פסקי דין על עזבון המנוח שמעון לוי ז"ל | פסקי דין על לוי ידידה | פסקי דין על לוי ליאור | פסקי דין על לוי יחזקאל | פסקי דין על לוי שי | פסקי דין על עילית חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב | פסקי דין על אדום מחצבים ופיתוח | פסקי דין על קוג'אס יצחק מרדכי |

4745/01 א     26/02/2004




א 4745/01 עזבון המנוח שמעון לוי ז"ל, לוי ידידה, לוי ליאור, לוי יחזקאל, לוי שי נ' עילית חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, אדום מחצבים ופיתוח בע"מ, קוג'אס יצחק מרדכי




1
בתי המשפט

א 004745/01
בית משפט השלום ירושלים
26/02/2004

כב' השופט כרמי מוסק
בפני
:
1 . עזבון המנוח שמעון לוי ז"ל

2 . לוי ידידה

3 . לוי ליאור

4 . לוי יחזקאל

5 . לוי שי

6 . לוי פנחס
7 . לוי רחל
בעניין:
תובעים
נ ג ד
1 . עילית חברה לביטוח בע"מ

2 . אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

3 . אדום מחצבים ופיתוח בע"מ

4 . קוג'אס יצחק מרדכי
נתבעים
פסק דין
הרקע לתביעה
1. עניינה של התביעה היא תאונה אשר אירעה ביום 14/9/97 (להלן: התאונה), וגרמה למותו של שמעון לוי ז"ל (להלן: המנוח).

2. חברת אדום מחצבים ופתוח בע"מ (להלן: הנתבעת 3), הנה תאגיד אשר עסק בעת התאונה בביצוע עבודות בניה ותשתית עבור המדינה, באתר בניה שבאיזור בית גוברין (להלן: האתר).

3. במסגרת עבודתו עסק המנוח, ביחד עם פועלים נוספים בהרמה מהקרקע של כנף שער עשויה ממתכת במשקל משוער של כ - 500 ק"ג (להלן: כנף השער), העברתה ממצב אופקי למצב אנכי, והנחתה בצמוד לקיר בסמוך.
4. באתר התאונה היה בשימוש באותה עת, רכב מסוג j.v.c- מעמיס טלסקופי מספר רשוי 998329 (להלן: המעמיס), אשר משמש לנשיאה והרמה של משאות. לשם כך מחוברת לו דרך קבע זרוע לה ניתן לחבר ציוד מתחלף. (מזלג, או כף וכד').

5. הרמת כנף השער התבצעה בפיתחה של מנהרה שנחצבה בצלע האתר.

6. כדי להניף את כנף השער שונע המעמיס אל פתח המינהרה אל זרועו חובר מזלג המשמש להנפת משאות, על המזלג "הולבשה" חגורה המיועדת להרמת משאות.

7. כנקודת עוגן בכנף השער ריתך המנוח "אוזן" מתכת (בצורה הדומה לאות ח), ואליה חוברה הרצועה שהולבשה על מזלג המעמיס. האוזן נחתכה מפרופיל מתכת אותו הביא המנוח מביתו. המנוח רתך במקצועו ועובד ותיק אצל הנתבעת.

8. המעמיס היה נהוג בידי יצחק קוג'ס (להלן: מפעיל המעמיס), עובד נוסף אצל הנתבעת. לפי הוראת המנוח - הניף המעמיס את הזרוע, כנף השער הורמה מן הקרקע לגובה 15 ס"מ מעל הקרקע והושארה תלויה באויר.

9. לאחר כ 20 שניות בו הועמדה כנף השער באויר, בעוד מנוע המעמיס פועל אך הזרוע עומדת במקום אחד, "נקרעה" אוזן המתכת מכנף השער, כנף השער נפלה על הקרקע ומחצה את המנוח אשר עמד בסמוך לה.

10. המנוח נפטר זמן קצר לאחר מכן עקב פצעיו האנושים.


11. המנוח הותיר אחריו אלמנה וחמישה ילדים כשהמבוגר בהם יליד 1981 והצעירה ילידת 1989 למנוח עוד שני ילדים מנישואין קודמים, והם אינם תובעים בתביעה זו.

