פסקי דין על גיא גודס | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

57/10 ברע     02/06/2010




ברע 57/10 גיא גודס נ' המוסד לביטוח לאומי




המבקש





המבקש
גיא גודס

המשיב
המוסד לביטוח לאומי


החלטה

1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב מיום 17.12.09 (השופטת חנה טרכטינגוט; ב"ל 6118/08) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 17.11.08 (להלן: הוועדה הרפואית לעררים). הוועדה הרפואית קבעה כי היא מותירה על כנה את החלטתה הקודמת, לפיה למבקש 0% נכות בגין תאונת עבודה שעבר.

רקע:
2.
המבקש נפגע ביום 26.3.2002 בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה.
במסגרת ערעור של המבקש לבית הדין האזורי על החלטה קודמת של הוועדה הרפואית לעררים, ניתן ביום 8.6.06

פסק דין
בהסכמת הצדדים ביום 8.6.06 (ב"ל 3463/05; להלן: פסק הדין הראשון) המורה כדלקמן:
"1.
הועדה תבדוק את המערער ותתייחס לתנועות הגב ועמוד השדרה, לכל הכוונים, קדימה אחורה לצדדים,תנועות סיבוביות והטיות.

משציינה הועדה כי בעת כיפוף עמוד השידרה בעמידה מגיע עם קצה האצבעות עד חלקים תחתונים של הברכיים - על הועדה להבהיר האם אין בכך הגבלה בכיפוף, שהרי עולה מתאור הכיפוף כי הוא לא מגיע עם קצה האצבעות עד כפות הרגליים.
2.
הועדה תתיחס, בצורה מנומקת לאישור הרפואי של ד"ר מירובסקי מיום 22.7.2004.
3.
הועדה תתיחס לטענות המערער באשר לחוסר תחושה ותפרט החלטתה באשר לטענה זו..."

הוועדה אליה הוחזר עניינו של המבקש על פי פסק הדין הראשון, קבעה בהחלטתה מיום 4.6.07 כי היא מותירה את החלטתה הקודמת על כנה.

3.
המבקש ערער על החלטת הוועדה מיום 4.6.07 לבית הדין האזורי, ובמסגרת הערעור ניתן

פסק דין
(ב"ל 4634/07; להלן: פסק הדין השני) המורה כדלקמן:
"התיק מוחזר לועדה כדי שתפעל על פי פסק-הדין מיום 8/6/2006 ותבהיר, האם העובדה שמגיע בכיפוף עמוד השידרה עם קצות האצבעות עד החלקים התחתונים של הברכיים אינה מלמדת על הגבלה.
כן תבהיר את התיחסותה לטענת המערער שנרשמה בפרק הממצא הרפואי לפיו, מדווח על חוסר תחושה באספקט החצון של שוק וירך שמאל
."

לאחר שהוחזר עניינו של המבקש אל הוועדה על פי פסק הדין השני, קבעה הוועדה בהחלטתה מיום 17.11.08 כי היא מותירה את החלטתה הקודמת על כנה, וכי למבקש 0% נכות בגין תאונת העבודה. המבקש ערער לבית הדין האזורי על החלטה זו של הוועדה.

4.
בפסק הדין מושא הבקשה דחה בית האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 17.11.08. בית הדין דחה את טענת המבקש לפיה היה על הוועדה למלא אחר כל הוראות שבפסק הדין הראשון, וקבע כי היה על הוועדה למלא אחר שתי ההוראות שפורטו בפסק הדין השני בלבד. בית הדין מצא כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין השני, ועל כן דחה את בקשת רשות הערעור.

5.
בבקשת רשות הערעור טוען המבקש
כי על פי הוראות פסק הדין השני היה על הוועדה למלא אחר הוראות פסק הדין הראשון ופסק הדין השני גם יחד, ובכלל זה היתה חובה על הוועדה לבדוק אותו, אולם הוועדה לא עשתה כן. עוד טוען המבקש, כי טעה בית הדין כאשר דחה את טענתו לפיה הוועדה לא היתה רשאית להתייחס לממצאים של ועדות קודמות, משהתקבלו ערעורים שהוגשו על ההחלטות של הוועדות הקודמות. עוד נטען כי טעה בית הדין משלא קבע כי יש להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה בהרכב אחר, אשר תדון בערעור על החלטת הוועדה מדרג ראשון.

6.
לאחר שעיינתי בבקשה,
בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

7.
לא מצאתי לקבל את טענת המבקש לפיה חויבה הוועדה לבדוק אותו. מפסק הדין השני עולה כי בית הדין האזורי מצא שנפלו שתי טעויות בהחלטת הוועדה מיום 4.6.07: האחת – בהתייחס לעובדה כי המבקש מגיע בכיפוף עמוד שדרה עם קצות האצבעות עד החלקים התחתונים של הברכיים, לא הבהירה הוועדה "האם אין בכך הגבלה בכיפוף..."; השנייה – הוועדה לא פירטה את משמעות הממצא של חוסר תחושה באספקט החיצוני של שוק וירך שמאל. בית הדין קבע כי בשני עניינים אלה בלבד לא מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין הראשון, וקבע כי "התיק מוחזר לוועדה כדי שתפעל על פי פסק הדין מיום 8.6.06 ותבהיר עמדתה בשני עניינים אלה". בית הדין לא קבע כי הוועדה לא מילאה אחר חובתה לבדוק את המבקש. לעניין זה נציין כי מפרוטוקול הוועדה מיום 4.6.07 עולה כי הוועדה בדקה את המבקש, כפי שהתבקשה לעשות על פי פסק הדין הראשון.

המסקנה המתבקשת מן האמור בפסק הדין השני היא, כי בית הדין הורה לוועדה להבהיר את קביעותיה באשר לשני הנושאים האמורים לעיל, ותו לא. הוועדה לא התבקשה למלא אחר כלל ההוראות שבפסק הדין הראשון, לרבות בדיקת המבקש. משכך, יש לדחות את טענת המבקש כי הייתה חובה על הוועדה לבדוק אותו פעם נוספת על פי פסק הדין השני.

8.
כמו כן, לא מצאתי כי נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי לפיה הוועדה הייתה רשאית להתייחס לממצאים של ועדות קודמות. כפי שקבע בית הדין האזורי, פסק הדין השני הורה לוועדה להתייחס לממצאים קודמים שקבעה בהחלטה קודמת מיום 4.6.07, ולנמקם. בנסיבות אלה אך סביר הוא כי הוועדה הייתה רשאית להתייחס להחלטה הקודמת, אשר ביחס אליה התבקשה הנמקתה. יצוין כי המבקש לא פירט בבקשתו מהם הממצאים של הוועדות הקודמות אליהם התייחסה הוועדה, ולא מצאתי כי הוועדה התייחסה לממצאים של ועדות קודמות למעט ממצאי ההחלטה מיום 4.6.07.

9.
אשר על כן, לא נמצא כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי, בדחותו את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים.
יובהר כי לאור מסקנה זו, לא היה מקום להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה בהרכב אחר.

10.
סוף דבר – בהיעדר טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.
אין צו להוצאות.


ניתנה היום,
כ' סיון תש"ע, 02 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 57/10 גיא גודס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 02/06/2010)