פסקי דין על בית אבות השומר | פסקי דין על שמעון מזרחי | פסקי דין על אסתר לוי | פסקי דין על אורנה יעיש | פסקי דין על שוסטק שאול | פסקי דין על שוסטק שושנה |

182977/03 בשא     24/02/2004




בשא 182977/03 בית אבות השומר בע"מ, שמעון מזרחי, אסתר לוי, אורנה יעיש נ' שוסטק שאול, שוסטק שושנה




1
בתי המשפט
בשא182977/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
24/02/2004
תאריך:
כב' הרשמת ד.ורד

בפני
:

1.בית אבות השומר בע"מ

2.שמעון מזרחי

3.אסתר לוי

4.אורנה יעיש

בעניין:
מבקשים
נ ג ד
1.שוסטק שאול

2. שוסטק שושנה
משיבים
החלטה
בפני
התנגדות לביצוע 5 שטרות, כ"א בסכום של 120,000 ₪, אשר תאריך פרעונם 16/4/02 .
תיק ההוצל"פ נפתח ביום 1/9/03.
קרן החוב במועד פתיחת התיק עמדה על סך של 679,567 ₪.
השטרות ניתנו בהתאם להסכם שכירות שנערך ביום 16/4/02 בין המשיבים לבין המבקשת 1 (להלן: "המבקשת"), לפיו השכירו המשיבים למבקשת בנין הנמצא ברח' גולומוב 10 רמת גן, לתקופה של 5 שנים, החל מיום 1/5/02 ועד ליום 1/5/07, למטרת ניהול בית אבות. בהסכם ניתנה גם אופציה, אולם זו אינה רלוונטית לדיון זה.
בסע' 4 (א) להסכם נקבע כי דמי השכירות יהיו סך של 95,980 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל חודש שכירות, ובתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, כאשר המדד הידוע הינו מדד הידוע במועד חתימת ההסכם (סע' 5 להסכם).
בסעיף 8 1 (ב) להסכם נקבע כי במקרה של איחור בפינוי המושכר תשלם המבקשת סכום של 1000 דולאר בשקלים ליום כדמי שכירות מוסכמים.
ביום 15/6/03 הוגשה תביעה בת.א. 38472/03 בבית משפט השלום בת"א על ידי המשיבים כנגד המבקשים לפינוי המושכר ולתשלום סכום של 760,533 ₪. בכתב התביעה נטען כי המבקשת חייבת דמי שכירות בסכום של 694,533 ₪ עד ליום 1/6/03.
בנוסף נדרשה המבקשת לשלם פיצויים מוסכמים החל מיום 1/6/03 ועד ליום 15/6/03 בסכום של 66,000 ₪, בגין אי פינוי המושכר ביום 1/6/03 נוכח ביטול הסכם השכירות.

המבקשים העלו 3 טענות עיקריות בהתנגדות:
א. המשיבים הפרו חובותיהם ובכך גרמו לחוסר יכולת לשימוש ראוי במושכר. כתוצאה מכך בית האבות לא יכול היה לקבל לקוחות פוטנציאלים, כאשר גובה ההפסדים אשר נגרמו למבקשת מוערכים בסכום של כ-600,000 ₪, בגין 45 לקוחות פוטנציאלים בשנה.
המבקשים מסתמכים בעניין זה על אישור להוצאת רשיון עסק שהוציאה עיריית רמת גן ביום 9/12/01 בו נאמר כי אין לעירייה התנגדות להוציא רשיון עסק עד לתאריך 31/12/02 בכפוף, בין היתר, להבטחת סידורי הכבאות והמילוט הקיימים ואלה שנקבעו, לשימוש מיידי ללא הפרעות או מכשולים.
כמו כן, מסתמכים המבקשים על דוח ביקורת תקופתי מיום 8/12/03 שהוצא על ידי שירותי הכבאות והצלה בעיריית רמת גן, ובו פורטו דרישות מסוימות לביצוע במושכר.
טענה זו יש לדחות מכמה טעמים:

