, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ - סניף בני ברק, בנק דיסקונט לישראל בע"מ – סניף נתניה (להלן: "הבנקים") וחלקם אף נמסרו לגורמים בשוק האפור.

התובע נדרש על ידי הבנקים ועל ידי מר שהרבני לשלם את תמורת השיקים שנמשכו שעה שהשיקים אשר ניתנו לו על ידי החברה – סורבו מחמת חשבון מוגבל.

לאור זאת פנה התובע לנתבעים 2 ו- 3, אשר לטענתו, הבטיחו לו כי לא ייגרם לו כל נזק שכן הינם ערבים אישית לפרעון מלא של החובות שיצרו כלפיו.

התובע מפרט כי במסגרת פגישה שנערכה בין התובע ואשתו לבין הנתבעים 2, 3 ו- 5 נשאלו האחרונים על-ידי התובע האם ידעו מראש כי לא יוכלו להחזיר לתובע את הכספים שלקחו ממנו וכי השיקים שמסרו לו לא יכובדו על ידי הבנק. לטענת התובע, באותה הפגישה נאמר לו: "ידענו. עשינו דבר רע. לא ייגרם לכם שום נזק. אף אחד לא יבוא לדפוק לכם בדלת. אנחנו אחראים אישית לכל נזק שייגרם, אבל לא ייגרם, כי אנחנו מגיעים להסדרים עם כל הבנקים".

לטענת התובע, הנתבעים 2 ו- 3 סרבו לחתום על כתב ערבות אישית וטענו כי נתנו לתובע את מילתם ודי בכך.

כתוצאה מאי עמידת הנתבעים 2 ו-3 בהתחייבויותיהם נקטו הבנקים בהליכים משפטיים, חלקם בהוצאה לפועל, במסגרתם הגיע התובע להסדרים ודאג לתשלום החובות אשר הוטלו עליו כתוצאה מאי העמידה של החברה בהתחייבויותיה כלפיו.

התובע אף מפרט כי במשך ארבעה חודשים מסרו הנתבעים 3 ו-5 לידי התובע שיקים על סך של 1,100 ₪ כל אחד וזאת על חשבון החזר התשלום החודשי אשר נאלץ התובע לשלם בגין הסדר פריסת תשלומים אליו הגיע עם בנק מרכנתיל.

לטענת התובע,החל מחודש פברואר 2006 חדלו הנתבעים 3 ו-5 מלשלם. הנתבע 3 שילם בחודש יוני 2006 סך נוסף של 2,200 ₪ לידי התובע ומכאן ואילך חדל מלשלם לו.

התובע מוסיף וטוען כי בחודש פברואר 2005 הסכים התובע, לאחר שכנועים רבים של הנתבעים 3 ו-5, לנסות לשוב ולעבוד עמם בעסק החדש שהקימו הנתבעים 3 ו- 5, שכן אלו הודיעו כי בכוונתם להמשיך ולייבא סחורה מאיטליה ואף הבטיחו כי ידאגו באופן אישי להחזר מלוא החוב, גם אם הנתבע 2 לא ישלם את חלקו.

לטענת התובע, בסופו של דבר נוכח לגלות כי עסקם של הנתבעים 3 ו-5 הינו עסק כושל והודיע לנתבע 3 על כוונתו לעזוב.

הצדדים אינם חלוקים ביניהם כי ההמחאות שמשך התובע לפקודת החברה היו במסגרת של עסקת הלוואה פיקטיבית, אשר מטרתה הייתה להציג בפני
הבנקים, שהעמידו אשראי לחברה, מצג פיקטיבי ביחס למחזור החברה וזאת על מנת להגדיל את מסגרת האשראי של החברה.

