פסקי דין על חברת דפוס מאור וולך | פסקי דין על שמעון שטרית | פסקי דין על עדי נסים עדי | פסקי דין על דורית עדי | פסקי דין על מאור עדי |

9007/10 הפ     28/05/2010




הפ 9007/10 חברת דפוס מאור וולך בע"מ, שמעון שטרית נ' עדי נסים עדי, דורית עדי, מאור עדי








בית המשפט המחוזי בירושלים

לפני כבוד השופט אהרן פרקש

ה"פ 9007-10

עדי נסים עדי
ואח' נ' חברת דפוס מאור וולך בע"מ
ואח'



מספר בקשה:1


המבקשים

1
.
חברת דפוס מאור וולך בע"מ

2
.
שמעון שטרית

ע"י ב"כ עוה"ד


מ' ניומן


נגד


המשיבים

1.עדי נסים עדי
2.דורית עדי
3.מאור עדי

ע"י ב"כ עוה"ד י' ריכטר



החלטה

כללי
1.
מונחת לפניי בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי בתובענה דנן, ביום
29.4.10 (להלן: "הבקשה").
2.
בהחלטתי מיום 9.5.10, הועברה הבקשה לתגובת המשיבים, תוך שניתנה למבקשים הזכות להגיש תגובה לתגובת המשיבים.
3.
משהוגשו התגובות האמורות, הגיעה העת להכריע בבקשה.
רקע בתמצית
4.
הרקע לַתביעה וטענות הצדדים, פורטו בהרחבה בפסק הדין נשוא בקשה זו, ואין טעם לחזור עליהם. בקצירת האומר, יצוין, כי עניינה של התובענה הוא בקשה למתן

פסק דין
הצהרתי, על פיו, זכאי המשיב 1 (להלן: "המשיב") להתמנות כמנהל/דירקטור במבקשת 1 (להלן: "החברה") וכי על המבקש 2 (להלן: "המבקש") לחתום על המסמכים הנדרשים והמופנים אל רשם החברות לצורך רישומו של המשיב
כמנהל המבקשת 1.
5.
בפסק דיני האמור, החלטתי לקבל את התביעה, וקבעתי כי המשיב זכאי להתמנות כמנהל בחברה וכי על המבקש לחתום על כל המסמכים הנדרשים לצורך ביצוע רישום זה ברשם החברות.
עיקרי טענות הצדדים
6.
המבקשים עותרים לעכב את ביצוע פסק הדין וכפועל יוצא מכך את מינויו של המשיב
כמנהל בחברה, עד למתן

פסק דין
בערעור, שלדבריהם, הם עומדים להגיש על פסק הדין.
7.
לטענתם, מימוש מינויו של המשיב כמנהל בחברה, יסכל את כל מטרת הערעור, ויעמיד את המבקשים בפני
עובדה מוגמרת של התערבות שוטפת בניהול החברה, באופן שיפגע בצורה קשה בניהולה המקצועי של החברה ובשליטת המבקש בה, בהיותו בעל רוב מניותיה. מוסיפים המבקשים וטוענים, כי מערכת היחסים שבין הצדדים עלתה על שרטון ואין אפשרות מעשית לניהול משותף של החברה. לשיטתם, כפיית ניהול משותף של החברה, תשבש את ניהולה באופן חמור ותשתק את פעילותה, בפרט, כאשר המשיב, לטענת המבקשים, חסר כל ניסיון רלבנטי למלא את התפקיד. משכך, טוענים המבקשים, כי הותרת המצב הקיים על כנו וניהול החברה על פי אמות מידה מקצועיות, תשרת את שני הצדדים, ותאפשר לחברה להמשיך ולהתנהל כשורה ב"מי הכלכלה הסוערים", כלשונם.
8.
עוד טוענים המבקשים, כי לפסק הדין משמעות תקדימית בכל הקשור בדיני החברות וכי הוא "משנה למעשה סדרי בראשית". כל זאת, על פי המבקשים, מבלי שהוא נשען על הוראות חוק החברות ותקנותיו ואף לא על הלכה קודמת. משכך, סבורים המבקשים כי יש מקום להביא את העניין להכרעת בית המשפט העליון. המבקשים מציינים עוד, כי לטעמם סיכויי הערעור טובים למדי.
9.
לבקשה צורף תצהיר המבקש, בו הוא מתאר את התדרדרות היחסים בינו לבין המשיבים, את אופן ניהול החברה על ידו ואת הצורך, לטענתו, בהותרת צורת ניהול זה על כנו.
10.
בתגובתם לבקשה טוענים המשיבים, כי, כידוע, על מנת להצדיק עיכוב ביצוע