12. תביעת התלויים כוללת את הפריטים אובדן תמיכת המנוח, הפסדי פנסיה מהוונת, והפסד שירותי אב ובעל, שנגרמו בגין התאונה.

13. התאונה הוכרה ע"י הביטוח הלאומי כתאונת עבודה ולתלויים שולמה גמלה בשיעור השכר שהרוויח המנוח עובר לתאונה.

14. ביום 24/2/03 הודו נתבעות 1-2 בעובדה כי התאונה היא תאונת דרכים כמשמעו בחוק הפלת"ד, ולאור העובדה כי הן ביטחו את המעמיס חלה החובה עליהן לשאת בסכום הפיצוי שיפסק לתובעים.

15. ביום 31/3/03 הוגשה מטעם הנתבעת 3 חוות דעת אקטוארית להיוון קצבת התלויים המשתלמת לתובעים ע"י הביטוח הלאומי. תוצאות ההיוון ע"פ חוות הדעת שיקללו כבסיס החישוב את שכרו הרבע שנתי של המנוח עובר לתאונה בסך 31,580 ₪,מהווון ליום 31/3/03 בניכוי קצבת זקנה לאלמנתו מגיל 60, בתוספת דמי מחיה לילדיו, וכולל מענקי בר מצווה פיצויי הלנה שיערוך והצמדה.

15. הסכום המהוון עמד על סך 2,162,184 ₪.

16. חוות הדעת האקטוארית לא נסתרה בסיכומי ב"כ התובעים.

17. ביום 6/3/03 בקשה הנתבעת 3 לדחות כנגדה את התביעה נוכח הודאתן של הנתבעות 1 ו- 2 ולאור טענת התובעים כי התאונה היא תאונת דרכים.
18. ביום 6/4/03 בקשו התובעים לדחות את תביעתם כנגד הנתבעות 1 ו-2, בית המשפט קיבל את הבקשה והתביעה נדחתה, ונותרה עומדת כנגד הנתבעת 3 בלבד.

19. הנתבעת 3 (להלן: הנתבעת), טוענת שהתאונה נופלת בגדרה של הגדרת תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד תשל"ה- 1975, (להלן: חוק הפיצויים). השאלה העומדת להכרעה בתביעה היא האם התאונה היא תאונת דרכים.

ההגדרה הבסיסית - "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"
21. המונח שמוש ברכב מחריג פעולה של פריקה או טעינה של מטען כשהרכב עומד.
אין מחלוקת כי בעת התאונה עמד המעמיס על מקומו ועסק בטעינה ופריקה של כנף השער.(כך בחוות דעתו של מהנדס הרכב מר אלי קרסני - בפרק על מבנה המעמיס).
" בעת ההרמה מייצבים את הרכב באמצעות 2 רגליים המופעלות באופן הידראולי"

22. אין מחלוקת כי בעת התאונה עסק המנוח בהכוונת מפעיל המעמיס למקום בו היה עליו לפרוק את השער.

23. הסייג המחריג פריקה וטעינה מתחולת הגדרת תאונת דרכים, כולל פעולות לוואי הקשורות קשר הדוק כגון פעולות שנועדו להבטיח את שלמות המטען יציבותו והכוונתו למקומו (ראה 6454/99 אריה חב' לביטוח .נ. דואנר יעקב נו (3) 495).

24. שמוש הוא למטרות תחבורה אם הוא נופל בגידרו של סיכון תעבורתי אשר ייעודו התעבורתי של הרכב גורם. על פי אבחנה זו הפעולות שעשה המנוח, היינו הכוונת כנף הדלת למקומה, לא היו למטרות תחבורה.


ניצול הכח המכני של הרכב
25. החזקה החלוטה המרבה קובעת כי יראו תאונת דרכים גם בארוע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב ובלבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי.

26. כדי לענות על ההגדרה יש לענות על השאלות המשפטיות:
א. מה היה ייעודו המקורי של המעמיס
ב. האם הרמת כנף השער הייתה ניצול הכח המכני של הרכב.
ג. האם שונה ייעודו המקורי של המעמיס בהרמת כנף השער.
ד. האם נפילת כנף השער אירעה עקב ניצול הכח המכני של המעמיס.