הנקודה בה חלוקים ביניהם הצדדים הינה, האם כטענת הנתבעים 3 ו-5, המדובר בעסקה שבין התובע לבין החברה בלבד, אשר מצויה בהליכי פשיטת רגל או שמא האם, כעתירת התובע, יש לחייב את הנתבעים 3 ו-5 במלוא סכום החוב ולקבוע כי אלו עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות ובאישיותה המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1 וקיבלו לידיהם כספים בשמה תוך ידיעה ברורה כי החברה חדלת פרעון וכי לא תתאפשר השבת הכספים על ידיה או לחייב את הנתבעים 3 ו-5 לאור טענת התובע להתחייבותם המפורשת כלפי התובע באופן אישי לפרוע את הכספים נשוא כתב התביעה.

בכתב ההגנה אשר הוגש מטעם הנתבעים 3 ו- 5 הנתבעים אינם מכחישים, כאמור, את העסקה הפיקטיבית אשר נרקמה בין הצדדים. לטענתם, היות והבנקים לא העמידו לחברה מסגרת אשראי מספקת, ביקשה החברה מהתובע להעביר לה המחאות אישיות שלו מעותדות כאשר בתמורה הפקידה החברה בחשבון התובע המחאות המשוכות על שמה או מזומן בתאריך הפרעון של ההמחאות האישיות או קודם לכן. פעולה זו חזרה על עצמה פעמים רבות לאורך שנות עבודתם המשותפות.

הנתבע 3 מדגיש בכתב הגנתו כי היה נושא משרה בחברה ושיתוף הפעולה עם התובע נעשה מתוקף מעמדו האמור, וזה מעולם לא נהנה באופן אישי משיתוף הפעולה ואף לא התחייב מעולם בפני
התובע באופן אישי לפרוע את חובות החברה. ניסיונותיו למול התובע למציאת פתרון לתשלום החוב נעשו מכוח מעמדו כמנהל. זה ולא יותר.

הנתבעת 5 מציינת כי הינה נשואה לנתבע 3, מעולם לא נטלה חלק בעסקי החברה, לא נטלה כספים מהתובע ואף לא התחייבה כלפיו בשום צורה בכל הקשור לחובות החברה.

החברה נקלעה לקשיים כלכליים שהובילו למשבר פיננסי ולפיכך התקשתה בפרעון ההמחאות אשר נתנה לתובע.

לטענת הנתבעים 3 ו- 5 אין כל מקום לחיובם באופן אישי ואף לא קיימת עילה על פי דין לחייבם. לטענתם, מעולם לא עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות של הנתבעת 1, ולא הציגו מצג כאילו הינם אחראים באופן אישי לתשלום חובותיה של החברה כלפי התובע.

העדויות שנשמעו מטעם הצדדים:

עדויות מטעם התובע:

מטעם התביעה העידו שני עדים, אשר הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם ונחקרו נגדית-התובע עצמו והגב' אורית דלריאה.

עדותו של התובע:

בתצהיר עדותו הראשית חוזר התובע על האמור בכתב התביעה.

בחקירתו הנגדית העיד התובע כי תהליך "גלגול השיקים" נמשך כשנתיים, וזאת לאור בעיות אשראי של החברה בבנק (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 15-27).

התובע ציין בחקירתו הנגדית כי הנתבעת 5 התחייבה בפני
ו בעל פה, בנוכחות עדים, כפי שהתחייב בעלה, הנתבע 3, באופן אישי לתשלום השיקים נשוא התביעה (לעניין זה ראה עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 6-9).

התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הינו עובד על בסיס עמלות וככל שמחזור הרווחים גדול יותר כך בהתאמה גדלות עמלותיו. לשאלת ב"כ הנתבעים אשר טען בפני
התובע כי חלק גדול מהשיקים שנתן התובע לחברה הושבו על ידי הנתבעים השיב התובע: "ת: ... אני תובע על מה שהבנקים תבעו אותי ומה שנאלצתי לשלם. אני לא תובע על מה שלא תבעו אותי" (ראה עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 20-21).

