פסקי דין על אלי גבריאל | פסקי דין על ניל קדישה

755/08 הפב     23/05/2010




הפב 755/08 אלי גבריאל נ' ניל קדישה








בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו


הפ"ב 755-08






בפני
:
כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל
/ ס.נשיא



בעניין:
אלי גבריאל
ע"י ב"כ עו"ד א' פורת
המבקש


נ ג ד


ניל קדישה
ע"י ב"כ עו"ד א' מילשטיין ו/או עו"ד מ' ברהוד

המשיב



פסק דין


א.
מהות התובענה

זו בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 5.6.08 (להלן: "פסק הבוררות") על ידי הבורר עו"ד ראובן בכר (להלן: "הבורר"). לחילופין מתבקש בית המשפט להשיב את פסק הבוררות לבורר לשם תיקונו.


ב.
עובדות רלבנטיות

במסגרת הליך הבוררות שהתנהל בין הצדדים לתובענה דנן, נדונה תביעת המשיב לאכיפת עסקת מכר מקרקעין בה התחייב המבקש למכור למשיב את זכויותיו בדירה מס' 19 ברחוב יאשה חפץ 2 בתל-אביב (להלן: "הדירה").

המשיב טען בתביעתו, שבחודש אוגוסט 2005 הסכים המבקש למכור לו את זכויותיו בדירה תמורת 1,000,000 דולר, וכי ההסכמה לא הועלתה על הכתב נוכח רצונו של המבקש להימנע מתשלום מס בשיעור גבוה בגין העסקה. לטענתו, המבקש היה מעוניין להשלים את העסקה רק לאחר סיום בניית הדירה, במטרה להפחית בנטל המס בגין המכירה.

לגרסת המבקש, הוא אמנם היה מעוניין במכירת הדירה למשיב, אך לאחר שהובהר לו מהו נטל המס בגין המכירה ושלא ניתן לבצע "מכירה נדחית", לא הסכים למכור את הדירה ולכן לא בוצעה כל עסקת מכירה.

בפסק הבוררות, שניתן כאמור ביום 5.6.08 (נספח א' ל-ת/1), קיבל הבורר את תביעת המשיב וקבע כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב על פיו התחייב המבקש למכור למשיב את זכויותיו בדירה;
עוד קבע הבורר, כי עם העברת יתרת התמורה בגין הדירה בסך 950,000 דולר בתוספת ריבית (לאחר שהמשיב כבר שילם למבקש 50,000 דולר ביום 15.8.05), יירשמו הזכויות בדירה על שם המשיב ותועבר לו החזקה בה.

המבקש עותר להורות על ביטולו של פסק הבוררות על יסוד העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ט-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), כדלקמן:
-
תוכנו של פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור, מאחר והוא מרוקן מתוכן את דרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין");
-
פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור שכן ההסכם נשוא הבוררות הינו הסכם בלתי חוקי כמשמעותו בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים");
-
הבורר חרג מהסמכויות שניתנו לו לפי הסכם הבוררות, לפיהן היה עליו לפסוק על-פי דיני הראיות והדין המהותי;
-
תוצאת פסק הבוררות מובילה למצב של אי צדק אשר מקיים עילה על פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד.

טענת המשיב, בתמצית, היא שלא עומדת למבקש עילה כלשהי הקבועה בדין לביטול פסק הבוררות. המשיב מצידו עותר לאישור הפסק ולמינוי בא-כוחו ככונס נכסים לביצועו, קרי להשלמת רישום העברת הזכויות בדירה משם המבקש לשם המשיב.

מכאן הבקשה לביטול פסק הבוררות, שהוגשה לבית המשפט ביום 14.8.08;
התיק הועבר למותב זה ונקבע לשמיעת הוכחות ליום 10.11.09.


ג.
הפלוגתאות בין הצדדים

מכתבי הטענות עולות הפלוגתאות הבאות בין הצדדים:

-
היש להורות על ביטול פסק הבוררות בהיותו מנוגד לתקנת הציבור?
-
היש להורות על ביטול פסק הבוררות מן הטעם לפיו חרג הבורר מסמכותו?
-
היש להורות על ביטול פסק הבוררות על יסוד קיומה של עילה על פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד?

בטרם אפנה לבחון האם מתקיימות עילות הביטול הנטענות על-ידי המבקש, אקדים מספר מלים באשר למסגרת הנורמטיבית המנחה את בית המשפט בבואו לדון בבקשה לביטול פסק בוררות.