1. בסע' 7 (ב) להסכם השכירות נקבע במפורש כי "השוכר מצהיר כי בדק את כל הקשור ונוגע לניהול המושכר כבית אבות לרבות דרישות משרד העבודה והרישוי וכל הדרישות החוקיות הנדרשות לצורך כך והינו מקבל את המושכר וכל אשר בו על אחריותו הבלעדית וכמות שהוא ולא תהיינה לו דרישות ו/או טענות כלשהן כלפי המשכיר בכל הנוגע לכך, ולרבות בקשר למסמכים כלשהם שהוצאו למשכיר בקשר למושכר".
בסע' 9 (ב) להסכם נאמר " השוכר מתחייב לטפל ולקבל על אחריותו ועל חשבונו את כל ההיתרים ו/או הרשיונות הנחוצים על פי כל דין מכל הרשויות המוסמכות לנהל במושכר בית אבות למגורי קשישים".
מכאן עולה כי היה זה באחריות המבקשת ועל חשבונה לדאוג להשגת הרשיונות הנדרשים לניהול בית האבות.
2. המבקשים נקבו סכום גבוה בסך של 600,000 ₪ אותו הם מבקשים לקזז מבלי לפרט סכום זה. לא הובאה ולו ראשית ראיה כי המבקשת דחתה דיירים פוטנציאלים עקב כך שלא קיבלה אישור ממכבי אש, ואף לא הובא תחשיב כלשהו בנוגע לרווחיה של המבקשת בגין דייר של בית האבות.
המצהיר מטעם המבקשת אף לא הצהיר במפורש מהו מספר הדיירים הפוטנציאלים אשר נדחו בפועל על ידי בית האבות. מעדותו עולה כי בבית האבות 30 דיירים וכי המבקשת מפעילה במושכר בית אבות, למרות שלא קיבלה רשיון אכלוס ממשרד העבודה והרווחה ורשיון עסק מעיריית רמת גן.
ההלכה היא כי נתבע המבקש להתגונן בטענת קיזוז חייב לפרטה בדרך שטוענים פרשת תביעה. לעניין זה ראה בספרו של כב' השופט בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שישית (2000), שם נקבע בעמ' 138-137 כי "מול תביעה בסדר דין מקוצר ניתן להעלות טענת קיזוז, אולם טענה זו חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה, ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותה בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא, ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן".

3. המבקשים אף לא הציגו מהי העלות של הסדרת דרישות שירותי הכבאות לפי המכתב מיום 8/2/03, והאם קיימת פורפורציה כלשהי בין עלות זו לבין הסכום הנזק הנטען בסכום של 600,000 ₪.
כך שגם אם הפרו המשיבים את חובתם לדאוג לסידורי הכבאות (ואינני קובעת כך - אלא כאמור חובה זו הוטלה על המבקשת ), היה על המבקשת להראות כי היא מצידה פעלה להקטנת נזק, במקום לדרוש סכום של 600,000 ₪ בגין הפרה זו. המבקשים אף לא הציגו ראיה כלשהי כי נערכה פניה כלשהי מצידם למשיבים בנוגע לדרישות שירותי הכבאות.
ב. טענה נוספת שהועלתה על ידי המבקשים הינה כי ביום 1/6/03 התגבש בין הצדדים הסכם במסגרתו נקבע כי דמי השכירות יהיו בסך של 50,000 ₪ (בצירוף מע"מ) וכן הוסכם על הסדר תשלומים לפיו תשלום דמי השכירות יוסדר עד לסוף שנת 2003.
יצויין כי כבר מהאמור בהתנגדות עצמה עולה כי ההסדר לא נערך לבסוף, שכן, לפי הנטען, הוכשל על ידי בנם של המשיבים, מר יוסי שוסטק.
כמו כן, המבקשים אינם יכולים לפרט כיצד הוסדר תשלום הפיגור בדמי השכירות, והם אינם טוענים כי שילמו בפועל את דמי השכירות המופחתים או את הפיגורים.
מהחומר שבפני
אף עולה כי בעבר בעת שהצדדים הגיעו להסדר בדבר פריסת דמי השכירות הועלה הסדר זה על הכתב, ראה נספח ב' להתנגדות.
המסקנה היא כי משלא פורטו תנאי ההסדר וממילא משלא עמדו בו המבקשים, יש
לדחות טענה זו.