עדותה של הגב' אורית דלריאה:

בתצהיר עדותה הראשית מפרטת העדה כי עבדה כשכירה בחברה, כאשר במסגרת עבודתה שימשה כאחראית על ניהול חשבונות חלקי של החברה ומוכרת בעסק החברה.
לדבריה, בשנת 2004 נקלעה החברה לקשיים כלכליים והופעל עליה לחץ למשוך לפקודת החברה שיקים כהלוואה זאת לשם קבלת אשראי על-ידי החברה מהבנקים השונים בהם התנהלו חשבונות החברה. הובהר לעדה כי ככל ולא תעמיד ההלוואות האמורות לחברה הרי שתישאר בלא מקום עבודה. סכום השיקים שנמשכו על ידי העדה לטובת החברה עומד על למעלה מסך של 68,000 ₪.

לטענת העדה, החברה נותרה חייבת לה כספים רבים. שיקים נגדיים שנמסרו לעדה על-ידי החברה חוללו. שכר עבודתה של העדה לא שולם לה וכך גם תשלומים אחרים אותם הייתה חייבת החברה לעדה. העדה מציינת כי בחודש אוקטובר 2004 הוגבלו חשבונות הבנק של החברה ולפיכך, לאור הנחיית הבעלים, ביטלה את השיקים שנמסרו על ידה ואשר מועד פרעונם טרם הגיע.

העדה מדגישה כי הובטח לה פעמים רבות על ידי הבעלים, הנתבעים 2 ו- 3, כי לא ייגרם לה כל נזק וכי הגיעו להסדרים עם הבנקים אולם בפועל לא הושב לידיה אפילו שיק אחד.

בעלי החברה (הנתבעים 2 ו-3) סרבו לחתום על ערבות אישית אולם הבהירו כי הם נותנים את המילה שלהם. לדברי העדה, הופעל ע"י הבעלים לחץ כבד: "הכל על מנת להביא אותנו למצב שבו לא תהיה לנו ברירה אלא לשלם במקומם את החובות שהם יצרו".

העדה מוסיפה ומפרטת כי בחודש פברואר 2005 הגיעה לביתו של התובע יחד עם הנתבעים 3 ו-5. במהלך הפגישה הבטיחו הנתבעים 3-5 והתחייבו באוזניה ובאוזני התובע כי יעשו הכל על מנת להשיב את הכספים שנלקחו מהעדה ומהתובע וכי אם החובות לא ישולמו ע"י הנתבע 2 הרי שהם ידאגו לשלמם באופן אישי.

מספר ימים לאחר פגישה זו הקים הנתבע 3 עסק חדש ליבוא ושיווק אופנה, כאשר העסק נפתח על שם הנתבעת 5, אשתו של הנתבע 3, וזאת לאור חובות שהותירה אחריה החברה, אולם בפועל לנתבעת 5 לא הייתה נגיעה לענף הטקסטיל ומי שהיה הגורם הדומיננטי בעסק הינו הנתבע 3. מתוך תקווה שהעסק החדש יצליח ויושבו לידי העדה הכספים אשר חייבים לה, הסכימה העדה לשתף פעולה עם הנתבע 3 ולסייע לו בהקמת העסק החדש.
בסופו של דבר, מתארת העדה כי נותרה עם חובות רבים וללא משכורת ונוכחה כי אין טעם בהמשך עבודה עם הנתבע 3.

עוד מציינת העדה, כי הנתבעת 5, שהייתה הבעלים של חברה לשיווק ישיר של מוצרים שונים, הפסיקה את פעילות החברה תוך שהיא מותירה אחריה חובות רבים, כאשר בעלה, הנתבע 3, התפאר כיצד הצליח להוציא את אשתו, הנתבעת 5, "נקיה", ולטענתו יוכל לעשות אותו הדבר עם החברה – הנתבעת 1.

בחקירתה הנגדית הבהירה העדה כי לא רצתה להגיע למתן עדות בבית המשפט, אולם יחד עם זאת השיבה בפרוטרוט לשאלות ב"כ הנתבעים 3 ו- 5 והבהירה כי השיקים בעסקת ההלוואה הפיקטיבית ניתנו על ידיה מתמימות ועמדה מאחורי האמור בתצהיר עדותה הראשית.