כלל ידוע הוא בענייני בוררות, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות [ר' למשל רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' שטאנג, פ"ד מה (5) 511, (1991)], וכי תחום ההתערבות השיפוטית מוגבל לרשימה הסגורה של עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות ומתמקדות בעיקרן בבחינת תקינות הליך הבוררות, ולא בבחינת תוכנו של הפסק.

וכך נקבע:

"בקשה לביטולו של פסק-בוררות איננה, איפוא, תחליף לערעור על שאלות הנוגעות לתוכנו של הפסק. אף כאשר ברי הוא כי מסקנה ממסקנותיו של הבורר מוטעית, בין במישור המשפטי, ובין במישור העובדתי, אין בכך כדי להוות עילה לביטולו. פסק-בורר עשוי איפוא להתבטל, רק מקום בו הליך הבוררות פגום מיסודו, או בנסיבות בהן לא נתמלאו עקרונות הבוררות המוסכמים על-ידי הצדדים. ביטול הפסק בשל תוכנו, אפשרי רק כאשר מנוגד הוא באופן מובהק לתקנת הציבור".

[רע"א 7205/01 כפר דניאל, מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מיטרני, תק-על 2002 (1) 71 (4.2.02)].

וכן:

"מושכלות-יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב. מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית המבקשת לעודד קיומו של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט. מערך זה מקל על העומס הגדול הרובץ על בתי המשפט ויש בכך כדי לשרת אינטרס ציבורי חשוב. הוא מאפשר לצדדים להיזקק להליך מהיר ויעיל לפתרון המחלוקת ביניהם, ובכך הוא עונה גם לאינטרס פרטי חשוב של בעלי הדין [...] הבוררות מאפשרת פתיחת ההכרעה לשיקולי צדק והגינות, שאינם נעוצים בהכרח בשיקולי משפט, ומאפשרת השגת פתרונות מעשיים צודקים למחלוקת...".

[רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז (6) 605 (2003)].

כשדברים אלה לנגד עינינו, יש לבחון, בשלב הבא, האם מתקיימות במקרה דנן עילות הביטול עליהן השתית המבקש את בקשתו.


ד.
היש להורות על ביטול פסק הבוררות בהיותו מנוגד לתקנת הציבור?

סעיף 24 (9) לחוק הבוררות מאפשר לבית המשפט לבטל פסק בוררות אשר תוכנו מנוגד לתקנת הציבור.

טענת המבקש בהקשר זה נשענת על שני אדנים: האחד - שפסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור, שכן הוא מרוקן מתוכן את דרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין; והשני - שההסכם נשוא הבוררות, אם אכן נכרת הסכם כאמור, הינו הסכם בלתי חוקי אשר מידת חומרתו ואי חוקיותו נוגדים את תקנת הציבור.

בפסק הבוררות קבע הבורר לאמור (עמ' 6 לפסק):

"
פסק הדין אשר נראה לי דומה ביותר לענייננו הוא זה שניתן בע"א 986/93 קלמר נ' גיא ואח', פ"ד נ (1) 185 (1996) ("עניין קלמר"), אשר שני הצדדים הפנו אליו.
גם בעניין קלמר הושגה הסכמה למכירת מקרקעין, שלא הועלתה על הכתב, ככל הנראה בעקבות שיקולי מס שבח מקרקעין. המערער טען, כי לא ערך הסכם למכירת הנכס ומכל מקום לא נערך הסכם בכתב. בית המשפט העליון – מפי שלושת השופטים שישבו בהרכב – דחה את הערעור.

ובהמשך:

"אף בענייננו, - בין לגישת כב' הנשיא ברק ובין לגישת כב' השופט זמיר – יש ליתן תוקף לעסקת מכירת הדירה. עובדות ונסיבות המקרה תוארו על ידי לעיל והן – בדומה לעניין קלמר – הובילו אותי לתוצאה זו
".

לעמדת המבקש, כפועל יוצא מפסק הבוררות, הופכת, הלכה למעשה, דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין ל"אות מתה" ואין להחיל על המקרה נשוא דיוננו את הלכת קלמר נ' גיא, שכן הנסיבות בענייננו שונות בתכלית השינוי מנסיבותיו המיוחדות של פסק הדין הנ"ל. המבקש פירט בהרחבה בבקשת הביטול מדוע אין יסוד להשוואה בין שני המקרים.
המבקש מוסיף וטוען, שהמשיב בחר שלא לדווח לרשויות המס על עסקת המקרקעין, אלא בחלוף שנתיים ולקראת הגשת התביעה בבית המשפט, ולפיכך, קביעת הבורר לפיה נכרת בין הצדדים הסכם מחייב, מכשירה למעשה הסכם בלתי חוקי אשר נוגד את תקנת הציבור.

