פסקי דין על מגנום לוק בע"מ | פסקי דין על אבי טולדנו

150221/09 תאמ     04/06/2010




תאמ 150221/09 מגנום לוק בע"מ נ' אבי טולדנו








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



04 יוני 2010

תא"מ 150221/09 מגנום לוק בע"מ
נ' טולדנו
תא"מ 6936-01-10 טולדנו נ' מגנום לוק בע"מ






בפני

כב' השופט
רונן אילן


התובעת (והנתבעת)

מגנום לוק בע"מ


נגד


הנתבע (והתובע)

אבי טולדנו




פסק דין


בפני
תביעה ותביעה נגדית בטענות להפרת וביטול חוזה שכירות. שתי התביעות, אשר הדיון בהן אוחד, התבררו בסדר דין מהיר ולפיכך, בהתאם לתקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי. התביעה בתיק 150221/09 תכונה "תביעת מגנום". התביעה בתיק 6936-01-10 תכונה "תביעת טולדנו".
תמצית העובדות
1.
מר אבי טולדנו
(להלן: "טולדנו") הינו הבעלים של נכס ברח' עוזיאל 122 ברמת-גן (להלן: "הנכס"). מגנום לוק בע"מ
(להלן: "מגנום") הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק מנעולים. מר שבתאי עזרא (להלן: "שבתאי") הינו מנהלה של מגנום.
2.
בחודש אפריל 2008 נכרת בין טולדנו למגנום חוזה שכירות (להלן: "החוזה") לפיו השכיר טולדנו למגנום את הנכס למטרת מחסן או חנות. תקופת השכירות לפי החוזה הייתה מיום 3.5.08 ועד 3.5.09. דמי השכירות עמדו על סך של 1,500 ₪ לחודש בצירוף מע"מ ובמעמד החתימה נמסרו לטולדנו 4 שיקים בסך 5,197 ₪ כל אחד, כל שיק בגין 3 חודשי שכירות. מגנום קבלה את החזקה בנכס, התקינה בו סורגים ומזגן והחלה בפעילותה. הנכס שימש את מגנום כמחסן אשר ממנו מעמיסים סחורה.
3.
כחודש לאחר תחילת תקופת השכירות, בתחילת יוני 2008, חשו נציגי מגנום בסרחון עז בחלל הנכס והתברר שמקורו בנזילת ביוב בתקרת הנכס, מצינור ביוב המשמש את הדירה שמעל לנכס. שבתאי, מנהל מגנום, פנה לדיירת בדירה שמעל לנכס ובעקבות פנייה זה דאגה אותה הדיירת, בשיתוף פעולה עם נציג ועד הבית, לשלוח שרברב לנכס, אשר תיקן את הנזילה. דא עקא, שהשרברב תיקן את הנזילה באמצעות התקנת צינור ביוב חדש העוקף את הצינור הישן. בעוד הצינור הישן היה חסוי מאחור במעטפת גבס, היה הצינור החדש חשוף, כער את חזות הנכס ואף יצר מטרדי רעש כל עת שהודחו המים בדירה שמעל הנכס. בנוסף, הותיר השרברב בנכס טינופת ומי ביוב, אשר מעבר ללכלוך עצמו גרמו כשלעצמם לריחות ביוב עזים ברחבי הנכס ואשר התנדפו לאיטם.
4.
למחרת ביצוע התיקון הגיע טולדנו לנכס והביע בפני
נציגי מגנום זעם על האופן בו בוצע התיקון. בעקבות אותו ביקור בנכס התארגנה מגנום לפינוי הנכס ומספר ימים לאחר מכן פינתה מגנום את הנכס. באותם ימים היה טולדנו מאושפז עקב פציעה בעינו ולאחר שהתאושש, לאחר שמגנום פינתה את הנכס, דאג לתיקון נוסף בצינור וחיפויו. ביום 5.8.08 השכיר טולדנו את הנכס לשוכר חדש, בדמי שכירות בסך 1,800 ₪ לחודש בצירוף מע"מ.
טענות הצדדים והראיות
5.
לטענת מגנום, הפנייה לשכנה כדי שתבצע את התיקון נעשתה לפי הנחית טולדנו, שלכן טענות בדבר אופן התיקון שומה על טולדנו להפנות לאלו שבצעו אותו ולא למגנום. עוד טוענת מגנום כי כאשר הגיע טולדנו לנכס מייד לאחר התיקון, לנוכח זעמו על האופן בו בוצע התיקון, דרש טולדנו ממגנום לפנות את הנכס. מגנום עצמה חפצה אף היא לפנות את הנכס בשל הסרחון וחזות הנכס לאחר התיקון. במצב זה, טוענת מגנום, הוסכם על הפסקה מיידית של השכירות ולרבות השבת דמי השכירות ששולמו על ידה והשיקים שטרם נפרעו. עוד טוענת מגנום כי טולדנו ידע מלכתחילה שהנכס איננו מתאים לשימוש מגנום ולפיכך זכותה לבטל את החוזה מדעיקרו. מגנום עותרת לפיכך לחיוב טולדנו בהשבת השיקים שנותרו בחזקתו, השבת סך של 5,197 ₪ אותם גבה בפירעון השיק הראשון שמסרה לו מגנום, השבת הוצאות התאמת הנכס בסך 3,000 ₪ ובפיצוי כללי בסך 10,000 ₪.