עדויות מטעם הנתבעים 3 ו- 5:

מטעם הנתבעים 3 ו- 5 הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע 3 בלבד.

עדותו של הנתבע 3:

בתצהיר עדותו הראשית מציין הנתבע 3, כי רעייתו, הנתבעת 5, לא הייתה בעלת מניות בחברה ולא שמשה כמנהלת או כנושאת משרה בחברה. הנתבע 3 שב על האמור בכתב ההגנה ומדגיש כי הוא ורעייתו מעולם לא התחייבו באופן אישי כלפי התובע, למלא את התחייבויות החברה כלפיו, ומשלא התחייבו הרי שלא הפרו התחייבות כלשהיא.

בחקירתו הנגדית התחמק הנתבע 3 משאלות ביחס לחבותו האישית כלפי התובע והשיב כדלקמן:
"ש: כיצד הסברתם לאורן (התובע – ש.ק.ו.) שהוא עושה עסקים עם החברה ולא איתכם אישית?"
ת: זה לא עלה. אין לי תשובה לכן לזה (ראה עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 31-32)".
וכן:
"ש: מה ענית לו כשאמר לך, נקלעתי לצרות, תעזור לי, איך הגבת?
ת: הגבתי ששנינו אכלנו אותה" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 16-18).
וכן:
"ש: האם כשאורן (התובע – ש.ק.ו) הציג לך שהסתבך כספית עם עיסקה זו, הצעת לו לסייע לו באופן אישי?
ת: לא. לא הצעתי לו. איך יכולתי? נפלתי. לא עבדתי חצי שנה. לא עשיתי כלום. משכנתאות חוזרות הכל חוזר" (ראה עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 21-23 לפרוטוקול).
וכן:
"ש: ...אורן (התובע – ש.ק.ו) מוסיף ואומר שאתם נתתם לו, כלומר אתה ואשתך נתתם לו שיקים של go כדי שיוכל לעמוד בהסדר עם מרכנתיל. האם נכון שאתה ואשתך נתתם לאורן ארבעה שיקים בסך של 1,100 ₪ על חשבון ההסדר בין אורן לבין בנק מרכנתיל?
ת: מה שידוע לי לגבי נושא זה שאני תגמלתי אותו במשכורת שלו. הוא ביקש על חשבון או משהו כזה, שהוא צריך להרוויח, שיש לו התחייבויות" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 27-31).

ובעניין זה הוסיף ב"כ התובע והקשה והפנה לנספח ט' לתצהיר התובע:

"ש: אני מפנה לנספח ט' בתצהיר של אורן. אתה מכיר את הקבלות האלה?
ת: של אורן, כן. זכור.
ש: אתה יודע מה רשום שם?: החזר הלוואה. לא רשום שם בונוס או עמלת סוכן. מה אתה אומר?
ת: הוא רשם את זה, הוא אמר והציג לנו את זה כחלק מהעמלות שקיבל. הוא רשם שזו הלוואה. את אשתי זה לא עניין. הוא עשה הפרדה בין העמלות שהוא קיבל אולי מבחינת הנה"ח, לא יודע למה. לכן הוא רשם את זה כהלוואה אולי, לא זוכר" (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 16-21).

אציין, כי לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת 5 והיא לא העידה במשפט זה.

ההכרעה – דיון בטענות וממצאים:

התובע טוען, למעשה, שתי טענות כלפי הנתבעים 3 ו-5 :

הראשונה – עובדתית ומשפטית גם יחד – יש להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה ולחייב את בעליה, הנתבע 3 (לא כל כך ברור לי הכיצד את הנתבעת 5) בחובות החברה כלפיו.

השניה – עובדתית בלבד – הנתבעים 3 ו-5 התחייבו באופן אישי לפרוע את חובות החברה כלפיו.

הגעתי לכלל מסקנה, לאחר עיון בעדויות ובראיות, כי יש לדחות את טענת התובע להרמת מסך. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא שכנעני בהתקיימות הנסיבות שבסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999.

