פסקי דין על משה קצב |

47317-05/10 צא     30/05/2010




צא 47317-05/10 משה קצב נ' מדינת ישראל





בפני

ד"ר עודד מודריק
-שופט, סגן נשיא
מבקשים

משה קצב

ע"י עו"ד אביגדור פלדמן
, ציון אמיר ואבי לוי
נגד

משיבים

מדינת ישראל

ע"י עו"ד ניסים מרום מפמת"א – פלילי
החלטה

זו בקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה מלפני בימ"ש זה ביום 5.8.09 ובה נדחתה בקשת המבקש לקבל לעיונו את חוות דעת פרקליט מחוז ירושלים וחוות דעתה של מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה וחוות דעת של עו"ד רונית עמיאל, כולם במסגרת מערכת הדיונים הפנימית בפרקליטות לקראת הגשת כתב האישום נגד הנאשם (ההחלטה ניתנה בב"ש 90150/09 שנכלל במסמכי התיק האלקטרוני תפ"ח 1015/09).

בהחלטה מיום 5.8.09 חיוויתי את דעתי ש"חוות דעת תובע – תהא דרגתו אשר תהא כמוה כ'סיכום החקירה' – אינה 'חומר חקירה'... חוות הדעת אינה חושפת ראיות, אינה 'מייצרת ראיות' ואינה תורמת דבר לפסיפס הראיתי המהווה את 'חומר החקירה'. חוות הדעת עשויה לסכם את הראיות ולהציג את השקפת בעל חוות הדעת על טיבן של הראיות ועל משמעותן. עניינים אלה מצויים מחוץ לתחום הנגיש להגנה... ".

באי כח המבקש אינם חולקים על ההחלטה ועל הנמקתה אלא שהם מצביעים על התרחשות מן הזמן האחרון שלדעתם מצדיקה את שינוי ההחלטה. זה לא מכבר, ביום 14.5.10 פורסמו בעיתונים דברים מפיה של עו"ד באומהורן שהייתה גורם בכיר בצוות הפרקליטות שבחן את חומר החקירה בעניינו של המבקש ושקל את האפשרות להגיש נגדו כתב אישום. לפי הדיווחים בעיתונות אמרה עו"ד באומהורן שמעיקרה לאחר עיון ובחינה מפורטים ומדוקדקים גובשה בפרקליטות על דרך "הסכמה מקיר לקיר" טיוטת כתב אישום כנגד המבקש באשמה של ביצוע שני מעשי אונס. עשרה אנשים לכל הפחות קראו את החומרים והיו שותפים למסקנות העולות מהם. בשלב מסוים כאילו לפתע פתאום בפורום שכלל יותר מ-20 אנשי פרקליטות העלה היועץ המשפטי לממשלה (דאז) ספקות בלתי מנומקים בקשר לתלונתה של "א' מבית הנשיא". להפתעתה הנוכחים כולם שינו את טעמם והצטרפו לספקותיו של היועץ המשפטי. פישרו של המהפך לא התבאר לעוה"ד באומהורן והדבר הפתיע אותה מאוד מאוד.

באי כח המבקש גורסים שה"דיווח" מן הדיון הפנימי במערכת של התביעה כפי שהוא נשקף מדברי עוה"ד הנ"ל כפי שפורסמו בעיתונים איננו נכון והוא גם מגמתי. באי כח המבקש גורסים כי למן הפרסום של דברי באומהורן היה השיג ושיח הפנימי שקוים בפרקליטות ל"חומר חקירה" שיש להנגישו גם לעיון ההגנה. שלושה טעמים לדבר.

הטעם הראשון הוא שמשהפכו הדיונים הפנימיים לנחלת הציבור על דרך הפרסום האמור, אי אפשר שהדבר יהיה "חד צדדי" ושיוצג רק פן מסוים של הדיון מבלי להציג את הדיון המלא.

הטעם השני הוא שחוות דעתה של באומהורן ותוכן דבריה פורסמו והגיעו לכל בית אב בישראל ובכלל זה גם לידיעת השופטים העומדים להכריע בעניינו של המבקש. יש חשש שדברי באומהורן עלולים להטות את הדין ולהשפיע על מוטב בית המשפט.

הטעם השלישי הוא "מן הרגע שראתה פרקליטה מרכזית מן המעגל הפנימי לצאת לתקשורת לדווח בפרטי פרטים על התרחש במהלך 'בישול' כתב האישום, אין זה מן הראוי להותיר הזירה לצד אחד והגיעה העת לחשוף את המסמכים האמיתיים ואת אשר התרחש לאמיתו של דבר בחדר הסגור של היועץ המשפטי לממשלה".

