פסקי דין על אביחי ורדי | פסקי דין על אבי זלצמן

20229/08 א     23/05/2010




א 20229/08 אביחי ורדי נ' אבי זלצמן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



23 מאי 2010

ת"א 20229-08 ורדי נ' זלצמן






לפני
כב' השופטת
ריבה ניב


תובע

אביחי ורדי


נגד


נתבע

אבי זלצמן




פסק דין

רקע
התובע הינו עורך דין. בשנת 1996/7 נשכרו שירותיו ע"י הנתבע. בין השניים נערך הסכם שכ"ט, שקבע את אופן התשלום העתידי של השכר (להלן "הסכם שכר הטרחה"). התובע אף ייצג את הנתבע בתביעה אחרת, שבגינה נערך הסכם שונה, ושניהם אינם מעניינו של

פסק דין
זה.
על פי ההסכם היה התובע אמור לייצג את הנתבע בבוררות בעניין גוש 6592 חלה 68 "וכן יעוץ וטיפול (כולל מס שבח) ככל שנדרש בעניין מגרש זה." תמורת אילו אמור היה התובע לקבל שכר טרחה שייקבע עפ"י השכרת היחידות השייכות לנתבע, שתיבנינה על אותו מגרש.

הבוררות נערכה והסתימה שלא לשביעות רצונו של הנתבע שעמדתו לא התקבלה ע"י הבורר. משהחלו רשויות המס לדרוש מהנתבע את מס השבח, יצגו התובע במהלך הראשון של הליכי המיקוח איתם.

אין מחלוקת כי המשך המגעים עם הרשויות, נוהל ע"י עו"ד ורו"ח אחר (עו"ד פלומין) תמורת תשלום נפרד ונכבד. הנתבע לא שב אל התובע להמשך הטיפול המשפטי בבניין, ולא היפנה אליו דיירים לעריכת הסכמי שכירות, אלא העבירם לכלתו. דרכיהם של השניים נפרדו וכך ארע שלתובע לא שולם שכר טרחתו.

שנים לאחר מכן דרש התובע את השכר, הנתבע לא הכחיש את מחויבותו, אולם השניים לא הגיעו להסכמה בדבר שיעור השכר לו זכאי התובע, ובגין כך הוגשה תביעתו.

בפסק הדין שניתן על ידי קיבלתי את עמדתו של התובע לגבי פרשנות שני הסכמי שכר הטרחה, וזיכיתי אותו בתשלום עפ"י פרשנות זו.
מצאתי לנכון להפחית מסכום זה (בדרך של אומדנה) 20% בגין עבודה שלא נדרשה ע"י הנתבע ולא בוצעה ע"י התובע. לתובע לא נפסקה הצמדה של הכספים שנפסקו, מנימוקים שפורטו בפסק הדין.

הערעור
הנתבע ערער על פסק הדין וכך גם התובע, אשר מחה כנגד הקטנת הסכום וכנגד אי הצמדתו למדד.
ערכאת הערעור קיבלה באופן חלקי את הערעור, והחזירה לפתחי לקבוע את שכר הטרחה לו זכאי התובע (עפ"י הסכם אחד מתוך השניים).

בפסק דינו פירש כב' השופט המר את הסכם שכר הטרחה (שכר מוסכם) באופן שונה מזה שפירשתי אני. עוד קבע כי למרות שהתובע לא תבע שכר ראוי, ועמד על מלוא תשלום שכרו המוסכם, פסק דיני קבע למעשה שכר ראוי, וזאת, מבלי שניתנה לצדדים ההזדמנות להתייחס לסוגיה זו.

בית המשפט קבע (עפ"י החלטה שצוטטה בע"א 69/98 נהא אסעד מחאג'נה נ' לבידה מחאג'נה) כי החריג לכלל של הענקת סעד שלא התבקש יכול שינתן בהתקיים שלשה תנאים:
האחד, כי "הצדק או הצורך ללבן את השאלות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד על אף שלא נתבקש"... השני, "כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד שהתבקש"... והאחרון: "כי כל העובדות הדרושות להענקת הסעד בוררו, ובפני
בית המשפט מונחות כל הראיות המאפשרות לו ליתן הכרעה לגבי הסעד הנוסף, עד כי אין עוד צורך בקיומה של התדיינות נוספת".

כב' ערכאת הערעור קבעה כי שני התנאים הראשונים נתקיימו, הראשון ללא עוררין והשני בדוחק.
באשר לשיעורו של השכר הראוי קבע כב' השופט: "לפיכך החלטתי להחזיר את הדין לבין משפט קמא, אשר יהיה רשאי לשמוע טיעונים (או סיכומים) בסוגיה זו בלבד, ללא הבאת ראיות נוספות, ליתן החלטתו כאמור לעיל בסעיף זה."

התובע הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אך זו נדחתה.