בפסק הבוררות התייחס הבורר לטענת אי חוקיות העסקה, בזו הלשון:

"...
בעיני יש טעם לפגם בהעלאת טענה זו על ידי הנתבע. הנתבע אישר בחקירתו הנגדית, שהוא אינו זוכר אם שיתף את התובע בבעיות המס שבגללן הוא ביקש לדחות את מכירת הדירה
... והתובע הסביר בעדותו שהוא נענה לבקשתו של הנתבע מבלי שהנתבע הסביר לו את סיבותיו לבקשה לדחיית המועד לעשיית הסכם בכתב... בא כוח הנתבע לא חקר את התובע בשאלה אם התובע (שהינו תושב חוץ) ידע או לא ידע על נטל המס שיש במכירת דירה שבנייתה לא הסתיימה...התובע מוסיף וטוען, כי יש בהעלאת טענת אי חוקיות העסקה משום הרחבת חזית. ואכן, טענת אי החוקיות לא הועלתה כטענת הגנה בתשובת הנתבע להמרצת הפתיחה. בנסיבות אלו, נראה לי שגם העלאת טענת אי החוקיות נגועה בחוסר תום לב. עוד אוסיף, כי גם בפסיקה שהובאה בפני
(ענין קלמר הנ"ל) לא נמנע בית המשפט מאכיפת ההסכם, בשל אי מתן הדיווחים הנכונים לרשויות המס
".

על עילת הביטול מכוח סעיף 24 (9) לחוק הבוררות נאמר לאחרונה על ידי בית המשפט העליון, מפי כב' השופט י' דנציגר כי:

"בית משפט זה טרם עסק בפרשנות המונח "תקנת הציבור", ככל שהוא מתייחס לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24 (9) לחוק הבוררות. בשל עמימותה של עילה זו, נדירים המקרים בהם נעשה בה שימוש לצורך ביטולו של פסק בוררות ועוד יותר נדירים המקרים אשר הגיעו לפתחו של בית משפט זה לצורך הדיון בה, בהקשר של סעיף זה [...] באחד המקרים ציינה כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כי:

"אשר לעילת הביטול הראשונה [...] היותו של הפסק נוגד את תקנת הציבור אין להכביר מילים. עילה זו נדירה בגלל עמימותה ואינה הולמת את הנסיבות והטענות שבפני
נו" [רע"א 6724/95 הוכמן נ' י.פ. יבואנים ומפיצים ציוד 1998 בע"מ (בפירוק) (לא פורסם, 2.9.96)]".

(רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' זוהר חי (פורסם בנבו) (5.5.2010) (פסקה 23 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר (להלן: "פס"ד עמידר").

עוד נאמר בפס"ד עמידר, מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה (פסקה 4 לפסק דינה):

"טענה לפיה תוכנו של פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור מצריכה כניסה לנבכי תוכנו של הפסק, כדי לבחון אם הוא נוגד את תקנת הציבור. בחינה זו מתחייבת לא בהקשר לשאלה אם נפלה טעות בפסק בהחלת הדין המהותי, אלא כדי לענות לשאלה האם לוקה הפסק בהנחות היסוד עליהן הוא מושתת מבחינת ערכים בסיסיים של תקנת הציבור. פסק בורר הנותן תוקף לפעולות משפטיות שנפל בהם פסול של אי חוקיות או סתירה לתקנת הציבור, עשוי להתבטל על בסיס עילת הביטול הנוגעת לתקנת הציבור".

ברע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל, (תק-על 2010 (1), 9579) (4.3.2010), הבהיר בית המשפט העליון כי:

"
בהתחשב בטיבו של המונח "תקנת הציבור" בשילוב עם הגישה המצמצמת לפרשנותן של עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, הרי שבית המשפט יבטל פסק בוררות אשר תוכנו נוגד את תקנת הציבור מקום שיש בתוכנו של פסק הבוררות "כדי לפגוע באינטרסים, בעקרונות ובערכים שחברתנו מבקשת לקיים ולשמר" [ראו: דנ"א 9563/03
כדורי נ' כליף
(לא פורסם, 1.4.2004) (להלן:
דנ"א כדורי
); רע"א 3971/04
ד"ר רם מודן נ' מכבי שירותי בריאות
(
[פורסם בנבו]
, 22.5.2005); רע"א 10582/03
גינזבורסקי נ' גבעת המוזיאון רחובות בע"מ
(
[פורסם בנבו]
, 12.4.2005) (להלן:
עניין גינזבורסקי
)]. פרופ' אוטולנגי ז"ל הביעה בספרה את העמדה שלפיה "לפסוק בניגוד לתקנת הציבור משמעו לפסוק דבר בלתי מוסרי, בלתי מקובל על הציבור, דבר שאינו עולה על הדעת" (
אוטולנגי
, כרך ב, עמ' 1101).
יש להדגיש, כי בית המשפט רשאי לפסול פסק בוררות רק אם
תוכנו
של הפסק מנוגד לתקנת הציבור, להבדיל מתוצאתו [
אוטולנגי
, כרך ב, עמ' 1091, עמ' 1093; רע"א 10567/08
הוברמן נ' בורוכוב
(
[פורסם בנבו]
, 15.5.2009)]
".

מן הכלל אל הפרט:
בחינת תוכנו של פסק הבוררות מלמדת על כך שהבורר, בהחלטה מנומקת, החיל על נסיבות המקרה שהובא להכרעתו, את הלכת פסק הדין בעניין קלמר נ' גיא, הן לעניין דרישת הכתב בעסקת מקרקעין והן לעניין אכיפת עסקה שלא דווחה במועד לרשויות המס (יצוין כי טענת אי חוקיות העסקה נדונה ונדחתה על ידי הבורר גם מנימוקים נוספים).
בהתחשב בכך שבית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבורר, ואינו נדרש לבחון את נכונות מסקנותיו הפרשניות, ולאור היחס הזהיר הננקט בפסיקת בתי המשפט כלפי השימוש בעילת הביטול של פגיעה בתקנת הציבור, מתבקשת המסקנה החד משמעית לפיה אין זה מסוג המקרים לגביהם ניתן לומר שפסק הבוררות נוגד עקרונות יסוד, ערכי צדק, מוסר ותפיסות עולם המקובלים בחברה הישראלית.

אשר על כן טענת המבקש בראש פרק זה,- נדחית.




ה.
היש להורות על ביטול פסק הבוררות מן הטעם לפיו חרג הבורר מסמכותו?

סעיף 24 (3) לחוק הבוררות מאפשר לבית המשפט לבטל פסק בוררות מקום בו פעל הבורר ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
סעיף 24 (7) לחוק הבוררות מאפשר לבית המשפט לבטל פסק בוררות מקום בו הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן.

לטענת המבקש,

הבורר חרג מסמכותו בכך שהתעלם מהראיות אשר הובאו לפניו, לפיהן הצדדים מעולם לא סיכמו ביניהם פרטים מהותיים ובסיסיים בקשר עם המו"מ שהתנהל.
כמו כן לטענתו, חרג הבורר מסמכותו בכך שהתעלם מהדין המהותי ופסק בניגוד לדרישת הכתב בסעיף 8 לחוק המקרקעין ובניגוד לפסיקה שהובאה בפני
ו.

הבורר ציין בפסק הבוררות (עמ' 4) כי:

"
על פי הסכמת הצדדים, התבקשתי לדון ולפסוק בסכסוך על פי דיני הראיות והדין המהותי
".

לעניין זה יפים הדברים האמורים בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 8042/09 המשביר החדש לצרכן בע"מ נ' קופיץ [(תק-על 2010 (1), 6844) (11.2.2010)]:

"
הלכה היא כי יש להבחין בין מצב בו הבורר מתעלם מהדין המהותי ופוסק במנותק ממנו, לבין מצב בו הבורר החיל את הדין ונטען כי טעה בפירושו או ביישומו. במקרה הראשון, אכן ייתכן שהדבר יחשב להכרעה שלא בהתאם לדין, ואולם במקרה השני, עילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות לא יחולו ובית המשפט יטה שלא לבחון האם הבורר טעה ביישום או בפירוש הדין (ראו: רע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. כרמיס דדו בע"מ ([פורסם בנבו], 4.11.2009) בפסקאות 39-38). כאמור כפיפותו של הבורר לדין המהותי אין משמעותה כי מקום בו טעה הבורר בפירוש הדין המהותי וביישומו הלכה למעשה, קמה עילה לביטול הפסק, זאת גם במקום בו חויב הבורר לפסוק על פי הדין המהותי (ראו: רע"א 7789/09 משמרת מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מושבי השרון ועמק חפר אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ([פורסם בנבו], 26.1.2010)
".

