פסקי דין על ברוריה אור שחר | פסקי דין על בית הדין הארצי לעבודה | פסקי דין על עיריית ראשון לציון |

9510/09 בג"צ     23/05/2010




בג"צ 9510/09 ברוריה אור שחר נ' בית הדין הארצי לעבודה, עיריית ראשון לציון




החלטה בתיק בג"ץ 9510/09



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 9510/09



בפני
:

כבוד השופטת א' חיות


כבוד השופט
י' דנציגר


כבוד השופט ע' פוגלמן


העותרת:
ברוריה אור שחר



נ


ג


ד



המשיבים:

1. בית הדין הארצי לעבודה



2. עיריית ראשון לציון


עתירה למתן צו על תנאי


בשם העותרת:
עו"ד אלי פישר


בשם המשיבה 2:
עו"ד מיכל נחום


פסק-דין


השופט ע' פוגלמן
:

1.
לפניי עתירה למתן צו לביטול פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה
(להלן:
בית הדין הארצי
) בע"ע 158/09
אור שחר נ' עיריית ראשון לציון

, שניתן ביום 13.7.09, שבמסגרתו נדחה ערעור על פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (ע"ב 2137/05; להלן:
בית הדין האזורי
), אשר דחה את תביעתה של העותרת לקבוע כי הוצאתה לגמלאות לאחר הגיעה לגיל 60, לפי סעיף 18(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), התש"ל-1970 (להלן:
חוק הגמלאות
), נעשתה
שלא כדין.

2.
העותרת הועסקה בעיריית ראשון לציון
(להלן:
העירייה
) משנת 1963 ועד לשנת 2003, שבמהלכה הוצאה לגמלאות מכוח הוראת סעיף 18(א) לחוק הגמלאות החל על עובדי העירייה. עד שנת 1995 הועסקה העותרת בתפקיד סגן מנהל אגף הנדסה בעירייה. משהוחלט בשנה זו לערוך שינוי ארגוני בעירייה, מונתה העותרת כסגן מנהל המינהל לתכנון והנדסה לאדמיניסטרציה ולכוח אדם. בעקבות שינוי ארגוני זה, החלו מתגלעים חיכוכים בינה לבין מהנדס העירייה החדש, על רקע הצמצום שחל בסמכויותיה. בשלהי שנת 2003, אישרה מועצת העירייה את פרישתם הכפויה של 74 עובדים, חלקם במסלול של פרישה ואחרים במסלול של פיצויי פיטורים. בגדרי מהלך זה, הוחלט כי העותרת תסיים את עבודתה בעירייה ותפרוש לגמלאות. לאחר שעתרה לצו מניעה נגד הוצאתה לגמלאות בטענה שלא נערך לה הליך שימוע כדין, נערך לעותרת, בשנת 2004, הליך שימוע, אך גם לאחריו, הוחלט להשאיר את ההחלטה בדבר הוצאתה של העותרת לגמלאות על כנה. על החלטה זו הוגש ערר מכוח חוק הגמלאות, אך זה נדחה.
תביעתה של העותרת לבית הדין האזורי נדחתה אף היא, תוך שנקבע כי הליך הפיטורים בעניינה נעשה כדין, וכי אין בעובדה שהעירייה המשיכה להעסיק עובדים אחרים מעל גיל 60 משום הפליית העותרת או התנכלות כלפיה. עם זאת, סבר בית הדין האזורי כי התנהלותם של גורמים שונים בעירייה כלפי העותרת, החל מכניסתו לתפקיד של מהנדס העירייה החדש, הייתה בלתי ראויה ולקתה בחוסר תום-לב, ובשל כך פסק לעותרת פיצוי כספי בסך 6,500 ש"ח. על פסק-דינו של בית הדין האזורי ערערו הן העותרת, הן העירייה, אשר ערעורה נסב על חיובה בפיצוי כספי ועל אי חיובה של העותרת בהוצאות משפט. עיקר ערעורה של העותרת, לעומת זאת, נסב על השאלה האם יש להגביל הוצאה לגמלאות של עובד לפני גיל הפרישה, לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות, למקרים שבהם מתברר שהעובד אינו יכול עוד, מפאת גילו, למלא את תפקידו. בית הדין הארצי לעבודה
דחה את שני הערעורים. בהתייחס לטענת העותרת לעניין פרשנות סעיף 18(א) לחוק הגמלאות, קבע בית הדין הארצי כי העירייה הייתה רשאית להוציא את המערערת לגמלה מוקדמת גם בשל שינויים ארגוניים וכחלק מהליך של התייעלות. ובלשונו: "יכולים להיות שיקולים מגוונים המצדיקים הפעלת הסמכות לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות ובכלל זה – מבלי להגביל – צמצום בעבודה, חידוש והתייעלות הנהלות" (ראו: פסקה 20 לפסק-דינו של השופט
ש' צור
).