פסק דין
, יש לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, קיומם של סיכויים טובים לקבלת הערעור, והשני, "מאזן הנוחות", דהיינו, על המבקש עיכוב ביצוע לשכנע את בית המשפט כי אם יזכה המערער בערעור, יהא זה מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו בר תיקון.
11.
בענייננו, טוענים המשיבים, לא מתקיים אף לא אחד מהתנאים הנדרשים. בנוגע לסיכויי הערעור, טוענים המשיבים, כי בניגוד לנטען על ידי המבקשים בבקשה, הרי שפסק הדין עוסק בפרשנותן של תקנות החברה הספציפית נשוא התביעה, ואין בו כל חידוש כלשהו או תקדים בדיני החברות. למעלה מכך, לאמירה הכללית בַּבּקשה כי פסק הדין הוא בבחינת "תקדים", לא ניתן כל ביסוס מצדם של המבקשים. למעשה, המבקשים כלל לא הסבירו מדוע סיכויי הערעור טובים, לשיטתם, והיכן בדיוק מצויות שגיאותיו של בית המשפט בפסק הדין. לדידם של המשיבים, די בכך שהמבקשים כלל לא פירטו את נימוקי הערעור שבדעתם להגיש על מנת לקבוע כי לא מתקיים התנאי הראשון.
12.
המשיבים מוסיפם וטוענים כי גם התנאי ההכרחי השני, "מאזן הנוחות", לא מתקיים בענייננו. הם דוחים מכל וכל את טענת המבקשים כי שמירת המצב כפי שהוא תשרת את שני הצדדים, באומרם, כי אם כך היה הדבר, לא היה כלל צורך בהגשת התובענה. עוד טוענים המשיבים, כי אין ממש בטענות המבקשים כנגד מקצועיותו של המשיב, ומוסיפים כי המבקשים מגזימים ומפריזים בתוצאות פסק הדין. שכן, פסק הדין לא הפך את המשיב למנכ"ל החברה ולמנהלה בפועל ולא הקנה לו את אחוזי השליטה בחברה. כל עניינו של פסק הדין הוא לקבוע את מעמדו של המשיב כדירקטור ובאמצעות כך לאפשר לו נגישות רבה יותר לעסקיה ולאופן ניהולה של החברה ולשמור על זכויות המשיבים. מעבר לכך טוענים המשיבים, כי בכל אופן לא יכולה להיות מחלוקת כי תוצאות פסק הדין הן הפיכות לחלוטין, ומשכך, לא מתקיים גם התנאי השני.
13.
בתשובתם לתגובת המשיבים, שצורפה לה טיוטת הודעת ערעור, שבו המבקשים על טענתם כי צירופו של המשיב כמנהל בחברה תגרום לה נזק. בהתייחס לסיכויי הערעור, טענו המבקשים כי פרשנותו של בית המשפט בפסק הדין את החזקתו של המשיב במניית הנהלה כמקנה לו "זכאות אוטומטית" למינוי כמנהל, הינה בגדר מהפכה ומדובר בקביעה חריגה. עוד טענו, כי היה על בית המשפט ליתן משקל גם להסכם העברת השליטה שנערך בין המבקש ובין המנוח. כן טענו, כי בית המשפט התעלם מהוראת סעיף 94 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, שהיה בתוקף הן בזמן הקמת החברה והן בזמן הסכם העברת השליטה, על פיו, הוראה שנקבעה, בין בתקנון החברה ובין בחוזה עמה, המתירה לדירקטור או מנהל של חברה להעביר משרתו לאחר - אין תוקף להעברה הנעשית על פיה, כל עוד לא אושרה בהחלטה מיוחדת של החברה. ולכן, לשיטתם, אין תוקף לפסק הדין, העומד בניגוד להוראות סעיף זה. עוד טענו, כי פרשנותו של בית המשפט מרוקנת את האסיפה הכללית מסמכויותיה והדבר לא עולה בקנה אחד עם ניהול חברה מסחרית.
דיון והכרעה
14.
כידוע, הכלל הוא כי משניתן

פסק דין
, עומד הוא לביצוע מיידי. כמו כן, אין בהגשת ערעור על

פסק דין
כדי לעכב ביצועו, כך מורה אותנו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), הקובעת לאמור:
"466. הביצוע לא יעוכב
הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים."