הפרקליטות מתנגדת לבקשה. בא כוחה מציין שאין כל עילה לעיון חוזר בהחלטה וש"חוות דעת פרקליט אינה חומר חקירה ולא הפכה לכזה אך הואיל ופורסמה בכלי התקשורת".

הליך של "עיון חוזר" בהחלטה שניתנה בבקשה לגילוי "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אינו הליך מוכר ואין לו עיגון בדין. השימוש בביטוי "עיון חוזר" נראה כלקוח מהוראת סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1966, והוא בבחינת עירוב מין בשאינו מינו. יתר על כן, החלטה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי נתונה לשינוי בהליך של ערר לפני בית משפט שלערעור (סעיף 74(ד) לחוק סדר הדין הפלילי) ולא ניתן להמיר הליך הנטוע בחוק בהליך שהוא פרי יצירת פרקליט מלומד.

די בטעם הזה כדי שאדחה את הבקשה שלפני. אני סבור שיש לדחות את הבקשה גם לגופה. שלושה טעמים לכך.

בראשונה הפרסומים שנעשו בכלי התקשורת בעניין תכני הדיון הפנימי בפרקליטות אינם הופכים את הדיון הפנימי ל"חומר חקירה". לא מתקבל על הדעת שתיחום והגדרת המושג "חומר חקירה" יעברו מידי בתי המשפט המוסמכים לשדה התקשורת; ובשדה זה "יוחלט" להפוך את מה שאינו "חומר חקירה" לחומר כזה.

בשנייה היית יכול לחשוב על כך שפרסום מכוון, מגמתי וחלקי של דיונים פנימיים בפרקליטות, בידי הפרקליטות, יצדיק את פרסומו המלא של הדיון גם שלא במסגרת "חומר חקירה". אולם המבקש לא הראה כל קשר וזיקה בין החלטתה של הפרקליטה שפרשה משרות המדינה לפרסם את מה שפרסמה לבין הכוונה או הדרכה של גורמים בפרקליטות או בתביעה הכללית בעניין זה. מבין השיטין של פניית המבקש עולה רמיזה שהפרסום של דברי עו"ד באומהורן אינו אקראי והוא חלק מן ה"שפיטה בידי התקשורת" המתקיימת לפי הטענה כלפי המבקש. אין די ב"רמזים" כדי לספק את צורכי הבקשה דנן. המחשבה שהפרקליטות ניצבת בעקיפין מאחורי הפרסום נראית בעיני משוללת היגיון. שהרי הפרקליטות מוצגת בפרסום באור שלילי בולט ולא נראה סביר שגורמי התביעה יבקשו באמצעות פרסום פומבי להטיל צל כבד על מהלכיהם. מן הבקשה עולה שהפרקליטות עצמה גורסת שדברי עו"ד באומהורן אינם משקפים נכונה את מהלכי הדיון הפנימי בפרקליטות (סעיפים 5, 10 ו-13 לבקשה). די בכך כדי להסיר חשש ש"דבריה של גב' באומהורן עלולים להטות את הדין ולהשפיע על מותב בית המשפט בתיק זה".

בשלישית באי כח המבקש מציינים בבקשה ששלב ההוכחות במשפט כבר הסתיים והצדדים עסוקים כעת בהכנת סיכומי טענותיהם. מכאן שאין גם טעם מעשי לבקשה דנן. הבקשה הרי לא הוגשה כדי לספק למבקש חומר לתגובת נגד תקשורתית. הוא מבקש לעיין בחומרים כדי לכאורה להגיש את פרוטוקול הדיונים הפנימיים לעיונו של בית המשפט. בית המשפט, כאמור, אינו נמצא בשלב של קבלת הוכחות נוספות. אם יש ברצון המבקש לשכנע את בית המשפט לקבל ראיות נוספות עליו להקדים פניה להרכב שדן במשפט ולבקש ממנו רשות להגיש ראיה נוספת. אם ההרכב "יגלה עניין" (דבר שהוא בלתי סביר בעיני) בדיונים הפנימיים של הפרקליטות על רקע הפרסום של דברי באומהורן, כי אז יכולה להינתן בעניין זה החלטה בידי ההרכב או בידי שופט אחר של בימ"ש זה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז סיון תש"ע, 30 מאי 2010, בהעדר הצדדים.


הוקלד על ידי ח.כ

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
30 מאי 2010
צ"א 47317-05-10 קצב נ' מדינת ישראל
עמוד 1 מתוך 4









צא בית משפט מחוזי 47317-05/10 משה קצב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 30/05/2010)