וכך נאמר מפי כב' השופט א' ריבלין בפס"ד עמידר (פיסקה 11 ואילך לפסק דינו):

"הפסיקה השיבה בשלילה על השאלה אם במקרה שבו טועה הבורר בדין לאחר שנקבע בהסכם הבוררות כי הוא מחויב לפסוק לפי הדין, עשויה לקום עילת ביטול לפי סעיף 24(7) לחוק. [...] פסק הדין ברע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה (5) 511 (1991) (להלן: עניין שטאנג) קבע באופן מפורש את ההלכה בעניין. בית המשפט סבר כי הסעיף "סובל" מבחינת לשונו את הפרשנות כי עילת הביטול תקום רק כשהבורר התעלם מן הדין המהותי עצמו...".

ביישום לענייננו, לא יכולה להיות מחלוקת על כך
שהבורר שאף להחיל את הדין המהותי, והדבר עולה ברורות מלשון הפסק, במסגרתו ניתח הבורר את ההלכה הפסוקה, והחליט ליישם את הלכת קלמר נ' גיא על נסיבות המקרה שהובא בפני
ו.
יודגש, כי השאלה העומדת לדיון איננה אם פסיקת הבורר הינה נכונה וצודקת, או שמא טעה בפרשנות הדין ומכאן שגם בישומו לענייננו. בית המשפט לא מתערב בפסק הבורר אפילו סבור הוא כי הבורר טעה טעות משפטית מהותית, וגם אם על פי תפיסתו הפעיל הבורר את שיקול דעתו בצורה מוטעית.
צא ואמור: במקרה דנן, בו פסק הבורר על-פי הדין המהותי כמיטב הבנתו, לא קמה למבקש עילת ביטול מכוח סעיף 24 (7) לחוק הבוררות
.

אף הטענה לחריגה מסמכות בנימוק שהבורר התעלם מהראיות שהוצגו בפני
ו, - דינה להידחות.
כעולה מפסק הבוררות, הבורר התייחס לטענות המבקש וניתח את חומר הראיות שהונח לפתחו.

כפי שנקבע ברע"א 1129/00 שמואל כהן נ'
diamond express company
, (תק-על 2000 (2), 246) (23.7.00):

"
כבר שנה בית המשפט וחזר ושנה, כי אין הוא משמש ערכאת ערעור על פסק שיצא מתחת ידי בורר, ושטענות כאילו הבורר לא התייחס בפסקו אל כל הראיות שהיו בפני
ו או פסק בניגוד לראיות שהיו בפני
ו אין להן משקל בבית משפט הדן בבקשה לביטול פסק בורר
".

וכך כתבה
בעניין זה פרופ' ס' אוטולנגי ז"ל בספרה 'בוררות דין ונוהל', (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה-2005, כרך ב' בעמ' 964 – 965):


"
הטענות כאילו הבורר לא התייחס בפסקו אל כל הראיות שהיו בפני
ו, או שפסק בניגוד לראיות שהיו בפני
ו – טענות אלו יכול להיות להן משקל בבית משפט לערעורים, אך לא בבית משפט היושב לדון בבקשה לביטול פסק בורר. אדרבה, תמיד יצא ביהמ"ש מתוך ההנחה שהבורר קבע את כל הממצאים הדרושים כדי להצדיק את המסקנה אליה הגיע
".

אשר על כן טענות המבקש בראש פרק זה, - נדחות במלואן.




ו.

היש להורות על ביטול פסק הבוררות על יסוד קיומה של עילה על פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד?

סעיף 24 (10) לחוק הבוררות מאפשר לבית המשפט לבטל פסק בוררות כאשר קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד.

לטענת המבקש, ככל שתאושר קביעתו של הבורר, לפיה נכרת הסכם מכר בחודש אוגוסט 2005 במחיר של מיליון דולר, הרי שלאור סכום המכירה האמור, בתוספת חבות מס השבח של המבקש ובתוספת ריבית, הצמדה וקנסות, יקבל המבקש תמורה בסכום פעוט ביותר, אם בכלל, ואף ייוותר עם חובות מס גבוהים ועם אישום פלילי בגין אי דיווח על עסקה במקרקעין.

על עילת הביטול מכוח סעיף 24 (10) לחוק הבוררות כתבה המלומדת פרופ' אוטולנגי ז"ל בספרה 'בוררות דין ונוהל' (לעיל), בעמ' 1101 כדלקמן:

"
העילה העשירית מנוסחת בצורה כוללנית, כך שתחום תחולתה יכול להיות רחב למדי. בתי המשפט משתמשים בה כדי להרחיב את תחום התערבותם, כאשר הם חשים שנגרם אי צדק ואין שום עילה מיוחדת היכולה לשמש להם לביטול הפסק
".