ג. טענה נוספת שהועלתה על ידי המבקשים הינה כי יש להפחית מסכום החוב בתיק זה את סכום הערבות בסך של 287,000 ₪, אשר מומשה ביום 14/8/03.
על מנת להראות כי יש בטענה זו ממש היה על המבקשת להציג תחשיב באשר לחוב דמי
השכירות אותו היא חבה החל מיום 1/9/02 ועד ליום 1/9/03 (באשר המצהיר מטעמה לא
חלק על העובדה שדמי השכירות לא שולמו עבור שנה זו, למעט סכום של 360,176 ₪ ),
ולהראות כי סכום זה בניכוי סכום הערבות הבנקאית, קטן מסכום השטרות
המבוצעים בתיק זה.
בהעדר תחשיב, הרי יתכן כי גם אם נפחית את סכום הערבות הבנקאית - עדיין חובם של
המבקשים עומד על סכום השטרות המבוצעים בתיק זה, ויתכן שאף עולה עליו.
בחישוב גס עולה כי אכן סכום החוב עולה על סכום השטרות, גם אם ננכה את סכום
הערבות הבנקאית.
כאמור נתבעו המבקשים בת.א. 38472/03 לתשלום סכום של 760,533 ₪ עבור התקופה
שעד ליום 15/6/03.
דמי השכירות המעודכנים עומדים על סכום של כ-100,000 ₪ בצירוף מע"מ, מכאן שעד
ליום 1/9/03 נוסף לחוב סכום של כ-250,000 ₪ + מע"מ.
תחשיב זה נעשה אף בהתעלם מסכום הפיצויים המוסכמים אותו נדרשו המבקשים לשלם
החל מיום 1/6/03 נוכח ביטול ההסכם, כאשר אם נתחשב בסכום הפיצויים המוסכמים
(במקום דמי השכירות) יעלה סכום החוב עוד יותר.
לעניין זה יועד כי סכום הפיצויים המוסכמים עומד על סכום של 1,000 דולר ליום (היינו,
סכום של כ-30,000 דולר לחודש) ואילו דמי השכירות עומדים על כ-100,000 ₪ לחודש
בצירוף מע"מ, כך שלכאורה, היחס בין סכום הפיצויים המוסכמים לדמי השכירות, הינו
סביר.
הנטל בתביעה שטרית מוטל על המבקשים, ולפיכך היה עליהם להציג תחשיב המעיד כי
יש לנכות את סכום השטרות בהתחשב בסכום החוב בגין החזקת המושכר עד ליום
1/9/03, כאשר אין מחלוקת כי המבקשת החזיקה במושכר עד למועד זה, והמשיכה
להחזיק בו גם במועד הדיון שהתקיים בפני
. בהעדר תחשיב ולנוכח החישוב שנעשה לעיל,
יש לדחות טענה זו.
לנוכח האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות.
עם זאת, היות וסכום החוב בתיק זה חופף בחלקו את סכום החוב שנתבע בת.א.
38482/03, הרי מובן כי המשיבים אינם רשאים לגבות את החוב פעמיים.
אני מחייבת את המבקשים בהוצאות המשיבים בסכום של 1,500 ₪ בצרוף מע"מ.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום ב' באדר, תשס"ד (24 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים.
ד.ורד
, רשמת
בימ"ש השלום ת"א-יפו








בשא בית משפט שלום 182977/03 בית אבות השומר בע"מ, שמעון מזרחי, אסתר לוי, אורנה יעיש נ' שוסטק שאול, שוסטק שושנה (פורסם ב-ֽ 24/02/2004)