פסקי דין על אבי כהן | פסקי דין על דלילה אליהו | פסקי דין על עז' המנוחה נלי כהן ז"ל | פסקי דין על עמי גור ניהול נכסים בע"מ

15567-02/09 א     01/06/2010




א 15567-02/09 אבי כהן, דלילה אליהו, עז' המנוחה נלי כהן ז"ל נ' עמי גור ניהול נכסים בע"מ










בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"א 15567-02-09 כהן ואח' נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ



01 יוני 2010



בקשה מס' 2: פסלות שופט


בפני

כבוד השופט א' קיסרי

מבקשים
1
.
אבי כהן

2
.
דלילה אליהו

3
.
עז' המנוחה נלי כהן
ז"ל


נגד

משיבה

עמי גור ניהול נכסים בע"מ



החלטה

המבקשים הגישו בקשה שאפסול עצמי מלדון בתיק זה.

עיינתי בבקשה והחלטתי לדחותה, אף מבלי לבקש את תשובת המשיבה.

טרם שאתייחס לנימוקי הבקשה אציין, בקיצור ההכרחי, את מהות התביעה שבפני
י ואת הנטען בגדרה על ידי הצדדים.

המנוחה נלי כהן ז"ל
("המנוחה"), שעיזבונה הוא התובע מס' 3, הייתה בחייה דיירת בדירה של הדיור הציבורי, שהזכויות בה הומחו למשיבה מעמידר החברה הלאומית לשיכון עולים לישראל בע"מ. המבקשים 1 ו-2 הם יורשיה של המנוחה.

המשיבה הגישה לבית משפט השלום בחיפה תביעת פינוי נגד המנוחה (ת"א 15342-02) ("תביעת הפינוי") וביום 24.6.08 ניתן

פסק דין
שלפיו נדחתה תביעת הפינוי, תוך שבית משפט השלום מוסיף בסיפא פסק דינו את הדברים הבאים:"היות ולא הוגשה תביעה שכנגד, אין אפשרות לשקול מתן סעד הצהרתי על זכות העיזבון לרכוש את הדירה בהתאם לתנאים של מבצע רכישה, על אף כי ברור כי תוצאת הדיון מצביעה על קיום זכות כאמור, וממילא לא נידונה שאלת הסמכות העניינית לדון בסוגיה".

על יסוד הדברים האלה הגישו המבקשים את התביעה שבפני
י, ובגדרה הם עותרים ל

פסק דין
הצהרתי, שלפיו למבקש מס' 3 (עיזבון המנוחה) זכות לרכוש את הדירה נשוא תביעת הפינוי ("הדירה"). עוד הם תובעים פיצוי כספי בגין אבדן הכנסה מדמי שכירות שאותם יכלו, לפי הטענה, לקבל אם היו משכירים את הדירה. הנימוק העיקרי שעליו מושתתת התביעה הוא הדברים שאמר בית משפט השלום בסיפא של פסק דינו והמצוטטים לעיל, ועל סמכם טוענים המבקשים לסעד המבוקש ואף לקיומו של השתק פלוגתא, שמכוחו מנועה המשיבה מלכפור בקביעה שהמבקשים זכאים לרכוש את הדירה (סעיף 12 לכתב התביעה).

ביום 22.4.10 התקיים קדם משפט, שבמהלכו הצעתי לצדדים שהתשתית הראייתית שהובאה לבית משפט השלום בגדר תביעת הפינוי תשמש גם בתיק זה. הצעה זו הוצעה על רקע טענתו האמורה של בא כוח המבקשים, שלפיה המשיבה מושתקת מלטעון כנגד דבריו של בית משפט השלום, שאותם ציטטתי לעיל. ביום 16.5.10 התקיים קדם משפט נוסף, והתברר שהצדדים אינם מסכימים להצעתי ולכן הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית.

בבקשה הנוכחית טוענים המבקשים כי עלי לפסול את עצמי, מחמת שדעתי "ננעלה", וכי המשך ההליך בפני
י הוא בבחינת "משחק מכור". טענה זו נתמכת בשלושה נימוקים עיקריים. הראשון הוא שבקדם המשפט שהתקיים ביום 22.4.10 אמרתי שלמבקשים "אין תביעה" וכי "מדובר בתביעה שהסעד הוא השתק פלוגתא והשתק פלוגתא אינו יכול לעמוד לבד", וכן כי על המבקשים "לפנות לבית משפט שלום שנתן את פסק הדין [בתביעת הפינוי, א"ק]". הנימוק השני הוא שבקדם המשפט שהתקיים ביום 16.5.10 אמרתי לבאת כוח המשיבה ש"גם עם תצהיר אחד הנתבעת עושה מסיבה"; והנימוק השלישי הוא, שבא כוח המבקשים ייצג בשעתו בעלי דין שהגישו תלונה נגדי לנציב תלונות הציבור על שופטים ("הנציב") ותלונה זו התבררה כמוצדקת.

לא מצאתי ממש בנימוקים אלה .

חלק מן הדברים המיוחסים לי במהלך ישיבת 22.4.10 לא נאמרו על ידי וחלקם האחר הם דברים שהוצאו מן ההקשר שבו נאמרו. אכן, סברתי הייתה שכתב התביעה, כפי שנוסח, מעורר קושי משפטי מסוים, במובן זה שהוא נשען על דבריו של בית משפט השלום, שנראה לי כי הם נאמרו בקשר לעניין
שאין לו סמכות עניינית לדון בו, ויש מקום להניח שגם בית משפט השלום היה ער לכך. טענה ברוח זו גם הועלתה על ידי המשיבה בכתב הגנתה.
על רקע זה הבעתי באוזני בא כוח המבקשים את ספקותיי ביחס לבסיס המשפטי שעליו נשענת התביעה. הבעת דעה כזו בשלב של קדם המשפט איננה כשלעצמה מקימה עילת פסלות (
ראו: יגאל מרזל,
דיני פסלות שופט
(תשס"ו-2006),
עמ' 192 והערות שוליים 123, 124, שם).

האמירה המיוחסת לי בקדם המשפט שהתקיים ביום 16.5.10 היא אולי שימוש בביטוי לא מוצלח, ובעת הדיון כבר קיבלתי את הערת בא כוח המבקשים
והתנצלתי בפני
ו עליה. יחד עם זאת, הבעת דעתי שדי למשיבה
בתצהיר אחד על מנת לבסס את טענותיה, איננה מעידה על משוא פנים או על כך שדעתי "ננעלה" באופן כזה או אחר. ההיפך הוא הנכון. דווקא מהצעתי לצדדים לוותר על הבאת ראיות ניתן להסיק, שאני סבור שהשאלה שבה עלי להכריע היא שאלה משפטית, ומשום כך אין צורך להרבות בהבאת ראיות, ובכלל זה תצהירים מטעם הצדדים.

בנימוק המייחס לי עוינות כלפי בא כוח המבקשים בשל תלונה לנציב שהתבררה כמוצדקת אין כל ממש. בא כוח המבקשים טוען שהתלונה הוגשה על ידי מי שהיה מרשו באותו עניין, ולא ירדתי לסוף דעתו כשטען שמחמת שהוא ייצג את בעל הדין שתלונתו נמצאה מוצדקת, יש חשש שאני זוקף את הדבר לחובת המבקשים המיוצגים על ידו, או לחובתו שלו.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום,
י"ט סיון תש"ע, 01 יוני 2010, בהעדר הצדדים.






מאירה







א בית משפט מחוזי 15567-02/09 אבי כהן, דלילה אליהו, עז' המנוחה נלי כהן ז"ל נ' עמי גור ניהול נכסים בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/06/2010)