המדובר בחברה שפעלה זמן לא מועט, שהתובע שימש כסוכן שלה, ושבסופו של דבר נקלעה לקשיים כלכליים ופעילותה הופסקה. במהלך המשפט לא הובררו הנסיבות שבעטיין הגיעה החברה לחדלות פרעון ולפיכך גם לא התחוור דבר קיומן של אותן נסיבות מיוחדות שרק בהתקיימן ניתן להרים את מסך ההתאגדות על פי סעיף 6 לחוק החברות הנ"ל ולחייב את בעלי המניות של החברה באופן אישי בחובות החברה.

למסקנה הפוכה הגעתי ביחס לטענת התובע להתחייבות אישית של הנתבעים 3 ו-5 כלפיו. התובע אינו נושה רגיל של החברה. המדובר במי שבעלי החברה התקשרו עמו בעיסקת הלוואה פיקטיבית, שבמסגרתה בוצע מה שמכונה "גלגול שיקים". הן התובע והן העדה מטעמו, הגב' אורית דלריאה, העידו על פגישה שבה נכחו שניהם ונכחו גם הנתבעים 3 ו-5 ובה התחייבו האחרונים במפורש להשיב להם את הסכומים שהבנקים דורשים מהם עקב ביטול ההמחאות שמשכו התובע והגב' דלריאה לפקודת החברה במסגרת אותן עסקאות של הלוואות פיקטיביות (גלגול שיקים). לדברי התובע והעדה מטעמו, התחייבות כזו ניתנה פעם נוספת כשנאותו להמשיך ולפעול עם הנתבעים 3 ו-5 בעסק החדש שהקימו. הנתבע 3 טוען בעדותו כי לא היו דברים מעולם. במחלוקת עובדתית זו שנפלה בין הצדדים אני נותנת אמון בדבריהם של התובע ושל הגב' דלריאה, שהותירו עלי בעניין זה רושם מהימן ביותר ואילו את הגרסה המכחישה של הנתבע 3 הנני דוחה כבלתי אמינה. הוסף לכך גם את העובדה שהנתבעת 5, שגם כלפיה נטען, כמו כלפי בעלה, הנתבע 3, שהתחייבה במפורש ובאופן אישי כלפי התובע לפרעון החובות, בחרה שלא להעיד במשפט זה. יש בהימנעות זו של נתבעת 5 מלמסור גרסתה העובדתית ולהעמיד עצמה לחקירה נגדית, שלא ניתן לה כל הסבר, כדי להסיק מסקנה לחובתה של הנתבעת 5 וממילא גם ביחס לגרסת ההגנה המכחישה שלה ושל בעלה, הנתבע 3. תוצאת האמור, בהסתמך על עדויותיהם המהימנות של התובע ושל הגב' אורית דלריאה, שאני קובעת כממצא עובדתי כי הנתבעים 3 ו-5 התחייבו באופן אישי כלפי התובע לשלם לו את הכספים שיפורטו להלן:

התובע דורש מהנתבעים 3 ו-5 לשלם לו את הכספים שנדרש לשלם לשלושת הבנקים, עמלות סוכן שמגיעות לו מהחברה וסכום שיקים שמוחזקים על ידי אדם בשם מר שהרבני.

הגעתי לכלל דעה, שתבואר להלן, כי יש לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעים 3 ו-5 אך ורק לשלם לתובע את הכספים שנדרש לשלם לבנקים בהם ניהלה החברה חשבונות: בנק הפועלים, בנק מרכנתיל דיסקונט ובנק דיסקונט, ולא לחייב את הנתבעים 3 ו-5 לשלם לתובע את עמלות הסוכן שמגיעות לו מהחברה וסכום השיקים המצויים בידי מר שהרבני.

מעדויותיהם של התובע ושל הגב' דלריאה עולה שההתחייבות המפורשת של הנתבעים 3 ו-5, לפרוע חובות באופן אישי, היתה אך ורק ביחס לסכומים שנדרשו התובע והגב' דלריאה לשלם לבנקים בגין גלגול השיקים- ההלוואות הפיקטיביות. זה ולא יותר !