ייעודו של המעמיס
27. "יעודו של רכב עשוי להיות לתחבורה בלבד ועשוי להיות רב תכליתי, כגון משאית ועליה מנוף המשמש לפריקה וטעינה" ( רע"א 8061/95 יצחק עוזר .נ. אררט חב' לביטוח בע"מ פ"ד נ (3) 532).

28. בעניינינו הפעלת המעמיס לא הייתה למטרת תחבורה ולא הייתה בגדר הסיכון התחבורתי - אולם התאונה נגרמה שעה שהרכב שהוא בעל ייעוד דו תכליתי ומשמש הן להעברת הזרוע ממקום למקום (בייעודו התחבורתי), והן לטעינה ופריקה של משאות, הופעל לשם הגשמת ייעודו הלא תחבורתי. שמוש זה הוא בגדר "שמוש ברכב מנועי" לפי תקון מס' 4 לחוק הפיצויים (ראה ע"א 91/299 אבו ג'בר .נ. המאגר הישראלי לבטוח רכב פ"ד מח (3) 340).

ניצול הכח המכני של הרכב
29. אין חולק כי נעשה שימוש בזרוע המעמיס שהורמה בכח המנוע של הרכב לגובה 15 ס"מ מעל הקרקע, ובעזרת רצועת הרמה שהולבשה על מזלג הרמה שהיה מחובר למעמיס - הונפה כנף השער.

" תאונה היא עקב ניצול הכח המכני של הרכב אם מטען מורם ע"י מנוף, ותוך כדי ההרמה של המטעם המטען הוא נשמט וגורם לנזק גוף". (ע"א 4469/95 דראושה .נ. אררט חב' לביטוח בע"מ פ"ד נ (3) 475).

שנוי יעודו המקורי של המעמיס
30. לטענת התובעים המעמיס אינו אלא מלגזה אשר נועדה לשמש להרמת משאות על גבי זרועות מזלג. לדבריהם השמוש ברצועת הרמה כפי שנעשה ע"י המנוח הפכה את השמוש בזרוע המעמיס למנוף ובכך הווה הדבר אלתור המתרחק מייעודו הטבעי של המעמיס - כמלגזה.

31. לתמיכה בטענתם מסתמכים התובעים על פ"ד פטאפטה (רע"א 6788/00 סועד פטאפטה ואח' .נ. אבו עבד ואח' פ"ד נ (3) 707). שם נשמטה רצועת הרמה שהולבשה על שיניה של כף הרמה המחוברת לשופל, בו נקבע שניצול כוחו המכני של השופל היה תוך אילתור ושינוי מייעודו המקורי.

32. מנגד מביאה הנתבעת את חוות דעתו של מר אלי קרסני מהנדס רכב ומומחה מטעמה, אשר קבע כמסקנה בחוות דעתו מיום 1/5/03 :

" השמוש ברכב בעת התאונה היה ע"פ יעודו המקורי ותוך שמוש בכח מנועו של הרכב. אין הדבר דומה לתליית רצועה על כף חפירה שיני כף חפירה נועדו להנעץ בעפר אך שיני המזלג נועדו להרמת מטען ולכך הם שמשו במקרה שלנו".

33. החזקה בדבר ניצול הכח המכני מתייחסת ליעודו הלא תעבורתי של הרכב. יעוד זה של הרכב, יוצר מתחם סיכון שהשמוש בו עלול להביא לנזק. החזקה האמורה מתייחסת לעצם הסיכון של נזק בעקבות יעוד זה, יותר מאשר העניין כי הסיכון יתרחש בדרך מסויימת דווקא (השווה ע"א 2248/98 המל"ל ואח' .נ. מ"י ואח' פ"ד נג (4) 867).

34. ההנחה העומדת בבסיס טענת התובעים כאילו מבחן הסיכון אינו מתקיים בניצול הזרוע והמזלג להרמת כנף הדלת שכן מטרת המזלג להרים סל הרמה או שכמותו, ומטען המחובר לרצועת הרמה שמולבשת על המזלג איננו בגדר הסיכון - איננה עומדת במבחן השכל הישר והסבירות.