טענות הצדדים:
התובע טוען (ס' 34 לסיכומיו ואילך) כי ניתן לקבוע את שיעורו של השכר הראוי עפ"י היקף השעות שהושקעו בעבודה כמפורט בתצהירו (60 שעות), עפ"י שכר של 150 $ לשעה ולחלופין, לפי תחשיבים שהגישו הצדדים לערכאת הערעור, ואשר התבססו על הפירוש שניתן שם להסכם שכר הטרחה. לשיטתו של התובע, הודה הנתבע בתצהירו ובחישוב שהגיש לבית המשפט המחוזי, בזכאותו לשכר טרחה ראוי, והמעט שניתן לפסוק לו, לתובע, הינו הסכומים שהודה בהם הנתבע.

הנתבע טוען כי לא הובאו כל ראיות לעניין זה. לשיטתו,דבק התובע בתביעתו
לשכר מוסכם-
לא הציג תשתית עובדתית לקבוע שיעורו של שכר ראוי, אשר כידוע, איננו בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, ויש להוכיחו, ולפיכך יש לדחות את תביעתו.

דיון:
א.
הלכה היא כי יש להוכיח שיעורו של שכר ראוי בין בחוות דעת מומחים ובין בראיות אחרות:

(ע"א 136/92 - ביניש עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס בע"מ, פד מז (5), 114).
"שיעורו של שכר הטרחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: היקף העיסקה בה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא [ראה גם ע"א 502,499/89 הנזכר לעיל, שם בע' 593].

בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו.

עקב הרבגוניות, המורכבות והדינמיות, של הטיפול המשפטי- מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלבנטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך נסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי. ..



...אכן, כשמדובר בשכר ראוי, היקף העיסקה אינו המפתח לחישוב, אך הוא בהחלט מהווה אחד השיקולים בקביעתו [ע"א 458/83 בייטרה נ' ספיר, פ"ד מ(427,421 (2]. כשהעיסקה בגינה נדרש השכר הראוי אינה יוצאת מן הכוח אל הפועל מובן כי משקלו של שיקול זה יקטן, ולעומת זאת יגבר משקלם של שיקולים אחרים, כפי שפורטו לעיל. עם זאת, אין להתעלם מהשיקול של היקף העיסקה בה מדובר גם כאשר זאת אינה מגיעה לכלל מימוש, שהרי בדרך כלל יש לשיקול זה השלכה על מידת מורכבותה של העיסקה, ולמידת המאמץ והעבודה המשפטית הנדרשים לטיפול בה.

כאן, לא הוגשה חוות דעת, והיקפו ושוויו של הייצוג
שניתן בפועל לא הוכחו.

הראיות:
התובע טוען כי הנתבע הודה בתצהירו בשעות העבודה שהושקעו
ובמחירן. בתצהירו כתב הנתבע:
"18. התובע לא חיפש להרויח שכר טרחה בבוררות, אלא כאמור לטפל בבניין ועל כן הציע את אשר הציע , קרי, טיפול שוטף בכל הנוגע לבניין (למעט תביעות משפטיות, בגינן ישולם בנפרד), כנגד עריכת החוזים)...
22.
מדובר
היה בבוררות על עניין פעוט מבחינה משפטית, פרשנות של מילה אחת בהסכם עם השותפים בבנין- המילה "השטחים" האם יש לפרש את המילה "שטחים"
כמתייחסים לפי מ"ר או לפי שווי. הדבר היה לצורך חלוקת חלוקת שטחים בקומת הקרקע בחזית. אני טענתי כי מגיע לי שטח של 94.3 מ"ר, בחזית, בהתאם למטראז' ואילו השותפים טענו כי אם אני מקבל את כל המטרים האלה, יש לקזז לי מטרים בקומות אחרות, מכיון שצריכה להיות חלוקה לפי שווי ולא לפי מטראז'"...
25.
טיפולו של עו"ד ורדי בגין הבוררת לא ארך יותר מ-10 שעות עבודה כולל ההכנה לישיבות והישיבות עצמן. הבוררות נסתימה כאמור במהירות. לצערי הרב הפסדנו בבוררות והדבר גרם לי נזק רב. גם לתובע הדבר גרם אי נעימות....
28.
אני מכחיש מכל וכל את טענתו של התובע כי טיפל בתיק זה 60-80 שעות עבודה; אולם גם אילו נכון היה הדבר ובהנחה כי שכ"ט סביר של עו"ד מתחיל בבני ברק אינו עולה על 100 דולר לשעה, הרי שלא היה מקום לצפות לקבל מתיק זה יותר מאשר 6000-8000 דולר, והנה הוא רוצה סכום הגבוה פי כמה וכמה מסכום זה
."



אינני מקבלת את טענת התובע כי הנתבע הודה בהיקף עבודה של 60-80 שעות. ההודאה שלפני, הודאת בעל דין היא, ל-10 שעות בסכום של 100 דולר לשעה. דהיינו, אלף דולר בלבד.