התובע הציג בפני
במהלך ההוכחות את הסכמי פריסת החוב שערך הן עם בנק הפועלים והן עם בנק מרכנתיל והן את האזהרה שקיבל מלשכת ההוצאה לפועל ביחס לחוב כלפי בנק דיסקונט. ממסמכים אלו עולה במפורש גובה החובות של התובע כלפי שלושת הבנקים שבהם ניהלה החברה את חשבונותיה. למעט הכחשה כוללנית בכתב ההגנה לא ניסו הנתבעים 3 ו-5 לקעקע את האמור ואף בחקירה הנגדית שנערכה לתובע הוא לא נחקר בעניין זה.

לאור האמור לעיל יש לחייב את הנתבעים 3 ו-5 לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

החוב לבנק הפועלים (משוערך ליום הגשת התביעה) – 29,253 ₪.
החוב לבנק מרכנתיל (משוערך ליום הגשת התביעה) – 74,580 ₪.
החוב לבנק דיסקונט (משוערך ליום הגשת התביעה) – 64,281 ₪.
סך כל החוב נכון ליום הגשת התביעה - 168,114 ₪.

מן הסך הכולל הנ"ל יש להפחית תשלומים אשר שולמו על ידי הנתבעים 3 ו-5 בסך נומינלי של 4,400 ₪ בעניין החוב לבנק מרכנתיל. סך זה כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה עומד על סך של 4,593 ₪.
כמו כן בחודש יוני 2006 שילם הנתבע 3 לתובע סך נומינלי נוסף של 2,200 ₪. סך נוסף זה, כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה, עומד על סך של 2,222 ₪ וגם סכום זה יש להפחית מחובם של הנתבעים 3 ו-5 לתובע.

החוב הכולל, אם כן, לאחר ביצוע ההפחתות, נכון ליום הגשת התביעה- 161,299 ₪.

בכל הנוגע לעמלות הסוכן אותן דורש התובע, בסך משוערך של 28,021 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, הרי שכאן המדובר בחוב של החברה עצמה. התובע, בעניין העמלות שלא קיבל מהחברה כסוכן עת נקלעה לקשיים כלכליים, אינו שונה מנושים אחרים של החברה ולא מצאתי בעדויות התביעה התחייבות מפורשת של הנתבעים 3 ו-5 לשלם חוב זה באופן אישי.

באשר לסכום השיקים, שהתובע טוען כי הם מוחזקים בידי מר שהרבני, כאן נדרש סך משוערך של 9,985 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, לא מצאתי לחייב בסכום זה את הנתבעים 3 ו-5 וזאת מכל אחד מהטעמים הבאים:
לא מצאתי בעדויות התביעה התחייבות מפורשת של הנתבעים 3 ו-5 לשלם באופן אישי חובות שאינם לבנקים; לא מצאתי בעדויות התביעה כי ננקט הליך כלשהו על ידי מר שהרבני כלפי התובע בעניין השיקים והתובע בחר להותיר עניין זה עמום בתצהיר עדותו הראשית; כלל לא הובררו נסיבות משיכת שיקים אלה והכיצד הם קשורים לאותה עסקת הלוואה פיקטיבית – גלגול שיקים. מכל אחד מהטעמים הנ"ל ומהצטברם גם יחד – אין מקום לחייב את הנתבעים 3 ו-5 בהחזר סכום זה לתובע.

אחרית דבר:

אני מחייבת את הנתבעים 3 ו-5, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 161,299 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (23.01.07) ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים 3 ו-5, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א סיוון, תש"ע, 23 במאי 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בפתח תקווה

23 במאי 2010
ת"א 1179-07 יעקובי נ' סקסי יבוא אופנה בע"מ
ואח'

1 מתוך 12









א בית משפט שלום 1179/07 אורן יעקובי נ' סקסי יבוא אופנה בע"מ, דני שמיאן, אבי פישר ואח' (פורסם ב-ֽ 23/05/2010)