6.
טולדנו מכחיש כי הפנה את מגנום לשכנה וטוען כי ידע אודות התיקון רק בדיעבד. טולדנו אף מכחיש את הטענה בדבר הסכמה להפסקת השכירות. לטענת טולדנו, הוא אכן זעם על האופן בו בוצע התיקון אך דרש ממגנום להשיב המצב לקדמותו והודיע לה כי בכוונתו לתקן את הנכס על חשבון מגנום. טולדנו טוען כי דווקא מגנום הפרה את החוזה כאשר לא ערכה ביטוח לנכס וודאי שאין לה זכות לתבוע נזקים כלשהם. טולדנו תובע ממגנום לפצותו בגין התיקונים שערך בנכס בסך 1,386 ₪ ועוד 2,656 ₪, בגין אובדן ימי עבודה בסך 4,000 ₪ ועוגמת נפש בסך 5,000 ₪.
7.
בישיבת ההוכחות ביום 3.6.10 העידו שבתאי מטעם מגנום וכן טולדנו עצמו. בתום החקירות הנגדיות השיב טולדנו למגנום במישרין את השיקים המקוריים שהוחזקו על ידו ובכך נתייתר הצורך להכריע בחלק זה של תביעת מגנום. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.
דיון והכרעה
8.
מערכת היחסים בין הצדדים מושתתת על ההסדרים אשר נקבעו ופורטו בחוזה. בסעיף 3.2 לחוזה הצהירה מגנום כי ראתה ובדקה את הנכס ומצאה אותו טוב ותקין למטרותיה, כך שעל פניו לא יכולות להיות לה טענות בדבר מצב הנכס עובר לתחילת תקופת השכירות.
9.
בסעיף 7.6 לחוזה התחייבה מגנום להשתמש בנכס בזהירות, למנוע כל קלקול ולתקן על חשבונה כל פגיעה אשר תיגרם "ע"י השוכר ו/או ע"י אחר". אין בחוזה כל התייחסות לחובותיו של טולדנו, כמשכיר, לתיקון קלקולים בנכס שלא נגרמו על ידי מגנום. מאידך, בסעיף 7 (א) לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971, נקבע כי חובתו של משכיר לתקן תוך זמן סביר מיום שקבל דרישה על כך מהשוכר, כל דבר השולל או מגביל את השימוש במושכר.
אין ספק כי הנזילה אשר נתגלתה בנכס לא נבעה מפגיעה שגרמה מגנום ואף טולדנו לא טען זאת. אין ספק כי אותה נזילת ביוב הגבילה גם הגבילה את השימוש בנכס ולפיכך חייבה טיפול מיידי.
10.
לטענת מגנום, נמסר לטולדנו דיווח אודות הנזילה מיידית והפנייה לשכנה נעשתה לפי הנחיותיו. בכתב ההגנה, טוען טולדנו שכלל לא דווח לו אודות הנזילה אלא רק בדיעבד ולאחר התיקון (סעיף 14 בכתב ההגנה). בעדותו מאידך, הציג טולדנו גרסה שונה וטען כי נציג מגנום התקשר אליו וסיפר לו על הנזילה והוא אף רצה להגיע לנכס אך אותו נציג מנע זאת ממנו בטענה שזה לא מתאים לו (עמוד 7, שורה 14 לפרוט'). השינוי בגרסת טולדנו מציב סימני שאלה ביחס למהימנותו, אולם בכל מקרה, אפילו הייתי מקבל את גרסת טולדנו כי לא ידע אודות הנזילה, אינני מוצא פסול באופן בו פעלה מגנום. כאשר מוסכם כי נזילת הביוב חייבה טיפול מיידי, פנתה מגנום לשכנה והביאה לכך שאכן הנזילה תטופל מיידית ובלא כל עלות לטולדנו. גם את טענת טולדנו על עצם ביצוע התיקון "בלא רשותו" אינני מקבל. כאשר מגנום מחזיקה בנכס מכוח החוזה, הייתה זו זכותה המלאה להתיר כניסת שרברב לתיקון הצינור, מה גם שמוסכם שהצינור כלל איננו חלק מהנכס אלא משמש את יתר הדיירים בבניין.
11.
על רקע עובדות אלו ניתן לבחון את לב המחלוקת – האירועים בעת שהגיע טולדנו לנכס לאחר התיקון. במעמד זה, לטענת מגנום, הוסכם על הפסקת החוזה.
בכתב ההגנה, הכחיש טולדנו טענה זו וטען כי "הבהיר מיידית" למגנום כי עליה לתקן את הליקוי שנגרם לנכס (הפסקה האחרונה בסעיף 14 בכתב ההגנה). בעדותו מאידך, העיד טולדיאנו כך:
ש.
האם נכון שהתרגזת מהתיקון שלא היה לשביעות רצונך ואמרת לו שאתה רוצה שיעזוב את המושכר ואתה תזכה אותו על ההפרש?
ת. זה נכון. אבל אחרי מספר דקות הגענו למצב שעלינו לשכנים וניסינו לתקן הכל כדי שיוכלו להמשיך ולהשכיר.
כך הנה שוב, כמו ביחס לאירועים בעת שנמסר לטולדנו אודות הנזילה, הציג טולדנו בעדותו גרסה השונה מזו שהוצגה בכתב ההגנה. אותו כתב ההגנה הנתמך בתצהירו. בעדותו לא הזכיר כלל טולדאנו דרישה ממגנום לתיקון הנכס בניגוד לכתב ההגנה. בכתב ההגנה הכחיש טולדנו כי בקש ממגנום לפנות את המושכר ולא הזכיר כלל את השיחה במהלכה בקש ממגנום לפנות את הנכס. במצב זה אינני מקבל את גרסת טולדנו על השתלשלות האירועים.
12.
זאת ועוד, בחינת האירועים עובר לאותה פגישה מחזקת את גרסת מגנום. ביקור טולדנו בנכס נעשה רק כשבוע לאחר תיקון הנזילה, כאשר מגנום סובלת מתיקון מכוער בעליל, ממטרדי רעש ומריח. מגנום השקיעה כספים בהכנת הנכס לצרכיה ולא סביר שהייתה מבקשת לפנותו "סתם כך". על זעמו של טולדנו בדבר אופן ביצוע התיקון הסכימו שני הצדדים. סביר אם כן להניח כי שני הצדדים אכן הסכימו באותו מעמד על הפסקת חוזה השכירות והשבת החזקה בנכס לטולדנו. משמעות הדבר הינה קיצור תקופת השכירות הנקובה בחוזה עד למועד פינוי הנכס בפועל על ידי מגנום. לפי סעיף 16.1.1 לחוזה התחייבה מגנום בתום תקופת השכירות להחזיר החזקה בנכס לטולדנו כשהוא חפשי מכל אדם וחפץ וכך עשתה.
13.
לנוכח הסכמה זו ניתן לבחון את כל טענות הצדדים.
משנסתיימה השכירות חייב היה טולדנו להשיב למגנום את השיקים שנותרו ברשותו בגין התקופה שלא מומשה. טולדנו אכן החזיר את השיקים אך עשה כן רק לאחר שמגנום נאלצה לעתור בעניין זה בתביעת מגנום ובתום שמיעת העדויות.
משנסתיימה תקופת השכירות אין כל הצדקה לחיוב מגנום בתשלום דמי שכירות בגין תקופה בה לא שהתה בנכס. מאידך, אין הצדקה לחייב את טולדנו בהשבת דמי השכירות ביחס לתקופה בה שהתה מגנום בנכס ולא שוכנעתי שאכן נתגבשה הסכמה לכך. כיוון שהנכס פונה לאחר כחודש וחצי, ישיב טולדנו למגנום סך של 2,610 ₪ (2,250 ₪ בצירוף מע"מ). מעבר לכך שהשבה זו נובעת מההסכמה על קיצור תקופת השכירות, אין בה כדי לגרום נזק של ממש לטולדנו, שממילא השכיר את הנכס כנגד דמי שכירות העולים ב- 300 ₪ לחדש על דמי השכירות ששילמה מגנום.
לא מצאתי יסוד לתביעת מגנום לפיצוי בגין הוצאותיה. מגנום לא הצביעה על הוראה בחוזה המזכה אותה בפיצוי על שיפוץ הנכס ואף לא על הסכמה לפיצוי שכזה עת הוסכם על סיום החוזה.
אף בתביעת טולדנו לפיצוי בגין התיקונים שערך בנכס לא מצאתי יסוד. לטענתו בדבר אי עריכת ביטוח לנכס אין כל משמעות כאשר לא טולדנו נשא בעלות התיקון שבוצע בתקופת החוזה ובאפשרותו לבוא חשבון עם אלו שביצעו תיקון לקוי כטענתו. מגנום לא הייתה אחראית לביצוע התיקון הלקוי וממילא שאף לא לתיקון שנעשה. גם לתביעות ההדדיות בגין עגמת נפש לא מצאתי יסוד. משהסכימו הצדדים על קיצור תקופת השכירות, שומה היה על שניהם להיפרד ולפנות לדרכם.
14.
אשר על כן הנני מקבל את תביעת מגנום בחלקה ומחייב את טולדנו לשלם למגנום 2,610 ₪. תביעת טולדנו – נדחית. טולדנו יישא בשכר טרחת פרקליטי מגנום בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.
ניתן היום,
כ"ב סיון תש"ע, 04 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 150221/09 מגנום לוק בע"מ נ' אבי טולדנו (פורסם ב-ֽ 04/06/2010)