בבית המשפט המחוזי, נתן השופט את פרשנותו המצמצמת להסכם שכר הטרחה והתובע הגיש את חישוביו על פי פרשנות זו. הנתבע צווה אף הוא ליתן את תחשיבו, וכך עשה.
התובע צירף תחשיב זה לסיכומיו והנתבע לא מחה כנגד כך.
המסמכים מלמדים על כך כי התחשיבים הוגשו לביהמ"ש בהליך של פשרה. שם, מפרש הנתבע כי הסכום המגיע לתובע בהתאם לפרשנות המוצעת הינו 72,288 ₪. התובע עותר לחייב הנתבע בסכום זה, שלכאורה הודה בו הנתבע.


כתב הנתבע בתחשיביו:
"לא מצאנו שמנהלים מו"מ לפשרה באופן כזה. עם זאת לאור החלטת בית המשפט להלן עמדת המערער.
1.קימות שלש טעויות בחישובו של המשיב...
2.לאור האמור לעיל חישוב נכון של
דמי השכירות בגין החוזים הוא כדלקמן....
סה"כ 72,288 ₪. ..
4. עוד ראוי לציין כי אם יפסוק בית המשפט על פי הצעה זו, בכך מוותר המערער גם על טענתו, המבוססת, בכל הכבוד, כי אינו חייב לשלם מאומה, באשר למעשה המשיב מקבל- שלא בצדק- את מלוא השכר החוזי ולא רק שכר ראוי, כפי שמגיע לו באמת....
12. כאמור, המערער סבור שאין זה ראוי לנהל באופן כזה את המו"מ לפשרה. המערער יבקש שלא לקיים דיונים נוספים בתיק זה, ואם המשיב אינו מקבל את ההצעה האמורה, יתבקש בית המשפט ליתן את פסק דינו בהתאם לכל עילות הערעור
.."

לטעמי, אינני רשאית להתבסס על מסמך זה, לא רק משום שנערך במסגרת מו"מ לפשרה, אלא אף משום שאין בו הודאה מטעם הנתבע.
יתר על כן, הפרשנות המוצעת הינה לשכר מוסכם, בעוד שכאן הורתה לי ערכאת הערעור לפסוק את השכר הראוי. תחשיב זה איננו יכול להעלות או להוריד לעניין שיעור של זה, בהעדר נתונים נוספים.

בפסק הדין, כתב השופט המר: "צודק יהיה לזכות את ורדי בשכר ראוי תמורת ייצוגו את זלצמן בהליכי הבוררות.
הואיל והסעד של שכר ראוי לא התבקש על ידי ורדי, והואיל ובית המשפט לא נימק, כאמור, את קביעתו בסוגיה זו, ממילא אין התייחסות בפסק הדין לראיות שהובאו, אם הובאו בכלל, בסוגיה זו, ואם הראיות מאפשרות קביעת שכר ראוי תמורת הטיפול המשפטי של הליך הבוררות
."

בסיכומיו כתב הנתבע: "תביעה זו- אין מנוס מדחייתה, לא מכיוון שלא מגיע באופן עקרוני, שכר ראוי בגין שירותי הבוררות אלא מכיון ש: ראשית, התובע לא הניח תשתית ראייתית לפיה ניתן לפסוק לו שכר ראוי. שנית, התובע ויתר על שכרו זה, ואף אם לא יש לקזזו כנגד הנזקים שגרם. לחלופין, גם אם יש לפסוק שכר ראוי לתובע, שכר זה אמור להיות מינורי, ובטל בששים לתביעתו.

בית המשפט של ערעור העביר ביקורת על התנהגות התובע, בין משום ניסוח רשלני של הסכם שכר הטרחה, ובין משום דרישותיו הבלתי מתפשרות לאחר מכן.
סברתי כי חסד עשה ביהמ"ש עם הנתבע בעת שלא העביר תחת שבט ביקורתו גם את התחמקותו העקבית של הנתבע מתשלום. עמדתו המתחמקת מוצאת ביטויה בסיכומים כפי שצוטטו לעיל.

חרף זאת הגעתי למסקנה כי התובע לא הציג לפני תשתית עובדתית המאפשרת קביעת שכר הטרחה הראוי לו הינו זכאי, ולפיכך למעט הסכום של 1,000 דולר בצירוף מע"מ, לפי שערו היציג של הדולר ביום הסכם שכר הטרחה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו
יום ואילך , לא הוכחה התביעה.

בנסיבות העניין אינני מוצאת לנכון לעשות צו להוצאות.


ניתן היום,
י' סיון תש"ע, 23 מאי 2010, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 20229/08 אביחי ורדי נ' אבי זלצמן (פורסם ב-ֽ 23/05/2010)