15.
עם זאת, תקנה 467 לתקנות קובעת, כי בסמכותו של בית המשפט שנתן את ההחלטה להורות על עיכוב ביצועה. הלכה פסוקה היא, כי רק במקרים חריגים ובהתקיים נסיבות מיוחדות, יעוכב ביצועו של

פסק דין
. על שני תנאים עיקריים להתמלא, במצטבר, על מנת שבית המשפט יוכל להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
: האחד, סיכויי הצלחה טובים של המערער בערעורו, הנבדקים בשלב זה באופן לכאורי. השני, מאזן הנוחות בין הצדדים, במסגרתו יבחן בית המשפט האם יהא זה מן הנמנע או למצער קשה להשיב את המצב לקדמותו, היה ופסק הדין לא יעוכב. ראו בענייו זה דבריו של כב' השופט א' לוי בע"א 7609/01 בר שלום נ' קירשנבוים, (לא פורסם, 21.11.01):

"על המבקש עיכוב ביצוע מוטל נטל כבד להראות שסיכוייו להצליח בערעור גבוהים, וכי ביצועו המיידי של פסק הדין ימיט עליו נזק רב, שקשה יהיה לתקנו במידה ותצלח דרכו בערעור."

16.
נטל ההוכחה להוכיח את התקיימותם של התנאים הנ"ל רובץ לפתחו של המבקש. בהקשר זה יפים דבריו של כב' השופט (בדימוס) א' מצא בבש"א 8240/96

חנני
נ' פקיד השומה חיפה,

פ"ד נ(5) 403
, 405-406 (1997), כי היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
, בהתחשב במצבו של המבקש ובהשפעת ביצועו המיידי של פסק הדין על מצבו, מותנית בשלושה:
"ראשית, בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין, למהותם ולאפשרות תיקונם, ולצורך כך על המבקש להגיש תצהיר שבו יפורטו היטב העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו; שנית, על המבקש לשכנע את בית המשפט בכך שלכאורה יש לערעורו סיכויים טובים להתקבל; ושלישית, מוטל על בית המשפט לתת את דעתו, בהקשר האמור, גם לפגיעה האפשרית שעלולה להיגרם לזוכה כתוצאה מן העיכוב."

17.
יודגש, כי שיקולים אלה שעל בית המשפט לשקול בהידרשו לבקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
- סיכויי הערעור ומאזן הנוחות - תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. תחילה יש לשקול את סיכויי הערעור. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי סיכויי הערעור טובים או לחילופין, קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, "מאזן הנוחות". אולם, אם סיכויי הערעור מאוזנים או שלא ניתן להעריכם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, "מאזן הנוחות" והוא זה שיכריע.
(ראו:
עע"מ 9177/01

אחים שרבט יוזמים ובונים בע"מ
נ' עיריית תל-אביב-יפו,

פ"ד נו(2) 163
(2002)).
18.
מן הכלל אל הפרט. בהתייחס לסיכויי הערעור, מקובלת עליי, ככל שהנחתום יכול להעיד על עיסתו, עמדתם של המשיבים, כי אלה נמוכים. בפסק הדין ניתנה פרשנות להוראות ספציפיות מתוך תקנות החברה ותזכירהּ, כפי שבחרו להגדיר ולנסח מייסדי החברה. אין בפסק הדין כל קביעה כללית לגבי אופן מינוי מנהלים או ירושתם וכדומה, כפי שטוענים המבקשים. לא למותר לציין, כי פרשנות זו נעשתה על פי הכללים שהותוו בפסיקה הן לגבי חוזים בכלל והן לגבי חוזים בעלי אופי כלכלי.
19.
אשר למאזן הנוחות, לא התרשמתי כי מימוש פסק הדין כבר כעת, בדרך של מינוי המשיב כמנהל בחברה, יגרום לנזק בלתי הפיך לחברה, כפי שטוען המבקש. המבקש נותר המחזיק ברוב מניות החברה (הרגילות) והוא נותר המנהל ובעל זכות החתימה בעניינים הכספיים. במצב דברים זה, הרי שככל שיוגש ערעור על פסק הדין, ויתקבל, דומה כי לא יהיה כל קושי להחזיר את הגלגל לאחור ולבטל מינויו של המשיב מלשמש כמנהל.
סוף דבר
20.
הבקשה נדחית.
21.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום,

י"ח סיון תש"ע
,
31 מאי 2010
, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 9007/10 חברת דפוס מאור וולך בע"מ, שמעון שטרית נ' עדי נסים עדי, דורית עדי, מאור עדי (פורסם ב-ֽ 28/05/2010)