35. בחקירתה הנגדית מעידה הגב' מרינה בולצוקי מפקחת עבודה במשרד העבודה
בנוגע לשימוש שנעשה בחגורת ההרמה בהרמת משאות באתרי בניה.

ש. "זהו אביזר שמשמש באתרי בניה
ת. כן
ש. ועושים בו שמוש כפי שנעשה כאן.
ת. ע"פ נסיוני עושים שימוש כזה ,וזה גם חוקי".
(עמ' 11 לפרוטוקול שורות 2-9).

36. השימוש ברצועה נכנס לגדר מתחם הסיכון שבשמוש במזלג במיוחד לאור העובדה שהן הזרוע הן המזלג והן הרצועה לא הם שכשלו בהרמת כנף הדלת.

" העומס על הריתוך ועל האוזן והכשל היה בשני הדברים ולא היה ברצועה או במלגזה". (ראה בחקירתה הנגדית של הגב' בולוצקי עמ' 15 לפרוטוקול שורות 4-5 ).

37. לעניין שאלת יעודו של המעמיס והאם אולתר השימוש בו, הפירוש אם מדובר במעמיס שהוא בגדר מלגזה או מנוף איננו רלוונטי ולעניינינו סמנטי בלבד, משום שבין אם המעמיס מלגזה ובין אם מנוף - בעת התאונה שימש המעמיס ליעודו המקורי, דהיינו הרמת משאות מן הקרקע והנחתם במקום אחר.
האם התאונה אירעה עקב כשלון הכח המכני
38. הבסיס לטענת התובעים הוא שאין קשר סיבתי בין נזק הגוף שנגרם למנוח ובין ניצול הכח המכני של המעמיס שהרי המנוח נפגע לאחר שנסתיימה הרמתה של כנף הדלת. לטענתם קריעת האוזן מכנף הדלת מהווה גורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם למנוח ובין המעמיס, היות ובזמן התרחשותה לא היה המעמיס בתנועה.

39. כזכור, אין חולק כי מנוע המעמיס פעל בעת התאונה. אין מחלוקת כי זרוע המעמיס סיימה את פעולת ההרמה בהשאירה את כנף הדלת בגובה 15 ס"מ מעל הקרקע. אין חולק כי לאחר 20 שניות בהן עמדה כנף הדלת במצב זה נקרעה האוזן מאמצעיתה ומנקודות הריתוך כנף הדלת.

40. מתוך כך עולה כי פעלו בתאונה שלשה גורמים שהביאו להתמוטטות, האחד, חולשתה של המתכת ממנה הייתה עשויה האוזן, השני, חולשת נקודת הריתוך לכנף הדלת והשלישי, הנפת הדלת באויר ממצב אופקי למצב אנכי.

41. כדי לקבוע את הקשר הסיבתי יש לקבוע את חלקו של כל אחד מן הגורמים.
בע"א 9474/02 אבנר .נ. האחים לוינסון תק- על (2003) (3) 2197, נפסק כי נפילת זרוע מורמת של רכב שיעודו לכך היא ניצול כוחו המכני של הרכב. ודוק, במקרה דנן אין מדובר בכשל בכח ההידראולי או המכני של המעמיס.

42. בחוות דעתו קובע המומחה כי תהליך קריעת האוזן מכנף הדלת, דהיינו החלקים המשמעותיים שבו, אירעו בשלב הראשון שבו הועברה כנף הדלת ממצב אופקי למצב אנכי, ומהווה חוליה ממשית בסדקים שהתהוו במתכת ממנה נקרעה האוזן. במובן זה הרמת הדלת הייתה גורם ממשי בקריעת האוזן ונפילתה על המנוח.

43. המומחה עמד על מסקנתו זו בחקירתו הנגדית (ראה עמ' 26 לפרוטוקול שורות 3- 15).