3.
בגדר העתירה שלפנינו חולקת העותרת על פרשנות זו, שלטעמה תביא לפגיעה קשה בעובדים. העותרת סבורה כי בהתאם לפרשנותו הנכונה של הסעיף, על המעביד לעשות שימוש בהוראה זו רק מקום שבו נפגעת מסוגלותו של העובד להמשיך בעבודתו עקב גילו. פרשנות מעין זו – מוסיפה העותרת – תאפשר לעובד להוכיח למעבידו כי באפשרותו להמשיך למלא את תפקידו כהלכה, ודי יהיה בהוכחת עניין זה כדי להיות מוגן מפני פיטורין.

4.
העירייה טוענת מצידה, כי דין העתירה להידחות על הסף. לטענת העירייה, העתירה הוגשה בשיהוי ניכר ממועד מתן פסק-דינו של בית הדין הארצי, ולכן יש בערעור על פסק הדין בשלב כה מאוחר כדי לפגוע באינטרס ההסתמכות שנוצר אצל העירייה. בנוסף, טוענת העירייה כי המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים חריגים שבהם יתערב בית משפט זה, וזאת מאחר ולא נתגבשו שני התנאים המצטברים שנקבעו בהלכה הפסוקה כתנאי להתערבות בפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה
. בצד האמור, גורסת העירייה כי גם לגופו של עניין דינה של העתירה להידחות, מן הטעמים עליהם עמד בית הדין הארצי לעבודה
. העירייה מדגישה כי אין בסיס לטענתה של העותרת, שלפיה הוצאתה לגמלאות נעשתה על מנת להתנכל לה על רקע שיוכה הפוליטי, כפי שנטען על-ידיה במסגרת עתירתה.

5.
לאחר שעיינתי בעתירה, על נספחיה, ובתגובתה של העירייה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה
.
בית משפט זה יתערב בפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה
רק במקרים חריגים ובהתקיים שני תנאים
מצטברים
:

האחד
, קיומה של טעות
משפטית מהותית בפסק הדין; והשני, מקום שבו הצדק מחייב את התערבות בית המשפט בנסיבות העניין (ראו: בג"צ 525/84
חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה
בירושלים
פ"ד מ(1) 673 (1986);
עניין
חטיב
; בג"צ 11703/05
פרץ נ' בית הדין הארצי לעבודה
בירושלים
(לא פורסם,
31.1.06);
בג"צ 11198/04 יפרח נ' בית הדין הארצי לעבודה
בירושלים
(לא פורסם, 24.8.05)). במקרה שלפנינו, נוכח טעמיו המפורטים של בית הדין הארצי לעבודה
, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית מהותית בפסק דינו. לכך יש להוסיף כי אף אם הייתי מניח לצורך הדיון – לטובת העותרת ומבלי להכריע בכך -
כי ניתן היה לצקת לתוך סעיף 18(א) לחוק הגמלאות פרשנות שונה מזו שננקטה בפסק-דינו של בית הדין הארצי, הרי שאין הדבר מוביל למסקנה כי שגגה מהותית יצאה מלפניו של בית המשפט בפרשנות שהעניק לסעיף (ראו בהקשר זה: עניין
חטיב
, בעמוד 694)
.




משכך הדבר, לא מצאתי – בנסיבות המקרה דנן – עילה להתערבותו של בית משפט זה.

6.
בצד האמור ולמעלה מן הצורך אציין, כי עתירת העותרת הוגשה לבית משפט זה בחלוף
כ-4.5 חודשים
מפסק הדין נושא העתירה, ובחלוף
כ-3.5 חודשים
ממועד מתן ההחלטה שבמסגרתה תוקנה טעות סופר שנפלה בפסק-הדין. לכאורה לא מצאתי טעם סביר לשיהוי בהגשת העתירה. נוכח העובדה, כי גם בנפרד מן האמור לא מצאתי עילה להתערבות בפסק-דינו של בית הדין הארצי, מתייתר הצורך להכריע האם די בשיהוי זה כדי להביא לדחייתה של העתירה.


העתירה נדחית אפוא. בנסיבות המקרה, אין אנו רואים
לעשות צו להוצאות.



ניתן היום, י' בסיוון התש"ע (23.5.10)


ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09095100_m07.doc

נב

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 9510/09 ברוריה אור שחר נ' בית הדין הארצי לעבודה, עיריית ראשון לציון (פורסם ב-ֽ 23/05/2010)