וכך קבע בית המשפט העליון ברע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד, [פ"ד נט (5) 1 (20.12.04)]:

"
עילת הביטול שבסעיף 24 (10) היא עילה עמומה, שקשה להתוות את גבולותיה. ניתן לומר כי היא מיועדת למצבים נדירים למדי, כמו למשל, אם נפגעו עקרונות הצדק הטבעי, התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקש בשעת הבוררות ואשר חוסר גילויין בזמנו לא היה תלוי במבקש, התגלתה תרמית שהשפיעה על מתן פסק הבוררות
[...], או שלא היתה סמכות להיזקק לבוררות
".

בענייננו, לא התקיים איזה מהמצבים הללו, וטענות המבקש בהקשר זה אינן מעמידות לו עילת ביטול מכוח סעיף 24 (10) לחוק הבוררות.
אשר על כן אני דוחה את טענת המבקש בראש פרק זה.


ז.
סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות.
התוצאה הינה שפסק הבוררות מאושר.

אשר לבקשת המשיב למנות את בא כוחו ככונס נכסים לביצוע פסק הבוררות מכוח תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:
המשיב נימק את בקשתו בקיומו של חשש ממשי שגם לאחר אישורו של פסק הבוררות על ידי בית המשפט, הוא ייתקל בקשיים במימוש הפסק, קרי בהעברת רישום הזכויות בדירה משמו של המבקש לשמו של המשיב. לגרסתו, המבקש עלול להערים קשיים ולגרום לעיכוב ממושך בהמצאת אישורי הרשויות הדרושים להעברת הזכויות.

בע"א 4111/97, 6288/97 שם טוב נ' מורטזה, [תק-על 99(2), 909 (1999)], קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים:

"
בשלב שלאחר מתן פסק-הדין, כאשר זכויות וחובות הצדדים התלבנו והתבררו, אין עוד צורך בשימור מצב דברים קיים, ותחת זאת, מטרתו של מינוי כונס נכסים היא לאכוף את פסק-הדין שניתן. הסמכות למנות כונס נכסים בשלב זה, מצוייה, הן בידי בית-המשפט (תקנה 388(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) והן בידי ראש ההוצאה לפועל (סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967), כאשר השימוש בסמכות זו נועד לאכיפת פסק-הדין על החייב.
מינוי כונס נכסים על-ידי בית-המשפט לאחר מתן פסק-הדין משמש חלופה לאכיפת פסק-הדין בהליכי ההוצאה לפועל (ראו ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (תשנ"ט) 155-156, ה"ש 32) ונהוג לכנותה כהוצאה לפועל מן היושר (
equitable execution
להבדיל מ- ,(
execution at law
על שום ששורשיו של הליך זה בדיני היושר ( (
equity
האנגליים. הליך זה נועד לסייע בידי אדם, שספק אם יצליח לממש את זכותו הפסוקה כלפי החייב באמצעות הליכי האכיפה הרגילים של המשפט המקובל (ראו י ' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 622 (1995)
".

בענייננו, יש היגיון במינוי כונס נכסים למטרת אכיפת פסק הבוררות, על מנת למנוע מצב שבו המשיב תלוי ברצונו הטוב של המבקש לשתף עמו פעולה ולנקוט בפעולות השונות הנדרשות לביצוע הפסק ולהעברת הזכויות בדירה.
לפיכך הנני נעתרת לבקשה וממנה את בא כוח המשיב, עו"ד ארי מילשטיין ומשרדו ככונס נכסים לצורך ביצוע רישום הדירה על שם המשיב.
עם זאת, אני קובעת כי המינוי ייכנס לתוקפו רק תוך 45 יום מהיום, במידה והמבקש לא ישתף פעולה עם המשיב ולא ישלים עד אז את הרישום.



המבקש ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪ + מע"מ, וכן את הוצאות המשפט אותן ישום הרשם. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.


ניתן היום 23.5.2010, בהיעדר.

המזכירות תמציא עותק

פסק דין
זה לב"כ הצדדים בהמצאה כדין.


ד"ר דרורה פלפל
, שופטת
סגנית נשיא








הפב בית משפט מחוזי 755/08 אלי גבריאל נ' ניל קדישה (פורסם ב-ֽ 23/05/2010)