ש. " במקרה שלנו יש עדות של עד ראיה שהמנוף הרים שער, ופעולת ההמה הסתיימה והוא נותר באויר, ואחרי שפעולת ההרמה הסתיימה האוזן שרותכה נקרעה והשער נפל. במאזן ההסתברויות יותר סביר שהשער נפל כתוצאה מכח הכבידה שפעל על האוזן בגלל המסה של השער, מאשר שהיו תנודות או רעידות.
ת. כמהנדס מה יהיה כח יותר גדול הכח הסטטי שקיים כאשר השער הזה תלוי, או הכח הדינאמי בשעה שהרימו אותו ואז בנוסף לכח הסטטי מצתרף הכח הדינמי, התאוצה הדרושה להניע אותו ממצב אפס למצב תנועה , בוודאי שבזמן ההרמה יש כח יותר גדול מאשר הסטטי אשר הגיע למקומו ולא זז יותר. מה שגם שיש לי הוכחה באמצעות התמונות וזה פירטתי בתוספת שהכיפופים שהאוזן הזאת קיבלה נוצרו ברגע שהדלת שכבה על הדלת, אני רואה שהאוזן רתוכה לדלת ועאן יש כיפוף כלפי מעלה, הוא מחובר למישור אופקי והדלת שוכבת. לו הנזק היה קורה כשהדלת הייתה מורמת הכיפוף היה צריך להיות בכיוון שונה, המשיכה הייתה מהדלת כלפי מעלה ולא הצידה. הנזק הדומיננטי נוצר כאשר הדלת שכבה, ברגע הריאשון של המשיכה, קיבל את האינפקט הראשון."

44. במכלול הגורמים המביאים לאירוע אין חשיבות לכך שאחד מהם, בעניינינו חולשתה של המתכת ממנה עוצבה האוזן או חיבורה הרשלני הנטען לכנף הדלת, היה גורם בשרשרת שהובילה לתאונה ובלבד שהגורם האחר דהיינו השמוש ברכב היה גם הוא גורם בתאונה.(השווה ע"א 236/81 לסרי .נ. ציון חבר לביטוח בע"מ פ"ד מב (3) 705).

45. אין בידי אלא לקבוע, כי משלא ניתן לומר כי הנפת כנף הדלת הייתה גורם זניח, יש לקבוע כי הייתה גורם ממשי לתאונה וחברה יחדיו לגורמים ממשיים נוספים שחברו יחדיו לתוצאה המצערת, ואין בהם כדי לנתק קשר סיבתי בין הנפת כנף הדלת לנפילתה. (ע"א 5971/95 עובד לוי תעוש אבן והבניה בע"מ .נ. ימין שמחון פ"ד נב (5) 70).

46. המסקנה המתחייבת מכל המקובץ לעיל היא שהתאונה נגרמה עקב ניצול הכח המכני של המעמיס שהופעל בהתאם ליעודו המקורי ועל כן היא בגדר תאונת דרכים.

47. כזכור התובעים דחו את תביעתם כנגד הנתבעות 1 ו-2 שהן המבטחות של המעמיס.

48. על כן דין התביעה להדחות.


סוף דבר

49. במאמר ממוסגר יש לציין כי גם אם הייתה נמצאת התאונה כתאונה שאיננה תאונת דרכים, יש להדגיש כי בשקלול הנזק שנגרם לתובעים ובניכוי אשמו התורם של המנוח שהיה כאמור רתך במקצועו והתרשל בריתוך האוזן לכנף הדלת, ובהיותו מנהל עבודה או אחראי במקום לביצוע העבודה, ובהיות התאונה תאונת עבודה, היה סכום הנזק הנפסק לפיצוי התובעים נבלע בתשלומים שהם זכאים להם ממילא מידי המל"ל.

50. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

51. המזכירות תעביר העתקי פסק הדין לצדדים.
ניתן היום ד' באדר, תשס"ד (26 בפברואר 2004) במעמד הצדדים.
כרמי מוסק
, שופט









א בית משפט שלום 4745/01 עזבון המנוח שמעון לוי ז"ל, לוי ידידה, לוי ליאור, לוי יחזקאל, לוי שי נ' עילית חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, אדום מחצבים ופיתוח בע"מ, קוג'אס יצחק מרדכי (פורסם ב-ֽ 26/02/2004)